כללי

 

הפגנות ה-4.11 באיראן: נגד ארה"ב ונגד ממשלת רוחאני

 

הקדמה

ה-4.11, היום שבו מציין המשטר האיראני את כיבוש שגרירות ארה"ב בטהראן בשנת 1979, עמד השנה בסימן ההידברות הישירה בין המדינות בנושא הגרעין. ההפגנות שנערכו בו (אתמול), מבטאות חוץ מאשר את העוינות האידיאולוגית המסורתית לארה"ב, גם את חששם של חוגי ח'אמנאי, המתנגדים למו"מ הישיר, ואת התנגדותם למחנה רפסנג'אני, החותר להתקרבות אל ארה"ב. הדבר בלט בהתגייסות יתרה של המערך הממסדי לציון ה-4.11, בין היתר בארגון ההפגנות באחריות משה"מ והבסיג', ניהול המערך האידיאולוגי ע"י היומון כיהאן והאידיאולוגים של המחנה הנוקשה, מסע שלטי חוצות בערים הגדולות באיראן, ועוד. יודגש כי המשטר עצמו בחר לקיים הפגנות קיצוניות וראוותניות נגד ארה"ב גם כאשר הוא מסכים לניהול שיחות עם ארה"ב, שיחות שאותן כפה מחנה רפסנג'אני על המנהיג ח'אמאני ועל מחנהו.

 

בתגובה לניסיון מחנה רפסנג'אני להשמיט את הסיסמא "מוות לאמריקה" ולקרב בין טהראן לוושינגטון,[1] השקיעו השנה אנשי ח'אמנאי מאמץ ניכר כדי להבטיח שהפגנות ה-4.11 ייערכו במתכונת  מודגשת אף יותר מבעבר. סגן רמטכ"ל צבא איראן, מסעוד ג'זאירי, אמר: "השנה טקסי ה-4.11 ויום המאבק ב'יהירות העולמית' ייערכו בצורה רחבה ומקיפה מבעבר בהתאם לקריאה העממית ו[החלטת] מטות "מוות לאמריקה" [של המשטר]. בסיסי הבסיג' ברחבי המדינה, מרכזי המדע והחינוך, בתי הספר, האוניברסיטאות, המסגדים, הגילדות המקצועיות ויתר הסקטורים בעם יצעקו ב-4.11 בקול אחד "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל" ויראו שחשבון הפשעים, המזימות, העלבונות של ארה"ב [נגד איראן] לעולם לא יטוהר מהזיכרון ההיסטורי של האומה האיראנית... בשים לב לפשעים האין סופיים של 'היהירות העולמית' נגד האומה האיראנית הגדולה, גובר מדי יום היקף התיעוב ביחס ל"שטן הגדול"."[2]

 

חששם של חוגי ח'אמנאי מהסכנות האפשריות למשטר עקב ההתקרבות לארה"ב השתקפה היטב במסר לפיו "ללא הסיסמא 'מוות לאמריקה' יאבד המשטר את זהותו", שחזר והודגש לקראת ה-4.11 ע"י דוברים רבים של המשטר.[3] לפיכך, הדגיש מחנה זה שיש להמשיך את הסיסמא ביתר שאת כאשר מהדי טאא'ב, ראש צוות החשיבה עמאר, המייעץ לח'אמנאי, הסביר ש"הסיסמא 'מוות לאמריקה' לעולם אינה מזדקנת... ה-4.11 הוא סמל להתנגדות ליהירות ועמידה של העם ושל ההתנגדות בפני הברברים, האימפריאליזם והעריצות, שארה"ב מובילה בעולם."[4]

 

מחנה ח'אמנאי: הסיסמא "מוות לאמריקה" - חלק מזהותנו

א. סגן נציג ח'אמנאי במשה"מ: הסיסמא מוות לאמריקה - מהקוראן

בכנס מטיפי דת במשה"מ ב-30 באוקטובר 2013, אמר עבדאללה חאג' צאדקי, סגן נציג ח'אמנאי במשה"מ: "באמצעות המו"מ, האויב רוצה לנפץ את הממד הבינ"ל של המהפכה [האסלאמית] ולטעון שאיראן נטשה את עקרונות המהפכה [האסלאמית] ואת ערכיה, בעוד שאנו עדיין אומרים את הסיסמא “מוות לאמריקה”. הקוראן אמר את הסיסמא “מוות לאמריקה”. האויב רוצה שיחשבו שאיראן מתחרטת על הסיסמא “מוות לאמריקה”."[5]

 

ב. כיהאן: ללא הקריאה מוות לאמריקה איראן תאבד את ייחודה ותהיה למדינה רגילה

במאמר המערכת ב-31 באוקטובר 2013 כתב כיהאן: "[הסיסמא] "מוות לאמריקה" היא האסטרטגיה, והתרחבותה ברמה הלאומית, האזורית והבינ"ל ונחשבת לאחד ממימדי עוצמתה הלאומית של איראן. לכן, נטישתה או החלשתה אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים של איראן. בדיוק מסיבה זו אנשים וחוגים באיראן, שהיו מאוחדים עם ארה"ב גם ביתר הסוגיות, תמיד יצאו נגד הסיסמא. [מנגד], תמיד היו מי שהביעו דאגה מהחלשת הסיסמא, כפי שביתר הנושאים החשובים הם ראו עצמם בחזית המתנגדת לארה"ב.

 

"מוות לאמריקה" אינה רק סיסמא שלילית המעידה על תיעוב העם כלפי מדיניות של מדינה מסוימת. זהו דגל של חזית נרחבת שהנפתו מראה את חוזקה של החזית ואת שגשוגה... "מוות לאמריקה" מראה שהמהפכה האסלאמית חיה וכשהיא חוזרת ונאמרת ברמה הבינ"ל בשפות מקומיות. הדבר מלמד על השפעתה הרחבה של המהפכה האסלאמית ושל המשטר שנוצר ממנה.

 

בניגוד למה שנאמר, מוות לאמריקה אינה גובה מחיר מאיראן, [אלא] מסבה לה תועלת עצומה... העוינות האמריקאית נגדנו אינה נובעת מאמירתנו "מוות לאמריקה" אלא בגלל הכוח שבנתה איראן באמצעות הסיסמא הזו. האמריקאים יודעים שאם האפגנים, הפקיסטנים או הערבים צועקים "מוות לאמריקה" ובכך מראים שהם מתעבים את השייכות לחזית של ארה"ב – זה בגלל שכוח אחר כבש את תודעתם, את לבבותיהם, ונתן להם אומץ לצעוק "מוות לאמריקה"...

 

לפני שנחליט האם יש להמשיך או לנטוש את הסיסמא הזאת, עלינו להחליט האם אני רוצים להיות כוח אזורי ובינ"ל, ולשמר את ביטחוננו הלאומי. אם נחליט שאנו מוותרים על השפעתנו על התמורות האזוריות והבינ"ל, הגיוני לנטוש את הסיסמא "מוות לאמריקה"; אך אם איננו רוצים להיות צופה חסר השפעה על התמורות הנוכחיות והעתידיות באזור ובעולם, עלינו להתעקש על המשך אסטרטגית "מוות לאמריקה" כיוון שללא מעמד כזה, לא תהיה לנו אחיזה בקרב אומות האזור...

 

בניגוד לתעמולה הנאמרת, הסיסמא "מוות לאמריקה" אינה הקדמה למלחמה אלא תוצאה של מלחמה שכפו הכוחות הברברים על האומות המדוכאות ... אילו הסיסמא "מוות לאמריקה" לא היתה צודקת, היא לא היתה מתקבלת בברכה ע"י אומות אחרות אלא גוררת תגובות שליליות מצדם... [הסיסמא] "מוות לאמריקה", כורכת יחדיו את האינטרסים של האומה האיראנית יחד עם האינטרסים של השיעה ושל הסונה, של הפרסים, התורכים והערבים, ברמה האזורית והעולמית, ומניבה לאיראן כוח אזורי. באמצעות הסיסמא הזו קמה חזית אזורית המסתמכת על גיבוי המוני העם ונבחרים באזור. ללא "מוות לאמריקה" איראן תהפוך למדינה רגילה כמו עשרות מדינות אחרות. לכן, האומה האיראנית צריכה לשמור על כבודה הגובר שהושג באמצעות ההתנגדות לעושקים הבינ"ל."

 

ג. עלי סעידי נציג ח'אמנאי במשה"מ: "כל תכונות השטן מתקיימות באמריקה"

בראיון לשבועון משה"מ, צבח-י צאדק ב-4 בנובמבר 2013, אמר עלי סעידי, נציג ח'אמנאי במשמרות המהפכה: " כל התכונות המיוחדות של השטן מתקיימות באמריקה. כשם שלשטן יש טבע יהיר גם אמריקה שואפת לחדור לעומק המדינות באמצעות טבעה היהיר כדי שתוכל ...לשמר את ההגמוניה שלה... המלצתי לכל אנשי הבסיג' ומשה"מ היקרים, האוצרים תמיד בקרבם כעס מקודש כלפי אויבי האסלאם ו'היהירות העולמית', ורוצים להביע את הכעס המקודש הזה, היא הביעו את הכעס הזה ב-4 בנובמבר."[6]

 

מחנה רפסנג'אני: העם מייחל לדיאלוג

א. היומון אבתכאר: לא כל הסכם עם אמריקה הוא תבוסה לאיראן

מאמר מערכת ב-28 באוקטובר 2013, ביומון הרפורמיסטי אבתכאר תהה מיהו הנמען של "מוות לאמריקה"?:

"בימים הראשונים שלאחר עליית ממשלת רוחאני לשלטון, אחת הדרישות הראשוניות של העם העייף משמונה שנות המולה, סכסוך ועוינות [תחת הנשיא הקודם אחמדי-נז'אד], היתה לשוב לדרך הדיאלוג: דיאלוג גם בתוך איראן, בין החוגים הפוליטיים, העם והשלטון וגם מחוץ לאיראן, עם חלק גדול מהעולם שחלון השיחות בינו לאיראן היה סגור. מסיבה זו, ישבו חסן רוחאני וצוותו הדיפלומטי בצעד חסר תקדים סביב שולחן אחד עם האויב המוצהר של איראן, קרי ארה"ב, ושוחחו בטלפון... מתנגדי הצעד הזה .. הרגישו שהצוות הדיפלומטי של ממשלת רוחאני רמס את ערכי המהפכה ויישם תוכנית פיוס עם האויב... מתנגדי הצעד ניסו להציג את רגשותיהם במסגרת מחושבת למרות ש[למעשה] יש להם את אותם רגשות ראשוניים, וכמה מאירועי הימים האחרונים מעידים היטב על האסטרטגיה הזאת.

 

בימים האחרונים הוצגו ברחבי טהראן שלטי חוצות באיכות גבוהה ובעיצוב הולם ומודרני. שלטים אלו מראים את הצוות הדיפלומטי של איראן יושב [למו"מ] בו היריב נוכח בו כשהוא משקר ומאיים [ראה צילום השלטים בנספח]. הצעד התעמולתי הזה, שנראה כי נתמך גם ע"י חלקים מתוך השלטון, רוצה לומר כבר מלכתחילה שכל הסכם עם ארה"ב משמעו תבוסה לאיראן. זאת בנימוק ש'אם הם יהיו שבעי רצון מההסכם אזי ללא ספק אנו הפסדנו משהו שאיננו יודעים'. בעיני האנשים האלה, אנו ננצח [רק] כשהצעד שמנגד ייצא ממורמר משולחן [המו"מ]. למעשה, ניצחון יושג בעת ששום הסכם לא יושג.

 

כמה מנגנונים באיראן מנהלים פעילות ותעמולה נרחבת כדי שה-4.11 השנה יהיה שונה בהשוואה לשלושת העשורים שחלפו... [ובו] אמורה [הסיסמא] "מוות לאמריקה" להדהד במדינה באופן חסר תקדים... פעולותיהם של כמה אנשים וחוגים מראות שלמרות שהאגרופים הקמוצים אמורים להיות מכוונים כלפי ארה"ב, הפנייה תהיה כלפי הממשלה שהצליחה לזכות בקולות העם באמצעות הסיסמא פתרון בעיות הפנים והפגת המתיחות ביחסי החוץ... סיסמאות ההתנערות מהיהירות וההתנגדות לאויבי העם האיראני כמו גם דרישה לדמוקרטיה היו דרישות על-סיעתיות שהועלו בעשורים האחרונים. הן הועלו בהתאם למצב במדינה ובמסגרת האינטרסים הלאומיים. אולם נראה שלסיסמא "מוות לאמריקה" השנה – למרות שתכוון לאובמה ולבכירי ארה"ב – יש גם נמען פנימי והוא נשיא איראן, חסן רוחאני. ישנם כאלו שרוצים להעביר אליו מסר חשוב באמצעותה."[7]

 

עסר-י איראן: טעות להעניק לקריאה "מוות לאמריקה" צביון אלוהי

באתר עסר-י איראן נכתב: "למרות שקרה משהו בקשרי איראן ואמריקה ותומכי הדיאלוג בשתי המדינות עלו לשלטון, המציאות היא שעד כה לא התרחש שינוי ואיראן ואמריקה נמצאות במצב של עוינות: צד אחד מפעיל את מנוף הלחץ והסנקציות והשני צועק את הסיסמה מוות לאמריקה.

 

מובן שאף אדם חכם לא יכול לצפות ששליש מאה של נתק ביחסים יפנו את מקומם לידידות והידברות באמצעות כמה פגישות ושיחות. חשוב שהדלת לדיאלוג פתוחה וזו תחילתה של דרך חדשה שבה שני הצדדים ינסו להשיג הרבה מהאינטרסים שלהם במבנה הקשרים החדש.

לפיכך, באותו אופן בו נמשכים הלחצים הכלכליים והפוליטיים מצד האמריקנים, גם הצד הזה יכול לפחות להמשיך בסיסמה "מוות לאמריקה", כתגובה טבעית של העם האיראני... כל עוד נמשכת דרך הפשע והבגידה מצד אמריקה, הסיסמה הזו היא המינימום שהעם האיראני יכול לעשות אל מול המעשים האלה, ולכן אין מקום לגנות אותה. למרות זאת, הענקת צביון אלוהי לסיסמה זו והגדרתה כנובעת מהשראה [אלוהית] היא טעות אסטרטגית שעושים כמה מהאנשים והפלגים הפוליטיים.

 

פעם קראו במדינה הזו את הסיסמאות "מוות לבריה"מ" ו"מוות לצרפת". מתישהו... האינטרס של המדינה היה לא לצעוק יותר את הסיסמה הזו.'מוות לצרפת' נשלחה גם היא לארכיון. השעיית שתי הסיסמאות הללו לא [גרמה] להטלת ספק בקוראן ולא נפגעו אמונותינו המקודשות.

ראו כמה מהדברים שנאמרים לאחרונה ואיך הם [מתנגדי הדיאלוג עם ארה"ב] מעלים סיסמה פוליטית לדרגת פסוק בקוראן ויסודות הדת: 'הסיסמה הזו היא יסוד האסכולה השיעית, "מוות לאמריקה" היא פסוק מפורש בקוראן ...היא מיסודות המהפכה' וכיו"ב.

 

אל לנו לשכוח שהפוליטיקה וקשרי החוץ הם מושגים נזילים שניתן לשנות על סמך אינטרסים לאומיים ולכן ייתכן שיום אחד האינטרסים הלאומיים של איראן, על בסיס שלושת העקרונות "כבוד, חוכמה, ואינטרס", יצריכו לא לצעוק יותר סיסמה זו או להגביל זאת... האם צריך לצעוק את הסיסמה למרות שהיא מנוגדת לאינטרסים הלאומיים שלנו, או להפסיק לקרוא את הסיסמה הזו שקידשנו ולהביע התנגדות לדברים הקדושים לנו?

מספר אנשים וקבוצות מתלהבים עד כדי כך שהם מרוממים סיסמה פוליטית לדרגת הקוראן האלוהי

ולא חושבים איך הם ישיבו לאנשים שהאמינו ש"זוהי סיסמה אלוהית" אם מחר, מכל סיבה שהיא, "מוות לאמריקה" תצטרף גם ל"מוות לבריה"מ וצרפת".

 

אמריקה היא מדינה כמו שאר מדינות העולם... ב-33 השנים האחרונות לא היה לנו קשר מדיני עם מדינה זו ושתי המדינות פעלו זו נגד זו וקראו סיסמאות. כעת אפשר לכונן קשרים פעם נוספת, בדיוק כפי שניתקנו אותם פעם וכפי שקראנו נגדה סיסמאות - לא נקרא אותן שוב. לפיכך, אין צורך להפוך את העניין לאידיאולוגי ולפגוע בדת ובקוראן בשבילה. בקשרים הבינ"ל מה שחשוב הוא דבר בשם "אינטרסים לאומיים" שלמרבה הצער יש כמה אנשים שלא מסוגלים להבין אותו."[8]

 
 נספח: תמונות יום ה-4.11.2013

דורסנות ארה"ב מול איראן בשיחות הגרעין[9]       ארה"ב כשטן בעל ראש ציוני [10]

   

 

מפגינים שורפים את דגל ארה"ב בטהראן[11]        מפגינות דורכות על דגל ארה"ב [12]

   

מפגינים שורפים דגם של הבית הלבן יחד עם דגל ישראל בעיר משהד[13]

  

צלב קרס בתוך מגן דוד על דגלי ארה"ב [14]      הרמטכ"ל  פירוזאבאדי על רק כרזה "מוות לאמריקה" [15]