המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמרים בעיתונות המפרצית: ארה"ב אחראית למשבר בעיראק
11/7/2014

 

מאמרים בעיתונות המפרצית: ארה"ב אחראית למשבר בעיראק

 

הקדמה

רבים מהמאמרים בעיתוני המפרץ, העוסקים במשבר בעיראק ובהתפשטותו של ארגון דאעש במדינה, מטילים על ארה"ב את האחריות למשבר זה. בין הטענות שמעלים הכותבים:

  • ארה"ב מנהלת מדיניות מודעת ומכוונת עוד מימי ממשל בוש הבן, של ליבוי העדתיות והשבטיות בעיראק, כדי לפרקה ולבנותה מחדש עפ"י התפיסה של הרס יוצר ("creative chaos"), המיוחסת למזכירת המדינה לשעבר, קונדוליסה רייס.
  • התקרבותה של ארה"ב לאיראן ותמיכתה לאורך שנים בר"מ עיראק, נורי אל-מאלכי, אשר בעצמו מלבה את הסכסוך העדתי במדינה, גרמה להחרפת המשבר בעיראק.[1]
  • ארה"ב פלשה לעיראק ועזבה אותה בלא שמיגרה את הטרור. בכך היא החלישה את עיראק, הותירה אותה שסועה ומדממת ויצרה כר פורה לעלייתם של גורמי טרור.
  • בדלנותו של אובמה ונטייתו שלא להתערב בנעשה באזור, וכן ההססנות וחוסר העקביות במדיניותו כלפי עיראק וסוריה מותירה אותן חשופות לגורמים הקיצוניים ומאפשרת לאיראן לפעול שם בחופשיות.

במאמר אחד, יוצא דופן בחריפותו, הזהיר הכותב כי מעורבותה הכושלת של ארה"ב בעיראק, עלולה להביא עליה עוד פיגועים נוסח ה-11/9.

 

להלן תרגום חלקים מהמאמרים בעיתונות המפרצית הנוגעים לאחריות האמריקאית למשבר בעיראק:

 

א. האשמת ארה"ב בליבוי הסכסוך העדתי בעיראק

אחת הטענות המרכזיות שנשמעות בעיתונות המפרצית כנגד ארה"ב היא שהמתרחש בעיראק היום הוא תוצאה ישירה של הכיבוש האמריקאי, שנועד מראשיתו, לפי גישה זו, ליצור פילוג עדתי ולהטות את הכף הפוליטית לטובת השיעים על פני הסונים.

 

בעל טור מאיחוד האמירויות: ארה"ב הביאה לכיתתיות בעיראק, לא לדמוקרטיה

בעל הטור ביומון המאע"מי אל-ח'ליג', עבדאללה אל-סויג'י, כתב: "מזה אחת עשרה שנה עיראק לא מפסיקה לדמם, ומכוניות התופת והמתאבדים אינם שוקטים. התוצאה הגרועה ביותר של הכיבוש האמריקאי היתה הפיכת המאבק למאבק כיתתי ועדתי הניזון מגורמי פנים וחוץ... מזה 25 שנים יצאה עיראק מהשורה הערבית בעקבות כיבוש כווית על ידה ובעקבות הריסתה לא פעם ע"י הכוחות האמריקאים ובעלי בריתם...

 

ארה"ב ובעלות בריתה יצאו מעיראק לאחר שכבשו את בגדאד ונפטרו ממשטרו של סדאם חוסין, אולם הן לא הפיצו את הדמוקרטיה ואת החירות המדומים, [אלא] הניחו אותה כטרף בידי העדתיות והכיתתיות וכעת אין הן מוכנות לעזור ובשום אופן לא יתערבו צבאית או לוגיסטית כדי להצילה ממערבולת האלימות. הן ימשיכו לצפות [מהצד] בצדדים הנלחמים זה בזה כפי שהן עושות בסוריה מזה ארבע שנים..."[2]

 

בעל טור בחרייני: ארה"ב יצרה בעיראק משטר עדתי במסגרת ברית עם השיעים

במאמר ביומון הבחריני הממסדי אח'באר אל-ח'ליג', טען בעל הטור, אל-סיד זהרה, כי המתרחש בעיראק הוא תוצאה ישירה של המשטר העדתי שהקימה ארה"ב עם כניסתה לעיראק, במטרה לכונן ברית עם איראן והכוחות השיעים באזור כנגד הכוחות הסונים: "המתרחש בעיראק כיום הוא קודם כל, ובלי להיכנס לפרטים, תוצאה ישירה של פשע הכיבוש האמריקאי והמשטר העדתי הפושע שהקים הכיבוש. הכיבוש האמריקאי הרס את המדינה העיראקית ואת מוסדותיה, ולא הסתפק בכך ואף הקים בכוונה מלאה משטר עדתי פושע והפקיד את גורלה של עיראק בידי גורמי כוח עדתיים שיעיים שאותם מנהיג מזה שנים נורי אל-מאלכי...

 

התמונה הכללית והעמדות השונות המוצהרות מצד אמריקה, איראן וגורמי הכוח העדתיים בעיראק, מעידות כי אנו עומדים מול פעולה טרוריסטית גדולה חדשה ששמה לה למטרה את האזורים הסוניים ותושביהם בעיראק. ברור כי מטרת פעולה זו היא להוציא את הסונים מהמשוואה הפוליטית בעיראק באופן סופי, ושלא תהיה להם תקומה לאחר מכן... ההתפתחויות בעיראק כיום נועדו בבירור להקים ברית משולשת חדשה – הכוללת את ארה"ב, איראן וגורמי הכוח השיעיים באזור - שתנהיג את האזור כולו בתקופה הקרובה. ברית זו עתידה לכפות על כל מדינות המפרץ הערביות מציאות חדשה שעיקרה הוא שגורלו של כל האזור יהיה תחת שליטה איראנית בקנוניה עם ארה"ב... לפיכך, אין זה סביר שמדינות ערב ימשיכו לשתוק נוכח המתרחש בעיראק..."[3]

 

ארה"ב מנפחת את "הפרויקט האיראני" בעיראק ובסוריה [4]


 

יומון קטרי: ארה"ב דבקה באל-מאלכי, למרות שידעה כי מדיניותו מובילה לפיצול ולאלימות בעיראק

במאמר המערכת של היומון הקטרי אל-שרק, נכתב: "הקהילה הבינ"ל נושאת אחריות רבה ל[תוצאות] המצב בעיראק ולסכנות שהחלו לאיים עליה ועל האזור כולו. היא גם אחראית לסבל הנגרם כתוצאה מהקרבות בין הצבא לבין החמושים הנלחמים בממשלתו של נורי אל-מאלכי, ראש ממשלת עיראק. גורמי הכוח הבינ"ל הגדולים, ובראשם ארה"ב, התעלמו מהשימוש של אל-מאלכי באמצעי דיכוי בלתי דמוקרטיים שאפשרו לו לשמור את השלטון בעיראק לעצמו בלבד במשך יותר משמונה שנים, בהרחיקו את יריביו הפוליטיים - סונים כשיעים – מקרב האוכלוסייה העיראקית. ארה"ב, שנסוגה מעיראק בשנת 2011, ידעה כי המשך מדיניותו של אל-מאלכי יוביל את עיראק לאלימות ולפיצול, ולמרות זאת המשיכה לתמוך בו מדינית וצבאית..."[5]  

 

אמריקה ואיראן דוחפות לאחד את עיראק תחת אל-מאלכי [6]


 

ב. האשמת ארה"ב בהפקרת עיראק לטרור

האשמה נוספת שהוטחה בארה"ב היא שהצלחת דאעש בעיראק נובעת מהכאוס שארה"ב הותירה אחריה בעזבה את עיראק ומכישלון מלחמתה בטרור, שכלל לא הייתה מלחמה כנה, לפי גישה זו.


כותב מאיחוד האמירויות: הצלחת דאעש – משום שארה"ב לא ניהלה מלחמה כנה בטרור

במאמר שכותרתו "וושינגטון מאחורי דאעש ואחיותיה", כתב העיתונאי ועובד ההסברה של המשרד לענייני הנשיאות באיחוד האמירויות, תאג' אל-דין עבד אל-חק, שהיה מנהל המערכת של העיתון אל-שרק אל-אוסט באמירויות ומנהל המערכת לענייני המפרץ של www.elaph.com, כתב: "האם יכול היה ארגון [דאעש] לצמוח ולפעול בצורה גלויה כזו אם המלחמה האמריקאית נגד הטרור הייתה מצליחה באמת לעקור מהשורש את מה שוושינגטון כינתה קיני הטרור שמהם ובגללם צמחו כל הארגונים והתנועות לאחר מכן? האם בעיית הטרור הייתה הבעיה האמיתית שהניעה את הכוחות האמריקאים ודחפה אותם לכבוש מדינות ולהחריב מדינות אחרות באמתלה של רדיפת התנועות הקיצוניות?

 

התפתחות האירועים מאז שארה"ב הכריזה מלחמה נגד הטרור וכבשה את אפגניסטן ואחר כך את עיראק מראה בבירור שמטרותיה וכוונותיה [המוצהרות] של מלחמה זו לא היו כנות ושתוצאותיה לא היו מוצלחות. ארה"ב, שמתכוונת לסגת מאפגניסטן בסוף השנה, מפקירה את הארץ הזו לרחמיו של אותו ארגון ואותו 'מולא' [הכוונה למולא עמר, מנהיג ארגון טליבאן] שהיא באה [מלכתחילה] להציל את העם האפגאני ממנו. וכך גם  היא יצאה מעיראק, שאליה היא נכנסה ושם היא בילתה עשור שלם באמתלה של מלחמה בדיקטטורה והפצת הדמוקרטיה, והותירה אותה שסועה כשעדתיות מתועבת שוררת בה, כשטרור נפוץ בכל האזורים וכשאלימות וחורבן מכל הסוגים פושים בה.

 

ארה"ב הטילה עלינו את האחריות לטרור. אך עלינו היום להטיל עליה את האחריות לטרור ממנו סובלת ארצנו מידי תנועות קיצוניות שלא ידענו כדוגמתן, אלא לאחר ש[ארה"ב] נכשלה במה שכינתה מלחמה בטרור. ארה"ב נושאת באחריות לטרור בארצנו משום שבהתערבותה הפזיזה בכמה מהמדינות הערביות והאסלאמיות היא יצרה סביבה שבה הטרור מתאושש וסכנתו מתפשטת. הטרור שוושינגטון הובילה מלחמה גלובלית לעקירתו מן השורש, הנה הוא הופך היום למגיפה שאף אחד כמעט לא יינצל ממנה. וושינגטון לא נכשלה רק בעקירת הטרור, אלא גם לא הצליחה לעצור את התפשטותו ואת התרחבותו..."[7]

 

אל-קדס אל-ערבי: בפלישה לעיראק, יצרה ארה"ב ואקום שהצמיח את ארגוני הטרור

במאמר המערכת של היומון אל-קדס אל-ערבי היוצא לאור בלונדון בבעלות קטרית, נכתב: "כיצד ניתן לדרוש ממנו [מאל-מאלכי] להזכיר לעולם שארה"ב נותרה הגורם העיקרי לפשע ההיסטורי המתמשך הזה בעיראק? האם הוא לא רואה שארה"ב אינה מסוגלת עוד למלא את הווקום שיצרה ב[מאזן] הכוח האזורי, ושבו צמחו ארגוני טרור של אל-קאעדה או של דאעש, כאשר היא פלשה לעיראק, ולאחר מכן הותירה אותה טרף לממשלה עדתית?

 

כיצד ניתן להסביר לו שלפלישה לעיראק בהחלטה חד-צדדית היה מחיר מופרז במישורים הפנימי, האזורי והבינ"ל, ברמות האסטרטגית והכלכלית, ושהוא [אובמה] אינו מסוגל בשום אופן לשלוח [לעיראק] ולו חייל אחד לאחר שניצח [בבחירות] לנשיאות, בעיקר בשל הבטחתו לעם האמריקאי להוציאו מהביצה העיראקית. לשון אחר, התערבות אמריקאית בלתי מותנית ושאינה מגובה בפתרון מדיני תתפרש כתמיכה בעדתיות, ולפיכך אובמה עלול להעדיף, בסופו של דבר, להותיר את עיראק ואת האזור כולו ל'גורלם הדאעשי'..."[8]

 

ג. ביקורת על הססנות וחוסר עקביות במדיניות ארה"ב בעיראק ובסוריה

ביקורת על ארה"ב נשמעה לא רק בהקשר לאחריותה למצב שנוצר בעיראק, כי אם ביחס לדרך טיפולה במשבר הנוכחי. בעיתונות המפרצית הורגשה מורת רוח מהימנעותה של ארה"ב מהתערבות פוליטית בנעשה בעיראק ובסוריה לטובת האופוזיציה המתונה, מהלך המשרת את המדיניות האיראנית. במאמרים אלו תוארה מדיניות ארה"ב ביחס לעיראק ולסוריה כמדיניות כושלת המתאפיינת בהססנות, בהשתהות ובחוסר עקביות.

 

יומון סעודי: הבדלנות האמריקאית פגעה ביחסי סעודיה-ארה"ב

למשל, במאמר מערכת ביומון אל- ריאד, נכתב: "הקשרים בין סעודיה לבין ארה"ב נפגעו כתוצאה מההבדלי השקפות ביניהן, אשר שתיהן הסכימו לכנותם בשם 'מחלוקת טקטית'. ריאד החלה לנקוט במגמה שונה ביחסיה עם וושינגטון, שכפי הנראה [מנותקת] מן האירוע ההיסטורי הפוקד את האזור, וזאת בין אם בשל מדיניות הבדלנות שאותה נוקט ממשל הנשיא אובמה כלפי המזרח התיכון, בין אם בשל ההתחייבויות הכלכליות האמריקאיות שהבית הלבן נותן להן עדיפות עליונה, ובין אם בשל הפתיחות המפתיעה [של ארה"ב] כלפי טהראן..."[9]

 

בדומה לכך, נאמר במאמר מערכת ביומון הסעודי הממסדי אל-מדינה: "העמדה האמריקאית ביחס למשבר העיראקי הנוכחי אינה שונה מעמדתה כלפי המשבר הסורי, מבחינתההססנות וההשתהות הקיצונית. אולם, הסכנה כאן טמונה באפשרות שארה"ב תייפה את כוחה של איראן  להתערב צבאית בעיראק, כדי לבלום את ההשתוללות של דאעש, במקומה..."[10]

 

ארה"ב מסרבת להיכנס לעיראק עתה, לאחר

 שהוציאה על המלחמה בה 4 טריליונים [11]

 

במאמר מערכת ביומון הסעודי הממסדי אל-שרק נמתחה ביקורת על שתיקתה של הקהילייה הבינ"ל, וארה"ב בראשה, על מעשי דאעש בסוריה ובעיראק ועל אי העברת נשק לאופוזיציה הסורית, שעה שארגון דאעש זוכה לסיוע לוגיסטי בגלוי: "הנשק והאמצעים הלוגיסטיים מגיעים לדאעש באופן גלוי, לעיניהן ולמשמע אוזניהן של וושינגטון ובעלות בריתה המערביות. דאעש מכריז על הקמת מדינתו על ההריסות שהותיר משטר אסד בסוריה, ועדיין מוטל אמברגו על אספקת נשק לאופוזיציה הסורית".[12] 

 

השתהותו של אובמה מול השתלטות דאעש על עיראק [13]


 

בעלת טור בחריינית: ארה"ב אומרת דבר אחד, ועושה את ההיפך, גם בעיראק וגם בסוריה

במאמר ביומון הבחריני אח'באר אל-ח'ליג', האשימה בעלת הטור, טפלה אל-ח'ליפה, את ארה"ב באי נקיטת עמדה בסוריה ועתה גם בעיראק: "ארה"ב ממשיכה עם השקר הקבוע שלה שהפך לסמל המסחרי שלה, והיא עדיין אומרת דבר ועושה ההיפך. כל אדם נורמלי יכול להבחין בבירור בסתירה הגדולה בין דבריה למעשיה, אף אם אינו פרשן מדיני, או [אדם] המתעמק בעניינים פוליטיים. כפי שכינתה את תכניתה הנפשעת להרוס את מדינות ערב ולשסען בשמות 'ההרס היוצר' ו'האביב הערבי', כך החלה לדבר היום בכל הנוגע למצב בעיראק, על כך שאל-מאלכי הוא הסיבה למתרחש, ושהוא הרחיק את שותפיו למולדת מהסמכות וגרם להם למרוד בו. היא אומרת זאת שעה שמטוסיה מפגיזים את המורדים המתנגדים.

 

שקרים [אמריקאים] נולדים ומתרבים. אותו הדבר היא עושה [גם] בסוריה, שם היא מדברת על פשעיו של אסד, אך אינה עושה דבר כדי לעצור אותו או להגן על עמו מפניו, אלא מאפשרת לו לנהוג בסונים בשחיתות, להשמיד ולהרוס. מעשיה בעיראק אינם שונים, לו רצתה באמת לפתור את בעיית עיראק, כי אז הייתה מפסיקה לתמוך באל-מאלכי עד שהוא יודח ושתוקם ממשלת הצלה לאומית שתיקח בחשבון את כל מרכיבי העם העיראקי ותיתן להם את הסמכויות המגיעות להם באופן הוגן. אולם, למעשה, היא מעוניינת בהדרת הסונים ובהשמדתם וזה מה שהיא עשתה בעיראק ע"י בנות בריתה וזה גם מה שהופך אותה למודל שאין דומה לו בהיסטוריה כמדינה שקרנית."[14]

 

אינטלקטואל סעודי: מדיניות אובמה נכשלה בסוריה ועתידה להיכשל בעיראק

האינטלקטואל הסעודי, ח'אלד אל-דח'יל, פרסם ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, מאמר שבו הוא מתח ביקורת קשה על תגובתו של הנשיא אובמה למשברים בסוריה ובעיראק: "האירועים האחרונים בעיראק מאשרים את מה שברור, והוא שיש [להם] קשר הדוק למה שקורה בסוריה, ושהמדיניות של אובמה כלפי עיראק וסוריה נכשלה באופן חמור, אף יותר משל קודמו ג'ורג' בוש. הכישלון [האמריקאי] בעיראק שכנע את אובמה בצדקת המדיניות שהוא אימץ בסוריה, וכישלונו לאחרונה [בסוריה] הרתיעו מפני [התערבות ב]עיראק – מה שמאשש את כישלונו בשני המקרים...

 

אובמה תומך במאבק של אל-מאלכי בדאעש בעיראק, ומתנגד ל[מאבקו של] בשאר אל-אסד, או כך נראה, נגד אותו דאעש בסוריה! הוא מסכים עם איראן בעניין עיראק, וחלוק עימה בעניין סוריה. האם יש הבדל בין דאעש כאן ודאעש שם? והאם יש הבדל בין איראן בכל הנוגע לעיראק, לבין איראן בכל הנוגע לסוריה? האג'נדה האיראנית היא אחת בשתי המדינות, והיא מוצהרת ונשענת על העיקרון של ברית עם המיעוטים באזור. זהו העיקרון המאגד את ההנהגות הסורית והעיראקית בברית אחת עם איראן. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק, מייצגות עיראק וסוריה יחד סוגיה פוליטית אחת. למרות זאת, הנשיא האמריקאי מתעקש לדבוק בשתי עמדות שונות עבור כל אחת מהן – או כך נראה.

 

בעיראק הוא מעלים עין מהמדיניות העדתית של ממשלת אל-מאלכי, ותומך יחד עם טהראן בהישארותו [של אל-מאלכי] בשלטון, מאז שנת 2006. בסוריה אובמה מתנגד לאל-אסד ומשטרו, אך מנגד הוא מעלים עין מהתמיכה הגדולה שמגישות לו איראן ורוסיה. הוא גם מעלים עין מהמיליציות השיעיות בעיראק וסוריה, ואינו רואה אלא את דאעש ואחיו. לכך יש להוסיף שאובמה לא שם לב – מזה למעלה משלוש שנים – לפשעים המתמשכים שמבצע המשטר הסורי נגד עמו. יתרה מזאת, הוא מסרב לתמוך באופוזיציה כדי להביא לאיזון כלשהו מול המנגנון הצבאי של המשטר הזה. במילים אחרות, אובמה נמצא באותו צד של מתרס ההנהגה האיראנית הן בנושא עיראק והן בנושא סוריה. האם מדובר במוסר כפול? במשחק אווילי? או במדיניות מבולבלת? האם אכן מדובר בשני קווי מדיניות, או במדיניות אחת?

 

אובמה נכשל בסוריה, וכישלונו מתפשט עכשיו אל עבר עיראק. הוא נהג לתאר את מלחמת בוש בעיראק כמלחמה אווילית. היא אכן הייתה כזו, ובעקבותיה הוא ניצח ב[מירוץ ל]נשיאות. האם אובמה יעז כעת להתעמת עם העובדה שמדיניות ממשלו כלפי עיראק וסוריה היא לא פחות אווילית והרסנית ממדיניות קודמו?..."[15]

 

ד. בעל טור סעודי: התקפות כגון 11/9 עשויות לחזור בשל ממדיניות ארה"ב בעיראק

במאמר ביומון הסעודי הממסדי אל-ריאד, טען בעל הטור הסעודי, ד"ר עלי אל-ח'שיבאן, כי המשבר בעיראק כיום הוא תוצאה של המדיניות האמריקאית הכושלת באזור: "כידוע, [קונדוליסה] רייס היתה מבין הראשונים שהעלו את רעיון 'ההרס היוצר', תיאוריה המבוססת על חישוב רחב ובלתי מדויק של התוצאות המתקבלות בשטח... המדיניות האמריקאית הפכה לבלתי אמינה מבחינת ידידיה הקרובים וההיסטוריים. ייתכן כי הסיבה לכך טמונה במתודולוגיה הפוליטית שצמחה לאחר נפילת האיחוד הסובייטי, המבוססת על כך שתכנון אסטרטגי אינו דורש שליטה מלאה על התוצאות האפשריות. מדיניות זו דומה במידה רבה להפצת וירוסים שלא ניתן לחזות את תוצאותיה...

 

מאז אותו זמן, לפני שלושה עשורים או יותר, ועד לרגע זה, נותרה עיראק אחד מהמקורות לתוצאות הבלתי צפויות ולמדיניות הכאוטית שאמריקה נוקטת באזור... המשבר המדיני בעיראק כיום טמון בכישלון גדול של המדיניות האמריקאית באזור, שכן במהלך שלושת העשורים האחרונים, ובפרט [לאחר] המלחמה האפגאנית אשר הביאה לקריסת ברה"מ, עושה ארה"ב כל מאמץ לבנות מחדש את הכוח האמריקאי על חשבון הכוח האידיאולוגי הנגדי בעולם הערבי והמוסלמי במיוחד. לפיכך, ניתן להאמין בקלות שהתקפות ה-11 בספטמבר המפורסמות באמריקה, הן תוצאה טבעית שעשויה להישנות, בפרט כשהמדיניות האמריקאית כיום נמצאת באזור היסטורי חשוב יותר מאשר אפגניסטן..."[16]

 



[1] על הטענה בתקשורת הערבית כי ארה"ב תומכת בציר השיעי ומחלישה את הסונים, על רקע דבקותה באל-מאלכי, ראו דו"ח ממרי (16.1.4): "בעלי טורים ערבים: תמיכת ממשל אובמה באל-מאלכי מחלישה את המחנה הסוני"

[2] אל-ח'ליג' (מאע"מ), 16.6.2014

[3] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 16.6.2014

[4] אל-וטן (סעודיה), 18.6.14

[5] אל-שרק (קטר), 12.6.2014

[6] אל-וטן (קטר), 6.7.14

[7] אל-מסתקבל אל-ערבי (ירדן), 12.6.2014

[8] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.6.2014

[9] אל-ריאד (סעודיה), 27.6.2014

[10] אל-מדינה (סעודיה), 24.6.2014

[11] עוכאט' (סעודיה), 30.6.2014

[12] אל-שרק (סעודיה), 7.7.2014

[13] אל-אתחאד (אמירויות), 25.6.2014

[14] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 26.6.2014

[15] אל-חיאת (לונדון), 15.6.14

[16] אל-ריאד (סעודיה), 23.6.2014