המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על הסכם הפסקת האש בין רש"פ לישראל
18/6/2001


על הסכם הפסקת האש בין רש"פ לישראל

 

בלילה של השנים עשר ביוני 2001 הסכים יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, באופן "מותנה" להצעתו של ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, ל"תוכנית עבודה" לביסוס הפסקת האש. האמריקאים נמנעו עד כה מלחשוף באופן רשמי פרטים על תוכן המסמך, אך היומונים הפלסטינים שפעו אינפורמציה אודות פרטי המסמך והמו"מ שקדם לו.

 

הסכמה פלסטינית מותנית ובעל פה

התקשורת הפלסטינית הדגישה כי ערפאת לא חתם על שום מסמך. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבה, אמר ליומון אל-קדס, כי הסכמתו של ערפאת נמסרה לטנט בעל פה ולוותה במכתב שהעביר ערפאת לטנט ובו שלוש הסתייגויות פלסטיניות. עבד רבה הסביר, כי "הנשיא ערפאת הדגיש שלא חתם ולא יחתום על המסמך הביטחוני של טנט משום שהמסמך הזה צריך להיות חבילה אינטגרטיבית ולהכיל את כל ההיבטים המדיניים  והביטחוניים לביצוע מסמך מיטשל ובראשם הפסקת ההתנחלויות. כאשר יושלם המסמך [הכולל], יחתום עליו הצד הפלסטיני."[1] גם אל-איאם דיווח כי "הנשיא [ערפאת] הדגיש כי הרש"פ רואה את המרכיב הביטחוני [בהסכם] כחלק מן החבילה האינטגרטיבית המהווה את המלצות ועדת מיטשל והכוללת את הפן המדיני ואת הפסקת כל פעולות ההתנחלות".[2]

 

ערפאת הציג בפני טנט שלוש הסתייגויות פלסטיניות מהצעתו, ועל פי היומון אל-קדס, קיבל טנט לבסוף את עמדתו של ערפאת וערך שינויים במסמך. שלוש ההסתייגויות נגעו להקמת אזורי חיץ בין ישראל לשטחים הפלסטינים, לוח הזמנים להסרת הסגר הישראלי וההתנגדות הפלסטינית לביצוע מעצרים, שהוזכרה רק במרומז במכתב ההסתייגויות הפלסטיני שהוגש לטנט.

 

מעצר מבוקשים

התביעה הישראלית לעצור פעילי 'חמאס' ו'ג'יהאד אסלאמי', אשר נכללה גם בהצעה המקורית של טנט, נתקלה בהתנגדות פלסטינית גורפת. ואולם, נראה כי בסופו של דבר הגיעו הפלסטינים והאמריקאים להסכמה שסללה את הדרך להכרזתם על קבלת "תוכנית העבודה".

 

היומון הפלסטיני אל-איאם דיווח כי המסמך האמריקאי קובע כי "שני הצדדים יעבירו מידע בנוגע לאיומים ובנוגע לפעולות "טרור" או תנועת אנשים לאזורים השייכים לצד האחר ומהווים איום, זאת בנוסף ל"תוקיף, חג'ז, ואסתג'ואב" [מקביל ל: halting, detaining and questioning באנגלית] של מתכנני ההתקפות והגשת דו"חות בעניין זה לועדה הביטחונית הפלסטינית-ישראלית המשותפת בהשתתפות אמריקאית."[3]

 

היומון אל-קדס, לעומת זאת, ציטט מקור פלסטיני שקבע כי במסמך של טנט "לא היה כל אזכור לצורך בגל מעצרים מצד הרש"פ בקרב מנהיגי וסגלי תנועות 'חמאס' ו'הג'יהאד האסלאמי'". שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבה, אמר לאל-קדס כי הסעיף השלישי במכתב ההסתייגויות שהעביר ערפאת לטנט מתייחס לסוגיית המעצרים שתובעת ישראל ובו נאמר: "הצד הפלסטיני מחויב לביצוע דו"ח מיטשל בשלמותו, וכל חריגה מהסכם זה באופן חלקי או מלא אינה מחייבת את הצד הפלסטיני".[4]

 

התבטאויות של בכירים בממשל, שנמסרו בעילום שם לעיתונות האמריקאית, מלמדות כי יש אמת בטענות הפלסטיניות בדבר ויתור אמריקאי על התביעה המקורית למעצר מבוקשי ה'חמאס' ו'הג'יהאד האסלאמי'.

בכיר במחלקת המדינה אמר לוושינגטון פוסט שארה"ב מאמצת את תביעתה של ישראל למעצר מיליטנטים פונדמנטליסטים, אך הוסיף כי "התחייבות כזו נכללה באופן מרומז בהסכמתו של ערפאת לחדש את התיאום הביטחוני".[5]

 

הניו יורק טיימס מדווח כי הויכוח בנושא מעצר המבוקשים "הוחלק". הוא מצטט פקידי ממשל אמריקאים שאמרו ש"ערפאת הבטיח לטנט לעצור פונדמנטליסטים אסלאמיים המתכננים פיגועים ולא את אלו שישראל מאשימה בפיגועים [שהיו] בעבר". נראה כי היגיון זה התקבל בסופו של דבר על ארה"ב, משום שהפקיד האמריקאי הוסיף ש"הדבר החשוב ביותר הוא לרדוף את אלו שבימים אלה ממש מתכננים פעולות טרור".[6]

נראה כי גם ישראל הסכימה, ולו במרומז, לנוסחה לפיה לא יהיו מעצרים בדיעבד. ידיעות אחרונות מדווח כי טנט נענה ל"בקשה ישראלית" בכך שחידד את הסעיף המדבר על מעצר מיידי של מחבלי ה'חמאס' ו'הג'יהאד האסלאמי'. "במסמך המעודכן התביעה מוגדרת יותר ומדברת על מעצר מיידי של "פצצות מתקתקות" לפי רשימות שישראל תעביר לאמריקנים. ישראל טוענת כי ישנם לפחות עשרים מחבלים בשלב כזה או אחר של הוצאה אל הפועל של פיגועי התאבדות. במסמך המעודכן של טנט לא מפורטים שמותיהם של המחבלים".[7]

 

אזורי החיץ

הסעיף הראשון במכתב ההסתייגויות שהעביר ערפאת לטנט נוגע להקמת אזורי חיץ בין ישראל לפלסטינים. "הצד הפלסטיני דוחה לחלוטין יצירת אזורי חיץ בין הצדדים, הפלסטיני והישראלי, תהא הכוונה בעניינם אשר תהא", נאמר במכתבו של ערפאת.[8] אל-איאם מדווח כי "הנשיא [ערפאת] הדגיש בחריפות את התנגדותו המוחלטת למה שנכלל במסמך בנוגע להקמת אזורי חיץ למניעת התקפות מן השטחים הפלסטינים ואמר שרעיון בלתי מקובל זה לא נכלל בהמלצות ועדת מיטשל".[9]

 

לוח הזמנים להסרת הסגר

הסעיף השני במכתב ההסתייגויות שהעביר ערפאת לטנט נוגע ללוח הזמנים להסרת הסגר הישראלי על השטחים הפלסטינים, או בשפתם של הפלסטינים: "המצור". "ארה"ב נקראת לקיים את תפקידה כדי לסיים את כל צורות המצור והצעדים החריגים ולחזור למצב שהיה לפני ה- 28 בספטמבר", נאמר במכתבו של ערפאת. "זאת בהתאם למה שסוכם בפסגת שרם אל-שיח' ובהסכם שהושג עם שמעון פרס, שר החוץ של ישראל, הקובע כי יש לסיים את המצור ואת הצעדים האחרים תוך 48 שעות לכל היותר".[10]

 

המסמך של טנט קורא לשני הצדדים לקיים תוך שבוע פגישה של הועדה הביטחונית הפלסטינית- ישראלית המשותפת בהשתתפות בכירים אמריקאים. ארבעים ושמונה שעות לאחר שבוע זה תחל ישראל ב"צעדים להסגת הכוחות והנשק הישראלי הכבד באופן מוחשי מן העמדות שתפסו לאחר ה- 28 בספטמבר".[11]

 

בהצעתו המקורית של טנט נקבעה תקופת צינון של חודשיים, אולם נראה כי האמריקאים נענו לדרישה הפלסטינית לבצע מהלכים מדיניים, כגון הקפאת ההתנחלויות, במקביל ליישום ההסכם הביטחוני ולא לאחר תקופת צינון ארוכה, כפי שתבע ראש ממשלת ישראל, שרון. בכיר אמריקאי אמר לניו יורק טיימס כי "דחיפה של דיפלומטיה כלשהי תיעשה על אף רצונו של שרון בתקופת צינון ארוכה של לפחות חודשיים בין עצירה מוחלטת של אירועי האלימות לבין המו"מ".[12]


התיאום ושתה"פ הביטחוני

אל-איאם הפלסטיני מדווח בהרחבה על מרכיבי חידוש התיאום הביטחוני בין שני הצדדים, כפי שנקבעו במסמך טנט: "המסמך האמריקאי מדבר על חידוש הפעילות היומיומית של משרדי הקישור הפלסטינים - ישראלים המשותפים בהתאם לקריטריונים שהיו קיימים לפני העשרים ושמונה בספטמבר וקובע כי יש להסיר את המחיצות שהוקמו בין הסניפים הישראליים והפלסטיניים באותם משרדים, בשלב הבא של השבת המצב לקדמותו.

 

פגישות תיאום ביטחוניות יתקיימו לפחות פעם בשבוע... חילוקי הדעות ייפתרו באמצעות הועדה הביטחונית הפלסטינית - ישראלית המשותפת שבה ישתתפו בכירים ביטחוניים אמריקאים.

 

המסמך האמריקאי מדבר על אספקת מכשירי הידברות באמצעות וידאו על ידי ארה"ב כדי להקל על ההידברות בין ראשי הביטחון בשני הצדדים.

 

המסמך קורא לשני הצדדים להגדיר נקודות חיכוך עיקריות בהן יתפרסו אנשי ביטחון משני הצדדים. כל צד ידווח לצד האחר על שמות אנשי הביטחון הפרושים באותם אזורים, ושני הצדדים יפעלו להגדיר ולהסכים על צעדים מעשיים לחיזוק אזורים מפורזים מהפגנות. כמו כן יפעלו שני הצדדים להגדיר אמצעי תקשורת בשעת חירום." [13]

צעדים נוספים הנדרשים מישראל

אל-איאם מדווח בהרחבה גם על הצעדים הנתבעים במסמך מישראל: "השלטונות הישראליים יתחילו בהסרת הסגר הפנימי המוטל על השטחים הפלסטינים, בהסרת הסגר החיצוני, בפתיחת המעברים הבינלאומיים, נמה"ת עזה, הנמל הימי, נקודות המעבר, בפתיחת הכבישים הפנימיים ובצמצום נקודות הביקורת במידה שיאפשר המצב הביטחוני.

 

הממשלה הישראלית תימנע מלתקוף מטרות השייכות לרש"פ, בין אם המדובר במטרות ביטחוניות, אזרחיות, מוסדות פלסטיניים או אזורי מגורים. ישראל תימנע מפעולות פרובוקטיביות נגד אזרחים במטרה להותיר את ההכרזה על הפסקת אש על כנה.

 

על פי המסמך האמריקאי ישראל תשחרר את כל הפלסטינים שעצרה בעת שפשטה על עמדות פלסטיניות ושאין להם קשר לפעילות "טרור". המסמך האמריקאי מחייב את ישראל לבצע חקירות צבאיות ומשטרתיות של אירועים בהם נהרגו פלסטינים כתוצאה מהתנהגות הצבא הישראלי.

 

המסמך מחייב את ממשלת ישראל שלא להשתמש בתחמושת קטלנית ולאמץ צעדים בלתי קטלניים בטיפולה בהפגנות, כדי למנוע גרימת הרוגים ופצועים...

 

השלטונות הישראליים ינקטו צעדים נגד ישראלים המסיתים או מתכננים לבצע פעולות אלימות נגד הפלסטינים. השלטונות הישראליים יגישו דו"חות בנוגע לפעילותן בעניין זה לועדה הביטחונית המשותפת. כמו כן, יפעלו השלטונות הישראלים למנוע מקבוצות ישראליות מלבצע פעולות אלימות נגד פלסטינים." [14]

 

צעדים נוספים הנדרשים מן הרש"פ

אל-איאם דיווח גם על הצעדים הנדרשים מן הצד הפלסטיני: "איסוף פגזי מרגמה ונשק בלתי מורשה, [נטרול] מפעלים לחומרי נפץ והשקעת מאמצים למניעת הברחת נשק. הצד הפלסטיני יגיש דו"ח בעניין זה לועדה הביטחונית הפלסטינית- ישראלית המשותפת.

 

המסמך קורא להימנע מהסתה, ועל פיו, יימנעו הבכירים הביטחוניים הפלסטיניים מהסתה או מסיוע או הספקת מכסה לגורמים פלסטיניים המבצעים התקפות נגד מטרות ישראליות." [15]



[1] אל-קדס (רש"פ), 13.6.2001.

[2] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[3] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[4] אל-קדס (רש"פ), 13.6.2001.

[5] The Washington Post, 13.6.2001.

[6] The New York Times, 13.6.2001.

[7] ידיעות אחרונות (ישראל), 13.6.2001.

[8] אל-קדס (רש"פ), 13.6.2001.

[9] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[10] אל-קדס (רש"פ), 13.6.2001.

[11] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[12] The New York Times, 13.6.2001.

[13] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[14] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.

[15] אל-איאם (רש"פ), 13.6.2001.