המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השיח' קרדאוי: להשיב את מורסי לכהונתו; בנו: ההדחה מוצדקת
12/7/2013

 

פתוא של השיח' יוסף אל-קרדאוי: מן ההכרח שמורסי ימשיך להיות נשיא

בנו בתגובה: מורסי הפר התחייבויותיו לעם

 

ב-6.7.13, שלושה ימים לאחר שהודח מורסי מכס השלטון על ידי מתנגדיו והצבא, פרסם השיח' יוסף אל-קרדאוי, ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, פתוא [פסק הלכה] שבה קבע כי המהלך שנקט שר ההגנה עבד אל-פתאח אל-סיסי הינו טעות הן מבחינה חוקתית והן מבחינה השריעה האסלאמית, ויש הכרח שמורסי יחזור לתפקד כנשיא ועל כולם לתמוך בו. אל-קרדאוי הביא ציטוטים מהקוראן ומהסונה על מנת להצדיק את דבריו, והדגיש כי גם אם השליט מבצע טעויות, עליו להמשיך לתפקד כשליט, ועל העם ועל הכוחות הפוליטיים להעמידו על טעויותיו, לייעץ לו ולגלות סבלנות כלפיו. אל-קרדאוי תקף בפתוא את שר ההגנה אל-סיסי, שיח' אל-אזהר, הפטריארך הקופטי ואת הכוחות הסלפים והכוחות הפוליטיים האחרים שתמכו בהדחת מורסי.

 

בתגובה, פרסם עבד אל-רחמן אל-קרדאוי, בנו של השיח' יוסף אל-קרדאוי, מכתב המופנה לאביו תחת השם "סליחה אבי, למורסי אין לגיטימציה", בו יצא נגד הפתוא שפרסם אביו והצדיק את הדחת מורסי. במכתבו טען עבד אל-רחמן אל-קרדאוי, כי הפתוא שפרסם אביו סותרת דברים אחרים שהוא כתב באחד מספריו, לפיהם השליט מחויב לדעת הרוב שנשבע לו אמונים. עוד טען כי אביו הוא זה שלימדו כי החירות קודמת לשריעה וקבל על כך שאביו השתמש בפתוא כדי להביע את דעתו בעניין פוליטי.

 

להלן תרגום חלקים עיקריים מן הפתוא ומהמכתב של בנו.

 

הפתוא של השיח' יוסף אל-קרדאוי: הדחת מורסי – טעות חוקתית ושרעית

"...זוהי פתוא שאני מפרסם עבור העם המצרי על כל קבוצותיו ומרכיביו... כאשר העניינים מסתבכים, הבעיות מקשות והאנשים פונים ימינה ושמאלה, [במצב זה] האנשים לא ימצאו טוב יותר וטהור יותר מהספר של אללה [הקוראן] ומהסונה של שליחו [מוחמד]...

 

שותפים לפתוא שלי רבים מחכמי הדת מאל-אזהר, חכמי דת מהעולם הערבי והאסלאמי וכן חכמי דת מאיחוד חכמי הדת המוסלמים בראשו אני עומד...

 

המצרים חיו שלושים שנה – שלא לומר שישים שנה – כשהם מנועים מלבחור לעצמם נשיא... עד אשר אללה הסדיר להם נשיא שאותו בחרו בעצמם, מרצונם החופשי, והוא הנשיא מוחמד מורסי. הם התחייבו לציית לו בטוב וברע, וכל הסקטורים - אזרחיים וצבאיים, שולטים ונשלטים - הכירו בו, לרבות הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי, שהיה שר ההגנה והתעשיה הצבאית בממשלת הישאם קנדיל. אל-סיסי נשבע אמונים לציית לנשיא מורסי, למול עינינו, והתמיד בכך עד שלפתע ראינו אותו משתנה ומשנה את [מעמדו] משר ככל השרים לבעל סמכות עליונה, שבאמצעותה נימק [את סמכותו] להדיח את הנשיא הלגיטימי שלו, הפר את שבועת האמונים שלו לנשיא וחבר לצד אחד של האזרחים נגד הצד האחר, בתואנה שהוא מצדד במחנה הגדול יותר.

 

הגנרל אל-סיסי, ומי שתמך בו במהלך זה, ביצעו טעות מן ההיבט החוקתי ומן ההיבט השרעי. אשר להיבט החוקתי - הנשיא [מורסי] אשר נבחר באופן דמוקרטי - ואין ויכוח ולא ספק באשר לכך – צריך להמשיך [בתפקידו] לאורך כל התקופה הקבועה לו [בחוק] והיא ארבע שנים... ואם הוא עשה טעויות, כפי שהוא עצמו הודה בכך, הרי שעל העם ועל כוחותיו הפוליטיים השונים [להעמידו על] טעויותיו, לייעץ לו ולגלות סבלנות כלפיו, אך הוא עדיין נשאר הנשיא של כולם. אולם, חריגה של קבוצת אנשים מציות לנשיא ונטילתם לעצמם סמכות על העם ו[סמכות] להדיח את הנשיא, לבטל את החוקה ולאכוף נשיא חדש וחוקה חדשה – כל הפעילות הזו חסרת תוקף חוקי. זאת, משום ש[קבוצה זו] המציאה שלטון שהעם לא הקים, אדרבא, אנשיה הפרו את התחייבותם בפני אללה ובפני העם וביטלו את מה שהוציאה לפועל מהפכה עצומה שחולל העם כולו [ושבעקבותיה] הקים את המשטר הדמוקרטי עליו חלמו החולמים [במשך] דורות... לפיכך שוללים החוקה והמשטר הדמוקרטי את כל המהלכים הלא חוקתיים שהוכרז עליהם [במסגרת הדחת מורסי].

 

אשר להיבט השרעי - השריעה האסלאמית שבה מעוניינים תושבי מצרים כמקור הסמכות שלהם במדינה אזרחית, ולא במדינה דתית תיאוקרטית, מחייבת כל מי שמאמין בה ומסתמך עליה לציית לנשיא שנבחר באופן לגיטימי, ולבצע את הוראותיו בכל תחומי החיים, וזאת בשני תנאים:

 

התנאי הראשון -  שהוא לא יורה לעם לבצע עבירה ברורה ומפורשת על מצוות האסלאם... הדבר מאומת בחדית'ים הנפוצים של הנביא כפי שסיפרו אותם [מקבצי החדית'ים המהימנים] אל-בוח'ארי ומוסלם ואחרים [כמפורט להלן]: 

 

  •            'הקשיבו וצייתו [לשליט שלכם], גם אם עבד אתיופי שראשו כמו צימוק, ימונה לשליט עליכם'. מפי אנס בן מאלכ.
  •             מי שרואה אצל השליט שלו דבר שמגונה בעיניו [כלומר מי שרואה שהשליט מתנהג באופן בלתי ראוי] – שיתאזר בסבלנות, כי כל מי שמתרחק מן החבורה [כלומר, מהקהילה המוסלמית] כהוא זה, סופו למות ככופר. מפי אבן עבאס
  •              'הקשבה וציות [לשליט] הם חובה על המוסלמי, בין אם זה מוצא חן בעיניו ובין אם לאו, אלא אם כן הוא מקבל [מהשליט] הוראה לבצע עבירה נגד מצוות הדת, כי אז אל לו להקשיב ולא לציית [להוראה כזו] '. מפי אבן עמר.
  •             'חובת הציות חלה רק באשר למעשים טובים [שאינם אסורים לפי ההלכה]'. מפי עלי.

 זהו אישור למה שנאמר בקוראן על שבועת האמונים של הנשים[1]: "...ולא ימרו את פיך בסרבן לנהוג בדרך ארץ..." [סורה 60, פסוק 12]


אין הוכחה [ולו] למקרה אחד שהנשיא מוחמד מורסי הורה [ולו] לאזרח אחד לבצע עבירה ברורה על מצוות האסלאם, יתרה מכך, ההפגנות וההפגנות שכנגד, שלהן אנו עדים בכיכר אל-תחריר, נזקפות לזכותו של מוחמד מורסי.

 

הדחת מורסי - מנוגדת להסכמה הכללית של האומה

התנאי השני – ש[השליט] לא ייתן לעם פקודה שתוציא אותו מדת [האסלאם] ותכניסו לכפירה ברורה ומפורשת שאין לגביה ספק או מחלוקת. הדבר הופיע בחדית' מפי עובאדה ]שאמר[: 'הנביא השביע אותנו אמונים שאנו נעשה ונשמע בימים קשים ובימים קלים גם כאשר מישהו [אחר] מקבל יחס מועדף על פנינו וכי אנו לא נפקיע את השלטון ממנהיגנו' והוא [מוחמד] אמר: 'אלא במקרה שאתם רואים כפירה ברורה שיש לכם לגביה הוכחה ניצחת מאללה'.

 

אין ספק שהנשיא הלגיטימי מורסי לא הורה לבצע עבירה על מצוות הדת ולא ביצע כפירה מפורשת..., אדרבא, הוא אדם שצם ומתפלל ומקפיד על הציות לאללה, ולכן מן ההכרח שהוא יישאר נשיא ולאיש אין רשות לטעון בפני העם כי יש לו הזכות להדיחו. טענתו של אל-סיסי כי הוא עשה זאת לטובת העם וכדי למנוע את פילוגו לשני צדדים [יריבים] אינה מצדיקה תמיכה שלו באחד הצדדים, נגד הצד האחר.

 

האנשים שבהם נעזר גנרל אל-סיסי אינם מייצגים את העם המצרי, אלא [רק] מיעוט ממנו. [שיח' אל-אזהר] האמאם הבכיר ד"ר אחמד אל-טיב, ראש חבר חכמי הדת הבכירים [באל-אזהר] – שאני נמנה עמם – לא התייעץ עימנו ולא הוסמך על ידינו לדבר בשמנו. הוא טעה כאשר תמך ביציאה נגד הנשיא הלגיטימי של [מצרים], שכן הדבר מנוגד להסכמה הכללית של האומה [אג'מאע]. הוא לא ביסס את עמדתו על הקוראן ולא על הסונה. אדרבא, הקוראן והסונה עומדים שניהם לצידו של הנשיא מורסי...  הלוואי ואל-טיב היה נוהג כלפי מורסי כפי שנהג בעבר כלפי חוסני מובארכ! מדוע הוא נוקט ביחס של איפה ואיפה?  זהו הרס של התפקיד [שממלא] אל-אזהר, העומד תמיד לצד העם ולא לצד השליט העריץ.

 

אשר לפטריארך הקופטי תיאודורוס, הרי שהקופטים לא הסמיכו אותו לדבר בשמם והיו מהם כאלה שהיו שותפים של מפלגת אל-חוריה ואל-עדאלה [מפלגת האח"ס] ושל המפלגות האסלאמיות; אשר ל[מוחמד] אל-בראדעי, ארגון [חזית] ההצלה לא הסמיכו [לדבר בשמו], אין לצדו אלא קומץ קטן של אנשים, וכוחות האופוזיציה אינם טוענים שהוא מייצגם; אשר לזה שדיבר בשם מפלגת "אל-נור" [הסלפית], הרי שהוא מייצג קבוצה קטנה וידועה של אנשים [בעוד ש]כל הסלפים, אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, המפלגות הלאומיות העצמאיות והאנשים המכובדים מתנגדים ל[מהלכים] הללו, אשר עומדים להביא את המדינה ואת זכויות האדם בה ל[מצב] שסופו רע ומר.

 

30 היינו סבלניים כלפי מובארכ, לא נגלה סבלנות כלפי מורסי שנה אחת?

אני קורא בכל האהבה ובכל הכנות לגנרל אל-סיסי ולמי שתומך בו, לכל המפלגות והכוחות הפוליטיים במצרים, לכל אחיי חכמי הדת בעולם ולכל שוחרי החירות הכבוד והצדק, לעמוד כאיש אחד למען ההגנה על האמת ולמען החזרת הנשיא מורסי אל מעמדו הלגיטימי... במשך שלושים שנה חוסני מובארכ השחית את המדינה, השפיל את האנשים, גנב כספים והבריחם לחו"ל, שכר בריונים שיגנו על אנשיו עד שלבסוף הכל ראו בו עריץ מושחת כאשר העביר לבא אחריו מדינה במצב של חורבן מוחלט. ולמרות זאת הצבא לא הדיחו, אלא הניח לו להטיל בעצמו על הצבא לקבל את השלטון מידיו. האם [זה סביר ש]גילינו סבלנות כלפי חוסני מובארכ במשך שלושים שנה ולא נגלה סבלנות כלפי מוחמד מורסי ולו שנה אחת? הפגם אינו במשטר הדמוקרטי, אלא הוא במי שמיישם אותו. תיקונו [של פגם זה] הוא בפעולה בהתאם ל[עקרונות הדמוקרטיה] ולא בהריסתם מן היסוד. אסור למצרים לעשות זאת ו[אסור לה] לזלזל בחוקתה, בנשיאה הנבחר ובשריעה של אללה, שכן הדבר יגרור רק תיעוב ועונש מצד אללה. 'אל תחשוב כי אלוהים יסיח דעתו ממעשי בני העוולה...' [סורה 14,פסוק 42].

 

אני קורא מעומק ליבי לעם המצרי כולו, שאותו אני אוהב, שאני מוכן להקריב את עצמי למענו ואיני דורש ממנו שכר ולא תודה, אלא את הכבוד של אללה לבדו; אני קורא [לעם המצרי] במצרים עלית ובמצרים תחתית, בערים ובכפרים, במדבריות ובשפלת הדלתא, לגברים, לנשים, לצעירים ולזקנים, עשירים ועניים, פקידים ופועלים, מוסלמים ונוצרים, ליברלים ואסלאמיים, שיעמדו כולם בשורה אחת כדי לשמור על הישגי המהפכה: על החירות והדמוקרטיה, על השחרור מכל דיקטטורה ואי הפקרתה בידי שליט עריץ, בין אם צבאי ובין אם אזרחי. שכן, זה מה שגרם לנפילתן של כמה אומות שאיבדו את חירותן וקיבלוה חזרה רק כעבור שנים..."

 

חי אללה, שמור על מצרים שלנו ועל העם שלנו, אל תביא לאובדננו בגלל מה שעשו הטיפשים שמתוכנו.

אמן.

יוסף אל-קרדאוי,

ראש האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים."[2]

 

בנו של אל-קרדאוי: בניגוד לדור שלך, הדור שלנו לא יתיר עריצות

בנו של אל-קרדאוי, עבד אל-רחמן אל-קרדאוי, פרסם ב-7.7.13 ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע המזוהה עם האופוזיציה לשלטון מורסי, מכתב המפונה לאביו[3]:

 

"אבי הנכבד, כבוד השיח' המלומד יוסף אל-קרדאוי... לפני שאני בנך, אני תלמידך ונראה לי ולרבים מאוהדיך ומתלמידיך כי הזמן הנוכחי, על כל קשייו ומורכבויותיו, הוא חדש ושונה לחלוטין מהניסיון של הדור שלכם כולו – דור שלא ידע מהפכות עממיות אמיתיות, שלא [הכיר מקרוב] את 'רצון העם' ואת הרעיונות המפליגים של הצעירים, ואולי זוהי הסיבה לכך שכתבת משהו שמעולם לא למדתי או התחנכתי עליו אצלך...

 

אבי הנכבד, ההשוואה [שעשית בפתוא שהוצאת] בין מורסי לבין מובארכ, אינה מקובלת על דעתם של בני הדור שלנו... הדור שלנו לא הבליג על עריצות במשך שישים או שלושים שנה כפי שאתה כותב. היה זה הדור שלכם שעשה זאת בשם ההבלגה. אשר לנו, אנו דור שלמד שלא לאפשר לשמץ של עריצות להכות שורשים באדמה והחליט לעקור אותה [עוד] בשנתה הראשונה לפני שתצמח, שכן מדובר בעץ מתועב שמוכרחים לעקרו  מעל פני האדמה. לו מורסי היה מעולל אחוז אחד ממה שעולל קודמו, לא היינו שותקים בשום אופן וזו זכותנו...

 

אתה זה שלימדת אותנו ש'החירות קודמת לשריעה'

למדתי ממך שהמוסלמים מקיימים את התחייבויותיהם. האין זה אתה שאמר: 'אם האמאם מתחייב להסכים לדעת הרוב ושבועת האמונים לו נעשתה על בסיס זה, הרי הוא מחויב מבחינה שרעית כלפי התחייבות זו ואסור לו להתעלם ממנה לאחר שקיבל את השלטון... שכן, קיום התחייבות היא מצווה של הקוראן והיא אחת מעקרונות המוסר של המוסלמים'... [זה ציטוט מתוך ספרך] 'האסלאם הפוליטי לאור הטקסטים של השריעה וכוונותיהם' עמוד 116...

 

הבן אדם [מורסי] התחייב בפנינו שתהיה הסכמה לגבי החוקה ולגבי [הרכב] הממשלה ולא קיים את התחייבותו; הוא הבטיח לנו שיתוף בניהול המדינה ולא דומיננטיות [שלו בכך] ולא קיים; [הוא התחייב] להיות נשיא של כל אזרחי מצרים ולא קיים... אם כן, ע"פ איזה התחייבות בפני אללה אתה מבקש שנשאיר אותו בשלטון?...

 

הו אבי ומורי, אני זוכר אמירה שאמרת לי, אותה לא אשכח כל עוד אני חי... אמירה שהפכה מבחינתי ל...[מפתח] להבנת האסלאם והפוליטיקה האסלאמית. אמרת לי ולכל בני דורנו: 'החירות קודמת לשריעה'! על בסיס אמירה זו הייתי ועודני אחד המהפכנים הדורשים חירות לכל האנשים, ועל בסיסה הייתי בכיכר [אל-תחריר] ב-25 בינואר [2011, מועד תחילת המהפכה במצרים] וגם ב- 30 ביוני [2013, היום בו החלו ההפגנות שארגן קמפיין 'תמרוד' נגד מורסי].[באותם ימים] לא העסקתי את עצמי בדרישה ליישום השריעה, ולא סברתי שזכותי לכפות את השריעה על איש. יתרה מכך, העסקתי את עצמי בדרבון האנשים להיות בני חורין, שכן החירות והשריעה שוות מבחינתי...

 

אבי הנכבד, קראת בפתוא שלך לגנרל אל-סיסי ולכל הכוחות הפוליטיים... להחזיר את מורסי לתפקידו ולייעץ לו... ומה אם אומר לך שבין יועציו, שאותם הוא בחר בעצמו, נמנים אנשים שניתן לסמוך על הידע שלהם, על אדיקותם הדתית, על הנאמנות ועל הלאומיות שלהם, ובכל זאת כולם נטשו אותו לאחר שהתברר להם שאין הם אלא קישוט דמוקרטי לעריצות חדשה. זאת משום שהבן אדם [מורסי] לא הקשיב לאיש זולת לאנשי [האח"ס] ולמדריך הכללי [של האח"ס]... אשר דחפו אותו לעמת את העם עם תנועת [האח"ס] כדי להצדיק ולהעביר את ההחלטות שקיבל לבדו, דבר שהוביל ל[שפיכת] דם רב ולפתנה במדינה, ו[הרי] לא לשם כך נשבעו לו אמונים המצרים והמהפכנים...

 

הגיע הזמן שהאומה הזאת תִצְלח את המשימה הקשה ותפריד בין דת ומדינה

בעתות משבר ישבנו עם כל הצדדים ואיש לא הטיל ספק בלגיטימציה של הנשיא [מורסי]. ניתן היה להתגבר [על הקשיים] באמצעות ויתורים פשוטים, אולם, למרבה הצער, לא ראינו [שם] מדינאים [בעלי] אחריות, אלא חבורת אנשים השואפים לבלעדיות בשלטון בכל מחיר. כולנו קיווינו שהנשיא [מורסי] ישלים את הקדנציה שלו, ושהניסיון הראשון של נשיא אזרחי נבחר יעלה יפה, אך הוא התעקש לשלול את הלגיטימיות שלו בעצמו... מה שקרה באמת במצרים בשנה שחלפה הוא שהאח"ס נהגו בנשיאות המדינה כאילו היא אחד מסניפי התנועה [שלהם] וכולנו משלמים ונשלם על כך את המחיר, בדם ובאיבה בין בני אותה המולדת!

 

אדוני ומורי, אני מכבד כל מילה שכתבת ואני מודע לכוונותיך הטובות, אך הסתייגותי [מדבריך] נובעת מכך שאין מדובר בעמדה מדינית... שכותב 'האזרח' יוסף אל-קרדאוי, אלא בפתוא שאותה פסק מנהיג הוַסַטיה [דרך האמצע של האסלאם], השיח' יוסף אל-קרדאוי, וזה מה שהדהים אותי, הביך אותי וציער אותי. הגיע הזמן שהאומה הזאת תִצְלח את [המשימה] הקשה ותפריד בין דת ומדינה, כדי שנדע מתי מדברים חכמי הדת ומתי מדברים המדינאים!...

 

בכיכר ראבעה אל-עדויה [בקהיר] יש כעת מאות אלפי צעירים ישרים וטהורים המהווים משאב לאומי כביר, אשר בעלי האינטרסים וסוחרי הדם עלולים להטיל אותם למערכה שאין להם שום קשר אליה - מערכה שאינה לאומית, אינה אסלאמית, אינה נגד אויב ולא מערכה שמייחלים בה לניצחון, וכל מי שמשתתף בה הוא מובס [מלכתחילה]. מיליוני אנשים ישרים יוטלו אל התופת בעבור חמדנותה של קבוצת אנשים בסמכויות נוספות. כמה אנו זקוקים כעת לדברי אמת שקולים שיימנעו את שפיכתו לשווא של הדם הטהור הזה..."

      

   


[1]  על פי המסורת לאחר כיבוש מכה (שנת 630) התאסלמו נשות הכופרים ונשבעו אמונים למוחמד.

[2] ו www.qaradawi.net , 7.7.2013

[3]  אל-יום אל-סאבע (מצרים), 7.7.2013