נפילת משטר אסד – השלכות אזוריות (ב'): כיהאן קורא לאסד להילחם בישראל

מאת א. סביון וי. מנשרוף*

הקדמה

שופרו של המשטר האיראני, היומון כיהאן, המקורב למנהיג עלי ח'אמנאי, קרא ב-21 ליולי 2012 למשטר אסד להלחם בישראל, בגיבוי טהראן, בטענו שהיא האחראית לחיסול צמרת הביטחון הסורית בשבוע שעבר. לדברי היומון, היערכותה של ישראל על גבול סוריה, טרם חיסול הבכירים הסוריים, היא עדות נוספת לאחריותה למעשה. היומון הוסיף כי ישראל גם אחראית לפיגוע "בדיפלומטים" הישראליים בבולגריה מתוך מזימה מוקדמת, להטיל את האשם על איראן.

כיהאן מציג שתי אופציות למלחמה של סוריה נגד ישראל: האחת, כוללת, של כל ציר ההתנגדות, ללא הגבלת זמן; השנייה, מוגבלת לסוריה, למימוש תביעותיה הטריטוריאליות מישראל. היומון דוחק באסד לפתוח כעת במערכה צבאית גלויה נגד יריביו מבית וגם נגד ישראל, שלדבריו איננה ערוכה למלחמה כעת ולקיחת היוזמה מצד סוריה תשרת אותה ואת ציר ההתנגדות, נגד החזית האמריקאית-ציונית ובעלות בריתן - תורכיה, סעודיה וקטר. 

דפוס פעולה זה – קריאה לבת החסות להגיב צבאית – אופייני לטהראן ומשרת אותה בהסטת תשומת הלב העולמית ממשבר הגרעין ומהשלכותיו הקשות. טהראן, הנתונה ללחץ מדיני-כלכלי הולך ומחריף, אינה יכולה לפתוח בעימות צבאי ישיר ביוזמתה נגד המערב או בעלי בריתו (סעודיה והמפרץ), אך היא מעודדת פתיחת חזית ע"י בנות חסותה נגד ישראל, הן כדי להסיט את הזרקורים ממשבר הגרעין והן כדי להשיב למערב בעקיפין על הסנקציות הקשות נגדה. (ראו מסמך ממרי)

כיהאן קורא למלחמה אזורית

להלן עיקרי המאמר:[1]

"כמה ימים קודם לאירוע בדמשק [פיגוע ההתאבדות בו נהרגו הבכירים הסוריים ב-18.7] נערך המשטר הציוני צבאית בשטחים הכבושים ברמת הגולן ובחרמון, ועבר לכוננות מלאה. ביום חמישי [ה-19 ביולי 2012] אף נטען שמתנגדי ישראל יורים לעבר אזורים אלה. צעדים אלו לכשעצמם מעידים על תכנון מקדים של הפיצוץ בדמשק ע"י המשטר העושק [קרי, ישראל]. כמו כן באותו אופן ניתן להעריך [שישראל פעלה] בעצמה נגד הדיפלומטים [במקור] הישראלים בבולגריה כדי להאשים את איראן כבר ביום הפיגוע..

נקודה חשובה לגבי התמורות בסוריה, היא שהאווירה הביטחונית משתנית בהדרגה לאווירה צבאית. השינויים האחרונים בדמשק, קרי הפיצוץ במועצה לביטחון [לאומי בדמשק] וטיהור שכונת אל-מידאן מכוחות טרור, מדגישים את התפקיד של הצבא כמיישב [סכסוכים]. טיהור השכונה תוך יממה הראה שצבא סוריה, למרות מעורבותו במשבר שנמשך [כבר] שישה עשר חודשים, מוכן לחלוטין להיכנס למשוואה כזו. הפיכת האווירה הביטחונית לאווירה צבאית ללא ספק מסוכנת עבור המשטר הציוני ועבור תורכיה, כיוון שמשמעותה היא תחילת מלחמה בין סוריה לישראל. בקנה מידה רחב יותר משמעותה, ללא ספק, הוא מלחמה משותפת של סוריה, איראן, חזבאללה ועוד נגד המשטר הציוני. עימות כזה יכול להתרחש כמלחמה כוללת לא מוגבלת בזמן, או כמלחמה מוגבלת לשחרור חלק מן האדמות הסוריות הכבושות.

בכל מקרה, כניסת סוריה לעימות צבאי כולל או מוגבל תשנה בהחלט את האווירה. ברור לחלוטין שבתנאים הנוכחיים ישראל אינה ערוכה בשום אופן לעימות צבאי. לפיכך, המצב הגרוע ביותר עבורה כעת הוא עימות בינה לבין סוריה. עימות כזה יגייס את האווירה באזור במקביל נגד המשטר הציוני, תורכיה, סעודיה, קטר ובאופן כללי נגד החזית האמריקאית-הישראלית, יביא לליכוד בקרב חזית ההתנגדות ויהפוך אותה למבצעית.

שינוי האווירה בסוריה מביטחונית לצבאית, ישחרר את ידיה של סוריה לטיפול נחרץ בגורמים המזויינים מטעם, כפי שאירע בימים האחרונים. מספרם, בחישוב מקסימאלי, של הטרוריסטים המזוינים בסוריה, שפעלו במקום אחד ולאחר מכן נעלמו ועברו למקום אחר, אינו עולה על חמשת אלפים איש. פעולה נגד מספר כזה [של טרוריסטים] היתה קשה באווירה ביטחונית, אולם היא תהיה מלאכה קלה באווירה צבאית. לסוריה יש יותר ניסיון בקטגוריה זו. שינוי האווירה לכיוון צבאי, ייאלץ את תורכיה ואת ישראל לשלם מחיר על כל פעולה נגד סוריה וכן לשלם על חלקן באווירת חוסר הביטחון בסוריה במרחב הביטחוני-צבאי.

כניסה לתחום הצבאי היא למעשה כניסה לתחום שהשלכותיו אינן ידועות ... באווירה הצבאית, אותה מדינה שנמצאת בעמדת מגננה [קרי, סוריה] תיהנה מעמדה עדיפה ו[אילו] המדינות התוקפות יסבלו מפגיעות יתרה. יצירת אווירה ביטחונית נגד סוריה, מצדיקה את העברת האווירה הזו אל תוך המדינות שיצרו אותה ותקל על סוריה לנהל את הזירה."

*א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; י. מנשרוף חוקר את זירת איראן במכון