המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עבאס: ישראל כפתה על יהודי עיראק להגר אליה
29/4/2012

 

עבאס: ישראל כפתה על יהודי עיראק להגר אליה

 

בראשית חודש אפריל 2012 פרסם יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, מאמר על יהודי עיראק, בו טען כי עלייתם לישראל נעשתה בכפייה תוך איומים ואלימות כלפיהם.[1] להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"באותו יום קיצי בשנת 1979 שידר הרדיו הישראלי תוכנית של השדר הישראלי זכי אל-מוח'תאר ושמה "לטעמי". תוכנית זאת אירחה אישי ציבור, סופרים ומשכילים ערבים ויהודים. באותו היום נערך ריאיון עם משורר יהודי ממוצא עיראקי בשם אברהם עובדיה שבמקור נקרא אבראהים עווד. השיחה נסבה על השירה הערבית הקדומה ועל המשוררים המודרניים והקדומים הבולטים ביותר. אחר כך שאל אותו השדר על התחלת שירתו וכיצד הצליח לחזק את כשרון השירה שלו, והוא השיב: 'הייתי תלמיד בחטיבת הביניים בבצרה והמורה שלי הבחין בכישרוני בשירה. המורה הזה היה נוצרי מפלסטין וחבר משלחת לימודית שהוועד הערבי העליון נהג לשלוח למדינות ערביות דוגמת עיראק, כווית, בחרין ועומאן ללמוד בחינם במימון הרשות. מורי הנוצרי, חנא, יעץ לי לשנן את הקוראן כדי לשלוט בשפה הערבית. עשיתי זאת, התחלתי לכתוב שירה עד שפרסמתי קובץ ראשון בבגדד בשנת 1948. שלחתי עותק אחד עם הקדשה למורי בירושלים כהבעת תודה. לרוע המזל העותק לא הגיע אליו בעטיה של המלחמה. הוא נאלץ להגר לירדן באותה העת שבה היגרתי מעיראק אל פלסטין בתירוץ של איחוד משפחות יהודיות.' כך הסתיימה התוכנית.

 

בסיפור הזה יש כמה דברים מעניינים: הדבר הראשון - למרות התנאים הקשים שפקדו את היישובים הפלסטיניים ובייחוד הלחימה באימפריאליזם הבריטי ובהתנחלויות הישראליות, שלח הוועד הערבי העליון משלחות לימוד למדינות ערב בחינם. הדבר השני – ההרמוניה והאחווה שבהן חיו האנשים במדינות ערב על שלל הדתות והעדות, עד כדי כך שמורה נוצרי מייעץ לתלמיד יהודי לשנן את הקוראן הקדוש בלי שאחד מהם יחוש מבוכה. הדבר המעניין השלישי הוא הטון המריר שבו דיבר המשורר הישראלי על מצבו של מורהו, כאשר עזב את ירושלים עקב המלחמה, ומה שקרה גם לו כאשר אולץ לעזוב את עיראק מולדתו ומולדת אבותיו אל פלסטין, בתירוץ של איחוד משפחות.

 

התבטאות זאת מכחישה באופן מוחלט כל מניע ציוני או דתי מאחורי הגירתו לפלסטין. יתר על כן, עזיבתו הייתה בכפייה ובאונס במטרה לעקור אותו בניגוד לרצונו. זה היה מצב היהודים שהועברו מעיראק לפלסטין כתוצאה ממזימה משולשת ציונית-בריטית-עיראקית, וכבר נחשף התפקיד שמילא דוד בן גוריון כאשר שלח לשם את נציגיו כדי להטיל אימה בליבות היהודים, והם פגעו בהם ורצחו אותם. אחר כך השאירו לאמצעי התקשורת את התפקיד להפיץ שמועות שהערבים הקיצוניים הם שעמדו מאחורי המעשים המתועבים הללו.

 

מקצת הציבור היהודי זוכר את התפקיד שמילאו השר בממשלת הליכוד, מרדכי בן פורת ושר המשטרה בממשלת המערך, שלמה הלל, שעמדו בראש ארגון חשאי ציוני ואף ארגנו בעצמם פעולות של השלכת רימוני יד על בתים, בתי כנסת ובתי עסק. הציבור היהודי עודנו זוכר שאחד מאנשי הכנופיות הללו, שאיבד את רגלו, הגיש תביעה נגד בן גוריון על הנזק שנגרם לו, לאחר שהטיל עליו לבצע את הפעולה שממנה יצא נכה.

 

בתחילה, התנועה הציונית לא רצתה שהיהודים יהגרו ממדינות ערב לפלסטין משום שהיא שאפה לבנות מדינה יהודית אשכנזית בעלת אופי מערבי אירופי, אלא שהיא דרשה מהם תמיכה פוליטית, כספית ותקשורתית ... המצב השתנה לאחר הקמת המדינה כאשר כוחות הצבא הישראלי כבשו שטחים נרחבים יותר ממה שקבעה החלטת החלוקה ולאחר שהציונים התאכזבו מכך שיהודי אירופה לא הגיעו בהמוניהם לישראל לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. הם קיוו שאלה יגיעו אליה בעטיים של הדיכוי והסבל שגרמו להם הנאצים והפשיסטים.

 

באין ברירה, פנתה התנועה הציונית אל הקהילות היהודיות בעיראק, בתימן, בצפון אפריקה, במצרים ובסוריה והאיצה בהן להגר, אולם לא הייתה להן מוטיבציה לעשות זאת היות שכולן נהנו מרמת חיים טובה, מזכויות אזרחיות ופוליטיות שיהודי אירופה לא חלמו עליהן מאות שנים. בעיראק למשל, לאחר ההכרזה על חוקה ב-1908 ... מונה היהודי העיראקי ששון חזקאל לשר האוצר הראשון בשנת 1921, וכיהן בתפקיד כמה קדנציות רצופות. חוק המועצה המכוננת של עיראק משנת 1922 קבע בסעיף השני, שבין חבריה יהיו שני יהודים מבגדאד ויהודי אחד מאל-מוצול, אל-בצרה וכרכוכ. הסעיף התשיעי בחוק בחירת חברי הפרלמנט מספר 11 לשנת 1946, קבע כי היהודים יהיו מיוצגים ע"י שלושה חברי פרלמנט באזור מרכז בגדאד, שני חברי פרלמנט באזור מרכז אל-בצרה וחבר פרלמנט באל-מוצול, בנוסף לנציג בסנט.

 

לכן היה קשה ואפילו בלתי אפשרי לשכנע את הקהילה הזאת לעזוב. התנועה הציונית נקטה דרכים אלימות ומזימתיות עם מקצת הרשויות המקומיות וגורמים זרים שאחזו ברסן השלטון והיו בעלי אינטרס פוליטי לגרום להגירת הקהילה היהודית כדי לבנות את המדינה היהודית באמצעות כוח אדם שנדרש. בנוסף לכך, גירוש ערביי פלסטין מיישוביהם יצר חלל ענק וצורך דחוף בכוח אדם שיעשה עבודות שיהודי אירופה, בעלי הצווארון הלבן, בזו להן. כל הסיבות האלה הביאו לפעילות למען הגירת יהודים ממדינות ערב וביניהם יהודי עיראק ."

 

עבאס מצטט במאמרו מדברי ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן גוריון, שייחל לשיגור בחורים חזקים, פיקחים, נאמנים וחדורי רצון למדינות ערב כדי לתרום לחזרתם של היהודים לישראל, תוך שהם מתחפשים ללא יהודים המשמיעים סיסמאות אנטישמיות.

 

"בן גוריון ניסה להביע משאלות אך בעצם הוא הסתיר אותן. הוא הוציא אותן אל הפועל כאשר שיגר את שליחיו לעיראק ומרוקו כדי לעקור משם את היהודים בכוח ובהרג כדי שיצליח להביא מאות אלפי יהודים שחיו שם מאות שנים."

 

עבאס ציטט גם מן הספר של יצחק בר משה, מנהל הרדיו הישראלי, שבו תאר את מצב יהודי עיראק בהגיעם לישראל, את תלאותיהם ואת היחס המזלזל כלפיהם מצד הממסד בישראל.

 

עבאס מסיים את מאמרו במלים האלה: "לאחר חמישים שנה, האם השתנו תחושות יהודי עיראק? האם השתנה מצבם והאם השתנתה הגישה כלפיהם? אינני סבור כך."     

 

 



[1]  www.maannews.net,  7.4.2012