כללי

 

בכיר עיראקי: על הציבור להדק את החגורה בשל הירידה בהכנסות מנפט

 

מוחמד עבד אל-ג'באר אל-שבוט, מנהל רשות השידור העיראקית ועורכו לשעבר של היומון הממסדי אל-צבאח, דן בשניים מטוריו ביומון, במצוקה הכלכלית הנוכחית בעיראק שגרמה הירידה במחירי הנפט, שתוביל לקיצוץ בתקציב המדינה ולירידה ברמת חיי האזרחים. הוא קרא לממשלה להדריך את האזרחים לצריכה נכונה, ולאזרחים -  לבטל או לדחות דרישות הנוגעות לזכויותיהם הכספיות מהמדינה, עד לשיפור מצבה הכלכלי.

להלן תרגום מאמריו:

 

לעיראק אין מקור הכנסה חלופי להכנסות החסרות מהנפט

במאמרו מה- 21 לאוקטובר, 2014, אל-שבוט כתב: "לאחרונה, רשמו מחירי הנפט ירידה חדה. יתכן שזו ידיעה משמחת ליבואניות הנפט, אך היא אינה כזו עבור המדינות המייצאות. הדבר רע עוד יותר עבור מדינות כעיראק [כי] לנו אין משאבים אחרים שימלאו את מקום ה[הכנסה] החסרה מנפט באופן מעשי. תקציב המדינה הוא ההכנסות מהנפט. הערכת תקציב המדינה נעשית על בסיס כמות הנפט, שאנו מוכרים לעולם, ועל בסיס מחיר משוער של חבית נפט אחת. אם מחיר הנפט גבוה מזה שהערכנו, צפויים לנו רווחה ושגשוג, ולהיפך.

 

היום אנו עומדים בפני המצב השני. מחיר חבית נפט ירד מזה שהערכנו, דבר שיגרום גירעון תקציבי. ההכנסות שלנו יהיו פחותות ממה שקיווינו והערכנו. פירוש הדבר הוא שיכולתה של המדינה [לממן] את הוצאותיה תפחת לעומת ההערכות הראשוניות שנעשו בתחום זה, בהתבסס על מחירי הנפט המשוערים.

 

מצב זה מחייב לנהוג בהיגיון ובחוכמה. הוא דורש התלכדות חברתית כוללת ברמת האנשים, הקהילות והמדינה, כדי להתמודד עם נסיבות אלה באמצעות עמדה קולקטיבית, המבטאת את הסולידריות וההתלכדות של כולם; ובמטרה לעבור את השלב הזה ולצמצם את השפעותיו השליליות על חיי האנשים, החברה והמדינה. עמדה זו דורשת לא רק הכוונה בתחום [צמצום] ההוצאות, אלא להפחיתן ולצמצמן למה שהוא חיוני כדי להגן על המדינה מהתמוטטות כלכלית ומפשיטת רגל פיננסית. יתכן שהמדינה תגבש תכנית צנע, אולם זה לא יועיל לה אם בני העם [העיראקי] לא יפעלו שכם אחד עמה ולא ייענו להכוונה [שלה בתחום צמצום] ההוצאות."[1]

 

על הציבור לבחור בין האינטרסים האישיים לאינטרס הלאומי העליון

במאמרו מה- 23 לאוקטובר, 2014, אל-שבוט כתב:

 

"עמנו, על כל מרכיביו, מתמודד כעת עם מבחן חשוב  של בחירה בין האינטרסים הפרטיים שלו - הקבוצתיים או האישיים - לבין האינטרס הלאומי העליון. נושא  המבחן  הוא כובד ההוצאות הכספיות [שנכפו] על המדינה כדי להתמודד עם הגירעון הנובע מירידת מחירי הנפט.

 

כל אדם מבני עמנו יכול להמשיך להציג את דרישותיו הכלכליות ולנסות לכפות על המדינה לממשן. דרישות אלה כוללות סעיפים רבים [שאושרו בחוק], כמו [חוק] חמשת הפטרו-דולרים, אותם דורשים המחוזות מפיקי הנפט[2], או תוספות לשכר ולפנסיה שאושרו בעבר. אולם, דרישות כאלה כעת יכבידו על המדינה, שאינה יכולה להיענות להן מבחינה כלכלית. זה יהא בבחינת העדפת האינטרסים האישיים על פני האינטרס הלאומי העליון.

 

לעומת זאת, בני העם [העיראקי] יכולים לבטל או לדחות דרישות אלה עד אשר המצב הכלכלי של המדינה ישתפר. [בנוסף] הם יכולים גם להסכים לכל צעדים שהמדינה עלולה להיאלץ לנקוט לצורך צמצום ההוצאות [ולהיענות] להדרכה לצריכה נכונה. [אם ציבור יבחר בעמדה זו] תהיה זו עמדה לאומית נעלה המבוססת על העדפת האינטרס הלאומי העליון על פני האינטרסים האישיים והקבוצתיים. הדרך כיצד לנהוג נמצאת בידי האזרחים."[3]