כללי

 

 

אתרים איראנים מאיימים על מטרות אמריקאיות במפרץ

 

הקדמה

טהראן הגיבה בזעם לחרם הנפט האירופי עליה ולהחרמת הבנק המרכזי שלה, תוך הודעה על חרם נגדי ושיגור איומים כלפי המערב, הכוללים את סגירת מיצרי הורמוז, פגיעה בתעבורת הנפט של מדינת האמירויות ושל סעודיה, ופגיעה צבאית ביעדים אמריקאיים במפרץ. גם בחודש דצמבר 2011, שלושה שבועות לפני הודעת החרם האירופי, דיווחו אתרים איראנים על נכונות לביצוע משימות התאבדות נגד מטרות אמריקאיות באזור ופירטו את תוכנית הפעולה לשיגור טילים איראנים לפגיעה בבסיסים האמריקאיים באזור. להלן תקציר מן האיומים:

 

בכירים באיראן: לסגור המצרים ולתקוף מטרות אמריקאיות ומפרציות

סיו"ר וועדת המג'לס לביטחון לאומי, חוסין אבראהימי, אמר לאחר הודעת הא"א על החרם שאיראן תסגור את מיצרי הורמוז ולא תאפשר למדינות אחרות לייצא נפט דרך המיצרים אם לא יתאפשר לה לייצא את הנפט שלה. הוא הוסיף כי "המפרץ  הפרסי ייהפך לבית קברות לכל הכוחות שיבואו מרחבי העולם לאזור הרגיש הזה."[1] חבר נוסף בוועדה, אסמאעיל כות'רי, אמר כי "אם יחול שיבוש כלשהו במכירת הנפט של איראן, ללא ספק נסגור את מיצרי הורמוז." הוא הוסיף ש"אם ארה"ב תנסה למנוע את סגירת המצרים, איראן תפגע במטרות אמריקאיות ברחבי העולם תוך זמן קצר, ולא תיתן לכוחות האמריקאים אפשרות להימלט מן האזור.[2]

 

בתפילת יום שישי (27.1) במשהד (צפ'-מז' איראן), אמר דרשן התפילה, אחמד עלם אל-הודא, חבר מועצת המומחים: "אל תפקפקו בכך שלאיראן יש יכולת להטיל מצור על המיכליות של איחוד האמירויות הערביות ושל סעודיה היוצאות לאירופה דרך מיצרי הורמוז."[3]

 

עוד טרם פרסום החרם, איימו בכירים איראנים בפגיעה ביעדים אמריקאיים במדינות המפרץ. בכנס בסיג' ב-15 בנובמבר 2011 אמר מפקד כוחות הבסיג', מוחמד-רזא נקדי, "הצי החמישי האמריקאי בבחריין, [בסיס] חיל היבשה האמריקאי בכווית, ו[בסיס] חיל האוויר האמריקאי בקטר – מכותרים כולם ע"י לוחמי הקודש של האומה האסלאמית, שסופרים את הדקות בציפייה לבוא הפקודה לחסל את ארה"ב." הוא הוסיף כי "ארה"ב כל כך אומללה שאם איראן תפתח במתקפה צבאית [נגדה] הם לא יגיבו צבאית ויתחננו למשא ומתן."[4]

 

בכיר נוסף בצבא איראן, פרהאד אמירי, הדגיש שנושאות המטוסים האמריקאיות הן מטרה קלה לצוללות של איראן והסביר כי הודות לציוד שהותקן בהן יכולות הצוללות לארוב לאמריקאים מבלי להתגלות ולפגוע בהם מקרקעית הים.[5]

 

מאמר באתר איראני: "אנו מקבלים בברכה מלחמה"

ערב התמרון הימי הנרחב של חיל הים האיראני במפרץ הפרסי בדצמבר 2011, פרסם האתר השמרני סראט ניוז, המקורב לעורך כיהאן חוסין שריעתמדרי, מאמר מאת הבלוגר עלי-רזא פורקאני שכותרתו "אנו מקבלים בברכה מלחמה." המאמר מקדש את הג'יהאד ומסירת הנפש נגד ארה"ב ומזהיר אותה ואת ראשיה שהאיראנים, לא רק שאינם חוששים ממלחמה, הם אף מייחלים למות בה. במאמר אף פורטו איומים בדבר ביצוע פיגועי התאבדות נגד מטרות אמריקאיות.

להלן קטעים נבחרים מן המאמר:

תמונה מתוך המאמר: לוחמים מנשקים ספר קוראן לפני יציאה לקרב

                                                                                      

"אמריקה צריכה לדעת שאם תתקוף את איראן, חובה על המוסלמים ל[תקוף] אותה בתגובה, על בסיס הנחיות הדת, והם לא יהססו לרגע לבצע חובה דתית זאת. אמריקה צריכה לדעת שבזמן ש[הממשל האמריקאי] מכין את העם האמריקאי למלחמות 2001 [ככל הנראה המלחמה שהכריז בוש על אפגניסטן לאחר פיגועי 11 בספטמבר], 2012, 2035 ... שתגבנה מחיר גבוה, בשיעה, מצפים הצעירים להופעת ['האמאם הנעלם', מעין משיח בשיעה] וכתוצאה מכך הם מוכנים למלחמה ולג'יהאד.

 

אמריקה צריכה לדעת שבזמן שהיא מפתה את צעיריה, באמצעות משכורת חודשית של 9,000 דולר, להילחם במדינות אחרות, אנו למדנו שאם לא נבצע ג'יהאד או אם לא נשאף לו ונמות בסוג של צביעות – מוות ממין זה הוא בושה בשבילנו והשאיפה לבצע ג'יהאד ו[למות] במלחמה הוא גאוותנו.

 

אמריקה צריכה לדעת שילדיו של רוחאללה [ח'ומיני, מייסד משטר המהפכה האסלאמית] וחבריו של עלי [ח'אמנאי, מנהיג איראן] אינם כמו הצעירים של המדינות השכנות. למרות ש[גם] הם מוסלמים, הם אף פעם לא הפנימו את [דברי] האמאם עלי [אבי השיעה], שאמר: 'שום עם לא הותקף בביתו אלא אם הפך [קודם לכן] לאומלל.' אנחנו למדנו שלא צריך לגרור את המלחמה הביתה ושאנו חייבים להגדיר את מגרש המשחקים [הכוונה שדה הקרב] במקום כלשהו מחוץ לבית באופן הכי מהיר והכי בטוח.

 

אמריקה צריכה לדעת שישנם צעירים של חזבאללה שהגדירו את [שדה הקרב] מחוץ לאיראן והם יבצעו מתקפות ומבצעי מסירת נפש בתוך פחות מארבעים ושמונה שעות בכל 112 המדינות בהן יש לאמריקה בסיס צבאי.

 

אמריקה צריכה לדעת שבעוד הנוער האמריקאי קורא את הסיסמא 'הפסיקו את המלחמה' מתוך פחד למות, ילדיו של רוחאללה [ח'ומיני] אינם בורחים אף פעם מן המלחמה והם תמיד מתפללים 'אללה זכה אותנו בשהאדה למענך.'"[6]

 

אתר איראני: כך נפגע בבסיסים האמריקאים באזור

ב-14 בדצמבר 2011, פרסם האתר משרק ניוז, המקורב לחוגים ביטחוניים באיראן, מאמר בו בחן  את יכולתה של טהראן לפגוע בבסיסי ארה"ב באזור. האתר פרסם נתונים אודות הבסיסים ומרחקם מגבולות איראן, לצד הטילים בהם צפויה להשתמש טהראן כדי לפגוע בהם. הרשימה כללה את בסיסי ארה"ב בסעודיה, בתורכיה, בקטר, בכווית, באפגניסטן, בבחריין, באיחוד האמירויות הערביות, בעומאן, בקירגיסטן, ובפקיסטן. במאמר נטען גם שמערכות ההגנה האוויריות של ארה"ב שהוצבו באזור לא יהיו יעילות ויהוו מטרה עבור טיליה המהירים של טהראן. להלן עיקרי המאמר לצד התמונות שפורסמו בו:[7]

פריסת בסיסים אמריקאים מסביב לאיראן

                                                                                                             

"בדיווח הזה נבחן את מרחקם של הבסיסים החשובים של ארה"ב, ובמיוחד את בסיסי חה"א שלה הנמצאים בגבולות איראן, לצד יכולתה הטילית של איראן לאיים על אתרים אלו.

 

במדינות הבאות יש לארה"ב בסיסים [משלה] או שהיא משתמשת בבסיסים שלהן: בתורכיה, בעיראק, בכווית, בסעודיה, בבחריין, בקטר, באיחוד האמירויות הערביות, בעומאן, באפגניסטן, בפקיסטן ובקירגיסטן...

 

 

במדינה הקטנה כווית, הדומה יותר לבסיס צבאי אמריקאי גדול [מאשר למדינה], יש שני בסיסי ח"א ושישה מחנות צבא של צבא כווית. בסיס חה"א 'עלי אל-סאלם', הנמצא במרחק 115 ק"מ מגבולות איראן, יכול להיות מאוים בקלות ע"י כל הרקטות והטילים שצוינו לעיל... אורך המסלולים בבסיס חה"א הזה הוא כ-3000 מטרים והוא מותאם [לנחיתת] מרבית המטוסים הקלים והכבדים.

 

בסיס חה"א עלי אל-סאלם

 

שדה תעופה נוסף בכווית שפתוח עבור האמריקאים הוא בסיס חה"א אחמד אל-ג'אבר הנמצא במרחק 134 ק"מ מאיראן, ומצוי בטווח רקטות הזלזאל ומגוון הטילים הבליסטיים של איראן...

 

בסיס חה"א אחמד אל-ג'אבר

 

 

המחנות בהם מוצבים כוחות הצבא האמריקאי כוללים גם את מחנה דוחה, המרוחק 94 ק"מ מאיראן, מחנה Buehring, המרוחק 104 ק"מ מאיראן, מחנה Spearhead  המרוחק 109 ק"מ מאיראן, מחנה Patriot  המורחק 123 ק"מ מאיראן, ומחנה Arifjan המרוחק 126 ק"מ מאיראן. כל האתרים האלה מצויים בטווח כל רקטות וטילי קרקע-קרקע שהוצגו לעיל ולפיכך, מלאכתם של הכוחות הטיליים של איראן תהיה קלה יותר.

 

ממזרח לאיראן ... באפגניסטן יש ארבעה שדות תעופה צבאיים בשימוש הכוחות האמריקאים... בסיס חה"א בגראם, בו נמצאים מרבית מטוסי התובלה ומטוסי הקרב של האמריקאים ... נמצא במרחק של 730 ק"מ מאיראן. שדה התעופה של קאבול במרחק 732 ק"מ מגבול איראן... ביכולתם של טילי קיאם בעלי טווח של 800 ק"מ, שהאב-3 בעלי טווח של 1,300 עד 1,800, קדר, סג'יל ועאשורא בעלי הטווח של 1,800עד 2,000 ק"מ לפגוע בהם.  

 

בסיס ח"א בגראם ובו מטוסי [תובלה] C-130 ו[מטוס תקיפה ] A-10

  

 

בסיסים ושדות התעופה נוספים באפגניסטן כוללים את שדה התעופה קנדהאר, המרוחק 387 ק"מ מאיראן, שנידנד המרוחק 124 ק"מ מאיראן, הראת, המרוחק 122 ק"מ מגבול איראן.

 

על הבסיס הראשון מאיימים טילי שהאב-2 וקיאם, ושני הבסיסים האחרים מאוימים בקלות ע"י רקטות הזלזאל וטילי הפאתח-110 המאוד מדויקים וכן ע"י דגמים נוספים.

 

הבסיס האווירי שנידנד, בו מוצבים בין היתר מל"טי הזיהוי RQ-170

 

 

ואולם בסיס העל של ארה"ב באזור הוא בסיס חה"א אל-עדיד בקטר. למרות שהיחסים בין איראן לקטר טובים, העמדות שנקטה קטר לאחרונה לגבי סוריה מראות שארה"ב עדיין יכולה להסתייע בה [לתקיפת איראן].

 

צילום בסיס חיל האוויר אל-עדיד בקטר

 

 

הבסיס הזה במרכזה של המדינה הקטנה קטר מרוחק 278 ק"מ מחופי איראן ובו מגוון רחב של מטוסים אמריקאים. בבסיס נראים מפציצי חמקן B1-B, מטוסי תובלה C-17, C-130, מטוסי תדלוק KC-135  ו-KC-10, מטוסי סיור ימיים [מדגם] אוריון [Orion], מטוסי ריגול אלקטרוניים מסוג joint stars. דווח שגם מטוסי קרב F-16 מוצבים בו.  הבסיס הזה נמצא בטווח של טילי פאתח-110 ושל מגוון טילים בליסטיים של איראן לטווח בינוני ולטווח רחוק. השטח הפתוח הזה בבסיס הזה, בו מוצבים עשרות המטוסים היקרים הנ"ל, הוא המטרה הטובה ביותר לראשי הקרב של הטילים הבליסטיים [של איראן] והודות לפריסתם הרחבה מרבית המטוסים האלו ללא ספק יושמדו או ייפגעו באופן רציני.

 

בנוסף, יש לציין את בסיס הצי החמישי הימי של ארה"ב בבחריין, המרוחק רק 200 ק"מ מחופי איראן. במקום מוצבים כמה ספינות טילים ואונית מלחמה כולל ציוד ואמל"ח. לצד רקטות זלזאל, כל הטילים [האיראנים] לטווח קצר ועד לארוכי הטווח מסוגלים לפגוע במקום זה, אם כי לאור אופייה של המטרה, השימוש בטילים [ולא ברקטות] יהיה יעיל יותר כדי לא להחטיא את המטרה.

 

לטיל ח'ליג'-י פארס, הדגם הימי של טילי פאתח-110 בעל טווח של 300 ק"מ, יכולת מיוחדת לפגוע באוניות ולכן הוא מתאים מאוד לאיום על הבסיס הימי הזה. טיל השיוט נגד ספינות, קאדר, שלדברי שר ההגנה [אחמד וחידי] הטווח שלו הוא מעל 200 ק"מ, יכול להיות משוגר מכמה נקודות בחופי איראן ו[יכול] לפגוע בכלי השיט המוצבים בבסיס זה אם ייצאו ויתרחקו מעט ממנו.

 

בסיס הצי האמריקאי בבחריין

 

 

אתר חשוב נוסף בשימוש האמריקאים בבחריין הוא בסיס חה"א 'שיח עיסא' של חה"א הבחריני. הבסיס מרוחק 238 ק"מ מחופי איראן והוא נמצא בטווח של כל הטילים הבליסטיים, וכן רקטת הזלזאל-3 בי. בבסיס הזה, בעל שני מסלולים שאורכם 3,800 מטרים, ניתן לראות מטוסי C-17, P-3 אוריון ומטוסי קרב F-16 ו- F-18, וכן מטוסי קרב אלקטרוניים EA-6B prowler .

 

בסיס חה"א שיח' עיסא; בתמונה נראים מטוסי F-18 ו- prowler

 

 

בסיס גדול אחר של ארה"ב באזור הוא בסיס חה"א אל-זפרה באיחוד האמירויות הערביות, ובו שני מסלולים עיקריים שאורכם כ-4,200 מטרים... המרוחקים 253 ק"מ מחופי איראן ו-184 ק"מ עד 255 ק"מ מאיי איראן במפרץ הפרסי...

 

הבסיס הזה נמצא בטווח מגוון טילים בליסטיים של איראן. מטוסי התדלוק הגדולים KC-135  ו- AWACS E-     Sentry3, שמוצבים בו הם מטרות ערכיות ביותר לאמל"ח האיראני.

 

 AWACS, מטוסי תדלוק והאנגרים מוצלים (בימין התמונה) בבסיס אל-זפרה

 

בבסיס חה"א Thumrait בעומאן מתקיימת פעילות אמריקאית ענפה. מקום זה, המרוחק 963 ק"מ מאיראן, נמצא בטווח של הטילים הבליסטיים לטווח ארוך שיהאב-3, קאדר, עאשורא וסג'יל.

 

בסיס נוסף בו משתמשים האמריקאים, אם כי יותר עבור תעבורה וריגול, הוא שדה התעופה מנאס בקירגיסטן, המרוחק 1,344 ק"מ מגבולות איראן. בכוחם של טילי שיהאב-3 משודרגים, עאשורא, קאדר וסג'יל לטפל באויבים הנמצאים בביתם של חבר[ינו] הותיקים.

 

מטוסי C-17 ומטוסי תדלוק KC-135 במנאס

 

בסיס חה"א אינג'רליק בתורכיה נמצא בצמרת טבלת בסיסי הצבא האמריקאים באזור, וניתן להשוותו לבסיס אל-עדיד [בקטר]. למרות שהנוכחות הממושכת של כלי טיס אמריקאיים בבסיס הזה היא מקור לבושה עבור תורכיה, ככל הנראה בעתיד יארח הבסיס גם את שכירי החרב של ממשלת ארה"ב היהירה, מפציצים לטווח ארוך ופצצות אטום. הבסיס הזה מרוחק 875 ק"מ מגבולות איראן ונמצא בצפ'-מע' גבול סוריה, ומוצבים בו המטוסים הגדולים ביותר בארסנל הצבאי של ארה"ב. ניתן לאיים על הבסיס הזה באמצעות הטילים לטווח רחוק של איראן.

 

האמריקאים משתמשים גם בבסיסים בפקיסטן ובהם הבסיס החשוב שמסי, המרוחק 199 ק"מ ו-שהבאז, המרוחק 527 ק"מ [מאיראן]. לפי מידע הקיים באמצעי התקשורת הצבאית המקצועית, [ארה"ב] משתמשת בבסיס שמסי להטסת מל"טים. למרות שכיום יש לממשלת פקיסטן יחסים טובים עם איראן, בהתחשב באי היציבות הפוליטית שם בשני העשורים האחרונים ייתכן שאיראן תאוים גם מהאזור הזה. ניתן לאיים על בסיס שמסי ברקטות זלזאל מדגם B3 וכן באמצעות כל הטילים הבליסטיים של איראן. ניתן לפגוע בבסיס שהבאז באמצעות הטילים הבליסטיים לטווח בינוני ולטווח רחוק...

 

לאחר כיבוש כווית ע"י עיראק הועברו בסיסים רבים בסעודיה לידי האמריקאים אולם לאחר מכן הם פונו וכיום מדובר רק על נוכחות מוגבלת של כמה יחידות אוויריות [במקור] של האמריקאים בבסיס חה"א הנסיך סולטאן, המרוחק 575 ק"מ מגבולות איראן שבו ניתן לפגוע ע"י הטילים האיראניים לטווח בינוני ולטווח רחוק.

 

למרות שבכמה מדינות באזור הוצבו מערכות הגנה אוויריות של ארה"ב, שיגור טילים מדויקים לטווח רחוק מעומק השטח האיראני, כתגובה ראשונית, שמהירותם ב[עת] הפגיעה במטרה הוגדרה כגבוהה פי עשרה עד שנים עשר ממהירות הקול, הופך את ניסיון האויב להשמידם לבלתי אפשרי. בנוסף, חלק מהמערכות האוויריות האלה יכולים להוות חלק מהמטרה הראשונית בתגובה הטילית של איראן.

 

זאת ועוד, שיגור בו-זמני ומכיוונים שונים של מספר רב של טילים ורקטות הוא דרך פתרון נוספת להתגבר על מערכות [הגנה] אלה. בנוסף, בידי איראן מערכות טילים המשוגרים מן האוויר לטווח רחוק וטילים נגד מכ"מים לדיכוי ההגנה האווירית של האויב ... ומקלים על מלאכתם של הטילים הבליסטיים של איראן..."

 

---