המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור ירדני: בנינו הורגים אלו את אלו בשם הג'יהאד
9/7/2014

בעל טור ירדני: בנינו הורגים אלו את אלו בשם הג'יהאד


ד"ר מהנד מבידין, בעל טור ביומון הירדני אל-דסתור, הביע במאמר שפרסם צער על הצטרפותם של צעירים ירדנים לג'יהאד בסוריה ובעיראק. הוא הזהיר כי הטרור מושך את הנוער הירדני, הנופל קורבן לרעיון הג'יהאד וקרא לנקוט פעולה ממסדית לבלימת התופעה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]

 

היא לא ידעה שבנה שזה עתה סיים אוניברסיטה, ייהרג בפיצוץ בעיראק. בעלה איש אדוק וירא שמיים, הפוקד את המסגדים בקביעות זה זמן רב, והמשפחה דתית וחייה שלווים.  אין [למשפחה] עניין במוקד משיכה קיצוני כזה או אחר, והילדים אינם חיים בסביבה לא דתית, או בבית ששם אללה אינו מוזכר בו.

 

לכן, כאשר הצעיר אשר זה עתה סיים את לימודיו אמר להוריו שהוא רוצה לנסוע לתורכיה עם שלושת חבריו, בקשתו לא סורבה, שכן לא ניכרו בו שום סימני קיצוניות כזו או אחרת, שימנעו [מהם] להיענות לבקשתו.

 

המשפחה הסכימה לנסיעת הבן ... והאם שמרה עבורו כמה מאכלים שהוא אוהב, כדי לבשלם בשבילו לכשישוב. אבל הנסיעה התארכה, עד שהגיעה הידיעה על מותו של הבן בעיראק. האם סירבה להאמין לאסון, שהרי בנה המשכיל והמכובד, המקפיד על אורח חיים ראוי, לא חשף בפניה מאום על כוונותיו.  אלו התממשו במות הקדושים [שלו], אשר גזל ממנה חלק מגופה [שלה] כה מוקדם. החלומות על שמחת סיום הלימודים הסתיימו באבל, בצער וביגון.

 

מראות המוות ומות הקדושים של צעיר ירדני כמו ידידנו וחבריו, שחלקם נהרגו וחלקם חזרו למשפחותיהם, שכיחים היום, והסיפורים חוזרים ונשנים. חלקם נלחמים עם [ג'בהת] אל-נצרה וחלק אחר עם דאעש, ויש סיפורים רבים על מאות צעירים ירדניים שהיגרו לעיראק או לסוריה כדי להילחם, ולפני כן – בתחילת שנות התשעים – לצ'צ'ניה ולבלקן. יתכן שמניינם כבר הגיע ליותר מ-2,000 לוחמי ג'יהאד.

 

הג'יהאד מבחינתם הוא מעשה הכרחי, ואדמת סוריה רבתי הפכה היום מבחינתם לבסיס של ג'יהאד עבור אנשי העדה [הסונית], כפי שהייתה במאה הראשונה להג'רה . אלא שבמקום שהאויב יהיה ביזנטי, האויב היום בסוריה שנוי במחלוקת. פעם הוא המשטר הסורי, ופעם הארגונים שיש עמם מחלוקת, פעם איראן ופעם חזבאללה, ומה שחשוב הוא שלוחמי הג'יהאד עוזבים היום את משפחתם בירדן בתקווה להצטרף לאנשי העדה [הסונית] ולעסוק עימם בג'יהאד.


היום, נוכח תכיפות מראות הלחימה של צעירינו החושקים בג'יהאד, יש להכיר בכוחה של הקיצוניות למשוך אותם בשם הג'יהאד, אשר הפך לרעיון גלוי ... שצעירינו  הופכים לקורבנותיו. צעירים משכילים ואחרים מובטלים, הסובלים מריקנות, נסעו לעיראק ולסוריה.  אבל האבטלה איננה הסיבה [העיקרית], שכן חלקם התפטרו ממקומות העבודה שלהם ונסעו לסוריה, כפי שקרה עם אחד הפקידים באחת האוניברסיטאות הרשמיות הגדולות, שלקח חופשה מטעמי עלייה לרגל, ונסיעתו הסתיימה בדיווח על כך שנהרג בסוריה, לתדהמת כל הסובבים אותו – משפחה, חברים ועמיתים לעבודה.

 

מספר חזיתות הקרב כיום ומספר הארגונים הלוחמים בהן גדלים [בהתמדה], וחלק מהצעירים הירדנים נלחמים אלו באלו, כל אחד בהתאם לארגון שלו ולמנהיג שלו. אי אפשר להתחקות אחר גורלם של צעירינו שהלכו לבלי שוב, אבל חובה להפיק לקחים מהצעירים שחזרו, כדי להאיר את עיני הציבור ולהסביר את שגיאותיהם. יש להגיע אליהם כדי לעצור את הגירת הצעירים למטרות ג'יהאד, ויש ללמוד מטעויותיהם, אם הם אכן רואים במה שקרה להם טעות.


עד עכשיו לא ידוע לנו על מאמץ לאומי מאורגן לעצירת ההצטרפות לארגונים האסלאמיים הלוחמים בעיראק ובסוריה, או אפילו על [מאמץ] ללמוד לקח מסיפוריהם. מה שקורה בעיקר הוא שאנו מחכים לשמותיהם של ההרוגים והחללים עם פרסום דבר מותם. עד היום, למרבה הצער, ישנו מי שמשוכנע בכך שאנו חסינים מפני סכנת הקיצוניות ומפני סכנת הגורם המפלג של זמננו- דאעש.



[1]  אל-דסתור (ירדן), 6.7.14