המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
החשש בלבנון מפני גלישה למלחמת עדות
10/5/2013

 

החשש בלבנון מפני גלישה למלחמת עדות

 

מאת א.ב. פיקאלי

 

הקדמה

בחודשים האחרונים חלה הסלמה משמעותית במתיחות בין סונים לשיעים בלבנון עד לכדי חשש מהתנגשות בין הצדדים, ובמיוחד בין ארגון חזבאללה השיעי לבין הגורמים הסלפים הסונים. ב-27 בפברואר 2013 הביעו מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, וראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי – שניהם מהעדה השיעית - את חששם מפני מלחמה עדתית שתפרוץ באזור, ובכלל זה בלבנון. לערוץ הרוסי "רוסיה היום", אמר אל-מאלכי: "אם [האופוזיציה בסוריה] תנצח, תפרוץ מלחמת אזרחים בלבנון..."[1]. באותו יום הזהיר נצראללה, בנאום שנשא, מפני מלחמה עדתית בלבנון, באמרו: "ישנם כאלה הדוחפים את לבנון באופן מואץ לעבר לחימה עדתית, ובפרט סונית-שיעית".[2] כשבועיים לאחר מכן, באמצע מרץ 2013 הזהיר גם שר ההגנה הלבנוני, נוצרי במוצאו, פאיז ר'סן, כי "רוחות מלחמת אזרחים החלו לנשוב באופק".[3]

 

גם העיתונות הלבנונית והערבית הזהירה מפני מלחמה עדתית במדינה.[4] בעל הטור ביומון הלבנוני אל-אח'באר, ג'אן עזיז, טען כי המצב כיום בלבנון מזכיר את ערב מלחמת האזרחים בשנת 1975.[5] מאמר המערכת ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי מה-2 באפריל 2013, טען כי "המתיחות העדתית בלבנון ממתינה רק לגפרור שיצית אותה", וכי "לבנון מידרדרת בהדרגה לעבר הר הגעש של המהפכה הסורית".[6]

 

המתיחות בין סונים לשיעים בלבנון משקפת במידה רבה את המתיחות העדתית באזור כולו, שגברה בשנתיים האחרונות בעקבות עליית כוחו של ציר סוני חדש באזור, בהובלת קטר ותורכיה, למול הציר השיעי בראשותה של איראן, וכן בשל מעורבותה של איראן בסוריה ובלבנון ובענייני הפנים של מדינות המפרץ. לסיבות אזוריות אלה, המלבות את המתיחות העדתית, נוספו בלבנון סיבות פנימיות: לחימתו של חזבאללה בסוריה לצד צבא אסד נגד המורדים הסורים שרובם הגדול סונים, ומנגד תמיכתם של זרם אל-מסתקבל והסלפים בטריפולי במורדים הסורים[7] ; הדרת סיעת אל-מסתקבל, הנציגה העיקרית של הסונים, מהשלטון עם הקמת ממשלת מיקאתי על ידי חזבאללה ביוני 2011; נשקו של חזבאללה, שסונים רבים רואים בו נשק עדתי ולא לאומי; וכן עליית כוחם של הסלפים בטריפולי ושל השיח' הסלפי מצידון אחמד אל-אסיר, היוצא נגד הנשק של חזבאללה.

 

מתיחות זו התבטאה בכמה אירועים אלימים - אחד החמורים שבהם היה ב-17 במרץ 2013, כאשר צעירים בני העדה השיעית תקפו במכות בנשק קר ארבעה שיח'ים סונים בשני אירועים נפרדים בבירות. המתקפה הובילה לגל של זעם סוני שהתבטא בהפגנות, חסימת כבישים ושריפת צמיגים בבירות, בטריפולי, בעכאר (צפון לבנון) ובצידון ואף השלכת רימונים בבירות ובטריפולי.[8] דברי מפקד צבא לבנון ג'אן קהוג'י, כי "[היממה האחרונה בלבנון] היתה המסוכנת ביותר לביטחון [הפנים] של המדינה מזה שמונה שנים"[9] – מעידים על עצמת המתיחות. ואולם ניכר כי מתיחות זו הגיעה לשיאה בשבועיים האחרונים, כאשר מנהיגים סלפים הוציאו פתוות הקוראות לצעירים הסונים במדינה לצאת לג'יהאד בסוריה בשל מעורבותו  של חזבאללה בלחימה שם.

 

דוח זה יסקור את הסלמת המתיחות העדתית בלבנון במהלך החודשים האחרונים.

 

השיח' הסלפי אל-אסיר מוביל המאבק הסוני נגד חזבאללה

את דגל המאבק הסוני בלבנון נושאים בשנתיים האחרונות, מאז נפילת ממשלת סעד אל-חרירי, בעיקר הגורמים האסלאמיסטים והסלפים בערים ובאזורים שונים במדינה: טריפולי, הבקאע (במזרח המדינה), בירות, צידון ועוד. אחת הדמויות הבולטות הוא אחמד אל-אסיר, שיח' סלפי והאמאם של מסגד בלאל בן רבאח בצידון, הקורא תיגר על חזבאללה: תחילה הוא יצא נגד נשקו של הארגון,[10] בהמשך נגד מעורבותו הצבאית בסוריה ועתה גם נגד נוכחותו הצבאית בעיר צידון. מאבק זה לבש עם הזמן אופי כלל עדתי, כלומר: מאבקה של העדה הסונית על כבודה שנרמס ועל דחיקתה בידי חזבאללה ואמל השיעים, במהלך השנתיים האחרונות מאז הופלה ממשלתו של סעד אל-חרירי ומאז המעורבות הצבאית של חזבאללה בסוריה.

 

יצוין כי השיח' אל-אסיר אמר פעמים רבות כי פעילותו – נאומים, הפגנות, עצרות מחאה ותהלוכות - איננה מכוונת נגד העדה השיעית כלל[11], אלא נגד חזבאללה ואמל הפועלים, לדבריו, בהוראת איראן. ואולם, ההפרדה בין הדברים קשה, מכיוון שהרוב המכריע של העדה השיעית בלבנון מזוהה עם שני ארגונים אלה, ומשום שאל-אסיר עצמו דיבר לא אחת במונחים עדתיים, כגון: "אנו [הסונים] לא נשקוט עד שייענו דרישותינו ויושב לנו חלק מהכבוד";[12] "נעשה עוול לעדה הסונית";[13] "העדה הסונית פועלת כעדה מובסת";[14] "[יש] להגן על האנשים שלנו, הסונים, בסוריה".[15] כך גם הכרזתו על "אינתיפאדת הכבוד [של העדה הסונית]", שנפתחה במאבק של העצורים האסלאמיסטים במדינה והתרחבה למאבק נגד נוכחותו הצבאית של חזבאללה בצידון.[16]

 

עד לא מזמן נחשב השיח' אל-אסיר לגורם מקומי בצידון בלבד, וכמעט שלא זכה לתמיכה מעמיתיו הסלפים בצפון המדינה ובמזרחה - שהתנגדו לנטייתו לפעול בלא להיוועץ בהם - או מיתר מרכיבי העדה הסונית, בראשם זרם אל-מסתקבל. ואולם לאחרונה, הצליח אל-אסיר לסחוף אחריו גורמים סלפים שונים בטריפולי, בבירות ובבקאע, ואף השיג מאל-מסתקבל תמיכה מסוימת, אם כי באופן מסויג ולפרק זמן קצר.

 

השינוי ביחסן של הקבוצות הסלפיות בלבנון כלפי אל-אסיר חל בעיקר לאחר האירוע האלים ב-11 בנובמבר 2012 בצידון, בעקבות עימות מזוין בין בעלי ברית של חזבאללה לבין אל-אסיר וחסידיו, שבו נהרגו שניים ממאבטחיו של אל-אסיר ונפצעו ארבעה מתומכיו[17]. האירוע גרם ככול הנראה לאל-אסיר לשתף פעולה עם עמיתיו הסלפים, והגביר את זעמן של הקבוצות הסלפיות האחרות נגד חזבאללה ואת הזדהותן עם אל-אסיר. בעקבות אירוע זה החלו הסלפים בצפון  ובמזרח לבנון  להתקרב לאל-אסיר ולהעניק גיבוי לו ולפעילותו נגד חזבאללה. אל-אסיר הפך לאורח רצוי בקרב אנשי הזרם הסלפי וביקוריו באזורים שונים במדינה התקבלו בברכה על ידם.[18] כך למשל, בתגובה לעימות המזוין בצידון בין אל-אסיר וחסידיו לבין בעלי הברית של חזבאללה, אמר מייסד הזרם הסלפי בלבנון, השיח' דאעי אל-אסלאם אל-שהאל: "האירוע לא כוון נגד השיח' אל-אסיר כמו שהוא כוון נגד כל הסונים ... הדם ששפך חזבאללה אינו זול ולא נעבור על כך בשתיקה".[19]

 

מתיחות שיא בין אל-אסיר לחזבאללה; אל-אסיר: מוכן למות כשהיד במאבק

המתיחות בלבנון, בין סונים לשיעים, גברה מאוד בסוף פברואר ותחילת מרץ 2013, לאחר שהשיח' אל-אסיר האשים את חזבאללה בהחזקת שני בתים בקרבת המסגד שלו, כדי לעקוב אחריו.[20] לדבריו, בבתים אלה מאחסן חזבאללה נשק ותחמושת ומשכן חיילים שלו.[21] אל-אסיר דרש לפנות את הבתים ותכנן להוציא ב-1 במרץ 2013, לאחר תפילת יום השישי במסגדו, תהלוכה מן המסגד אל אחד מהבתים ולהפגין מולו. אל-אסיר אף הכריז על נכונותו לבצע 'שהאדה' – למות מות קדושים - למען העניין[22], ואף קרא לחסידיו לכתוב את צוואותיהם לפני יציאתם לתהלוכה.[23] חזבאללה מצדו העביר לאל-אסיר, דרך גורמים ביטחוניים, מסרים לפיהם הפגנה זו היא "קו אדום"[24] וש"אל לו להתקרב לשני הבתים כיוון שהם מלאים בנשק והדם עלול להגיע עד לברכיים".[25] במקביל פעל ככול הנראה חזבאללה דרך יו"ר הפרלמנט נביה ברי, יו"ר סיעת אמל, לכינוס המועצה העליונה להגנה, כדי שזו תאסור על  אל-אסיר וחסידיו להתקרב לשני הבתים.[26] ואכן, המועצה הורתה למנגנוני הביטחון ולצבא להציב מחסומים בשכונה בה נמצא מסגדו של אל-אסיר וסביב המתחם עצמו כדי למנוע ממנו להגיע לבתים אלה.[27] 

 

עדות נוספת למתיחות בין סונים לשיעים הן החטיפות ההדדיות בין שני הצדדים בתקופה האחרונה. כך למשל, ב-24 במרץ 2013 חטפו סונים מהעיירה ערסאל (מזרח המדינה) שיעי בן לחמולת אל-ג'עפר ובתגובה חמולה זו חטפה כמה סונים מעיירה זו.[28]  פרשה זו הגיע לסיומה עם תשלום כופר נפש לחוטפים הסונים של אל-ג'עפר, שאת חלקו הגדול תרם איש העסקים הסעודי אל-וליד בן טלאל.[29] ביטוי נוסף למתיחות היה בראשית אפריל 2013 כאשר אלמוני ניסה להתנקש בחייו של אחד השיח'ים הסלפים הבכירים בטריפולי השיח' סאלם אל-ראפעי. יומיים מאוחר יותר אמר אל-ראפעי כי קדמו לכך שני ניסיונות נוספים לחסלו וכי הרקע לכך הוא תמיכתו במרד הסורי.[30] חסידיו של השיח' אל-ראפעי  כתבו בדף הפייסבוק שלו כי כל פגיעה בו היא בבחינת הכרזת מלחמה והיא תיענה בשפת הנשק וללא רחמים.[31]

 

חזבאללה: חושש ממלחמה עדתית ומזהיר את אל-אסיר

ככלל, חזבאללה, כמו איראן, מעדיף שלא להיות מזוהה עם עדתיות. הוא מעדיף את הדימוי האסלאמי הכללי ולא את זה העדתי השיעי ומנסה להציג עצמו כגורם לאומי-לבנוני. חזבאללה מודע לפגיעה במעמדו הציבורי והפוליטי במדינה ולכוחו ההולך ומתחזק של הזרם הסלפי והוא אינו רוצה כיום בעימות ישיר עם הסונים. חזבאללה גם עסוק כעת בלחימה בחזית הסורית ואינו מעוניין בפתיחת חזית נוספת. כמו כן הוא חושש, שעם סיום המאבק בסוריה, גורמים סלפים ואסלאמיסטים, הלוחמים שם בשורות האופוזיציה, יעברו ללבנון ויחברו לאחיהם הסלפים והאסלאמיסטים הנאבקים בחזבאללה. לכן, ככל הנראה על רקע סיבות אלה משתדל חזבאללה שלא להיגרר לעימות חריף ואלים עם אל-אסיר, והוא מנסה להגיב להתקפות החריפות של אל-אסיר נגדו דווקא בהצהרות לא לוחמניות ומדגיש שאין ברצונו להיגרר למלחמת עדתית. כך למשל אמר  ח"פ מטעם חזבאללה עלי פיאד: "לא נגרר לעמדות עדתיות", והוסיף: "[ההתנגדות] מתאמצת ומתעקשת להישאר בעמדה המגנה על האומה והמולדת".[32]

 

דברים ברוח דומה אמר נצראללה בנאום שנשא ב-27 בפברואר 2013: "מלחמת אזרחים סונית-שיעית אינה לטובת לבנון. כל לחימה בין עדתית או מלחמת אזרחים מסוכנת ואסורה לפי כל קנה מידה... לא נגיב לקללות... אסרנו על כל הציבור שלנו להגיב לקללות, כיוון שהדבר יוביל למלחמת אזרחים"; עם זאת, נצראללה שיגר מסרי אזהרה לשיח' אל-אסיר, בלא ציון שמו: "אנחנו דואגים מאוד שלא להיגרר למלחמת אזרחים, אולם אל לאיש לעשות חשבונות שגויים עמנו... חלק מחברי הפרלמנט של העדה הסונית וחלק מהשיח'ים [שלה] פונים להסלמה מסוכנת מאוד. אם דבריהם יתורגמו למעשים, אזי נראה כיצד נטפל בכך".[33] איום נוסף השמיע היומון אל-אח'באר במאמר פרי עטו של ראש מועצת המנהלים של היומון אבראהים אל-אמין שאמר כי במקרה וגורם פנימי כלשהו ינסה לפגוע בחזבאללה, מתוך הערכה שהארגון אינו יכול להגיב כראוי בשל מעורבותו בסוריה, אזי עליו לדעת כי התגובה של חזבאללה "כלפי כל טעות [של גורם] פנימי תהיה קיצונית יותר מאשר כלפי האויב הישראלי".[34]

 

חזבאללה מגייס את בעלי בריתו הסלפים נגד אל-אסיר

דרך נוספת של חזבאללה להתמודד עם השיח' אל-אסיר היא להפעיל ארגונים סונים מקומיים שהם בעלי בריתו כדי שהם יפעלו נגד אל-אסיר, וכך נמנע חזבאללה מעימות ישיר מול אל-אסיר. דוגמה אחת היא, הארגון העממי הנאצריסטי בראשות הפוליטיקאי הסוני אוסאמה סעד, שבמסיבת עיתונאים, ב-26 בפברואר 2013, תקף את אל-אסיר ואמר: "לא נאפשר שצידון תהפוך למוקד עדתי סגור ... נכשיל את כל קריאות הקנאות".[35] ארגון זה אף הפגין בצידון נגד כוונתו של אל-אסיר להפגין מול שני הבתים של חזבאללה;[36] בעל ברית אחר של חזבאללה הוא אמאם מסגד אל-קודס בצידון, השיח' הסוני מאהר חמוד, שבמסיבת עיתונאים בפברואר 2013, הפנה לאל-אסיר "עצה אחרונה", שלא לחבור לתוכניות האמריקאיות והישראליות להצית מלחמת אזרחים בלבנון.[37] חזבאללה פעל גם דרך שיח'ים סלפים מצפון לבנון, שפרסמו גילוי דעת במסגרת המפגש הסלפי בלבנון (גוף של סלפים תומכי חזבאללה בצפון לבנון) בו האשימו בעקיפין את אל-אסיר שהוא מייצג "סלפיה מעוותת שבאה לידי ביטוי בהסתה, בקיצוניות, ב[התרת] ג'יהאד ללא ביסוס הלכתי ובפתוות המאשימות בכפירה.[38]

 

מצב זה, בו חזבאללה פועל נגד אל-אסיר וסלפים נוספים ברחבי המדינה באמצעות סלפים אחרים בעלי בריתו יוצר מתיחות רבה בקרב המחנה הסלפי עצמו. ב-20 במרץ 2013 דיווח היומון הלבנוני אל-אח'באר, כי בשיעור דת של השיח' הסלפי סאלם אל-ראפעי, התומך באל-אסיר, הוא  קרא לחסידיו "להתכונן למערכה הגדולה והקרובה מאוד [מול] אויבים מסוכנים יותר מאמל וחזבאללה ... אלה סונים הזוממים נגדנו ונגד המדינה... אויבנו הם אלה הנותנים לאמל וחזבאללה שליטה באזורים של הסונים... אם תתחיל מערכה, אזי לא נגיב בתחילה נגד ג'בל מחסן [מעוז העלווים בלבנון] ולא נגד חזבאללה ואמל, אלא נגד אלה הבוגדים באללה ובשליחו וטוענים שהם שיח'ים סונים".[39] חשש מהצטרפות גורמים סלפים-ג'יהאדיים למאבק נגד הסלפים תומכי חזבאללה משתקף בדיווח מ-8 באפריל 2013 ביומון אל-אח'באר על פגישה שנערכה בין משלחת של ארגון אל-קאעדה לבין שיח'ים סלפים בלבנון ובמחנות הפליטים במדינה המקורבים לזרם הסלפי-ג'יהאדי שבה דנו הצדדים בחיסולם של השיח'ים הסלפים בעלי בריתו של חזבאללה ובפרט אמאם מסגד אל-קודס בצידון, השיח' מאהר חמוד.[40]

 

הסלפים נגד הצבא: פועל בשירות חזבאללה, סוריה ואיראן

התפתחות משמעותית במאבק המחריף בין אל-אסיר והסלפים לבין חזבאללה היא העובדה שהצבא הלבנוני ומנגנוני הביטחון נקלעו בחודשים האחרונים ללב הסכסוך בין הצדדים. מזה זמן רב מאשימים חלק מהסלפים את הצבא ובעיקר את המודיעין בנטייה לטובת כוחות ה-8 במרץ בכלל ולחזבאללה בפרט. הדבר הגיע לכדי כך שבקרב הסלפים ותומכיהם נשמעו קריאות שלא להתגייס לצבא, התקיימו הפגנות נגדו וכן הופנו כלפיו האשמות חריפות כמי שפועל נגד הסונים וממלא הוראות של חזבאללה והמשטרים הסורי והאיראני. מתיחות זו הגיע לשיא כאשר מייסד הזרם הסלפי בלבנון השיח' דאעי אל-אסלאם אל-שהאל איים לפרסם פתוות  הקוראות לבצע ג'יהאד נגד כל מי שפוגע בסונים ובכלל זה הצבא.[41]

 

הסלפים מכריזים על ג'יהאד בסוריה; חזבאללה: לחימתנו בסוריה - חובה לאומית

בחודשיים האחרונים ניכר כי הסלמת הקרבות בסוריה בין משטר אסד למורדים משפיעה באופן ישיר על  המאבק בין חזבאללה לבין הסלפים בראשות השיח' אל-אסיר ושייחי'ם סלפים נוספים בשל תמיכתו הצבאית של כל אחד מהם בצד אחר במלחמה בסוריה מתיחות זו הגיעה לאחרונה לשיאים חדשים בעקבות הניצחונות שהשיג צבא המשטר הסורי על הצבא הסורי החופשי (צס"ח) במערכה על העיר אל-קוציר והאזור הכפרי שלה במערב סוריה בסמוך לגבול הלבנוני, זאת במידה רבה הודות להשתתפותם של חיילים רבים של חזבאללה בלחימה לצד צבא המשטר.

 

ב-22 באפריל 2013 הכריזו שייח'ים שונים מכל רחבי לבנון וכן גוף חכמי הדת המוסלמים – המאגד בתוכו את ראשי הקבוצות הסלפיות בצפון לבנון – בראשותו של השיח' הסלפי סאלם אל-ראפעי, על גיוס כללי של צעירים למען אחיהם הסונים באל-קוציר, בדומה להתגייסות חזבאללה למען אחיהם השיעים בסוריה. שיח'ים אלה גם שלחו אגרת פתוחה לנשיא לבנון, מישל סולימאן, ליו"ר הפרלמנט נביה ברי ולראש ממשלת המעבר נגי'ב מיקאתי בה טענו "כי שתיקתם כלפי המעורבות הישירה של חזבאללה נגד לבנונים וסורים עשוקים באל-קוציר פתחה את דלתות לבנון בפני מלחמת אזרחים עדתית המאיימת על שלום הציבור ועל דו הקיום".[42] ימים ספורים לאחר מכן הגדיר השיח' אל-ראפעי את דבריו כ"הכרזת ג'יהאד".[43]

 

גם השיח' הסלפי מצידון אחמד אל-אסיר הוציא פתוא המחייבת "כל מי שיכול ובפרט מתושבי לבנון לערוך ג'יהאד בסוריה, ובפרט באל-קוציר",[44] ובמסיבת עיתונאים שערך במסגדו הכריז על הקמת פלוגות צבאיות בשם 'פלוגות ההתנגדות החופשית בלבנון' שיצאו ללחימה בסוריה. בנוסף הוא הכריז על הקמת קבוצות חמושות חשאיות להגנה עצמית בתוך לבנון במקרה וחזבאללה יחליט להילחם בסלפים בתוך לבנון.[45] היומון אל-אח'באר דיווח על מסרונים שהגיעו לפלאפונים בטריפולי ובהם קריאה לכל סוני בלבנון לשאת נשק ולפגוע בכל פעיל של חזבאללה.[46]

 

לעת עתה נראה כי פתוות ג'יהאד אלה לא הצליחו להרתיע את חזבאללה למרות חששותיו ממלחמה עדתית. ואכן בו ביום, ובתגובה לקריאות הג'יהאד של השיח'ים הסלפים, אמר ראש המועצה המבצעת של חזבאללה השיח' נביל קאוק כי השתתפות חזבאללה בלחימה על אדמת סוריה היא "חובה לאומית" וכי חיילי חזבאללה שנפלו בסוריה הם "שהידים של המולדת".[47]. בנאום שנשא ב- 30 באפריל 2013 אמר נצראללה: "לא נעזוב את הלבנונים החיים באזור הכפרי של אל-קוציר [ולא] נחשוף אותם למתקפות מצד הקבוצות החמושות [של האופוזיציה הסורית]".[48]

 

קריאות אלה של הסלפים לג'יהאד בסוריה הן בעצם פתיחתה של מלחמה לבנונית בין עדתית סונית-שיעית על אדמת סוריה העלולה לעבור לאדמת לבנון, דבר, ששני היריבים הפוליטיים העיקריים במדינה – אל-מסתקבל וחזבאללה – והכוחות האזוריים שמאחוריהם – סעודיה ואיראן – רוצים למנוע.[49]

 

לעת עתה נראה שללחימה בסוריה ולמצב בשטח שם  יש השפעה ישירה על המצב בלבנון ועל המתיחות בין הצדדים,  זאת, למרות כל מאמציה של סעודיה בחודש האחרון לבלום את המתיחות הזו ואת הידרדרותה של לבנון למלחמה עדתית ולאלימות.

 

 

* א.ב. פיקראלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי

 


[1] אל-וטן (סוריה), 28.2.2013

[2] אל-ספיר (לבנון), 28.2.2013

[3] אל-מסתקבל (לבנון), 15.3.2013

[4] היומון אל-מסתקבל שבבעלות סעד אל-חרירי ציטט ב-4 באפריל 2013 מקורות בכירים שהביעו חשש מכך שחזבאללה יחזור על אירועי ה-7 במאי 2008. אל-מסתקבל (לבנון), 4.4.2013. היומון התייחס לפעולות דמים בהם פתחו אנשי  חזבאללה ב-7.5.08, השתלטו על מוסדות, תקפו מערכות תקשורת  ופעלו נגד אישים אנטי סורים.

[5] אל-אח'באר (לבנון), 4.4.2013

[6] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 2.4.2013

[7] על מעורבות הצדדים היריבים בלבנון במשבר בסוריה ראו דוח ממרי

[8] אל-מסתקבל (לבנון), 19.3.2013

[9] אל-ספיר (לבנון), 19.3.2013

[10]ו ראו דו"ח ממרי על הכרסום במעמדו של חזבאללה

[11] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.2.2013

[12] אל-מסתקבל (לבנון), 27.2.2013

[13] אל-אח'באר (לבנון), 11.3.2013

[14] אל-אח'באר (לבנון), 25.2.2013

[15] אל-ספיר (לבנון), 15.3.2013

[16] אל-ספיר (לבנון), 9.3.2013

[17]העימות פרץ עקב טענותיו של אל-אסיר כי כרזות של חזבאללה כמו "מסירת הנפש היא עוצמה נצחית" נועדו לפעיליו הנהרגים בלחימה בסוריה וזה פוגע ברגשותיו (http://www.lbcgroup.tv/News.aspx, (12.11.12

[18] אל-ספיר (לבנון), 12.2.2013; אל-נהאר (לבנון), 10.2.2013; אל-אח'באר (לבנון), 22.2.2013;  אל-אח'באר (לבנון), 25.2.2013;  אל-מסתקבל (לבנון), 1.3.2013; אל-אח'באר (לבנון), 2.3.2013; אל-נהאר (לבנון), 4.3.2013; אל-נהאר (לבנון), 11.3.2013; אל-אח'באר (לבנון), 14.3.2013.

[19] אל-אנבאא (כווית), 14.11.2012

[20] אל-אח'באר (לבנון), 20.2.2013

[21] אל-אח'באר (לבנון), 21.2.2013

[22] אל-לואא (לבנון), 1.3.2013

[23] אל-ספיר (לבנון), 26.2.2013

[24] אל-אח'באר (לבנון), 28.2.2013

[25] אל-ספיר (לבנון), 22.2.2013

[26] אל-ספיר (לבנון), 27.2.2013

[27] אל-נהאר (לבנון), 1.3.2013

[28] אל-אח'באר (לבנון), 25.3.2013.

[29] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 14.4.2013. במחווה זו ניתן לראות ביטוי נוסף למעורבות הסעודית בלבנון המנסה להרגיע את הרוחות במדינה. על כך ראו בדו"ח ממרי

[30] אל-מתסקבל (לבנון), 3.4.2013

[31] אל-אח'באר (לבנון), 4.4.2013

[32] אל-ספיר (לבנון), 26.2.2013

[33] אל-ספיר; אל-אח'באר (לבנון), 28.2.2013

[34] אל-אח'באר (לבנון), 29.4.2013

[35] אל-ספיר (לבנון), 27.2.2013

[36] אל-אח'באר (לבנון), 21.2.2013

[37] אל-מסתקבל (לבנון), 1.3.2013. ר' התבטאויות נוספות שלו באל-נהאר (לבנון), 4.3.2013

[38] אל-אח'באר (לבנון), 15.3.2013.

[39] אל-אח'באר (לבנון), 20.3.2013.

[40] אל-אח'באר (לבנון), 8.4.2013

[41] אל-נהאר (לבנון), 2.3.2013

[42] אל-אח'באר (לבנון), 23.4.2013

[43] אל-אח'באר (לבנון), 27.4.2013

[44]  אל-מסתקבל (לבנון), 23.4.2013

[45] אל-אח'באר; אל-מסתקבל (לבנון), 23.4.2013

[46] אל-אח'באר (לבנון), 23.4.2013

[47]  אל-אח'באר (לבנון), 23.4.2013

[48]  אל-אח'באר (לבנון), 1.5.2013

[49] על מעורבותה המחודשת של סעודיה בלבנון כדי להביא לרגיעה ראו בדו"ח ממרי