המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הוויכוח ברש"פ על ה"רשות לעצמאות לאומית"
12/2/2001


הוויכוח ברש"פ על הקמת ה"רשות לעצמאות לאומית"

 

בדיווח מצומצם ביומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מה- 2.2.2001 נמסר כי יו"ר המל"פ, סלים אל-זענון, הכריז על הקמת "רשות לעצמאות לאומית". זענון מסר, כי בכינוס בן יומיים שהתקיים בקהיר בהשתתפות 100 אישים פלסטיניים משטחי הרש"פ ומן הפזורה הפלסטינית הוחלט על הקמת הרשות, אשר תהיה כפופה ל"מועצה הלאומית הפלסטינית" [להלן המל"פ], ומטרתה "להביא להגשמת עצמאות מוחלטת ומלאה של מדינת פלסטין בהסתמך על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית", ובהן החלטה 181 (החלטת החלוקה מ-1947) והחלטה 194 (המהווה בסיס לתביעת הפלסטינים ל"זכות השיבה"). עוד קבע מסמך היסוד כי האמנה הפלסטינית עדיין תקפה.[1]

 

ע"פ דיווחו של זענון, חתמו על מסמך היסוד אישים רבים ובהם: חבר צוות המו"מ הפלסטיני והשר לשלטון מקומי ברש"פ, צאיב עריקאת, הממונה על ירושלים ברש"פ, פיצל חוסיני, שר המשפטים ברש"פ, פריח אבו מדין, ראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה המערבית, ג'יבריל רג'וב, מזכ"ל ה'פתח' בגדה המערבית, מרואן אל-ברע'ות'י, נציג אש"ף באו"ם, נאצר אל-קדוה, ראש המחלקה המדינית של אש"ף, פארוק קדומי, חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית, חנאן עשראוי, ראש צוות המו"מ הפלסטיני לועידת מדריד, חידר עבד אל-שאפי, יו"ר מפלגת העם (הקומוניסטית) הפלסטינית, סלימאן אל-נג'אב, ראש ארגון "חזית המאבק העממי", סמיר ע'ושה, וכן ג'מאל צוראני, הבישוף איליא ח'ורי ואחמד צדקי אל-דג'אני.

 

תגובות וביקורת על המסמך

מייד לאחר פרסום הידיעה מיהרו רבים מבכירי הרש"פ שהוזכרו כחתומים על המסמך להתנער ממנו וטענו כי לא ידעו על הקמת הרשות וממילא לא נתנו את הסכמתם לכך. אישים כדוגמת ג'בריל רג'וב[2], צא'אב עריקאת[3], חנאן עשראוי[4], פיצל אל-חסיני[5] וחידר עבד אל-שאפי[6] הביעו הסתייגות מהרעיון ואמרו כי הופתעו למצוא את שמם ברשימה וכי לא התייעצו אתם בנושא. יחד עם זאת, איש מהם לא מתח ביקורת על הצהרתו של זענון. 

 

לעומתם פארוק קדומי הודה כי ידע על היוזמה: "זענון הודיע לי על הרעיון אך איני יודע לגבי השמות האחרים. הרעיון הוא טוב אך מצריך עבודה רבה".[7]

 

דובר מטעם משרד ההסברה אמר כי הרשות הלאומית, על כל מוסדותיה המחוקקים והמבצעים, אינה יודעת דבר על "הרשות לעצמאות לאומית", וכי היא לא פרסמה שום החלטה בקשר לרשות זו: "הרשות [לעצמאות לאומית] היא רק דמיון מצוץ מן האצבע, בדיחה מכוערת, גם אם הכוונות מאחוריה טובות. רבים מאלו ששמם הופיע כמייסדיה, כביכול, מיהרו להכחיש את העניין ולהתנער ממנו. ההכרזה על קיומם של רשויות וגופים דמיוניים גורמת נזק חמור לאינטרסים הלאומיים הפלסטיניים העליונים וגורמת מבוכה ברמת הלגיטימיות הלאומית. לאף אחד, יהיו אשר יהיו עמדתו ומעמדו, אין זכות להציב את עצמו כתחליף למוסדות החוקיים בעלי [זכות] ההחלטה. ההכרזה על רשות כזו בתקופה קשה כזו מחזקת את הספק שיש המטילים באחדותו ובחוקיותו של אש"ף ובעמדה הלאומית הנחרצת של ההנהגה הפלסטינית".[8]

 

ביקורת נוספת ספג זענון ממנכ"ל משרד ההסברה, חסן אל-כאשף, בטור שהתפרסם ביומון הרשות[9]: "התוצאה היחידה [של הכרזתו של זענון על הקמתה של "הרשות לעצמאות לאומית"]… היא מבוכה בזירה הלאומית בשעה קשה… חשוב ש"המועצה הלאומית המרכזית" תבוא חשבון עם סלים זענון על הצהרותיו אשר הביכו את השורה הלאומית ותזהיר מפני [הקמת] רשות אלטרנטיבית לאש"ף. זענון, גם אם לא התכוון לכך, בלבל בין הזכויות שיש לראש המל"פ לבין הזכויות [שיש לו] לאחר שהוא מתפטר מהראשות".  

 

גם סגנו של סלים זענון בראשות המל"פ, תיסיר קובעה, התנער מן ההכרזה: "ליו"ר המל"פ אין זכות להכריז על הקמת [גוף] מקביל או מתחרה לאש"ף, על רשויותיו ומוסדותיו המייצגים את כל העם הפלסטיני. מי שמחליט על מדיניות הארגון וקובע את תכניותיו הוא 'המועצה הלאומית', כאשר היא מתכנסת. דיברתי עם כמה מהאנשים ששמם הופיע בהודעתו של זענון, והם גינו באזני את הוספת שמם להודעה מבלי שיידעו אותם והתייעצו עמם".[10]

 

הבהרות יו"ר המל"פ

נוכח ביטויי ההסתייגות והביקורת חזר בו גם זענון מחלק מדבריו והציג את ההכרזה בקונטקסט פנימי לא מדיני. הוא הודה כי השמות שהופיעו בידיעה היו בגדר הצעות (והדבר נעשה) מבלי שהתייעצו עמם או קיבלו את הסכמתם. כן הודה כי פרסום הטיוטה טרם הצגתה בפני ערפאת והאישים הנ"ל "היה בגדר טעות": "הצעדים להקמת 'הרשות לעצמאות לאומית' יינקטו בהתאם לתקנות הפלסטיניות. אני מתכוון להציג בפני הנשיא ערפאת את טיוטת המסמך כדי לקבל את ברכתו, הערותיו והוראותיו. אני עומד מאחורי הנהגתו של הנשיא ערפאת נגד ההתקפה הציונית והאימפריאליסטית עליו. כחבר 'המועצה המרכזית' של תנועת הפתח אני מחויב לכל החלטה של הנשיא ערפאת".[11]

 

מאוחר יותר טען זענון כי כל מטרתה של הקמת "הרשות לעצמאות לאומית" הייתה ניסיון להילחם בשחיתות: "יש מעגל של אנשים מושחתים סביב הנשיא, ואין מנוס מלפרוץ את המעגל הזה ולהרחיק את המושחתים ממנו. אנשים כמו אל-טיב עבד אל-רחים ניצלו את המצב ותקפו את המסמך בתקשורת הפלסטינית מכיוון ששמם לא הופיע בו. הנשיא ערפאת לא הביע כעס על המסמך."[12]

 

תמיכה גלויה בזענון הובעה רק ע"י חבר המל"פ וסגן מזכ"ל ועדת הפליטים, וליד אל-עוץ', שגם הוא טען כי מטרתה של ההכרזה הייתה, בעיקרו של דבר, לצורך מאבק בשחיתות: "הקמת 'הרשות לעצמאות לאומית' באה בזמן המתאים, בשעה שמתגברות פעולות ההרג וההרס הישראליות נגד עמנו חסר הישע. הודעת 'הרשות לעצמאות לאומית' הדגישה את ההתייצבות לצדו של הנשיא ערפאת והפעילות לתיקון המצב הפנימי, ארגון הבית הפלסטיני והשאיפה לטיפול בכל התופעות השליליות שהצטברו בשנים האחרונות. המשימות הגדולות והקשות שעומדות כעת בפני הנשיא ערפאת מחייבות את הכל להתייחס בחוכמה ובאחריות לבעיות הפנימיות שהופיעו בהודעת 'הרשות לעצמאות לאומית'".[13]

 

נספח

עיקרי המסמך

1.      מקור הסמכות לכל מו"מ עתידי יהיו ההחלטות הלגיטימיות הבינלאומית ובכללן החלטות 181, 194, 242, 338, 252 ויתר ההחלטות הנוגעות לירושלים, לפליטים, לאי-הלגיטימיות של ההתנחלויות ולזכות ההגדרה העצמית ובמסגרתה זכותנו להקים מדינה פלסטינית עצמאית על סמך החלטה 181, בדומה למדינה הישראלית שהוקמה באמצעות החלטה זו עצמה.

 

 

2.      אמנת אש"ף ממשיכה להתקיים משום שהמל"פ לא התכנס עד כה כדי לאשר את השינויים שהוצעו בעבר ובעיקר מאחר שלא הוקמה ועדה משפטית שתערוך את השינוי הדרוש.

 

3.      הצהרת העקרונות של אוסלו מיצתה את מטרותיה וחמש השנים [שנקבעו לה] תמו בחמישה במאי 1999. עם זאת לאש"ף יש זכות מלאה לקבל את יתר ההתחייבויות שהצד הישראלי נמנע מלמלא מלקיים.

 

4.    יש לחזק את מערכת המשפט האזרחית ולהעניק לה עוצמה ביצועית  שתאפשר לה להגן על חברי הרשות השופטת, כך שיהיו בטוחים מפני מוקדי השחיתות המאורגנת.

 

יש לבצע את כל ההחלטות המופיעות בדו"ח הביקורת הציבורי בנוגע לשחיתות ולבזבוז כספי ציבור.

 

יש לבצע את כל החלטות המועצה המחוקקת הנוגעות לשחיתות.

 

כל האישים הבולטים המסובכים [בענייני שחיתות] נקראים לעזוב את תפקידיהם ולהותיר את האחריות בידיהם של נקיי הכפיים מקרב בני העם ואינתיפאדת הגבורה.

יש לכבד את זכויות האדם והחירויות הכלליות ולבטל את בתי המשפט הצבאיים.

 

הממשלה הפלסטינית נקראת להגיש את התפטרותה לנשיא ערפאת כדי לאפשר לו את החופש להיענות לרצון הנאמן של האליטה הטהורה של עמו ולהרכיב ממשלת מעבר שתנהיג את המדינה עד לישיבה הראשונה של הפרלמנט הפלסטיני העתידי שייבחר בבחירות חופשיות, ישירות ודמוקרטיות.

 

הנשיא נקרא למנות ראש ממשלה שייקח לידיו את כל ענייני הפנים. הנשיא יקודם לתפקיד נשיא המדינה המפקח על שלוש הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת.

 

      5.   יוקם גוף של חמישים אישים, מחציתם חברי המל"פ או המועצה המחוקקת והמחצית השניה מקרב הפרופסורים למשפט קונסטיטוציוני ובינ"ל, מומחים להלכה אסלאמית ואנשי דת נוצרים, שמשימתה תהיה לגבש חוקה למדינה הפלסטינית העתידית.



[1]  יש לציין כי האמנה הפלסטינית אכן עודה בתוקף, לפחות כל עוד לא הוקמה ועדה משפטית שתכניס בה שינויים, ולא התכנסה המועצה שתאשר שינויים אלה.

[2]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.2.2001.

[3]  אל-איאם (רש"פ), 3.2.2001.

[4]  אל-איאם (רש"פ), 3.2.01.

[5]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.2.01.

[6]  אל-קדס (רש"פ), 7.2.01.

[7]  Amin.org, 3.2.01.

[8]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.2.01.

[9]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.2.01.

[10]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.2.01.

[11]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.2.01.

[12]  אל-שרק אל-אוסט (רש"פ), 5.2.01.

[13]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.2.01.