המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
האם תיכלל השואה בתוכנית הלימוד הפלסטינית?
25/4/2000


האם תיכלל השואה בתוכנית הלימוד הפלסטינית?

 

באפריל 2000 התקיים בניקוסיה שבקפריסין סימפוזיון בהשתתפות נציגים מישראל ומן הרשות הפלסטינית תחת הכותרת "ביסוס השלום באמצעות החינוך". בסימפוזיון השתתפו גם נציגים ממצרים, ירדן, מרוקו ותוניסיה. בראש המשלחת הישראלית עמד שר החינוך באותה תקופה, יוסי שריד, ואילו בראש המשלחת הפלסטינית עמד תת שר התכנון ושתה"פ הבינלאומי ברש"פ, אניס אל-קאק. אל-קאק הצהיר בסימפוזיון, בו נטלו חלק גם צעירים פלסטינים, ערבים וישראלים, כי הוא "מעוניין ללמד את ההיסטוריה של השואה בבתי הספר הערביים והפלסטינים. אני סבור כי על פלסטין ועל העולם הערבי להתוודע לשואה ולכן יש להכליל נושא זה בתוכניות הלימוד." אל-קאק הוסיף כי "לא נוכל להתגאות בדבר, אם לא נדע על נושא [השואה]". אלא שהוא הודה כי "יהיה זה קשה לעקור את הביטויים האנטי-ישראליים מתוכניות הלימוד הערביות".[1]

 

העיתונות הפלסטינית נמנעה מלדווח על הסימפוזיון, פרט לאחד העיתונים שהשמיט את דבריו של אל-קאק מן הידיעה בנושא. בתקשורת הערבית דווח כי אל-קאק אמר לשר החינוך הישראלי כי הרשות הפלסטינית הקימה ועדה מטעם המיניסטריונים לחינוך ולתכנון ושת"פ בינלאומי במטרה לבחון את האפשרות להכליל את השואה בתוכנית הלימוד הפלסטינית בשנת הלימודים הבאה.

 

דבריו יוצאי הדופן של אל-קאק עוררו כעס רב בחוגי אינטלקטואלים פלסטיניים. ד"ר מוסא אל-זעבוט, יו"ר ועדת החינוך במועצה המחוקקת הפלסטינית אמר כי "לא יהיה כל ניסיון להכליל את ההיסטוריה של השואה בתוכנית הלימודים הפלסטינית. המועצה המחוקקת היא שקבעה את המסגרת הכללית [לתוכנית הלימודים] בחוק והמועצה בכלל, וועדת החינוך בפרט, עוקבות אחר מה שנלמד במסגרת תוכנית הלימודים ובוחנות האם דבר כלשהו סותר את ההיסטוריה הפלסטינית או פוגע בה.

 

השואה נופחה במידה רבה כדי להציג [תמונה] לפיה היהודים נפלו קורבן לעוול נורא, כדי להצדיק את [הטענה] כי פלסטין נחוצה כמולדת עבורם וכדי לתת להם זכות לתבוע פיצויים. כשמלמדים את ההיסטוריה של השואה [בבתי הספר הפלסטיניים] יש להסביר לתלמידים כי השואה נופחה באופן ניכר ואילו אנו, הפלסטינים, נאלצנו לשאת בתוצאותיה: ארצנו, פלסטין, אבדה ונכבשה על ידי ישראל. מוטב ללמד את התלמידים על מה שקורה לעמנו."

 

אל-זעבוט שב והביע תקווה, כי בהצהרותיו התכוון אל-קאק שיש ללמד כי השואה נופחה מעבר לכל פרופורציה. הוא סיכם ואמר כי "אין לנו [הפלסטינים] כל אינטרס ללמד את השואה, משום שאם המטרה היא להביע אהדה, הרי שאין בכך כל תועלת עבורנו, מאחר שאנו אלה שסבלנו מתוצאותיה."[2]

 

יו"ר הועדה המדינית במועצה המחוקקת הפלסטינית, זיאד אבו עמרו, ביקש לדעת כיצד מנמק אל-קאק את הכוונה ללמד את השואה בבתי הספר הפלסטינים. "האם יוזמתו של יוסי שריד להכניס את שיריו של מחמוד דרוויש לתוכניות הלימוד בבתי הספר הישראלים היא שגרמה לאל-קאק לקרוא ללימוד השואה"?, שאל והוסיף: "מדוע אנו נתבעים ללמוד את ספרותם של עם ומדינה הכובשים את אדמתנו [הכוונה ל"גרסה היהודית" בנוגע לשואה]? כאשר ישתנה המצב נוכל, לכל הפחות, לגלות פתיחות ביחס לספרות ולמורשת שלהם, כפי שכעת אנו מגלים פתיחות למורשת ולספרות של מדינות אחרות".

 

אבו עמרו הוסיף וקבע כי בכל מקרה "אסור שלימוד הנושא יהיה מקצוע חובה. מי שלמדו בעבר את ההיסטוריה של השואה הסיקו מסקנות ממסקנות שונות. מדוע, אם כן, עלינו לחייב את התלמידים שלנו לקרוא את ההיסטוריה, המורשת וההתנסויות של היהודים? אנו זקוקים באופן נואש לקריאת המורשת וההיסטוריה שלנו. כמו כן, הקשר בינינו לבינם חייב קודם כל להשתקם ע"י כך שהם יכירו בזכויות של עמנו במלואן. בעיות היסוד בינינו לבינם לא נפתרו ואינני סבור שזה הזמן המתאים לתכנת את ילדינו ואת התלמידים בבתי ספרנו בכך שנלמדם את ההיסטוריה היהודית בכלל, ולא רק את השואה".[3]

 

חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית ואיש הנהגת ה'פתח', חאתם עבד אל-קאדר, אמר כי לימוד השואה בבתי הספר הפלסטינים "מהווה סכנה חמורה למנטאליות הפלסטינית הנמצאת בשלבי התהוות. יהיה זה מסוכן לשנות את תוכניות הלימוד הפלסטיניות בכיוון זה. מן הראוי שהיהודים ילמדו קודם כל את האסון שלנו, הפלסטינים, את מעשי הטבח, את ההרג ואת ההגליה, משום שהאסון הזה הוא מתמשך וחי. בנוגע לשואה השקרית, הרי שהיא כבר עברה למוזיאון של ההיסטוריה."

 

עבד אל-קאדר הוסיף ואמר כי "איננו יכולים לבטל את החלום ההיסטורי הפלסטיני, גם אם אנו מוציאים אותו מן הרטוריקה הפלסטינית הרשמית... האדמה הזו הובטחה לנו על ידי אללה, ואילו לישראלים היא הובטחה על ידי בלפור. אם ההחלטה [בדבר לימוד השואה] אכן תתקיים, אין ספק שהיא תהרוס את החלום הפלסטיני ואת השאיפות הפלסטיניות. היא תשמיד את העבר, ההווה והעתיד הפלסטיניים בכללותם. אנו, במועצה המחוקקת, נתנגד לכל ניסיון העלול לפגוע במוח, בזהות ובשורשים ההיסטוריים של הפלסטינים".[4]

 

ההיסטוריון הפלסטיני, ד"ר עצאם סיסאלם, שהכחיש בעבר את קיומם של תאי הגזים, הביע אף הוא פליאה על הצהרותיו של אל-קאק. "אנו כפלסטינים", אמר, "מגנים את ההשמדה חסרת האפליה של אנשים רבים בידי הגרמנים, אבל לא נתיר שפשע הריגתם של קבוצת יהודים ינוצל כדי להשמיד עם אחר, הוא העם הפלסטיני. בית המשפט בנירנברג ניצל את השקרים [שהוצגו בפניו] כדי לחלק את פלסטין, בטענה שהקהילה היהודית סבלה מהשמדה והיא זקוקה למולדת בה תוכל להשתקע. אלא שמה שמעניין אותנו, הוא העם שלנו שבאמת סבל מהגליה ומהשמדה של אלפים מתושביו. אנו זכאים יותר [מאשר היהודים] לאהדה של כל העמים".

 

ד"ר סיסאלם אמר, כי מאז ועידת סטוקהולם שקבעה כי כל מדינות אירופה צריכות להכליל את ההיסטוריה של השואה בתוכניות הלימוד שלהן, התקשורת המערבית משקרת ומנפחת את השואה. לדבריו, "התנועה הציונית ניצלה זאת גם כדי לחפות על פשעיה הנתעבים בפלסטין. היא גם ממשיכה לסחוט את כל מדינות אירופה עד היום. האמת היא שמנהיגי הציונים ניהלו מו"מ עם הנאצים וחתמו עמם על הסכמים שבמסגרתם גורשו יהודים רבים לפלסטין. כמו כן הם סיכמו כי רכושם של היהודים לא ייפגע, ובתמורה תספק התנועה הציונית אלפי משאיות לגרמנים כדי שישמשו בחזית הרוסית".[5]

 

האינטלקטואל הפלסטיני, עבדאללה חוראני, הביע אף הוא פליאה על דבריו של אל-קאק: "אינני סבור שישראל והתנועה הציונית זקוקות למאמציהם של הפלסטינים ולקולותיהם כדי להפיץ את הסיפור השקרי אודות השואה. ישנם כמה אנשים שנאמנותם לישראל והתנדבותם למענה עולים על נאמנותם לעניין הלאומי והפאן-ערבי. ראוי היה שאל-קאק, במקום לדבר על השואה השקרית, יעקוב אחר הספקות [בעניינה] הצוברים תאוצה בזירה הבינלאומית ובקרב אינטלקטואלים אירופאים בכירים. מן הראוי היה שהוא ידבר על מעשי הטבח הישראלים נגד העם הפלסטיני חסר המגן, שעודנו סובל ממוראות האכזריות הציונית בכל מקום בו הוא מצוי".

 

אל-חוראני הוסיף ואמר כי הצהרתו של אל-קאק "מזכירה לו רבים ש'התנדבו' שלא לדבר על שיבת הפליטים לאדמותיהם מהן גורשו ב-1948. הצהרות אלה באות במסגרת מה שמכונה 'תרבות השלום', הנתמכת על ידי ארה"ב, בעלת ההגמוניה באזור. מטרת אותה 'תרבות שלום' היא להפיץ את הגלובליזציה בפרשנותה האמריקאית, שמשמעותה כניעה לתנאים האמריקאים, ובמשתמע, כניעה לתנאים הישראליים. משמעותה של גלובליזציה זו היא גם למחוק את זיכרון העמים, להעלים את מורשתם ואת היסטוריה הלאומית שלהם, [ולנטרל] כל התנגדות לפלישה אידיאולוגית או תרבותית חיצונית."

 

חוראני התריע מפני "תרבות השלום וחסידיה" באזור וקרא לאינטלקטואלים הערביים החרדים להיסטוריה ולמורשת של אומתם והדואגים למנוע את מותו של זיכרון הדורות, לאמץ גישה אנטגוניסטית לתרבות זו ולשלום מסוג זה. [6]

 

מנהיג תנועת "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני" בעזה, השיח' נאפד' עזאם, אמר בתגובה לדברי אל-קאק כי "לעתים קרובות במצב המדיני הנוכחי, יכול אדם לחשוב כי הוא חי בעולם הדמיון. לא יעלה על הדעת שאומה תחלוק כבוד לרוצחיה ולגוזלי זכויותיה ואדמתה. מדוע מדברים רק על הקורבנות היהודים במלחמת העולם השניה, ולא מזכירים ולו במילה את קורבנותינו והשהידים שלנו?! לפני כל דבר אחר, עלינו ללמד את ילדינו על האסונות שפקדו ועדיין פוקדים אותנו מידי היהודים. עלינו ללמדם על ההיסטוריה של הסכסוך הזה המסמל את העוול הגדול שנגרם לעם הפלסטיני, על רקע השתיקה והמזימה להן שותפות מרבית ממשלות העולם."

 

עזאם קבע כי "מי שמטיל את יהבו על שטיפת מוח סופו לנחול כשלון ודאי... לתוכנית מעין זו לא תהיה כל השפעה על התגבשות מוחותיהם של בני האומה [האסלאמית]. הכוונה ללמד את השואה בבתי הספר הפלסטינים סותרת את סדר הדברים הטבעי ביקום", סיכם עזאם.[7]

 

לעומת זאת אמר השיח' ג'מאל מנצור, ממנהיגי ה'חמאס', כי "אין זה הוגן להכחיש את השואה או להקל מחשיבות הרדיפות מהן סבלו היהודים; אדרבה, עלינו לגנות זאת בבירור ולעמוד לצד המדוכא - ללא קשר לשיוכו - ונגד המדכא". אלא שהשיח' מנצור הסביר כי הבעיה היא עם "המערב, שנוקט גישה מאובנת, נוקשה וקפואה כאשר  מדובר על ההיסטוריה של היהודים עם הנאציזם וכופה על ממשלות ועמים כאחד לחנך על היסטוריה אחת [ספציפית] של השואה. בנוסף, מבסס המערב את [הנרטיב] הזה באמצעות היסטוריונים ציוניים, כדי להביאו לדרגה של אקסיומה, שאיש אינו רשאי לערער עליה".

 

"במקביל", מוסיף השיח' מנצור, "הם רוצים שאנו נתגבר ונשכח את כל מעשי הטבח, את עשרות אלפי הקורבנות, את מיליוני המוגלים, את ארצנו המופקעת, את אדמתנו הכבושה, ואת דמנו שממשיך להישפך... היהודים מגייסים את מה שמכונה העולם החופשי והתרבותי כדי שירכין ראש על קורבנותיהם, יתנצל על ההיסטוריה שלהם, ויתחייב לרווחתם ולשמירה על עוצמתם בעתיד, וכל זה בגלל פשע שביצע משוגע, שהיווה אויב לעולם כולו ולא רק ליהודים ושאפילו רצח, במו ידיו, עשרים מיליון רוסים."[8]



[1] אל-קדס אל-ערבי (רש"פ), 11.4.2000.

[2] אל-רסאלה (רש"פ), 13.4.2000

[3] אל-רסאלה (רש"פ), 13.4.2000.

[4] אל-אסתקלאל (רש"פ), 20.4.2000.

[5] אל-רסאלה (רש"פ), 13.4.2000.

[6] אל-אסתקלאל (רש"פ), 20.4.2000.

[7] אל-אסתקלאל (רש"פ), 20.4.2000.

[8] אל-רסאלה (רש"פ), 13.4.2000.

תגיות