המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפשרת יחסי ירדן-חמאס על רקע האביב הערבי והקיפאון המדיני
30/11/2011


הפשרת היחסים בין ירדן לחמאס על רקע האביב הערבי והקיפאון המדיני

 

מאת ל. ברקן*

 

הקדמה


בחודשים האחרונים מתקיימים מגעים בין ירדן לבין תנועת החמאס, אשר צפויים להביא לחידוש היחסים הרשמיים בין הצדדים לאחר כ-12 שנות נתק. בסוף 1999, פחות משנה לאחר מות המלך חוסין והמלכת בנו, עבדאללה השני, החליט השלטון בירדן לסיים כשמונה שנות פעילות של החמאס במדינה וגירש ממנה את בכירי התנועה ובראשם ח'אלד משעל. הבכירים עברו תחילה לקטר ולאחר מכן השתקעו בדמשק, ממנה הם מנהלים את פעילותה המדינית של התנועה.[1]

 

מה שמביא להתקרבות הנוכחית בין חמאס לירדן הוא הטלטלה העוברת על האזור: חמאס מחפשת מפלט מסוריה – מקום משכנה של לשכתה המדינית – בשל הידרדרות המצב שם, וכן מעוניינת לחזק את מעמדה בזירה הפנים-פלסטינית והאזורית; ירדן מנסה להדוף את גל המהפכות המאיים גם עליה באמצעות הרגעת האופוזיציה האסלאמית בממלכה ושיתוף פעולה עם האסלאם האזורי המתחזק, וכן לחזק את מעמדה האזורי באמצעות מעורבות בעניין הפלסטיני.

 

לשיפור היחסים בין ירדן לחמאס צפויות להיות השלכות מרחיקות לכת הן בזירה הפנים-פלסטינית, הן בזירה הירדנית והן בזירה האזורית. בזירה הפנים-פלסטינית תתחזק התנועה האסלאמית, כולל בקרב ערביי ישראל, מול הכוחות החילוניים. כך גם בירדן. בזירה האזורית אפשר שייווצר רצף אסטרטגי של משטרים אוהדים לתנועות האסלאמיות בכלל ולאחים המוסלמים בפרט – מתורכיה, דרך סוריה שמשטרה מתערער והולך, ירדן, הגדה המערבית ועזה וכן ישראל, ועד למצרים.

 

מסמך זה יסקור את הרקע למגעים בין חמאס לירדן והתפתחותם, את הגורמים המתווכים בין הצדדים ואת ציפיותיהם של הצדדים מחימום הקשרים ביניהם.

 

מגעים בין חמאס לירדן לקראת חידוש הקשר הרשמי

החל מחודש אפריל השנה מדווחים אמצעי התקשורת, בתוך ומחוץ לירדן, על מגעים בין בכירים ירדניים ובכירים בתנועת החמאס לקראת אפשרות של חידוש היחסים בין ירדן לבין החמאס. העיסוק בנושא התגבר החל מספטמבר האחרון, נוכח האירועים האלימים בסוריה – מקום משכנה של הלשכה המדינית של החמאס, ונוכח חוסר היציבות הפוליטית בירדן, הכולל הפגנות של האופוזיציה בראשות התנועה האסלאמית וחילופי ממשלות בירדן בזו אחר זו.

 

בתקשורת הערבית התפרסמו ידיעות רבות על מגעים בין הצדדים, בתיווכה של קטר, בכללם פגישות של ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, עם האמיר עלי בן חוסין, אחיו של המלך[2] ועם ראש המודיעין הירדני.[3] דובר ממשלת ירדן הודיע כי משעל צפוי לערוך ביקור רשמי בממלכה, ביחד עם יורש העצר הקטרי, להיפגש עם המלך עבדאללה ובהמשך לקיים דיונים עם הממשלה.[4] כמו כן התפרסמו דיווחים סותרים בדבר האפשרות להעברת הלשכה המדינית של החמאס מדמשק לעמאן או על פתיחת משרד של התנועה בירדן.[5]

 

בעלי טורים בירדן חוזרים ועוסקים בסיבות לחידוש היחסים עם החמאס, בגבולות שיש להציב להם ובבעיות שעלולות להתעורר. אנשי החמאס, כמו בשנים עברו, ממשיכים לנקוט לשון אוהדת כלפי ירדן ולהביע רצונם ביחסים טובים עימה. יצוין כי ההתקרבות לחמאס נעשית במקביל להחרפה בהתבטאויות ובאיומים בירדן נגד ישראל, בעיקר על רקע קריאות שנשמעו לאחרונה בישראל, להפוך את ירדן למולדת החלופית לפלסטינים.[6]

 

התיווך הקטרי  – הגורם המוביל במהלך

קטר פועלת כמתווכת בין הצדדים. היא ידועה בקשריה הטובים עם החמאס והסכימה לאחרונה לארח חמישה עשר אסירים משוחררים מעסקת חילופי האסירים, שגורשו לחו"ל. יורש העצר הקטרי, תמים בן חמד, צפוי להגיע ביחד עם ח'אלד משעל לביקור בירדן. כבר באפריל 2011 היו הערכות כי המגעים בין חמאס לירדן קשורים לשיפור היחסים בין ירדן לקטר.[7]

 

בתקופה זאת החלה ירדן, לצד מרוקו, בתהליך קבלה למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (המשפ"מ), צעד שקטר, החברה בארגון זה, ככל הנראה התנגדה לו בזמנו.[8] ירדן רוצה בשינוי עמדתה של קטר בנושא ולכן מקבלת בברכה את תיווכה של קטר בינה לבין החמאס; קטר, מצידה, מעוניינת לחזק את מעמדה כמובילת מהלכים ופותרת משברים בעולם הערבי והאסלאמי. היומון אל-קדס אל-ערבי העריך כי קטר מנסה למנוע התקרבות של חמאס לאיראן באמצעות חיזוק יחסי התנועה עם ירדן.[9]

 

האתר הירדני "אח'באר בלדנא" דיווח כי גירוש בכירי החמאס מירדן ב-1999 גרם בשעתו למתיחות גדולה בין קטר לירדן, שהגיעה עד לניתוק היחסים (נראה כי היה זה רק אחד מכמה גורמים למתיחות בין המדינות). לפי האתר, ירדן צפויה לשמש מקלט ביטחוני לכל בכירי החמאס, השוהים כעת בדמשק, במימונה של קטר, צעד שיהווה פתח לחיזוק היחסים בין שתי המדינות.[10] נראה כי הדיווח לגבי מתן מקלט ביטחוני לכל בכירי החמאס מוגזם, אך הוא מלמד על מעמדה של קטר כמתווכת.

 

מניעי החמאס לחידוש היחסים

א. חיזוק מעמדה הפנימי והאזורי של התנועה

על אף הגירוש וניתוק הקשר הרשמי, עמדו בכירים בחמאס על האינטרס בשיפור יחסי התנועה עם ירדן. שיפור זה ביחסים ייחשב בבחינת הכרה בלגיטימיות של התנועה ויתרום לחיזוק מעמדה, הן בזירה הפנימית הפלסטינית מול הרשות הפלסטינית, והן בזירה האזורית והבין-לאומית.

 

שר הבריאות בממשל החמאס, באסם נעים, אמר בעת ביקורו בירדן (21.9.2011) – ביקור רשמי ראשון של שר מהחמאס – כי "המצב הטבעי הוא שלא תהיה בעיה בביקור של בכירים מעזה בירדן, שכן מדובר בממשל נבחר ולגיטימי. אם [בעבר] היו נסיבות פוליטיות שהאפילו על היחסים בין הצדדים, אז הזמן הוכיח כי עמדות החמאס כלפי ירדן, ביטחונה ויציבותה הן עקרוניות ומבוססות."[11]

 

שר הבריאות של חמאס, באסם נעים (במרכז), בביקורו בירדן

 

ב. מציאת אלטרנטיבה לסוריה ולציר ההתנגדות נוכח התמוטטות משטר אסד

השיקול המרכזי של התנועה בחידוש היחסים עם ירדן הוא מציאת מפלט מסוריה על רקע אי-יציבות המשטר והאירועים האלימים. יוזכר כי תנועת האחים המוסלמים בסוריה משתתפת במחאה נגד המשטר, דבר שמציב את חמאס, הנהנת מחסות המשטר, בין הפטיש לסדן. מניע זה אינו מוזכר בדבריהם של בכירי התנועה, ובכירים שהגיבו לטענות אלה הכחישו כוונה של החמאס לעזוב את דמשק. ואולם, פובליציסטים ירדנים ממסדיים, שבים וטוענים כי התנועה מעוניינת לצאת מהציר של איראן-סוריה-חזבאללה ולבנות מחדש את יחסיה האזוריים.

 

כך למשל, עורך היומון הירדני הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה, טען כי אחד הגורמים לקיפאון היחסים בין ירדן לחמאס היה השתייכות החמאס לברית האיראנית באזור. לדבריו, מעמדה המתחזק של תורכיה והידוק היחסים בין תורכיה לחמאס; האירועים הפנימיים בסוריה; התפרקות הציר האיראני; ואובדן הפופולאריות של חזבאללה בשל תמיכתו במשטר הסורי – גרמו לחמאס לפרוש מהציר הזה ולחפש משוואות יחסים חדשות.[12]

 

שר ההסברה הירדני לשעבר, צאלח אל-קלאב, הידוע בביקורתו כלפי איראן ותנועת החמאס, כתב בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי חמאס רוצה להישאר בסוריה עד לרגע האחרון ובה בעת מכינה לעצמה מקום חלופי בירדן לעת הצורך: "ברור שח'אלד משעל רוצה לשמור לו וללשכתו המדינית דריסת רגל בדמשק עד לרגע האחרון, כדי שהדרכים בינו לבין טהראן יישארו עבִירוֹת ובטוחות; וכדי שתנועת החמאס תישאר, מבחינת מנהיג המהפכה האיראנית עלי ח'אמנא'י, אחת מצלעות המשולש האסטרטגי שעליו דיבר לפני זמן מה, הכולל, בנוסף אליה, את סוריה של בשאר אל-אסד ואת חזבאללה הלבנוני בהנהגת חסן נצראללה. כל זאת לצד חיפוש אחר מקום חלופי שיהיה מוכן, למקרה שיהיו הפתעות לאור המתיחויות המסלימות בסוריה, ולמקרה שיתרחש שם מה שהתרחש בלוב...

 

ולכן, הסברה הכמעט בטוחה היא שעינו של ח'אלד משעל... מכוונת לעבר ירדן, ושהוא אינו רק חולם, אלא [באמת] פועל כדי להשיב את חמאס אל הזירה הירדנית מבחינה ארגונית ופוליטית. הוא סבור כי הנוכחות בה שווה לנוכחות בגדה המערבית, הצמודה לגדה המזרחית והמשולבת בתוכה מבחינה גיאוגרפית ודמוגרפית; וכי היא חשובה מן הנוכחות בעזה, שהוא סבור כי שיבתו לגור בה תגרום להתפרצות הסכסוכים החמורים בין הנהגת החוץ והנהגת הפנים [של החמאס], שהפכו לגלויים וידועים."[13]

 

מניעי ירדן לחידוש היחסים

א. התמודדות עם האופוזיציה האסלאמית בירדן ועם עליית האסלאם באזור

מטרה מרכזית בשינוי המדיניות הירדנית כלפי חמאס היא הרגעת התנועה האסלאמית – הכוללת את מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית" ואת תנועת האחים המוסלמים בירדן – המהווה גורם מרכזי באופוזיציה בממלכה, וניסיון להתמודד עם התחזקות האסלאם במזרח התיכון המשתנה. דווח כי חידוש הקשר עם החמאס הוא חלק מעסקה בין התנועה האסלאמית לבין ממשלת ירדן, שתכלול כמה הטבות נוספות לתנועה תמורת צמצום משמעותי בפעילותה, במחאה נגד הממשלה והמשטר. לא ברור מי יזם את העסקה הזאת, והתנועה האסלאמית הכחישה מצידה דיווחים אלו.[14]

 

העיתונאי הירדני מאהר אבו טיר, העריך כי ביקור רשמי של משעל בירדן יסייע להשביע את רצונו של זרם הניצים בתנועת האחים המוסלמים, הקשור מבחינה רגשית לחמאס, דבר שהכרחי להשגת רגיעה בתוך תנועת האחים המוסלמים. הוא העריך כי רגיעה בתנועה היא המניע שעמד מאחורי עסקה שנרקמה בינה לבין המשטר, שהסדרת היחסים עם החמאס היא חלק ממנה.[15]

 

בעיתון האלקטרוני הירדני אל-מסתקבל אל-ערבי, נכתב: "תנועת האחים המוסלמים מילאה תפקיד מכריע בהפעלת לחץ על הממשלה הירדנית לפתוח ערוצי תקשורת ישירים עם תנועת החמאס. את זאת מוכיחות הצהרותיו של עון אל-ח'צאונה, ראש הממשלה הירדני, שדיבר על טעות חוקתית ופוליטית שארעה כאשר בכירי החמאס גורשו מעמאן בשנת 1999. התקרבותה של הממשלה הירדנית החדשה בהובלת אל-ח'צאונה לתנועת האחים המוסלמים ולתנועת החמאס, עשויה להיות תוצאה של חזון חדש של הממשלה הירדנית, שבאמצעותו היא מנסה לבצע שורת רפורמות, כדי להכיל את דרישות תנועת האחים המוסלמים."[16]

 

מנגד, כתב בעל הטור ביומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום, נביל ר'ישאן: "אל לממשלה לחשוב שהשבת הקשר עם חמאס תהיה מפתח לקשר טוב עם התנועה האסלאמית הירדנית... הדבר אינו פשוט כל כך; שאם כן, הקשר עם החמאס היה מועיל למשטר הסורי ומפחית את איבת האחים המוסלמים [בסוריה] כלפיו."[17]

 

מנהל מרכז "אל-קדס" למחקרים פוליטיים בעמאן, עוריב אל-רנתאוי, כתב במאמר ביומון הפלסטיני אל-קדס, כי פתיחות כלפי הכוחות האסלאמיים בירדן ובפלסטין תסייע לירדן בהתמודדות עם עליית האסלאם בעקבות המהפכות בעולם הערבי: "מי הוא זה שיכול לחיות ב'מזרח תיכון משתנה', שכמעט נכנע לשלטון האחים המוסלמים ולהשפעתם ההולכת וגדלה, לפחות לעשר השנים הקרובות, מבלי לקיים איתם קשרים איתנים בכל ארצות 'האביב שלהם'? ועל אחת כמה וכמה, מיהו זה שיכול... 'לדלג' מעל הפעילות העממית ומעל תוצאותיהן של בחירות הגונות עתידיות, בירדן ובעוד מקומות, ולהמשיך להתנכר לאחים המוסלמים ולרכוש להם איבה?... יש לפתוח ערוצי דיאלוג ברמה המקומית ועם הקרובים בירדן ובפלסטין, שלהם ניתנת העדיפות, לפני שנמצא את עצמנו מקבלים את פניהם של אל-ר'נושי [ראשד אל-ר'נושי, יו"ר מפלגת אל-נהדה האלסאמיסטית שניצחה בבחירות האחרונות בתוניסיה], עאכף [מוחמד מהדי עאכף, המדריך הכללי הקודם של האחים המוסלמים במצרים] ואחרים."[18]

 

האחים המוסלמים מפגינים בירדן, בדרישה לרפורמות (יולי 2011)

 

ב. השבת תפקידה של ירדן בעניין הפלסטיני

מניע אחר לחידוש היחסים עם החמאס הוא רצונה של ירדן לחזק את תפקידה בעניין הפלסטיני, באמצעות מעורבות בפיוס בין הפת"ח לחמאס[19] ובאמצעות מעורבות בתהליך המדיני מול ישראל. עוד באפריל 2011, לפני שהפלגים חתמו בקהיר על הסכם הפיוס בחסות מצרית, היו דיווחים על אפשרות שירדן תצטרף למאמצי הפיוס המצריים או אף תחליף את מצרים בנושא זה, בשל עיסוקה של מצרים בענייניה הפנימיים.[20] נראה שגם כעת, נוכח אי-היציבות במצרים, המבוי הסתום בתהליך המדיני מול ישראל והתקדמות בפיוס הפנים-פלסטיני, מעוניינת ירדן לחזק את מעורבותה – כך ניתן לפרש את בואו (21.11.2011) של המלך עבדאללה לרמאללה, לראשונה מזה 11 שנה, ופגישתו עם מחמוד עבאס, ימים ספורים לפני שהאחרון נפגש עם משעל בקהיר, כדי לקדם את הפיוס הפנימי.[21]

העיתונאית הירדנית רנא אל-צבאר', כתבה: "פתיחת הקשר בין חמאס לעמאן תסייע [לירדן] להשיב את תפקידה הנסוג בתיק הפלסטיני, במיוחד בנושא חיזוק הזדמנויות הפיוס בין החמאס לפת"ח, לאחר שהתיק הפוליטי והביטחוני היו תחת מונופולין של משטר הנשיא המצרי לשעבר, חוסני מובארכ. בנוסף, ייתכן שלירדן תהיה הזדמנות להכשיר מחדש את חמאס ככוח מו"מ, באמצעות הכפפתה לתנאי הקוורטט הבין-לאומי. ירדן עשויה גם לקחת חלק בהפחתת הסכנות של פיצוץ המצב בעזה בכל רגע."[22]

 

פגישתם של עבאס ועבדאללה ברמאללה

ג. קשר עם החמאס ירחיק את סכנת "המולדת החלופית"

גורם נוסף לחידוש היחסים עם החמאס הוא הפחד בירדן מפני תוכנית ישראלית ליישוב הפליטים הפלסטינים בירדן והפיכת ירדן ל"מולדת החלופית" של הפלסטינים. חמאס, המדגישה את הצורך בעמידה משותפת מול "תוכנית ישראלית למולדת חלופית",[23]  נתפסת כמי שיכולה להיות בעלת ברית שתסייע לירדן להדוף בנחישות תוכנית כזו, לעומת הרשות הפלסטינית, שירדן חוששת שתעשה ויתורים מול ישראל.[24] 

 

העיתונאית הירדנית רנא אל-צבאר' כתבה ביומון אל-חיאת: "ההתקפה הישראלית [המכוונת] לחיסול העניין הפלסטיני על חשבון ירדן מצריכה כריתת ברית עם פלג המייצג רכיב פלסטיני ראשי ב'פנים' ובתפוצות שיש לו עמדה תקיפה לגבי [תוכנית] "המולדת החלופית" וזכות השיבה. דבר זה יחזק את עמדתה של ירדן ויגן על הזהות הפוליטית המציתה את רגשותיהם של רבים. בתוקף הגיאוגרפיה, הדמוגרפיה וההיסטוריה, לא ניתן עוד לקבל את הרעיון שהממשלה הירדנית אינה יכולה להיות בקשר גלוי עם גורם פלסטיני חזק ומשפיע."[25]

 

בעל הטור ביומון הממסדי אל-ראי, חסן אל-ברארי, הזהיר במאמר פרי עטו, מפני המדיניות הישראלית השוללת את פתרון שתי המדינות, שתדחוף להתנגשות עם ירדן ותדרוש פתרון לפלסטינים על חשבון ירדן. במאמרו כתב כי "אולי ראוי שירדן תבחן מחדש את הקשר שלה עם חמאס, המוכנה, כנראה, להגיע להבנות עימה על מה שישרת את שני העמים, הירדני והפלסטיני." הוא הסביר: "האתגר אינו מצטמצם רק לנושא ישראל, [הוא כולל] גם את חולשת הרש"פ וחוסר יכולתה להביא הישג כלשהו שירגיע את הרחוב הערבי... המצב האומלל של הרשות הזאת יגרום לה להקריב את האינטרסים של ירדן במסגרת פתרון רציני עם ישראל, דבר שאותו חשפו מסמכים שהודלפו ממשרדו של בכיר הנושאים ונותנים הפלסטינים, צאא'ב עריקאת, לפני כשנה [מסמכי המו"מ שפרסם ערוץ אל-ג'זירה]. אולי ראוי שירדן תבחן מחדש את הקשר שלה עם חמאס, המוכנה, כנראה, להגיע להבנות עימה על מה שישרת את שני העמים, הירדני והפלסטיני."[26]

 

במאמר אחר של נביל ר'ישאן, בעל טור ביומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום, נכתב: "השבת [הקשר] החם עם חמאס באה בנסיבות חשובות מאוד, שבהן גוברת ההתקפה הציונית על העניין הפלסטיני כדי לחסלו, וגוברים הלחצים... על ירדן כדי לכפות עליה את הסטאטוס קוו. קשר טוב עם גורם פלסטיני בעל עמדה נחרצת לגבי "המולדת החלופית" וזכות השיבה, מחזק את העמדה הירדנית. [אך] השבת היחסים אינה הדבר החשוב. הדבר העדיף הוא להעריך מחדש את ההתנהגות הירדנית כלפי ישראל וארה"ב ו'להגביר את המינון' [של תגובותיה] כלפי עמדותיהן."[27]

 

ד. קידום הצטרפותה של ירדן למשפ"מ

חידוש היחסים עם החמאס בתיווך קטרי, והגדלת המעורבות בעניין הפלסטיני, עשויים לסייע למאמציה של ירדן להתקבל למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, צעד שהירדנים רואים בו חבל הצלה כלכלי למדינה. העיתונאית הירדנית רנא אל-צבאר' כתבה: "שיפור היחסים עם חמאס – בתיווך קטרי ברור – יוביל לחיזוק היחסים עם דוחה ובהמשך, להסרת מכשול נוסף מול הצטרפות ירדן למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ. הוא גם יפתח את הדלת בפני העסקת צבא המובטלים [הירדנים במדינות המפרץ]. עד היום, נראה כי הממלכה הערבית הסעודית ו[איחוד] האמירויות הן היחידות מתוך שש [החברות בארגון] התומכות בכניסת ירדן למשפ"מ, לפי החלטה שהוכרזה לפני [כמה] חודשים... סולטנות עומאן וכווית התנגדו לתוכנית, וקטר התנדנדה בעמדתה, אולי בהמתנה לתוצאות הפסגה השנתית של המועצה בחודש הבא."[28]

בעל הטור באתר הליבראלי אילאף, הפלסטיני השאם מנוור, הכותב גם בעיתון פלסטין המקורב לחמאס, כתב: "ירדן רוצה להגדיל את סיכוייה להיות חברה או שותפה במשפ"מ. לשם כך היא נדרשת למלא תפקיד גדול יותר בעניינים ובמשברים באזור, בין היתר [באמצעות] שיפור הקשר עם הפלסטינים, שמהווים שני שלישים מתושבי הממלכה."[29]

 

החששות בתוך ירדן מן המהלך

ההתקרבות המחודשת לחמאס אינה מתקבלת בירדן בהסכמה כללית, ודווח כי גורמים בממלכה מנסים לעכב את ביקורו של משעל. מבקרי המהלך מעלים חששות מפני מעורבות של החמאס בענייני הפנים של ירדן, מפני התחזקות התנועה האסלאמית במדינה ומפני השפעת המהלך על היחסים עם הרש"פ, ישראל וארה"ב.[30] בעלי טורים קראו להגביל את הקשר עם החמאס כדי לשמור על האינטרסים של ירדן וביטחונה ולהיטיב את ההתמודדות עם התחזקות האסלאם באזור ועם השינוי במאזני הכוחות בו. כמו כן הזהירו מפני הפיכתה של ירדן לזירה נוספת של המאבק הפנים-פלסטיני.

  

עיתונאית ירדנית: קשר עם חמאס – רק במסגרת אסטרטגיה שתשרת את ירדן

העיתונאית הירדנית רנא אל-צבאר', כתבה ביומון אל-חיאת, כי המשטר הירדני יצטרך להתמודד עם אתגרים רבים בשל חידוש היחסים עם החמאס ונוכח השינויים באזור: התחזקותם של הגורמים האסלאמיים בירדן, העלאת רף דרישותיהם בנושא הרפורמות הפנימיות ותהליך השלום מול ישראל, איומיו של מחמוד עבאס לפרק את הרש"פ, התמודדות עם איראן חזקה ולחצים מצד ישראל. לאור כל אלה, היא קראה לחידוש הקשר עם החמאס, במסגרת אסטרטגיה פוליטית-ביטחונית שתשרת את ענייניה של ירדן. היא כתבה: "אם משטר אסד ייפול, רף הדרישות של הגורמים האסלאמיים בירדן יעלה ואולי יחרוג מסיסמת 'תיקון המשטר'. שהרי כל התקרבות בין ירדן לחמאס תחזק את הגורמים האסלאמיים, דבר שמאיים על המשטר, הביטחון והיציבות.

 

נוכחות קבועה של חמאס בירדן פירושה גם אפשרות שמקור הסמכות האסלאמי-הפלסטיני, בפלסטין ובירדן, יתאחד עם [גורמים בירדן]... בדרישה לעמדות תקיפות יותר [של ירדן] לגבי השלום והרפורמות הפוליטיות...

 

על ירדן לגבש אסטרטגיה פוליטית-ביטחונית שתגדיר את יסודות הקשר ביום שאחרי ביקור [משעל]. אופציית פתיחת דיאלוג אסטרטגי בין הצדדים הפכה להכרח לאחר שהאינטרסים יוגדרו מחדש, במיוחד לאור תרחישים פתוחים לגבי עתיד תהליך השלום והאיום של עבאס לפרק את הרש"פ, דבר שדורש מההנהגה הפוליטית הירדנית להשתמש בקלפים מגוונים."[31]

 

עורך יומון ירדני: לחדש הקשר עם החמאס – רק עם גבולות ברורים

עורך היומון הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה, הבהיר כי ירדן לא תשיב את המצב למה שהיה לפני 1999: "מאז 1999 עברו שתים עשרה שנים שהיו בהן התפתחויות גדולות בעניין הפלסטיני. חמאס היא היום שותף אסטרטגי בניהול הרשות הפלסטינית, [וזאת לצד] נוכחותה החלשה של הפת"ח והנסיגה מתהליך השלום שאותו מובילות הממשלות הציוניות. לירדן עמדה יציבה שאותה שמרה במהלך כל אותן שנים, והיא סירוב להשיב את הקשר למצבו לפני 1999, כלומר קשר שעיקרו שימוש של חמאס בזירה הירדנית כזירה ראשית לפעילותה כארגון פלסטיני... היציבות הזאת בעמדה מוכיחה כי מה שקרה ב-1999 אינו עמדה חולפת של הממשלה דאז או מצב רוח ביטחוני שהיה בשלב [ההוא]."

 

אל-מעאיטה פירט את העקרונות, שעל בסיסם יחודש הקשר עם החמאס: לא לאפשר לחמאס להשתמש בירדן כזירת פעולה עיקרית; לקבוע כי הקשר עם החמאס הוא חלק מיחסי החוץ של ירדן, בהיותה חלק מההנהגה הפלסטינית; הצבת גבולות ברורים לקשר בין חמאס לתנועת האחים המוסלמים בירדן; מניעת אפשרות שחמאס תשתמש בירדן כזירה למאבק הפנים-פלסטיני.[32]

 

בעל טור ירדני: פעילות פוליטית של בכירי החמאס – בתוך המפלגות הירדניות בלבד

בעל הטור ביומון הירדני הממסדי אל-ראי, ג'יהאד אל-מומני, קרא לאפשר לבכירי החמאס לשוב לירדן, בתנאי שישתלבו במפלגות הירדניות ויפעלו למען ירדן: "[ב-1999] לא הייתה החלטה לגרש את בכירי החמאס, אלא נתנו להם לבחור בין שלוש אופציות: לוותר על חברות במפלגה שאינה ירדנית; לעמוד למשפט באשמת השתייכות לארגון לא ירדני; או לעזוב את הארץ כדי [למנוע] משבר עמוק, שהיה צפוי לפקוד את היחסים בין ירדן למערב. בכירי החמאס בחרו שלא לוותר על חברותם במפלגה שאינה ירדנית... והם לא קיבלו את אופציית המשפט... ואז לפתע באה היוזמה הקטרית והם קיבלו אותה בברכה, עלו למטוס המיוחד שנשלח להם ועזבו בברכת אללה ובהשגחתו אל קטר האחות, שבאותה התקופה היו לירדן יחסים רעים עימה...

 

תנועת החמאס היא פלג מכובד ודרשנו שוב ושוב [לנהל] יחסים טובים עימה. אך היחסים האלה אינם יכולים להצליח כל עוד אנו מסכימים עם כל העולם, הערבי והלא-ערבי, שהרש"פ היא הרשות הלגיטימית הפלסטינית. יחד עם זאת, ירדן לא נגררה למזימות [שנרקמו] נגד תנועת החמאס, אלא שמרה על [מדיניות מאוזנת] עם הארגון, שהוא היום ממשל בעזה שמכריז על עצמו כממשל הלגיטימי, בניגוד לדעת הערבים והמערב.

 

נתמוך בצעדו של ראש הממשלה עון אל-ח'צאונה, לפתוח דף חדש עם החמאס ובכך שיצליח במה שנכשלו האחרים: השבת בכירי החמאס לירדן כירדנים בעלי זכויות וחובות מלאות, העוסקים בפוליטיקה באמצעות המפלגות הירדניות, כשעינם על פלסטין וכשהם עובדים איתנו למען עתיד ירדן, ריבונותה ורווחתה."[33]

 

מהלכים ירדניים להגבלת הקשר והפגת החששות

על רקע חששות אלו הרגיעו בכירים ירדנים כי הקשר עם החמאס יהיה זהה לקשר עם כל ארגון פלסטיני אחר, בלי לאפשר לה לפתוח משרד במדינה ולנהל בה פעילות פוליטית, ובלי שקשר זה יחליף את הקשר הרשמי עם הרש"פ ואש"ף. כמו כן דווח כי כחלק מחידוש היחסים, חמאס תתנתק רשמית מהאחים המוסלמים בירדן.

א. בכירים ירדנים: דרוש קשר מאוזן עם כל הגורמים הפלסטיניים; לא ייפתח משרד של החמאס

ראש ממשלת ירדן, עון אל-ח'צאונה, אמר אמנם כי גירוש בכירי החמאס מירדן היה "טעות חוקתית ופוליטית" – התבטאות חריגה שעוררה ויכוח בירדן – אך ציין שאין כל כוונה לפתוח משרד של חמאס בעמאן. לדבריו, "מה שמוצע הוא קשר ירדני עם כל הגורמים הפלסטיניים והערביים, כדי לגוון את האופציות הדיפלומטיות של ירדן..."[34]

 

השר לענייני תקשורת והסברה ודובר ממשלת ירדן, ראכאן אל-מג'אלי, אמר: "הדבר המוצע הוא התייעצות, פגישות והדדיות כמו הקשר שלנו עם כל ארגון אחר, אך ההבדל הוא שחמאס היא ארגון גדול. אני מקווה שזה לא יובן כאילו זה על חשבון הקשר שלנו עם הרש"פ, שהרי הקשר בין ירדן לרש"פ שריר וקיים ובעל אופי רשמי ...כמו כל קשר בין שתי מדינות ... מכיוון שהיא מייצגת את המדינה הפלסטינית שמצפים לה. פירוש הקשר הטבעי הזה הוא שבכירי חמאס יבקרו בירדן וייפגשו עם בכירים ירדנים, אך הרעיון של משרד או מרכז אינו מוצע כרגע, גם לא מצידם. היחסים בין חמאס לירדן לא נותקו, חלק מבכירי החמאס הורשו לבוא לירדן ולעזוב [אותה], או לעזוב את ירדן ולשוב [אליה]."[35]

 

שר ההסברה הירדני לשעבר, צאלח אל-קלאב, כתב בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי ביטחונה של ירדן וקשריה האזוריים מחייבים את הגבלת הקשר עם החמאס: "ירדן אולי תסכים שח'אלד משעל וכמה מחברי לשכתו המדינית יבקרו [בה] לסירוגין, אך היא לחלוטין לא תסכים שחמאס תחזור לזירה הירדנית באותו מצב שהיה לפני 1999... במיוחד לאור המצב המעורער באזור ולאור העובדה שחמאס דבקה ביחסיה עם איראן (שיחסיה עם הממלכה הערבית הסעודית מתוחים על רקע ניסיון ההתנקשות בשגריר הסעודי בוושינגטון [שאיראן חשודה בתכנונו]). כל זאת בנוסף לכך שירדן, כמדינה, אינה מקיימת קשרים עם שום ארגון פלסטיני, כולל תנועת הפת"ח, ושיחסיה מצטמצמים לאש"ף, 'הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני', ולרש"פ, שהיא מדינת פלסטין שיש לה שגרירות בעמאן כדוגמת שאר מדינות ערב.

 

האחים [המוסלמים] של ירדן, שמחוברים ארגונית עם חמאס... ימשיכו ללחוץ על הממשלה הירדנית הזאת ועל כל ממשלה שתירש אותה, להשיב את מצב החמאס בירדן למה שהיה לפני גירוש לשכתה המדינית מעמאן ב-1999, אך כל זה לא יישנה דבר. העניין קשור לביטחון המדינה הירדנית וליחסיה של הארץ הזאת עם כמה ממדינות ערב והאסלאם ועם הרש"פ ואש"ף."[36]

 

ב. מיתון התחזקות הכוחות האסלאמיים: ניתוק הקשר בין חמאס לאחים המוסלמים בירדן

על רקע החששות מהתחזקות הכוחות האסלאמיים בירדן, דווח בכמה אמצעי תקשורת ירדניים כי ירדן מתנה את חידוש היחסים עם החמאס בניתוק הקשר הארגוני בין החמאס לאחים המוסלמים בירדן, וכי החלטה כזו אכן עומדת להתקבל ע"י "לשכת המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים העולמית" (היושבת במצרים).[37]

למעשה, כבר לפני כשנתיים דווח כי תנועת האחים המוסלמים העולמית הורתה לנתק את הקשר בין חמאס לתנועה בירדן, בעקבות בקשה של חמאס, ולהקים את תנועת האחים המוסלמים בפלסטין.[38]

 

העיתון הירדני אל-מג'ד דיווח כי ארגון האחים המוסלמים העולמי צפוי להתכנס בינואר הקרוב באיסטנבול ולקבל החלטה מן הסוג הזה – ניתוק הקשר בין חמאס לאחים המוסלמים בירדן והקמת תנועה חדשה –  האחים המוסלמים בפלסטין, שתשתף פעולה עם החמאס אך תהיה בלתי תלויה בה מבחינה ארגונית.[39]

בעל הטור ביומון אל-ראי, סאמי אל-זבידי, כתב: "מה שמעורר שאלות הוא המרחק המפריד בין חמאס כתנועה פוליטית וצבאית מתנגדת בפלסטין, לבין האחים כתנועה אסלאמית ירדנית עם תוכנית ירדנית. ההשתלבות של שני הצדדים זה בזה היא זו שמעוררת חששות, ולא התוכנית של כל קבוצה [בפני עצמה]. לכן, מנהיגי התנועה האסלאמית נדרשים להבהיר לדעת הקהל הירדני כי התנועה אינה מתכוונת להתייחס לחמאס כחלק מן מהמשוואה הפנימית, ולקבוע עמדה ברורה לגבי כמה עניינים ובראשם ניתוק הקשר."[40]

 

צאלח אל-קלאב כתב כי בכירי החמאס יוכלו "לשהות בירדן באופן זמני, בלי משרדים, בלי מרכזים ובלי מליציות, וזאת בתנאי שלא יתערבו בענייני הפנים של ירדן, במיוחד בענייני קבוצת האחים המוסלמים וחזית הפעולה האסלאמית."[41]

 


* ל. ברקן חוקרת את הזירה הפלסטינית במכון ממרי



[1] ב-2006 היה שר החוץ של ממשל החמאס, מחמוד אל-זהאר, אמור לבקר בירדן, אך זו ביטלה את הביקור לאחר חשיפת חוליה של חמאס שפעלה להברחת נשק ואחסונו בירדן. חמאס הכחישה את הטענות; www.alarab.net, 11.5.2006. ב-2008 נשפטו שלושה פעילי חמאס בירדן על אחזקת נשק לא-חוקי וריגול למען החמאס. באפריל 2011 שוחררו השלושה לאחר שריצו את תקופת מאסרם; www.assabeel.net , 26.4.2011. בסוף 2008 הסתמן שינוי בגישה הירדנית שהתבטא בדיונים רשמיים בין הצדדים בהובלת מנהל המודיעין דאז, מוחמד אל-ד'הבי, אך הם הסתיימו ללא תוצאות כשהאחרון פוטר מתפקידו בעת מבצע עופרת יצוקה; www.assabeel.net, 26.4.2001. ב-2009 התירה הממלכה לח'אלד משעל להיכנס לשטחה כדי להשתתף בהלוויית אביו. עורך היומון הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה, כתב כי בנוסף לשני ביקורים אלה של משעל, חברים אחרים בלשכה המדינית של החמאס ביקרו בירדן פעמים רבות ללא סיקור תקשורתי; אל-ראי (ירדן), 24.10.2011.

 [2]פגישתו של משעל עם האמיר עלי בן חוסין הייתה בעת ביקורו של משעל בירדן אצל אמו החולה (29-30.9.2011). מעניין לציין כי היומון אל-סביל של האחים המוסלמים, היה היחיד שדיווח על פגישה זו, וכי שלטונות ירדן הבהירו כי התירו למשעל להיכנס לתחומה משיקולים הומניטאריים בלבד; www.assabeel.net, 26.11.2011

[3] וwww.baladnanews.com, 1.11.2011. מקורות בחמאס הכחישו פגישה זו; www.assabeel.net, 1.11.2011

[5] סגנו של משעל, מוסא אבו מרזוק, אמר כי ביקורו הצפוי של משעל בירדן יעסוק בין היתר בשאלת פתיחת משרד של התנועה בירדן ו"בתיקון כל הטעויות שאירעו בעבר ובניית תמונה טובה בין התנועה לירדן"; www.palestine-info.info, 1.11.2011. בכיר החמאס, עזת אל-רשק, אמר לעומת זאת כי שיפור היחסים בין הצדדים אין פירושו העברת מטה ההנהגה של התנועה לעמאן; www.alghad.com, 1.11.2011

[7] אל-ערב אל-יום (ירדן), 27.4.2011

[9] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 17.10.2011

[10] וbaladnanews.com, 29.9.2011

[11]ו www.alghad.com, 21.9.2011

[12] אל-ראי (ירדן), 24.10.2011

[13] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.11.2011

[14] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 8.11.2011

[15] אל-דוסתור (ירדן), 31.10.2011

[17] אל-ערב אל-יום (ירדן), 3.11.2011

[18] אל-קדס (ירושלים), 4.11.2011

[19] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 21.10.2011

[20] וwww.assabeel.net, 26.4.2001

[21] אל-איאם (רש"פ), 22.11.2011

[22] אל-חיאת (לונדון), 8.11.2011

[23] בכיר החמאס, עזת אל-רשק, אמר: "האתגרים שאנו מתמודדים איתם כפלסטינים, ושאיתם מתמודדת ירדן, בנושא התיאוריות של 'המולדת החלופית' המקננות בראשו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומנהיגי הציונים, מחייבים שיתוף פעולה, תיאום וחיזוק היחסים... חמאס מסרבת לכל סוגי היישוב מחדש ו'המולדת החלופית' ומאמינה כי ירדן היא ירדן ופלסטין היא פלסטין... למרות היותנו גאים בכל המדינות והארצות הערביות, איננו מוותרים על גרגר אדמה מפלסטין"; www.alghad.com, 1.11.2011

[24] על חששותיה של ירדן מהשלכות המהלכים הדיפלומטיים של הרש"פ ראו דוח ממרי: ירדן: עמדה מעורפלת, מהולה בחששות כלפי הפנייה הפלסטינית לאו"ם

[25] אל-חיאת (לונדון), 8.11.2011

[26] אל-ראי (ירדן), 31.10.21011

[27] אל-ערב אל-יום (ירדן), 3.11.2011

[28] אל-חיאת (לונדון), 8.11.2011

[29]ו www.elaph.com, 2.11.2011

[30] זכי בני ארשיד, ראש המחלקה המדינית במפלגת "חזית הפעולה האסלאמית", טען כי ביקורו של משעל מתעכב בשל התנגדותם של כוחות מסורתיים בירדן שעמדו מאחורי גירוש חמאס ב-1999, ושל מנגנוני הביטחון. לדבריו, כוחות אלו חוששים מפני חיזוק הכוחות האסלאמיים, בעיקר לקראת הבחירות; www.assabeel.net, 19.11.2011

[31] אל-חיאת (לונדון), 8.11.2011

[32] אל-ראי (ירדן), 24.10.2011

[33] אל-ראי (ירדן), 3.11.2011

[34]ו www.assabeel.net, 3.11.2011. היומון אל-סביל דיווח כי בלשכת המלך ובמודיעין הכללי זועמים על אל-ח'צאונה בשל הצהרותיו בנושאים שונים, כולל בנושא חמאס, וכי הוא קיבל הוראות שלא להתבטא יותר בנושא חידוש היחסים עם חמאס, שכן זהו נושא שמטופל על ידי לשכת המלך; www.assabeel.net, 20.11.2011

[35]ו www.alghad.com, 30.10.2011

[36] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.11.2011

[38] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 24.9.2009; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.9.2009

[39] אל-מג'ד (ירדן), 14.11.2011

[40] אל-ראי (ירדן), 18.11.2011

[41] אל-ראי (ירדן), 18.11.2011