פוליטיקאי אלג'ירי: "היטלר היה גאון"; בהתאבדותו הוכיח "גבריות עד הסוף"
ד"ר מוחי אל-דין עמימור, סופר ופוליטיקאי אלג'ירי שכיהן בעבר בשורה ארוכה של תפקידים פוליטיים בכירים, פרסם ב-17.12.14 מאמר בו חלק שבחים למנהיג הנאצי, אדולף היטלר. עמימור הגדיר כנס את הפיכתו של היטלר מסמל פשוט למנהיג גרמניה; שיבח את הצלחתו להפוך את גרמניה למעצמה חזקה שכמעט שלטה בכל העולם ולבסוף תיארו כ"פיקח", "גאון" וכמי ש"היה גבר עד הסוף" והעדיף להתאבד כדי שאויביו לא יבזו אותו. עמימור האשים את "הארגונים היהודים" בהשרשת הדמוניזציה של היטלר בעולם מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת, עד כי הפך להיות "המפלצת של העולם" ושמו הפך לשם גנאי לשליטים עריצים במדינות העולם השלישי. כמו כן, האשים עמימור את "התעמולה הציונית" בסחטנות של מדינות אירופה תוך ניצול רגשי האשם שלהן עקב פשעי הנאצים.
עמימור סיכם את מאמרו בהבעת תקווה שיבוא היום והעולם יציב את מנהיגי ישראל במקום בו הציב את היטלר ואולי אף במקום גרוע ממנו.
יצוין כי עמימור שימש כקצין בצבא השחרור האלג'ירי במהלך המהפכה ב- 1965; בין השנים 1971-1984 כיהן כיועץ לענייני תקשורת של הנשיאים בו-מדין, רביח ביטאט ושאזלי בן ג'דיד; בין השנים 1989-1992 שימש כשגריר אלג'יריה בפקיסטן; בשנת 1998 כחבר בבית העליון של הפרלמנט האלגי'רי ובין השנים 2000-2001 שימש כשר בממשלת בותפליקה.
ד"ר מוחי
אל-דין עמימור
להלן תרגום קטעים מן המאמר[1]:
הארגונים היהודים היו ראש החץ בהשחרת דמותו של היטלר
"בשבועות האחרונים תקפה אותי מחלה קשה שהשביתה אותי מעיסוקי, לרבות ממעקב אחר החדשות בעולם בעיתונים ובערוצי הטלוויזיה. משחשתי שיפור מה, הסתפקתי במעקב אחר תכניות דוקומנטריות בכמה ערוצים, כשאני מתרחק מהמציאות הפוליטית היומיומית, המתסכלת והמייאשת, של המולדת הערבית.
הסרטים הדוקומנטריים האירופאים [בהם צפיתי] לאחרונה עסקו במלחמת העולם [השנייה]... שמתי לב לחידוש בסרטים הללו, והוא התמקדות גוברת בַּהתלהבות הגרמנית העצומה לה זכה אדולף היטלר, אשר הגיעה לעיתים רבות לכדי האלהתו... חשתי, שמנגנוני התעמולה הבינלאומית... הבינו שהגל העצום של הדמוניזציה [של היטלר] אשר השתרש, הופץ ושלט בעולם מאז שנות הארבעים - עד כי איש בעולם לא העז לקרוא לבנו 'אדולף', שלא לדבר על 'היטלר' - נחלש מאוד...
מאחר שהיטלר הפך להיות המפלצת של העולם, אך טבעי היה במהלך עידן השחרור הלאומי להדביק את שמו לכל מי ממנהיגי העולם השלישי שחרג ממסגרת רצון האימפריאליזם החדש... כך הודבק הכינוי 'היטלר' לגמאל עבד אל-נאצר ואחר כך להווארי בומדין ואפילו לסדאם חוסיין ולמועמר קד'אפי....
הארגונים היהודים היו ראש החץ בהשחרת דמותו של אדולף היטלר, וזה הגיוני, משום שהיהודים סבלו מאוד בתקופת השלטון הנאצי - זאת, מבלי להתייחס לספקות סביב ההגזמה במספר הקורבנות, שגבלה בשקר גלוי, שכן אנו כמוסלמים מסתמכים על העיקרון, שמי שהורג נפש אחת כאילו הרג עולם ומלואו.
העמדה היהודית לא הייתה רק עוינות להיטלר או אפילו לנאצים, אלא הייתה זו פעולת סחטנות עצומה של אירופה כולה, ובעיקר של צרפת, אשר לאחר שחרורה באמצע שנות הארבעים חוותה תסביך אשמה עצום, עקב ההיענות הרחבה של העם [הצרפתי] להצעותיו של מרשל פיליפ פטן בתקופת [שלטון] וישי, אשר יישם את הוראות הרייך הגרמני לגרש את היהודים ולהתעמר בהם. באותה תקופה הזדהתה צרפת עם הכובש [הגרמני] יותר מכל מדינה אחרת, דבר שהציונות ניצלה כהוגן.
היטלר היה "גאון" שנטע שאיפת נקם בלב העם הגרמני המושפל
אלא שכאשר דבר חורג מגבולותיו הוא חוזר כבומרנג נגד בעליו, וזה מה שהחל לקרות בפועל בשנים האחרונות כאשר התעמולה היהודית החלה להרגיז רבים, והם החלו לתהות באשר לטיב הביטוי המבזה והמזלזל - 'הרב טוראי האוסטרי' - בו השתמשה התקשורת בהתייחסה להיטלר... ובאשר לנכונותו ולרקע של השימוש בו. הדבר הוביל אותם אל הגילוי הפשוט, שהיטלר היה לוחם קשוח במלחמת העולם הראשונה, שהועלה מדרגת חייל פשוט לדרגת סמל, ואף הוענק לו עיטור צלב הברזל (העיטור היחיד שאותו ענד היטלר משך כל חייו)...
רבים גילו, שהמחסור בכוחות שריון אותו חווה היטלר [כחייל] בחזית הקרב הותיר חותם בליבו כאשר הפך למנהיג, שהתמקד בהשבת זכותו של הצבא הגרמני לבנות כלי רכב משוריינים, זכות שנשללה ממנו בשנת 1919 [בעקבות מלחמת העולם הראשונה]. [היטלר] פיקח אישית על הנחיית המפעלים הגרמניים לבניית הטנקים המצוינים - החל בטנק הפנצר 1 דרך ארבעת המודלים המשופרים שלו... וכלה בטנק הטייגר האימתני - אשר הצליחו לעמוד מול טנקי ה - 34-T הרוסיים. היטלר היה זה שהעניק השראה ל[ורנר] פון בראון, שפיתח את הטילים, שהיוו בסיס לפיתוח מטוסי הסילון במאה העשרים.
אם כן, היטלר לא היה סתם חייל שסבל ממוראות המלחמה... אלא הוא הפיק לקח מניסיון המלחמה כדי להזין [בעם הגרמני] שאיפה לנקום את נקמת ארצו, שהושפלה בהסכם ורסאי ונכפו עליה עונשים וקנסות, שהפכו את רפובליקת וימר אחרי מלחמת העולם הראשונה למדינת רפאים, את המארק הגרמני לנייר חסר ערך ואת גרמניה של ביסמרק... ל[מדינה של] עם אבוד וחסר תקוה לעתיד...
היטלר לא היה סתם טיפש אלא אדם פיקח ביותר שהגיע למעמדו בזכות עצמו. הוא הצליח לטפס ממעמד של סמל חסר ערך לפסגת השלטון בגרמניה... זהו מעין נס, שכן הדבר מוכיח שהוא [היטלר] גאון, שהיה הראשון להבין את חשיבות אמצעי התקשורת ליצירת דעת קהל... ואת תפקידו של נואם מצטיין בבניית רצון לאומי...
התעמולה הישראלית לא גרמה לביטול; תפקידו של היטלר בבניית העצמה הגרמנית
אט אט החלו האנשים במערב להבין את אווילות התעמולה הציונית, אשר שנאתה לנאציזם - המוצדקת כשלעצמה - עיוורה אותה, והיא לא צפתה שהגולם יקום על יוצרו, בעיקר אחרי שהעולם כולו נוכח היום במעשי הזוועה של הישראלים, אשר אינם נופלים מפשעי הנאצים...
התעמולה הישראלית, אשר השתמשה בסרטיו התפלים של צ'רלי צ'פלין [כדי להגחיך את דמותו של היטלר], לא הצליחה לבטל את התפקיד שמילא היטלר בבניית העוצמה הגרמנית, שבאה לידי ביטוי בכל התחומים וכמעט ששלטה בעולם כולו...
המנהיג הנאצי העדיף להתאבד מאשר ליפול טרף בידי אויביו, שעלולים היו להשתמש בחולשתו כדי לבזותו ולהשפיל את עמו, ועל כך אפשר לומר – ללא קשר לכל ההאשמות שאפשר לייחס לו - שהוא היה גבר עד הסוף. הוא סירב אפילו [לקבל אפשרות] שאויביו יעשו שימוש בכלבו ולכן הרג אותו בעצמו.
אולי יהיו מי שיראו בדברי אלה דברי שבח לדיקטטור, שמיליונים מקללים אותו, אלא שאני מקווה שהדבר ייוחס לשרידי המחלה [שפקדה אותי לאחרונה] ולתחושתי העמוקה כי יבוא יום והעולם יציב את [ראשי ממשלת ישראל לשעבר] מנחם בגין, יצחק שמיר, אהוד ברק ואחרים במעמדו של היטלר או אף [במעמד] גרוע משלו בהרבה. [ובעודנו] ממתינים לכך, תימשך תכנית הסחטנות הציונית שמטרתה לסבך את הגרמנים ואת האירופאים בכלל. זאת, בהעדר תפקיד ערבי פעיל [בעניין זה. אדרבא, הערבים עצמם] רוקדים לצלילי תופי השנאה להיטלר, [בכנותם בשם 'היטלר'] מנהיג ערבי זה או אחר, מתוך רצון לנקום בו או מתוך חוסר הבנת טיב האירועים ורקעם."
