המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
האביב הערבי בירדן: המלך נאלץ ללכת לקראת תנועות המחאה
15/12/2011

האביב הערבי בירדן: המלך נאלץ ללכת לקראת תנועות המחאה

מאת ח. ורולקר*

 

1. הקדמה

גל ההפגנות המתקיימות בירדן מאז ינואר 2011 ומאורגנות ע"י התנועה האסלאמית, תנועות עממיות, תנועות צעירים והשבטים הירדניים הדורשים לבצע רפורמות במדינה, התאפיין בעלייה הדרגתית ברף הדרישות.

 

מובילי המחאה בירדן הם התנועה האסלאמית המנהיגה את האופוזיציה הפוליטית ו"התנועה העממית", הכוללת תנועות וארגונים רבים שקמו בחודשים האחרונים ודורשים רפורמה. גם לאנשי השבטים - האוכלוסייה העבר ירדנית שנחשבה משך עשרות שנים לבסיס התמיכה של המשטר ההאשמי - יש חלק מרכזי במחאות החריפות. אוכלוסייה זו חשה מקופחת נוכח המדיניות הכלכלית הניאו ליברלית שמנהיג המלך, שהתבטאה בהפרטת נכסי המדינה ועידוד שוק חופשי.[1] ואכן, בחודשים האחרונים החלו לצוץ יותר ויותר תנועות מחאה המייצגות את השבטים. במקביל החלו אנשי אופוזיציה להחריף את ביקורתם נגד המשטר. הבולטים שבהם: האופוזיציונר האסלאמי, לית' שבילאת, ואחמד עובידאת שכיהן בעבר כרה"מ וראש המודיעין הכללי ובחודשים האחרונים ביסס את מעמדו כאופוזיציונר והקים את "החזית הלאומית לרפורמה".

 

בכיר הת' האסלאמית חמזה מנצור והאופוזיציונר אחמד עובידאת בהפגנה בעמאן ב-7.10.11                     

 אל-קדס אל-ערבי (לונדון),      23.10.2011

 

נוכח מחאות ההמונים בעמאן ובשאר מחוזות הממלכה ובעיקר בדרום ירדן - ונוכח מחאות האביב הערבי שהביאו לנפילת נשיא תוניסיה בן עלי, נשיא מצרים מובארכ ונשיא תימן עבדאללה צאלח ולמהומות קשות בסוריה ובמדינות נוספות -  פתח המלך עבדאללה השני בסדרת צעדי רפורמה ראשונים, במטרה לרצות את העם ולמנוע הסלמה של המחאות.[2]  גולת הכותרת של צעדי רפורמה אלה היתה חוקה חדשה שאישר המלך ונכנסה לתוקף ב-1.10.2011, שבה תוקנו  42 סעיפים מהחוקה הקודמת.[3] תיקונים אלה, ביטאו היענות לחלק מדרישות האופוזיציה ותנועות המחאה[4] ולטענת מקורבי המלך, הם אף כללו אפילו צמצום מסוים בסמכויותיו.[5]

 

ואולם, גופי האופוזיציה ותנועות המחאה לא הסתפקו בצעדים אלה ודרשו תיקונים משמעותיים ומרחיקי לכת.[6]  אלה כללו: מאבק בשחיתות הפושה בממלכה ובקרב הבכירים, בחירת רה"מ ע"י הפרלמנט ולא ע"י המלך, קיום בחירות לחברי הבית העליון של הפרלמנט (הסנאט) הנבחרים כיום ע"י המלך, או ביטול הבית העליון, וגיבוש חוק בחירות חדש. למעשה האופוזיציה ותנועות המחאה דורשות מהמלך שינויים שיצמצמו מאוד את סמכויותיו של המלך ויעניקו יותר חופש פעולה לפרלמנט.

 

בשבועות האחרונים ניכרת עליית מדרגה דרמטית במחאה העממית בירדן. ההתפתחות העיקרית באה לידי ביטוי במעבר של גופי האופוזיציה ותנועות המחאה מביקורת כללית שהוטחה עד כה בעיקר בממשלה לביקורת חריפה הממוקדת במשטר הירדני עד כדי קריאות להפלתו, או לכינון מונרכיה חוקתית בירדן.

 

חשוב לציין שמדובר עדיין בקריאות בודדות וכי הרוב המוחלט של גופי האופוזיציה ותנועות המחאה אינו קורא כיום להפלת המשטר הירדני, אלא לביצוע רפורמה. אך יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהקריאות להפלת המשטר החלו להישמע בחודשים האחרונים בכינוסים סגורים של תנועות המחאה ומדי פעם גם בהפגנות המתקיימות רחבי הממלכה, דבר שלפני עשרה חודשים לא היה קיים כלל.[7]

 

בתגובה להסלמה זו בשיח ובדרישות של תנועות המחאה החל המשטר לנקוט צעדים רבים יותר לריצוי התנועה האסלאמית והשבטים הירדנים, כולל ניסיון לשחדם במשרות ובכסף. במקביל החל המשטר להיכנע בהדרגה לדרישות שעד לאחרונה נחשבו לטאבו. כך, למשל, היום מדבר המלך בעצמו על צמצום סמכויותיו ואף על כינונה של מונרכיה חוקתית[8]. רה"מ לשעבר, מערוף אל-בח'ית, תקף בשעתו דרישות אלה וטען שהן מהוות "פגיעה באיזון וביסודות המשטר הפוליטי שלנו", "הפרה של החוקה", "דברי הבל", וניסיון התססה.[9]  

 

ניכר כי המשטר הירדני למד מניסיונם של המשטרים הערבים האחרים באזור עם מהפכות האביב הערבי. יעיד על  כך הפער העצום בין אופן התמודדותו עם המחאות וההפגנות בממלכה לבין זה של  המשטרים האחרים:  המלך הירדני קיבל  ואימץ את הדרישות לבצע רפורמה וכאמור גם יזם כמה צעדים כדי לקדמה, תוך הבטחה לצעדים נוספים. כמו כן, במשך עשרה חודשים, מאפשר המשטר הירדני לגופי האופוזיציה ותנועות המחאה לקיים תהלוכות והפגנות ברחבי הממלכה, תוך שהוא מקפיד מאוד שהפגנות אלה יסתיימו בשלום, ללא דיכוי מצד כוחות הביטחון וללא אלימות.[10] המשטר גם נקט קו של הידברות עם האופוזיציה ותנועות המחאה, במקום להתעמם  איתן ולדכאן,  כפי שעשו משטרים ערבים אחרים. למרות זאת, נראה כי האופוזיציה, איננה מסתפקת בצעדים אלה ואם המשטר ההאשמי רוצה לשמור על יציבותו, נראה שיהיה עליו לקדם רפורמה אמיתית, משמעותית ומרחיקת לכת בממלכה, שתרצה את תנועות המחאה.

 

עניין נוסף שמגביר את נפיצות המצב בירדן הוא מצבה הכלכלי הקשה של המדינה והעוני והאבטלה הגוברים. בנושא זה אמר המלך עבדאללה לוושינגטון פוסט ב-24.10.11: "האביב הערבי לא נולד בגלל עניינים פוליטיים אלא בגלל עניינים כלכליים - עוני ואבטלה... מה שמדיר את שנתי זה לא הרפורמה הפוליטית... אלא המצב הכלכלי. אם אנשים יחזרו לרחובות זה יהיה בגלל האתגרים הכלכליים ולא [בגלל האתגרים] הפוליטיים".[11]

 

2. עליית מדרגה בשיח המחאה: איומים בהסלמה ובהפלת המשטר

תחילת ההסלמה של תנועות האופוזיציה והמחאה העממית ניתנת לתיעוד באירוע ספציפי: ב-1.10.11 תקפו מאות אנשים באבנים הרצאה של האופוזיציונר האסלאמי הוותיק לית' שבילאת בכפר סאכב שבמחוז ג'רש בנושא רפורמה פוליטית במדינה. הם הותירו אחריהם נזק רב לרכוש וכמה פצועים. יידוי האבנים  קטע את המשך ההרצאה בה נכחו כ-3000 איש. שבילאת עצמו, התנועה האסלאמית ותנועות המחאה השונות טענו כי המשטר הירדני שיגר "בריונים" במטרה למנוע את האירוע ולמנוע משבילאת למתוח ביקורת על המשטר.[12]

 

האופוזיציונר לית' שבילאת [יושב באמצע] לאחר תקיפתו, בהרצאה בכפר סאכב

www.assabeel.net, 1.10.2011

 

הרצאתו של שבילאת בג'רש היתה חלק ממסע הרצאות בו פתח בשבועות האחרונים ברחבי ירדן בהשתתפות אלפי אנשים, בהן הציג מסמך עקרונות המהווה מעין מפת דרכים לרפורמה פוליטית בירדן. בהרצאות אלה מתח שבילאת ביקורת חסרת תקדים נגד המלך הירדני וקרא לחזור למצב שהיה בעבר, שבו ההנהגה היא בידי המשפחה ההאשמית אך השלטון בידי העם. שבילאת גם טען כי למלך אין שום לגיטימציה ללא הסכמתו של העם וכי על המלך להשיב לידי העם את האדמות שהשתלט עליהן, לבער את השחיתות שפשתה בלשכתו ולהפסיק את התערבות כוחות הביטחון והמודיעין בחיים הציבוריים. הוא אף רמז שהמלך עוסק בעניינים מפוקפקים, האסורים על פי השריעה ושיבח את תנועות המחאה שצריכות, לדבריו, להוביל את הרפורמה במדינה. הוא קרא למלך לבדוק את עצמו ולהחליט על שינוי דרכו מרצונו שלו לפני שהעם יכפה זאת עליו.[13]

 

עוד באותו הלילה ארגנו תנועות המחאה העממיות תהלוכות מחאה במחוזות שונים בהן נשמעו קריאות חריפות גם נגד לשכת המלך ואיומים להסלים את המחאות. ההפגנה בעמאן שיצאה משכונת אל-טפאילה (בה מתגוררים מהגרים מהעיר אל-טפילה שבדרום ירדן) והגיעה עד ללשכת המלך נשמעו הקריאות "[העם ב]אל-טפאילה לא יציית ומסוגל להפיל משטר".[14]

תקיפת הרצאתו של שבילאת עוררה את זעמן של תנועות האופוזיציה והמחאה שהאשימו את המשטר כמי שעמד מאחורי התקיפה. בעקבות תקיפת ההרצאה בג'רש חלה התפתחות יוצאת דופן בשיח של האופוזיציה ותנועות המחאה: אם עד עתה הן הפנו את הדרישות והביקורת הקשה כלפי הממשלה הירדנית, הרי שמעתה גם המשטר והמלך הפכו כתובת לביקורתם, דבר שלא העזו לעשות קודם לכן.

 

דוגמה לכך הם דבריו של ראש המחלקה המדינית במפלגת חזית הפעולה האסלאמית, זכי בני ארשיד, שהזהיר את המשטר כי אירועים אלה עלולים להצית "אינתיפאדה עממית עזה" ו"להוביל את העניינים לדרך שאין ממנה חזרה"...[15]. "האיחוד העממי לרפורמה" פרסם גם הוא  הודעה בה נאמר כי "המונופוליזם של השלטון בירדן והעובדה שהוא מרוכז בידי המלך הופכים את המלך לאחראי היחיד על השחיתות, האלימות והבריונות... טיפת דם של כל אזרח ירדני שתישפך תהיה דלק לזעם..."[16]

 

המוחים: העם הירדני מסוגל להפיל משטר

ב-3 באוקטובר 2011, יומיים לאחר תקיפת ההרצאה של שבילאת בג'רש, התכנסה בעיירה אל-לובן שמדרום לבירה עמאן "הוועידה הלאומית השנייה לרפורמה" בביתו של חה"פ לשעבר ר'אזי אבו ג'ניב אל-פאיז. בכינוס נכחו כ-1000 איש, נציגי כל תנועות המחאה, נציגי השבטים וכוחות פוליטיים שונים, ביניהם אופוזיציונרים בולטים כמו המפקח הכללי לשעבר של האח"ס, סאלם פלאחאת, והאופוזיציונר אחמד עוידי אל-עבאדי. 

 

האתרים הירדניים שדיווחו על כינוס זה הגדירו אותו כ"התפתחות חמורה ומשמעותית", שכן, לראשונה נשמעו שם "סיסמאות חסרות תקדים" המהוות "חצייה של כל הקווים האדומים" בירדן. בין היתר קראו הדוברים בכינוס לכונן בירדן "מונרכיה חוקתית", שמשמעותה צמצום ניכר של סמכויות המלך והפיכתו לסמל לאומי בלבד, וחלק מהדוברים דיברו על "שינוי ולא רפורמה". אך הדברים החריפים יותר נשמעו מפי האופוזיציונר עוידי אל-עבאדי שקרא במהלך הכינוס: "העם רוצה להפיל את ההאשמים", וכן מפיו של ד"ר צברי ג'רעה שנאם בשם תנועת [מחוז] אל-כרכ וקרא למלך: "התנצל ופרוש מתפקידך". עוד דווח כי בנאום הפתיחה אמר המארח חה"פ לשעבר, ג'ניב אל-פאיז כי "המלכים האשמים הם קו אדום", כלומר שדה-לגיטימציה שלהם - להבדיל מביקורת על פעולותיהם - היא טאבו. בעקבות דבריו החלו חלק מהנוכחים לעזוב את המקום ולכן אל-פאיז מיהר לתקן את דבריו באמרו ש"הקו האדום היחיד הוא המולדת".[17]

 

למעשה מאז אוקטובר 2011 ניתן לשמוע בכינוסים ובהפגנות של תנועות האופוזיציה והמחאה יותר ויותר סיסמאות וקריאות שעד לפני חודש איש לא היה מעז להשמיע, עד כדי איומים להפיל את המשטר הירדני.[18]

 

כך למשל בהפגנה שארגנו התנועה האסלאמית, תנועות המחאה והשבטים ב-21.10.11 בעמאן נשמעו סיסמאות חריפות ובהן "הוי משטר הקשב-הקשב, העם בירדן לא יציית ומסוגל להפיל משטר".[19]  באותה הפגנה הזהיר בכיר התנועה האסלאמית, מחמד אל-זיוד, כי ירדן ניצבת בפני שתי אופציות: רפורמה או גיהינום. ח'אלד אל-דעג'ה, דוברם של ארבעה שבטים ירדנים, אמר: "אנו בינתיים לא אומרים [למלך]  'הסתלק' אלא 'בצע רפורמה לפני שיהיה מאוחר מדי'.[20] ב-1.11.11 פנה איש האופוזיציה הירדני סופיאן אל-תל שהתארח בתכנית "הכיוון הנגדי" בערוץ אל-ג'זירה, למשטר הירדני ואמר: "או שהמשטר יענה לדרישות הרפורמה או שהסוף שלו יהיה כגורל המשטרים הערביים האחרים..."[21]

 

התהלוכה בעמאן ב-21.10.11

 23.10.2011 ,www.albosala.com 

 

האופוזיציה הירדנית בגולה: להפיל את "שלטון הכיבוש ההאשמי"

עד הכינוס באל-לובן (3.10.11), היתה האופוזיציה הירדנית שמחוץ לירדן, הגורם היחיד שהעז לקרוא בבוטות להפלת המשטר. אופוזיציה זו המכנה עצמה "האיחוד הלאומי של בני החורין של ירדן בגולה" יושבת בלונדון ולדבריה חברים בה ירדנים החיים בבריטניה , ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד ואירלנד. ב-25.5.11 פתחה האופוזיציה בגולה את העיתון האלקטרוני שלה jordaniantribune.com אותו עורך הירדני נהאר אל-עובית'א, המשמש גם כמתאם הכללי של הארגון. ב-22.7.11 פרסמה האופוזיציה בגולה גילוי דעת ראשון וחסר תקדים בתולדות ירדן בו קראה להפיל את המלך, לשפוט אותו ולכונן את "הרפובליקה הערבית הירדנית". גילוי הדעת כינה את המשפחה ההאשמית "כנופיה פושעת", ואת שלטונה "שלטון הכיבוש ההאשמי".[22]

 

מאתר האופוזיציה בגולה: "שייפול המשטר ההאשמי"

www.jordaniantribune.com, 29.11.2011

 

מעורבות השבטים במחאות נגד המשטר

השבטים נחשבו מאז ומתמיד לעמוד השדרה של המשטר ולכן הצטרפותם להפגנות ולמחאות נגדו מהווה בעיה חמורה עבורו ועלולה אף לסכן את הלגיטימציה שלו.[23]

 

כאמור השבטים חשים מקופחים ונפגעים מהמדיניות הכלכלית של המלך וכן מפערי פיתוח התשתיות בין עמאן והערים הגדולות לבין המחוזות המרוחקים יותר שם רובם מתגוררים. בנוסף דורשים השבטים, ובראשם השבטים הגדולים בממלכה, בני צח'ר ובני חסן, שיוחזרו להם קרקעות רבות שהיו בבעלותם ונמסרו ליזמים ואנשים פרטיים במסגרת ההפרטה והמדיניות הכלכלית שמנהיג המלך. בפברואר 2011 קיימו השבטים שביתות שבת והפגנות במחוזות השונים וחסמו כבישים.[24] 

 

מדובר למעשה בקרקעות 'מירי' שהן בבעלות המדינה. יחד עם זאת, השבטים שמאז ומתמיד ישבו בהן והשתמשו בהן לצורכי מרעה וחקלאות, טוענים כי קרקעות אלה שלהם. זעמם של אנשי השבטים פרץ ברגע שהמדינה החלה למכור קרקעות לידי יזמים פרטיים וקבלנים. יתרה מכך, בחודשים האחרונים האשימו גורמים בממלכה ובהם השבטים לא אחת את המלך ואשתו בהשתלטות על קרקעות על ידי רישומן על שמם או מקורבים להם.[25]  רק לאחרונה ב-20.11.11 פרצו הפרות סדר בעיר מעאן כאשר עשרות אנשים הבעירו צמיגים וחסמו כבישים בדרישה להחזיר להם אדמות שלטענתם שייכות להם ונמסרו לחברות פרטיות.[26] במקביל נפוצו שמועות שחלק גדול מהקרקעות במעאן הועברו לידי אחיה של המלכה ראניה, איש העסקים, מג'די אל-יאסין. אל-יאסין מצידו הכחיש כי יש בבעלות או בבעלות מישהו מבני משפחתו קרקעות.[27]

 

סיבה נוספת להתמרמרותם של השבטים הירדנים שמאז ומתמיד היו בעלי נוכחות דומיננטית במוסדות הביטחוניים ובתהליך קבלת ההחלטות היא תחושתם כי מאזן הכוחות העדין הקיים מזה שנים בינם לבין האוכלוסייה הפלסטינית הולך ומתערער. חששם זה רק התגבר לאחרונה לאור הדיבורים בישראל על הפיכתה של ירדן ל"מולדת החלופית" של הפלסטינים. צעד שנועד להפיג חשש זה ולרצות את השבטים היה הכנסת תיקון לחוקה, במסגרת התיקונים שהוכנסו בסוף ספטמבר 2011, שבעקבותיו באה גם פסיקה של המועצה העליונה לפרשנות החוקה ולפיהם כל שר, חבר פרלמנט ועובד במוסדות ממשלתיים ובשגרירויות אשר מחזיק באזרחות שניה בנוסף לאזרחותו הירדנית יסיים את תפקידו והוא לא יוכל להמשיך בכהונתו גם אם יוותר על האזרחות הנוספת. משמעות הדבר היא שכל הפלסטינים המתגוררים בירדן לא יוכלו לכהן במשרות בכירות בממלכה. ראוי לציין כי בעקבות פסיקה זו איבדו כעשרה בכירים - בהם חברי פרלמנט מהבית התחתון ומהבית העליון [הסנאט], שני שרים וכן מזכ"ל לשכת המלך- את תפקידיהם.[28]

 

כבר בפברואר 2011, כחודש לאחר שהחלו המחאות בירדן והדרישות לרפורמה, נראו ניצני הצטרפות של בני השבטים לדרישות לבצע רפורמה ולמחאות נגד המשטר: ב-5 בפברואר 2011, פרסם לראשונה "הזרם ה-36" בו חברים נציגים משבטים שונים בירדן גילוי דעת חסר תקדים בחריפותו שקרא למלך לבצע רפורמות ללא דיחוי, שאם לא כן, "הסערות שפקדו את תוניסיה ומצרים יגיעו בקרוב גם לירדן". גילוי הדעת תקף גם את המלכה ראניה והאשים אותה בהתערבות בענייני השלטון, בשחיתות, בהעברת קרקעות השייכות לעם הירדני לידי משפחתה ובגניבת כספים מאוצר המדינה. בגילוי הדעת נכתב עוד כי מדובר בהפרה של ההסכם בין העם הירדני למשפחה ההאשמית והדבר מהווה סכנה למשטר הפוליטי ולמוסד המלוכה.[29] 

 

לאחרונה צצות עוד ועוד תנועות מחאה המייצגות את השבטים השונים אשר הצטרפו לביקורת נגד המשטר והמלך. כך למשל קמו: "איחוד בני השבט בני חסן למען המולדת"; "איחוד בני השבט בני חמידה למען הרפורמה", "איחוד בני שבט בני צח'ר לרפורמה". בהמשך הוקמה גם "הקואליציה של שבטי בני חסן, בני צח'ר, אל-דעג'ה ואל-עג'ארמה".[30]

 

ב-15.10.11 התרחש אירוע שהעצים את ביקורתם של השבטים נגד המלך: עצרת שאורגנה בכפר סלחוב

שבמחוז ג'רש [צפון ירדן] על ידי התנועה האסלאמית, רה"מ לשעבר אחמד עובידאת וקואליציית ארבעת השבטים בנוכחות אלפיים איש, הותקפה על ידי "בריונים", שפתחו באש לעבר משתתפיה ופצעו עשרות. מארגני העצרת האשימו את המשטר בשיגור הבריונים,[31] בעוד היומון הממסדי אל-ראי ודובר מנהלת הביטחון הכללי, טענו כי מדובר היה בעימות בין בני אותו שבט בכפר סלחוב, דברים שקוממו את נציגי השבטים.[32]

 

נציגי השבטים למלך: נרעיד את כס המלוכה

בעקבות תקיפת העצרת בסלחוב כינסו מארגני העצרת ובהם ראשי קואליציית שבטי בני חסן, בני צח'ר, אל-דעג'ה ואל-עג'ארמה מסיבת עיתונאים בה הטילו על המשטר את האחריות לתקיפתם. השיא היה כאשר פארס אל-פאיז, נציג "איחוד [שבט] בני צח'ר למען הרפורמה" פנה למלך בקריאה יוצאת דופן: "הו המלך עבדאללה השני: בכנות... אל תשחק בקלף של השבטים. זהו קלף מסוכן. אם המשטר יעשה זאת –  ניפגע כולנו.. היזהר, היזהר... זו החלטה מסוכנת...".[33]  נציג תנועת "איחוד ד'יבאן" הזהיר כי המשטר נכנס למדרון מסוכן, שמזכיר את גורלם של רבים מהמשטרים הערביים האחרים וקרא: "מהיום ואילך תהיה... הרעדה של כסאות המלוכה". נציג איחוד בני שבט אל-דעג'ה אמר : "החוזה בינינו לבין ההאשמים עומד להימחק".[34]

 

ב-21.10.11, ימים ספורים לאחר האירוע בסלחוב, קיימו נציגי השבטים והתנועה האסלאמית הפגנה בעמאן בהשתתפות כעשרת אלפים איש תחת הכותרת: "לא תפחידו אותנו". המפגינים קראו: "העם הירדני מסוגל להפיל משטר". יומיים לאחר מכן ב-23.10.11, אמר עמאד אל-עג'ארמה, אחד מחברי זרם ה-36, במהלך ישיבה של הזרם, כי "המלך אינו מעוניין כלל ברפורמה ויש להחליפו".[35]

ראוי לציין כי התפרסמו גם כמה הודעות בשם חלק מהשבטים שגינו את ההתקפות בשמם על בית המלוכה והודיעו שהדוברים שתקפו את המלך אינם מייצגים אותם.[36]  ואולם, עצם קיומה של מחאה בקרב השבטים, יש בה כדי להדאיג את בית המלוכה, אשר פועל כדי לארגן מפגני תמיכה בו בקרב השבטים.[37] במקביל מדווח כי ישנם לחצים מצד גורמי הביטחון על נציגי השבטים במיוחד במחוזות הדרום ואף ניסיונות לשחדם בכספים, במתנות, בקרקעות ובמשרות, כדי שיפסיקו את פעילות המחאה.[38]

 

3. המשטר נכנע לחלק מהדרישות בניסיון לבלום החרפת המחאות

הכינוס שארגנו גופי האופוזיציה ותנועות המחאה באל-לובן ב-3.10.11 שם הוכרז לראשונה ש"המלך אינו קו אדום" היווה נקודת מפנה ביחס של המשטר הירדני לדרישות האופוזיציה ותנועות המחאה. המלך ומקורביו הפנימו את חומרת הסכנה לבית המלוכה והעריכו כי אין להסתפק בצעדים פורמאליים בלבד. וכך, ב-5.10.11, יומיים לאחר הכינוס באל-לובן, כינס המלך עבדאללה בעקבה את יועציו הקרובים לדיונים מרתוניים סגורים שנמשכו חמישה ימים בהם התקבלו החלטות מכריעות לאור החשש שהעניינים בממלכה יצאו מכלל שליטה.[39]

 

בתוך ימים ספורים בלבד ניתן היה לראות בשטח את תוצאות הדיונים. אלה התבטאו בצעדים שמשמעותם היתה כניעה לכמה מהדרישות העיקריות של האופוזיציה ותנועות המחאה, בניסיון לבלום את החרפת הביקורת והמחאות. להלן סקירת הצעדים בהם נקט המשטר במסגרת מדיניותו החדשה:

 

ניסיון לפייס את התנועה האסלאמית

הצעד הראשון היה ניסיון לפתוח בדיאלוג עם התנועה האסלאמית. המשטר הבין שלתנועה זו יש חלק עיקרי בהובלת המחאה העממית, ההפגנות והתהלוכות הקבועות בימי שישי והניח שיישוב המחלוקות עימה עשוי להקל את הלחץ המופעל עליו. בנוסף מפלגתה של התנועה האסלאמית, "חזית הפעולה האסלאמית", הודיעה ב-1.10.11 כי תחרים את הבחירות המוניציפאליות שתוכננו לחודש דצמבר 2011 אם לא ייענו כל דרישות הרפורמה שלה.[40]  דבר זה הטריד מאוד את המשטר הירדני שהבין כי היעדרות "חזית הפעולה האסלאמית",  המפלגה העיקרית והגדולה בירדן, מן הבחירות, תפגום בלגיטימציה ובמהימנותן של בחירות אלה ובכך יימשכו המחאות נגדו. לכן קיווה המשטר שבאמצעות דיאלוג יצליח להניאה מהחלטתה.[41]

כבר ב-5.10.11 דווח כי גורמים רשמיים ביקשו לפתוח בדיאלוג עם התנועה האסלאמית שיתקיים בחסות המלך וידון בכל הדרישות העממיות, ללא יוצא מן הכלל.[42]  התנועה האסלאמית מצידה הביעה נכונות לקיים דיאלוג עם לשכת המלך ואף רמזה שהיא עשויה לשנות את דעתה לגבי הבחירות המוניציפאליות.[43]

 

כמה ימים לאחר מכן דווח על מגעים המתקיימים בין ירדן לחמאס בתיווך קטר ועל הכנות לביקורו של ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, בעמאן לקראת חידוש היחסים בין הצדדים שנותקו ב-1999.[44]  למעשה צעד זה מהווה חלק בלתי נפרד ממאמצי המשטר להתקרב לתנועה האסלאמית ולפייסה.[45]

 

פיטורי ממשלת אל-בח'ית ומינוי ראש ממשלה חדש

בצעד נוסף שנועד לרצות את התנועה האסלאמית פיטר המלך ב-17.10.11 את רה"מ מערוף אל-בח'ית שנכנס לתפקידו רק בפברואר 2011. תקוותו של המלך בעת המינוי היתה שהחלפתו של סמיר אל-רפאעי באל-בח'ית, תרצה את דורשי הרפורמה ותשים קץ לגלי המחאה שפרצו בממלכה. תקווה זו נמוגה במהירות. שמו של אל בחית' נקשר לפרשת שחיתות והוא גם נתפס כמי שמתנגד לרפורמה. המחאות בממלכה רק הלכו וגברו בתקופתו כראש ממשלה ועימן הדרישה של גופי המחאה להחליפו.

 

ניכר כי המלך עבדאללה חיפש לתפקיד רה"מ אדם בעל מוניטין טוב ששמו לא נקשר בפרשות שחיתות כדי שיזכה לאמון האופוזיציה ותנועות המחאה, ולכן בחר בעון אל-ח'צאונה, שכיהן עד לאחרונה כשופט בביהמ"ש הבינ"ל בהאג.[46]  מיד עם כניסתו לתפקיד ניתן היה לחוש בבירור באווירה החדשה שאל-ח'צאונה ניסה ליצור בממלכה ובמאמציו לפתוח בדף חדש עם האופוזיציה ותנועות המחאה.[47]  אל-חצ'אונה הצהיר כי בכוונתו לקיים דיאלוג עם כל הגורמים, הכוחות והשכבות בחברה ללא יוצא מן הכלל, כולל האופוזיציה ותנועות המחאה העממית.[48] בנוסף, נפגש אל-ח'צאונה עם נציגי התנועה האסלאמית והציע להם להצטרף לממשלתו.[49] בכירי התנועה דחו את ההצעה אך הבטיחו להמשיך בדיאלוג  עם הממשלה ולתמוך בצעדי הרפורמה שלה.[50]

 

אל-ח'צאונה המשיך במחוות כלפי התנועה האסלאמית: כבר למחרת מינויו אמר כי יש לדחות את הבחירות המוניציפאליות ורמז כי יוכנסו תיקונים לחוק הבחירות המוניציפאליות השנוי במחלוקת.[51]  ואכן ב-27.10.11 הודיעה הממשלה רשמית, שהבחירות יידחו.[52]  אל-ח'צאונה המשיך גם במגמת ההתקרבות לתנועת החמאס: הוא שוחח בטלפון עם ח'אלד משעל, אסמאעיל הניה ונפגש עם בכיר חמאס מוחמד נזאל.[53]  ב-31.10.11 הוא עורר הדים כשאמר שהחלטת ירדן ב-1999 "להרחיק את מנהיגי חמאס היתה טעות חוקתית ופוליטית".[54]

 

צעד נוסף שנתפס כמחווה כלפי התנועה האסלאמית, היה היענות הממשלה לדרישתה לשחרר אסירים ובהם גם 103 מאסירי הזרם הסלפי-ג'יהאדי, שנעצרו בעקבות עצרת שקיימו בעיר אל-זרקאא' ב-15.4.11 שם שלפו חרבות ודקרו כ-80 איש מכוחות הביטחון.[55]  דובר הממשלה, ראכאן אל-מג'אלי, הודיע כי כל אסירי הסלפיה-ג'יהאדיה ישוחררו בקרוב מאוד וכי לא יישאר בכלא אף אסיר פוליטי.[56] נציגי משפחות אסירי הסלפיה ג'יהאדיה אמרו שראש לשכת המלך, ריאד אבו כרכי, התחייב בפניהם שכל 103 אסירי הסלפיה ג'יהאדיה ישוחררו עד סוף השנה ובשבועיים הקרובים ינקטו צעדים בנושא.[57]  ואכן[ מאז תחילת נובמבר, שוחררו עשרות מהם.[58] 

 

בכיר בסלפיה ג'יהאדיה שלף חרב בעצרת באל-זרקאא' ב-15.4.11                                                             

 www.jordanzad.com, 10.7.2011

 

יתרה מכך בשבועות האחרונים ישנם סימנים המעידים על כוונה לשחרר את המנהיג הרוחני של הסלפיה-ג'יהאדיה, אבו מחמד אל-מקדיסי ובכיר נוסף התנועה איאד אל-קונייבי שרק לפני ארבעה חודשים הורשעו באשמת סיוע לטאלבאן באפגניסטן ונשלחו למאסר של כמה שנים.[59]  ב-27.11.11 דווח כי ביהמ"ש לערעורים ביטל את פסק הדין שיצא נגדם וכי ביהמ"ש לביטחון המדינה ידון מחדש בעניינם.[60]

 

ראוי לציין כי בתחילת חודש נובמבר 2011 שוחררו 12 אסירים אסלאמיסטים נוספים שקיבלו חנינה מיוחדת מהמלך. מדובר באסירים שהורשעו בביצוע פעולות טרור, שת"פ עם אל-קאעדה ותכנון לבצע פיגועים נגד ישראל ומטרות מערביות בירדן.[61]

 

שיחוד נציגי המחאה במשרות ובכסף

במקביל לפיטורי רה"מ אל-בח'ית, פיטר המלך שורה ארוכה של בכירים, כולל יועציו ומקורביו ומינה אחרים תחתם, מתוך ניסיון להציג אליטה חדשה בממלכה ופתיחה של דף חדש: ב-17.10.11, ביום בו פוטר אל-בח'ית, פיטר המלך גם את ראש המודיעין הכללי, מחמד אל-רקאד, שגם עליו נמתחה ביקורת רבה בחודשים האחרונים, ומינה במקומו את פיצל אל-שובכי.[62]  ב-25.10.11 מינה המלך את ריאד אבו כרכי לתפקיד ראש לשכתו החדש.[63] באותו היום הוא מינה גם מנהל חדש למשרדו ומזכ"ל חדש ללשכתו, שהתפטר כאמור משום שהחזיק באזרחות נוספת לאזרחותו הירדנית.[64]  עוד באותו היום פיזר  המלך גם את הבית העליון של הפרלמנט (הסנאט), ומינה הרכב חדש שכלל 43 חברים חדשים, מתוך 60.[65]

 

פהד אל-ח'יטאן, עורך היומון העצמאי אל-ערב אל-יום, טען במאמר שפרסם ב-27.10.11, כי ההרכב החדש של הממשלה ושל הבית העליון בפרלמנט מבטא ניסיון של המשטר לרצות את השבטים ואת אזור הדרום שמוביל את המחאות נגדו. לדבריו, "בחודשים האחרונים... הבין המשטר שהבעיה העיקרית שלו היא עם בסיס התמיכה המסורתי שלו והוא בני השבטים, הבדואים, מחוזות הדרום ויוצאי הצבא. לכן... נעשה ניסיון לרצות את הגורמים הללו על מנת לבלום את הזעם שלהם". וכך, במינויים החדשים שבוצעו בממשלה, בסנאט ובלשכת המלך חולקו משרות בכירות לנציגים רבים ככל האפשר של הקבוצות הללו, ובמיוחד לנציגי הדרום.[66]

 

על פי כמה דיווחים, רה"מ לשעבר, אחמד עובידאת, שלאחרונה התבלט כאחד ממנהיגי האופוזיציה, קיבל גם הצעה להיות חבר בבית העליון של הפרלמנט אך דחה אותה.[67] קבוצה נוספת שניסה המלך לרצות, הם יוצאי הצבא. לאחר חודשים שבהם היו שותפים לפעילות של תנועות המחאה, להטחת הביקורת במשטר ולדרישות לבצע רפורמות נפגש עימם המלך, שיבח את תרומתם למולדת והורה להעלות את הפנסיה שלהם.[68]

 

קבלת הדרישה לבחירות מוקדמות לפרלמנט וצמצום סמכויות המלך

למעשה, כבר בסוף חודש ספטמבר 2011, נענה המלך לדרישה עיקרית של האופוזיציה ותנועות המחאה כאשר הודיע, לצד אישור החוקה החדשה, כי בחירות פרלמנטאריות מוקדמות יתקיימו במחצית השניה של שנת 2012.[69]  הצעד הבא ואולי המשמעותי ביותר היה כאשר ב-26.10.11 הודיע המלך, כי לאחר הבחירות הפרלמנטאריות ב- 2012, תילקח בחשבון עמדתו של הפרלמנט בכל הנוגע לבחירת ראש הממשלה.[70]  למעשה מדובר בכניעה נוספת לאחת הדרישות העיקריות של האופוזיציה: שהרוב בפרלמנט יהיה זה שיבחר את ראש הממשלה ולא המלך עצמו, שהינו עד היום השליט שממנה את רה"מ ומפטר אותו, כרצונו.

 

4. תנועת המחאה העממית: ממשיכים בהסלמה

הצעדים הרבים בהם נקטו המלך עבדאללה ורה"מ אל-ח'צאונה לא בלמו את המשך המחאות ותביעות הרפורמה מצד האופוזיציה ובראשה התנועה האסלאמית ותנועת המחאה העממית. גם לאחר הקמת הממשלה החדשה והצעדים שנקטה המשיכו כוחות אלה למחות ולהפגין ואף איימו להסלים את פעילותם, בטענם כי הרכב הממשלה החדשה מבטא חילופי אישים, לא שינוי מדיניות. הם אף ארגנו תהלוכות במחוזות רבים תחת הסיסמה "לא הבנתם אותנו" ודרשו לבצע רפורמה אמיתית שתכלול תיקוני חוקה מהותיים.[71] 

 

ב-13.11.11 נרשם שיא נוסף במחאה כאשר בפעם הראשונה נשמעה בירדן הקריאה נגד הורשת השלטון. ג'מאל אל-שואהין, בעל טור קבוע ביומון אל-סביל שבבעלות האח"ס, טען במאמרו כי "המשטרים [הערבים] המלוכניים העוברים בירושה צריכים לחשוב באופן רציונאלי ולהכיר בעצמם בצורך לעשות שינוי... יש לעבור לשיטת שלטון חדשה המעניקה לעמים זכות לבחור את שליטיהם... [כל] עמי העולם בוחרים את השליטים שלהם... הערבים הם היחידים שעדיין בתחילת הדרך. [אך] הם ישיגו זאת במוקדם או במאוחר..."[72]

 

האם התנועה האסלאמית "רוקדת על שתי חתונות"?

על אף קולות אלה, נראה כי רה"מ החדש, אל-ח'צאונה, הצליח למתן במידה מה את פעילותה של התנועה האסלאמית נגד המשטר. בשבועיים האחרונים דווח כי התנועה האסלאמית דנה בחשאי עם הממשלה, על עסקה שבעקבותיה התנועה האסלאמית תצמצם משמעותית את פעילותה במחאה נגד הממשלה והמשטר, כשהתמורה כוללת: חידוש יחסי ירדן והחמאס; הסכמות בעניין חוק הבחירות הפרלמנטאריות; קביעת לו"ז מוגדר לרפורמות.[73]

 

חוסין אל-רואשדה, בעל טור קבוע ביומון אל-דוסתור טען בטורו ב-10.11.11 כי התנועה האסלאמית מנסה  לשחק בשתי הזירות: "האסלאמיים שמים רגל אחת בזירה של תנועת [המחאה] העממית ורגל שניה בזירה הפוליטית על כל האופציות והעסקאות שבה: הם לא רוצים לצאת ממעגל הלחץ וההשפעה של הרחוב ולא יכולים לסכן את התמיכה העממית שלהם... אך מנגד, הם גם לא חושבים לחסום את הדרך בפני הממשלה החדשה [ולוותר] עסקאות פוליטיות שיש בהן גמול... בסוגיות גדולות כמו חזרת חמאס [לירדן]... או השגת חוק בחירות שיכניסם לפרלמנט עם משקל משמעותי...".[74]

 

ראוי לציין כי בכירי התנועה האסלאמית הכחישו את הדיווחים על עסקה בין התנועה למשטר וכראייה לכך אף קיימו ב-18.11.11 תהלוכת מחאה בעמאן בדרישה לרפורמה.[75]  יחד עם זאת, משכה את תשומת הלב העובדה שהתנועה האסלאמית ארגנה הפעם תהלוכה נפרדת מהתהלוכות של תנועות השבטים.[76]  

 

עדות לדיאלוג בין אל-ח'צאונה לתנועה האסלאמית ניתן לראות בארוחת הערב שהוא קיים ב-14.11.11 לכבוד  אחמד עובידאת ובכירים מהתנועה האסלאמית, במהלכה הקשיב לדרישותיהם.[77]  במקביל ישנם דיווחים כי רה"מ מנסה בימים אלה לפתוח בדיאלוג גם עם תנועת המחאה העממית ותנועות הצעירים ולשמוע את דרישותיהם ואף לקיים בעתיד ועידה כוללת של כל התנועות.[78]

 

5. ניצני אנרכיה וקריאות תיגר נגד המלך

בשבועיים האחרונים, במקביל להסלמה של תנועות המחאה העממיות, התרחשו בירדן כמה אירועים שניתן לראות בהם ניצנים של אנרכיה וקריאת תיגר על המשטר.

 

התקפות חמושות חוזרות ונשנות על פרויקט לאומי

בחודשים האחרונים מתבצעות התקפות אלימות וחמושות חוזרות ונשנות נגד פועלים המועסקים בפרויקט הזרמת מים מאקוויפר הדיסי שבדרום ירדן לעמאן. מדובר בפרויקט המים הגדול ביותר בתולדות הממלכה, הסובלת ממחסור חמור במים.[79]  החברה התורכית "גאמא" המבצעת את הפרויקט הודיעה ב-3.11.11 על הפסקת העבודות בקטע הראשי של הפרויקט בשטח של 160 ק"מ במחוז מעאן, בעקבות ירי שבוצע לעבר פועליה. למעשה החברה הקפיאה כבר את עבודתה בסוף חודש ספטמבר למשך חודש בגין אירוע ירי דומה.

 

ב-31.10.11 חידשה החברה את העבודות, אך כאמור, בחלוף ארבעה ימים [3.11.11]  שוב הודיעה על הפסקתן. בכירים בחברה אמרו כי בחודשים האחרונים בוצעו כמה  אירועי ירי לעבר הפועלים ובינואר אף נהרגו שני אנשים מאירוע כזה. לדברי המקורות, מבצעי הירי הם תושבים מקומיים, הדורשים שהחברה תעסיק אותם בפרויקט ותשתמש בכלים שלהם. ב-10.10.11 הצביע שר המים וההשקיה הירדני על סיבה נוספת להתקפות: לדבריו, חלק מתושבי המקום טוענים שהם בעלי האדמות שבהן עובר הפרויקט ומתנגדים לביצועו שם. מקור בחברה מתח ביקורת על כך שמנגנוני הביטחון והרשויות טרם תפסו את האחראים לירי.[80]

 

קריאת תיגר על המלך ועל המדינה כמקור סמכות

בעצרת שארגנו התנועה האסלאמית, תנועות השבטים ותנועות המחאה העממיות ב-4.11.11 בעמאן,  בהשתתפות כ-7000 איש, דובר בשם קואליציית שבטי בני חסן, בני צח'ר, אל-דעג'ה ואל-עג'ארמה קרא תיגר על מקור הסמכות של המדינה: לדבריו, בעוד המשטר "עסוק בגזילת אוצרות המולדת.. העם מצא עצמו במצב של אנרכיה ביטחונית" והתלכד סביב השבטים שהחלו למלא את הואקום שהותירה המדינה.[81]

 

המשטר מתקשה להשתלט על הפרות סדר במחוזות שונים

סממן נוסף הם הפרות הסדר והעימותים האלימים והמזוינים שמתקיימים בשבועיים האחרונים בכמה מחוזות ברחבי ירדן: בתחילת חודש נובמבר פרצו שוב ושוב עימותים מזוינים בכמה שכונות בעיר אל-זרקאא' בין שתי חמולות: מאות צעירים התכתשו ברחובות עם אלות, אבנים ותת מקלעים, אזורים שלמים בעיר שותקו ובתים וחנויות הוצתו. כוחות הביטחון שנשלחו למקום הצליחו להשתלט על העימותים רק לאחר כשבועיים. היומון אל-ר'ד דיווח כי האזרחים חוששים מהתפשטות האנרכיה ומכך שהאלימות תהפוך להיות חלק מחיי היומיום.[82] 

 

עוד מוקד שבו יש הפרות סדר קשות היא העיירה הירדנית אל-רמת'א, הגובלת עם דרעא שבסוריה. האירועים החלו ב-16.11.11 לאחר שנודע כי צעיר מהעיירה, שנעצר בחשד להברחת חמושים מסוריה לירדן, מת במעצר. משפחת הצעיר טוענת שהוא עונה למוות ואילו הממשלה הודיעה כי הצעיר התאבד. אלפי אנשים מהעיירה התפרעו ברחובות, חסמו כבישים, יידו אבנים, הבעירו צמיגים ורכבים ואת מבנה מושל המחוז.[83] הפרות הסדר שנרגעו ליום אחד התחדשו שוב ב-20.11.11.[84]

 

הפרות הסדר באל-רמת'א מדאיגות מאוד את המשטר הירדני שבימים אלה חושש מאוד שאי היציבות והאנרכיה בסוריה יתפשטו לשטחי ירדן. החשש העיקרי של המשטר הוא מפני התערבות צבאית זרה בסוריה או מלחמת אזרחים שתפרוץ שם, שכן לאירועים כאלה תהיינה השפעות ישירות על ירדן הגובלת בסוריה ואשר לאוכלוסיה באל-רמת'א יש קשר שבטי ומשפחתי עם האוכלוסייה בדרעא. בנוסף ניכר כי ירדן חוששת שסוריה עצמה תנסה לעורר חוסר יציבות בשטחי ירדן כנקמה על עמדתה של ירדן כלפי סוריה.[85]

                                               הצתות הרכבים ומבנה מושל המחוז באל-רמת'א

            

                                           www.assabeel.net, 17.11.2011          

 

ב-27.11.11 פרצו הפרות סדר קשות גם בעיר אל-סלט שממערב לעמאן ונמשכו כמה ימים. קטטה שפרצה בין סטודנטים באוניברסיטת אל-בלקאא' המשתייכים לשבטים שונים גלשה לרחובות העיר אל-סלט והתפתחה להפרות סדר קשות ועימותים אלימים עם כוחות הביטחון שהגיעו למקום. במשך כמה ימים מאות מתפרעים חסמו כבישים, הבעירו צמיגים, יידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, הציתו חנויות, מבנים ועצים. האירועים נרגעו רק לאחר שביהמ"ש לביטחון המדינה שחרר בערבות את עשרות המתפרעים שנעצרו במהלך האירועים. [86]

 

בתגובה לאירועים אלה התפרסמו בעיתונות הירדנית מאמרים של עורכי עיתונים וכותבים בכירים שהתריעו מפני האנרכיה המתפשטת במדינה והנסיגה בשלטון החוק לאור הפרות הסדר במדינה ובמיוחד בעיר אל-סלט. עורך היומון אל-דוסתור, מוחמד חסן אל-תל, פרסם ב-1.12.11 מאמר חריף ביותר בו התריע מפני התפשטות האנרכיה והאלימות: "...למרבה הצער, רוב האוניברסיטאות שלנו הפכו לנקודות שמייצאות אלימות לחברה, במקום שהן יהיו מוסדות לייצוא ידע ומנהיגים אינטלקטואלים, פוליטיים וחברתיים... ייתכן שהאוניברסיטאות הן רק קורבן אחד של האנרכיה שפגעה במבנה החברה שלנו כתוצאה מבלבול מושגים שהביא למצב של נסיגה בשלטון החוק...

 

יש סיבות רבות ומגוונות לאלימות הפוגעת בחברה שלנו, אך התוצאה היא אחת והיא האנרכיה. אולי הסיבה החשובה והבולטת ביותר היא הזלזול בחוק ובכבודם של המוסדות הרשמיים... והסובלנות שהפגין המשטר [כלפי מקרים אלה לאחרונה] ואשר חלק מהאנשים פירשו אותה כחולשה ופחד... אין מנוס מכך שלמדינה יהיה מקל שיונח על השולחן ברגעים הקשים ואין מנוס מעונש למי שטועה כדי שירתיע את האחרים... יש הבדל תהומי בין חופש הביטוי לבין אנרכיה, פגיעה בזכויות האחרים, איום על הביטחון החברתי וחריגה ממקורות הסמכות החוקיים... אם לא נבין את חומרת המצב שקיים היום אצלנו ואם לא נפעיל את החוק המצב רק ילך ויחמיר ואף אחד לא יוכל להביא פתרון ..."[87]

 

עורך היומון הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה, פרסם גם הוא מאמר בו תקף את "היציאה לרחובות, [השימוש] בנשק, הבערת צמיגים וחסימת כבישים" כדי להגן על בן שבט שהפר את החוק. הוא הזהיר כי דחיית ההחלטות של בתי משפט... פקפוק בפעילות של כל  המוסדות [הרשמיים]... והפצת האנרכיה" עלולים להוביל למצב שבו "כל אחד ייקח את החוק והנשק שלו לידיים".[88] נביל ר'ישאן, בעל טור קבוע ביומון העצמאי אל-ערב אל-יום, הצביע גם הוא על כך שהאוניברסיטאות שאמורות להיות "מגדלורים של ידע ותרבות הפכו למעוזי אנרכיה והפרות סדר" ואמר כי מדובר "בטירוף מוחלט" שיש לשים לו קץ.[89]

 

6. המשטר מזהיר: אף אחד לא יינצל

הקריאות החריפות שדיברו על הפלת המשטר עוררו את זעמו של המשטר הירדני ועיתונאים ירדניים הידועים בתמיכתם במשטר פרסמו מאמרים שכללו איומים ואזהרות ממפני חציית הקווים האדומים:

 

ימים ספורים לאחר הכינוס באל-לובן (3.10.11)  פרסם רומאן חדאד, בעל טור ביומון הממסדי אל-ראי, מאמר שהזהיר את האנשים המעזים לצאת נגד המלך: "ירדן מבוססת על שילוש קדוש: האזרח, המלך והמדינה. השילוש הזה הוא האחד השלם- המולדת, ולא ניתן לדמיין אותו ללא אחת משלוש צלעותיו. לכן, אסור לשתוק על הקשקושים שאנו שומעים מהראפדה[90] שמהווים פגיעה בשילוש הקדוש... מדובר במעשה שנלמד מראש ותוכנן שהולך לכיוון מסוכן... זה מחייב מהמלך והמדינה פתרונות מיוחדים לשלב המיוחד הזה..."[91]

 

מאמר באל-דוסתור: ללא המשפחה ההאשמית המדינה תתמוטט

מאמר חריף עוד יותר התפרסם ב- 5.11.11 על ידי מאהר אבו טיר, בעל טור קבוע ביומון אל-דוסתור, שהזהיר כי להסגות הגבול נגד המלך יהיה מחיר יקר ביותר: "...[נניח ש]גג הבית שלך דולף. האם מותר לחלק מבני הבית בתירוץ של תיקון הדליפה לעלות על הגג... ולהתחיל לרקוד עליו עד שהוא יתמוטט על ראשינו?! מי נתן להם את ייפוי הכוח הזה להתחצף כלפי כס המלכות[?] האם הם לקחו את החתימות שלנו[?]... הראשונים שישלמו את המחיר הם אלה שרקדו וחשבו שהם יינצלו מהתוצאה הקשה והאכזרית שלא תפסח על אף אחד. זוהי עדות לכך שהם אינם מודעים ולא מבינים שיש לנו זכות לבוא עימם חשבון באמצעים לגיטימיים ואנרכיסטיים אם הם יגרמו לגג הבית להתמוטט בעתיד... אנו מזהירים מפני הסגות הגבול הציבוריות ומפני חטיפת המדינה אל הלא נודע, שכן אז אף אחד לא ייצא בשלום, ואף אחד לא ייצא מביתו... המדינה הזו היא כמו פירמידה שהאבנים שלה נדבקות האחת לשניה בזכות המשפחה ההאשמית. פירוק של האבנים יביא להתמוטטות אבני הפירמידה על הראש של כולם ואף אחד לא יינצל... המשיכו בריקוד על הגג העייף...וכאשר הגג יתמוטט על הילדים ועל הבנות שלכם אז תזכרו שפראי האדם חטפו את מושכות [הממלכה] מידי הרציונאליים..."[92]

 

 
* ח. ורולקר חוקרת את זירת ירדן במכון ממרי

 

[1] אוכלוסייה זו המרוחקת מן המרכז, חשה תסכול נוכח הפער בין פיתוח עמאן והערים הגדולות לעומת המחוזות הסובלים ממצוקה כלכלית . אל-חיאת (לונדון), 21.9.2011, www.watnnews.net , 9.10.2011

[3] אל-ראי (ירדן), 30.9.2011,  אל-דוסתור (ירדן), 2.10.2011

[4] למשל, הקמת בית משפט חוקתי, הקמת גוף פיקוח עצמאי על הבחירות וסעיף המחייב את פיזור הממשלה במקרה של פיזור הפרלמנט, שכן החוקה הקודמת אפשרה מצב בו הפרלמנט פוזר אך הממשלה המשיכה לתפקד.

[5] דוגמה לצמצום סמכויות המלך בעקבות תיקוני החוקה, היא ביטול סמכותו לדחות את הבחירות לפרלמנט.

www.filmirsad.com, 18.8.2011

[6]  ב-28.8.11 הודיעו בכירי התנועה האסלאמית במסע"ת כי תיקוני החוקה "אינם עונים על דרישותיו ושאיפותיו של העם הירדני [וכי] הממשלה החמיצה את ההזדמנות ההיסטורית להציג תיקונים מהותיים למבנה המשטר שיהפכו את העם באמת למקור השלטון... ויענו על דרישותיו לרפורמה כוללת.."  www.albosala.com , 28.8.2011

[7] התנועה האסלאמית המתבלטת בהובלת המחאות בחודשים האחרונים מדגישה כי היא דורשת ביצוע רפורמה משטר, לא להפילו. עם זאת, בכירי התנועה נוכחים כמעט בכל ההפגנות הכינוסים בהם קוראים להפלת המשטר.

[8] אל-דוסתור (ירדן), 15.11.2011, אל-ראי (ירדן), 16.11.2011

[9] אל-ערב אל-יום (ירדן), 11.3.2011; אל-דוסתור (ירדן), 4.3.2011

[10] במשך עשרה חודשים שבהן התקיימו מדי שבוע הפגנות ונשמעו דברים קשים נגד המשטר היה מספר בודד בלבד של הפגנות שהסתיימו בעימותים בין כוחות הביטחון למפגינים.

[12]ו www.assabeel.net, 1.10.2011,  אל-ראי , אל-ערב אל-יום (ירדן), 2.10.2011

[13] ;www.heilnews.net, 19.9.2011, www.filmirsad.com , 20.9.2011, www.aljazeera.net, 12.10.2011 יצוין כי שבילאת פרסם את המסמך שלו ב-8.10.2011 באתר של אל-ג'זירה. www.aljazeera.net, 8.10.2011

[14] תהלוכות המחאה התקיימו בעמאן, ג'רש, אל-כרכ, אל-טפילה וד'יבאן. לצפייה בהפגנה באל-טפאילה הקישו כאן . שבילאת אמר במסע"ת בביתו בעמאן כי מנגנוני הביטחון ניסו להניאו מפעילותו, אך הבטיח להמשיך לתבוע קיום רפורמה ולהגשים את "מה העם הירדני מייחל לו, בין אם בעודי חי ובין אם מהקבר שלי". www.assabeel.net, www.albosala.com , 2.10.2011;, אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 3.10.2011; www.aljazeera.net, 2.10.2011

[15] ן.www.assabeel.net, 2.10.2011

[16] וwww.albosala.com , 4.10.2011

[17] דווח כי בין תנועות המחאה שנכחו בכינוס היו: האח"ס, "זרם ה-36" בו חברים נציגי שבטים, יוצאי הצבא, "תנועת ה- 24 במרץ", "איחוד בני השבטים", "בני החורין של מעאן" ונציג דרשני המסגדים.

www.assawsana.com , www.rumonline.net , www.assabeel.net, www.almejharnews.com , www.gerasanews.com,3.10.2011; www.watnnews.net,  http://amman1.net ,4.10.2011; www.assabeel.net, 5.10.2011.

[18] ב-25.10.2011  דיווח האתר הירדני אל-חקיקה אל-דוליה, התומך במשטר, כי לאחרונה נשמעות במחאה קריאות ש"חצו את כל הקווים האדומים ו[חרגו] מעקרונות המדינה". www.factjo.com , 25.10.2011

[19]וwww.factjo.com ,  23.10.2011

www.albosala.com, 21.10.2011 [ו[20 ; בעקבות שתי ההפגנות, התנערה התנועה האסלאמית מהאיומים נגד המשטר וטענה שדרישתה היא רפורמות ותו לא. אל-ראי (ירדן), 9.10.2011; www.factjo.com ,23.10.2011.

בתהלוכה המונית שאורגנה ב-7.10.11 על ידי "החזית הלאומית לרפורמה" בראשות רה"מ לשעבר, אחמד עובידאת, ואשר התנועה האסלאמית מהווה חלק ממנה, נשמעו הקריאות: "[אנו מעדיפים] מוות ולא השפלה" וכן הפנייה למלך: "בצע רפורמה ולא- אנו נשלים אותה". אל-קודס אל-ערבי (לונדון), http://factjo.com, 8.10.2011; אל-דוסתור (ירדן),  www.assabeel.net , 9.10.2011; אל-ערב אל-יום (ירדן), 10.10.2011.

[23] תחקיר באתר www.ammonnews.net טען כי "שינויים חסרי תקדים מתחוללים בהרכב הפוליטי-חברתי של ירדן לאור הצטרפות המערך השבטי ... לדרישות הרפורמה, אשר נתנה למחאה תנופה ומשקל שאין לזלזל בהם". על פי התחקיר מי שמוביל את השינוי בתוך השבטים, הוא דור הצעירים www.ammonnews.net, 23.10.2011

[24] לטענת השבטים, הם כבשו את האדמות עוד טרם הקמת המדינה. www.aljazeera.net, 17.2.2011

[25] וwww.khabarjo.net ;3.8.2011 www.aljazeera.net, ;12.4.2011,www.jordaniantribune.comץ 21.6.2011; www.watnnews.net,13.11.2011

[26] הפרות הסדר נפסקו רק לאחר ששר הפנים אישר שהאדמות יוחזרו לאזרחים.  

www.jordanzad.com, www.factjo.com, www.filmirsad.com , 20.11.2011

[27] וwww.assabeel.net,  22.11.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן) , אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 23.11.2011

 [28]אל-ערב אל-יום (ירדן), 19.9.2011, 12.10.2011; אל-חיאת (לונדון), 21.9.2011, אל-ראי (ירדן), 2.10.2011; www.jordanews.com,5.10.2011; www.ammanjo.net,6.10.2011; www.gerasanews.com, 12.10.2011

[29].וwww.almustaqbal-a.com, 5.2.2011, www.elaph.com, 9.2.2011 , www.banihamida.net,  13.2.2011

בראיון לערוץ  abc News ב-22.5.2011 דחה המלך עבדאללה את ההאשמות לפיהן אשתו ראניה העבירה קרקעות לידי קרובי משפחתה  ואמר כי טענות אלה טיפשיות ומצערות.  ראה: http://www.youtube.com/watch?v=CKIhrXa50Mc

 [30]לדברי האתר הירדני www.ammonnews.net  מדובר בארבעה שבטים גדולים החולשים על רצף גיאוגרפי. www.ammonnews.net  ,  23.10.2011

[31] ו www.assabeel.net , www.albosala.com , 15.10.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן), 16.10.2011.

 [32]אל-ראי (ירדן), www.assabeel.net , 16.10.2011. היומון הממסדי אל-ראי והיומון אל-דוסתור הציגו גרסה שונה לאירועים: נפצעו בין 2 ל-5 אנשים באורח בינוני. כוחות הביטחון השתלטו על המצב והעבירו ברכביהם חלק מהמשתתפים למקום בטוח. התקפת הדוברים על המשטר הרגיזה את תושבי הכפר וגרמה למהומה. הירי ויידוי האבנים החלו מצד משתתפי העצרת. אל-דוסתור, אל-ראי (ירדן), 16.10.2011.

[33] ראש המחלקה המדינית במפלגת חזית הפעולה האסלאמית, זכי בני ארשיד, שהשתתף גם הוא במסע"ת הזהיר מפני "הפעלת טרור מדינה נגד האליטה הפוליטית והשבטים הירדנים" ואמר כי השימוש בבריונים מזכיר את המעשים של קד'אפי ושל המשטר הסורי. www.albosala.com, 15.10.2011, www.assabeel.net , 16.10.2011 דבריו של פארס אל-פאיז, נציג שבט בני צח'ר במסע"ת:

[34] וwww.albosala.com , 15.10.2011, www.assabeel.net, 16.10.2011

[36] וwww.factjo.com, 22.10.2011

[37] למשל ב-13.10.11 הגיעו לאזור לשכת המלך אלפי בני שבט בני צח'ר, גדול השבטים בירדן, כדי להדגיש את נאמנותם למלך ולרפורמה שהוא מנהיג. אל-ראי (ירדן), 13.10.2011. במחוז אל-טפילה קיימו (30.10.11 ) שבטים עצרת בה הדגישו הנואמים את נאמנותם למשפחה ההאשמית, למולדת ולמלך. אל-ראי (ירדן), 30.10.2011

[38]וwww.assabeel.net, 11.10.2011

[39] ראוי לציין כי רוב כלי התקשורת הירדניים נמנעו מלדווח על דיונים אלה.

אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 7.10.2011 , www.assabeel.net, 11.10.2011, אל-דוסתור (ירדן), 27.10.2011

[40] וwww.assabeel.net, 1.10.2011

[41] וwww.assabeel.net, 16.10.2011

[42]www.albosala.com , 5.10.2011; אל-ערב אל-יום (ירדן), 6.10.2011

[43] מזכ"ל חזית הפעולה האסלאמית, חמזה מנצור, אמר כי לאחר הדיאלוג תחליט התנועה אם להשתתף בבחירות. אל-ראי (ירדן), 17.10.2011

[44]ו www.assabeel.net, 15.10.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן), 16.10.2011

[45] אל-חיאת (לונדון) , 8.11.2011 . ראה דו"ח ממרי: In Wake of Arab Spring, Deadlock in Peace Process, Jordan Thaws Relations with Hamas

http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/5865.htm

[46] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 7.10.2011, אל-ראי (ירדן), www.assabeel.net , 17.10.2011. בכתב המינוי של אל-חצ'אונה הורה לו המלך להמשיך לקדם את הרפורמה הפוליטית כמשימה עליונה ולבחון מחדש את נושא הבחירות המוניציפאליות ולקיימן באופן ניטראלי והוגן. אל-ראי (ירדן), 18.10.2011

[47] אל-ראי (ירדן), 18-19.10.2011

[48] אל-ח'צאונה הרגיע שאין סתירה בין דרישות הרפורמה של המחאה לרפורמה שהמלך מבקש לבצע וכי הכל ניתן לגישור בין הצדדים. הוא הסכים לטענה ש"המודיעין הכללי ביצע בשלב הקודם טעויות וחרג מתפקידו" והבטיח כי ממשלתו פתחה תקופה חדשה שבה הסמכות הכללית תהיה בידיה ו"המודיעין הכללי ולשכת המלך יפעלו על פי החוק". אל-ראי (ירדן), 18.10.2011 , אל-ערב אל-יום (ירדן), 1.11.2011, www.assabeel.net , 3.11.2011

[49] אל-ראי (ירדן), 21.10.2011

[50] אל-ראי (ירדן), 22-23.10.2011

[51] אל-ראי (ירדן), 19.10.2011

[52] אל-ערב אל-יום (ירדן), 28.10.2011. טרם נקבע מועד חדש לבחירות המוניציפאליות.

[53] אל-ראי (ירדן), 20.10.2011, אל-ר'ד (ירדן), 26.10.2011

[54] אל-ערב אל-יום (ירדן), 1.11.2011

[55] וwww.assabeel.net , 31.10.2011, 1.11.2011, 3.11.2011

[56] דובר הממשלה אף הגדיר את שחרור אסירי הסלפיה-ג'יהאדיה כעשיית צדק חסרת תקדים.; www.ammonnews.net, 15.11.2011

[57] ו,www.assabeel.net, 17.11.2011 אל-ראי (ירדן), 18.11.2011

[58] וwww.assabeel.net, 3.11.2011, אל-ראי (ירדן), 4.11.2011, 24.11.2011, 27.11.2011, 7.12.2011

[59] אל-ראי (ירדן), 29.7.2011, www.assabeel.net , 2.11.2011.

[60]ו www.assabeel.net , 27.11.2011

[61] ו www.assabeel.net ,3.11.2011, אל-ראי (ירדן), 4.11.2011

[62] אל-שובכי פרש ב-2005 מהמודיעין הכללי ובשלוש השנים האחרונות כיהן כשגריר במרוקו. בכתב המינוי שלו הנחה אותו המלך "לתמוך בתהליך הרפורמה בירדן", לדאוג "שאנשי המודיעין הכללי יפעלו באופן מקצועי... ויכבדו את זכויות האדם ואת חירויות הפרט".  אל-ראי (ירדן), 17.10.2011, 19.10.2011 , www.assabeel.net , 17.10.2011. יצוין כי המלך מינה את מחמד אל-רקאד לחבר בבית העליון של הפרלמנט הירדני [הסנאט]. אל-ראי, www.assabeel.net , 17.10.2011

[63] אל-ראי (ירדן), 25.10.2011

[64] אל-ראי (ירדן), 25.10.2011

[65] אל-ראי (ירדן), 25.10.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן), 26.10.2011

[66] אל-ח'יטאן טען כי במסגרת מינויים אלה הורחקו ראשי ממשלות ושרים לשעבר ובמקומם בלטו אנשי שבטים שלא היו קודם לכן בזירה הפוליטית וכי "הוקרבו אישים ליברליים המקורבים למקבלי ההחלטות". ייתכן שהוא רמז לשר ההסברה לשעבר, צאלח אל-קלאב, שהיה חבר בסנאט אך לא נכלל בהרכבו החדש. אל-ערב אל-יום (ירדן), 27.10.2011        

 [68]ו,www.albosala.com; www.factjo.com, 23.10.2011, אל-ראי (ירדן); 26.10.2011; אל-דוסתור (ירדן), 6.11.2011

[69] אל-ראי (ירדן), 30.9.2011

[70] אל-ראי (ירדן), 26.10.2011

[71] וwww.assabeel.net , 26-27.10.2011; אל-ר'ד (ירדן), 29.10.2011; www.albosala.com ,26.10.2011; www.ammonnews.net, 29.10.2011. גם בשבועות שלאחר מכן המשיכו התנועה האסלאמית, השבטים ותנועת המחאה לאיים בהסלמה ולקיים תהלוכות ועצרות בעמאן ובמחוזות השונים, בהם נישאו נאומים קשים נגד המשטר. www.ammonnews.net,4.11.2011, 9.11.2011;  www.filmirsad.com ,4.11.2011

[72] וwww.assabeel.net , 13.11.2011

[73] דווח כי התנועה האסלאמית תחליף את תהלוכותיה הקבועות בימי שישי בעצרות קטנות ופחות קולניות וכי "החזית הלאומית לרפורמה" בהנהגת אחמד עובידאת ואליה משתייכת התנועה האסלאמית אימצה קו דומה. בתגובה לכך, האשימה תנועת המחאה העממית את התנועה האסלאמית ועובידאת בבגידה. אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 8-9.11.2011, 11.11.2011

[74] אל-דוסתור (ירדן), 10.11.2011

[75]ו www.assabeel.net, 13.11.2011 ;18.11.2011, www.filmirsad.com, אל-ר'ד (ירדן), 14.11.2011

[76] ו www.assabeel.net, 17.11.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן),  אל-אח'באר (לבנון), 19.11.2011

[77] וwww.assabeel.net, 14.11.2011, www.albosala.com, 16.11.2011, www.factjo.com, 15.11.2011

[78] ןwww.factjo.com, 14.11.2011 , אל-דוסתור (ירדן), 20.11.2011, www.albosala.com , 3.11.2011

 [79]עבודות הפרויקט בשווי כמיליארד דולר החלו כבר ב-2009 וצפויות להסתיים ב-2013. מטרת הפרויקט להזרים באמצעות צינור שיונח לאורך 325 ק"מ כ-110 מיליון מ"ק מים בשנה לעמאן מהאקוויפר בדיסי שבדרום ירדן.

[80] אל-דוסתור (ירדן),11.10.2011, 3.11.2011; www.whajnews.com, 2.11.2011 ג'ורדן טיימס, 3.11.2011

[81] וwww.filmirsad.com ,  4.11.2011

[82] אל-ר'ד (ירדן), www.albosala.com, 8.11.2011, www.ammonnews.net,10.11.2011 , www.assabeel.net , 11.11.2011

[84]ו  www.albosala.com, אל-ר'ד (ירדן), 20.11.2011 

ב-20.11.11 פרצו גם הפרות סדר בעיר מעאן כאשר עשרות אנשים חסמו כבישים והבעירו צמיגים בדרישה שיוחזרו להם אדמות שהם הכשירו ועיבדו. ואכן הפרות הסדר נפסקו רק לאחר ששר הפנים אישר שהאדמות יוחזרו לאזרחים.  www.factjo.com, www.filmirsad.com , 20.11.2011

 [85] ב-18.11.11 הזהיר היומון אל-דוסתור מפני גורמים שינסו לנצל את האירועים באל-רמת'א כדי לערער את היציבות בירדן ולהצית בה מלחמת אחים. למחרת פרסם מאהר אבו טיר,בעל טור קבוע באל-דוסתור,  מאמר בו קרא לאופוזיציה ולתנועות המחאה להקפיא בתקופה הקרובה את התהלוכות וההפגנות מחשש שהאירועים בסוריה ישפיעו על ירדן. אבו טיר הביע חשש שסוריה ואיראן ינקמו במדינות האזור וינסו לייצא את המשברים שלהן לירדן. אל-דוסתור (ירדן), 18-19.11.2011

[86] ו www.ajelonline.com , 27.11.2011, www.khaberni.com , www.karamanews.com,  אל-ראי (ירדן), אל-דוסתור (ירדן), 29.11.2011, אל-ערב אל-יום (ירדן), 30.11.2011

[87] אל-דוסתור (ירדן), 1.12.2011

[88] אל-ראי (ירדן), 1.12.2011

[89] אל-ערב אל-יום (ירדן), 1.12.2011

[90] כינוי גנאי שבדרך כלל נותנים הסונים לשיעים.

[91] אל-ראי (ירדן), 6.10.2011

[92] אל-דוסתור (ירדן), 5.11.2011