מנהל במכון המחקר קרנגי ליומון עוכאט' הסעודי:
איראן ניצבת בפני קריסה כלכלית ופיצול
בראיון ליומון הסעודי עוכאט' ב-28 ביוני, טען החוקר הלבנוני סעד מחיו, מנהל המערכת במכון קרנגי למחקרים בנושא המזה"ת, כי איראן מסובכת בסוריה שהפכה ל"וייטנאם האיראנית" ובעיראק, וניצבת בפני קריסה כלכלית וחלוקה מחדש.
בראיון
בעוכאט' נכתב: "הפרשן הפוליטי [מחיו] סבר כי מדיניות ההגנה העצמית של המשטר
האיראני באמצעות הרחבת השפעתו האזורית כבר אינה יכולה להתקיים ולהתפתח. זאת בשל
העלויות הגבוהות המוטלות על טהראן במסגרת שימור השפעתה האזורית בסוריה, לבנון,
פלסטין ועיראק. הוא סבר כי סוריה ביחס לאיראן, דומה לאפגניסטן או ל'וייטנאם
האיראנית'. [לטענתו] המשטרים בעיראק וסוריה הופכים לנטל כלכלי וצבאי גדול על הכלכלה
האיראנית, וכי אם הדבר ימשך כך, היא תהיה מוכרחה להגיש ויתורים משמעותיים בזירות אלה. [כמו כן], הוא
צפה כי איראן, בתנאיה הכלכליים, תעמוד בראש המדינות הפוטנציאליות לחלוקה
באזור"[1]
על המשבר בעיראק אמר, כי הוא נובע מכשליו של רה"מ נורי אל-מאלכי הדבק לכיסאו חרף התנגדותו של רוב הציבור, כולל השיעים, למדיניותו. הכותב הסעודי ח'אלד טאשכנדי, שערך את הריאיון עם מחיו, פרסם באותו יומון מאמר פרשנות על הריאיון עם מחיו תחת הכותרת "חלוקת איראן קודם כל". להלן קטעים מן המאמר:
"ישנם חששות מפני חלוקת עיראק ופירוקה למדינות קטנות בצפון, בדרום ובמרכז כתוצאה מכישלון ממשלת נורי אל-מאלכי, ומדיניותו, שהתבטאה באפליה עדתית והדרת קבוצות בעם בתמיכת ההשפעה האיראנית בעיראק. דברים אלה נשמעים כל העת והם הפכו לפזמון חוזר ככל שמדובר בעיראק. ואולם לפי הערכות רציניות, קרובה יותר קריסתו של המשטר האיראני כולו וחלוקת איראן לקבוצת מדינות קטנות, בהובלה של מיעוט אתני הסובל מקיפוח קשה. כך אמר לי הפרשן הפוליטי סעד מחיו, מנהל מערכת מכון המחקרים הפוליטיים קרניגי, בשיחת טלפון לפני כמה ימים לגבי המשבר בעיראק, שחלקים ממנה פורסמו בעוכאט'. מחיו הוא אחד הפרשנים הבולטים בהבנת הפסיכולוגיה המדינית הערבית וההתרחשויות העתידיות, באמצעות תחזיותיו.
אחד הדברים הבולטים שאמר הוא שהמהפכות, המלחמות, האלימות והמהומות ובייחוד בעיראק, בסוריה, בלבנון ובפלסטין אינן אלא תוצאה של שחיקת ההשפעה האיראנית באזור - בייחוד לאחר פתיחת שתי חזיתות צבאיות בעיראק ובסוריה. האחרונה מתישה את איראן בעלות שנתית של קרוב ל-25 מיליארד, בלא כל סימן להכרעה לטובת משטרו של אסד בעל בריתה. זהו נטל כלכלי נוסף על סדרת המשברים הכלכליים הפוקדים את איראן עקב הסנקציות הכלכליות המוטלות עליה וגורמות לה נזקים ובהם צמצום הפדיון שלה מנפט בשל מיזם הגרעין. כל זה גורם לאיראן להיות על סף קריסה כלכלית ובעקבותיה נפילת המשטר האיראני כולו.
עוד אמר [הפרשן] כי איראן ממלאת תפקיד מדיני באזור הערבי בדומה לתפקידן של המעצמות אך יכולותיה הן של מדינות העולם השלישי והרביעי. היא רוצה להפיק מההשפעה הזאת עמדה גיאו-אסטרטגית המשקיפה על הים התיכון, אולם... השיטה הזאת אינה מניבה כל רווח... [לאיראן] אין כל רווח כלכלי מהניסיון להרחיב את השפעתה שכבר אין לה כל הצדקה, אלא שאיראן רוצה להחיות יוקרה מדינית ברוח ההיסטוריה שלה מימי האימפריה הפרסית.
איראן שוקעת בחזית הסורית שהפכה עבורה ל'ווייטנאם האיראנית' והיא תשקע יותר אם תתעקש לתמוך בממשלת אל-מאלכי בעיראק. הוא הפך למנודה בעיראק אפילו בקרב העדה השיעית ובייחוד על ידי הקבוצות של [מוסא] אל-צדר ו[עמאר] אל-חכים. כעת הוא נאחז בעקשנות בהשפעה האיראנית בלבד. הידיים האיראניות המשפיעות בתוך עיראק מתחמקות מהרחקת אל-מאלכי, הנחשב למעוז האחרון של השפעת איראן באזור. לכן איראן ניצבת מול עימות אמיתי ופתיחת חזית אחרת בעיראק, אך היא לא תוכל לנהל את החזית הזאת צבאית וכלכלית.
איש לא יודע איך איראן מנהלת את המערכות האלה ואת הניסיונות להרחבת השפעתה מחוץ לאיראן, בעודה מעורערת מבפנים. לפי דוחות שפרסם הבנק המרכזי של איראן ביומונים איראנים בראשם העיתון סרמאיה, האינפלציה הממוצעת גבוהה מ-30%, והכלכלה של איראן הולכת ומצטמקת. מלבד זאת, יש דוחות המצביעים שלמעלה משליש העם האיראני נמצא תחת קו העוני, כשלכל זה נוספים העיצומים הכלכליים הבין-לאומיים המתישים שמוטלים עליה מדי חודש בחודשו. יצוא הנפט שלה השנה הגיע בקושי לממוצע של 700 אלף חביות ביום והיא גם סובלת ממחסור במוצרי יסוד ומגידול באבטלה בשל הפסקת עבודתם של מפעלים רבים.
ברור שהמדיניות האיראנית הזאת לא תימשך זמן רב וההשפעה האיראנית באזור הערבי גוססת. אם איראן לא תחזור בה מהמדיניות הזאת, היא בהכרח תקרוס מבפנים בכל המישורים: המדיני, הביטחוני, הכלכלי והחברתי ותהיה מהמדינות הראשונות המועדות לחלוקה בייחוד עם השינויים האתניים באזור. בתוך איראן יש מיעוטים הסובלים מקיפוח היסטורי קשה והבולטים בהם האזארים ממוצא אזרביג'ני-תורכי..."[2]
