המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סעד אל-חרירי תוקף את האופוזיציה בלבנון, את סוריה ואיראן
14/2/2008

        

                           סעד אל-חרירי תוקף את האופוזיציה בלבנון, את סוריה ואיראן

 

לקראת יום השנה ה-3 לרצח רפיק אל-חרירי, פתח סעד אל-חרירי, יו"ר סיעת "אל-מסתקבל" ומנהיג "כוחות ה-14 במרץ", במתקפה חריפה על האופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה ועל סוריה ואיראן שלדבריו, שואפות להשתלט מחדש על לבנון. אל-חרירי האשים את האופוזיציה הלבנונית שהיא מכשילה כל מהלך בלבנון כנקמה על הקמת בית הדין הבינלאומי לרצח רפיק אל-חרירי ועל יציאת הכוחות הסורים מלבנון. אל-חרירי קרא לעם הלבנוני להשתתף בהפגנה המונית שתתקיים ב-14.2.08 בלב בירות לציון יום השנה ה-3 לרצח והדגיש כי "כוחות ה-14 במרץ" לא יעמדו בחיבוק ידיים ולא יהססו להתעמת עם "התכנית השחורה" של סוריה ואיראן.

להלן תרגום עיקרי דבריו:

 

ב-14 בפברואר נרים קול נגד חזרת השליטה הסורית על לבנון

"...אחים ואחיות, ליום השנה הזה [לרצח רפיק אל-חרירי] נוספו עוד מימדים. זאת על רקע התגברות הסכנות שמאיימות על הגורל הלאומי ואשר מציבות את [לבנון] בעימות ישיר וגלוי עם התוכנית הסורית-האיראנית ומשרתיה המקומיים. מטרת תוכנית זו היא להשתלט מחדש על לבנון ולהטיל מצור טרוריסטי, ביטחוני ופוליטי על מוסדותיה החוקתיים.

 

בעודנו מתכוננים לציין את יום השנה [לרצח אל-חרירי] ב-14 בפברואר, בעוד שבוע, נוספה מאז יום השנה הקודם קבוצה יקרה מנכבדיה של לבנון לשיירת השהידים של אינתיפאדת העצמאות...

 לכבוד כל הגיבורים האלה, ומתוך נאמנות לכל השהידים שנפלו למען החירות, העצמאות, הריבונות ובמהלך המאבק בתוקפנות ובטרור- אנו נפגשים היום וקוראים לכל הלבנונים מכל האזורים [במדינה] להשתתף ביום השנה כדי להדגיש את נחישותנו להמשיך להגן על לבנון ולהשיב על מתקפת הנגד שמטרותיה לפגוע בעצמאותנו השנייה [כינוי לעצמאות לה זכתה לבנון מסוריה כשיצאו הכוחות הסורים מלבנון באפריל 2005]....

 

ב-14 בפברואר נהיה עדים מחדש לאינתיפאדת העצמאות [אותה חוללו "כוחות ה-14 במרץ" ב-14.3.05 כשקראו ליציאת הכוחות הסורים מלבנון] ונשמיע קול חזק נגד חזרת שליטתו של המשטר הסורי על החלטותיה של לבנון. ב-14 בפברואר נשוב אל כיכר השהדאא', אל הכיכר ממנה אילצנו [את הסורים] לצאת מלבנון. נצא [לכיכר] כדי שלבנון לא תשוב להיות זירה נצחית לחלומותיו של המשטר הסורי.

 

ב-14 בפברואר נצא לכיכר השהיד רפיק אל-חרירי, כיכר השהידים [שנפלו למען] החירות, כדי לומר יחדיו כי העם הלבנוני חזק יותר מהטרור, שסדרת הפיצוצים והרציחות לא תצליח לשבור את כוחם של הלבנונים ושכל הניסיונות לאיים ולהפחיד לא יועילו ולא יגרמו לנו לוותר על זכויותינו הלאומיות. נצא לכיכר השהדאא' כדי לחדש את ההבטחה לשמור נאמנות [ללבנון] ולדבוק בהגנתנו עליה ועל המשטר הדמוקרטי בשמם של רפיק אל-חרירי, באסל פליחאן, סמיר קציר, ג'ובראן תויני, ג'ורג' חאוי, פייר אל-ג'ומיל, וליד עידו, אנטואן ע'אנם, אלוף פרנסואה אל-חאג', רב סרן וסאם עיד ובשמם של כל השהידים שנפלו עימם [במאבק למען] הריבונות הלאומית.

 

נצא לכיכר השהדאא' כדי להדגיש שתהליך [הקמתו] של בית הדין הבינ"ל [לרצח אל-חרירי] לא ייעצר, הוא ממשיך לנוע בכל הכוח למען המטרה שלשמו הוקם [וכדי להדגיש] שהפושעים הרוצחים, בכל מקום אשר יהיו, יעמדו מאחורי סורג ובריח ויקבלו את עונשם הצודק מול לבנון והעולם כולו.

 

הדרך לנשיאות לבנון לא עוברת בדמשק ובטהראן

ב-14 בפברואר נצא מכל האזורים והזירות: מהצפון ומהדרום, מההר ומהבקאע אל ליבה של בירות כדי לצעוק את צעקתה של לבנון המאוחדת: אנו רוצים נשיא לבנוני, אשר יבטא את רצון ההסכמה הלאומית ויעביר את המדינה ממערבולת הסחטנות וההפחדה מפני החורבן הגדול למצב בו יש אופק לפתרון ולפיוס אמיתי. נצא לכיכר השהדאא' כדי להעביר מסר ברור ונחרץ לכולם והוא כי הדרך לנשיאות לבנון עוברת בבירות ובפרלמנט הלבנוני ולא בדמשק, טהראן או בכל בירה אחרת בעולם.

 

אחים ואחיות, לבנונים בכל מקום, היום שב מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא [ללבנון]. כמה ימים לפני בואו נשבו [בלבנון] רוחות של הכשלת [היוזמה הערבית לפתרון המשבר בלבנון]. זאת, במסגרת מדיניותה [של האופוזיציה] - מדיניות שחרפתה הפכה להיות גלויה לעיני כל, ומטרתה לדכא כל ניצוץ של תקווה לפריצת דרך [בפתרון המשבר]. אנו נצא נגד מדיניות זו בכל האמצעים הפוליטיים כדי להגן על היוזמה הערבית ולהגדיל את סיכויי הצלחתה.

 

במסגרת זו אנו מוכנים להגיע ביום שני הקרוב [11.2.08] לפרלמנט כדי לבחור בגנרל מישל סולימאן לנשיא וכדי להתחיל, מיד אחר כך, בהקמתה של ממשלת אחדות לאומית שתפעל למען חקיקת חוק בחירות חדש...

 

בחרנו בדרך החירות והמשטר הדמוקרטי. רצינו להפוך את האסון אשר פקד את לבנון ב-14 בפברואר [2005, כלומר רצח אל-חרירי] לנקודת מוצא לשחרורה של לבנון מאחיזתו של המשטר הסורי ולחידוש האמון במולדתנו, במדינתנו ובמוסדותינו. זאת, בעוד שהם [כלומר, הסורים ובעלי בבריתם] רצו לנצל את האסון הזה כדי להכריז על תבוסתה של לבנון וכדי להפוך אותה לאדמה פורייה בה ימשיכו במדיניות ההכשלה, האנרכיה ובהתשתה של המדינה באמצעות סדרה בלתי פוסקת של פיצוצים והפחדות והפצת תרבות הפתנה [מלחמת אחים] הנודדת בקרב העדות והאזורים.

 

נדמה לי כי אנו ניצבים מול נוכחות פוליטית, ביטחונית וטרוריסטית מוסווית של המשטרים הסורי והאיראני [בדמותה של האופוזיציה בלבנון]. זוהי האמת הכואבת המתחוורת לנגד עינינו ביום השנה השלישי לרציחתו הנפשעת של ראש הממשלה לשעבר השהיד, רפיק אל-חרירי. האמת היא שיש בלבנון מי שרוצה שהיא תישאר עירבון פוליטי וביטחוני בידי שליטיה של דמשק וטהראן.

 

לכן, בשלב הנוכחי בהיסטוריה של לבנון, אין לנו אופציה אחרת זולת העמידה האיתנה והסולידאריות כדי למנוע את מלבנון ליפול למלכודת של המשטרים הסורי והאיראני. לבנון נתונה למתקפת נגד [מצד סוריה ואיראן] שמטרתה לפגוע באינתיפאדת העצמאות. כל לבנוני  שהשתתף ב[הפגנה] שנערכה ב-14 במרץ 2005 אחראי בימים אלה להגן על אינתיפאדה זו.

 

אם נגזר עלינו עימות - נתעמת ללא היסוס

אנו ניצבים מול סרט-סורי-איראני ארוך שהחל ב-8 במרץ [2005] [אז ארגנו בעלי בריתה של סוריה בלבנון הפגנת ענק כדי להביע תמיכה וסולידאריות עם המשטר הסורי שהואשם אז ברצח אל-חרירי]. כל צעד [בו נוקטת האופוזיציה] מטרתו לנקום ב'כוחות ה-14 במרץ', לנקום על הקמתו של בית הדין הבינלאומי ועל הוצאת הכוחות הסורים מלבנון. [מבחינת סוריה, איראן ובעלי הברית שלהן בלבנון] אסור שלבנון תהיה חופשית, ערבית ועצמאית ואסור שהמדינה תפרוס את שליטתה על כל אדמותיה. אסור שללבנון יהיה נשיא ואסור שתהיה לה ממשלה פעילה. אסור שיהיה ללבנון פרלמנט שיתכנס, יקבל החלטות, יתבע דין וחשבון ויחוקק חוקים... ואסור שלבנון תחוש יציבות וביטחון. ישנה רשימת ארוכה ונרחבת של איסורים ואנו לא נעמוד מולה בחיבוק ידיים ונצפה מן הצד בהתפוררותה של לבנון- מוסד אחרי מוסד ואזור אחרי אזור.

 

אם נגזר עלינו להתעמת - אנו מוכנים לכך. האחריות הלאומית ואף החובה הלאומית כופות עלינו להתעמת עם התוכנית השחורה הזו ונעשה זאת ללא היסוס.  לצידנו עומד רוב העם הלבנוני. העם הלבנוני עמד איתן במהלך שלוש השנים האחרונות ועימו תנועת העצמאות באופן חסר תקדים. עמידה איתנה זו היא הניצחון בפני עצמו [ומשמעותה]  נחישות להמשיך בדרך שתוביל להקמת מדינה חופשית, ערבית ועצמאית. עמדנו איתן נגד הטרור וגברנו עליו בנהר אל-בארד. לא נשברנו מול מתקפות הרציחות, הפיצוצים וההפחדות...

 

עמדנו איתן וגברנו על הלחצים הפוליטיים והאיומים [של האופוזיציה] [לצאת] לרחובות. ואכן, קבלת ההחלטות הלאומיות נשארה בידי מי שצריך לקבלן - מי שמופקד על הלגיטימיות ועל החוקה – [כלומר בידי] הממשלה. עמדנו איתן נגד מתקפות ההחרבה ושליחתם של זורעי ההרס לשטחי לבנון במטרה להקים מחנות צבאיים המתמחים בהצתת מלחמות אחים ומאבקים פנימיים...

 

עמדנו איתן ובזכות אללה ובזכות [כוח] הרצון של רוב הלבנונים לא הצליחה [האופוזיציה] להחזיר את [מנגנון קבלת] ההחלטות הלאומיות העצמאיות של לבנון לידי המשטר הסורי ולידי מנגנוניו המוסווים הקיימים [באזורי] הביטחון [שבשליטת חלק] מהמפלגות [הכוונה לאזורים הביטחוניים של חזבאללה].  [האופוזיציה] לא הצליחה לפגוע באחדותם של 'כוחות ה-14 במרץ' או בנחישותם לעמוד מול הסכנות.

 

[האופוזיציה] למדה את  'אומנות ההכשלה' בהצטיינות והפכה את ההכשלה לתרבות כוללת הפוגעת בכל דבר. [הם מכשילים את] השלטון, החוקה, הכלכלה, הפרלמנט, השווקים, הממשלה, הביטחון, הכבישים, הדיאלוג, היוזמות [לפתרון המשבר], ההיגיון, [הבחירות] לנשיאות והצבא... 

 

אפילו הצבא הלבנוני נכנס למעגל [הגורמים] בהם מטילה [האופוזיציה] ספק, זאת בשעה שפואד אל-סניורה, סעד אל-חרירי או כל בכיר אחר מ'כוחות ה-14 במרץ' אינם נמנים עוד על מעגל המואשמים בבגידה ו[על מעגל] המפוקפקים. עכשיו הגיע תורם של הצבא, של הנהגת הצבא ושל כמה קצינים להיות מואשמים בכך שחצו את הקווים האדומים [וחדרו] לאזור ההשפעה של אחת המפלגות [הכוונה לחזבאללה]. איננו יודעים אם יש קו אדום או קו כחול בכמה אזורים בהם אסור לצבא לחצותם. איננו יודעים האם יש מדינה בתוך מדינת לבנון שיכולה כיום לקבוע את התנאים לתנועתו של הצבא באדמות הלבנוניות.

 

כשאנו אומרים כי הצבא צריך לערוב לריבונותה של לבנון וליציבות הכללית אין הכוונה כי [האופוזיציה] צריכה לגרור את הצבא מרחוב לרחוב כדי שתפקידו יהיה דיכוי הפרות סדר וכיבוי שריפות וצמיגים בכיכרות. אם תפקידו של הצבא הוא [למנוע] את הפתנה בין האסכולות ובין העדות, הרי שגרירת הצבא לרחובות [ע"י האופוזיציה] היא פתנה בפני עצמה.     

 

הצבא מילא את תפקידו הלאומי והביטחוני בתקופה האחרונה והצליח שלא 'לשרוף את אצבעותיו' במאבק הפנימי [במדינה]. הצבא לא מסר את קלפיו לשום צד, הוא ביסס את האחדות הלאומית ואת הרצון להסכמה הדדית בצורה הטובה ביותר שהיה יכול. כשהנהגת הצבא הפכה להיות הכותרת של ההסכמה [כלומר, כאשר 'כוחות ה-14 במרץ' והאופוזיציה הסכימו על מועמדותו לנשיאות של מפקד הצבא, מישל סולימאן], אז פתחה [האופוזיציה] בהפיכה נגד הנהגת הצבא והחלה לפגוע ביוקרתו...

 

כעת נערכת מתקפה נגד כמה קצינים בכירים הפוגעת במפקד הצבא, וכן פוגעת ישירות ברמטכ"ל ובאחרים. לפני זמן מה שמענו [מנצראללה] רשימת תנאים פוליטיים מוזרים ומפליאים, בהם  דרישה שיוסכם [מראש] על [זהותם של] מפקד הצבא החדש, ראש המודיעין החדש וראשי כל מנגנוני הביטחון.[1] החשש שלי הוא שבעתיד כל קצין בממסד הצבאי הלבנוני יוכל לקבל את תפקיד מפקד הצבא או לעמוד בראש מנגנון ביטחוני רק אם הוא יהיה נאמן למפלגת הבעת' או למשמרות המהפכה באיראן, בעוד שמה שדרוש הוא שהקצינים יהיו נאמנים ללבנון ולא לשום גורם אחר זולתה.

 

האופוזיציה מבטלת מן השורש את עקרון השותפות

תפיסתה [של האופוזיציה] לגבי שותפות פוליטית ולאומית היא תפיסה המבטלת מן השורש את עקרון השותפות ופותחת פתח רחב למשברים אינסופיים במישור של ניהול השלטון והאינטרס הציבורי. אנו מעוניינים בשותפות אמיתית בכל הרמות של קבלת ההחלטות הלאומיות, ולא בשותפות על בסיס קבוצתי, מפלגתי או עדתי... אנו רוצים בשותפות אשר תיתן ללבנונים הזדמנות אמיתית לחזק את המשטר הדמוקרטי וליצור בסיסים איתנים ויציבים ליישום החוקה...

 

אנו רוצים שותפות שתסייע ללבנונים להגן על ההחלטה הלאומית והעצמאית שלהם ולא שותפות שתפתח [בפני סוריה ואיראן] צוהר להתערבות בענייניה של לבנון. אנו רוצים שותפות שתסייע - במילים ובמעשים - למנוע את אזרוח הפליטים [בלבנון] ולא שותפות שתיתן גיבוי לתכניות של התבססות הטרור והארגונים החמושים במחנות הפליטים ובמחנות צבאיים [בלבנון]. אנו רוצים שותפות שתחדש את האמון בתפקיד שממלאים המדינה ומוסדותיה ותסייע למדינה לפרוס את שליטתה על כל האדמות הלבנוניות, ולא שותפות בשלטון שתפקידו יהיה לספק שירותים אסטרטגיים לחלק מהמשטרים באזור...

 

הוי האחים והאחיות, אנו לא ניכנע לייאוש לא משנה באילו אמצעי הפחדה, רצח ואיומים הם ישתמשו. לא נפנה את הזירה לתכניות ההגמוניה על לבנון. ההחלטה שלנו היא להגן על הדו-קיום ולתת הזדמנות אחר הזדמנות לכל יוזמה [לפתרון המשבר] שתחזיר את היוקרה למוסדות הקונסטיטוציוניים ובראשם למוסד נשיאות, אך לא ליוזמה [שמטרתה] להפוך את לבנון לזירה קבועה של חיסול חשבונות אזוריים ובינ"ל.

 

 אני קורא לאחיי, לאחיותיי ולעמי בכל האזורים הלבנונים להשתתף ביום הנאמנות לשהיד רפיק אל-חרירי ולכל  השהידים של דרך החירות והריבונות. ביום חמישי הקרוב ה-14.2.08 בשעה 10 לפני הצהריים ניפגש בכיכר השהדאא' כדי לחדש את הבטחת הנאמנות ללבנון."[2]

 

בית הדין הבינ"ל ירדוף את המשטר הסורי

יומיים לאחר מכן נשא סעד אל-חרירי דברים ברוח דומה בפני משלחת של ראשי עיריות, מוח'תארים ומנהיגים מטריפולי ועכאר שבצפון לבנון: "המשטר הסורי שרצח את רפיק אל-חרירי מנסה לרצוח מחדש את לבנון, אך לעם הסורי אין כל קשר לכך, שהרי [גם] הוא בתורו סובל רבות מהמשטר הזה. ראינו כמה אנשי אופוזיציה סורים הוכנסו לבתי הכלא בזמן ששוחררו [מבתי כלא אלה] טרוריסטים [שנשלחו] ללבנון ולעיראק כדי לרצוח את המוסלמים, בהוראתו הישירה של המשטר הטרוריסטי הזה שרוצה רק לשפוך דמים כדי להשיג מטרות פוליטיות במקום מסוים. ב-14.2.05 נרצח ראש הממשלה [לשעבר רפיק] אל-חרירי ונעשה ניסיון לרצוח את לבנון, וב-8.3.05  ניסו [בעלי בריתה של סוריה בלבנון] לומר כי הם אלה המייצגים את לבנון ואת הלבנונים,תוך שהם מודים לבשאר אל-אסד ולמשטר החסות [הסורי] על כל מה שעשה [במשך 30 שנות נוכחות בלבנון]. אך, ב-14.3.05 הלבנונים יצאו בהמוניהם באופן שעלה על כל הציפיות והם הדגישו את אמונתם בלבנון ריבונית, חופשית, ערבית ועצמאית...

 

בדברים נוספים שנשא באותו היום מול נכבדים מהעיר טריפולי ואזורים נוספים בלבנון אמר אל-חרירי: "האופוזיציה ניסתה להפיל את ממשלת [אל-סניורה] בטענה [שהיא רוצה שותפות בשלטון], אך הפלא ופלא, איזה צירוף מקרים, ניסיון זה [להפיל את הממשלה] התרחש בדיוק [ביום בו הממשלה היתה צריכה] לאשר את בית הדין הבינ"ל לרצח אל-חרירי ולא באף יום אחר. אני רוצה להרגיע אתכם ולומר שבית הדין הבינ"ל יחל את פעילותו, אם ירצה אללה,  וב-14 בפברואר הקרוב תשמעו [בשורות טובות] בנוגע אליו. בית הדין הבינ"ל לא [מוקם] רק בשביל רפיק אל-חרירי ובאסל פליחאן, אלא בשביל לבנון וכל שאר השהידים. שהרי, בית הדין [הבינ"ל] לא יחזיר לי את אבי, אך המשטר הסורי צריך לדעת שבית הדין ירדוף אותו וישפוט אותו על פשעיו. אם ישראל היא זו שמבצעת את הרציחות הללו, כמו שטוענים חלק [מן הלבנונים], אז [שיתנו] לבית הדין הבינ"ל לבצע את משימתו ושלא יפעלו להכשילו, זאת כדי שהוא ישפוט את אולמרט וייתן לו את העונש הראוי...

 

אם הם היו דואגים ללבנונים ולאינטרסים שלהם ואם הם היו רוצים לפתור את הבעיות הפיננסיות והכלכליות [במדינה] ולהבטיח את צרכיהם של האנשים כמו החשמל, אזי הם היו פותחים את שערי הפרלמנט... זאת, במקום להכשיל את המדינה, לחסום כבישים, להצית צמיגים ולבצע הפרות סדר מתוכננות... מדוע הם עושים את כל זה? רק משום שישנה חסות סורית-איראנית שרוצה להכשיל את המדינה כדי שיהיה בידיה קלף [מיקוח] נוסף בנושא הגרעין [האיראני] או בנושא אזורי".[3]

        

                                     



[1]  בנאום שנשא מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, ב-11.11.2007 הוא דרש שיוסכם מראש בין "כוחות ה-14 במרץ" לאופוזיציה לא רק על זהותו של הנשיא הבא של לבנון אלא גם על הרכב  הממשלה ועל זהותם של מפקד הצבא הלבנוני הבא וראשי מנגנוני הביטחון הלבנונים האחרים.

[2] אל-מסתקבל (לבנון), 8.2.2008

[3] אל-מסתקבל (לבנון), 10.2.2008