המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: דיקטטורה חדשה בשם המהפכה
9/12/2012


מצרים תחת שלטון האח"ס:  

ההכרזה החוקתית - דיקטטורה בשם המהפכה

מאת נ. שמני*

 

הקדמה

פחות משנתיים לאחר הדחת הנשיא המצרי לשעבר, חוסני מובארכ, שוב נשמעות בכיכר אל-תחריר בקהיר הקריאות "העם רוצה להפיל את המשטר". הפעם דורשים רבבות המפגינים להפיל את משטרו של מוחמד מורסי, איש תנועת האחים המוסלמים [להלן האח"ס], שעלה לשלטון רק לפני חמישה חודשים.

 

הביקורת הפנימית כנגד מורסי נשמעת בחברה המצרית מזה חודשים ומתרכזת סביב הטענה כי מורסי לא עמד בהבטחותיו עם היבחרו – האחת, לשפר את חייהם של המצרים - מורסי התחייב לחולל שינויים משמעותיים שייטיבו את מצבו של הציבור בתחומי הביטחון, התחבורה, המזון, הדלק והניקיון תוך 100 ימים, ויצר ציפיות שכעת הן בעוכריו. הציבור ספר את מאת הימים הראשונים בציפייה לשינוי, אך לשווא. השניה, לשמש נשיא של כלל המצרים ולא רק של  תנועת האח"ס ותומכיה. במקום זאת, טוענים מתנגדי מורסי, הוא מפעיל אמצעי דיכוי, נוטל לעצמו סמכויות רבות, אפילו יותר ממובארכ; ופועל לאח'ואניזציה של מצרים, היינו להפיכתה למדינה שהאח"ס שולטים בכל מוקדי הכוח בה ומשליטים עליה באמצעותם את השקפותיהם, למשל, על ידי אינדוקטרינציה של אידיאולוגיית התנועה דרך שינוי תכניות הלימוד בבתי הספר.

 

ביקורת זו הובילה להפגנות המוניות במחצית השנייה של נובמבר 2012, בעת שמורסי היה עסוק בתיווך בין ישראל לחמאס בעקבות מבצע עמוד ענן, והן הלכו והתעצמו בתגובה להחלטות שפרסם - מיד לאחר חתימת הסכם הפסקת האש הישראלי-פלסטיני בחסותו - במסגרתן נטל לידיו סמכויות נרחבות מאי פעם. מורסי שלל ממערכת המשפט המצרית את האפשרות לערער על החלטותיו, וכך, למעשה, נתן תוקף חוקתי למעמדו כפוסק האחרון במדינה, מעבר להיותו ראש הרשות המבצעת.

 

בשבועיים שלאחר פרסום החלטותיו, האיץ מורסי את תהליך אישורה של טיוטת החוקה המצרית החדשה, ובתום ישיבות מרתוניות של וועדת החוקה, הכריז ב-1.12.12 על הבאתה למשאל עם בתוך שבועיים, היינו ב- 15.12.12, כך למעשה שלל מורסי ממערכת המשפט את האפשרות לדון בתביעות שקראו לפזר את מועצת השורא והוועדה לניסוח החוקה. צעדים אלה עוררו ביקורת ציבורית רחבה שהובילה לדיון ציבורי סוער בתוך מצרים סביב החוקה. ברחבי המדינה נערכות מדי יום הפגנות רבות משתתפים, ואף אלימות, במחאה על  צעדיו אלו, וכן הפגנות נגדיות.

 

בעקבות הזעם הציבורי הנרחב על פרסום ההכרזה החוקתית, מורסי פרסם ב-8.12.12 הכרזה חוקתית נוספת בה נכתב כי "ההכרזה החוקתית שפורסמה בתאריך 22.11.2012 מבוטלת החל מהיום, אך השלכותיה נותרות בעינן".[1] בהכרזה זו הופיע סעיף חדש לפיו משאל העם יתקיים במועדו – ה-15.12.12, ולא הופיעו הסעיפים שהעניקו חסינות להחלטותיו של מורסי ושאסרו על פיזור מועצת השורא. אנשי האופוזיציה והמשפט לא הביעו שביעות רצון מההכרזה החדשה, וטרם החליטו על צעדיהם, וניכר כי המשבר הפנימי במצרים נמשך.

 

נראה כי הלגיטימציה והתמיכה הבינ"ל להן זכה, בעיקר מצד ארה"ב, בעקבות מדיניות החוץ שלו, גרמו למורסי לחוש כי הוא חסין מביקורת מצד המערב ולכן העז לנקוט צעד כל כך מרחיק לכת בתוך מצרים. ואולם כלפי פנים, הגדיש צעד זה את הסאה וגרם להתפרצות. הציבור סירב לשבת בחיבוק ידיים למול הצעדים שנקט מורסי במדיניות הפנים מאז עלה לשלטון, שעיקרם נטרול כל מוקדי הכוח במדינה העלולים לערער על סמכותו וריכוז הסמכויות הביצועיות, התחיקתיות והשיפוטיות בידיו של הנשיא: 

 

א.      השתלטות על התקשורת - הצעד הראשון בו נקט מורסי היה השתלטות על ה"רשות הרביעית" ו"כלב השמירה על הדמוקרטיה" על ידי החלפת שר התקשורת באיש האח"ס; החלפת עורכי העיתונים הממשלתיים וראשי מועצות המנהלים שלהם; החרמת עיתונים שמתחו ביקורת על הנשיא; ונקיטת הליכים משפטיים נגד עיתונאים שפרסמו "דיווחים כוזבים" נגד הנשיא ותנועת האח"ס.

ב.      נטרול כוחה של המועצה הצבאית – הצעד הבא היה נטילת סמכויותיה של המועצה הצבאית, שהייתה מוקד הכוח העיקרי במצרים מאז המהפכה, על ידי הדחת ראשי הצבא, בראשם ראש המועצה הצבאית, מוחמד חוסין טנטאוי, והרמטכ"ל סאמי ענאן, וכן ראשי זרועות האוויר, היבשה והים וראשי המודיעין, המשטרה הצבאית ומשמר הנשיאות באוגוסט 2012. במקביל מורסי ביטל באוגוסט 2012 את ההכרזה החוקתית המשלימה שפרסמה המועצה הצבאית, עד לגיבושה של חוקה חדשה, ופרסם הכרזה חוקתית חדשה בה נטל מידי המועצה הצבאית את הסמכות העליונה בקבלת ההחלטות בענייני צבא וביטחון.

ג.       נטילת סמכויות התחיקה – בהכרזה החוקתית החדשה שפרסם מורסי באוגוסט 2012 הוא לקח לידיו את כל סמכויות התחיקה עד לגיבושה של חוקה חדשה, שכן מועצת העם האמונה על החקיקה פוזרה ביוני 2012 בצו של בית הדין החוקתי העליון.

ד.       נטילת סמכויות מערכת המשפט – מזה חודשים קורא מורסי תגר על הרשות השופטת, המהווה מוקד כוח משמעותי במצרים הנאבק בקנאות על עצמאותו. בתחילה, ביטל מורסי את פסיקת בית הדין החוקתי העליון בדבר פיזור מועצת העם, אך חזר בו בעקבות ביקורת שנמתחה על כך. בהמשך, פיטר מורסי את התובע הכללי, אך שוב חזר בו. בשבועיים האחרונים הגיעה המתיחות בין המשטר למערכת המשפטית לכדי התנגשות חזיתית כאשר ב-22.11.12 פרסם מורסי הכרזה חוקתית חדשה, בה הרחיב באופן משמעותי את סמכויותיו ופסק שאף גורם במדינה, כולל בתי הדין, אינו רשאי לערער על  החלטותיו; הדיח את התובע הכללי ומינה אחר במקומו; הורה לחדש את החקירות והמשפטים של אנשי המשטר הקודם האחראים למות המפגינים; שלל מבית הדין החוקתי העליון את הזכות להורות על פיזור מועצת השורא, הבית העליון של הפרלמנט שבו רוב לאח"ס.[2]

ה.      שריון מעמד האח"ס כמנסחי החוקה החדשה – באמצעות ההכרזה החוקתית החדשה נתן מורסי ארכה בת חודשיים לוועדה לניסוח החוקה, כדי שתוכל להתגבר על המחלוקות הפנימיות שנתגלעו בה ולהשלים את מלאכתה. בנוסף, שלל מורסי מבית הדין החוקתי העליון את הסמכות לפזר את ועדת החוקה, זאת על רקע התקרבות המועד בו אמור היה בית הדין להכריע בתביעות שהגישו גורמים ליברליים-חילוניים לפיזור הוועדה, בטענה כי הרכבה אינו מייצג את כל האוכלוסייה, היות ורוב חבריה הם אסלאמיים שחלק גדול מהם חברים באח"ס. זמן קצר לאחר פרסום ההכרזה החוקתית החדשה, סיימה הוועדה את הכנת החוקה וחיש נקבע מועד לקיום משאל העם עליה, צעד שנתפס בעיני רבים כמחטף של החוקה ע"י האח"ס.

 

בדו"חות קודמים של ממרי, פורטו צעדיו של מורסי מאז עלייתו לשלטון, להשתלטות על התקשורת, לנטרול כוחה של המועצה הצבאית ולנטילת סמכויות התחיקה.[3] דו"ח זה ידון בצעד האחרון בו נקט לריכוז סמכויותיו - נטילת הסמכויות מידי מערכת המשפט, וכן בצעדים נוספים של מורסי לביסוס כוחם של אנשי האח"ס במערכת השלטון במצרים, כל זאת על רקע אכזבה ברחוב המצרי מהעדר הגשמת יעדי המהפכה.[4]

 

נטילת סמכויותיה של מערכת המשפט

כאמור, בחודשים האחרונים נקט מורסי כמה צעדים בניסיון לנטרל את מוקד הכוח האחרון שנותר במצרים - מערכת המשפט, שנודעה תמיד כגורם חזק ורב השפעה בתוך מצרים, השומר בקנאות על עצמאותו. במהלך החודשים האחרונים מורסי נקט בשני צעדים בוטים נגד מערכת המשפט: בפעם הראשונה ביטל פסיקה של בית הדין החוקתי העליון בדבר פיזור מועצת העם, ובפעם השנייה הדיח את התובע הכללי. בסופו של דבר הוא חזר בו משתי החלטות אלה בעקבות לחץ ציבורי, אך הן עוררו זעם ציבורי ואף האשמות קשות מצד השופטים שטענו כי מורסי פוגע בהפרדת הרשויות.

 

המאבק על פיזור מועצת העם  - מועצת העם שנבחרה לאחר מהפכת ינואר 2011, שבה היה רוב לאח"ס, פוזרה ביוני 2012 בהוראת בית הדין החוקתי העליון, שפסק כי הבחירות למועצת העם לא היו חוקתיות משום שהתמודדו בהן רשימות מפלגתיות לצד מועמדים עצמאיים.[5] פיזור המועצה עורר מחאות של רבים שטענו כי מערכת המשפט נגועה במניעים פוליטיים וקראו למורסי לנצל את סמכותו כנשיא ולהשיב את מועצת העם לפעילות.[6] ביולי 2012 ביטל מורסי את פסיקת בית הדין החוקתי העליון בדבר פיזור מועצת העם והחליט לכנסה מחדש.[7] צעד זה עורר ביקורת על כך שמורסי מתערב בענייני מערכת המשפט ונוקט צעדים שמהווים חריגה מסמכותו, במטרה לשרת את האח"ס ולא את כלל הציבור המצרי.[8]  בתגובה לצעד זה, בית הדין החוקתי העליון חזר על פסיקתו כי יש לפזר את מועצת העם והורה לבטל את החלטתו של מורסי לכנסה מחדש. בסופו של דבר מורסי נכנע ללחצה של מערכת המשפט ופרסם גילוי דעת בו הודיע כי הוא מחויב לפסיקותיה, כולל לפסיקה לפזר את מועצת העם, ואף הביע מחויבותו לשמור על יחסים תקינים בין הרשויות ולמנוע כל עימות ביניהן.[9]

 

המאבק על פיטורי התובע הכללי -  המערכה השניה בין מורסי לבין מערכת המשפט נפתחה לאחר החלטתו ב-11.10.12, כנראה בלחץ יועציו, לפטר את התובע הכללי, עבד אל-מגיד מחמוד, ולמנותו לשגריר בוותיקן. הרקע לפיטורים היה המחאה הציבורית על החלטת בית הדין החוקתי העליון, לזכות את הנאשמים בהרג מפגינים במהלך הפגנות "קרב הגמל" בחודש פברואר 2011.[10]  "קרב הגמל" התחולל ב-2.2.2011 בכיכר אל-תחריר, במהלכו פרצו אנשי המשטר הקודם לכיכר כשהם רכובים על גמלים וגרמו למותם של 11 מפגינים וכ-2000 פצועים. בעקבות פסיקה זו כתב מורסי בעמוד הטוויטר שלו כי לעולם לא יתיר את הפקרת דם השהידים שהקריבו עצמם למען המולדת.[11] התובע הכללי סירב לקבל את ההחלטה לפטרו, והכריז כי הוא נשאר במשרתו בטענה שלפי החוק,  אין לנשיא סמכות לפטרו. הוא זכה לתמיכת מועדון השופטים במצרים שטען כי פיטוריו מהווים התערבות בעבודת מערכת המשפט.[12] יומיים לאחר הפיטורים, נסוג מורסי מהחלטתו והסכים להשאיר את התובע הכללי בתפקידו, צעד שרבים ראו בו ניצחון ברור של מערכת המשפט.[13]

 

מתוך עמוד הטוויטר של מוחמד מורסי[14]

 

 

פרסום ההכרזה החוקתית לפיה לא ניתן לערער על אף החלטה של מורסי -  שיאו של המאבק בין מורסי למערכת המשפט היה ב-22.11.12, כאשר פרסם הכרזה חוקתית בה הרחיב באופן משמעותי את סמכויותיו ופסק שאף גורם במדינה, כולל בית המשפט, אינו רשאי לערער על החלטותיו עד שתהיה חוקה חדשה ומועצת עם חדשה; הוא הדיח את התובע הכללי ומינה אחר במקומו; הורה על מתן ארכה של חודשיים לוועדה לניסוח החוקה אשר בה רוב לנציגי הזרמים האסלאמיים; ופסק שבית הדין החוקתי העליון אינו רשאי להורות על פיזורה ולא על פיזור מועצת השורא שבה יש רוב לאח"ס.[15]

 

בצעד זה מורסי שלל את סמכות בית הדין החוקתי העליון לדון בתביעות לפיזור מועצת השורא ובתביעות שהגישו גורמים חילונים וליברליים לפזר את הוועדה לניסוח החוקה, בטענה שהרכבה אינו מייצג את כלל החברה המצרית. דיון בערעורים אלו היה אמור להתקיים בתחילת דצמבר 2012. ההכרזה החוקתית של מורסי העניקה לוועדת החוקה חסינות והבטיחה שטיוטת החוקה שנוּסחה בּרוּבּה לשביעות רצון האח"ס, היא שתובא למשאל עם.

יצוין כי ההכרזה החוקתית החדשה שפרסם מורסי כללה גם מהלכים הקשורים למהפכה שנועדו להפיס את דעתם של המתנגדים לו: הוא הורה לחדש את החקירות והמשפטים של אנשי המשטר הקודם האחראים למות המפגינים והגדיל את גובה הפיצוי למשפחות הפצועים וההרוגים של המהפכה. מורסי דאג להדגיש שוב את דאגתו להרוגי המהפכה וכתב בעמוד הטוויטר שלו: "היום החלה הנקמה האמיתית של דם השהידים שאני ערב להם".[16]

 

מתוך עמוד הטוויטר של מוחמד מורסי

 

צעד זה מהווה דוגמא לדפוס התנהלות של "שני צעדים קדימה, צעד אחורה", שנוקט מורסי: בעת שנמתחת עליו ביקורת רחבה, או כשהוא נוקט בצעד שעלול להיתקל בהתנגדות, הוא ממהר לעשות צעד נוסף הקשור למהפכה כדי לרצות ולרכך את מבקריו. כך, הוא מרבה לבצע מהלכים שנועדו להעניש את אנשי המשטר הקודם, כדי לרצות את משפחות ההרוגים והפצועים של מהפכת ה-25 בינואר, ובכך להוכיח עד כמה הוא מגן עליה. הוא שב ומדגיש את חשיבות המהפכה וקורבנותיה עבורו על מנת להסיט את תשומת הלב מהצעדים בהם הוא נוקט לביסוס שלטונו וריכוז הסמכויות בידו, בלא לתת תשובות ממשיות למצוקה הכלכלית ולדרישה לדמוקרטיה. עוד דוגמא לדפוס זה, היא נאומו ב-6.10.12 לרגל יום השנה למלחמת אוקטובר, בו טען כי רוב הבטחותיו קוימו, בייחוד בתחום הביטחוני. נאום זה זכה לקיתונות של רותחין. נאמר עליו כי הוא היה נאום לקוני וריק מתוכן, חסר השקפה ברורה לגבי עתידה של מצרים.[17] ימים ספורים בלבד לאחר נאומו, הורה מורסי לשחרר את כל עצורי המהפכה, צעד שנתפס כניסיון לכסות על כישלונו ולהסיח את הדעת ממנו.[18]

 

לצד מהלכים אלו לצמצום סמכויות מערכת המשפט פתחו האח"ס בהתקפה פוליטית ותקשורתית נגד בית הדין החוקתי העליון במטרה להצדיק את ההכרזה החוקתית של מורסי. באתר האח"ס הופיעו מאמרים רבים שהאשימו את מערכת המשפט בכך שהיא פועלת מתוך מניעים פוליטיים.[19] כרים עבד אל-סלאם, התייחס בטורו ביומון אל-יום אל-סאבע למתקפה זו: "מצעד הנקמה נגד בית הדין החוקתי העליון, שאותו תנועת האח"ס כתבה, ביימה והציגה בפני האנשים, הורס את אחת מאבני היסוד של מצרים. זאת ללא כל אחריות לאומית או השקפה לגבי מה שיתרחש בעתיד, אם תהיה פגיעה בכבוד בית הדין החוקתי או במעמד שופטיו הנערצים."[20]

 

מערכת המשפט יוצאת למאבק נגד מורסי

צעדיו של מורסי עוררו תגובות קשות מצד השופטים. סגן נשיא בית הדין לערעורים, ד"ר מדחת מוחמד סעד אל-דין, פרסם מאמר ביומון אל-אהראם, בו מתח ביקורת נוקבת על פגיעת ההכרזה החוקתית של מורסי ברשות השופטת, וטען כי ההכרזה החוקתית היא פעולה חסרת בסיס חוקי וכי סעיפיה סותרים זה את זה: "בפתיחת [ההכרזה] נכתב כי היא מכבדת את הקביעות של ההכרזה החוקתית שפורסמה במרץ 2011, אולם ההכרזה החוקתית הזו לא מכבדת דבר. בהכרזה ממרץ 2011 נקבע כי הרשות השופטת היא עצמאית וכי אף אחת מרשויות המדינה אינה רשאית להתערב בעבודת המשפט... אך הנשיא התעלם מהכרזה זו והסעיר את הרשות השופטת ע"י מתן חסינות לכל החלטותיו... ואסר לערער עליהן בכל דרך או בפני כל גורם משפטי." סעד אל-דין הוסיף כי ההכרזה החוקתית היא חוליה אחת בשרשרת ארוכה של פעולות "שנועדו להגביל את חירויות הציבור ואת זכותו של האדם המצרי לפנות אל [מערכת] המשפט... שהרי [ההכרזה] כללה בסעיפיה ביטול התלונות הקשורות [לפיזור] הוועדה לניסוח החוקה ומועצת השורא." הכותב הביע התנגדות להחלטה להגביל את תקופת כהונתו של התובע הכללי לארבע שנים, בטענה כי אין זו משרה פוליטית כמו הנשיאות שיש להגבילה, והביע חשש מכך שזה יהווה תקדים להגבלת תקופת עבודתו של כל שופט שיפרסם פסק דין שלא יהיה לרוחה של רשות אחרת במדינה. בנוסף, טען סעד אל-דין שההכרזה מתעלמת מחוק הרשות השופטת "המחייב את הסכמת המועצה העליונה למשפט לחוקים הקשורים באנשי המשפט... שהיא האחראית למינוי התובע הכללי."[21]

 

מועדון השופטים הכריז על השבתת פעילות השופטים עד לביטול ההכרזה החוקתית. בהודעת בית הדין החוקתי העליון נאמר: "לעולם לא נהיה כלי צייתן או גמיש בידי מישהו שישתמש בו כל אימת שיחפוץ."[22] ניסיונותיו של מורסי ליישב את המשבר עם מערכת המשפט לא צלחו עד כה. ב-26.11.12 נפגש מורסי עם המועצה העליונה למשפט והבהיר כי החסינות שהעניק להחלטותיו היא זמנית ותקפה רק לעניינים הקשורים לריבונות, וכי משפטים חוזרים ייערכו רק אם יהיו ראיות חדשות. השופטים דחו את הסבריו והחליטו להמשיך בשביתה.[23] תהאני אל-גבאלי, סגנית יו"ר בית הדין החוקתי העליון, טענה כי החלטותיו של מורסי מנוגדות לחוק ולכן הוא איבד את הלגיטימיות שלו; הוא לא נחשב עוד לנשיא מצרים, אלא לאזרח מן השורה, מכיוון שהוא פגע בזכויות ובחירויות והרס את הרשות השופטת, לדבריה.[24]

 

בית הדין החוקתי העליון פרסם הודעה נוספת בה טען כי ההתקפה התקשורתית נגדו החלה לאחר שהחליט לפזר את מועצת העם וזו התקפה אותה יזמה "קבוצה פוליטית מסוימת" [בהתכוונו לאח"ס] שחבריה איבדו את מושביהם במועצת העם ואת כוח השפעתם. לדבריו, קבוצה זו פתחה במסע נקמה וביריבות אישית נגד השופטים במהלכו איבדה את המצפון והמוסר ופרסמה ידיעות כוזבות באמצעי התקשורת נגד מערכת המשפט. בהודעה נכתב כי הדבר המצער ביותר הוא הצטרפותו של מורסי להתקפה זו לאחר שהוא עצמו נשבע אמונים בפני בית הדין החוקתי העליון כשנבחר לנשיאות וקיבל את הלגיטימציה שלו מבית הדין. עוד נטען כי למן הרגע הראשון, הוועדה לניסוח החוקה שמה לה למטרה לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט.[25]

 

האופוזיציה: מורסי הוא פרעה חדש וגרוע ממובארכ; יש להפיל את שלטונו

גורמים רבים במצרים ואף מחוצה לה נזדעקו בעקבות פרסום ההכרזה החוקתית החדשה של מורסי ונטילת הסמכויות הרבות לידיו. ארה"ב, למשל, הביעה את דאגתה מפרסום ההכרזה החוקתית. בתוך מצרים נשמעה ביקורת עזה נגד מורסי, שכללה, בפעם הראשונה, קריאות רבות להפלתו. ב-23.11.12 גדשו עשרות אלפי מפגינים את כיכר אל-תחריר במחאה על ריכוז הסמכויות הרב בידי הנשיא, וקראו להדחתו.[26] חלקם הכריזו על שביתת שבת עד לביטול ההכרזה החוקתית. בין המפגינים הופץ גילוי דעת עליו חתומים "קצינים בצבא מצרים", המביעים סולידאריות עם ההפגנות נגד מורסי.[27] בהפגנה נוספת בכיכר אל-תחריר ב-27.11.12, קראו למעלה ממאה אלף מפגינים למורסי להסתלק מהשלטון.

 

תומכי מורסי יצאו להגנתו והצטרפו להפגנות, שהתרחבו לעוד ערים מרכזיות. עם התגברות הקיטוב הפנימי בציבור המצרי, הידרדרו ההפגנות בכמה מקומות לעימותים אלימים בין מפגינים מתנגדי מורסי לבין אנשי האח"ס ובין מפגינים לבין כוחות הביטחון, שגרמו למאות פצועים. ההפגנות נגד מורסי הלכו והתגברו ככל שחלפו הימים מפרסום ההכרזה החוקתית, ועימן עלה מספר הנפגעים.[28] בהפגנה המונית מול ארמון הנשיאות ב-4.12.12 פרצו עימותים קשים בין מתנגדי מורסי לתומכיו, בהם נהרגו שבעה אזרחים ויותר מ-350 נפצעו.[29]

 

"ייפלו מורסי, מפלגתו וחוקתם"[30]                "ייפול שלטון המדריך הכללי"[31]

     

 

פעילים פוליטיים רבים הצטרפו לביקורת הקשה על ההכרזה החוקתית החדשה וטענו כי מורסי הפך לדיקטטור ולפרעה חדש והכריז מלחמה נגד המהפכה. עמר מוסא, שהפסיד במרוץ לנשיאות מול מורסי, הביע חשש שהחלטותיו של מורסי "מסוכנות" ויערערו את הביטחון במצרים, והקים קואליציה חדשה של מפלגות אזרחיות בשם "חזית ההצלה הלאומית".[32] חמדין סבאחי, ממנהיגי האופוזיציה שהתמודד גם הוא לנשיאות מול מורסי, טען שההחלטות "יציתו את הקיטוב הפוליטי שקיים ברחוב המצרי. הדיפת המהפכה שאותה מוביל מורסי ומהללת תנועת האח"ס ומפלגתה לא תעבור בשקט... מורסי סולל לעצמו ולתנועתו את הדרך ליצירת דיקטטורה ועריצות חדשה במדינה."[33] מייקל מוניר, יו"ר ארגון הקופטים בארה"ב, אמר שהנשיא "הפך עצמו למלך ולפרעה של מצרים... החלטותיו נראות כאילו הן מהפכניות בגלל הגדלת גובה הפיצוי [למשפחות] המתקוממים, אך אין להן קשר למהפכה והן נועדו לבסס את רגלי האח"ס בתוך מוסדות השלטון."[34] ד"ר מוחמד אל-בראדעי, מראשי האופוזיציה, כתב בעמוד הטוויטר שלו: "ד"ר מוחמד מורסי ניפץ היום את הקונספט של המדינה והחוק והפך עצמו לשליט מטעם אללה. המהפכה חוסלה עד להודעה חדשה."[35]

 

מתוך עמוד הטוויטר של מוחמד אל-בראדעי

 

אינטלקטואלים ופעילי זכויות אדם תקפו גם הם את מורסי: הסופר המצרי, עלאא אל-אסואני, כתב שמורסי "הרס את מדינת החוק והפך עצמו לשליט מטעם אללה. הוא שם עצמו במאבק עם המהפכה שתסלק כל פרעה כפי שסילקה את מובארכ."[36] השחקנית המצרית, שיריהאן, כתבה בחשבון הטוויטר שלה שההחלטות שללו את עצמאות הרשות השופטת וכי " ה-22.11 ייחשב כהתחלה חדשה למהפכת ה-25 בינואר."[37] פעילי זכויות אדם טענו שהחלטותיו האחרונות של מורסי מהוות הפיכה נגד הדמוקרטיה, וכי זו דיקטטורה שלא הייתה כמותה במצרים.[38] 

 

בעיתונות המצרית, גם הממסדית, פורסמו מאמרים רבים בגנות החלטותיו של מורסי. למשל, בעל הטור ביומון העצמאי אל-יום אל-סאבע, עבד אל-פתאח עבד אל-מונעם, כתב כי נראה שתנועת האח"ס ומפלגתה החירות והצדק "סיבכו את הנשיא בפשע פוליטי אדיר... הנשיא מורסי לא דמיין לעצמו את התגובה החזקה מצד כל הכוחות הפוליטיים, למעט התנועות הסלפיות, נגד ההכרזה החוקתית ההופכת אותו מנשיא נבחר, לרודן עריץ ודיקטטור, ואף לאלוה... הכרזה חוקתית זו חשפה את תכניתם של מורסי ותנועתו לחולל אח'ואניזציה של המולדת הזו... על ד"ר מורסי לבטלה כאילו לא הייתה, שכן הדחתו קרובה מאוד... ד"ר מורסי, אל תהא לנו פרעה חדש..."[39]

 

שער השבועון האופוזיציוני אל-אוסבוע: "הסתלק, פרעה"[40]

 

העיתונאי עמר חמזאוי, ח"פ לשעבר, פעיל זכויות אדם וחוקר בתחום מדעי המדינה, פרסם מאמר נוקב ביומון המצרי אל-וטן תחת הכותרת "היטלר, ח'ומיני ומורסי" בו השווה את מורסי בעקיפין להיטלר ולח'ומיני ותיאר כיצד, לא אחת, צומחים משטרים דיקטטורים מבחירות דמוקרטיות: "לאורך ההיסטוריה האנושית, היו ליצירתם ולביסוסם של [משטרים] עריצים התחלות ומסלולים מוגדרים, שחלקם לא היו מנותקים מבחירות ומהפיכות [למען] הדמוקרטיה... תוך תקופה קצרה היטלר ביטל את כל הצעדים הדמוקרטיים שעשה, וביסס משטר עריצות מפחיד שהוביל את גרמניה והעולם לאסון הומניטארי... באיראן, לאחר מהפכה עממית שהצליחה לסלק את משטר העריצות של השאה, הסתערו הזרמים הדתיים על החברה, המדינה והמשטר וייסדו רפובליקת עריצות דתית שקיימת עד היום... לאורך השבועות האחרונים כתבתי ודיברתי רבות על יצירת הנשיא הפרעוני אשר התחדשה לאחר בחירתו של מוחמד מורסי... אמרתי שהגבלת חירויות התקשורת וההתערבות [בפעילות] הרשות השופטת... יוצרים עריצות ומחסלים את ההזדמנויות לשינוי דמוקרטי. כעת, לאחר ההכרזה [החוקתית] הנשיאותית העריצה, לא מספיק או מתאים יותר רק להזהיר, להתריע או לדבר על צמיחתם [של משטרים דיקטטורים לאחר בחירות דמוקרטיות]. מוחמד מורסי הפך להיות מעל לרשויות, הרס את המדינה והחל בבניית דיקטטורה המפרה את כל הזכויות והחירויות, מפקירה את המשפט ומאיימת על החברה... כל אזרח ואזרחית [במצרים] שרוצים דמוקרטיה וחירות צריכים לפעול כעת נגד ההכרזה הנשיאותית העריצה בכל הדרכים הלא אלימות עד לביטולה."[41]      

 

קריקטורה במצרים: מורסי מוביל ב"מרתון הדיקטטורה".[42]

 

 

דה-לגיטימציה של האופוזיציה מצד האח"ס

מאז שעלה מורסי לשלטון הרבו גורמי אופוזיציה להתלונן שהאח"ס מנסים להדירם מהנוף הפוליטי ולטפול עליהם האשמות שווא, כגון שיתוף פעולה עם ארה"ב וישראל, וקידום האינטרסים שלהן באמצעות ליבוי המשברים והאנרכיה במצרים. צעדים אלו של האח"ס הלכו והחריפו עם התלקחות העימותים האלימים בין תומכי מורסי למתנגדיו בראשית דצמבר 2012, וכללו ניסיונות לדה-לגיטימציה של האופוזיציה, תוך האשמתה בהתססת המפגינים נגד מורסי ובאחריות ישירה להרג בעימותים.


ב-4.12.12 העביר התובע הכללי לפרקליטות ביטחון המדינה תלונה שהוגשה נגד חמישה גורמי אופוזיציה על ריגול למען הציונים והסתה נגד המשטר. המואשמים היו: המועמדים לשעבר לנשיאות - עמר מוסא; וחמדין סבאחי; יו"ר מפלגת אל-דוסתור, ד"ר מוחמד אל-בראדעי; יו"ר מפלגת אל-ופד, אל-סיד אל-בדוי; ויו"ר מועדון השופטים, אחמד אל-זנד. על עמר מוסא נאמר כי בפגישתו עם שה"ח הישראלית לשעבר, ציפי לבני, הוא הבטיח לה לפעול נגד מורסי ולהצית משברים פנימיים, וכי בהמשך הוא תיאם פעילות זאת עם יתר המואשמים.[43] 

ב-5.12.12, האשים סגן יו"ר מפלגת האח"ס, ד"ר עיסאם אל-עריאן, את הכוחות הליברליים והאזרחיים בקבלת מימון מגורמים מחוץ למצרים ומתוכה ובשת"פ עם המערב נגד מצרים. איחוד הכוחות האסלאמיים הכולל בין השאר את האח"ס, הסלפים ואל-גמאעה אל-אסלאמיה, פרסם הודעה המגנה את הליברלים על כך שהם חרגו מגבולות חופש הביטוי וגרמו נזק למצרים.[44]

ב-6.12.12 התפרסמו באתר האינטרנט הרשמי של האח"ס מאמרים המרמזים לכך שחזית ההצלה הלאומית, ובראדעי, מוסא וסבאחי, באופן ספציפי, מעורבים במזימה להפלת השלטון בשיתוף עם השגרירות והמודיעין האמריקאיים החותרים למנוע את הישארותו של שלטון אסלאמי במצרים.[45]

בדף הפייסבוק של צעירי האח"ס הופיעו תמונות ופרסומים רבים בגנות אנשי האופוזיציה, תוך האשמתם באחריות להרג המפגינים מהאח"ס בעימותים ובבגידה במצרים.

"אבל על השהידים צעירי האח"ס שנהרגו                 מוסא, בראדעי וסבאחי במדי אסיר: 

בידי המליציות של בראדעי וחמדין [סבאחי]"       "באשמת הריסתה והבערתה של מצרים" [46]

        

 

טענות בדבר אח'ואניזציה של מצרים

מאז שנבחר מורסי לנשיא, גברו הטענות כי האח"ס מנסים להשתלט על מצרים ולבצע "אח'ואניזציה" של כל מוסדותיה. הפגנות רבות נגד האח'ואניזציה התעוררו בחודשים האחרונים והיקפן הולך ומתרחב. דוגמא לכך היא הפגנה שהיתה ב-19.10.12 בכיכר אל-תחריר נגד השתלטותם של האח"ס על מצרים, בטענה כי מצרים שייכת לכל אזרחיה ולא רק לקבוצה אחת.[47] 

 

א. דומיננטיות בוועדה לניסוח החוקה

אחד הביטויים הבולטים לאח'ואניזציה הוא הניסיון של האח"ס לכונן חוקה שתשרת את האינטרסים וההשקפה שלהם באמצעות השתלטותם על הוועדה לניסוח החוקה.[48] על הרכב ועדה זו מתנהל ויכוח משפטי וציבורי ארוך במצרים, המלווה בדרישות רבות לפיזור הוועדה בטענה שהיא אינה מייצגת את כל הקבוצות בעם. כאמור, לפני ימים ספורים שלל מורסי מבית הדין החוקתי העליון את הזכות לדון בתביעות נגד הרכב הוועדה ולפזרה, ובכך הבטיח שטיוטת החוקה החדשה שנוסחה על ידי ועדה זו לשביעות רצון האח"ס היא שתובא למשאל עם. אחת החברות הפורשות מהוועדה לניסוח החוקה, מנאל אל-טיבי, טענה כי החוקה החדשה תומכת במדינה דתית פאשיסטית ואינה משרתת את מטרות המהפכה, אלא את האינטרסים של תנועת האח"ס.[49] דובר מפלגת אל-תגמע אמר שמאחורי החוקה עומדת תוכנית להקמת מדינת דתית שלא שונה בהרבה משלטון חכם ההלכה באיראן אשר לא מאפשר חופש דת וצדק חברתי.[50]

 

ב. מינוי אנשי אח"ס למוסדות המדינה

ביקורת רבה נמתחה גם על המינויים החדשים שערכו מורסי ומועצת השורא בתחום האדמיניסטרציה, השלטון והעיתונות, בטענה כי רבים מהממונים הם מקרב האח"ס. במסגרת השינויים שערך מורסי מאז נבחר לנשיא, הוא מינה בספטמבר 2012 עשרה מושלי מחוזות חדשים, מהלך שגם בו ראו רבים ביטוי לאח'ואניזציה, מאחר שכמחצית מהמושלים הם חברי אח"ס.[51] מלבד המושלים, נטען כי לאח"ס יש ייצוג משמעותי בתוך הממשלה ובצוות היועצים של הנשיא.[52] בנוסף לכך, מועצת השורא, בה לאח"ס יש רוב, מינתה בתחילת ספטמבר 2012 את חברי המועצה הלאומית לזכויות אדם, המועצה העליונה לעיתונות, וראשי מועצות המנהלים של העיתונים הממסדיים ועורכיהם, מה שעורר גל נוסף של ביקורת.[53] מגדי חלמי, בעל טור ביומון אל-ופד, כתב: "ההרכב החדש של המועצה הלאומית לזכויות אדם, הרכב המועצה העליונה לעיתונות, השינויים הרחבים שערכו השרים במשרדיהם ומינוי צבאות חדשים של פקידים מקרב חברי תנועת האח"ס בכל משרדי הממשלה, מצביעים על כך שתוכנית ההשתלטות על מצרים נמשכת... "[54]

 

ג. מעורבות המדריך הכללי של האח"ס בענייני המדינה

גורמים רבים במצרים טענו כי מי ששולט ומכוון את מצרים מאחורי הקלעים הוא לא מורסי, אלא המדריך הכללי של האח"ס, ד"ר מוחמד בדיע. מה שחיזק חשש זה, היו דיווחים בתקשורת על פגישות חשאיות המתקיימות בלשכתו של בדיע, בהן מתקבלות החלטות משמעותיות לגבי מדיניות הפנים והחוץ של מצרים. כך למשל, דיווח היומון המצרי אל-וטן בסוף אוגוסט 2012, כי בפגישה חשאית שנערכה בלשכתו של בדיע, נבחרו חברי הבית העליון של הפרלמנט, מועצת השורא וכן חברי המועצה הלאומית לזכויות אדם.[55] דווח גם שלשכת המדריך הכללי דנה בהרכב המועצה הלאומית לנשים.[56]

 

כעדות נוספת לכך שהנהגת תנועת האח"ס מנהלת את ענייניה של מצרים, נטען כי סגנו של בדיע, ח'ירת אל-שאטר, מנהל פגישות עם משקיעים, לעיתים עוד לפני שאלה נפגשים עם גורמים ממשלתיים רשמיים. כך למשל, דווח בתחילת נובמבר 2012, כי אל-שאטר ובנו נפגשו באופן לא רשמי עם קבוצה של משקיעים, עם הגיעה למצרים, דבר שגרם ליומון אל-וטן לתהות מדוע פגישה זו התקיימה עוד בטרם נפגשה המשלחת עם גורמי הממשלה המוסמכים.[57] הסופר המצרי, עלאא אל-אסואני, כתב ביומון אל-אהראם: "הנשיא מורסי נבחר ע"י העם, אך בה בעת הוא משתייך לאח"ס, ארגון חשאי ומסתורי שאיש אינו מכיר את תקנונו, עקרונותיו או את מקורות מימונו. דרשנו פעמים רבות לעגן את מעמד האח"ס בחוק ולהכפיף את מימונם לביקורת המדינה, אך נראה שהנשיא מורסי מעדיף להותיר את האח"ס כארגון חשאי התומך בו מאחורי הקלעים... למעשה, איננו יודעים מי שולט במצרים - הנשיא מורסי או המדריך [הכללי] של האח"ס."[58]

 

"לא לאח'ואניזציה של המדינה. אם אתה מצרי באמת, אמור לאח"ס לא"[59]

 

 

ד. שינוי תוכניות הלימוד במצרים

נושא האח'ואניזציה עלה גם בהקשר מערכת החינוך המצרית, בעקבות שמועות על כוונה של האח"ס להכניס שינויים בתכניות הלימוד של בתי הספר, בהם הכנסת תכנים ללימודי ההיסטוריה בבתי הספר התיכוניים על מייסדי תנועת האח"ס ומנהיגיה, דוגמת חסן אל-בנא וסיד קטב, לצד הדגשת "הנאמנות וההשתייכות לתנועה"  על חשבון "הנאמנות וההשתייכות למולדת". גורמי אופוזיציה טענו כי השינוי מבטא אח'ואניזציה ברורה של מערכת החינוך המצרית.

 

מפלגת החזית הדמוקרטית הגישה תלונה לבית הדין המנהלי נגד שר החינוך ונגד מנהלי המרכז לפיתוח תוכניות הלימוד, המאשימה אותם בניצול תוכניות הלימוד לקידום הקבוצות הדתיות והאח"ס. בתלונה נכתב שבתוכניות הלימוד של כתה י', חודש הפרק על החינוך הלאומי והביטוי "נאמנות והשתייכות למולדת" הוחלף בביטוי "נאמנות והשתייכות לתנועה" כמה פעמים.[60] כמה מורים שהתפטרו ממערכת החינוך, טענו שההתערבות בתוכניות הלימוד גרמה לחלק מהמורים המשתייכים למפלגת האח"ס לחשוב שהם מעל לחוק ולפגוע בזכויותיהם של תלמידים.[61] יצוין כי דווח לאחרונה על מורה מצרית שגזזה את שערן של שתי תלמידות שלא עטו רעלה.[62] 

 

על אף שהדיווחים על שינוי תוכניות הלימוד הולכים ומתרבים, האח"ס מכחישים בתוקף כל כוונה לשנות את תכניות הלימוד. יו"ר איגוד המורים, שהוא עצמו בכיר בתנועת האח"ס, טען כי הוספת דמויות היסטוריות של האח"ס, כגון חסן אל-בנא וסיד קטב, לספרי הלימוד, היא מהלך טבעי כיוון שעל ספרי הלימוד לכלול את כל מי שהשפיע על ההיסטוריה המצרית. עם זאת, לדבריו, אין לשינויים אלה קשר לאח'ואניזציה של החינוך.[63] 

 

*נ. שמני חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי

 



[2]ואל-יום אל-סאבע (מצרים), 22.11.2012; ע"פ הכרזה חוקתית זו, החליט התובע הכללי החדש, טלעת אבראהים, לחקור מחדש את מובארכ, את שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי, ואת ששת עוזריו, המואשמים בהרג מפגינים. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2012

[4] הביקורת על מורסי נובעת במידה רבה מ תחושת האכזבה בקרב הציבור מכך שהוא איננו ממלא את הבטחותיו לשפר באופן משמעותי את חיי האזרחים. במהלך קמפיין הבחירות שלו, הציג מורסי את תוכנית מאה הימים במסגרתה הבטיח להביא לשיפורים בתחומי הביטחון, התחבורה, הלחם, הדלק והניקיון, אך דבר זה לא קרה.. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 25.6.2012; האנרכיה הביטחונית ברחובות מצרים עודה קיימת, המצב הכלכלי הולך ומתדרדר ויש עלייה בשיעורי האבטלה והפשיעה. גופים רבים עקבו אחר תוכנית מאה הימים של מורסי, בהם האתר "מורסימטר" שבדק את מידת מימוש הבטחותיו של מורסי  בכל התחומים שהגדיר ומצא כי מורסי קיים רק 4 מתוך 64 הבטחות, http://www.morsimeter.com/, 30.9.2012; תנועת האופוזיציה ה-6 באפריל עקבה גם היא אחר צעדיו של מורסי וקבעה בדו"ח שפרסמה כי כל שנעשה בתחום הביטחון היה מתן תמריצים ובונוסים לשוטרים שהצליחו להשיב את הביטחון לאזור אחריותם, ופריסה שטחית של כוחות ביטחון, זאת בשעה שכל יתר ההבטחות בתחום זה - כמו תפיסת פורעי חוק ובריונים, פריסה ביטחונית רחבה וקבועה ברחובות, הגדלת נקודות המשטרה ושיפור היכולות הטכנולוגיות – לא קוימו. גם ביתר התחומים, קבע הדו"ח, מורסי לא עמד ברוב הבטחותיו, אל-וטן (מצרים), 23.10.2012 ; גם מפלגת האופוזיציה אל-תגמע טענה כי מורסי לא קיים את הבטחותיו: האבטלה גדלה, הרחובות מלאי אשפה, הצפיפות בדרכים החמירה והמחירים עודם מאמירים. אאח'ר סאעה (מצרים), 11.10.2012  

[5] אל-אהראם (מצרים), 15.6.2012

[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.7.2012

[7] אל-אהראם (מצרים), 8.7.2012

[8] אל-אהראם (מצרים), 10.7.2012

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.7.2012

[10] אל-אהראם (מצרים), 12.10.2012

[11]ו www.ikhwanonline.com, 11.10.2012

[12] אל-וטן (מצרים), 11.10.2012

[13] אל-אהראם (מצרים), 13.10.2012

[15]ואל-יום אל-סאבע (מצרים), 22.11.2012

[17] אל-דוסתור (מצרים), 7.10.2012

[18] www.amad.ps, 10.10.2012

[19] באחד המאמרים באתר האח"ס נטען כי חלק גדול מהשופטים הם אנשי המשטר הקודם שהחליטו לפזר את מועצת העם מתוך מניעים פוליטיים. www.ikhwanonline.com, 27.11.2012

[20] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 28.11.2012

[21] אל-אהראם (מצרים), 27.11.2012

[22] אל-אהראם (מצרים), 25.11.2012

[23] אל-אהראם (מצרים), 27.11.2012

[24]ואל-יום אל-סאבע (מצרים), 22.11.2012

[25] אל-אהראם (מצרים), 28.11.2012

[26] אל-אהראם (מצרים), 23.11.2012

[27] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 23.11.2012

[28] לאחרונה דווח על שלושה הרוגים צעירים. האחד, ג'אבר צלאח בן ה-17, פעיל ה-6 באפריל אשר מת מפצעיו לאחר שנורה בידי אלמונים, סמוך למשרד הפנים; השני, אחמד נגיב בן ה-18, אשר נהרג במהלך עימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון; השלישי, אסלאם מסעוד בן ה-15, פעיל אח"ס, אשר נהרג בעת ניסיון פריצה למטה האח"ס בעיר דמנהור. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 26.11.2012 , אל-מצרי אל-יום (מצרים), 2.12.2012

[30]ו al-taleanews.com , 23.11.1012

[31]וarabic.cnn.com, 28.11.2012

[32]ואל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2012

[34]ואל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2012

[36]ואל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2012

[37]ואל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.11.2012

[38]ואל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.11.2012

[39] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 24.11.2012

[40] אל-אוסבוע (מצרים), 24.11.2012

[41] אל-וטן (מצרים), 25.11.2012

[42] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 29.11.2012

[43] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.12.2012

[44] אל-אהראם (מצרים), 6.12.2012

[47] אל-אהראם (מצרים), 19.10.2012

[48] על כך ראו דו"ח ממרי

[49] www.masrawy.com, 23.10.2012

[50]וwww.masrawy.com, 11.11.2012

[51] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.9.2012

[52] אל-שורוק (מצרים), 6.9.2012

[53] אל-אהראם (מצרים), 5.9.2012

[54] אל-ופד (מצרים), 6.9.2012

[55] אל-וטן (מצרים), 30.8.2012

[56] אל-דוסתור (מצרים), 2.9.2012; תנועת המחאה החילונית כפאיה טענה שנוכחותו של יועצו של מורסי לענייני קשרי חוץ, עיסאם אל-חדאד, בפגישה בלשכת המדריך הכללי היא הוכחה לכך שבדיע הוא זה ששולט במצרים ולא מורסי. www.masrawy.com, 2.9.2012

[57] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 7.11.2012; אל-וטן (מצרים), 8.11.2012

[58] אל-אהראם (מצרים), 27.9.2012

[59] מתוך דף הפייסבוק "מוסלמים נגד האח'ואניזציה של המדינה".

[60] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 19.10.2012

[61] אל-וטן (מצרים), 23.10.2012

[62] אל-יום אל-סאבע (מצרים) 23.10.2012

[63]ואל-אהראם (מצרים), 30.10.2012