המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סוגיות צבאיות ומדיניות בניהול האינתיפאדה
14/5/2001

סוגיות צבאיות ומדיניות בניהול האינתיפאדה

 

ההסלמה בפעילות הצבאית באינתיפאדה, מחד גיסא, והיוזמה המדינית המצרית-ירדנית, מאידך גיסא, מעוררות בימים אלו ויכוח בקרב הנהגת האינתיפאדה והפעילים בשטח לגבי הדרך המתאימה לניהול המשך המאבק בישראל.

 

התהליך המדיני וההסכמים הביטחוניים:

הנהגת הרשות הפלסטינית רואה ביוזמה המצרית-ירדנית את הבסיס לפעילות המדינית במצב הקיים, והיא דוחה את כל השינויים שישראל מציעה להכניס בה בטענה כי הם פוגעים במהותה.[1] ואולם ליוזמה ישנם גם מתנגדים רבים, כדוגמת מזכיר הפת"ח בגדה, מרואן אל-ברע'ות'י, שהבהיר, כי "כל יוזמה שלא תשים קץ לכיבוש לא תצליח... איש בצד הפלסטיני אינו [יכול] לתת לישראל התחייבות להפסקת פעולות המאבק נגד הכיבוש הישראלי." אל-ברע'ות'י מתח ביקורת גם על פגישות התיאום הביטחוני. לדבריו, "פגישות אלו לא הביאו לשום תוצאות, אין להן תועלת, והן אינן נחוצות. כל זמן שאין בסיס להסכם מדיני לא יהיה כל תיאום ביטחוני." [2]

 

בראיון לעיתון "אל-ביאן", היוצא באיחוד הנסיכויות, הבהיר אל-ברע'ות'י את עמדתו לגבי התהליך המדיני: "הרשות הפלסטינית צריכה לאמץ את העמדה שהציגה האינתיפאדה ואשר מבטאת את דעתם של כל הכוחות הפוליטיים ברחוב הפלסטיני, לפיה חזרה אל שולחן המו"מ על פי יסודותיו הקודמים היא בזבוז זמן והענקת הזדמנות לישראל לשנות עוד יותר את המצב בשטח. הסכמה למו"מ חדש בתיווך אמריקני בלבד [גם היא] חסרת תועלת, משום שארה"ב אינה מתווך אלא שותפה של ישראל בתוקפנות נגד העם הפלסטיני... הפלסטינים והערבים חייבים למצוא נוסחה חדשה למו"מ במסגרת האו"ם ובחסות מדינות אירופה ורוסיה. השאלה איננה רק [כיצד ניתן] לשוב לשולחן המו"מ... האינתיפאדה איננה רק תגובה לביקור שרון באל-חרם אל-קדסי... הביקור הזה היה הקש ששבר את גב הגמל. האינתיפאדה היא מחאה נגד הכיבוש ונגד תהליך השלום במתכונתו הקודמת. עלינו לתקן את תהליך השלום ולהציב לוח זמנים לסיום הכיבוש...

 

אם האינתיפאדה תיפסק, המו"מ לא יצליח. האינתיפאדה והמאבק הם שני תנאים בסיסיים להצלחת המו"מ. אין טעם לשבת לשולחן המו"מ ללא תמיכה וסיוע מן המאבק הלאומי. האמריקנים והישראלים הפכו את הפלסטינים בעבר לשבויים של המו"מ, אך לא נסכים למצב זה פעם נוספת. האינטרס של הרש"פ הוא להמשיך באינתיפאדה, שכן אי אפשר לחזור לנקודת ההתחלה."[3]

 

בעל טור ביומון הבינערבי "אל-חיאת", ג'האד אל-חאזן, תיאר העמדה הפלסטינית כפי שהוצגה בפניו בשיחת טלפון מעזה [כנראה עם מחמד דחלאן] כדלהלן: הסכם ביטחוני עם הישראלים לא אפשרי ללא הסכם על המו"מ המדיני הכרוך בו שיתקיים במסגרת זמן מוגבלת. המאבק לא ייפסק לגמרי, כפי שרוצה אריאל שרון, והשקט לא יימשך שבועות לפני תחילת המו"מ. המו"מ המדיני [צריך להתקיים] על יסוד ההסכמים שנחתמו כפי שנקבע ביוזמה המצרית-ירדנית, וההנהגה יכולה להפסיק את העימות מיד ובאופן סופי כאשר יוסכם על המו"מ המדיני הכרוך בהפסקתה. אל-חאזן מוסיף כי הוא שאל את אחד ממנהיגי השטח בעזה, האם ערפאת יכול לעצור את האלימות, ונענה כי "אם תינתן הוראה לצעירים להישאר בבתיהם... הדבר יבוצע."[4]

  

ירי המרגמות לעבר ישראל:

המועצה הפלסטינית העליונה לביטחון לאומי הורתה להפסיק את הירי מבין הבתים ואת שיגור המרגמות לעבר מטרות ישראליות. לדברי מזכ"ל הנשיאות, אל-טיב עבד אל-רחים, ההחלטה התקבלה בתגובה לבקשות הציבור שלא להשתמש במרגמות במהלך האינתיפאדה "משום שהתוצאות השליליות [של פעילות זו] עולות על התועלת שבה." עבד אל-רחים הסביר כי "הצד הישראלי מנסה לתאר את המצב כאילו ישנן הפגזות הדדיות, והדבר מעניק לו צידוק להסלים את תוקפנותו כלפי העם הפלסטיני ולהשתמש בנשק כבד חדש."[5]

 

בראיון ליומון "אל-קדס" הבהיר ראש המודיעין הצבאי, מוסא ערפאת, את התנגדותו לירי המרגמות: "מנקודת מבט צבאית צרופה, אני סבור כי לפצצות המרגמה השפעה מוראלית בלבד ולא תוצאות צבאיות. כל הפגזים שנורו מאז תחילת האינתיפאדה פגעו [במטרות ישראליות רק] פעם או פעמיים, שהרי אין להם מנגנון הכוונה מדויק. אני מקווה שנפתח את הנשק שלנו בצורה שתיצור תגובה צבאית בעלת השפעה... אינני מתנגד [עקרונית לירי המרגמות], אך כתוצאה משימוש בנשק זה אנו סובלים אבדות רבות בהרבה ממה שסופג הצד האחר. אני מייחל לכך שאבדותיהם יהיו רבות יותר כדי שיבינו שאנו מנהלים אינתיפאדה המסוגלת להחזיק מעמד וכדי לשכנע את הישראלים כי המשך הכיבוש לא מביא להם תועלת... ירי פצצות המרגמה מעניק לישראל ללא הצדקה [אפשרות]... להראות כאילו היא המותקף, בשעה שהיא התוקפן האמיתי. ביכולתנו להשתמש בדרכים [אחרות] שייקחו מהם קלף [מיקוח] זה באמצעות אינתיפאדה עממית ומאבק מזוין."[6]

 

מצד שני הסביר מזכיר הפת"ח הגדה, מרואן אל-ברע'ות'י, את התועלת הטמונה בירי המרגמות: "פצצות המרגמה הן אחד הקלפים שברשות האינתיפאדה. למרות שהן נשק [שתועלתו] מוגבלת, שהרי עשרות פגזים נורו מבלי שגרמו לפגיעה כלשהי, הם שולחים מסר חשוב מהאינתיפאדה לישראלים: לא תמיד אנחנו בעמדה של תגובה, אלא יש לנו יכולת לנקוט יוזמה מפתיעה ולהמציא אמצעים חדשים למאבק. כאשר פצצות המרגמה הגיעו לתוך שטחי ישראל וללב ההתנחלויות, הישראלים נאלצו לשקול מחדש את חישוביהם והבינו כי זרועות המאבק ארוכות." ברע'ות'י הדגיש את לגיטימיות השימוש במרגמות ואמר: "זכותנו להשתמש בכל האמצעים שברשותנו על מנת להיאבק באויב; כל אמצעי שמרתיע את האויב לגיטימי; באמתחתנו עדיין [אמצעים] רבים, והמרגמות אינן הדבר האחרון שברשותנו."[7]

 

ההחלטה על פירוק ועדות המאבק העממיות:

הואיל וירי המרגמות לא הופסק, הוחלט בישיבת חירום של המועצה הצבאית העליונה שהתכנסה ב- 28.4.01 לנקוט שורה של צעדים ליישום ההחלטה. במסגרת צעדים אלו הוחלט על פירוק ועדות המאבק העממיות אשר הוקמו במהלך האינתיפאדה ואשר להן מיוחסת סדרה של התקפות קטלניות בנשק, בחומרי נפץ ובמרגמות. היות שבועדות המאבק העממיות חברים גם אנשי מנגנוני הביטחון והמשטרה, הם נקראו לחזור אל מנגנוני הביטחון של הרש"פ. כמו כן הוחלט להגביר את הסיורים הביטחוניים על מנת למנוע פעילות חריגה ולמנוע את ירי המרגמות.[8] מנהיג בתנועת הפת"ח, מנד'ר רשיד, הסביר כי "ערפאת קיבל את החלטתו הטקטית לפרק את ועדות המאבק העממיות כדי ששרון יאבד את ההזדמנות [להגיב בחריפות על ירי המרגמות לעבר מטרות ישראליות] ומשום שהוא [ערפאת] חפץ בהצלחת היוזמה המצרית-ירדנית."[9]

 

ראש המודיעין הכללי, אמין אל-הנדי, הדגיש את הצורך לדבוק בהחלטות ההנהגה המדינית ולפרק את ועדות המאבק העממיות. לדבריו, "ההנהגה המדינית היא הקובעת את האינטרסים הלאומיים העליונים, ואסור לשום גוף להוות תחליף לרשות הפלסטינית שהיא מקור הסמכות המדיני והצבאי היחידי של כל מנגנוני הביטחון. קבוצות החפצות להרכיב מסגרות מדיניות [חדשות] צריכות לפנות לגורמים הנוגעים בדבר על מנת להירשם ולקבל רשיון [לפעילותן]."[10]

 

ראש המודיעין הצבאי, מוסא ערפאת, הסביר גם הוא את ההחלטה בצורך למנוע כפל סמכויות ולנהל את המאבק בצורה מסודרת ומתואמת. לדבריו, "ועדות המאבק העממיות הן אחד מרובדי המאבק והאינתיפאדה. כ- 90% מן המשתייכים אליהן הם חברים במנגנוני הביטחון [של הרש"פ]. איננו רוצים שיהיו שתי קבוצות במנגנונים שלנו, [ולכן] החלטתנו היא בסך הכל [לעשות] סדר פנימי בצד הפלסטיני... אני מדגיש את הצורך בהבלגה ובקשר פנימי בתוך מנגנוני הרשות הפלסטינית. הדבר יושג במוקדם או במאוחר, שכן אנו לא נאפשר לתוהו ובהו להימשך."[11] 

 ברם, בכירים פלסטינים שונים סירבו לקבל את ההחלטה לפרק את ועדות המאבק העממיות. לדברי מזכיר הפת"ח בגדה, מרואן אל-ברע'ות'י, "ועדות המאבק העממיות ימשיכו במאבקן עד לסיום הכיבוש הישראלי. ההחלטה שהתקבלה על ידי המועצה הצבאית מכוונת לגורמים במנגנוני הביטחון [החברים בועדות] שנקראו לחזור ליחידותיהם. אולם זכותם של אחרים מתנועת הפת"ח ומקבוצות אחרות וכן של אנשים בודדים להצטרף לועדות אלה ולהיות פעילים בהן." אל-ברע'ות'י הבהיר כי יאסר ערפאת שהשתתף בישיבת המועצה הצבאית בעזה באמצעות הטלפון מרמאללה "לא דרש לפרק ועדות אלה, ואי אפשר לפרש [את ההחלטה שהתקבלה] כניסיון לעצור את האינתיפאדה או משהו מעין זה." עם זאת ציין אל-ברע'ות'י, כי אין הוא שמח על ההחלטה שהתקבלה וכי, לדעתו, "על כל אדם להשתתף במאבק נגד ישראל."[12]

 

בראיון לעיתון "אל-ביאן" היוצא באיחוד האמירויות הוסיף אל-ברע'ות'י: "לא ניתן לפרק את הועדות הללו משום שהאינתיפאדה העממית היא אשר יצרה אותן והן מפוזרות בכל הערים, השכונות והכפרים הפלסטיניים. יתר על כן, הן מנהיגות את האינתיפאדה בכל מקום, הן בוחנות את הנטל המוטל על החברה הפלסטינית [ומחפשות כיצד] לפתור את בעיותיה. לאיש אין זכות לפרק את הועדות האלו ואת המסגרות המחזקות את האינתיפאדה."[13]

 

גם חבר הועדה העליונה של הפת"ח, סמיר אל-משהראוי, הכחיש כי התקבלה החלטה לפזר את ועדות המאבק העממיות והבהיר כי מדובר בהחלטה הנוגעת רק לעובדי מנגנוני הביטחון במטרה "להסדיר מחדש את פעילותם היומיומית שהשתבשה בעקבות האלימות הפרועה של כוחות הכיבוש נגד עמדות הרש"פ." הוא ציין כי אין צורך בהחלטה בעניין, שכן האחראים המנהלתיים במנגנוני הביטחון מסוגלים לפקח על [חזרת האנשים לעבודתם] והוסיף, כי מספר האנשים הנוגעים בדבר מוגבל.[14]

 

מפקדים בועדות המאבק מסרו, כי הנהגתם לא קיבלה הודעה רשמית על החלטה זו, אלא  שמעה על כך רק דרך אמצעי התקשורת. אחד ממנהיגי ועדות המאבק העממיות, אבו אל-סעיד, הסביר את התייחסות הועדות להחלטה: "איננו מפלגה, ארגון או אגודה; איננו [זקוקים] לאישור מאיש כדי לממש את זכותנו וחובתנו למאבק ולחימה על מנת לשחרר את עמנו הפלסטיני... מטרתנו כפלסטינים לחיות בחופשיות ובכבוד על אדמתנו, שהרי איש אינו יכול לוותר על מולדתו וזכויותיו, לא כל שכן כשהאמנות הבינלאומיות והחוקים האלוהיים מבטיחים לעמנו את זכותו להיאבק ולהגן על ארצו ומולדתו... אנו בועדות העממיות ממשיכים במאבקנו."

 

דברים דומים השמיע מנהיג בולט נוסף בועדות המאבק העממיות, יאסר זנון: "ועדות המאבק לא הוקמו בעקבות החלטה [ולכן] לא יפורקו באמצעות החלטה. הצידוק לקיומן עדיין קיים והוא - הימצאות הכיבוש באדמה הפלסטינית. ועדות המאבק ימשיכו להגן על עצמן ועל העם הפלסטיני עד אשר יושגו זכויותיו." יאסר זנון שלל את הטענה כי הועדות כפופות לתנועת הפת"ח בלבד והסביר כי הן מסגרת ציבורית המורכבת מגורמים מכל הזרמים הלאומיים והאסלאמיים, למרות שחלק מפעליהן עובדים במנגנוני הרש"פ." זנון אף אמר כי חברי הועדות מוכנים להתפטר ממנגנוני הביטחון אם הדבר גורם למבוכה ברשות הפלסטינית.[15]  

 

הקמתן מחדש של הועדות העממיות של תנועת הפת"ח:

לצד הדיון הציבורי בשאלת פירוק ועדות המאבק העממיות ולנוכח "ההסלמה הצבאית הישראלית" הוחלט בישיבת חירום שכינסה הועדה העליונה של הפת"ח בעזה ב- 7.5.01 על הקמתן מחדש של הועדות העממיות בכל מקום תחת הנהגה מרכזית אחת של תנועת הפת"ח. בגילוי דעת שפרסמה התנועה נאמר, כי "הועדות העממיות יקבלו לידיהן תפקידים עממיים, ציבוריים ולאומיים והן ייצאו נגד כוחות הצבא הישראלי אם הוא ייכנס לשטחים המשוחררים ויכבוש אותם מחדש."[16]

 

שימוש בחומרי נפץ:

בעקבות מספר פיצוצים קטלניים שאירעו לאחרונה בלב הערים הפלסטיניות החליטו ברש"פ להפסיק את "המעשים הבלתי אחראיים" ולא להסתפק בהטלת אשמה על ישראל באופן גורף ואוטומטי. ב- 2.5.01 פרסמה הרשות הלאומית הפלסטינית הוראות האוסרות על הסוחרים למכור חומרים כימיים שניתן להשתמש בהם להכנת חומרי נפץ. ראש המודיעין הכללי, אמין אל-הנדי, אמר לרדיו 'קול פלסטין' כי הרשות הפלסטינית "דורשת מכל מי שמזלזל בחיי האזרחים ומתעסק עם חומרי נפץ באזורים מיושבים לחדול מכך." לדבריו, "הרשות קוראת לכל הפלגים לחדול מפעולות אלה שהפכו לתופעה מסוכנת, והיא תשקיע את מירב המאמצים כדי להפסיק את הפעולות הילדותיות הגורמות נזק לעם הפלסטיני ומגדילות את מספר הקורבנות."[17]

 

ראש המודיעין הצבאי, מוסא ערפאת, התייחס אף הוא  "למאמציהם של חלק מן הפעילים המתלהבים של האינתיפאדה אשר לעיתים חסר להם הידע הטכני המדויק": "מחובתי להפנות את תשומת לב הציבור לדרכים לא נכונות לטיפול בחומרי נפץ שאינן משעשעות כלל: הטעות הראשונה בשימוש בהם היא האחרונה וההורגת. אני מאחל להם שילמדו את הדרכים הנכונות להשתמש בחומרי נפץ... ישנם אנשי צבא מאומנים היטב הקוצרים תוצאות טובות לפעולותיהם והם מסוגלים להיאבק בקדמה הטכנולוגית הישראלית בזכות המצאות המבוססות על פיקחותם האישית ואמצעי ההגנה המקובלים בעניינים אלו. יש לנו מומחים בתחומים אלו."[18]  

 



[1] אל-איאם (רש"פ), 26.4.2001.

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 26.4.2001.

[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.5.2001.

[4] אל-חיאת (לונדון), 5.5.2001.

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 1.5.2001.

[6] אל-קדס  (רש"פ), 5.5.2001.

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 8.5.2001.

[8]  אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 29.4.2001.

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.5.2001.

[10] אל-קדס  (רש"פ), 2.5.2001.

[11] אל-קדס  (רש"פ), 5.5.2001

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 1.5.2001.

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 8.5.2001.

[14] אל-חיאת אל-ג'דידה  (רש"פ), 3.5.2001.

[15] אל-איאם (רש"פ), 30.4.2001.

[16] אל-קדס (רש"פ), 8.5.2001.

[17] אל-איאם (רש"פ), 3.5.2001

[18] אל-קדס (רש"פ), 5.5.2001.