המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר באל-שרק אל-אוסט: להתעמת עם איראן במגרשה הביתי
20/5/2012


מאמר באל-שרק אל-אוסט: להתעמת עם איראן במגרשה הביתי

                                                                                   

במאמר ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון, אל-שרק אל-אוסט, קרא הפובליציסט והמשורר התימני המתגורר בלונדון, מוחמד ג'מיח, לערבים לגבש, בתיאום עם תורכיה, אסטרטגיה של עימות פוליטי, תרבותי וכלכלי עם איראן, על ידי התערבות בענייניה הפנימיים ויצירת קשרים עם המיעוטים הערביים והמוסלמיים הלא-שיעיים בתוכה, כדי להשיב להם את זכויותיהם. לדבריו, איראן מנהלת מלחמות בשטחי מדינות אחרות, כדי להרחיק מעצמה את הסכנה של פיצוץ פנימי, ויש להיאבק בה בנשקה שלה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר.[1]

 

"איראן נוקטת אסטרטגיה ברורה של ייצוא, לא רק של המהפכה הח'ומינית שלה, אלא גם של בעיותיה הפנימיות. היא נוקטת שיטה של כניסה למערכות על אדמת היריבים ודחיפת כדור האש רחוק מן הסתירות [הפנימיות הקיימות] בתוכה, כדי שגחלת זו לא תגדל ותתפוצץ...

 

איראן מבינה שמצבה הפנימי אינו כשורה, ושכדור האש הקטן ביותר שיתקרב לעצי ההסקה של הסתירות [הפנימיות] האלה יגרום להם להתלקח בתוך הגבול האיראני. על כן היא [מנסה] בחירוף נפש לפתוח חזיתות מחוץ לגבולותיה כדי להעסיק את אויביה ולהפחית את הלחץ עליה. היא אינה נותנת דעתה לכמות האבדות בנפש שמערכותיה החיצוניות גובות, לא לסדקים שמדיניותה גורמת בין העמים ובתוך העמים באזור, ולא לאורכן של לשונות האש שעדיין מתלקחות בתימן, עיראק, לבנון, בחרין וסוריה...

 

מלחמותיה של איראן מחוץ לשטחה מצמיחות לה תועלת נוספת, המתגלמת בכך שהאחרים מסתכלים עליה כעל מדינה מלוכדת מבפנים שלא ניתן לפגוע במארג החברתי שלה. לכן איראן אינה רוצה שיריביה יחקו את משחקה, כיוון שכך הם היו מגיעים לאותן התוצאות שהיא משיגה באמצעות ניהול מלחמות מחוץ לגבולותיה.

 

לכן, על הערבים לשחק היום עם איראן באותו המשחק. באיראן יש סונים ושיעים, ונחוצה כניסה לנושא הקיפוח... הקשה שממנו סובלת רוב העדה הסונית באיראן, שאין לה [ולו] מסגד אחד בעיר הבירה [טהראן]. באיראן ישנם הערבים של [חבל] אהואז, שהם אחינו בלאומיות ובדת ואדמתם היא אדמה ערבית, ויש להם את ההיסטוריה שלהם והישויות הפוליטיות שלהם, שאותן איראן אינה יכול למחוק. נדרשת תמיכה בעם הערבי האהואזי כדי להשיב את זכויותיו התרבותיות והכלכליות וכדי להפחית את הלחץ על הערבים הסורים, התימנים והמפרציים. אפילו רק רמיזה על תמיכה בדרישות הלגיטימיות של העם הערבי האהואזי תגרום למי שמתווה את המדיניות האיראנית להבין שביתו עשוי זכוכית.

 

באיראן יש גם כורדים הסובלים מאפליה גזעית נגדם ומקיימים התנגדות חמושה כדי להשיג את זכויותיהם שאותן הם מצאו בעיראק אך לא באיראן. יש בה גם בלוצ'ים סונים ואזרבייג'נים נרדפים, ששומה על הערבים ליצור איתם קשרים כדי שאיראן תחוש שהיא איננה היחידה שיודעת לרקוד על כמה חתונות בו זמנית. בקשריהם עם איראן צריכים הערבים לצאת מנקודת מוצא של שוויון כוחות, לפי המדיניות של 'מעשה ידיך ישוב אליך'. יהיו לערבים יותר כוח ומשאבים אם הם יתאחדו סביב מדיניות אחת ביחס לחמדנותה של איראן כלפי משאביהם של עמי האזור. לא חסר לנו דבר פרט לאסטרטגיה ברורה של עימות, ואינני מתכוון לעימות צבאי אלא לעימות דיפלומטי, תרבותי וכלכלי ועימות עם איראן מתוכה.

 

הסתכלות על איראן מרחוק מגלה מידה גדולה של הומוגניות באריג שלה, אך מבט מקרוב מאפשר להבחין יותר בסתירות [הפנימיות] בתוך הפסיפס שלה ועל הערבים להבין את נקודות החולשה של איראן בעת הנוכחית.

 

אין זה מן הראוי שנעבור כאן בלי להתייחס לתפקידה של התקשורת הערבית המופנית אל העמים האיראניים. אם איראן מממנת קרוב לארבעים ערוצי לוויין דוברי ערבית המפיצים טינה, שנאה דתית ופירוד עדתי, והומים בשועוביה משוועת נגד הערבים[2], אז לכל הפחות יש לכוון לשמי איראן כמה ערוצי לוויין דוברי פרסית, כדי שתדע כי השבריריות החברתית הקיימת אצלה גדולה ממה שהיא, או [אפילו] הערבים, מדמים לעצמם.

 

איראן דומה היום בשיטותיה לקולוניאליסט האירופי הישן, שנהג להתערב בארצותינו בטענה של הגנה על המיעוטים הנוצריים הערביים אצלנו, עד שהשתלט לגמרי על רוב האדמות הערביות. איראן עושה היום אותו הדבר כאשר היא מתערבת בעניינים הערביים בטענה של הגנה על המיעוטים השיעיים הערביים... וכפי שהמיעוטים הנוצריים לא היו הסיבה האמיתית לכניסת הקולוניאליסט האירופאי לארצותינו, כך הגנה על המיעוטים השיעיים הערביים היא אינה הסיבה האמיתית להתרוצצות המטורפת של איראן [במטרה] להתערב בעניינינו. המטרה [האיראנית] ברורה: להשתלט על משאבי האזור, לשבור את רצון עמיו ולכפות הגמוניה אזורית [איראנית]. אילו ההגנה על השיעים הערבים הייתה מה שמניע את איראן, מן הראוי היה שהיא תיתן לשיעים האחרים באיראן [שאינם פרסים] את מלוא זכויותיהם, במקום לכפות עליהם את השפה הפרסית ולאסור עליהם לשמור על מורשתם התרבותית.

 

לערבים אין היום ברירה אלא להשליך הצידה את הפירוד [ביניהם] ולהתלכד סביב תוכנית ערבית, שאפשר לומר שמאפייניה החלו להתהוות עם [גילוי] תשוקתם של עמי האזור לחירות ולצדק [הכוונה ל"אביב הערבי"]. בעניין הזה אפשר להזכיר שהערבים יכולים לשחק על קלף שיווי המשקל האזורי בתיאום עם התורכים, כדי לרסן את [פעילותה] הנמהרת של איראן. תורכיה, לפחות, מנסה להתקרב לערבים כדי להכעיס את האירופאים, אז מדוע שאנו לא ננסה להתקרב אליהם כדי להכעיס את איראן? מה-גם שהתורכים הם כפי הנראה בעלי מפעל תרבותי אזרחי, וניסיונם בשל וקרוב יותר לקצב של התקופה ולמודרניות מאשר משטר המולות שממשיך להאמין שהמהדי הנעלם שולט ביסודות הקיום כרצונו..."



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.5.2012

[2] השועוביה הייתה תנועה רוחנית בראשית ימי העבאסים שפעלה בקרב העמים שהוכנעו על-ידי הערבים, שכפרה בעליונותם של הערבים ודגלה בשוויון כל המוסלמים.

תגיות