המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סעודי: סיסמאות ההתנגדות נבובות. רק שלום יעצור את ישראל
17/7/2014

 

אינטלקטואל סעודי: סיסמאות ההתנגדות נבובות. רק שלום יעצור את ישראל

 

הסופר והאינטלקטואל הסעודי עבדאללה חמיד אל-דין הציג במאמרו ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, עמדה יוצאת דופן, בהדגישו כי הפתרון היחיד עבור הפלסטינים בסכסוך עם ישראל, שיאפשר להם להמשיך ולחיות הוא השלום.

 

במאמרו מתח חמיד אל-דין ביקורת על ההתנהלות המדינית הפלסטינית, כדוגמת הדרישה למימוש זכות השיבה הבלתי ריאלית, או הקריאה הצבועה להחרמת ישראל, ותיאר זאת כהמשך מדיניות ההרס העצמי שאפיינה "חלק גדול מפעילות העם הפלסטיני", וכהמשך ההחמצות הסדרתיות של הערבים ושל הפלסטינים מאז קום ישראל. כמו כן, גינה את מדיניות הנצחת הפליטות הפלסטינית, כבלתי מוסרית וכשלילת עתידם וחייהם של הפלסטינים.

 

לטענתו, החתירה לשלום עם ישראל היא הדרך היחידה באמצעותה יכולים הפלסטינים להביס את ישראל, וההתנגדות האמיתית היא ההתנגדות לאשליות ולתקוות השווא שמדרדרות את מצבם של הפלסטינים.

 

יצוין כי במאמרו טען חמיד אל-דין כי עמדתו זו מבוססת על דברים שאמר האינטלקטואל נועם חומסקי. [1]

 

להלן קטעים ממאמרו: 

 

"אני כותב באווירה קשה מאוד, טראגית: ישנם הרוגים ופצועים בעזה. התשתית הרוסה. ישראל זוכה לקונצנזוס פנימי וחיצוני חסר תקדים. יהיו מי שיאמרו: אין זה הזמן המתאים לכתוב דברים מעין אלה, אך  אני סבור כי אין מנוס מכך. בזמנים כאלה גובר קול אחד: 'כן להתנגדות. ההתנגדות הכרחית. ההתנגדות תביא לקץ הכיבוש. שוחרי השלום הם בוגדים וציונים.' ואולם, אין מנוס מהשמעת קולות [אחרים] שיאמרו: 'די', שיקראו לנהוג בתבונה ויקראו לרגיעה, לחיים. על כן, אני נחוש לומר את הדברים הבאים ודווקא עכשיו.

 

כיצד יש לפעול היום [מול ישראל] 66 שנים לאחר הקמתה של המדינה היהודית? מדינה שנהנית מתמיכה בינ"ל ובעלת ארסנל צבאי עצום...

 

אם אתה רוצה להתנהל בעולם, עליך לקבל את המציאות, גם אם היא לא מוצאת חן בעיניך, וישראל היא חלק מהמציאות הזאת, מאז 1948. אני לא אוהב את הסדר העולמי, אך הוא קיים. עלינו להאמין בזכותה של כל מדינה ליהנות מאותן זכויות מהן נהנות המדינות האחרות. לכל מדינה יש הזכות לאפשר לתושביה חיים ראויים. ניתן להניף סיסמאות רבות, ואולם, אם רוצים לממש מטרות, יש להבהיר גם כיצד ניתן להגיע אליהן.

 

אני תומך בזכות השיבה לפליטים... האם זו זכותם של הפליטים ושל צאצאיהם לשוב [לבתיהם?] כן! האם זכותם של האינדיאנים לשוב לאזוריהם בארה"ב? כן! האם זה יקרה? לא! לו היית אומר לאינדיאנים: 'אני אתמוך בזכות השיבה שלכם ואגרש את התושבים מארה"ב, לכן הישארו במצבכם הגרוע', הרי היה זה דבר בלתי מוסרי בעליל. הפליטים לעולם לא ישובו. זוהי עובדה. אין לכך שום תמיכה בינלאומית. וגם אם היתה, ישראל היתה משתמשת בנשק גרעיני [כדי למנוע זאת]. על כן, זה לא יקרה.

 

אם נושא הפליטים באמת מדאיג אותך, אין מנוס מלהכיר בזכות השיבה של הפלסטינים, כפי שאין מנוס מלהכיר בזכות השיבה של האינדיאנים ושל רבים אחרים. מה שחשוב הוא להשקיע מאמצים למען שיפור מצבם הגרוע ביותר של הפליטים [הפלסטינים], [אלא ש]כל מה שאני שומע [בנושא זה] דומה ברציונל שלו לסיסמאות בדבר זכות השיבה של האינדיאנים. אני רוצה לשמוע הצעה אמיתית...  הצעה שתתחשב בצרכיהם של הפליטים ובסבלם.

  

צביעותם של אלה הקוראים להחרים את ישראל זועקת לשמיים, שכן כל הסיבות בגינן הם דורשים להטיל את החרם נכונות פי מאה באשר לארה"ב או בריטניה, מדוע אפוא אין הם מחרימים את ארה"ב? הקריאה לחרם לא באה מצדו של העם הפלסטיני, כי אם מצד קבוצות הקוראות לעצמן העם הפלסטיני. הפלסטינים לא הסכימו [ביניהם] אפילו לגבי החרמת ההתנחלויות, לא כל שכן לגבי החרמת ישראל... הדרישה להחרים את אוניברסיטת תל אביב [למשל] או הדרישה להחרים את ישראל עד אשר תסיים את דיכוי [הפלסטינים] מעוררת גיחוך אצל כל בר דעת. האם אין דיכוי בארה"ב? האם מישהו מחרים את [אוניברסיטת] הרוורד, למשל, [בשל כך]? זוהי צביעות. הם דורשים [להחרים את ישראל] כי זה קל. הם משווים את הדבר לדרום אפריקה, אך הם אינם לוקחים בחשבון כי החרם ההוא הצליח משום שהיו לו התנאים לכך.  מי שרוצה לשחזר את המודל ההוא היום, צריך לפעול ליצירת התנאים ההם. חלק גדול מהפעילות של העם הפלסטיני היה הרס עצמי. הם הזיקו לעצמם וכיום ניצבות בפניהם שתי  אפשרויות בלבד: [פתרון] שתי מדינות או המשך המצב הרע.

 

הדברים שנאמרו לעיל אינם שלי. אמר אותם נועם חומסקי: מתנגד  [מקואם ] מזה 70 שנה, אחד האינטלקטואלים הבולטים אשר אימץ את הנושא הפלסטיני: הוא חוה אותו מתחילתו, ניתח אותו, עסק בו, תמך בו, פעל למענו, התווכח למענו ונפגש את האנשים הקשורים בו.

 

חומסקי אומר כי יש התנגדות שהיא בלתי מוסרית, בלתי הגיונית ומזיקה לפלסטינים. לדבריו, זוהי צביעות לדרוש להחרים את ישראל ולא לדרוש להחרים את ארה"ב. חומסקי מדבר על פי הגיון של [בחירה בין] אופציות מצומצמות ומציאותיות והוא מזלזל במי שמדבר על פי היגיון של סיסמאות חסרות משמעות. האם הוא בוגד, נרפה ותמים? האם הוא בור בפרשנות פוליטית? האם הוא ציוני?

 

מאז החלטת החלוקה משנת 1947, מצב הפלסטינים מדרדר בהתמדה. לעומת זאת, מצבה של ישראל משתפר בהתמדה. אין צורך להיות בעל ידע היסטורי רב כדי להבין כיצד החמיצו [הערבים והפלסטינים] הזדמנויות בזו אחר זו.  לו היו הערבים מקבלים את החלטת החלוקה, היה שטח ישראל קטן בהרבה מכפי שהוא היום, ולו היו מסכימים [לעשות] שלום לאחר תבוסת 1967, היה מצבם טוב יותר. כל החמצה של הפלסטינים הניבה רווחים גדולים לישראל.

 

ישראל אינה משתוקקת לשלום צודק. ממש לא. היא רוצה לקחת ולא לתת. ואנחנו, מצדנו, הענקנו לה אפשרויות להתרחב ולקחת.   

 

פעמים רבות אנו עוסקים במפות של פלסטין מ-1947 ועד לאחר שנת 2000  ואומרים: 'הסתכלו איזו תוקפנות'. ואולם, אנו מתעלמים מכך שהמפות מספרות דבר אחר והוא: 'הסתכלו על עיקשותנו, על הרפתקנותנו ועל הסחר שלנו בסוגיה [הפלסטינית].'

  

הישראלים לקחו את האדמה וגירשו את העם [הפלסטיני], אך אנו נטלנו את עתיד הפלסטינים וכרכנו אותו בתקוות שווא... אנו אלה ששללנו מהם את החיים. אנו ולא ישראל. ישראל גירשה 750 אלף אנשים, אך אנו במשך 66 שנים מגרשים את חייהם של מיליוני אנשים ואת עתידם.

 

ההתנגדות האמיתית היא זו שתמנע את המשך התפשטותה של ישראל  והיא זו שתכפה על ישראל להשיב לפלסטינים כמה מזכויותיהם, אם לא את כולן. עלינו להכיר בכך שלא ניתן כיום להביס את ישראל באמצעות כוח וגם לא בעתיד הנראה לעין. מי שסבור אחרת מוזמן להציג בפנינו מפת דרכים ולא רק סיסמאות נבובות. הסיסמאות לא יגנו על הפלסטינים מפני הכדורים ולא ימנעו נפילתם של  טילים ישראלים. רק באמצעות שלום נעצור את ישראל. יש  אנשים שלא מבינים שגם למען השלום יש להיאבק בכוח. ישראל אינה חפצה בשלום משום שאינה זקוקה לו. אך הפלסטינים כן זקוקים לו. לפיכך, יש להתמיד במאמצים לאכיפת השלום, שכן אין אופציה אחרת. ההתנגדות האמיתית היא ההתנגדות לאשליות ולתקוות השווא וזניחת ההישענות על העבר למען בניית העתיד. ההתנגדות האמיתית היא לבלוע בשתיקה את המרירות הכרוכה  בלחיצת ידו של אויבך כדי לאפשר לעמך ללמוד ולחיות."[2] 

 


[1] ייתכן שהכוונה למאמרו של חומסקי מה- 2 ביולי 2014:

http://www.thenation.com/article/180492/israel-...

[2] אל-חיאת (לונדון), 12.7.2014

תגיות