המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
לבנון: כוחות ה-14 מרץ: פתיחת משפט רצח אל-חרירי - יום היסטורי
16/1/2014

 

ערב פתיחת משפטם של הנאשמים ברצח רפיק אל-חרירי:

מאמר ביומון אל-מסתקבל: יום היסטורי המוכיח שהצדק חייב להיעשות

 

הקדמה

היום, ה-16 בינואר 2014, כתשע שנים לאחר רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, ייפתח  בהאג משפטם של ארבעת הנאשמים ברצח, כולם בכירים בארגון חזבאללה: סלים עיאש, מוסטפא בדר אל-דין, חוסיין עניסי ואסד צברא. יצוין כי הארבעה יישפטו בהיעדרם. בכיר חמישי בחזבאללה, חסן מרעי, צורף בשלב מאוחר יותר לרשימת הנאשמים ויתכן שתיקו יצורף לנשפט בהמשך. משלחת של בכירים מכוחות ה-14 במרץ הגיעה אתמול להאג על מנת להשתתף בפתיחת המשפט ובראשם ראש ממשלת לבנון לשעבר סעד אל-חרירי, בנו של רפיק אל-חרירי וכן נציגים של משפחות הנפגעים בפיגוע.[1]

 

רפיק אל-חרירי חוסל ב-14 בפברואר 2005 יחד עם כמה ממאבטחיו ואזרחים נוספים בפיצוץ עז נגד שיירתו בלב בירות.התנקשות זו פתחה סדרה ארוכה של התנקשויות פוליטיות נגד אישים לבנונים המזוהים עם כוחות ה-14 במרץ, הנמשכת עד היום, כאשר האחרון שבהם היה השר לשעבר מוחמד שטח, שחוסל רק לפני כשבועיים, ב-27.12.13.

 

מיד לאחר חיסול אל-חרירי, רבים בלבנון, בעולם הערבי ובקהילה הבינ"ל הפנו אצבע מאשימה כלפי משטר אסד, שצבאו שהה באותה תקופה בלבנון, וכלפי בעלי בריתו בלבנון ובראשם חזבאללה. בעקבות הרצח ארגנו מי שהיו אז מפלגות האופוזיציה בלבנון, ואשר לימים חברו למחנה "כוחות ה-14 במרץ", הפגנת ענק של כמיליון איש, אשר קראו לסילוק הנוכחות הצבאית הסורית במדינה. ואכן בעקבות הלחץ הלבנוני והבינ"ל נאלצה סוריה להוציא את צבאה מלבנון באפריל 2005, מה שזכה לכינוי "מהפכת הארזים".[2] ממשלת לבנון החליטה שחקירת רצח אל-חרירי תתנהל בשיתוף פעולה עם האו"ם, ובמאי 2007 אישרה מועצת הביטחון את החלטת 1757, שהתקבלה תחת פרק 7 של אמנת האו"ם, המורה על הקמת בית דין בינלאומי שיחקור את רצח אל-חרירי ויביא לדין את החשודים במעשה. בנוסף, ישפוט בית הדין את החשודים בחיסול אישים לבנונים נוספים הנמנים על כוחות ה-14 במרץ.

 

מתוך חשבון הטוויטר של סעד אל-חרירי:

נפגש בהאג עם נציגי משפחות ההרוגים האחרים בפיגוע בו חוסל אביו



דבריו למשפחות: תחילת המשפטים הוא יום היסטורי הפותח דף חדש של צדק בהיסטוריה של לבנון[3]


 

מתחילת הדרך פעל חזבאללה כדי לסכל את הקמת בית הדין הבינ"ל לרצח אל-חרירי, תוך גינוי החלטת 1757 עם קבלתה. מאז, במקביל להכחשת הדיווחים בתקשורת על מעורבות בכירים בחזבאללה בפיגוע, מנהל הארגון ובראשו המזכ"ל חסן נצראללה מתקפה חריפה נגד בית הדין, תוך האשמתו בפוליטיזציה ובחוסר אמינות.[4] מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, אף הצהיר ביולי 2011 כי הארגון בשום אופן לא יסגיר את אנשיו לידי בית הדין[5]  . חבר פרלמנט מטעם סיעת חזבאללה, נואף אל-מוסוי, הכריז כי כל פעיל של הארגון שיואשם בבית הדין הזה יהפוך לקדוש בעינינו.[6]

 

לקראת פתיחת המשפט היום ניכרת התעלמות מהנושא מצד מחנה כוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה. במהלך כל השבוע האחרון העיתונות הלבנונית המזוהה עם מחנה זה הסתפקה בדיווחים לאקוניים על פתיחת המשפט, תוך חזרה לטענות על חוסר מהימנותו של בית הדין.[7] בניגוד לכך, לאורך כל השבוע האחרון, פרסמה העיתונות המזוהה עם כוחות ה-14 במרץ ובמיוחד היומון אל-מסתקבל שבבעלות משפחת אל-חרירי, מאמרים רבים החוזרים לטענה שהאחראים לרצח אל-חרירי הם משטר אסד וחזבאללה ומציינים שזהו יום היסטורי עבור לבנון, שבו, לאחר שנים רבות, הצדק יצא לבסוף לאור.[8]

 

אחד המאמרים הללו הוא מאת העיתונאי הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה, בעל טור ביומון אל-מסתקבל, שפורסם ב-13 ביונאר 2013, יומיים לפני פתיחת המשפט בהאג. להלן תרגום קטעים ממאמר זה:[9]

 

מאמר באל-מסתקבל: ההיסטוריה תעשה צדק עם לבנון ועם הלבנונים

"הדרך לביה"ד הבינ"ל [לרצח אל-חרירי] היתה ארוכה. דם רב נשפך כדי להגיע ליום הזה, המוכיח שהצדק חייב להיעשות, הן בלבנון והן בסוריה, ושאי אפשר שלא יימצא מישהו שיבוא חשבון עם הרוצח. ההיסטוריה תעשה צדק עם לבנון ועם הלבנונים באמצעות דמו של איש אחד [רפיק אל-חרירי], שאמר פעם :כי 'אף אחד אינו גדול יותר ממדינתו.' התברר שזה נכון. ואולם, התברר גם כי רפיק אל-חרירי השתווה במימדיו למדינה, וכי מטרת חיסולו היתה לחסל את לבנון [כולה]. לא פחות ולא יותר.

 

אנו עדים לנקודת מפנה בהיסטוריה של המולדת הקטנה הזו וב[היסטוריה] של סוריה. לראשונה מאז עצמאותה, נערך בלבנון משפט לרוצח ולמי שעומד מאחוריו. בכל הפשעים הפוליטיים הגדולים שבוצעו בלבנון, הוסתרו תמיד הצד אשר בחר את הרוצח והגדיר לו את משימתו...

 

בית הדין נקב בשמותיהם של חמשת הנאשמים הראשונים. הגורם אליו הם משתייכים - ידוע. במוקדם או במאוחר ינקוב ביה"ד בשמו של הנאשם העיקרי, או בשמם של שני הנאשמים העיקריים העומדים מאחורי [ביצוע] הפשע ותכנונו [קרי, חזבאללה ומשטר אסד]. רפיק אל-חרירי צדק באומרו, בתמציתיות, יומיים לפני שחוסל, ביום שבת ב-12.2.2005: 'מי שיהרוג אותי- משוגע'. הרוצח אכן משוגע אמיתי, משום שהוא לא הבין שהפשע הזה לא יעבור באותה דרך שעברו רציחותיהם של כמאל ג'ונבלאט בשנת 1977[10] ; בשיר אל-ג'ומייל[11], המופתי חסן ח'אלד[12], רניה מעווד[13] ועשרות אחרים. אז לא היה בלבנון מי שילך עד הסוף בחקירת כל הפשעים שתוארו לעיל.

 

סיסמת "ההתנגדות" - כיסוי לניסיון להפוך את לבנון לקולוניה איראנית

הפעם, השיקולים של הרוצח היו מוטעים. הוא סבר כי [העיסוק] בנושא יימשך שבוע לכל היותר, [ואז] ישכחו האנשים את רפיק אל-חרירי... [הרוצחים] חשבו כי יהיה זה אירוע חולף, אלא שהתברר כי מדובר ברעידת אדמה שטלטלה את האזור. מי היה מאמין שצבא סוריה ייצא ביום מן הימים מלבנון? מי היה מאמין שהמשטר הסורי יתמוטט וה[אפשרות] היחידה שתהיה לו היא כניעה מוחלטת לאיראן? 

למן ההתנקשות ברפיק אל-חרירי ועד ההתנקשות במוחמד שטח, לבנון עודנה ניצבת בפני התקפות חוזרות ונשנות. נראה שהרוצח [של אל-חרירי] מוכן להרוס את לבנון בכדי לכסות על הפשע הגדול ועל שרשרת פשעיו שכוונה כנגד הלבנונים הנכבדים, שמעולם לא השלו עצמם לגבי כוונותיו של המשטר הסורי ושל כל מי שהוא השתמש בו במסגרת הפעולה להרס לבנון ומוסדותיה תחת סיסמת ה'התנגדות' [קרי חזבאללה ויתר בעלי בריתו של משטר אסד בלבנון]. מדי יום מתברר שסיסמה זו אינה אלא כיסוי למלחמה נגד תרבות החיים ולמען הפיכת לבנון לקולוניה איראנית, כתחליף לתקופת החסות הסורית. זו הייתה המטרה ארוכת הטווח של רצח אל-חרירי וחבריו ושל הפשעים שבאו בעקבותיו, ובכללם הטבעת המדינה בתכפיריים מסוג 'פתח אל-אסלאם' מתוצרת המשטר הסורי והמנוהלים מטהראן.

 

עמידה איתנה נגד תרבות המוות וחיסול לבנון

בית הדין הבינלאומי [לרצח אל-חרירי] מייצג את גחלת התקווה שנותרה אצל כל לבנוני החולם להשיב את ארצו [לידי אזרחיה]. הדיון הראשון של בית הדין משקף את רצון הקהילה הבינלאומית ואת נחישותה להציל את את מה שניתן להציל מלבנון. בו בזמן משקף הדבר את קיומם של לבנונים שעודם מוכנים להקריב הכל כדי להגיע ליום שבו יתממש הצדק. בראש [הלבנונים] הללו עומד ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי, שהוכיח בזכות עמידתו האיתנה ודבקותו בעיקרון הצדק שישנם לבנונים המשתייכים לזרם ההתנגדות האמיתית, אשר בלעדיה אין עתיד למדינה. זהו הזרם המתנגד לתרבות המוות [שמייצג חזבאללה] ולעידוד האינסטינקטים העדתיים וניצולם בשירות התכנית לחיסולה של לבנון.

 

לוחמי התנגדות [האמיתית] האלה תרמו, כל אחד על-פי דרכו, להגעה ליום כינוס בית הדין. זהו יומם של כל השהידים, בהם ויסאם אל-חסן[14]  ובמיוחד ויסאם עיד[15], ששילמו מחיר יקר על תרומתם הפעילה בחשיפת הפושעים ומי שעומד מאחוריהם.

 

זהו יום ההתנגדות האמיתית, יומם של סמיר קציר, ג'ורג' חאוי, ג'ובראן תויני, וליד עידו, פייר אמין אל-ג'ומיל, אנטואן ר'אנם, פרנסוא אל-חאג' ומחמד שטח.[16] זהו יומם של השהידים החיים [חה"פ] מרואן חמאדה, [השר לשעבר] אליאס אל-מור ו[העיתונאית] מיי שדיאק.[17] זהו גם יומם של הלבנונים שהבינו כבר מההתחלה את משמעות חיסולו של רפיק אל-חרירי בדרך שבה חוסל, ואת רצונו של המוח השטני העומד מאחורי הפשע. הללו חוללו את העצמאות השנייה [של לבנון, קרי, הוצאת הכוחות הסוריים מלבנון] ועודם נלחמים למנוע את קריסת לבנון. הללו יכולים רק לנצח, בפרט שעידן [מימוש] הצדק חרג מגבולות לבנון והגיע גם לסוריה. לא רחוק היום שבו הצדק יגיע גם אל מה שנמצא הרחק מסוריה וממשטרה הרצחני [קרי, איראן]".



[1] אל-מסתקבל (לבנון), 16.1.2014

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.7.2011

[6] אל-אח'באר (לבנון), 25.7.2011

[7] אל-אח'באר (לבנון) ,9.1.2014, 16.1.2014

[8] אל-מסתקבל (לבנון), 10.1.2014, 13.1.2014 , 15.1.2014, אל-נהאר (לבנון), 16.1.2014

[9] אל-מסתקבל (לבנון), 13.1.2013

[10] כמאל ג'ונבלאט, היה מנהיג דרוזי לבנוני שהקים את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית; נרצח ב-16.3.1977 ככל הנראה על ידי גורמים לבנוניים פרו- סוריים.

[11] בשיר אל-ג'ומייל, נשיא לבנון שנרצח ב-14.9.1982, שבועיים לאחר שהתמנה לנשיא.

[12] היה המופתי של לבנון. חוסל ב-1989בפיגוע נגד השיירה שלו, ככל הנראה על ידי הסורים.

[13] רנה מועווד, נשיא לבנון לשעבר. בדומה לאל-ג'ומייל, נרצח סמוך לבחירתו לנשיא ב-22.11.1989, חודש לאחר שנחתם הסכם טאא'ף שסיים את מלחמת האזרחים בלבנון, באוקטובר 1989.

[14] ויסאם אל-חסן עמד בראש ענף המידע של כוחות בטחון הפנים הלבנונים, ובעבר עמד בראש צוות האבטחה של רפיק אל-חרירי. חוסל באוקטובר 2012 ככל הנראה לאחר שחשף פרשה של הברחת מטענים מסוריה לפיגועים בלבנון בהם היו מעורבים ראשי המשטר הסורי ובעלי בריתו בלבנון.

[15] איש כוחות בטחון הפנים הלבנוני שחקר את רצח אל-חרירי וחשף את מעורבותם של בכירי חזבאללה בחיסול חרירי על ידי חשיפת הפלאפונים שבהם השתמשו. הוא הספיק להעביר את המידע לביה"ד לרצח אל-חרירי טרם חיסולו ביוני 2008.

[16] פוליטיקאים ועיתונאים המזוהים עם כוחות ה-14 במרץ שחוסלו בשנים 2013-2005.

[17] אישים המזוהים על כוחות ה-14 במרץ שניצלו מניסיונות חיסול.