המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דיון ב"אל-ג'זירה": האינתיפאדה והמשטרים הערביים
29/5/2001


דיון ב"אל-ג'זירה": האינתיפאדה וגורל המשטרים הערביים

 

תוכנית האירוח של ד"ר פיצל אל-קאסם, "הכיוון הנגדי", עסקה ב- 23 במאי ביחסם של המשטרים הערביים לאינתיפאדה הפלסטינית וביחסן של תנועות האופוזיציה לשליטים הערביים[1]. ברקע התוכנית עמדו הודעות הסיכום החריפות של ועידות הפסגה הערביות והאסלאמיות האחרונות מחד גיסא, ופסק ההלכה של המופתי הסעודי בגנות פיגועי ההתאבדות מאידך גיסא

 

באולפני אל-גזירה התראיינו הפונדמנטליסט האסלאמי התוניסאי, השיח' ראשד אל-ע'נושי, הגולה באנגליה, לאחר שישב בכלא התוניסאי, והאינטלקטואל והסופר הליברלי המרוקאי, אל-צאלח בו-וליד, המתגורר בפאריס. את מירב העניין, יחד עם זאת, עוררו הצופים שהועלו לשידור על ידי צוות ההפקה של התוכנית.

 

"זרם השלום וזרם המלחמה"

רשות הדיבור ניתנה תחילה לבו-וליד, שתיאר שתי מגמות הקיימות כיום בעולם הערבי: זרם המלחמה וזרם השלום. לדבריו, "זרם המלחמה, הכולל את הזרמים הפונדמנטליסטים, הלוחמניים והפאן-ערביים, טוען שהמו"מ שהחל במדריד נכשל. הוא תובע מהרש"פ להפסיק את המגעים עם ישראל ומציע, כאלטרנטיבה, את המאבק המזוין ואת גיוס ההמונים כדי להיכנס למלחמה כוללת בין מדינות ערב לישראל." זרם השלום, לעומת זאת, רואה בשלום "אופציה אסטרטגית להגשמת המטרות של העם הפלסטיני על פי הלגיטימיות הבינלאומית, [שהיא גם] הלגיטימיות הערבית והפלסטינית".

 

בו-וליד ביקש להדגיש כי הוא אינו קורא להפסקת האינתיפאדה אלא להפסקת הפעולות המזוינות, באופן שיאפשר לזכות באהדת דעת הקהל בישראל ובעולם. בניגוד לאינתיפאדה הראשונה, הוא אמר, האינתיפאדה הנוכחית "הפכה לפעילות מזוינת והתמזגה בטרור". לסיכום דברי הפתיחה שלו, קבע בו-וליד: "קצנו בדם, קצנו בדמעות; הבה ונשוב לאופציה האסטרטגית, כלומר לאופציה של הלגיטימיות הבינלאומית, שהיא האופציה של הרש"פ בהנהגת יאסר ערפאת".

 

השיח' ע'נושי, לעומת זאת, קבע כי "האינתיפאדה היא זכות טבעית, זכות הומאנית, זכות בינלאומית וזכות לגיטימית". לדבריו, "בשמונת החודשים האחרונים השיגה ההתנגדות מה שלא הצליח להשיג המו"מ הטיפשי והתפל במשך שמונה שנים. [הסכם] אוסלו יצר אשליות ומכר חזיונות שווא לאומה, וכעת הוא נקרע לגזרים".

 

בו-וליד חזר וטען כי הוא תומך "בהתנגדות באמצעות אבנים, כלומר בדרך תרבותית", אך מתנגד לפיגועי ההתאבדות, אותם הוא כינה "פעולות קמיקאזה".

 

נושא הלגיטימיות של פיגועי ההתאבדות שב ועלה כחוט השני במרבית שיחות הטלפון שהועלו לשידור בתוכנית. "כיצד הוציאו הוייטנמים את האמריקאים?", שאל עבדאללה אל-יעיש מסעודיה. "הם הקריבו את בניהם ובנותיהם, כפצצות שנשלחו לחיילים האמריקאים". אל-יעיש התלונן על כך שבו-וליד "פוגע בנחישותם של אחינו הפלסטינים" ותבע ממנו "לומר מילים שיעלו את המורל שלהם, או לכל הפחות לחוס על רגשותינו שלנו כמוסלמים וערבים [ולשתוק]".

 

אל-יעיש מתח ביקורת גם על קריאתו של בו-וליד לשוב למו"מ. "על איזה בסיס יש לקיים את המו"מ"? הוא שאל והשיב מיד: "אני מוכן לקיים מו"מ מנקודת מוצא של עוצמה, כאשר אני בא ומוריד את האויב על ברכיו. אינני מוכן לשבת עמו על בסיס זה שהוא החזק. הם [היהודים, על פי המסורת האסלאמית] אוהבים את החיים יותר מכל דבר אחר בעולם, ואילו אנו המוסלמים, כל מה שמעניין אותנו זה למות מות קדושים. מות הקדושים, השבח לאללה, סופו בגן עדן".

 

מנחה התוכנית, פיצל אל-קאסם, ניסה להתמודד עם קביעותיו של בו-וליד בגנות האינתיפאדה החמושה בכך שמנה את הישגיה של האינתיפאדה. בין היתר הוא טען כי "בפעולות מסירות הנפש, שהאחרונה שבהן הייתה בנתניה... הישראלים אינם חושפים את המספר האמיתי של ההרוגים. בכל פעולה נהרגים עשרות, אבל הם מדברים רק על אחד או שניים, כדי שלא לגרום לפחד בחברה הישראלית וכדי להמעיט מערך הניצחונות הפלסטינים." בתשובה, מנה בו-וליד את הנזקים הקשים שנגרמו לחברה הפלסטינית בעקבות האינתיפאדה וקבע, כי "המלחמה מעצם טבעה היא מלוכלכת וברברית. ישנן בעיות בחברה הישראלית וישנן בעיות בחברה הפלסטינית."

 

מאבק נגד ישראל או מאבק נגד המשטרים הערביים

בנקודה זו עבר הדיון לשאלה, האם קבוצות האופוזיציה בעולם הערבי, ובעיקר אלו האסלאמיות, מתגייסות באמת למאבק בישראל או שהדבר משמש אותן כאצטלה במאבקם במשטרים הערביים? יש לציין, כי בקרב התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות התפתחו בשנים האחרונות שני מודלים שונים. המודל הראשון הוא זה של תנועת הג'יהאד המצרית וארגונים אחרים, הנותנים עדיפות ראשונה להפלת המשטרים המקומיים, ועדיפות שניה למאבק בישראל ובמערב. המודל השני הוא זה של הארגונים הפונדמנטליסטים הפלסטינים וחזבאללה בלבנון, הגורס כי יש להפנות את כל המשאבים למאבק בישראל, ורק בעתיד לעסוק באופי המשטר המקומי.

 

בו-וליד טען כי השיח' ע'נושי מדבר על "גיוס ההמונים וגיוס עממי מהמפרץ ועד לאוקיינוס [האטלנטי] למען ההתנגדות הפלסטינית, אבל למעשה המדובר [בניסיון] להפיכת המשטרים הקיימים. מוטב היה לו הוא היה אומר זאת בגלוי ובכך היה מסתיים העניין."

 

השיח' ע'נושי הודה כי המשטרים הערביים "אינם סוג המשטר בו אנו רוצים... משטרים אלה, באופן כללי, הם בלתי-דמוקרטיים ואינם מייצגים באופן נאות את רצון העמים שלנו". אבל, "איננו עוסקים כיום באיסוף נקודות החולשה, המוכרות לכל, אלא באיסוף נקודות העוצמה שבגופנו הערבי ובגופנו האסלאמי כדי לגייסן לתמיכה באינתיפאדה ובתוכנית שחרורה של פלסטין."

 

על פי השקפתו של השיח' ע'נושי, המשטרים הערביים מגלים לאחרונה סימנים של יישור-קו עם רצון העמים עליהם הם שולטים, ולמען המטרה הזו מותר להגמיש את ההתנגדות לשליטים: "אין זה נכון שהמשטרים הם כנועים. ועידות הפסגה הערביות [בקהיר ובעמאן] והועידה האסלאמית [שנערכה בקטר] העניקו תמיכה מוראלית וחומרית לאינתיפאדה. האינתיפאדה איננה פעולה מבודדת, היא קו ההגנה הראשון על האומה... אם יתמוטט קו זה, כפי שקרה בימי אוסלו, תשתלט החדירה הישראלית על האזור כולו והאזור כולו יתמוטט... האינתיפאדה היא שהשיבה מידה מסוימת של קונצנזוס למשטר הערבי ולמשטר האסלאמי. האינתיפאדה יצרה קונצנזוס בין השליטים לבין העמים ובין הזרמים האסלאמיים לבין אלו הלאומיים והפאן-ערביים. אין זה נכון שהכוונה בתהלוכות ובהפגנות היא להפיל את המשטרים. אני קורא לכל הנושאים את [דגל] שחרורה של פלסטין... להבדיל בבהירות בין התנגדותם למשטרים, שהיא זכות לגיטימית, לבין גיוס התמיכה בסוגיה הפלסטינית."

 

השיח' ע'נושי הוסיף, כי "ההפגנות וגיוסו של הרחוב [הערבי] משרתים את המשטרים עצמם, משום שמשטרים אלה נתונים ללחצים נוראיים מצד האמריקאים והם זקוקים לתירוץ כדי שלא להיכנע". לדבריו, "התירוץ המוצלח ביותר הוא זה המשמש את הנשיא מבארכ עצמו, האומר: 'הרחוב הערבי כבר אינו מוכן לקבל את מה שהיה מוכן לקבל בעבר', או במלים אחרות: מצבנו כשליטים הפך לקשה. הנשיא מבארכ, יורש העצר הסעודי... כל אלה נסמכים על כוחו של הרחוב, והרחוב היום מהווה כוח עבור המשטרים האלה; אין הוא מפחית מהלגיטימיות שלהם, אלא מחזק אותה... אנו רוצים שהמשטרים האלה יידעו לבטח שהרחוב הערבי עובד לטובתם, וכי הקונצנזוס הקיים כיום בנוגע לאינתיפאדה בקרב התנועה הלאומית, הפאן-ערבית, והאסלאמית... איננו מהווה הזדמנות להתנצח עמם למען קומץ של זכויות".

 

הפונדמנטליסטים האסלאמיים והמאבק במשטרים הערביים

בשלב זה הועלה לשידור פונדמנטליסט אסלאמי מרוקאי, שהזדהה בשם "אבו מרים" וביקש "לבטא את הזעם של אומתנו משמיעת דבריו של האנאלפבית הזה [בו-וליד]". "אבו מרים" הוסיף למחאתו איום כלפי בו-וליד באומרו ש"יתכן שזהו היום הגרוע בחייו של האנאלפבית הזה". בתגובה קרא בו-וליד: "זהו טרוריסט, הדובר כעת הוא טרוריסט".

 

"כבוד הוא לי להיות זה שזורע טרור בלבם של אויבי אללה כמוך, אתה יכול להיות בטוח בכך, משום הדבר מקרב אותי לאללה", השיב "אבו מרים" והוסיף: "אני אומר לאויב אומתנו הזה, שמי ששואפים לשחרר את פלסטין באמצעות המשטרים הם בדיוק כמו מי ששואפים שארה"ב ובן תפנוקיה, שרון, יוותרו על פלסטין... מה נותר לעשות, אם כן? יש להעביר את השאיפות מהשליטים לעמים האסלאמיים ולעודד אותם לחזור לאללה ברצינות ואז יהיו 'הרוגינו בגן העדן והרוגיהם בגיהינום'... אויב אללה היושב לפניך, ד"ר פיצל, דג פסקי הלכה של חכמי הדת מטעם הממשלות [הערביות] הקובעים שמוסרי הנפש הם מתאבדים. באמצעות פסקי הלכה אלה הוא מבקש לרפות את ידיהם של המוג'אהדין כדי שלא ילכו לגן העדן כשבידיהם צידה לדרך בדמות [קבוצה של] ציונים בדרכם לגיהינום, וכדי שלא יותירו מאחוריהם צער רב בלבם של הכובשים שנותרו, אימה בליבותיהם של בני ציון, ובושה על מצחם של האנאלפבית היושב מולך ודומיו".

 

בנקודה זו, חדל "אבו מרים" באופן זמני מלקלל את בו-וליד, ופנה למנחה, פיצל אל-קאסם, "שמבין אותי ואני מבין אותו", כדי לדבר על "כפירתם של השליטים". "אבו מרים" הסביר שכשהוא מדבר על השליטים כוונתו לבוגדים ולעריצים הכופרים. לטענתו, אסור בשום אופן לפנות ממאבק ב"עריצים הכופרים" הערביים למאבק ב"עריצים הכופרים היהודים, תחת חסותם של אלו הערבים", כפי שטען השיח' ע'נושי.

 אבו מרים מתח ביקורת גם על השיח' קרצ'אוי, שנקט גישה דומה לזו של ע'נושי, כשקרא לאחד את כל הכוחות והשכבות בעולם הערבי והאסלאמי למען האינתיפאדה ובכלל זה את החברה האזרחית: "הג'יהאד האסלאמי יכול להתבצע רק על ידי הטהורים, המונותיאיסטים, הדבקים באללה, ולא בידי החילונים ואלו המכונים חברה אזרחית, שהם למעשה קומוניסטים, אתאיסטים, יהודים ואמגושים [זורואסטרים]. לא ולא, הג'יהאד האסלאמי חייב להיות אסלאמי... הסוגיה הפלסטינית איננה סוגיה ערבית, היא סוגיה אסלאמית... יש להישמר מפני חכמי דת המוציאים פסקי הלכה לטובת המדיניות האמריקאית הבוגדנית. את אלה יש לחשוף".

 

עוד טען "אבו מרים", כי השיח' ע'נושי שוגה בטענתו בדבר לחצים אמריקאים על המשטרים הערביים, "שהרי המשטרים עצמם הם מתוצרת ארה"ב ומטרתם לממש את התוכנית האמריקאית בארצות האיסלאם. הדברים שאמר השיח' ע'נושי מעניקים מידה מסוימת של לגיטימיות למי שאין להם כל לגיטימיות. אני אינני רוצה שהמשטרים יחושו בטחון. נהפוך הוא, אני רוצה שהעמים ישטפו את ידיהם מכלי השחמט הנתונים בידיה של ארה"ב."

 

לסיכום דבריו שב "אבו מרים" לקלל את בו-וליד. "אני מודה לאללה על שאיני צריך לראות אותך פנים אל פנים ומחזק את ידיו של השיח' ע'נושי כדי שילמד אותך לקח", הוא אמר וירד מקו הטלפון.

 

השיח' ע'נושי ביקש להגן על עצמו נגד טענות "אבו מרים" כאילו הוא נוקט גישה סלחנית מדי כלפי המשטרים הערביים, אך תחילה בירך את אמהותיהם של מבצעי פיגועי ההתאבדות: "אני רוצה בנקודה זו להפנות ברכות לאמהותיהם של אותם צעירים, של אותם גברים, שהצליחו לשנות את מאזן הכוחות וליצור מאזן כוחות חדש בין הישות הישראלית הגאוותנית לבין עמנו, שאינם מוצאים בקרב השליטים מי שיגן עליהם במידה הראויה... אני מברך את האמהות שזרעו באדמת פלסטין המבורכת את הגייסות האדירים האלה של צעירים המלמדים את המערכת הבינלאומית ואת הגאוותנות הישראלית הנתמכת על ידי ארה"ב לקח חשוב. האישה הפלסטינית, אם השהידים, היא שהידה בעצמה, והיא יצרה מודל אחר לאישה, במקום המודל שלצערי מופץ בתקשורת ואפילו בערוץ אל-ג'זירה, של האישה כגוף, האישה המתפרקת [מעקרונות האיסלאם], האישה המודרנית".

 

משסיים לברך את האישה הפלסטינית, התפנה השיח' ע'אנושי להשיב לטענות שהופנו כלפיו: "אין לי כל כוונה לשבח את המשטרים, אלא לאסוף את נקודות העוצמה באומתנו. דיינו בכך שהאינתיפאדה כפתה על המשטרים הערביים, שהתמוטטו תחת אוסלו, לגלות מחויבות מחודשת... מרבית המשטרים הערביים - המצרי, הסעודי - מרבית המשטרים החשובים - עומדים כיום מאחורי האינתיפאדה. הרחוב הערבי עומד לצד המשטרים בנקודה זו באופן ספציפי, והוא פועל להחלפתם בדרכי שלום, כדי להעלות משטרים שיתלכדו יותר עם עמיהם".

 

בו-וליד טען בתגובה כי דבריו של ע'נושי "מעידים כי העולם הערבי צועד יותר ויותר לאחור". לדבריו, אלו הן מילים ריקות מתוכן: "גיוס ההמונים... ברכות לנשים... דברים שאינם מועילים למדיניות רציונלית. ישראל קיימת, והיא תמשיך להתקיים עד להודעה חדשה. הרש"פ חייבת להקים את מדינתה לצד ישראל. בני הדודים [הערבים והיהודים] חייבים לחיות יחדיו... המלך המנוח, חסן השני ממרוקו, אמר פעם: למזה"ת יש שני מאפיינים: הגאוניות היהודית והעושר הערבי. לו היה שלום בר קיימא במזה"ת, ישראל הייתה נעלמת בשוק הרחב [שהיה מתהווה], והיה נוצר דו-קיום בין מדינות ערב לעמיהם כדי להתגבר על הנחשלות, על האבטלה, ועל הבערות."

 

הצורך להיאבק במשטרים הערביים ואף לחסל באופן פיזי את ראשיהם עלה גם בשיחות טלפון אחרות, שבמרבית המקרים היו מטעם פונדמנטליסטים אסלאמיים הגולים באירופה. ריאץ' אל-קאצ'י, לדוגמא, התקשר מגרמניה וביקש לדבר בשם "הנהגת תנועת האופוזיציה התימנית בגלות אירופה". למרבה ההפתעה, פתח אל-קאצ'י האסלאמיסט דווקא בציטוט הבא: "אני נזכר במה שאמר הוגה הסוציאליזם, קרל מרקס, על כך שההיסטוריה חוזרת על עצמה: פעם היא באה בצורה של טרגדיה, כפי שהיה ב- 1948, ופעם בצורה של קומדיה, כפי שקורה כעת".

 

בנקודה זו פנה אל-קאצ'י לעסוק בעניין שלשמו התקשר, קרי שליטי מדינות ערב: "אני אומר לשליטים הערביים והמוסלמים: אם לא תפעלו היום בכבוד ובגבריות... אתם גוזרים על עצמכם דין מוות בידי עמיכם. את השליט הכורע ברך ומציית למה שכמה מן הכופרים מכנים "עצותיה המחייבות של ארה"ב" צריך לחסל ולהעניש. יש להענישו בחרב על פי השריעה של אללה, כפי שאמר עמר [אבן אל-ח'טאב], או באמצעות כדורי רובהו של ח'אלד אל-אסלאמבולי [רוצחו של נשיא מצרים, אנור סאדאת], יברך אללה את משכבו, משום שאין בקרב שליטי התבוסתנות והפצ'יחות מישהו ששמע על המילה 'התפטרות'. איש מהם אינו מתכוון לוותר על עמדות השלטון, כפי שעושה כל בן אדם במדינות המכבדות את עצמן ואת חוקותיהן... גם לאחר שנכשל ואיבד כל אמינות.

 

בנוגע לצבאות המסורסים ולגנרלים המסורסים שלהם, אחוזי החיל והרעדה - הרי ההחלטה הטובה ביותר שיכולים העמים לקבל בעניינם היא לשחררם מן השירות, משום שהם בסך הכל מהווים מקרה של אבטלה סמויה, המכלה את משאבי המולדת ושודדת את פת הלחם מפיותיהם של הרעבים. הם אינם ממלאים כל תפקיד, פרט לשמירה על ארמונות המלוכה ולמאבק נגד תביעותיהם של העמים. כל שהם עושים זה לנסות ולמוטט את בני החורין, להכות בהם באלות ולדרוך עליהם בנעליהם, כפי שהיה במצרים ולאחרונה גם בירדן...

 

לסיכום, אני סבור שמשימתם של העמים היא לגרש את האמריקאים והבריטים מכל האדמות הערביות והאסלאמיות, כפי שעשה העם הסומאלי הגאה, בשיא הרעב שפגע בקרן אפריקה. במקביל, חייבים לחסל תוך שימוש בכוח את כל האינטרסים של לונדון וושינגטון, הן אלו הצבאיים, הן אלו הכלכליים, והן אלו בתחום הנפט. יש להתעורר ולהיאבק במשטרי העריצות והשחיתות, המשתפים פעולה, בפומבי וללא כל בושה, עם התוכנית הציונית לייהוד העמים והאזור, לאחר שכבר הושלמה היהודיזציה והציוניזציה של השליטים הצופים על האסונות הפוקדים את העם הפלסטיני".

 

הבא בתור היה ודיע אל-חלואני מפינלנד, שביקש "להזכיר את הצפוי לשליטים ערביים רבים, שהם בסך הכל פקידים בקונגרס האמריקאי. השליט הערבי, מרגע שהוא מתיישב על כיסאו, אינו קם ממנו עד מותו. גם כאשר הוא נתקף שיתוק, הוא ממשיך לשלוט. בנוגע לשפל הזה [בו-וליד]... החילוני הזה, שיתכן והוא בכלל יהודי, הוא צריך להתרחק ממסך הטלוויזיה. אני לא יודע איך מגיעים אנשים כמוהו לעולם!! מאיפה הם מגיעים אלה?! באיזה רחוב אתם מוצאים אותם, אחי [פיצל אל-קאסם]?! בחיי אללה, הדבר מעלה לבן אדם את לחץ הדם!! כבר שעה שהוא יושב ומדבר...

 

השליטים הערביים הם פקידים ותו לא. על הרחוב הערבי להחליף את השליטים האלה, ולו באמצעות הכאתם במקל של מטאטא. יש לירות עליהם במקלעים, להשליך עליהם פצצות, להשתמש בכל סוג של נשק - ואפילו במכות נעל - כדי לסלקם."

 

בעד ונגד רצח ישראלים

בנקודה זו עלתה לשידור אמו של החייל הירדני אחמד דקאמסה, שרצח שבע נערות ישראליות שביקרו באזור גבול השלום בעמק הירדן, בשנת1997. היא לא הוצגה בשמה, אלא כ"אמו של החייל אחמד דקמאסה", והשמיעה את המונולוג הבא: "אני גאה בבני, וראשי מורם. בני עשה מעשה גבורה המרצה את אללה ואת מצפונו. בני רומם את ראשי ואת ראש האומה הערבית והאסלאמית כולה. אני גאה בכל מוסלמי העושה כמעשהו של אחמד. אני מקווה שאני לא אומרת משהו לא בסדר. כאשר בני הלך לכלא, שאלו אותו: אחמד, אתה מתחרט? הוא השיב: אינני מתחרט. הוא הזמין קפה על חשבונו, כיבד את כל האסירים האחרים ואמר: הדבר היחיד שאני כועס עליו הוא על הרובה, שלא פעל כשורה, אחרת הייתי מחסל את כל נוסעי האוטובוס. למרות כל הסבל שנגרם לנו, למשפחתו, ואע"פ שבכל שבוע אנו מוציאים 20 דינרים כדי להגיע ולראות אותו, איננו מתחרטים ולעולם לא נתחרט. אנו מתחרטים רק על כך שהרובה לא פעל כשורה. הרובה שלו התקלקל, אחרת הוא היה מחסל את כולם".

 

ד"ר אל-קאסם ביקש להזכיר לצופים מיהו אחמד דקאמסה, אך שלא כמנהגו, החל לגמגם קצת בתיאור מעשהו: "אֻם אחמד היא אמו של החייל הירדני אחמד דקאמסה.. שכאילו… לא הצליח לשאת את נוכחותם של הציונים על אדמת ארצו…כפי שאמרו באותו זמן…וירה על אוטובוס והרג כמה מהם".

 

אלא שחיש מהר התעשת אל-קאסם והסביר' כי אחמד דקאמסה "מצוי כעת בבית הסוהר, בשעה שלברוך גולדשטיין, שרצח את המתפללים במערת המכפלה, מקימים פסל ויד זיכרון וכל הציונים מבקרים במקום בברכת ממשלת ישראל. אחמד דקאמסה, לעומת זאת, נמק בכלא וכולי וכולי…[פונה לבו-וליד] מה אתה רוצה להגיד?"

 

בו-וליד: יש לי הערה לדבריה של אמו של אחמד דקאמסה. היה צריך לכנות את התוכנית הזו: "גיבורים מובסים של עמים מובסים". עם כל הכבוד שיש לי לסבלה של האם וכולי, אחמד דקאמסה הוא פושע שרצח שבע נערות, שבעה פרחים בשחר עלומיהן ובדם קר. זהו פושע, ואסור היה לאם להציגו כמודל לנוער הערבי."

 

"או קי", השיב אל-קאסם. "ומה בנוגע למי שרוצחים את הילדים הפלסטינים?!"

"גם הם פושעים, אחי", השיב בו-וליד.

 

"ומה בנוגע למי שרצחו את מחמד אל-דרה ואת אימאן חג'ו?", ניסה אל-קאסם בשנית.

"פושעים", השיב בו-וליד.

 

"ומה בנוגע לכל מי ש... לכל מי ש...", אל-קאסם לא ויתר.

"כולם פושעים, אחי", השיב בו-וליד. "אבל עלינו לנהוג כבני תרבות, עלינו לוותר על נקמת הדם, עלינו לחיות בעידן המודרני".

 

זכות המילה האחרונה לפלסטינים

לקראת סופה של התוכנית, העלה צוות ההפקה לשידור שני אישים פלסטינים, שהתייחסו לכמה מן הנקודות שהועלו עד כה לשידור. הראשון היה נאדר תמימי, המופתי של צבא השחרור הפלסטיני, היושב בירדן. תמימי ביקש להסביר, כי "ליהודים יש מנטאליות סדיסטית השאובה מהתורה שהם זייפו והקובעת כי האדם הוא "חיה שנבראה מזרע של סוס"; תורה זו אומרת שיש להשמיד את כל העמים שאינם יהודים, כפי שנאמר בספר דברים כאשר הם נכנסו ליריחו: "השמידו בחרב את כל תושבי העיר: גברים, נשים, ילדים וזקנים, ואפילו את הבקר, את הצאן ואת החמורים, העלו את העיר באש, על כל מה שמצוי בה". האין זה מה שקורה כעת בפלסטין?…

 

כעת אני רוצה לדבר על השליטים. כל השליטים בעולם הערבי לא נבחרו על ידי איש…הם גזלו את השלטון ואינם מבטאים את עמדותיהם של העמים. לכן הם מביאים פוסקי הלכה, שהם למעשה פוסקי הלכה מטעם השליטים, הן בסעודיה והן במצרים…

 

מי שפסקו כי פעולות מסירות הנפש הן פעולות התאבדות יוצאים כנגד דבריו של אללה… טקסי החתונה בפלסטין מגיעים הישר מן האדמה אל השמים, לגן העדן, בכל יום יש מאות טקסים כאלה [הערה: על פי התיאולוגיה האסלאמית, שהיד זוכה להינשא בגן העדן, ולכן מקובל להתייחס להלוויתו של שהיד כאל טקס חתונה].

 

אני, המופתי של הכוחות האלה הנלחמים בפלסטין, אומר להם: ידך מבורכת, אחי, בשעה שאתה הורג; ידך מבורכת, האם, המניקה את הילד הזה שביום מן הימים יהפוך לשהיד; ידיכם מבורכות בשעה שאתם הורגים את האויבים, היו מבורכים בגן העדן, לצדם של מחמד והנביאים.

 

בנוגע לחלאות האדם, כמו זה [בו-וליד], המבקשים לרפות את ידי העמים - שילכו לגיהינום. מה השיגו עד כה פעולות מסירות הנפש? הם הוציאו את נאט"ו מלבנון, הוציאו את הכוחות האמריקאים ממזרח סעודיה, הוציאו את הכוחות האמריקאים מסומליה. ברכות למי שביצע את פעולת [המשחתת האמריקאית] "קול"; וזאת יש לדעת, כי "קול" הייתה התוצר המשובח ביותר של  המוח האמריקאי, והיא הושמדה בידי שני אנשים ותו לא. השניים  התפללו לאללה, נכנסו במשחתת הזו ושלחו את כל מי שהיו בתוכה לגיהינום. משום כך ארה"ב מפחדת, והיא האיצה בשליטי האזור ובפוסקי ההלכה שלהם לאסור את פעולות מסירות הנפש. אלא שהדבר לא יקום ולא יהיה, משום שהאומה הזו תילחם עד שתשוחרר כל פלסטין... אנו אומרים לאותם אנשים [דוגמת בו-וליד]: חכו, חכו... אני חושב שהוא בעצם יהודי, שהרי במגרב הערבי יש יהודים רבים."

 

אחרון הדוברים בתוכנית היה שר האספקה ברש"פ, אבו עלי שאהין, שביקש להתייחס למו"מ המדיני ולאינתיפאדה. שאהין הודה, כי מבחינה תאורטית "קבלת הסכם אוסלו מבחינת הפלסטינים היוותה בגידה בלגיטימיות ההיסטורית של הזכות הערבית על פלסטין". הוא הסביר, עם זאת, כי קבלתו של הסכם אוסלו הופכת ללגיטימית אם לוקחים בחשבון כי היא נעשתה "כדי שתיווצר עמדה טובה יותר להמשיך בשחרור האדמה". לדבריו, "תנועות שחרור רבות נקטו דרך זו ברחבי העולם. לו היינו מצויים היום בפזורה, בתוניס, בעראק, באלג'יריה, בתימן, בסודאן, ובכל המדינות האחיות, הערביות, האהובות, האם ניתן היה לנהל את האינתיפאדה הנוכחית כפי שהיא מנוהלת כעת?".

 

שאהין הצטרף לביקורת על המשטרים הערביים, "המנסים לפגוע באינתיפאדה מתוך צייתנות עיוורת ובלתי מוצדקת להחלטה האמריקאית לקבור את האינתיפאדה". לדבריו, האמריקאים פוחדים מ"הוירוס החיובי של האינתיפאדה, משום שארה"ב רוצה נפט זול שימשיך ויגיע לאמריקה. ארה"ב רוצה לשמור על האינטרסים שלה, ולכן היא מפחדת מהוירוס של האינתיפאדה."



[1] אל-ג'זירה TV (קטר), 23.5.2001. דברי המשתתפים בתוכנית נערכו על פי נושאי הדיון ולא בהכרח על פי הסדר הכרונולוגי בו נאמרו.