המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאפייני הבחירות לנשיאות באיראן
14/6/2001


מאפייני הבחירות לנשיאות באיראן

 רקע

עם התקרב יום הבחירות (8.6.01) מלמדת האווירה הציבורית באיראן על אדישות ניכרת מצד ציבור הבוחרים כלפי המועמדים והבטחותיהם. זאת, כתוצאה מאכזבה מח'אתמי, הנשיא המכהן, והתפכחות מהתקוות שתלו איראנים רבים בהבטחותיו לרפורמות ופתיחות, שהוכשלו על-ידי השמרנים ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי.[1] בד בבד, הולכת תעמולת הבחירות של המועמדים ולובשת צביון לוחמני וארסי יותר נגד ח'אתמי, המועמד המוביל.[2]

 

מאפיינים עיקריים:

א. העדר מועמד שמרני

מערכת הבחירות מגיעה לסיומה והזרם השמרני לא הכריז על שום מועמד רשמי מטעמו. ההתמקדות בממד האישי היא בלתי נמנעת בין השאר משום שקיום מפלגות פוליטיות אסור על-פי החוק האיראני. המאפיין המרכזי של מערכת הבחירות הוא היות התוצאה כמעט ידועה מראש: לפי סקרי דעת הקהל ח'אתמי עומד לזכות בשנית. העדרו של מועמד מטעם השמרנים ניתן להסבר בכך שהשמרנים מודעים היטב לחוסר האהדה כלפיהם בקרב העם. אי הצבת מועמד מטעמם נועדה, לפיכך, למנוע הישנות תבוסתו בקלפיות כמו בבחירות הקודמות. זאת ועוד, השמרנים קיוו להיבנות מתחושת האכזבה מח'אתמי, בקרב הציבור ובעיקר בקרב הנוער[3], דבר שיוביל לאחוז השתתפות נמוך בבחירות. אולם, על-פי סקר אחרון, צפוי ח'אתמי לזכות ב- 79% מהקולות, בעוד שאר המתמודדים מדשדשים הרחק מאחוריו.[4]

 

ב. הרפורמה הפוליטית של ח'אתמי

ח'אתמי קורא במפורש ל"חופש ביטוי, חברה אזרחית, צדק חברתי וזכויות יסוד", ערכים מערביים שהוא מתגאה כי הם "נישאים בפי כל כיום" הודות לו, ואשר בעבר חסידיהם נחשבו ל"אנטי-דתיים ולמהפכנים". הוא קרא לעגן את זכויות הפרט בחוקה בדרך "להשגת דמוקרטיה מלאה". עוד קורא ח'אתמי לאפשר את חופש ההתארגנות המפלגתית ולמסדו.[5] הנשיא הפציר בסטודנטים להיות הכוח המניע מאחורי תנועת הרפורמות תוך גילוי סבלנות ואורך רוח, זאת בשל האכזבה בקרבם מהאיטיות בביצוע הרפורמות. הוא הדגיש כי יש להיענות לצורכי הנוער "החפץ באווירה שבה יוכל לנשום",[6] תוך שהוא מזהיר כי אי היענות לצורכיהם תרחיק אותם מהאסלאם.[7] באסיפת בחירות קרא ח'אתמי לחדול מאפליית נשים לרעה המעוגנת בתרבות, בחוק ובמשטר האיראני תוך שיתופן בחיים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים באיראן. הוא הדגיש במיוחד את מעמדן של נשים צעירות ונערות ואת ה"צורך הראשון במעלה" להידרש לבעיותיהן.[8] זאת ועוד, ביום השנה ה-12 למותו של ח'מיני, הצהיר ח'אתמי על סיומה של פרשת סלמאן רושדי, מבחינתו.[9]


גלי האהדה לתכנית הרפורמות של ח'אתמי הביאו גם את המועמדים השמרנים, המאוחדים אמנם בביקורתם נגד הנשיא ח'אתמי וביצועיו, לאמץ את סיסמאותיו ולקרוא לדמוקרטיה ולרפורמות כלכליות ופוליטיות. ח'אתמי, מצדו, משתדל לרכך את המאבק האידיאולוגי בינו לבין השמרנים, ולכן הדגיש כי הוא אינו רואה בבחירות "משאל עם על הרפורמות", שכן למשאל עם יש כללים ברורים ושונים.[10]

 

ג. התקפות על ח'אתמי במישור הדתי-אידיאולוגי

בימים האחרונים החלו התקפות חסרות תקדים על ח'אתמי ועל תוצאות מדיניות הרפורמות שלו הן מצד תשעת המתמודדים השמרנים והן מצד אנשי הדת השמרנים. אם עד כה התמקדה הביקורת על הנשיא בחוסר תפקודו בתחום הכלכלי, הרי שכעת היא מחריפה ומתמקדת בהיבטים דתיים-אידיאולוגיים כגון תרומתו של ח'אתמי ותרומת הרפורמיסטים בכלל ל"מוסריות לקויה" בקרב בני הנוער ול"ערעור ערכי האסלאם" באיראן. עיתוני הזרם השמרני אף האשימו כי מסע הבחירות של ח'אתמי "מנוגד לערכים האסלאמיים" ו"מנוהל בסגנון מערבי".[11]

 

קבוצת אנשי דת מהעיר קום, המזוהה עם הזרם השמרני, יצאה בימים האחרונים במתקפה על מדיניות הפתיחות של ח'אתמי שאפשרה לכוחות המתנגדים למשטר ולמהפכה לפעול.[12]  בגילוי דעת שפרסמו נאמר כי הרפורמיסטים מנצלים את הבחירות "לפגוע בגאווה הדתית והלאומית" של איראן.[13] איתאללה מצבאח יזדי, בביקורת חריפה על הרפורמיסטים ועל מיניסטריון התרבות וההכוונה האסלאמית המונהג על-ידי רפורמיסט, קבע כי הרפורמיסטים "מונעים מהנוער לחזור ללימודי הקוראן ומובילים אותם למרכזי התרבות שם מקיימים הצעירים והצעירות קשרים בלתי חוקיים בשם התרבות." עוד האשים יזדי כי מרכזי התרבות האלה "מוכרים סמים וסרטי וידאו מופקרים".[14]

 

תחום נוסף בו מואשם ח'אתמי הן מצד אנשי דת בכירים והן מצד המועמדים השמרנים הוא "הסיעתיות". מחמד רזא בהונאר, מבכירי השמרנים, ומזכיר 'הקואליציה האסלאמית' השמרנית (ICS), חביבאללה עסגארולאדי, מאשימים את תומכי ח'אתמי בכוונה "לפלג את החברה לשתי קבוצות, האחת תומכת בח'אתמי והשנייה במנהיג העליון, ח'אמנאי."[15] המועמד השמרני המוביל, אחמד תוכלי, קרא ל"מלחמה בנפוטיזם, באריסטוקרטיה של הפקידות, בסיעתיות ובאפרטהייד הפוליטי, בשחיתות האדמיניסטרטיבית ובקנוניות של בעלי השררה וההון".[16] המועמד עלי שמח'אני הדגיש גם הוא כי "על הנשיא להימנע מהעדפת קבוצות ואינדיבידואלים".[17] אפילו היומון הפרסי הפרו-רפורמי, איראן ניוז, המתאר את מיסוד הפוליטיקה המפלגתית כהישג חיובי בעיקרו, מכיר בכך שהתפתחות זו היא מורשתו הפוליטית של ח'אתמי. העיתון הלל את הפתיחות הפוליטית של שנות שלטונו של ח'אתמי וציין כי בשנים שקדמו לו ביקורת והתנגדות היו "בלתי נסבלות".[18]

 

ד. מעמד האסלאם בתעמולה

למרות שהאסלאם מנוצל על-ידי אנשי הדת לניגוח המחנה הרפורמיסטי, בולט היעדרן של סיסמאות בזכות האסלאם הקוראות לדבקות בערכים האסלאמיים, במיוחד אצל המועמדים המזוהים עם השמרנים. את הסיסמאות המדגישות את המהפכה האסלאמית, הערכים הדתיים והתרבותיים ושלטון איש הדת החליפו סיסמאות חומריות, קריאה לרפורמות, ופיתוח כלכלי. המועמד השמרני, תוכלי, אף הרחיק לכת, בניסיון לרכוש אהדה ציבורית גדולה משל ח'אתמי, עד כדי הצהרה כי "חברה יכולה להתקיים ללא דת, אולם אי-צדק יביא לחורבנה".[19]

 

ה. עקרון הרפובליקניזם

יש לציין עוד כי בעוד השמרנים ממעיטים להדגיש את האסלאם, בשל חוסר הפופולריות שלהם, מדגישים הרפורמיסטים את הרפובליקניזם, שהינו עקרון מערבי, כשווה ערך לאסלאם. חבר המג'לס הרפורמיסט, מחסן ארמין, התריע מפני הניסיונות בעשור האחרון "להחליש את הרפובליקניזם" שנגרמו בשל "אי-כינון מוסדות אזרחיים וחברתיים". הוא גרס כי "הרפובליקניזם הוא בעל חשיבות זהה לאסלאמיזם" וכי "האסלאמיזם צריך להתאים לדמוקרטיה ולצורכי האנשים", אחרת "הם יתרחקו מהדת".[20]

 

ו. תעמולת בחירות פופוליסטית

מספר עיתונים, ביניהם אף כאלה המזוהים עם הזרם השמרני, מתחו ביקורת על המועמדים השמרנים "הנזקקים לאמצעים זולים, לא הוגנים ולא אתיים כדי למשוך קולות רבים יותר" כגון "הבטחות שווא" "לביטול גורף של מבחני כניסה לאוניברסיטאות, הקמת מאות אוניברסיטאות [חדשות], יצירת מיליוני מקומות עבודה ומתן דיור לכל הצעירים... מבלי שהם באים עם תוכנית סדורה... ליישום כל הנסים והנפלאות האלה".[21]

 

ז. היחסים עם ארה"ב

אם בעבר שללו השמרנים את חידוש היחסים עם ארה"ב לחלוטין תוך גינוי חריף של ארה"ב, "השטן הגדול", על מדיניותה והתנהגותה כלפי העם האיראני, הרי שבמערכת  הבחירות הנוכחית שמרנים רבים, בהם המועמדים עצמם, לא פסלו על הסף את חידוש היחסים עם ארה"ב, תוך שהם קוראים להסדרת המחלוקות באמצעות מו"מ מכין חשאי ולאחריו גלוי.[22] הם הדגישו, עם זאת, כי על ארה"ב לעשות את הצעד הראשון. גם ח'אתמי קרא ל"שינויים מרחיקי לכת" במדיניות ארה"ב כלפי איראן כתנאי לחידוש הקשרים, והאשים "שדולות מסוימות" במניעת התפתחות זו.[23] בימים האחרונים ניכרת הקשחה בעמדתו של ח'אתמי בסוגייה זו, ככל הנראה כדי לרצות את ח'אמנאי והחוגים השמרניים.

 

ח. ישראל והיהודים

בניגוד לגילויי המתינות ביחס לארה"ב, הרי שהעמדה כלפי ישראל נותרה אחידה, קיצונית ובלתי מתפשרת, כדבריו של המועמד שמח'אני: "ישראל היא משטר לא לגיטימי ואנו לעולם לא נחדש את קשרינו עמם". ואולם, ישראל לא תפסה מקום מרכזי בתעמולת הבחירות וההתייחסויות אליה היו בעיקר במסגרת הדיווח השוטף על התפתחויות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שזכה להבלטה  בעיתונות הפרסית.[24]

 



[1] ראה ניתוחים קודמים על מערכת הבחירות וחלוקת סמכויות הכוח באיראן שפורסמו באתר MEMRI.

[2]  למשל, קריאות מהצד השמרני לא להצביע "למי שבוכה", רמז לח'אתמי שהזיל דמעות כאשר הכריז על מועמדותו. תומכי ח'אתמי מצדם קבלו על ניהול "מלחמת חורמה על גבול ההשפלה מצד השמרנים" (אל-חיאת (לונדון-ביירות), 3.6.01) "המפיצים וירוס ממאיר של אימה" בקרב הציבור נגד ח'אתמי, (אירנא, 31.5.2001).

[3]  מספר בעלי זכות הבחירה עומד על למעלה מ- 40 מליון איש, מרביתם בני נוער בגילאי 16-25.

[4]  אירנא [סוכנות הידיעות של הרפובליקה האסלאמית], 4.6.01 המצטטת את היומון הפרסי הרפורמיסטי, תוסעה, 3.6.01. המועמד אחמד תוכלי זוכה ל-10% מהקולות, ג'סבי 4% ואילו שמח'אני ל-3% בלבד. סוחרי הבאזאר הודיעו על תמיכתם בח'אתמי (אל-איאם רש"פ, 4.6.01) כמו גם חברי פרלמנט רבים, אירנא, 3.6.01.

 [5] אירנא, 28.5.01.

 [6] אירנא, 1.6.01 ו-3.6.01; איראן דיילי, 29.5.01. ח'אתמי הביע התנגדות לאופן השגת הוידויים משני פעילים רפורמיסטים הכלואים בעוון השמעת דעותיהם נגד מנהיגי המשטר, לאחר לחץ ציבורי מצד הסטודנטים להתערבותו, אירנא, 5.6.01.

[7]  אירנא, 28.5.01.

[8]  איראן דיילי, 28.5.01; אל-ספיר ואל-שרק אל-אוסט, 31.5.01.

[9]  היומון הפרסי  הרפורמיסטי תוסעה כפי שצוטט באירנא 4.6.01.

[10]  אירנא, 5.6.2001.

[11]  אל-שרק אל-אוסט, 31.5.01; אל-חיאת, 3.6.01.

 [12]למשל מפלגת החופש הרפורמית שפעילותה נאסרה לאחרונה, אירנא, 3.6.2001.

 [13] אירנא, 1.6.2001; אטלאעאת, 2.6.2001.

[14] אל-חיאת, 2/3.6.2001.

[15]  אירנא, 3.6.01. יצוין כי המחנה השמרני רואה ב"סיעתיות" תופעה שלילית מבחינה דתית ופוליטית.

[16]  אירנא, 31.5.2001.

[17]  אירנא, 30.5.2001 ו- 3.6.01.

[18]  איראן ניוז, 31.5.01.

 [19] אירנא, 4.6.01.

[20]  אירנא, 2.6.01.

[21] טהראן טיימס, 31.5.01; איראן ניוז, 30.5.01. בכלל זה ביקורת על ניסיונות לעורר הזדהות פוליטית בטענות שווא על פגיעה פיזית בפעילי המועמדים ובמטותיהם.

[22]  אירנא, 30.5 ו- 3.6; כיהאן אינטרנשיונל השמרני, 3.6; אל-חיאת ו- אל-ספיר, 30.5. ו-31.5.01.

[23]  אירנא, 5.6.01.

[24]  אירנא, 3.6.01. נציג המיעוט היהודי באיראן הודיע אז על תמיכתם בח'אתמי בבחירות.