המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פתוא באתר ממשלת קטר: מותר להוציא להורג בשריפה בנסיבות מסוימות
27/2/2015


פתוא באתר של ממשלת קטר: הוצאה להורג בשריפה מותרת בנסיבות מסוימות

 

ב-4 בפברואר 2015 דיווח אתר החדשות המצרי אח'בארכ[1] כי מרכז הפתוות השייך למנהלת הדעוה וההדרכה הדתית במשרד ההקדשים והעניינים האסלאמיים של ממשלת קטר, הסיר ממקומו המקורי באתר Islamweb שבניהולו[2] פסק הלכה (פתוא) המתיר להעניש בשריפה, שעות ספורות לאחר פרסום דבר שריפת הטייס הירדני מעאד' אל-כסאסבה בידי ארגון המדינה האסלאמית. נוסח הפתוא מוסיף להופיע במקומות פחות בולטים באתר כפי שיוצג להלן.[3]

 

גולש שפנה למערכת האתר Islamweb שאל האם מותר להעניש אדם מוסלמי בשריפה, בציינו כי נתקל במקרים של שריפת מוסלמים. ככל הנראה אותו גולש ראה תיעוד של שריפת שבויים בידי המדינה האסלאמית בעיראק או בידי ארגון טרור אחר. מחבר הפתוא שהשיב מטעם Islamweb ציין שככלל ענישה של שריפת אדם בחיים אסורה על-פי השריעה, אך הוסיף כי כמה מחכמי ההלכה התירו לעשות זאת על-פי הכלל של ענישה מידה כנגד מידה.

בהנמקה זו של מידה כנגד מידה השתמש ארגון המדינה האסלאמית, בפסק ההלכה שפרסם בעיר ריקה שבסוריה להצדקת שריפתו בחיים של הטייס הירדני,[4] בציינו כי זהו גמול על כך שהטייס היה אחראי, כביכול, לשריפת מוסלמים.

 

"כמה מחכמי הדת נטו להתיר"

כותרת הפתוא שהוסרה היא "הפסיקה בנוגע לענישה באש" ומספרה הסידורי באתר 123722. להלן קטעים מן הפתוא:

"שאלה: האם מותר להעניש אדם מוסלמי בשריפה, בין אם הוא שיעי או סוני? אנא למדוני, שכן הגיע אלי בדואר האלקטרוני [מידע] על שריפת מוסלמים, והשבתי למי ששלח לי אותו [בציטוט מן החדית'] 'רק אלוהי האש רשאי לענות באש.' אולם הוא התנגד לדברי עד כדי כך שהחלתי לפקפק בנכונות הדבר הזה.[5]

 

תשובה: על-פי השריעה ענישה באש אסורה ללא קשר למעמדו של הנענש, בגין הכתוב בחדית': 'רק אלוהי האש רשאי להעניש באש.' סופר בידי [אספן החדית'] אבו דאוד ואומת בידי [המומחה לחדית'] אל-אלבאני. עשיית הדבר היא בגדר חטא שהוא אסור בשל העוול שיש בו. באשר לעונש אשר מטיל השליט המוסלמי על פושעים, הרי שעדיף כי מי שחייב הריגה ייהרג בהריגה טובה [היינו, לא אכזרית], בהתאם לחדית' 'בבואכם להרוג היטיבו את ההריגה,' כמובא ב[אוסף החדית' של] מוסלם [הנחשב למהימן].

כמה מחכמי הדת נטו להתיר להענישו [את מי שחייב הריגה] באופן זהה לאופן בו הרג, כפי שאמר [חכם ההלכה ח'ליל בן אסחאק אל-מאלכי בספרו] מח'תצר ח'ליל: 'יש להורגו באופן שבו הרג ואפילו בשריפה.'

בקובץ החדית' אל-צחיחין [מובא] כי שליח אללה 'רוצץ את ראשו של יהודי עם שתי אבנים כפי [שאותו יהודי] עשה לשפחה אותה הרג.'"

 

הח'ליף אבו בכר העניש אדם בשריפה

בפסק שכותרתו "השריפה של אבו בכר את איאס בן יאליל" נכתב:[6]

"שאלה: כיצד ניישב בין האיסור של הנביא על שריפה באש לבין השריפה באש של איאס בן עבד יאליל בידי [הח'ליפה] אבו בכר במלחמות הרִדָּה?...

 

תשובה: האיסור של הנביא על שריפה באש שריר וקיים. נאמר בחדית' הנכבד שהוא [הנביא] אמר: 'רק אלוהי האש רשאי להעניש באש'... 

חכמי הדת נחלקו בנוגע לשאלה האם האיסור הזה בא לאסור לחלוטין או רק כדי [לחנך] לענווה [כלפי האל] בלבד. [חכם ההלכה השאפעי] אבן חג'ר [אל-עסקלאני] אמר בספרו פתח אל-בארי: האיסור הזה לא בא לאסור אלא כדי [ללמד] ענווה. מעשיהם של רעי הנביא מצביעים על ההיתר לשרוף. הנביא סימא את עיניהם של האנשים משבט עורינה באמצעות ברזל מלובן, ו[הח'ליפה] אבו בכר שרף את העבריינים באש בנוכחות רעי הנביא, וח'אלד בן אל-וליד שרף באש אנשים מאנשי הרִדָּה. מרבית חכמי הדת של אל-מדינה התירו לשרוף סוסים ומרכבות על רוכביהם... [לעומת זאת, חכם ההלכה] אבן אל-מניר ואחרים אמרו: אין ראיה למי שאומרים שיש היתר, משום שסיפור אנשי שבט עורינה היה [בגדר] תגמול [על מעשיהם] או שבוטל [בתור כלל ענישה]. בנוסף, היתר של רע אחד של הנביא עומד בסתירה לאיסור של רע אחר של הנביא.[7] עניין הסוסים והמרכבות תלוי בהכרח לעשות זאת, כלומר [הוא מותר] אם הוא קשור לדרך להתגבר על האויב.'

 

הסיפור של שריפת אבו בכר המאמין את איאס בן עבד יאליל באש מובא בספרי הביוגרפיה וההיסטוריה [לפי המסופר]: 'איאס בן עבד יאליל בא לאבו בכר ואמר לו: 'הבא לי נשק כדי שאוכל להילחם באמצעותו באנשי הרִדָּה.' הוא נתן לו נשק והעניק לו פיקוד אולם הוא פנה נגד המוסלמים... הדבר נמסר לאבו בכר, והוא שלח אליו אנשים שאסרו אותו ושלחו אותו אליו. אבו בכר ציווה להצית לו אש במסגד של אל-מדינה ואז הוא זרק אותו בתוכה כשהוא עטוף בבדים.

 

הנה כי כן חכמי הדת נחלקו בנוגע לאיסור השריפה באש כפי שהבהרנו, ואלו מהם שאמרו שהדבר אסור הוציאו מן הכלל מקרים בהם הדבר מותר. אין ספק שלנוכח מעשהו של איאס בן עבד יאליל היה ראוי לשרוף אותו. ירבה אללה את שכרו של הח'ליפה של שליח אללה על קנאותו לאסלאם."

 

האסלאם מתיר להעניש במידה כנגד מידה

בפתוא שכותרתה "גבולות העיקרון של מידה כנגד מידה" מבקש גולש עיקרון כללי לפיו ניתן לדעת מתי ניתן להפעיל את הכלל של מידה כנגד מידה כנגד אויבי המוסלמים. המשיבים מטעם האתר כתבו:[8]

 

"עיקרון האסלאם הנכון הוא שיש היתר להעניש במידה כנגד מידה כל עוד הדבר אינו אסור על-פי דתנו... פרשני הקוראן אמרו שמי שנפגע ממעשה עוול יתנקם במי שפשע נגדו, אם הוא מצליח לגבור עליו, באופן דומה לעוול שנעשה לו, ואל לו לחרוג מכך למעשים אחרים. לאור זאת אפשר להרוג את הרוצח כגמול באופן שבו הרג... ובשל כך אמר [חכם ההלכה] המאלכי ח'ליל בספרו אל-מח'תצר 'ייהרג כפי שהרג, ואפילו באש, אך לא באמצעות שיכר או מעשה סדום'..."

 

מחבר הפתוא הדגיש "אולם אם התוקפן הרג באופן שאסור על-פי השריעה אסור להורגו באופן שאללה אסר עליו... יחס של מידה כנגד מידה מותר כל עוד אינו אסור בדתנו."



[1]  Akhbarak.net, 4.2.2015

[2] www.gov.qa/wps/portal/services/inviduallandingp...>פורטל ממשלת קטר: "באפשרותך לעמוד בקשר עם [אתר] הרשת האסלאמית (Islamweb) השייך למשרד ההקדשים והעניינים האסלאמיים במדינת קטר כדי לדעת את הפסיקה השרעית בכל העניינים המעניינים אותך."

[3] Islamweb.net,17.6.2009 בדיקת ממרי העלתה כי על-אף שהפתוא הוסרה מהדף המקורי היא נמצאת באתר בקישור זה

[5] ב-2008 נפוצו דיווחים על-כך שהמדינה האסלאמית בעיראק (גלגולה הקודם של המדינה האסלאמית) שרפה שבויים מקרב אויביה בני השבטים.

[6]ו Islamweb.net,7.2.2006.

[7] כלומר, אין ללמוד ממעשיהם של אבו בכר וח'אלד אבן אל-וליד משום שיש סיפורים אחרים אודות רעי הנביא מהם לומדים שיש לאסור את הדבר.

[8]ו Islamweb.net, 5.3.2009