המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור סעודי: עת לספח את עזה למצרים
21/12/2012

 

בעל טור סעודי: עת לספח את עזה למצרים

 

במאמר ביומון הסעודי הממסדי אל-שרק, קרא בעל הטור אבראהים אאל מג'רי לספח את עזה למצרים, כפי שהיתה בין השנים 1948-1967, טרם נכבשה על-ידי ישראל. לדבריו, סיפוח זה יגן על תושבי עזה מפני ישראל ויפתור את המתיחות בין מצרים לישראל הקיימת בשל הסכסוך בין ישראל לחמאס.[1]

 

להלן תרגום המאמר:

 

"ראשית, אנו מברכים את תושבי עזה על ניצחונם ואנו מודים להם על התמדתם [בעמידה] מול האויב העושק והפושע הזה. הניצחון הזה שימח את הערבים והמוסלמים כולם. שנית, לאחר התמורות שחלו באזור ובמיוחד במצרים, ולאחר הניצחון ברצועה, הוכשרו התנאים להצגת הרעיון לספח את עזה למצרים.

 

רעיון זה הוא הדרך הטובה ביותר להיפטר מהתקפות ישראל על עזה, וראוי לממשו משום [שזה היה המצב] בעבר. כידוע, עזה הייתה בשליטת מצרים משנת 1948 עד שנת 1967, כאשר כבשה ישראל את רצועת עזה וסיני. לאחר מלחמת [1967], מצרים דרשה במשך שנים לשחרר את שטחיה הכבושים – סיני והרצועה – עד שהנשיא סאדאת ויתר על עזה בהסכם קמפ-דיוויד והטיל על תושביה ועל העם הפלסטיני את האחריות למשא ומתן להשבתה ולאוטונומיה בה.

 

הוויתור של סאדאת על אזור שהיה בשליטת מצרים במשך עשורים, היה מעשה הפקרה מצידו ומצד מקורביו בלבד, שהרי רוב העם המצרי לא היה מרוצה מהסכם זה שהפריד את עזה ממצרים. [סאדאת] נשא ונתן על [ההסכם] לבדו וחתם עליו מבלי להציגו בפרלמנט המצרי ומבלי להתעניין בעמדת עמו [עליו].

 

סיפוח עזה למצרים לא יסתור את הסכמי השלום ולא את היוזמה הערבית, אדרבא, הוא מהווה פתרון יעיל לתושבי עזה, [משום שכך הם] יהיו תחת חסותה והגנתה של מצרים. כמו כן, הוא [הפתרון] הטוב ביותר עבור מצרים, [משום שכך היא] תיפטר מהמתיחות ומהסכסוך המתמשך בין עזה לישראל –  סכסוך שלו השפעה שלילית על ביטחונה הלאומי [של מצרים] ועל כלכלתה ואשר מעמידה במבוכה מול העולם החיצוני המתעקש על כך שהגבולות בינה לבין עזה יהיו תחת פיקוח.

 

סיפוח עזה למצרים לא ייתקל בהתנגדות מצד ישראל, ארה"ב ואפילו האו"ם, מאחר שזה עניינם של עזה ותושביה להחליט על גורלם. יתרה מזאת, הישראלים מייחלים לסיפוח זה יותר מכל, כדי להיפטר מאיום הקבוצות החמושות; כדי להבטיח את ריבונותה של מצרים על הרצועה וכדי לא להיות מותקפים מצדה.

 

ישנו גם העניין הגיאוגרפי: כיצד תוכל הגדה [המערבית] להתאחד עם עזה על אף הניתוק הגיאוגרפי? כיצד שתי ישויות המופרדות ע"י ישראל יכולות להרכיב מולדת אחת? האם יעלה על הדעת שישראל תפתח בשטחיה דרכי מעבר לפלסטינים מעזה לגדה? או שתיושם הצעתו של שר הביטחון, אהוד ברק, לחפור מתחת לאדמה מנהרה באורך 57 ק"מ, כדי שהפלסטינים יעברו בה? האם ניתן לצפות לחילופי שטחים, כך שהרשות תוותר על כמה שטחים בגדה לטובת ישראל, ובתמורה ישראל תיתן לפלסטינים שטחים שיחברו בין הגדה לרצועה? זוהי הצעה בלתי ישימה, משום שישראל תסרב להתפצל לשניים. לפיכך, החלום להקים מולדת משתי ישויות המנותקות זו מזו מבחינה גיאוגרפית ביותר מ-60 ק"מ הוא חלום שלא ניתן להגשימו ורדיפה אחר אשליה.

 

סיפוח [עזה למצרים] לא יפגע בתכנית הלאומית הפלסטינית ולא ביישום היוזמה הערבית, אדרבא, הוא יחזק את המו"מ. היוזמה הערבית דורשת את הגדה, את עזה ואת הגולן, ואם עזה תשוחרר, כל שיוותר הוא להתמקד בשתי הדרישות האחרות.

 

הגיבורים שחררו את עזה וסילקו את ההתנחלויות הישראליות בשנים האחרונות, ועתה הם ניצחו את ישראל והוכיחו את שליטתם המלאה על הרצועה. כיום העיקר הוא להתמקד בגדה המערבית ולגייס את המאמצים לתמוך בה ובהתנגדות בה. תהא זו טעות מצד הערבים והעולם להתמקד [רק] בענייני עזה, תושביה ושיקומה ולהזניח את שיקום הגדה ואת התמיכה המדינית והחומרית בה. זו תכניתה של ישראל שרוצה תמיד שהמבטים יופנו לעזה, בעודה מייהדת את ירושלים, מרחיבה את ההתנחלויות ומפקיעה אדמות ושטחים בגדה. 

 

מצרים לא תתפנה בשום אופן לרפורמה הכלכלית ולא לפיתוח, והיא לא תיפטר מכאב הראש הכרוני הזה, שנגרם מהבעיות החוזרות ונשנות [הקשורות] בעזה, אלא רק ע"י סיפוחה אליה. במקום לקרוא לפתיחת מעבר רפיח, יש לקרוא לפתיחת המעברים כולם, בתי הספר, האוניברסיטאות, בתי החולים והשווקים המצריים בפני תושבי עזה. במקום שיישארו בכלא עזה תחת חסדי פתיחת המעבר [או סגירתו], שיעברו בחופשיות לאדמת החופש והצדק, אדמת המהפכה והכבוד".[2] 

 



[1] יצוין כי באוקטובר 2009, בשני מאמרי מערכת ביומון הסעודי הממסדי אל-ריאד, טען עורך היומון, תורכי אל-סודירי, כי הפתרון לחוסר היציבות הכרוני בלבנון הוא חזרתה של לבנון לסוריה ממנה נותקה בהסכם סיקס פיקו.  אל-סודירי חזר והגן על עמדתו זו גם בראיון לאתר האינטרנט של ערוץ אל-ערביה, וטען כי זוהי עמדתו האישית בלבד. עקב הסערה שחוללו דבריו, פרסם אל-סודירי מאמר שלישי שבו חזר בו מעמדתו והתנצל.  

[2] אל-שרק (סעודיה), 26.11.2012