המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השיח' פדלאללה אוסר את ההלקאה העצמית בעאשורא
18/2/2008

השיח' פדלאללה אוסר את ההלקאה העצמית בעאשורא

 

מזה שנים נשמעות קריאות רבות בעולם המוסלמי (כולל השיעי) להפסיק את המנהג של ההכאה העצמית של השיעים בחג העאשורא, נוהג, שלדעת המתנגדים לו, הוא אכזרי ובלתי ראוי. אחד האישים הבולטים בעולם השיעי, המופתי הלבנוני שיח' מחמד חוסין פצ'לאללה, נדרש לאחרונה לשאלה זו, ופסק נחרצות נגד מנהג זה תוך שהוא מתבסס, בין השאר, על האיסור לפגוע בתדמית האסלאם בעולם. לדעתו, החיאת זכר העאשורא בא לידי ביטוי אמיתי רק בשדה קרב, כמו במלחמה נגד כיבוש. בנוסף קבע פדלאללה שלאב אין זכות להכות את בנו.

 

קריאה נוספת נגד נוהג זה השמיע האינטלקטואל העיראקי-שיעי המתגורר בבריטניה ד"ר עבד אל-ח'אלק חוסיין. במאמר שפרסם באתר הליבראלי www.aafaq.org, קרא חוסין לממשלת עיראק ולממשלות אחרות באזור לחוקק חוק האוסר את ההכאה העצמית.[1] להלן תרגום קטעים מפסק ההלכה של השיח' פצ'לאללה וממאמרו של חוסיין.

 

הפתוא של השיח' פצ'לאללה

הפתוא של השיח' מחמד חוסין פצ'לאללה פורסמה במלואה באתר www.islamonline.net.    

שאלת הפתוא היתה: "בעאשורא אנו עדים למנהגים רבים וביניהם המנהג בו אדם מכה את ראשו בחרב או בסכין במטרה לפצוע אותו. [במסגרת זו נוהגים] להכות [גם] את הילדים. מהו דין השריעה בעניין זה?" על כך השיב פצ'לאללה:

 

"... עמדת השריעה לשאלת ההכאה [העצמית] מבוססת על שתי גישות:

הגישה הראשונה מאמצת את הדעה לפיה אסור להכות בחרב על הראש עד זוב דם. זאת על פי ההשקפה ההלכתית הקובעת שאסור לאדם לפגוע בעצמו ללא הצדקה שרעית. אנו מאמצים גישה זו ולפיכך אין האיסור מוגבל רק להכאת הראש [המכונה תטביר], אלא הוא חל גם על הכאת הגב בשוט או בשלשלאות באופן הגורם לפגיעה גופנית, שהרי העיקרון דומה.

 

הגישה השניה מתבססת על ההשקפה ההלכתית הקובעת שאסור לאדם לפגוע בעצמו [רק במקרה] שהפגיעה [יכולה] לגרום למוות, אך אין איסור [על פגיעה] שאינה [יכולה] לגרום למוות. גישה זו אינה אוסרת על הכאת הראש וכיוצא בזה [סוגי הכאה עצמית אחרים]... [אולם] היא אינה מחייבת את אלה המחזיקים בה להתיר מעשים מעין אלה, מכיוון שיש חשש הלכי נוסף והוא הפגיעה בתדמית האסלאם כתוצאה ממעשים כאלה...

 

הדין בעניין הכאת הראש של ילדים:

ברור הוא שחל איסור מוחלט להכות ילדים בראשם ולאב אין סמכות לפגוע בילדו. כמו כן, כל נדר [שנודרים] בעניין זה הוא בלתי חוקי, כיוון שיש להכריע על פי [טובתו] של מי שנודרים לגביו. נוסף על כך, על [הנדר] להיות דבר חוקי.

 

פגיעה עצמית מותרת לשם התנגדות לכיבוש:

ההכאה [העצמית] או כל מעשה אלים דומה לכך, [שמטרתו] להחיות את הזיכרון של העאשורא, היא חסרת צידוק הגיוני [במידה שהיא נועדה] לקשר בין פעולת [ההכאה העצמית] לבין הזיכרון [של העאשורא]; לפיכך, אם פעולות אלה מכוונות לצורך הידמות לאמאם חוסיין (עליו השלום), שנפצע והוכה בחרב, הרי שההידמות צריכה לנבוע מתוך הערך שהגשים חוסיין (עליו השלום) כאשר נפצע והוכה בחרב. הדבר מחייב שאדם לא יפצע את עצמו בדעה צלולה, אלא ימסור את נפשו למען אללה, כפי [שעושים] במקרים של מאבק בכיבוש. אם ייפצע, במקרה כזה תהיה בכך הגשמה של ההידמות [לחוסיין].

 

ישנן דרכים אנושיות להבעת אבל:

אם [נאמר] ששיטות אלו [של הכאה עצמית] הן מוצדקות כיוון שהן מביעות את האבל, הרי שישנן דרכים [אחרות,] אנושיות, [להביע] את האבל, דרכים שאינן עולות בקנה אחד עם שיטות אלו. ידוע הוא שדרכי ההבעה האנושית צריכות להיות מותרות לפי השריעה מעיקרן.

 

הערכים האסלאמיים של העאשורא:

אנו מאמינים [שהחייאת] זכרון העאשורא מהווה מורשת תרבותית אסלאמית, כיוון [שיום העאשורא] מגשים את הערכים האסלאמיים, ובמיוחד את ערך הכבוד, הנדיבות, החופש, הצדק וכדו'. הוא יכול להוות ציון דרך [לעולם] המוסלמי [כולו] ולא רק לאסכולה מסוימת. הוא מעורר את כל הערכים האלה בתוך נסיבות ההווה, המציב בפנינו אתגרים רבים ומאבק ביהירות, בעוול ובכיבוש. מן הראוי שזכר העאשורא יוביל לביסוס בניית האדם המוסלמי הקשור לקוראן ולסונה, הן מבחינת עיקרי האמונה והן מבחינת ההלכה וההתנהגות. ואל לאדם לנקוט בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם זה..." [2]

 

אינטלקטואל שיעי עיראקי: דרושה פתוא נגד הכאה עצמית

האינטלקטואל העיראקי שיעי, ד"ר עבד אל-ח'אלק חוסיין המתגורר בלונדון, מתח ביקורת על ההכאה העצמית במאמר שפרסם באתר הליבראלי www.aafaq.org תחת הכותרת "הכאת הראש בחרב הוא מנהג פגאני מזיק שיש לאסור אותו". ד"ר חוסיין כתב: "הבעיה כאן אינה רק הסכנה לפגיעה בנפש, כיוון שמנהג זה אינו מסתכם רק באנשים הבוגרים, אלא גם בילדיהם. בהתאם למושגים של ימינו הרי שזוהי עבירה נתעבת ביותר הפוגעת בזכויות הילד. זאת בנוסף למראות המכוערים המעוררים בחילה בצופה...

 

לפני שנתיים הגשנו בקשה, שעליה חתמו מספר סופרים, לכבוד [האייתאללה העוט'מא] הסייד עלי אל-סיסתאני, הסמכות השיעית הדתית המפורסמת והגבוהה ביותר ולאמאמים שיעים אחרים. באיגרת פנינו אליהם בקריאה לפרסם פתוא האוסרת הכאה עצמית [בעאשורא]. הצענו להם שבמקום להגיר את דמם לשווא בדרך נתעבת זו, הם יכולים לתרום דם לחולים בבתי החולים הזקוקים לכך. אולם למרבה הצער הקריאה נפלה על אוזניים ערלות.

 

למען האמת, מזה שבעים שנה ויותר פרסמו רוב חכמי הדת השיעים הגדולים ברי הסמכא מספר פתוות האוסרות נוהג נפסד זה. אלא שהאספסוף השיעי לא נהג על פיהן. זאת מטעמים של בורות, ובעיקר כיוון שקיימת קבוצה של רמאים, אוחזי עיניים, הסוחרים ברגשות הדתיים והכיתתיים של הציבור, ומעודדים מנהג זה כדי להשיג רווח [כלשהו] האסור [מבחינה הלכתית].

דבר נוסף שמשך את תשומת ליבי בעניין האיסור שחל על מנהג זה הוא הרצאתו של הדרשן המנוח, השיח' ד"ר אחמד אל-ואילי, שקרא לשיעים להתרחק מפעולה זו. לדבריו, מנהג זה שם את השיעים ללעג בעיני מוסלמים שאינם שיעים וגם בעיני לא מוסלמים. אולם אף קריאתו זו של השיח' נפלה על אוזניים ערלות... אם כן, מה יש לעשות?

 

אין ספק שמנהג זה מכוער, פוגע ומזיק לחברה העיראקית או לכל חברה אחרת המאפשרת לנהוג כך, ובפרט מזיק לתדמיתה של העדה השיעית. עדה זו מייצגת קבוצה מהפכנית מבין המוסלמים הנאמנים לאהל אל-בית[3] אשר לאורך כל ההיסטוריה מרדה בעוצמה רבה נגד עושק השלטונות. [השיעים] צריכים להמשיך [במהפכה שלהם נגד העושק] מבלי שיהיו מוכתמים במעשי אווילות ומנהגים מכוערים כאלה, השמים אותם ללעג ומזיקים לתדמיתה של האסכולה [השיעית]. תופעה אותה ניצלו הווהאבים הכופרים והשתמשו בה כאמתלה להרוג את כל [השיעים] ולהכחידם.

 

על סמך הנאמר לעיל, ובשל העדר האפקטיביות של הפתוות של אנשי הדת השיעים בני הסמכה, ובשל כיעורו של מנהג נפסד זה, אנו דורשים מהממשלה העיראקית ומכל ממשלות האזור לחוקק חוק האוסר מנהג פרימיטיבי ונפשע זה, המזכיר לנו מנהגים של שבטים פרימיטיביים קניבלים בג'ונגלים של אפריקה ובמקומות אחרים באזורים של איי האוקיאנוס השקט שהציוויליזציה טרם הגיעה אליהם.

 

מנהג ההכאה [העצמית] הוא מנהג מכוער שיש לאסור אותו על פי חוק. בנוסף, אנו רוצים להדגיש שחקיקת חוק מעין זה לא תסתור את זכות הפולחן ואת הזכות לערוך טקסים דתיים הגיוניים. זאת מכיוון שהחוקה העיראקית וכל החוקות בעולם מכירות בזכות [הפולחן רק] בתנאי שטקסי [פולחן] אלו אינם עומדים בסתירה לערכי החברה, ובמיוחד אם ממשלות אלה יקבלו תמיכה מפתוות של אנשי דת שיעים המתירים להם לאסור מנהג זה."[4]



[1] www.aafaq, 16.01.2008 

[2]  www.islamonline 17.1.2008.

[3]  אהל אל-בית הם צאצאי הנביא מחמד הנחשבים על פי השיעה ליורשים הלגיטימיים היחידים של הנביא מחמד.

[4]  www.aafaq.org   16.1.2008.

תגיות