המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתון המצרי אל-אח'בר שב להגן על היטלר
31/5/2001


                           העיתון המצרי אל-אח'בר שב להגן על היטלר 

 

בעקבות הביקורת שהוטחה בנשיא מצרים בעת ביקורו בארה"ב, פסקו, לזמן מה, מאמרי התמיכה בהיטלר ביומון המצרי הממסדי, אל-אח'באר. ואולם, השבוע שב היומון ומפרסם מאמר תחת הכותרת "בהגנה על היטלר", פרי עטו של מחמוד מחמד ח'צ'ר, מחכמי הדת של מוסד אל-אזהר:

 

"היטלר הסתלק מן העולם מבלי שאיש הצטער עליו; הוא שם קץ לחייו במו ידיו, כפי שעשו גם רבים משריו ומפקדי [צבאו], כדי שלא ייאלצו לראות את פניהם של הקוף הזקן צ'רצ'יל ושל הדוב הגדול סטאלין, כשהם גוזרים את דינם למיתה, באשמות מוכרות, ומבלי שאיש יוכל להגן עליהם או להקל מעונשם.

 

לכל אחד מהם שמורה הזכות שמישהו יגן עליו, תהיינה העבירות שלהם אשר תהיינה, גם אם הם מודים בפשעיהם. אבל תלייניו של היטלר פטרו אותו מזכות זו וייחסו לו אשמות [על פשעים] שביצע ושלא ביצע. אינני יודע מה היה גורלם של צ'רצ'יל, דה גול, ורוזוולט, לו היה היטלר מנצח. יתכן שההאשמות והעבירות שבעטין הם היו ראויים לגזר דין מוות, היו נוראות יותר מכל מה שביצע היטלר.

 

אלא שכל הפשעים והעבירות שביצע היטלר התפוגגו ונשכחו על ידי העולם, פרט לפשע אחד שהלך ותפח, הלך ונופח, עד שהגיע למימדים בלתי הגיוניים שהמוח אינו מסוגל לקבלם, וכל זאת בזכות פעילותה של הציונות העולמית, שהתעקשה להמשיך וללבות את האש. הסיבה היתה הצורך הנפשי שחשו בני יעקב לסחוט את גרמניה ולדלדל את משאביה, בצדק או שלא בצדק. מי יכול להאמין שאנשים באירופה ובארה"ב רשאים לחשוב על כל דבר, לאשר או להכחיש כל דבר - ובכלל זה את [עצם קיומם] של הנביאים, השליחים, והאל עצמו - אבל אינם רשאים להתייחס לשאלה היהודית, או ליתר דיוק, לשואה השקרית, שהם ממשיכים לנפח את מספריה והיקפה, עד שהגיעה לדרגה של השמדת שישה מליון יהודים ללא רחמים ובלא שהיהודים האלה ביצעו פשע, רק משום שהיטלר ראה בהם גזע נחות שאינו ראוי להתקיים בקרב הגזע הגרמאני, שצריך להפוך לאדון העולם.

 

כל אדם המנסה לדפוק על דלת זו, נתקל בהאשמות המתועבות ביותר ונשפט בכל המדינות האירופיות ובארה"ב באשמת אנטישמיות. לעניין זה יש שני מאפיינים:

 

הראשון הוא שליטתה של הציונות על המחשבה בעולם המערבי. שליטה זו מעידה על מידת הדיכוי של המחשבה באותן אומות על ידי מנגנון התעמולה הציוני, מבלי שלאיש תהיה זכות להתנגד לדיכוי זה, אחרת נגזר גורלו להישפט ולהיכלא, ואולי גם להיענש בפגיעה בפרנסתו ובשמו הטוב, מבלי שיוכל להיחלץ מאחיזת הברזל סביב צווארו.

 

המאפיין השני הוא, ללא ספק, הפחד הרב מפני חשיפת שקריה של הציונות, במידה ונושא [השואה] יהיה נתון למחקר על יסוד נתונים, מידע, והסקת מסקנות הגיוניות.

 

הדבר הראשון המעורר תמיהות הוא המספר של שישה מליון יהודים שנשרפו בתאי הגזים. האם היו להם משפחות, בנים ובנות, שתבעו פיצויים, או שהציונות ראתה בעצמה את היורשת היחידה שלהם? אם נניח שלכל אדם יש משפחה המורכבת מחמש נפשות בממוצע, משמעות הדבר שמספר היהודים שנפגעו נאמד בשלושים מליון; מאחר שודאי שיהודים רבים ברחו מן הספינה לפני טביעתה, הרי שרבים מהם נותרו בחיים, למרות ההשמדה השקרית והשריפה [בתאי הגזים]. משמעות הדבר שמספר יהודי גרמניה נאמד בששים מליון, למרות שמספר תושבי גרמניה בשיא כוחה לא הגיע לידי כך.

 

גם אם נשמיט אפס אחד מששת המליונים ונשאר עם עשירית מהמספר הזה, הרי שזהו מספר הנראה מוגזם והוא מחייב מחקר כדי להוכיחו.

 

איש אינו רשאי לשאול על הסיבה בעטיה העניש היטלר את היהודים, וזאת ללא קשר לתקליט השחוק המכונה אנטישמיות. אם היטלר היה אנטישמי, מדוע הוזכרה האנטישמיות הזו מצדו רק לאחר ההכרזה על מלחמת העולם. היטלר היה יכול - בתקופה שבה הקים את גרמניה והכין אותה למלחמה כדי להשיב את מה שאיבדה במלחמת העולם הראשונה - לסלק את הגזע הבלתי רצוי הזה מגרמניה ולשתול אותו בדרום אפריקה או בכל מקום אחר בעולם שיש בו די מקום לקלוט אותם... האם היטלר תקף את היהודים או שהפשע שביצעו חייב יותר מכל זה?...

 

הציונים פעלו כגיס חמישי בגרמניה ובגדו במדינה שאירחה אותם, כדי להגשים את מאוויהם. הדבר היה חייב להיחשף [ואמנם], היטלר גילה שמרבית הציונים משמשים כמרגלים למען בעלות הברית. לא היה מנוס מכך שהוא יתמלא זעם ויתנקם בהם, בשל הבגידה הגדולה הזו.

 

הן לתנועה הציונית והן לבעלות הברית היה אינטרס להותיר את העניין סודי, כדי שהאנשים לא ידעו שהציונים נענשו על הסיוע שלהם לבעלות הברית, על בגידתם באזרחות [הגרמנית], ועל כך שתקעו סכין בגבו של היטלר.

 

אפילו גרמניה והממשלה שהקימו בעלות הברית לא יכולה היתה לומר את האמת, למרות שהיא ידעה מהי האמת, משום שהיא היתה נתונה להשפעת בעלות הברית ומשום שהמדינות המובסות צריכות לשלם. כך, שללה התנועה הציונית ממדינות אירופה ומארה"ב את עצם המחשבה בנושא והוציאה בקלות רבה חוקים שבעטיים שופטים את כל מי שחושב להעלות את הנושא. אפילו ההיסטוריונים רשאים לחקור כל דבר פרט לאזור האסור בכניסה הזה. יתרה מכך, הדיכוי של ההשפעה הציונית הגיע אפילו לכמה ממדינות ערב, שמנעו את כינוסן של שתי ועידות של היסטוריונים כדי לחקור את הנושא ולחשוף את האמת. הועידה נדחתה יותר מפעם אחת, אבל כמה מבכירי העיתונים במצרים הבטיחו לארח את הועידה הזו ואנו מקווים שהיא תצליח לחשוף את הסודות האופפים את הנושא הזה. העם הערבי והמצרי בעיקר ממתינים לכך בכיליון עיניים, כדי לדעת כיצד הצליחה הציונות להשתלט על כל הממשלות המערביות בקירוב ולהשתיק את כל מי שרצה לפתוח את פיו ולחשוף את הסודות האלה.

 

יתכן שמקרב החוקרים וההיסטוריונים יקום מישהו שתהיה את היכולת להציג מידע מהימן ולענות על כל השאלות שהעליתי, שאינני טוען שיש לי מסמכים המאפשרים לי את הוכחתן. אלא שההגיון קובע בודאות שישנם סודות נסתרים, שבמידה ויחשפו, יהווה הדבר הישג אדיר עבור הפלסטינים ואולי אף נקודת מפנה בתקשורת המערבית, וזאת במידה והתקשורת שלנו תצליח להציג את המידע שייחשף בועידה ולפרסמו בכל אמצעי התקשורת הקיימים. בעולם ערוצי הלווין, האלקטרוניקה והאינטרנט, אין דבר שקשה להעבירו להמונים, גם אם השלטונות עושים כל מאמץ למנוע זאת.

 

אנו מגנים את האפליה הגזעית ואת רדיפתו של כל אדם על רקע דתו, גזעו, או צבעו, בכל מקום בעולם. מי שממלאים את העולם בצרחות בנוגע לרדיפות שקריות שלכאורה התרחשו לפני יותר ממחצית המאה, אינם צריכים להתעלם מרדיפתם של אחרים, מגרושם מבתיהם ומאדמתם, מהחרמת רכושם, ואל להם לבצע את אותם הפשעים שהם טוענים לשווא שבוצעו נגדם.

 

כמן כן, על גרמניה לשלם פיצויים לקורבנות המוקשים שהיא זרעה במדבר המערבי [במצרים], ופיצויים על האדמה המושבתת מזה יותר ממחצית המאה, לפני שהיא משלמת פיצויים על פשעים שקריים שאין כל הוכחה שבוצעו, פרט לטענות שקריות ומטעות.

 

זכותנו ברורה כשמש, מן הבחינות הבינלאומית, ההומאנית והמשפטית... ומי שמקל בכך ראש, מבצע בגידה גדולה במולדת."[1]



[1] אל-אח'באר (מצרים),  27.5.2001