המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות הערבית תוקפת מדיניות אובמה כלפי איראן
24/3/2015

העיתונות הערבית בביקורת חריפה על ממשל אובמה:

כורת ברית עם איראן, מפנה גב לבעלות בריתו ומוביל את האזור לאסון

 

הקדמה

על רקע המו"מ המתקיים בימים אלה בין ארה"ב לאיראן בסוגיית הגרעין האיראני, ועל רקע המלחמה נגד דאעש התפרסמו בשבועות האחרונים עשרות מאמרים בעיתונות הערבית, ובמיוחד בעיתונות הסעודית, אשר מתחו ביקורת קשה ונוקבת על מדיניותו של ממשל אובמה באזור בכלל, ומול איראן בפרט, אותה הגדירו "הרסנית", "מטופשת", "מסוכנת" ו"צרת אופקים".

 

הכותבים הביעו חשש מפני אפשרות של חתימה על הסכם גרעין בין הצדדים שיחזק את כוחה של איראן ויהיה על חשבון המדינות הסוניות בעלות בריתה הוותיקות. חלק מהכותבים טענו כי אובמה חותר לחתום עם איראן על הסכם גרעין לצורך תהילה אישית ולכן הוא יעשה זאת בכל מחיר. לדבריהם, אובמה מתעלם ממעשיה של איראן, ומעניק יד חופשית לאיראן ולארגונים הקשורים עימה לפעול בסוריה, בעיראק, בתימן ובבחרין, ובכך מאפשר לאיראן להרחיב את התפשטותה באזור.

 

הכותבים אף טענו כי מדיניות ארה"ב בעיראק ובסוריה שנתנה יד חופשית לאיראן שם היא שיצרה את ארגון דאעש, שכן הברית עם איראן השפילה את הערבים הסונים ויצרה חממה אופטימאלית לצמיחת דאעש. 

 

כותב אחד אף קרא למדינות ערב ותורכיה להתעמת עם ממשל אובמה, לסכל את מדיניותו באזור ולצאת בתוקף נגד כל הסכם שייחתם עם איראן ולא ימנע ממנה באופן מוחלט אפשרות להחזיק בנשק גרעיני. כותב אחר תהה שמא מוטב למדינות האזור לחפש משענת אחרת כחלופה לארה"ב.  

להלן תרגום קטעים מכמה מאמרים:

 

אינטלקטואל סעודי: אובמה כרת ברית עם מיליציות שיעיות נגד מיליציות סוניות

הפרשן הפוליטי הסעודי, ח'אלד אל-דח'יל, פרסם מאמר ביומון אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, בו טען כי אובמה מנהל מדיניות הרסנית באזור ואל לערבים לשתוק על כך. אל-דח'יל טען כי על מנת לרצות את איראן לקראת חתימה על הסכם הגרעין, מעניק ממשל אובמה יד חופשית לאיראן ולמיליציות שלה בסוריה ובעיראק ומסייע להן להילחם בארגונים סונים באזור.

 

אל-דח'יל כתב: "...ממשל אובמה מבין היטב שלמלחמה בדאעש, כפי שהיא מתנהלת עתה, יש השלכות עדתיות הרסניות, שאם לא יטופלו - הן יתפוצצו בפני כולם. [אך] האם הממשל... עשה משהו כדי לתקן את האופן בה מתנהלת מלחמה זו?... ממש לא! הממשל פעל ועודנו פועל בניגוד לחששות שהוא מצהיר עליהם. זאת, בשל רצונו בברית עם איראן במסגרת המלחמה נגד דאעש, ברית שתהא סמויה עד להשגת הסכם בנושא גרעין ונרמול היחסים [בין ארה״ב לאיראן].

 

אובמה רואה כמה יתרונות במלחמה הזאת [נגד דאעש]: היא מרגיעה את איראן ונותנת לה תחושה שארה״ב רוצה לחלצה מאויב נוסף [דאעש], לאחר שהצילה אותה מהטליבאן ומסדאם חוסיין בעבר; כמו כן, אובמה מקווה שבכך יצליח לשכנע את איראן לעשות את הוויתורים הנדרשים כדי להגיע להסכם הגרעין המיוחל. אלא שאובמה הלך יותר רחוק: הוא נתן לאיראן, ביחד עם רוסיה, יד חופשית בסוריה, לתמוך במשטר הסורי ולמחוץ את האופוזיציה שם. בכך נחשף האופורטוניזם של הנשיא האמריקאי בצורה הברורה ביותר. שהרי כפרקליט וכפוליטיקאי מיומן, ברור לו שדאעש, בהיותו ארגון עדתי, הוא תוצאה טבעית וישירה של מלחמות עדתיות שהחלו עם הפלישה האמריקאית לעיראק. [מצד שני], הנשיא אובמה עצמו תיאר את המשטר באיראן כתיאוקרטי, כלומר משטר דתי... והרי משטר פוליטי דתי הוא בהגדרה ובהכרח משטר עדתי. יתרה מכך, המשטר האיראני הוא זה שהעניק לעצמו הגדרה עדתית בנוסח החוקה שלו (ראה סעיפים 12, 71 ו-115 בחוקה האיראנית). משמעות הדבר היא שאובמה נלחם בדאעש העדתי במדיניות ובכלים עדתיים...

 

נכון, אובמה לא כרת ברית רשמית עם איראן למלחמה נגד דאעש, אבל בפועל הוא כרת ברית איתה..., עם המיליציות השייכות לה ועם אלה הנמצאות תחת השפעתה. לכן, ממשל אובמה מעלים עין מכל הפעילות הצבאית והמודיעינית של איראן בסוריה ובעיראק: החל משליחת לוחמי משה״מ, עבור במימון ואימון המיליציות השיעיות העיראקיות, ועד לעימות מול דאעש אם באמצעות מכות מהאוויר [שמנחיתים האיראנים] עליו ואם באמצעות המיליציות הללו. בולטת [העובדה] שממשל אובמה שלח יותר מ-3000 חיילים כדי לאמן את מה שמכונה [בערבית] ״כוחות החַשְד השַעְבִּי״ שהם אנשי המיליציות השיעיות שהורכבו לאחר קריסת הצבא [העיראקי] ונפילת מוצול בשנה שעברה לידי דאעש. כלומר, ממשל אובמה כרת בפועל ברית עם מיליציות שיעיות כדי להילחם במיליציות סוניות... השתלטות החות'ים [על השלטון בתימן] פותחת חזית נוספת למלחמה בין הסונים לשיעים. האם יתכן שארה"ב תהפוך לשותפה של איראן במלחמה בסונים בתימן כפי שכבר קרה בפועל בעיראק ובסוריה?...

 

אין שום הצדקה לשתוק נוכח המדיניות האמריקאית [הזו], שכן היא הגורם הראשי שהוליד את הטרור באפגניסטן. טרור זה הלך והתעצם בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק, והוא התפצל [לכמה זרמים] כתוצאה מהשתיקה האמריקאית על השואה שמתבצעת בסוריה באמצעות ברית רוסית-איראנית עם המשטר שם. אין זה נכון [מצדנו] לשתוק נוכח מדיניות שגוררת את האזור לעוד מלחמות דת וחורבן, רק בגלל השאיפות של האדון אובמה להגיע להסכם עם האיראנים..."[1]

 

איראן יורה בסונים בעיראק ובסונים בסוריה בחסות ארה"ב[2]


 

מדיניות אובמה בנושא הגרעין האיראני - הימור על עתיד האזור

במאמר נוסף שב ותקף אל-דח'יל את אובמה וטען כי ההסכם שהוא חותר לחתום עם איראן מתבסס על הנחת יסוד חסרת בסיס שבעוד כמה שנים איראן תשתנה. אל-דח'יל האשים את אובמה שהוא מהמר על עתיד האזור. אל-דח'יל כתב: ״ההרפתקה של הנשיא אובמה בהגעה להסכם גרעין עם איראן מתבטאת בהנחת היסוד שהוא נשען עליה כדי להצדיק הסכם זה, ובנוסח ההסכם שנראה כי יוסכם עליו. הישראלים היטיבו לחשוף את הצד ההרפתקני בהנחת היסוד הזאת, זאת משום שהם הגורם הבקיא ביותר בפרטי עמדת ארה"ב כלפי הסוגיה הזאת, פרט לחמשת הגורמים שנושאים ונותנים עם איראן. ישראל שהיא בעלת הברית הקרובה וחשובה ביותר לאמריקאים, היא הגורם שחושש הכי הרבה מפני הפרת מאזן הכוחות [באזור] שייגרם בעקבות החזקה של איראן או של כל מדינה ערבית או אסלאמית בנשק גרעיני...

 

מדוע אובמה רואה הכרח להגיע להסכם מסוג כזה? מכיוון שמטרתו היא לכבול את ידי האיראנים לתקופה של 10 או 15 שנים, בתקווה שעד אז תהיה באיראן הנהגה חדשה, וכתוצאה מכך [איראן] תהפוך למדינה שונה, אולי דמוקרטית ובעלת שאיפות פחותות להחזיק בנשק גרעיני. נראה שאובמה מבסס את מדיניותו כלפי הנושא המסוכן הזה על בסיס תקוות ולא על בסיס שיקולים מדיניים, ובכך הוא מהמר על עתיד האזור...

 

במקביל, על מדינות ערב להתמודד עם הפן הנוסף של העמדה האמריקאית שאינו פחות מטופש ומסוכן. פן זה בא לידי ביטוי באופן שבו אובמה מתייחס להתרחשויות באזור ואשר נשען על אמונה כמעט מוחלטת בכך שהסכנה אשר מאיימת על העולם כעת היא הקיצוניות הסונית והטרור הנובע ממנה, ובכך שלא ניתן להביא יציבות לאזור אלא באמצעות שת״פ עם איראן. קרוב לוודאי שתפיסה זו, לצד התקווה שאיראן תשתנה בעתיד, היא שדוחפת את אובמה להגיע להסכם עם איראן. אך מדובר בתפיסה שטחית ופגומה, שכן היא מצד אחד מבוססת על חלומות שקרובים יותר לאשליות, ומצד שני איננה רוצה לראות אלא את הצד הסוני במשוואה העדתית שמסעירה את האזור...".[3]


כותב איראני: תומכי העסקה עם איראן מסתמכים על פתוא של ח'אמנאי שאיש לא ראה

אמיר טאהרי, עיתונאי איראני שחי בפריז, טען גם הוא שתומכי העסקה עם איראן בארה"ב מתבססים על טיעונים חסרי בסיס וכוזבים, ביניהם גם הטענה לפיה קיימת פתוא חתומה על ידי ח'אמנאי האוסרת נשק גרעיני, למרות שאף אחד לא ראה את הפתוא הזו עד היום. הוא כתב:

 

"Campaigning for a deal on the Iranian nuclear issue, the pro-mullah lobby in the West, especially in the United States, often cites three claims in support of President Barack Obama's appeasement of Tehran. The first is that a deal will help the "reformist" wing of the regime led by former president Akbar Hashemi Rafsanjani—which already controls the presidency through Hassan Rouhani—to capture other levers of power and embark on a genuine program of change aimed at returning Iran to normality. Rafsanjani is cast as a moderate, a turbaned version of Deng Xiaoping, capable of closing the chapter of the revolution and forging business-like relations with the US. Much is made of Rafsanjani's recent statements that he has always favored collective leadership and that once the Supreme Guide Ali Khamenei is shown the door, he would press for a collegial system and the end of 'one-man rule' in Iran.

 

"The first step in that direction was supposed to come last Monday when Rafsanjani sought to get himself elected president of the Assembly of Experts... Capturing [it] was supposed to be the first step in a victorious march that would enable the Rafsanjani faction to win control of the Islamic Consultative Assembly or Majlis, the 290-member ersatz parliament. However the Assembly of Experts elected Ayatollah Muhammad Yazdi—one of Rafsanjani's oldest foes and a close associate of Khamenei—as its new president with 47 votes to 24. The Rafsanjani faction's hopes of winning control of the parliament next year are unlikely to prove any better. Several polls show that even if the faction manages to mobilize all those who voted for Rouhani—33 percent of those eligible to vote—it still would not be enough to secure a majority of the 230 seats on offer.

 

"The second claim, paradoxically, is built on a fatwa supposedly issued by Khamenei forbidding the use of nuclear weapons. Thus, while Obama hopes that Rafsanjani will eventually evict Khamenei, he is basing his policy on a fatwa issued by the latter. Since no one, and certainly not Obama, has seen the fatwa in question it is hard to assess its political importance. However in real terms the fatwa, supposing it does exist, is nothing more than an opinion and is thus devoid of legal authority.

 

"The third claim is that the nuclear project is popular with the Iranian people and that by accepting a nuclear Iran the US would gain popularity there. However, ultimately there is no evidence to back that claim. The issue has never been properly discussed in any public forum, not even in the Majlis. In fact, successive governments, including under the Shah, have suppressed a number of reports warning against the dangers of a nuclear project, especially with reference to the threat that earthquakes pose to nuclear installations on almost all parts of the Iranian Plateau...

 

"Obama's hope is that by making a deal he will enable Rafsanjani's 'moderate' faction to win the power struggle in Tehran and initiate a change of behavior by the Khomeinist regime. That, many agree, is nothing but an illusion. In his address to the US Congress, Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu also seemed to share this sentiment. As Aristotle observed 25 centuries ago, character is action. In other words: You are what you do! A regime's nature dictates its behavior. As Saadi Shirazi—the famous poet of Shiraz—noted almost eight centuries ago, a scorpion does not sting because it wants to be a bad boy; it does so in accordance with its nature."[4]


נציג ה-5+1: "ניתן לאיראן ארכה של חודש, ועוד חודשיים,

[ועוד] 13 חודשים,  14 חודשים בלבד... הארכה הסתיימה"[5]


 

כותב סעודי בכיר: אובמה מוביל את האזור לאסון אמיתי

בדומה לכך, גם טארק אל-חומיד, העורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון וכיום בעל טור בעיתון, טען במאמרו כי ביקורו האחרון של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בסעודיה, שנועד להרגיעה ביחס להסכם המתגבש בין המערב לבין איראן בנושא הגרעין האיראני, לא רק שלא הרגיע את סעודיה, אלא חשף את עומק חילוקי הדעות בין שתי המדינות ואת הסכנה הטמונה בהסכם שנועד להיחתם עם איראן. לדבריו, התגובה על קיומה של פצצה גרעינית איראנית תהיה בהכרח פצצה גרעינית ערבית. הוא הזהיר כי מדינות האזור עלולות ליפול "קורבן לתמימותם של כמה אנשים בוושינגטון,"  וכי אובמה אינו ער לחומרת מעשיו המובילים את האזור כולו לאסון ממשי, וכך כתב: "מה שברור כעת הוא [אחד מן השניים]: או שנשיא ארה"ב שואף להשיג תהילה אישית שאת תוצאותיה לא ניתן להעריך, או שהוא לא מבין את הסכנה הטמונה במעשיו, אפשרות שהיא קרובה יותר למציאות.

 

האמת היא שהסכם רע עם איראן הוא אסון ובבחינת הכרה בינלאומית בכיבוש האיראני במדינות האזור ומתן ברכה בינלאומית לחסות שנותנת איראן לטרור. אי לכך, האזור עומד בפני אסון ממשי ואין לדעת כיצד יתפתחו הדברים עד סוף הקדנציה של הנשיא אובמה המוביל את האזור כולו לאסון ממשי. שהרי אין להעלות על הדעת קיומה של איראן גרעינית באזור כאשר יתר מדינות האזור עומדות מנגד, ואין ספק שהתגובה על קיומה של פצצה איראנית תהיה פצצה גרעינית ערבית, שאם לא כן, מדינותינו יהיו כמי שקיבלו בברכה את המשחק האיראני ונפלו קורבן לתמימותם של כמה אנשים בוושינגטון. לפיכך, ביקורו של [ג'ון] קרי בריאד מדאיג ולא מרגיע, ושומה על כל מדינות האזור הנוגעות בדבר לראות את כל האופציות האפשריות פתוחות בפניהן כדי להגיב על כל מהלך אמריקאי אבסורדי שיש בו כדי לשחרר את השד הח'ומייני אשר לא יביא לאזור דבר זולת חורבן ומלחמת אחים".[6]

 

שר ירדני לשעבר: ארה"ב מסרה את עיראק וסוריה לכיבוש האיראני והובילה לעליית דאעש

צאלח אל-קלאב, שר ההסברה הירדני לשעבר, תקף גם הוא בחריפות את מדיניות ארה"ב באזור והאשים אותה במסירת סוריה ועיראק לידי הכיבוש האיראני ובאחריות לעליית דאעש. בטורו הקבוע ביומון אל-שרק אל-אוסט, טען כי ארה"ב קושרת קשר עם איראן, מאפשרת לה להשתלט על מדינות ואזורים אסטרטגיים באזור ושותקת על הפגיעה בסונים בתירוץ בלתי משכנע של הצלחת המו״מ על הגרעין האיראני.

אל-קלאב כתב: "...על האמריקאים לדעת שהמוניטין שלהם באזור... במצב רע וכי אלה אשר הם מחשיבים אותם לידידיהם [מקרב מדינות ערב], והם אכן כאלה, מאסו בהם, במדיניותם ובהתנהגותם והם חוזרים ואומרים - אם לא בקול אז בלחש - 'אללה שמור עלינו מפני ידידינו, באויבינו נטפל בעצמנו'. ניתן להניח שבקרב מקבלי ההחלטות בארה״ב יודעים שהסיבה להתקרבות הגוברת בין מצרים לרוסיה, במיוחד בתחום הצבאי, היא המשך ההימור של ממשל אובמה על ארגון האחים המוסלמים במצרים ובמדינות ערביות נוספות, כמי שמסוגלות להיאבק בקיצוניות ובטרור באזור הזה. אם זאת לא טיפשות מדינית, הרי זו בוודאות... מזימה ששמה לה למטרה למנוע מהאומה הערבית לעמוד על רגליה ולתפוס את המעמד שהיא ראויה לו ברגע היסטורי מכריע זה...

ברק אובמה מתנהג בצורה מוזרה. בניגוד לאינטרסים של ארה״ב באזור הזה שהוא... אזור סוני מתטואן שבמרוקו ועד סיף סעד בעיראק, אובמה לא התבייש לומר שהוא רוצה לעבוד ביחד עם בעל החלטה אחד - מנהיג המהפכה האיראנית, עלי ח׳אמנאי, ושהוא רוצה לעבוד [רק] עם מדינה אחת - איראן הכל יכולה - כדי לשרטט את עתיד האזור הזה. משמעות הדבר היא שנשיא ארה"ב ״רחץ את ידיו״ מכל ידידיה ובעלי בריתה של ארה"ב מזמן המלחמה הקרה והמאבק הבינגושי...

 

האם העמדה האמריקאית כלפי המתרחש בתימן היא לא פחות מאשר קשירת קשר ואף קנוניה [עם איראן] לאור יום? האם אובמה וכל בכירי ממשלו אינם מבינים שבשתיקתם על מעשי החות'ים הם יאפשרו לאיראן לשלוט על מיצרי הורמוז, על באב אל-מנדב, על הים הערבי, שעלול להפוך להיות הים הפרסי, ועל הים האדום?...

 

ארה״ב, אם מתוך קשירת קשר [עם איראן] ואם מתוך טמטום מדיני וצרות אופקים, היא זו שאפשרה לאיראן לכבוש את עיראק, במהלך כהונתו של פול ברמר, בעל המוניטין הגרוע. באמצעות ההססנות של אובמה ועמדתו הבלתי יציבה, ארה"ב היא זו שנטשה את האופוזיציה הסורית, ומסרה את סוריה למפקד כוח אל-קדס האיראני, קאסם סולימאני.

 

[ארה"ב] היא האחראית, ואיתה כמובן משטר אסד, להופעת כל ארגוני הטרור האלה אשר לא היו קיימים קודם לכן, בשלבים הראשונים של התקוממות העם הסורי במרץ בשנת 2011, שהחלה כהתקוממות בדרכי שלום למען רפורמות דמוקרטיות צודקות ומתקבלות על הדעת.

 

אם לומר את האמת, האם ארה״ב לא אחראית ליצירת ארגון דאעש ולהגעתו לאן שהגיע לאחר שפינתה לו את הדרך? הרי היא המדינה שפלשה לעיראק, קטעה את איבריה, פירקה את מוסדותיה ואת צבאה... כדי לנקום בערבים הסונים, להשפילם ולפגוע בכבודם, מה שהפכם בעל כורחם לחממה דמוגרפית עבור דאעש וכל ארגוני הטרור האלה שהתרבו כאמבה.

 

עד עכשיו ארה״ב, אשר נאלצה לחזור לעיראק בבושת פנים, שותקת באופן מעורר חשד לנוכח הפגיעה בערבים הסונים ומסכימה לכיבוש האיראני של עיראק, וכל זה בתירוץ בלתי משכנע של הצלחת המו״מ על הגרעין האיראני. זאת, כשדאעש לא איבד עדיין ולו אחוז אחד מהשטחים העיראקים והסורים שכבש בזמן שהאמריקאים צפו מהצד...".[7]

 

"ההתפשטות האיראנית"[8]


 

עיתונאית בחריינית: ארה"ב טועה כשהיא מפרידה בין הגרעין האיראני לטרור באזור

הסופרת והעיתונאית הבחרינית, סוסן אל-שאער, מתחה גם היא ביקורת על כך שהמו"מ הגרעיני בין ארה"ב ואיראן מתנהל התעלמות ארה"ב ממדיניות ההתפשטות של איראן, מה שגרם לבעלי בריתה הסונים להדיר עצמם מהמאבק בטרור. אל-שאער כתבה בטורה ביומון אל-שרק אל-אוסט כי "מאמציה של ארה"ב לסיים את [הטיפול] בתיק הגרעין האיראני בכל דרך וצורה, גרמו לה להתעלם ממדיניות ההתפשטות של איראן באזור... 

 

המדיניות של הממשל האמריקאי להפריד בין המאבק בטרור לטיפול בנושא האיראני ושאיפותיה של איראן, היא שהכשילה את התפקיד של בעלי הברית הסונים... במאבק בטרור. [מדיניות זו] היא זו שיצרה מחסום בין ההשתתפות העממית [של רוב תושבי האזור הסונים] במאמצי המלחמה בטרור, ותרמה להצתת הרגישות העדתית, מה שהפך את משימת המלחמה בטרור למשימה קשה...

 

הצהרות הממשל הדמוקרטי שהוא לא רואה את התפקיד שמשחקת איראן בבחרין, בעיראק ובתימן, מבטאות מידה רבה של זלזול ועלבון להגיון ולשכל, ניסיון לכסות את השמש במסננת ומלמדות על ניתוק מהמציאות. שכן, התמיכה של איראן במיליציות השיעיות במדינות אלה אינה מצטמצמת לתמיכה פוליטית משמעותית, אלא היא כוללת גם אימון ומימון שלהן, וכן שיגור מפקדי משה״מ לניהול חזיתות המלחמה".[9] 

 

"המלחמה בטרור"[10]


 

כותב לבנוני: דרושה חזית ערבית יחד עם תורכיה שתסכל את מדיניות אובמה באזור

עלי חמאדה, בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, הזהיר מפני הסכם הגרעין שייחתם בין איראן למעצמות וקרא למדינות ערב יחד עם תורכיה להתעמת ישירות עם ממשל אובמה ולפעול לסיכול מדיניותו באזור. חמאדה כתב: "חובה על החזית הערבית, [הכוללת את] מדינות המפרץ הערבי, ירדן ומצרים, ונמצאת בעימות עם איראן לחשוב ברצינות על היום שלאחר [חתימת] ההסכם האפשרי [עם המעצמות] ב-24.3.15. תורכיה שהאינטרסים הכלכליים והמדיניים החיוניים שלה מצטלבים עם אלה של 'החזית הערבית'... צריכה להתייחס לנושא זה ברצינות וליצור קרבה אסטרטגית עם מדינות החזית הערבית על מנת ליצור איזון נוכח המפנה האסטרטגי הגדול שיתרחש באזור לכשאיראן תחזיק בהסכם לגבי הגרעין.

 

ממשל ברק אובמה הוכיח כבר שהוא נחוש להמשיך לבנות ברית חזקה עם איראן על חשבון המערך הערבי ותורכיה. לכן, עלינו להתעמת עם האמריקאים ישירות וללא כל היסוס. בכנות, לא ייתכן שנעמוד כצופים מן הצד נוכח המפנה האסטרטגי האמריקאי הנוכחי. על 'החזית הערבית' המתמודדת עם כיבוש איראני טהור של המזרח הערבי להיות נחושה ולהתעמת עם ממשל אובמה באמצעות עמדות נחושות ומוצהרות. 'החזית הערבית' בהבנה עם תורכיה צריכה לצאת בתוקף נגד כל הסכם גרעין עם איראן שלא ימנע לחלוטין מטהראן [את האפשרות] להחזיק בנשק גרעיני ויגרום לה לתקוף עוד יותר את המזרח הערבי כולו.

 

לא נתעכב [לדון] בזרם ההצהרות האיראניות הרשמיות והלא רשמיות שנשמעות מפי בכירים רמי דרג בנוגע למה שמכונה 'האימפריה האיראנית'. שהרי, מה שחשוב יותר מהשמעת עמדות והצהרות זה לפעול לקראת עימות ישיר, החל משבירת האסטרטגיה של ממשל אובמה באזור ודילוג מעליה בכל הנוגע למערכה בסוריה על ידי חימוש מאסיבי של המורדים... אין מנוס אלא לסכל את מדיניות ממשל אובמה באזור."[11]

 

עיתונאי סעודי: המפרציות ישקלו החלפת הברית עם ארה"ב בברית עם רוסיה

העיתונאי הסעודי, עבדאללה נאצר אל-עותיבי, ביטא את ביקורתו על ארה"ב בטורו ביומן אל-חיאת בתהייה שמא בעלות בריתה באזור צריכות למצוא לה חלופות: "הבעיה הגדולה ביחס למדינות המתונות באזור נעוצה בכך שבעלי הברית המקומיים של רוסיה הם מי שמנצחים כעת. איראן מתפשטת לכל כיוון בגיבוי של רוסיה במועצת הביטחון של האו״ם; בשאר אל-אסד עדיין קוצר את נשמות בניה של סוריה בתמיכה ישירה וגלויה מהקרמלין; החות׳ים מתנהגים בתימן כאילו הם בעלי הבית בחסות הווטו הרוסי [במועה"ב], ובינתיים המדינות אשר נחשבות לבעלות ברית של ארה״ב באזור רושמות הפסד אחר הפסד... 

 

ארה"ב צריכה לדעת שנקיטה בעמדה ניטרלית כל הזמן, וניהול מו״מ עם כוחות באזור [קרי: איראן] מאחורי הגב של בעלי הברית בחלק מהזמן, יפגעו בברית ההיסטורית הקיימת מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת, ותגרום לבעלי הברית שלה באזור להתחיל לבדוק את מגע לחיצת היד של המעצמה העולמית השנייה [קרי: רוסיה]. במקביל, על בעלי הברית באזור לומר בגילוי לב לאמריקאים שהדרישות והתנאים לחידוש הברית [בינם לארה"ב], הם אימוץ הבעיות שלהם וסיוע להם בפתרונן באופן שירצה אותם. אין מנוס מללחוץ בכיוון הזה ובכוח, באמצעות שרטוט אסטרטגיה לניהול דיאלוג עם ארה״ב  אשר יעסוק בתנאים לברית [בינה לבעלות בריתה באזור] ובהתחייבויות החלות על שני הצדדים. אין זה מספיק שמעת לעת מדינות המפרץ מביעות את אכזבתן מהשותף האמריקאי למול הגידול בהישגים של בעלי הברית של רוסיה באזור; עליהן לעבור... לתגובה שתחדור אל כלל האליטה האמריקאית...".[12]

 

יומון סעודי ממסדי: על ארה"ב להפסיק עם הולכת השולל בעניין האיראני

במאמר המערכת של היומון הסעודי הממסדי אל-וטן, נכתב: "[עלי שמח'אני], מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן התפאר שלשום באומרו שאיראן נמצאת כעת על חופי הים התיכון ובמיצר באב אל-מנדב, וכי היא מנעה את נפילת בגדאד, דמשק וארביל לידי ארגון דאעש. הדבר מוכיח שאיראן כבר אינה מסתירה את מדיניותה האימפריאליסטית, והיא מצאה אפשרות להיכנס למדינות ערביות באמצעות הכאוס שחוללו משטר בשאר אל-אסד בסוריה והחות'ים בתימן, וכפי שקרה קודם לכן בעיראק כשארה"ב הרסה את תשתיותיה והניחה לאיראן לעשות בה מה שעולה על ראשה והיא עודנה עושה זאת...

 

ניתן לעמוד על היקף הקנוניה של ארה"ב עם טהראן, מתוך השתיקה החשודה [של ארה"ב] נוכח הפריסה החריגה של הכוחות האיראנים בעיראק, בתואנה של לחימה בארגון דאעש. ואם נוסיף לכך את פריסת משמרות המהפכה בשטח סוריה כדי לתמוך במשטר אסד, הרי שכל הדברים [הללו] הופכים להיות ברורים לחלוטין, ומתנקזים למסקנה אחת והיא שטהראן משחקת את משחקה, תוך ניצול חולשתן של מדינות שונות בניסיון להרוויח זמן כדי להגשים כמה שיותר את חלומה [על האימפריה] הפרסית.

 

ההצהרה הזאת [של שמח'אני] אינה הראשונה ובהחלט לא האחרונה. לפני ארבעה ימים אמר [עלי יונסי][13], יועצו של הנשיא האיראני [רוחאני] ש'איראן היום הפכה לאימפריה כפי שהייתה לאורך ההיסטוריה ובירתה כעת היא בגדאד, והיא כיום מרכז הציביליזציה, התרבות והזהות שלנו, כפי שהייתה בעבר'. [דבריו אלו] חושפים את האמת בדבר השאיפות האיראניות לחדש את תהילת האימפריה [הפרסית] ולנקום בערבים...

 

כל הנאמר לעיל מצביע על החשיבות להתנגד למדיניות האיראנית ולמזימותיה באזור הערבי. לשם כך אין מנוס משיתוף פעולה מידי בין מדינות משפ"מ והליע"ר, במטרה ללחוץ על הקהילה הבינ"ל בכל דרך אפשרית כדי שתפעל להגביל את ההתפשטות האיראנית. על ארה"ב לבחור בין שתי אפשרויות: להמשיך במשחק הלא-מוצהר שלה עם איראן, או לשנות מדיניותה ולהכריע לטובת האינטרסים שלה אצל הערבים. עליה להפסיק עם הולכת השולל ולהיות ברורה בכל הנוגע לאיראן, שכן לא ניתן עוד להקל ראש במצב הנוכחי".[14]


"הלחצים האמריקאים על הצד האיראני"[15]


 



[1] אל-חיאת (לונדון), 15.2.2015

[2] אל-וטן (סעודיה), 18.3.2015

[3] אל-חיאת (לונדון), 22.2.2015

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.3.2015

[5] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 17.3.2015

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.3.2015

[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.2.2015

[8] אל-וטן (סעודיה), 6.3.2015

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.2.2015

[10] אל-וטן (סעודיה), .20156.2

[11] אל-נהאר (לבנון), 10.3.2015

[12] אל-חיאת (לונדון), 23.2.2015

[14] אל-וטן (סעודיה), 13.3.2015

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.2.2015