"רשימת הררי" - התשובה הערבית ל"רשימת שינדלר"

הקדמה

שר ההגנה הסורי, מצטפא טלאס, הוציא לאור ב-1983 את ספרו "המצה של ציון" בו הוא מתאר את עלילת הדם של דמשק (1840). הקהילה היהודית של דמשק הואשמה באותה שנה כי ראשיה רצחו את הכומר תומא ואת משרתו כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות של פסח. השר טלאס הציג טענה זו כעובדה היסטורית בדוקה ואף הצהיר, בראיון ל"דר שפיגל" הגרמני,[1] כי ספרו הוא "מחקר היסטורי... המבוסס על מסמכים מצרפת, וינה, והאוניברסיטה האמריקאית בביירות".

שה"ח האמריקאי באותה תקופה, ג'ורג' שולץ, הורה לשגריר האמריקאי בדמשק להיפגש עם השר טלאס ולמחות על פרסום הספר, אלא שטלאס סירב להיפגש עם השגריר האמריקאי בטענה ש"אין לו על מה לדבר איתו"[2].

"המצה של ציון" הופך לסרט קולנוע

18 שנים לאחר פרסומו של הספר, החליט מפיק הסרטים המצרי, מניר ראצ'י, לעבדו לסרט, כפי שמדווח השבועון המצרי  רוז אל-יוסף בגיליונו האחרון.[3] לצורך כך, הוא פנה לשר ההגנה הסורי וביקש את רשותו.  נמסר כי השר טלאס השיב לראצ'י: "אינך חושש ממה שיאונה לך?" וזאת "משום שהספר" - לטענת רוז אל-יוסף - מאשים את התנועה הציונית בגלוי בכך שהיא עמדה מאחורי ההתנקשויות באישים שחשפו את המזימה הציונית מן ההתחלה". ראצ'י השיב כי אין הוא חושש והפרוייקט יצא לדרכו.

את התסריט כתבו אל-סיד סעיד והסופר הפלסטיני, חסן סאמי יוסף. ברוז אל-יוסף נמסר כי השחקן המצרי עמר אל-שריף ["דר' ז'יוואגו"] מועמד לתפקיד הראשי ובסרט ישותפו עוד שני שחקנים מצריים, שזהותם טרם נקבעה. משום מה הוחלט כי כל השחקניות בסרט תהינה סוריות.

השר טלאס והמפיק ראצ'י חתמו על חוזה לפיו יקבל השר הסורי חמישה אחוזים מהכנסות הסרט. טלאס התחייב לתרום את רווחיו מן הסרט לטובת האינתיפאדה הפלסטינית. סעיף אחר בחוזה קבע כי המחבר, קרי שר ההגנה הסורי, אינו יכול להתנגד לשינויים שיעשה המפיק בתוכן הסרט או בשמו בתיאום עמו.

המטרה: להשיב ל"רשימת שינדלר"

טרם נתקבלה החלטה האם הסרט יקרא, בדומה לספר עליו הוא מבוסס, "המצה של ציון" או שהוא ישונה ל"רשימת הררי", על שמו של ראש הקהילה היהודית בדמשק שהואשם ברצח הכומר תומא, כדי להשתמש בדמו לאפיית המצות. המפיק, מניר ראצ'י, מסביר כי מטרתו העיקרית של הסרט היא "להוות תגובה לכל הסרטים הציוניים המופצים על ידי תעשיית הקולנוע האמריקאית הנתמכת על ידי מנגנוני התעמולה הציוניים, ובהם הסרט "רשימת שינדלר", התומך ברעיון של זכותם של היהודים על אדמת פלסטין." רשימת שינדלר, הוא מסביר, "כללה שמות של יהודים אותם הציל שינדלר מידי הנאציזם כדי לשגרם לאדמת פלסטין". לפיכך, "הסרט 'המצה של ציון' עוסק ב'רשימת דוד הררי' שהוכנה ב1840- במטרה לשחוט קבוצה של אנשים שחשפו את המזימה הציונית להשתלט על פלסטין בתקופה מוקדמת."

אירועי הסרט "המצה של ציון", ממשיך לדווח  רוז אל-יוסף, מתנהלים בדמשק של 1840, והם מתארים את "שווקיה של דמשק, הרכבה הדמוגרפי, ואווירת הסובלנות הדתית והאתנית ששררה בה". העלילה מתבססת על "אירוע אמיתי" שבמהלכו נרצח הכומר תומא, "המוצג בסרט כדמות נוחה לבריות ואוהבת חיים, וכמי שנוטל חלק בחגיהם של אנשי דמשק ופותר את בעיותיהם הקטנות והיומיומיות."

לדברי המפיק, הסרט אמנם מתמקד "מבחינה דרמטית" בפשע שבוצע נגד הכומר תומא, "אבל התסריט יחשוף דברים חמורים עוד יותר מאותו פשע נתעב". "הקשר בין הקולוניאליזם המערבי לבין התנועה הציונית ודרך השימוש ביהודים במזימות הקולוניאליסטיות", מסביר המפיק, "ייחשפו באמצעות המסמכים שימצאו גיבורי הסרט בעודם חוקרים את רצח האב תומא".