כותב סעודי: השמרנות והדיכוי בסעודיה גורמים לצעירינו לחפש את האושר אצל בתולות בגן-עדן
הכותב הסעודי אדריס אל-דריס דן במאמר שפרסם ב-25 באוגוסט 2014, ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן, בשאלה מדוע הרוב הגדול של המתאבדים האסלאמיסטים הקיצוניים הם סעודים ומעריך כי הסיבה לכך היא אורח החיים הסעודי הקפדני והשמרני, המתבטא בהפרדה מגדרית טוטאלית ובקוד לבוש מופרז בצניעותו. לדבריו, אורח חיים זה גורם לצעירים הסעודים להאמין שרק בגן עדן ניתן לחיות חיים נורמליים עם האישה, וגורם לנשים להתנכר לקוד הלבוש השמרני עם יציאתן מגבולות המדינה.
להלן תרגום קטעים מהמאמר.[1]
"... זמן רב אני שואל את עצמי מדוע המתאבדים הסעודים מהווים את האחוז הגבוה ביותר מקרב אלה המקריבים את חייהם למען 'בתולות גן העדן' ...
יתכן שהסיבה העיקרית לכך נובעת מהמציאות השמרנית שלנו, אשר יתכן שההפרדה המגדרית בה מופרזת [בשל] שליטת המנהגים והמסורות [בחיינו], הנאכפים ללא שיקול דעת, במסווה דתי...
התינוקות שלנו משני המינים גדלים באופן טבעי והחיבה [אצלם] מתפתחת בשל קרבת הדם או השכנות, ואז פתאום, במפתיע, הצעיר מוצא עצמו מורחק לגמרי [מחברת נשים] במידה העולה על דרישת הדת, עד כי הנוהג והמסורת הקיימים נמצאים בעימות עם הוראות הדת. כך הופכת האישה לאייקון ול[מושא] לחשש. חיים נורמליים ומתמשכים עמה לא יהיו שלמים אלא בגן עדן.
יתכן שאני טועה אולם אני מוצא שחשש זה רווח פחות אצל האחרים מאחר ותמונת החיים החברתיים אצלם עולה בקנה אחד עם הטבע האנושי. אינני קורא לעירוב מגדרי המוביל לדברים אסורים חלילה, אלא אני מתאמץ להתחקות אחר משהו שיכול להפכנו למתונים יותר בהתנהגותנו, שכעת היא נוטה לרוב לקיצוניות לכאן או לכאן, שלא לדבר על לבוש הנשים שלנו בתוך המדינה, שהוא לרוב משקף את המנהגים והמסורות שעברו לציבור מדור לדור.
אם ברצונך לדעת מהי מידת שביעות הרצון [מהלבוש המסורתי] אזי הבט בלבוש נשותינו [כשהן] בחו"ל. [יעדי הנסיעה לחו"ל] יש בהם כדי ללמד על ההעדפות התיירותיות של חלק מהמשפחות שלנו, בעוד המשפחות השמרניות בוחרות לנסוע למלזיה, לאוסטריה ובעיקר ל[עיר האוסטרית] זל אם סי, הרי המשפחות הליברליות נוסעות לרוב לשוויץ, צרפת, וספרד, כאשר ללונדון נוסעים שני הסוגים.
חלק מהמשפחות השמרניות מגזימות בשמרנותן ובלבושן עד כי הן מושכות תשומת לב. זאת בעוד חלק מהמשפחות הליברליות מגזימות בפתיחותן... הן מושכות את תשומת הלב שלנו, הסעודים, ומעוררות את פליאתנו [למראה] המחשוף בלבושן, המנוגד ללבוש האסלאמי המכסה [את הגוף]. אני חש שהשמרניות מאוד מבין הנשים שלנו מגזימות בצניעותן מחוץ [למדינה] בשל רצונן להקניט [את המערב] ולהדגיש את היותן מוסלמיות טובות, כפי שאני חש שהליברליות ביותר מבין נשותינו מגזימות מאוד בנקמתן נגד הדיכוי שאותו הן חוות [במדינה].
הפתיחות שמגלות חלק מהבנות שלנו והלבוש המערבי מאוד שלהן מזכירים לי את הנשים האיראניות הלובשות צ'אדור תחת לחצם ושליטתם של אנשי הדת, אולם עם עזיבתן את טהרן הן משליכות אותו ואת הלבוש הצנוע מעליהן. מצב הנשים שלנו במטוסים היוצאים מהמולדת והשבים אליה אינו רחוק מכך. המראה של נוסעי המטוס משתנה לגמרי עם הסרת החיג'אב והגלימה בהלוך ולבישתם בחזור.
דבר זה מביך אותי תמיד. יתכן שישנה אזלת יד הלכתית בשכנוע [האנשים] או שיש כאן כפייה וקשיחות בשיטת ההכוונה, במקום לחבב [את כללי הדת על האנשים] ולעורר בהם רצון [לקיימם], שהן הדרכים הקצרות והקלות ביותר להשגת המטרה.
אינני פוסק להתיר או לאסור [לבוש כזה או אחר]. אינני מורשה לכך. אולם אני תמיד נבוך מהדואליות שבה אנו לוקים ומה'צביעות' הנפשית בה חי האזרח [הסעודי] לעומת האחר. אני מתריע [בעניין זה] כאן, רק על מנת שתהיה לנו זהות איתנה שלא תשתנה בהתאם לשליטתו של האפוטרופוס שכאן [בסעודיה] הוא האב, השיח' או איש משטרת הדת."
