המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חשש במפרץ: הסכם גרעין עם איראן - ע"ח האינטרסים הערביים
24/11/2014


חשש במפרץ: הסכם גרעין עם איראן יהיה ע"ח האינטרסים הערביים

 

בשבועות האחרונים התנהלו במסקט שבעומאן ובווינה שיחות אינטנסיביות בין איראן ל-5+1 בנושא תכנית הגרעין האיראנית, לקראת ה-24 בנובמבר 2014, המועד בו תפוג ההארכה בת ששת החודשים של מסמך ז'נבה שנחתם בין הצדדים בנובמבר 2013.

 

לקראת מועד זה, התפרסמו בעיתונות הסעודית מאמרים רבים שהביעו חשש מפני הסכם שייחתם בין איראן למערב ואשר יחזק, לדבריהם, את כוחה של איראן על חשבון מדינות ערב. רבים מהמאמרים התריעו שהמערב בראשות ארה"ב יעשה וויתורים רבים לאיראן  בתכנית הגרעין שלה, או לחילופין יגמול לה על ויתורים מצידה בתכנית הגרעין במתן יד חופשית באזור על חשבון מדינות ערב. במאמרים אחרים נמתחה ביקורת קשה על ממשל אובמה המעדיף לשתף פעולה עם איראן ולזנוח את בעלי בריתו הערבים, וקראו לערבים לבצע הערכה אסטרטגית מחודשת, ולחפש בריתות אחרות במקום הברית עם ארה"ב.

כמה מאמרים התריעו כי אם המערב יאפשר לאיראן להמשיך בתכנית הגרעין שלה הדבר ייפתח מרוץ חימוש גרעיני באזור ויאלץ את מדינות ערב להתחמש בנשק גרעיני גם כן.[1]

 

בעיתונות הקטרית התפרסמו מאמרים בודדים שעסקו בשיחות בין איראן למערב והביעו גם הם את החשש מפני הסכם שיהיה על חשבון הערבים. במאמר המערכת של היומון הקטרי היו"ל בלונדון אל-קודס אל-ערבי, נטען כי בין אם ייחתם הסכם ובין אם לא איראן תצא מנצחת, שכן, המו"מ עצמו העניק לה מעמד פוליטי שווה ערך לזה של המעצמות, וחתימה על הסכם משמעותה הכרה בה כמעצמה גרעינית לגיטימית. במקביל, טען המאמר, כי הערבים ימצאו עצמם במצב אסטרטגי בעייתי מוקפים במעצמות גרעין, דבר שיאלצם לגבש אסטרטגיה מחודשת. העיתונאי הקטרי הליברלי, עבד אל-חמיד אל-אנצארי טען במאמרו, כי איראן לא תעשה ויתורים אמיתיים בתכנית הגרעין וכי צריך להיות תמים כדי להאמין שמטרתה של איראן היא לייצר אנרגיה ולא נשק גרעיני. אל-אנצארי הוסיף עוד כי איראן הצליחה לשכנע את ארה"ב בדבר קיומה של פתוא האוסרת נשק גרעיני, למרות שלדבריו היא כלל אינה קיימת.[2]

 

סקירה זו תביא חלק מהמאמרים שהתפרסמו בעיתונות הסעודית והקטרית בעניין זה.

 

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה לשעבר מזהיר מפני מרוץ חימוש גרעיני באזור

כמה מאמרים שהתפרסמו בעיתונות הסעודית הזהירו מפני מרוץ חימוש גרעיני שיחל באזור במידה וייחתם הסכם בין איראן למערב.

 

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה לשעבר, עבד אל-רחמן אל-ראשד, פרסם ב-11.11.14 מאמר בו מתח ביקורת על ממשל אובמה שהדיר את בעלות בריתו משולחן המו"מ ושומר על חשאיות השיחות. לדבריו, ארה"ב כבר הוכיחה בעבר כי הבטחותיה שלא לעשות ויתורים לאיראן היו שקריות. לטענתו,  ברור שמטרת תכנית הגרעין האיראנית היא נשק גרעיני ולכן הזהיר כי מתן היתר לאיראן להמשיך בתכנית הגרעין שלה יביא את מדינות האזור ובראשן, סעודיה תורכיה ומצרים לחפש נשק גרעיני משלהן. הוא כתב:

 

        "U.S. President Barack Obama seems enthusiastic about the beginning of a new era with Iran and the restoration of good relations with Tehran, which was once an important ally during the Shah’s rule and until his downfall. This is why Americans and Europeans are meeting with the Iranian delegation in the Omani capital as they race against time to reach a solution to the Iranian regime’s nuclear aspirations.

 

"We in the Middle East have serious reservations about these negotiations and the first of them is the secrecy surrounding the talks! Obama’s administration intentionally kept its contacts and negotiations with Tehran a secret, even from its own regional allies. Such an approach contradicts with the usual American approach, such as the [approach it used in] negotiations with North Korea. In that case, all concerned countries in the region shared their secrets and weighed in on the decision making process, and countries like South Korea, Japan, China and Russia were involved in the negotiations alongside the American delegation. However, when it came to negotiations with Iran, the U.S. shut the door in the face of its allies and of other directly involved countries, like the Gulf countries, Turkey, Egypt and Israel.

 

"Secondly, American reassurances that concessions will not be made have proven not to be true on several occasions. The last of these concessions was America’s acceptance of 1,500 uranium-enriching centrifuges after it said it won’t allow more than 500. This came in addition to a series of concessions Washington made in the field of boycotted and frozen assets.

"Thirdly, the Iranians made a comment regarding their demand to expand their influence in the region. Although Washington denies that it will accept such conditions, there are doubts prevailing in the region among those who worry that Iran will be left free to further sabotage the region...

 

 "Fourthly, there is the nuclear program itself. The U.S. seems to have backtracked on its pledge to prevent the Iranian regime from possessing the capability to produce nuclear weapons and this will lead to a change in the balance of power in the region in a very dangerous manner. We, as well as the West, are aware of the fact that Iran does not need nuclear energy to meet its energy needs because it holds the world’s fourth-largest proven crude oil reserves - that is more than Iraq, Kuwait and the United Arab Emirates. So why would Iran spend huge funds for nuclear energy when it can produce petroleum [at] very low cost? It’s because Iran seeks to produce nuclear weapons, and a country with such a mentality and persistence indicates it has dangerous and hostile intentions.

"If negotiators in Muscat allow Iran to pursue its nuclear program, we will enter a very dangerous phase. The balance of regional power will be disrupted and this will force regional countries - mainly Saudi Arabia, Turkey and Egypt - to look for means to build a deterrent nuclear power. This will make the Middle East region, which threatens the world with al-Qaeda and ISIS, more dangerous due to the presence of five nuclear countries including Iran and Israel.

 

"Why is Obama so concerned with sealing a deal with Iran? There’s no logical reason. We saw how American sanctions succeeded in exhausting the Iranian regime and led it to the point of Tehran thinking that its nuclear program may led to the collapse of the regime. However, the porthole which Obama’s administration opened for the regime in Tehran pushed the Americans, and not the Iranians, to present more concessions in exchange of promises from Khamenei’s regime. These promises are not based on halting the nuclear program but only slow[ing] down its implementation. We are not criticizing the negotiations because we [do not want] Western countries [to] reach an agreement that ends the crisis with Iran. Any agreement that tames the hostile Iranian political mentality and disarms its nuclear weapons serves the interest of the entire region. However, we do not think that the suggested agreement curbs these nuclear aspirations and it does not deter the mentality of chaos which Tehran has practiced non-stop since the 1980s..."[3]

 

בעלת טור באל-חיאת: מדינות המפרץ עלולות לרכוש פצצה גרעינית מפקיסטן

העיתונאית הלבנונית-אמריקאית, ראר'דה דרר'אם,  טענה במאמרה  מה-14.11.14 ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון כי הסיכויים קלושים להשגת הסכם גרעין סופי בין איראן לשש המעצמות, ובראשן ארה"ב, מכמה סיבות: ראשית, הפערים בין הצדדים גדולים מידי. שנית, העם והקונגרס האמריקאי לא יסכימו לקיומה של איראן גרעינית. שלישית, ישראל רואה באיראן גרעינית איום קיומי. סיבה נוספת לכך שארה"ב לא תאפשר לאיראן להיות מדינה גרעינית, לדברי דר'ראם, היא כי הדבר יוביל למרוץ חימוש גרעיני באזור: " איראן גרעינית תתוביל למרוץ [חימוש] גרעיני באזור. ברור [לכל] כי אם היא תקבל אישור [להיות מדינה] גרעינית, מדינות המפרץ יפעלו את אמצעיהן לרכישת פצצה גרעינית מפקיסטן או זולתה."[4] 


איראן בשולחן המו"מ מחביאה את פצצת הגרעין מאחורי גבה[5]


 

אינטלקטואל מצרי: תמורת ויתור על הגרעין תקבל איראן יד חופשית באזור

חלק מהמאמרים התייחסו לאיגרת שעל פי דיווחים שונים שלח הנשיא אובמה לרוחאני וראו בה עדות לנטייה האמריקאית לטובת איראן ולמדיניות שלילית כלפי הערבים.

 

האינטלקטואל מצרי, מאמון פנדי, התייחס במאמרו (10.11.14) לאיגרת זו והדגיש כי ארה"ב מקיימת מזה שנים שיתוף פעולה עם איראן  ומנהלת מדיניות חוץ המעצימה אותה. לדבריו, גם היום ארה"ב מוכנה לחזק את השפעתה של איראן באזור על חשבון הערבים בתמורה לוויתור מצד איראן על הגרעין. פנדי קרא לערבים  להבין שמדובר בהיערכות אזורית מסוכנת להם ולגבש חזון חדש לביטחונם הלאומי. וכך כתב:  "...תחילה, כדי שלא נוכה בתדהמה, [אציין כי] הקשר והמגעים החשאיים בין ארה"ב לאיראן, ויחד איתן ישראל, אינם דבר חדש שצריך להפתיע אותנו. בארכיון האמריקאי יש [עדויות] רבות לכך...

 

את מדיניות החוץ של טהראן אין להבין על סמך הטחת ההאשמות ההדדיות בכלי התקשורת בין טהראן לוושינגטון, אלא  על סמך התיאום ושיתוף הפעולה המושלם בין שתי המדינות בנושא העיראקי לאחר שנת 2003, ועל סמך התיאום ביניהן באפגניסטן לאחר אירועי [ספטמבר] 2001.

 

מי שמתבונן בתוצאות של כל האירועים הללו מאפגניסטן ועד להפלת סדאם חוסיין, מוצא שהם כולם העצימו בהתמדה את התפקיד [האזורי] של איראן ואת התפשטותה האסטרטגית למרחב המחיה הערבי. אין כל חדש, הקשר החשאי בין ארה"ב לאיראן, יחד עם ישראל, הוא ישן. [נשיאי ארה"ב לשעבר, רונלד] רייגן, [ביל] קלינטון, [ג'ורג'] בוש הבן [כולם פעלו] בתיאום [עם איראן] בעיראק ובאפגניסטן.

       

בריאיון שהעניק לתומאס פרידמן הצביע אובמה על מה שניתן לכנותו כמציאות [שנוצרה] אחרי מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון. זהו קוד שפירושו שרטוט מחדש של הגבולות וחלוקה מחדש של אזורי השפעה [במזה"ת]. במסגרת זו יש להבין כי תמורת [ויתור על פצצת] הגרעין האיראנית תזכה איראן להגדלת השפעתה  באזור. אחרת, יש לשאול: תמורת מה מוותרת איראן על הגרעין ומעבירה את [הפרויקט] לרוסיה? האם תמורת הסרת המצור [הכלכלי] או תמורת קשר ידידותי עם וושינגטון? נושא העברת הגרעין האיראני לרוסיה לא שונה בהרבה מהעברת הנשק הכימי הסורי לרוסיה תמורת המשך קיום המשטר או מתן שהות עבורו לחסל את יריביו...  

  

בעמדת אובמה כלפי סוריה והגרעין האיראני טמון מסר מסוכן של היערכות אזורית נגד האינטרס האסטרטגי הערבי. היעדרות הערבים משולחן המו"מ בנושא הגרעין האיראני בז'נבה, הפכה אותם ל[חלק ממחיר] העסקה הנדונה. כך, אי ריסון השפעת [איראן] בארצות ערב הוא התמורה ל[וויתורה] על הגרעין. כלומר, לאיראן ניתנה יד חופשית באזור עבור ויתורה על הפצצה המדומה. במצב דברים זה, האם יש כעת אופציות בפני הערבים להפוך לצד במו"מ במקום להיות מונחים על שולחן המו"מ [כחלק] מהעסקה?      

 

עלינו להתייחס לאיגרת שלח אובמה למנהיג העליון במלוא הרצינות, שכן היא מציינת סוף עידן ותחילתו של עידן חדש. אל למעצבי המדיניות בעולם הערבי לחדול מלקיים קבוצות דיון של סיעור מוחין כדי להבין את השלכותיה של איגרת זו על בניית קונספציה חדשה לביטחון האזורי [במזה"ת], שהערבים חייבים להיות צד ראשי בה".[6]   

 

"המו"מ הגרעיני ומדיניות בזבוז הזמן של איראן"[7]


 

בעל טור סעודי: הערבים נעדרו מהמו"מ בין איראן למערב ונעשו חלק ממחיר העסקה

בעל הטור הסעודי ג'אסר אל-ג'אסר כתב ברוח דומה ביומון אל-ג'זירה: "כמה פרשנים אם לא כולם מתייחסים לאגרת ששלח אובמה למנהיג הרוחני [עלי חא'מנאי] כאל נטייה לטובת איראן וכהמשך למדיניותו השלילית  כלפי הערבים. שכן, היא נותנת לאיראן חופש פעולה באזור הערבי חרף כל החשדות בדבר מעורבות המשטר האיראני בטרור. נטייה זו של אמריקה והמערב לטובת איראן נגד האינטרסים הערבים, מבטלת את כל מה שנאמר על אופי הברית האמריקאית עם מדינות ערב. ההסכם הנוכחי אשר האמריקאים רוצים לחתום עליו עם המשטר האיראני, שם את נושא האינטרסים הערביים "על שולחן [המו"מ]", זאת לאחר שמדינות ערב הרלבנטיות הורחקו משולחן המו"מ. ההיעדרות הערבית הובילה לתוצאה הצפויה אשר עלולה לגרום להתחזקות והשתלטות של האינטרסים האיראנים על חשבון האינטרסים הערביים בשטחים הערבים. הדבר מחייב את מדינות ערב ובמיוחד מדינות המפרץ לבחון מחדש את האסטרטגיה שלהן ואת אופי יחסיהן עם המעצמות אשר כרתו את העסקה הזו..."[8] 

 

אל-וטן הסעודי: עלינו לכרות בריתות עם מדינות אחרות ולא לסמוך על ארה"ב

מאמר המערכת של היומון הסעודי הממסדי אל-וטן שהתפרסם ב-12.11.14 התייחס לשיחות שהתקיימו במסקט, בירת עומאן, בין איראן למעצמות ואשר קדמו לשיחות בווינה. המאמר מתח ביקורת על ממשל אובמה שהחליט, לדבריו, להמר על ברית עם איראן ולוותר על מדינות ערב וטען כי זהו הימור כושל.  המאמר קרא לערבים לגבש אסטרטגיה חדשה שתתבטא בכריתת בריתות עם מדינות אחרות: "יש אינדיקציות נוספות לכך שהשיחות משרתות את טובתה של איראן, או שרווחיה של איראן עולים על אלה של שש המדינות [ה-5+1] בכל הנוגע לתכנית זו... ממשל אובמה, ומאחוריו כמה ממדינות האיחוד האירופי, טרף את הקלפים באזור. אין זה דבר חריג במדיניות האמריקאית, שכן בריתות נרקמות בהתאם לאינטרסים ולחישובים פוליטיים בלבד. הדבר היחידי הקבוע במדיניות האמריקאית הוא השינוי [של הבריתות]. אך ההימור האמריקאי על איראן אינו במקום, שכן הימור על מדינה אזורית אחת מול כמה מדינות שכנות הוא טעות אסטרטגית שרק הזמן יוכל לתקן, אך זאת כאשר יהיה מאוחר מדי. לפיכך, על המשטרים הערביים, ובמיוחד על אלו המפרציים, שלא להישען אך ורק על הבריתות הישנות שלהם עם חלק מהמעצמות, אלא  לחתור לגיבוש אסטרטגיה פוליטית לבלימת הסכנה האיראנית, זאת באמצעות בריתות שונות עם מדינות אחרות שחותרות להקים שותפויות כלכליות ופוליטיות עם מדינות המפרץ.

כמו כן, אל לנו להגזים בסכנה של תכנית הגרעין האיראנית, שכן זהו קלף פוליטי כושל שאין לו ערך עוד בעידן שבו מדינות רבות מחזיקות בנשק הזה... הסכנה האמיתית תהיה הגישה האיראנית החדשה והמגמה האיראנית החדשה לאחר שתכנית הגרעין תצליח, אם היא תצליח."[9]

 

אל-שרק הסעודי: הסכם גרעין יכפר על כישלון מדיניות החוץ של אובמה

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-שרק (13.11.14) נטען כי אובמה הוא הנשיא הכושל ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, שכן הוא לא הביא שום הישג בכל כהונתו ונכשל בפתרון כל הסוגיות במזה"ת, החל מהבעיה הפלסטינית וכלה באירועים בסוריה. לכן הוא חותר  להישג בכל מחיר לקראת סיום כהונתו שיתבטא בחידוש היחסים עם איראן. וכך נכתב: "הנשיא האמריקאי אובמה - אשר לא סיפק לארה"ב דבר בתחום מדיניות החוץ במהלך שש השנים בהן הוא נמצא בבית הלבן, פרט לנסיגת הצבא האמריקאי מעיראק, ולאחר שנכשל בפתרון הסכסוכים במזה"ת - מנסה כעת לרשום הישג... שגם האיראנים שואפים להגיע אליו, והוא חידוש יחסיהם עם וושינגטון. אובמה, שמפלגתו הפסידה לרפובליקאים בבחירות האמצע לקונגרס לפני כמה ימים, לא רשם שום התקדמות במו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים. כמו כן, המדיניות שלו כלפי מה שנודע כמהפכות האביב הערבי הובילה לתוצאות הרות אסון באזור, ובפרט בסוריה שהפכה, בשל עמדותיו, לאכסניית טרור על שתי צורותיו: טרור המדינה שמפעיל אסד, והטרור של דאעש.     

 

הנשיא אובמה מייצג את התקופה הכושלת ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, כפי שאישרו זאת סקרי דעת קהל בוושינגטון, וזה מה שהניעו - בהתחשב בכך שכהונתו השנייה קרובה לסיום - למהר בפתרון סוגיית הגרעין האיראני. זאת, בניסיון אחרון להפיח רוח חיים בממשלו ובמפלגתו לפני התחלת [מסע] הבחירות הבאות לנשיאות, ולרשום ניצחון קל. רצון לפתור את הסוגיה קיים הן אצל טהראן והן אצל וושינגטון, וכל עוד נשיא ארה"ב שם זאת לנגד עיניו לא יהיה קשה להשיג פריצת דרך בסוגיה זו. טהראן תברך בוודאי על החזרת שגרירות "השטן הגדול" לארצה, שכן דבר זולת האינטרסים שלה אינו מעניין אותה..."[10]


כל סבב מו"מ מסתיים באותה נקודה[11]


 

מאמר באל-שרק אל-אוסט: עם הסכם או בלעדיו - לאחר ה-24.11 המצב במזה"ת יחמיר

טארק אל-חומיד, העורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון וכיום כותב בו, הזהיר במאמרו כי בין אם יושג הסכם בין איראן למעצמות עד ה-24.11 ובאין אם לאו-  המצב במזה"ת יחמיר. וכך כתב:

 

"The media spotlight is currently focused on the talks between the US, EU and Iran in Muscat, ahead of a November 24 deadline to reach a comprehensive deal on Tehran’s nuclear program. But the question is: what happens after the deadline? US Secretary of State John Kerry said last week that Washington and its partners will not consider extending it again if there is no agreement. Nevertheless, Kerry did not rule out the possibility of extending the deadline in the event an agreement on the key issues had been reached, with only the technical details remaining to be finalized. Will the deadline be extended? What will be the alternative if the talks fail to reach an agreement? What will the situation in the region be like? What will relations between the West—and the US in particular—and Iran be like? Will they be in a state of war? Or will the “no-war, no-peace” situation continue? Does this mean that Iran will carry on with its nuclear program? What will the position of Israel be on that? Strangely enough, these significant questions are being ignored, not only by media, but by some Arab politicians who use a strangely optimistic tone when talking about the negotiations with Iran...

 

            "Therefore, the pressing question remains: what will follow the November 24 deadline? The Obama administration, due to the nuclear talks, has neglected some significant regional issues, exposing one of its most significant regional allies to danger, all with the hope of achieving a political victory, namely a nuclear agreement with Iran. Obama is approaching the final stretch of his second and last presidential term with his approval rating in the basement, given his lack of real achievements. The question I pose to the US and the West is this: what will come after November 24? As for the region, is it prepared for the worst? Whatever it is, what is next is going to be absolutely worse."[12]


אל-קודס אל-ערבי: בין אם ייחתם הסכם ובין אם לא - איראן תצא מנצחת

במאמר המערכת של היומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי היו"ל בלונדון, נטען כי איראן תצא מנצחת משיחות הגרעין בין אם ייחתם בסופן הסכם עם המערב ובין אם לא, שכן בעצם ניהול השיחות היא זכתה למעמד פוליטי שקול לזה של המעצמות. עוד נאמר, כי כל הסכם שייחתם עימה משמעותו הכרה בה כמדינה גרעינית, וכי הערבים לעומתה הם במצב של רפיון וחולשה עד כדי סכנה קיומית: "נראה כי שני נושאים עיקריים נתונים עדיין להתמקחות [בין איראן למערב] של הרגע האחרון: מספר הצנטריפוגות [שיוותרו בידי איראן] ומשך הזמן עד להסרה מוחלטת של הסנקציות [אשר] תחל בהדרגה עם החתימה [על ההסכם] - ואז יוזרמו מיליארדי דולרים לקופה האיראנית המרוששת. המשמעות של כך אינה מתמצה רק בהצלת הכלכלה [האיראנית] המותשת, אלא הדבר גם ימריץ את השפעתה האזורית [של איראן], וייתכן שיממן את המשך התפשטותה  האסטרטגית אשר הגיעה לאחרונה עד מיצרי באב אל-מנדב.

 

יהא התסריט אשר יהא בשעות הקרובות, איראן תצא מנצחת... בכל מקרה, בעוד שהערבים יתמודדו עם הרעה במעמדם האסטרטגי במישורים רבים כתוצאה מהסכם. המו"מ העניק ל[איראן] מעמד פוליטי השקול למעצמות דוגמת ארה"ב והאיחוד האירופי. בנוסף, כל הסכם יהווה אישור בינ"ל נדיר לזכותה של איראן להעשיר אורניום, דבר שפירושו הכרה בה כמעצמה גרעינית לגיטימית. גם אם איראן לא תייצר פצצה גרעינית, הרי שיהיו בידיה היכולות החומריות והידע הדרושים, כדי להחזיק [נשק] כזה, אם תרצה. נשק גרעיני מטבעו הוא נשק לשם הרתעה ולא לשימוש. לפיכך, היכולת בלבד להשיגו מהווה סוג של הרתעה. ידוע שמדינות שיש ברשותן אנרגיה גרעינית, כמו הודו, למשל, הצליחו לממש קפיצה תעשייתית כלכלית גדולה ביותר תוך שנים מעטות. במילים אחרות, יש בהסכם גרעיני כדי לצרף את איראן לשיירת הקדמה התרבותית של המאה ה-21.

 

באשר לערבים, המשמעות של חתימה על הסכם גרעיני בין איראן למערב היא [מבחינתם] נפילה אל בין 'מלקחיים גרעיניים' המתפרשים מהודו ועד ישראל עבור דרך פקיסטן וכעת [אם ייחתם ההסכם, גם דרך] איראן. הדבר יהפוך את [מדינותיהם] למעין אזור של 'רפיון אסטרטגי' בתוך אזור החמוש מכף רגל ועד ראש בנשק להשמדה המונית. במקום לעסוק בהתמודדות עם חוסר האיזון האסטרטגי המבעית הזה, הערבים שקועים במלחמות- בין אם מלחמות פנימיות או מלחמות מול ארגוני טרור...

 

על הערבים לראות בהסכם הגרעיני הצפוי נקודת מפנה היסטורית הנוגעת לקיומם, המחייבת [אותם] לעצור ולעיין מחדש מבחינה אסטרטגית בעתידם על מפה, שיש בה מקום רק לחזקים, שמכבדת רק את הגדולים ושלא תהסס כלל להקיא [את הערבים] מתוכה - מהגיאוגרפיה ומההיסטוריה גם יחד - אם יתעקשו להמשיך ולטמון את ראשם בחול."[13]         

 

ארה"ב ואיראן משחקות על חשבון הערבים הישנים[14]

     

 

הפיוס המפרצי היה חיוני לאור החשש מהסכם בין איראן למערב

מאמר מערכת אחר של אל-קודס אל-ערבי הצביע על החשש המפרצי מפני הסכם שייחתם בין איראן למערב כעל אחד הגורמים שהאיצו את הסכם הפיוס שנחתם בריאד ב-16.11.14 בין סעודיה, בחרין והאמירויות לבין קטר: "...מאמצי הפיוס [בין המפרציות] הינם בעלי חשיבות מיוחדת בהתחשב בעיתוי שלהם... ובפרט לאור ההערכות לפיהן יש אפשרות שאיראן תגיע להסכם  עם המערב בנוגע לתכנית הגרעין שלה. [אם אכן כך יהיה], יעניק הדבר לאיראן ניצחון חדש והכרה בינלאומית במעמדה כמעצמה אזורית - [מעמד] אליו היא חותרת באכזריות בשטח. ואכן  עלה בידה להרחיב את ההגמוניה שלה בתימן ולהשלים את שרטוט ה'סהר השיעי', עמו מתחרה ה'סהר הדאעשי', אשר הצהיר לאחרונה על תכניותיו בבירור. זוהי סכנה גדולה, גם כשהערבים  מאוחדים מולה, לא כל שכן כאשר הם מפולגים ונלחמים זה בזה. ייתכן שלא תהיה זו הגזמה לומר כי הערבים מתמודדים כעת עם סכנה קיומית, ולא רק עם אתגר למעמדם האסטרטגי... הצלחתו של הפיוס [המפרצי] תסכל את הניסיונות האיראנים הגלויים לשלוט באופן בלעדי על מדינות המפרץ לאחר החתימה על הסכם גרעין, וכן להפוך [המאמצים של איראן] את מצרים לניטרלית [באמצעות] פיתויה על ידי תגמולים פוליטיים וכלכליים במצב האזורי החדש... [15]

 

עיתונאי קטרי: איראן לא תעשה ויתורים אמיתיים; הפתוא האוסרת נשק גרעיני לא קיימת

איש הדת והעיתונאי הליבראלי הקטרי ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, טען  בטורו ביומון אל-וטן הקטרי כי איראן לא תעשה ויתורים אמיתיים במו"מ שלה עם המעצמות, וכי מי שמאמין שהתכנית הגרעין שלה מיועדת לייצור  חשמל הוא תמים. אל-אנצארי אף חזר על טענתו כי הפתוא האיראנית האוסרת ייצור חשמל היא המצאה ואיננה קיימת באמת. וכך כתב: "כל הסימנים מצביעים על כך שאיראן תצליח להמשיך בתכניתה הגרעינית... איראן לא תיסוג או תוותר על מה שהיא רואה כזכותה הלגיטימית להשיג טכנולוגיה גרעינית. אם מדינות פחות אצילות כמו ישראל, פקיסטן, הודו וצפון קוריאה, השיגו נשק גרעיני, כיצד יכולה הקהילה הבינ"ל למנוע זאת מאיראן, בעלת הציביליזציה האצילה...? איראן סבורה שזו ההזדמנות שלה בעידן שבו המתגורר בבית הלבן משתוקק להשלים עסקה היסטורית באמצעותה הוא ישיג השג היסטורי שהנשיאים שקדמו לו לא השיגו. נכון שבאיראן יש היום נשיא 'גמיש', אבל גמישותו של הנשיא רוחאני היא שקולה ומחושבת ולא תחרוג מהטקטיקה והשיטות [של המו"מ] ולא תפגע בעקרונות האסטרטגיים. איראן לא תעשה וויתורים אמיתיים שיפגעו ביכולתה להעשיר [אורניום]. אם היא תנהל מו"מ על דרגת ההעשרה היא לא תפתח את כל מתקניה לפיקוח, ואם היא תאפשר [פתיחת] חלקם, [היא תעשה זאת] בתמורה להסרת הסנקציות, ולו בצורה הדרגתית. מכאן אנו מבינים את הצהרת הנשיא רוחאני במפגש עם בני נוער: שואלים אותי האם אנחנו מנצחים במו"מ על הגרעין? תשובתי היא כן, אנחנו מנצחים!

 

מי שמאמין שאיראן הוציאה את כל המיליארדים האסטרונומיים האלה בשביל 'אנרגית חשמל' בלבד, הוא תמים או פתי... מדוע צריכה איראן לייצר חשמל ממקורות מסוכנים [שעלולים לגרום] ל'דליפה גרעינית קטסטרופלית למימי המפרץ' ויקרים מאוד כשיש לה עשרות מקורות של אנרגיה זולה ובטוחה כמו נפט, גז, סכרים, שמש ורוח?! ... למרות כל זאת, איראן הצליחה לשווק את תכנית [הגרעין] שלה כ[תכנית] למטרות אזרחיות והצליחה לרכוש את אהדתה של בעלת בריתנו הגדולה [ארה"ב] ושל הקהילה הבינ"ל שרוצה להאמין לה בשל המטרות והאינטרסים הכלכליים שלהן!"

 

שיחות הגרעין[16]


 

בהמשך מאמרו אל-אנצארי מפרט את הדרכים בהן איראן הצליחה לעשות זאת: באמצעות מימון ותמיכה ברשת הסברתית ענפה ששיווקה את האופי האזרחי של תכנית הגרעין. בין השאר הקימה רשת קשרים לא רשמיים בארה"ב באמצעות הקמת מרכזים ומכונים איראנים בתוך ארה"ב; באמצעות השפעתה באזור ועל האינטרסים המערביים והאמריקאים באזור; באמצעים דיפלומטיים ובאמצעים דתיים. הוא הסביר: "איראן הפיצה פסק הלכה המיוחס לאימאם ח'ומיני או ח'אמנאי האוסרת על החזקת נשק גרעיני ושימוש בו. איראן הצליחה לשכנע את הנשיא האמריקאי ש[פסק ההלכה הזה] קיים והוא מדבר עליו רבות ומנסה לשכנע את העם האמריקאי בקיומו! לידיעה, פסק ההלכה הזו אינו קיים... כמו כן כל מוסלמי יודע שפסק ההלכה הזו סותר את הפסוק הקוראני "והכינותם נגדם ככל אשר תוכלו" [קוראן, סורה 8; פסוק 60] שמחייב את המוסלמים להתחמש בכל אמצעי הכוח, כולל [נשק] גרעיני, אבל כדי להרתיע את האויבים ולא למטרות התקפה. כמו כן ניתן לשנות את פסק ההלכה עם פסק הלכה נגדי בהתאם לתנאים ולמצב ולאינטרסים. כמו כן התקיה[17] הדתית מול האויבים היא מיסודות האסכולה השיעית."[18]  



[1] ראוי לציין כי גם לפני שנה, טרם נחתם מסמך ז'נבה בין איראן ל-5+1 הביעה סעודיה חשש כבד מפני ההתקרבות בין איראן לארה"ב ומפני חתימה על הסכם בין הצדדים, וכבר אז הועלו בתקשורת הסעודית טיעונים דומים בדבר חיזוק השפעתה האזורית של איראן על חשבון הערבים. ראו דוח ממרי

[4] אל-חיאת (לונדון), 14.11.2014   

[5] אל-וטן (סעודיה), 23.11.2014

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.11.2014

[7] מכה (סעודיה), 23.11.2014

[8] אל-ג'זירה (סעודיה), 14.11.2014

[9] אל-וטן (סעודיה), 12.11.2014

[10] אל-שרק (סעודיה), 13.11.2014

[11] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.11.2014

[12] ו www.aawsat.net, 13.11.2014

[13] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 22.11.2014

[14]ו www.aljazeera.net, 23.11.2014

[15] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 20.11.2014

[16] אל-וטן (קטר), 24.11.2014

[17] הסתרת האמונה הדתית האמיתית מחשש לדיכויה

[18] אל-וטן (קטר), 17.11.2014