בכיר בג'יהאד האסלאמי: ירי לעבר ישראל איננו פתרון לסכסוכים פנימיים

ב-22-23 ליוני 2013 אירעו ברצועת עזה שתי תקריות אלימות בין החמאס לג'יהאד האסלאמי, שבהן נהרג בכיר בפלוגות אל-קדס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, ובכיר אחר בג'יהאד האסלאמי נפצע.[1] בלילה שבין ה-23 ל-24 ליוני שיגר ארגון הג'יהאד האסלאמי שש רקטות לעבר ישראל, כנקמה בחמאס על האירועים. עקב הירי פרסם עבד אל-רחמן שיהאב, בכיר בג'יהאד האסלאמי,[2] מאמר באתר paltoday.ps המזוהה עם הארגון, שבו מתח ביקורת על ירי זה. במאמרו טען שיהאב כי לאורך ההיסטוריה נהגו הפלסטינים להתחמק מפתרון בעיותיהם הפנימיות על-ידי הפניית החיצים נגד ישראל, וכי התנגדות אמיתית צריכה להיות חלק מאסטרטגיה ברורה ולא תוצאה של זעם ומניעים אישיים. הוא גם מתח ביקורת על אנרכיית הנשק ברצועת עזה ועל נוכחות של גורמים חמושים בהלוויות, וקרא לחמאס להדק את הפיקוח על אנשיה שנמצאים בעמדות בכירות ועל גורמיה החמושים.

להלן תרגום חלקים מן המאמר.[3]

עבד אל-רחמן שיהאב[4]

"מספרים שבאחד הכפרים נשחט תרנגול, וחכם הכפר אמר: חפשו את שוחט התרנגול. למחרת נשחטה צביה, והאנשים יצאו לחפש את שוחט הצבי [כך במקור!], וחכם הכפר אמר להם: חפשו את שוחט התרנגול. למחרת נשחט סוס והם יצאו לחפש את שוחט הסוס בעודם חושבים על הצבי, וחכם הכפר אמר: חפשו את שוחט התרנגול.

מספרים את המשל הזה לאלה ש'מתפזרים' בטיפול בבעיותיהם, אשר מתישים את עצמם ומאבדים את הצפון, ולכן לא מגיעים לשום תוצאה. הם מבזבזים את יכולותיהם וכוחותיהם בחיפוש אחר כלים פה ושם ושוכחים לטפל בשורש הבעיה.

אתמול איבדנו פעיל התנגדות אמיץ כתוצאה מטעות בפעילות של ערוצי התיאום בין מגנוני הביטחון [של החמאס] לפעילי ההתנגדות [מהג'יהאד האסלאמי]. באופן כללי, היה פגם בקשר בין מגני המולדת למגני החוק. אין ספק שהנשק שבידי מגני החוק אינו יכול להיות מופנה לעבר ראשם של מגני המולדת, וגם לא להפך. ואין ספק שמה שקרה הוא תוצאה של המצב ברצועת עזה, שבו כל נושאי הנשק מתייחסים לעצמם כעומדים מעל לחוק, ו'אין שלטון לחוק ואין ריבונות למשפט'. אני בטוח שאם כולם היו שומרים בקפידה על החוק, לא היינו מגיעים להתנגשות [בין פעילי החמאס והג'יהאד האסלאמי].

זו היתה בעיה שגרמה לאובדן יקר [הכוונה להרג בכיר הג'יהאד האסלאמי]. כולם היו צריכים להבין כיצד למנוע מהמשבר לפרוץ [בעקבות הרג הבכיר], וממשל [החמאס] היה צריך להבין שנפל פגם בפעילות מנגנוני הביטחון ולנקוט צעדים מהירים כדי למנוע חיכוך, ולהרחיק מאזור התקרית את אלו מהמנגנונים הידועים בחוסר המשמעת שלהם.

הדבר החכם לעשות הוא למנוע השתתפות חמושים [מכל הצדדים] בהלוויות שבהן שוררים צער ותחושת אי-צדק. זו טעות מגונה שבהלוויה משתתפים גורמי ביטחון חמושים [הכוונה לפעילי החמאס שדרסו את פעיל הג'יהאד האסלאמי] שידועים בבריונות, בכאוס ובחוסר משמעת, כפי שקרה בהלוויה.

מצד שני, לנו, הפלסטינים, יש בעיה. לאורך ההיסטוריה שלנו הטלנו פעמים רבות את האחריות לטעויותינו על הכיבוש. איך אני יכול להבין את צרור הרקטות שנורו על ההתנחלויות הציוניות באזור עזה, אם לא כביטוי של זעם פנימי לאחר שהטיפול בבעיה [המתיחות בין החמאס לג'יהאד האסלאמי בעקבות התקריות האלימות] היה בלתי אפשרי. הדבר עלול ברגע אחד להפוך להתרת הרסן ובזבוז יכולות ההתנגדות בלי [כל] אסטרטגיה.

אינני נגד ההתנגדות, אבל אין [לבצעה] כדרך להיפטר ממשברים פנימיים שאותם חווה [הזירה] הפלסטינית  כאשר היא מתמודדות [עם בעיותיה]. התנגדתי לכך כאשר חמאס פעלה כך בזמנו עם פת"ח, אני מתנגד לכך כאשר פת"ח פועלת כך עם חמאס, וגם כאשר הג'יהאד [האסלאמי] פועל כך כדי להכעיס את חמאס. אינני מקבל זאת ואינני חושב שהפלגים, ברגעים של כנות עם עצמם, רואים בכך דבר הולם.

שיגור הרקטות אינו מייתר את הטיפול בבעיה מן היסוד, באמצעות הקמת ועדה של אנשי מקצוע ומומחים כדי להגיע לתוצאות ולהפיק לקחים שיוגשו לגורמים הרלוונטיים בממשל [חמאס] ובפלגים ואפילו לעם. כך כולם יקבלו על עצמם את מה שמתחייב מכך, על מנת שאירועים מצערים כאלה לא יישנו. אני יכול להבין את הפסקת התיאום בין הג'יהאד לחמאס, אך אין להכניס את הכיבוש לעניין, מכיוון שאז אנחנו נכנסים למבוך חדש שבו אנו מחמיצים את האמת, את תביעת הדין והחשבון [מעצמנו] ואת ההזדמנות ללמוד מן האירוע.

אני מצפה מן הג'יהאד האסלאמי לדאוג לטובת העם הפלסטיני... ולהבין שההתנגדות האמיתית אינה זעם ולא רוגז אלא תוכנית שנבדקה היטב כחלק מאסטרטגיה ברורה, שאינה נובעת ממניעים נפשיים ואישיים. אני מצפה מהג'יהאד האסלאמי להבהיר לאחים בתנועת החמאס את הפרות החוק של המשטרה ומנגנוני הביטחון [של החמאס], שלמרבה הצער אנו מרבים לשמוע עליהן... ציפיתי מהג'יהאד האסלאמי ושאר הפלגים להרים את קולם כדי להגן על האינטרסים של האנשים מול כל הפרה של שלטון החמאס בעזה או שלטון הפת"ח ברמאללה בכל תחומי החיים... ולא לצמצם את מחאתם רק למקרים שבהם אחד מאנשיהם נפגע.

ולבסוף, המסר שלי מהלב לאחים בתנועת החמאס הוא ש[עליהם להתייחס] לכל האנשים כאל שווים בפני החוק, ולהחמיר עוד יותר כאשר הדבר נוגע למעידות והפרות של המקורבים [לה] בעמדות הבכירות, שהרי האנשים רואים [הכל]..."[5]