כללי

 

יום ירושלים (רוז-י קודס) באיראן 2013: ההתקוממות בעולם הערבי היא אסלאמית ומכוונת נגד ארה"ב וישראל; "ישראל אינה יכולה להישאר"

 

מאת: א. סביון, י. מנשרוף וא. ח'ראזי *

 

הקדמה:

כבכל שנה מציין המשטר האיראני את יום ירושלים (רוז-י קודס) ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן (2.8) כ"יום סולידריות מצד עולם האסלאם עם הפלסטינים ועם המאבק בפשעי המשטר הציוני העושק."[1] 

 

כמה נקודות ראויות לציון השנה:

א.       המשטר האיראני מגייס גם את "יום ירושלים" לקיבוע הנרטיב שלו באשר למקורות ה"אביב הערבי": לדבריו, מדובר ב"התעוררות אסלאמית" שצריכה לאחד את המוסלמים בעולם – סונים ושיעים – נגד האויבים - ישראל וארה"ב.

אולם, כאשר דוברים איראניים נדרשים להסביר כיצד, במדינות ערביות שונות, נלחמים סונים ושיעים זה בזה, הם טוענים כי ישראל (ולעיתים ארה"ב) היא העומדת מאחורי העימותים הפנימיים למשל ע"י הפעלת חוגים סלפים במצרים או בסוריה לצרכיה.

 

ב.        הקריאה להשמדת ישראל העולה מדברי בכירי המשטר. דוברי המשטר מבהירים כי טהראן מתנגדת לכל פיוס בין הפלסטינים ובין ישראל וקוראים בין במוצהר ובין במרומז לחיסול מדינת ישראל.

 

ג.        גם ב'יום ירושלים' בא לידי ביטוי המאבק המתחדש על הנהגת המשטר בין חוגי רפסנג'אני ובין מחנה המנהיג ח'אמנאי. ביטאונו של האשמי רפסנג'אני קבל על הזמנת הנשיא היוצא אחמדי-נז'אד הידוע בקיצוניותו, לשאת את הנאום המרכזי ביום ירושלים ואי מתן במה לנשיא המתון יותר, חסן רוחאני, שנכנס רשמית לתפקידו יום לאחר ציון טקסי יום ירושלים.

 

להלן עיקרי הדברים:

 

1.      קיבוע הנרטיב האיראני: "ההתעוררות האסלאמית"- מזימה ישראלית

דובר משה"מ, רמזאן שריף, ראש מטה ירושלים והאינתיפאדה אמר במסע"ת בטהראן (31.7) ערב רוז-י קודס, כי "האויב מנסה לפלג בין שיעים לסונים. הקוראן מלמד אותנו שאסור לנו לשפוך דם של מוסלמים. כמו כן יש למנוע מהמערב להשתלט על כל מדינות האסלאם ואין לתת לכופרים לכבוש חלק מאדמות האסלאם. הקוראן מזמין אותנו לאחדות. יש לשמר את עצמאותו ושלמותו הטריטוריאלית של עולם האסלאם – אין להתיר פיצול של מדינות האסלאם." לדבריו, אחת הסיסמאות המרכזיות של יום ירושלים השנה היא "תמיכה בעם הסורי המדוכא המתנגד למזימות של המערב." מסר נוסף של יום זה הוא ש"זכותו של העם המצרי להקים משטר חופשי המבוסס על ערכים אסלאמיים וגינוי המאמצים של ארה"ב במצרים כיוון שממשלה [הכוונה לממשלת מורסי] שעולה לשלטון על בסיס חוקים שאושרו, לא צריכה להגיע למצב כזה."[2]

 

גם הצהרה עליה חתמו 207 חברי מג'לס איראניים גרסה כי ההתנגדות של חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי נגד ישראל והתמיכה האיראנית בתנועות ההתנגדות האלה, הם שסללו את הדרך ל"התעוררות האסלאמית" – השם שהעניקה איראן ל"אביב הערבי" – "ולהתקוממות של המוסלמים נגד וושינגטון ותל-אביב וסיכון האינטרסים שלהם באזור." חברי המג'לס קראו למוסלמים בעולם ולמבקשי החירות להתאגד ולהכריז על תמיכתם בעם הפלסטיני ובשאר אומות המוסלמים."[3]

 

במאמר המערכת של היומון כיהאן המקורב למנהיג איראן ח'אמנאי, ערב הטקס, נאמר: "ההתעוררות האסלאמית וההתנגדות האסלאמית בשלושת העשורים האחרונים גרמו לכך שפלסטין הפכה לעצם בגרונה של הציונות... אין זה בלתי סביר שלמשטר הציוני יש תפקיד חשאי בהצתת המלחמה בסוריה והמהומות במצרים. בכך הציונים מנסים לחולל סערות במדינות השכנות וליצור לעצמם שולי ביטחון. למרות זאת, התפקיד המשמעותי של צבא סוריה – בסיוע חזבאללה ובייעוץ איראן – בטיהור הדרגתי של הקבוצות הטרוריסטיות החמושות מאל-קוסייר, אל-ח'אלידה, ובחלקים מאזור חומס, החזיר את קלף הניצחון פעם נוספת לציר ההתנגדות. מה שמעניק השנה חשיבות מכופלת לנושא יום ירושלים הוא אותו מאמץ מקיף עברי-מערבי-ערבי (ריאקציוני) להשכיח את תפקיד הגידול הסרטני-הציוני במשברים והסכסוכים האזוריים. כמי שהמציא את הרעיון הנשגב של יום ירושלים, אמר האמאם ח'ומיני, 'יום ירושלים הוא יום האסלאם ויש למחות את ישראל ממפת העולם'..."[4]

 

במאמר המערכת של יומון המשטר, ג'ומהורי-י אסלאמי, נכתב: "לאור ניצחון המהפכות העממיות בתוניס, במצרים, בלוב, בתימן, והגעת המהפכה לבחריין, סעודיה, ירדן, מרוקו, האמירויות ויתר מדינות המפרץ הפרסי, הזהירה התקשורת הציונית שהמהפכות האלה הן עממיות לחלוטין והשלכתן הראשונה תהיה סכנה ישראל. לפיכך [היא קראה] להפעיל בהקדם את התוכנית להכנסת הקיצונים הסלפים והכופרים לזירה וזאת בצורה המועילה ביותר, כדי שהקיצונים ירכבו על הגלים שהתעוררו ויסיטו את המהפכות ממסלולן הראשי. וכך סוריה, שהיא חלק מהקו הקדמי של חזית ההתנגדות, תיפול בידי הקיצונים...

 

הכפשת האסלאם והמהפכות השואבות השראה מן האסלאם תסלול את הקרקע למאבק בין קבוצות חילוניות למהפכנים וכך גורל המהפכות יהיה תלוי במלחמות פנימיות וסכסוכים לאומיים ואתניים בהם המהפכנים ייפלו, כפי שקורה כעת במצרים ותוניסיה ... למוסלמים לא נשארת הזדמנות ואמצעים כדי להיאבק באויביהם, ובכלל זה בדיקטטורים [ראשי משטריהם]  ובמשטר הציוני. הקו הקדמי של החזית האנטי-ציונית ושל כוחות ההתנגדות ישלם מחיר בגין המאבק נגד הקיצונים... והאיום בפועל המופנה כלפי המשטר הציוני יחוסל או לכל הפחות יהפוך לאיום פוטנציאלי.

 

הצעד הדחוף ביותר שאפשר לבצע על סיפו של יום ירושלים השנה למען פלסטין, הוא שהמוסלמים ינסו להסיר  את מגיפת הקיצונים הסלפים והכופרים מגוף עולם האסלאם. זהו איום נגד האסלאם, נגד כל המוסלמים ואיום חדש נגד המטרה הפלסטינית המקודשת שרוב המוסלמים, שיעים וסונים, מחשיבים כסוגיה הראשונה [בחשיבותה] מבחינתם. וכפי שהאמאם ח'ומיני אמר כמה פעמים, אם תושג אחדות הם יוכלו בקלות לשחרר את פלסטין ואת ירושלים משלטון הגידול הסרטני, הציונים."[5]

 

בהודעה שפרסמה לכבוד רוז-י קודס, טענה אסיפת אהל אל-בית העולמית, הכפופה ללשכת ח'אמנאי, כי "הציונים העושקים מבצעים ברחבי עולם האסלאם מזימות מוזרות ומפותלות בתמיכת אמריקה ואירופה, כדי להאריך את חייהם האומללים בכמה ימים נוספים. מלחמת מוסלמים נגד מוסלמים והרג האחים בסוריה, לבנון, מצרים ועיראק הוא תוצאה של אותן המזימות שיצרו עבור המשטר [הישראלי] המזויף שוליים ביטחוניים הולמים וסיבכו את הצבאות האסלאמיים – שצריכים להיות חרב חדה נגד ישראל – בסוגיות פנימיות. זריעת סכסוכים בין השיעה לסונה והענקת הזדמנות לסלפים ולכופרים לעשות כל שברצונם, הם חלקים אחרים של המזימה המפותלת הזו, שמונהגת ע"י ראשי היהירות [המערב בראשות ארה"ב.]"[6]

 

דובר משה"ח, עבאס עראקצ'י אמר: "המשטר הציוני נמצא היום במצב הגרוע ביותר שידע ולכן הוא מנסה לזרוע פתנה ולזרוע פילוג בין המדינות המוסלמיות... כמו מצרים סוריה עיראק ולבנון... משיכת תשומת הלב של דעת הקהל בעולם תשפיע ללא ספק לטובת ההתנגדות לשיחות הפיוס."[7]

 

2.      הקריאה להשמדת מדינת ישראל

הנשיא היוצא אחמדי-נז'אד היה הנואם המרכזי בטקסי רוז-י קודס. הוא אמר: "אל לציונים לחשוב שהם מצאו הזדמנות להציל את עצמם. התקופה של החיוך הסרקסטי והשמחה שלהם לא תימשך זמן רב. הגל הראשי של ההתעוררות נמצא בדרך, בחסדי האל בקרוב כל האומות יחשפו את תוכניותיכם ויסכלו אותן. אין לכם [הציונים] מקום באזור."[8]

 

דובר משה"מ, רמזאן שריף אמר: "האומה האיראנית ממליצה לקבוצת המדינות שטרם התעוררו מתרדמתן – להצטרף לתנועה האנושית הגדולה [נגד ישראל] לאחר שיראו את קריאות 'מוות לישראל' ברחבי העולם... כל עוד המשטר הציוני העושק קיים באזור, שום תהליך לא יוכל להשיג שלום ביטחון ויציבות באזור... ב-65 השנים האחרונות, כל תוכניות הפיוס הללו לא הסבו לאומה הפלסטינית שום הישג אלא העניקו לציונים הזדמנות להמשיך את העושק ואת הפשע ... השפה היחידה שהציונים ותומכיהם מבינים היא אלימות."[9]

 

במאמר המערכת של כיהאן מה-1.8.2013, שכותרתו "ישראל אינה יכולה להישאר", נאמר: "שיחות הפיוס, בין אם בנוסחה אמריקאית-ציונית או ערבית-ריאקציונרית – שואפות לאמץ את קיומו של המשטר הישראלי הפראי והמזויף, אולם ללא סילוק מוחלט של המשטר הציוני מהגיאוגרפיה הפוליטית באזור, אין ספק שהמזה"ת לא יידע שלווה. המהלכים שהותנעו היום כדי להסיט את ההתעוררות האסלאמית באמצעות מזימת הרג האחים [המוסלמים] במדינות כמצרים, תוניס, עיראק, סוריה ובמדינות נוספות, נועדו לספק את האינטרסים הבלתי לגיטימיים של המשטר הציוני רוצח הילדים. שחרור ירושלים מציפורני הדמים של העושקים והכובשים הגרועים באנושות – הציונים – היא מציאות בלתי ניתנת להכחשה... מחר יגיעו לזירה אומות המוסלמים פעם נוספת ויקראו 'לשחרר את ירושלים'. בוקר [זה] קרוב וירושלים תשוחרר בקרוב..."[10]

 

היומון המזוהה עם האשמי רפסנג'אני, ג'ומהורי-י אסלאמי, כתב כי העם באיראן לא נסוג ולו במ"מ בשל הלחץ מצד ארה"ב והציונים אלא נכח בהפגנות רוז-י קודס כשהוא נחוש יותר, והעביר לציונים את המסר לפיו "הם יפעלו בכל תנאי כדי ליישם את המלצת האמאם ח'ומיני שדרש לתמוך באומה הפלסטינית המדוכאת כדי לעקור מן השורש את הגידול הסרטני, המשטר הציוני, מן האזור." ברור שמטרת ארה"ב ואיפא"ק היא להדיח את המשטר באיראן ולשמר את המשטר הציוני, אך "אומות האזור מתקוממות ככל יכולתן ונחושות לשחרר את אדמות פלסטין מהזיהום של קיום הציונים."[11]

 

בהודעת הבסיג' לרגל יום ירושלים נאמר: "... ישראל העושקת נמצאת תחת מצור כבד מצד 'ההתעוררות האסלאמית', [סובלת] מהגירה שלילית, והיא הולכת וקרבה לקריסתה הסופית. לפיכך, כיבוד יום ירושלים העולמי וההתקוממות המהפכנית של האומה האסלאמית משפיעה היום יותר מכל זמן אחר על דעת הקהל בעולם ומטילה אימה על המנהיגים המתועבים של היהירות ועל המנהיגים הרשעים בבית הלבן. ה[יום] החשוב הזה הוא צעד מקרב לקראת כינון ממשלה אסלאמית עולמית." הבסיג' קרא לכל אזרח באיראן להשתתף בטקסי יום ירושלים כדי "לקרוא לעמי העולם לפתוח במרד כולל נגד השטן הגדול והידיים שפועלות מטעמו."[12]

 

הודעת סיכום של המפגינים בתהלוכות היתה "הפתרון היחיד לסוגית פלסטין הוא פירוק המשטר הציוני, שיבת הפליטים [הפלסטינים] לאדמתם ועריכת בחירות חופשיות שבהן ייקבע גורלם. גינוי לממשלות ערב ולמדינות בעולם שמתעלמות מניסיון ישראל להשמיד את זהותה ההיסטורית-לאומית של פלסטין."[13]

 

3.      השתקפות המאבק על ההנהגה בין מחנה רפסנג'אני לבין תומכי ח'אמנאי

היומון ג'ומהורי-י אסלאמי, המזוהה עם חוגי האשמי רפסנג'אני, מתח ביקורת על הבחירה באחמדי-נז'אד, הנשיא היוצא, לשאת את הנאום המרכזי ברוז-י קודס. היומון הסביר שבשנים האחרונות אחמדי-נז'אד רק הפריח סיסמאות ביום ירושלים ואף פעם לא אמר ביום זה משהו מדעי ומחקרי. בנוסף, טען, אף אחד בעולם לא יתייחס לדבריו כיוון שהוא מסיים את תפקידו בעוד כמה ימים. במקביל, מתח היומון ביקורת על שהנשיא הנבחר רוחאני לא הוזמן לנאום, למרות שליטתו המוחלטת בסוגיות בינ"ל ואזוריות והסיק שמארגני הטקס מתעלמים מן המציאות בחברה ומהציפיות של הציבור. היומון סיכם: "האם לא הגיע הזמן שהמכובדים יבינו את המסר ששידר העם בצורה הברורה ביותר ביום הבחירות??"[14]

 

פוסטרים באתר תסנים המקורב למשמרות המהפכה ליום ירושלים בהם שני אלה [15]

      

 

 

* א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; י. מנשרוף וא. ח'ראזי חוקרים את זירת איראן במכון