כללי

 

סופר סעודי ובכיר צבאי לשעבר:

חיסול ישראל אינו ריאלי; הפתרון היחיד הוא זניחת האלימות ומו"מ עם ישראל

 

עמרו אל-עאמרי - אדמירל לשעבר בחיל הים הסעודי וסופר ובעל טור לשעבר ביומון הסעודי הממסדי "אל-שרק"  – פרסם כמה פוסטים בדף הפייסבוק שלו בהם מתח ביקורת על התנהלות הפלסטינים בכלל ותנועת  החמאס בפרט  בעימות מול ישראל.[1]

 

לדבריו, הפלסטינים מעולם לא פעלו בכנות למען שחרור פלסטין, אלא התמכרו לתפקיד הקרבן, בהותירם את מלאכת שחרור פלסטין בידי הערבים שנטשו אותם כבר בתחילת הדרך, והמשיכו להתבכיין בציפייה לעזרה ולמתנות מאחרים. 

 

על חמאס כתב כי היא  ארגון טרור יהיר העוסק בהפרחת סיסמאות המשלהבות את פשוטי העם וסוחר בדמם של ילדי הפלסטינים. לטענתו פעולותיה של חמאס - חטיפת שלושת הנערים וירי טילים לעבר ישראל - אינן יעילות כלל  במאבקה מול ישראל, שכן ישראל הפכה לעובדה קיימת שחיסולה איננו ריאלי ולכן הפתרון היחיד העומד בפני הפלסטינים הוא זניחת  דרך האלימות ופניה לאופציית המו"מ.

 

עמרו אל-עאמרי

 

להלן תרגום קטעים מדבריו:

 

המנהיגים הפלסטינים סוחרים בדמם של הילדים הפלסטינים

"אני יודע שעמדה זו תכעיס רבים. הפלסטינים מתמידים מעל ומעבר בתפקיד הקרבן, אחרת, מהי למשל המשמעות, מבחינת המאבק [הפלסטיני], של חטיפת שלושה נערים והריגתם בידי פלסטינים כעת?  מה הם ציפו מישראל [לעשות]? האם הם חשבו שהערבים יגייסו את צבאותיהם כדי להילחם בישראל? האם הטילים הללו, הדומים יותר לזיקוקים, ישחררו את פלסטין? מאז לידתה, הבעיה הפלסטינית מוזנחת על ידי מנהיגיה, אשר סחרו ועדיין סוחרים בדמם ובתמונותיהם של ילדיה. ישראל הורסת הכל כדי שהעולם ישוב ויבנה והיא תשוב ותהרוס. חמאס וגרורותיה בסיני אינם שונים בהרבה מכל ארגוני הג'יהאד: רווחת תושבי עזה לא עניינה אותם מעולם - ולו ליום אחד בלבד - אלא רק הסיסמאות והרטוריקה. שלא כיתר עמי העולם, הפלסטינים לא היו מעולם כנים ורציניים באשר לשחרור ארצם. הערבים נטשו אותם מהתחלה והם לא התארגנו והמשיכו להמתין  לעזרה, שלא הגיעה, ולקבלת מתנות מאחרים."

 

 

"אין לפלסטינים דרך זולת המו"מ"

דבריו אלו של אל-עאמרי גררו תגובות רבות בפייסבוק - במיוחד לנוכח העובדה כי הופיעו במלואם  בטור ביומון הממסדי הסעודי "אל-וטן"[2]. התגובות נעו מתמיכה בדבריו דרך הבעת הערכה על האומץ שגילה בהביעו אותם לבין גינויים והבעת תמיכה בפלסטינים, בחמאס ובאסלאם כפתרון היחיד. יצוין כי אל-עאמרי ענה לכל מגיב, מבלי שנסוג מדבריו. להלן כמה דוגמאות מתגובותיו:

 

באחת התגובות אל-עאמרי שב ומציין כי הגישה הערבית כלפי ישראל חסרת כל אחיזה במציאות:  "מה אנחנו רוצים מהיהודים? האם אנחנו באמת רוצים לסלק אותם? אני חושב שכעת זה בלתי הגיוני, וכל מי שקוראים לעשות זאת יודעים שהם משקרים. ישראל היא מדינה שתמשיך להתקיים, מדינה שכל העולם מכבד אותה יותר מ[כפי שהוא מכבד את] שכניה הערבים. לא נותר לפלסטינים אלא לנהל מו"מ לגבי תנאים טובים יותר, אבל לא בדרך זו [של אלימות]... אין חולק על כך שפלסטין נגזלה או נגנבה, אולם החיים הם העובדות בשטח, אלא שאנו הערבים מעדיפים את האשליות, את האגדות ואת שיווק הסיסמאות. הישראלים אומרים לעולם [הערבי]: 'השארנו  לכם את עזה, מדוע אם כן אתם מפגיזים את יישובינו?'. הם אומרים גם: 'הקמנו על אדמה זו מדינה שמכבדת את האדם והעולם מכבד אותה, ומה אתם הערבים עשיתם בכל האדמה שברשותכם?'. אני באמת לא יודע מה רוצים הפלסטינים".

 

האסלאם אינו הפתרון; החילוניות והדמוקרטיה הן הפתרון

בתגובה אחרת גינה אל-עאמרי את הסיסמא האסלאמיסטית "האסלאם הוא הפתרון" כסיסמא פופוליסטית והפריכה:  "הסיסמא: 'האסלאם הוא הפתרון' היא סיסמא נוצצת שמשלהבת את [דמיונם של] פשוטי העם... אלא שהאסלאם אינו הפתרון, האסלאם הוא דת ואילו החילוניות והדמוקרטיה הן הפתרון, כמו בכל המדינות שעמיהן נהנים מרווחה, משלום ומאמונה דתית, ומלזיה היא מודל לחיקוי עבורנו".[3]

 

עוד אמר אל-עאמרי כי התנהגותו חסרת האחריות של ארגון חמאס גרמה לאבדן התמיכה לה זכה בעבר בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט: "חמאס איבד את האחווה שהיתה לו מצד כל העולם: מדוע סעודיה אינה ממלאה שום תפקיד (מוצהר) [בפתרון המשבר בעזה] לפחות עד כה? מדוע מצרים, איחוד האמירויות ואפילו הליגה הערבית [אינן עושות זאת], אלא רק ציר תורכיה וקטר, שם שוהה [ח'אלד] משעל ונושא נאומים בעוד העם העזתי נטבח בהמוניו? האם המדינות הללו ומנהיגיהן [גם הם] הפכו לציונים, כפי שיש הטוענים [לגביי]?... אבל כל העולם טוען שחמאס מתגרה [בישראל] שוב ושוב ללא שיקול דעת ואח"כ הוא קורא לנו לבכות ולהפגין אהדה [כלפיו], בשם ילדי עזה".

 

 מנהיגי חמאס משרתים את קטר ולא דואגים לעזה ולילדיה

בפוסט נוסף ב- 18.7.14, בתגובה כללית על הטוקבקים שקיבל בעקבות הפוסט הקודם, אמר אל-עאמרי כי בעקבות דבריו אלו האשימו אותו כי הפך לציוני ול"משכיל מובס היושב תחת המזגנים", והדגיש: "הייתי  מודע לכך שאין זה נבון לומר את מה שאמרתי, אלא שהדבר חזר על עצמו שוב ושוב. בכל פעם נשמעה אותה יללה: 'עזה נהרסת, הילדים נהרגים', ואח"כ דבר אינו משתנה, זולת ההתרברבות הריקה מתוכן של מנהיגי החמאס, אשר לא נותרו להם ידידים, להוציא אלה המשתמשים באג'נדה הבינ"ל שלהם, כמו קטר ותורכיה. כעת, לאחר 12 יום [של לחימה של החמאס עם ישראל], מה השיגו 'הזיקוקים של חמאס'? הם לא הרגו ולו חייל אחד ולכן לא שינו דבר בשטח, ומהו המחיר שמשלמת עזה בתמורה לכך? ואלו הממשיכים לצרוח ולהאשים בבגידה את המנהיגים ואת הצבאות הערבים, עושים זאת בהתבסס על ההיגיון שבטי או על הרעיון הג'יהאדי, שכן שום אדם בר דעת לא ייגרר אחרי  מעשים טיפשיים בלתי שקולים, שתוצאותיהם ידועות מראש ואשר חוזרים על עצמם זה 66 שנים. מלחמה אינה קריאה לעזרה. לו היו מנהיגי חמאס דואגים לעזה ולילדיה (אשר תמונותיהם שברו את לבנו), כי אז היו אומרים לעולם 'נפסיק לאלתר את ירי טילי הסרק שלנו, למען ילדינו ולמען מה שנשאר מעזה'. אך הם לעולם לא יעשו כן, משום שמחזיקי השלט-רחוק בדוחה עדיין נהנים מהמחזה וחגיגת הבכי נמשכת. הו בר הדעת, היכן אתה?"