המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ממשלת מיקאתי בלבנון: המשך הכפיפות לפטרון הסורי
24/11/2011

 

ממשלת מיקאתי בלבנון: המשך הכפיפות לפטרון הסורי

 

מאת א.ב. פיקאלי*

                                               

להתקוממות העממית בסוריה, שהחלה באמצע מרץ 2011, חשיבות רבה עבור לבנון, בשל הגבול המשותף בין שתי המדינות, קשריהן המסועפים והמורכבים, ובעיקר משום שסוריה רואה בלבנון מדינת חסות. מסמך זה יסקור בעיקר את עמדתה של ממשלת לבנון, בראשותו של נג'יב מיקאתי ביחס להתקוממות בסוריה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במישורים השונים: המדיני, הדיפלומטי, הביטחוני והכלכלי וכן את עמדתה של העיתונות הלבנונית הפרו סורית ועמדתם של נציגי העדות הנוצרית והדרוזית במדינה.

 

מיקאתי וממשלתו: תמיכה בסוריה במסווה של ניטראליות

א. התחום המדיני והדיפלומטי

מאז כינונה, ב-13 ביוני 2011, ניסתה ממשלת נג'יב מיקאתי, המורכבת ברובה מכוחות ה-8 במרץ בעלי בריתה של סוריה, לשוות לעצמה עמדה ניטראלית כלפי האירועים שם ולנהוג כמי שאינה רוצה להתערב בענייניה הפנימיים של סוריה, שלדבריה, בטחונה ויציבותה קשורים בביטחונה ויציבותה של לבנון. אחד הביטויים לכך היה בהחלטתה שלא לקשור עצמה להחלטת מועצת הביטחון מה-3 באוגוסט, המגנה את סוריה על הפרת זכויות אדם ושימוש באלימות נגד אזרחים. מיקאתי טען כי הדבר קשור לעיקרון "שאין להתערב בענייני הפנים של מדינות אחרות ובפרט של מדינות ערב".[1] הוא הוסיף ואמר: "יש... להבין את גודל הסכנות האורבות [לאחדות לבנון], ולעשות הכל כדי לכבות כל פתיל בוער לפני שהאש תעבור לזירתה הפנימית.."[2]

 

החלטה זו נתקלה בביקורת, ולא רק מצד היריבים הפוליטיים, שטענו, בין היתר, שעמדה זו אינה מוסרית וניטראליות והיא משרתת את המשטר הסורי. ראש ממשלת לבנון לשעבר, פואד אל-סניורה, וכיום ממלא מקום ראש סיעת אל-מסתקבל בפרלמנט, אמר: "איננו רוצים להתערב במה שקורה בסוריה ...אך יש לנו רגשות אנושיים נוכח התמונות של שפיכות הדמים וההרוגים".[3] עמאד אל-חות, חבר פרלמנט מטעם אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, כינה את עמדת מיקאתי "בלתי מוסרית".[4]  עלי חמאדה, בעל טור ביומון אל-נהאר, אמר כי ממשלת מיקאתי היא "ממשלה רוצחת הילדים".[5] סאטע נור אל-דין , עורך היומון אל-ספיר כתב: "לבנון לא צריכה להיות ניטראלית כלפי הטבח בסוריה..."[6]

 

הצגת החזות הניטראלית מצד מיקאתי, לא הסתירה את נטייתה של ממשלתו למשטר הסורי. בסוף ספטמבר אמר מיקאתי לשגרירי ערב באו"ם: "לבנון מסרבת להטלת סנקציות כלשהן על סוריה".[7] היומון אל-ספיר, למשל, דיווח ב-19 בספטמבר, כי שר החוץ הלבנוני, עדנאן מנצור, אמור לתאם עמדות עם עמיתו הסורי לפני הפגישה של שרי החוץ הערביים של הליגה בקהיר, שתדון במצב בסוריה;[8]  מנצור גם הסתייג מהודעת הסיכום של פגישה זו, שקראה להפסקת האלימות בסוריה.[9] במסיבת עיתונאים, בתום פגישה עם הנשיא אסד, אמר מנצור: "ממשלת לבנון תומכת בסוריה שנענתה לדרישות הרפורמה [של העם]".[10] ב-28 בספטמבר, בפגישה עם עמיתו התורכי, אחמד דאוד אור'לו, קרא מנצור "לתת זמן מספיק להנהגה הסורית לקיים את הרפורמות".[11] לעיתון הכוויתי אל-אנבא, אמר מנצור: "לבנון תומכת בסוריה מול כל החלטת גינוי נוספת ... מה שפוגע בסוריה פוגע בלבנון".[12]

 

עדויות נוספות לגישתה הפרו סורית של ממשלת מיקאתי ניתן למצוא גם בדיווחים תקשורתיים שונים: היומון אל-אח'באר דיווח על שאחיו של נג'יב, טה מיקאתי, ביקר יותר מפעם אחת בדמשק ונפגש עם מקורבי אסד כדי ללמוד על עמדתה של דמשק;[13] היומון אל-מסתקבל דיווח, מפי מקור דיפלומטי, שבתחילת ספטמבר נפגש מיקאתי בדמשק בחשאי עם שר החוץ הסורי, וליד אל-מעלם, ועם האחראי לשעבר על המודיעין הסורי, הגנרל רוסתום ר'זאלה[14] (דיווח שהוכחש על ידי לשכת מיקאתי).[15]

 

דיווח ביומון אל א'חבר, ב-8 לאוקטובר, יכול ללמד על עצמת השפעתה של סוריה על ממשלת מיקאתי. היומון, המקורב לחזבאללה, חשף כי סוריה העבירה למיקאתי מסר, לפיו לבנון יכולה להיות ניטראלית כיוון שרוסיה תטיל וטו במועצת הביטחון נגד הצעת ההחלטה לגנות את סוריה (ב-5 באוקטובר).[16] על כך הגיב מאמר המערכת של היומון אל-מסתקבל:  "לפי ידיעות המודלפות דרך עיתוני ההתנגדות [אל-אח'באר], עמדתה  הניטראלית של לבנון ביחס להחלטה הנוגעת לסוריה במועצת הביטחון, הוכרעה בשיחת טלפון עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד. שוב הוכח ... שממשלת לבנון ממשיכה לקבל הוראות מאדוניה מחוץ לגבולות [בסוריה] ובתוכה [מחזבאללה] שווה בשווה".[17]

 

נראה כי קריאותיהם של מיקאתי[18] ושל סגנו של נצראללה, נעים קאסם,[19] ב-8 באוגוסט, ושל נצראללה עצמו ב- 26 באוגוסט,[20]  להפסיק את האלימות בסוריה ולפתוח בהידברות, היתה טקטית בלבד, וזאת כיוון שריבוי ההרוגים בתחילת חודש הרמדאן חייב אותם לתגובה.

 

טקטיקה זו של מיקאתי, לאמור: הצגת ממשלתו כמתונה ועצמאית, נועדה ליצור חזות לבנונית ניטראלית בזירה הבינלאומית והערבית, הן בשל תלותה בסיוע המערבי, הכלכלי והצבאי, והן בשל היותה מאז אמצע ספטמבר הנשיאה התורנית של מועצת הביטחון. טקטיקה זו מתבטאת כיום בנושאים מהותיים נוספים בפוליטיקה הלבנונית, כמו בשאלת בית הדין הבינלאומי לרצח רפיק אל-חרירי, ובפרט בשאלת מימונו.

 

ואכן מאוחר יותר גילתה ממשלתו של מיקאתי את פניה האמתיות וב-12 בנובמבר הצביעה נגד החלטת הליגה הערבית להשעות את חברותה של סוריה מהארגון, להטיל עליה סנקציות כלכליות ופוליטיות, להחזיר את שגרירי מדינותיהן מסוריה, לקרוא לצבא סוריה להימנע מאלימות נגד אזרחים ועוד.[21]

הצבעה זו של לבנון בליגה התקבלה בתדהמה גם בקרב חלק שרי ממשלה  שקבלו על כך  שלא היו שותפים להחלטה ושהיא התקבלה על ידי מיקאתי ושר החוץ שלו מנצור.[22]

 

ב. התחום הביטחוני

אינדיקציה נוספת להבנת עמדתה של ממשלת מיקאתי לאירועים בסוריה היא יחסה למפגינים ולפעילים הלבנונים והסורים בלבנון, יחסה לפליטים הסורים בתחומה ויחסה לחדירת כוחות צבא סוריה לשטחה.

 

כלפי חוץ מאפשרת ממשלתה מיקאתי קיום הפגנות בעד ונגד המשטר הסורי ואף מתירה כניסת פליטים סורים לתחומה. ואולם מדיווחים רבים עולה, כי מנגנוני הביטחון הלבנוניים מנסים להצר את צעדיהם של מתנגדי המשטר הסורי, לבנונים וסורים כאחד. הם אינם מתירים ללבנונים להפגין מול שגרירות סוריה,[23] מקימים מחסומים בניסיון למנוע הגעת מפגינים,[24] פושטים על בתי פעילים לבנונים מתנגדי המשטר הסורי,[25] אינם מגנים על מפגינים תומכי המתקוממים בסוריה מפני אלימותם של תומכי אסד,[26] מזמנים בכירים בתנועה האסלאמיסטית לבתי דין צבאיים בשל השתתפותם בהפגנות למען העם הסורי[27] ועוד.

 

 ב-25 ביולי נעצר סעד אל-דין שאתילה, מנהל ארגון כראמה לזכויות אדם, בעקבות דו"ח של הארגון על פגיעה מצד מנגנוני הביטחון הלבנונים בזכויות הפליטים הסורים בתחומה;[28] ב-25 באוגוסט דיווח היומון אל-מסתקבל מפי סו"י פראנס פרס, כי המודיעין הצבאי הלבנוני עצר בטריפולי את האופוזיציונר הסורי זוהיר אל-נג'אר;  ב-13 בספטמבר כתב בעל הטור באל-מסתקבל, פאדי אל-שאמיה, כי שגריר סוריה בלבנון, עלי עבד אל-כרים עלי, עומד בראש מנגנון בטחוני, העוקב אחר אנשי אופוזיציה סורים, מאיים עליהם ואף חוטף אותם;[29] ב-10 באוקטובר אמר האחראי על כוחות בטחון הפנים, אשרף ריפי, בוועדה לזכויות אדם של הפרלמנט הלבנוני, כי  חמשת האופוזיציונרים הסורים, ארבעה ממשפחת ג'אסם, החמישי שבלי אל-עיסמי, נחטפו ע"י כוחות הביטחון הלבנוניים האחראים על בטחון שגרירות סוריה בבירות וכי מכונית של שגרירות זו השתתפה בחטיפה.[30]

 

ב-19 באוגוסט, בעקבות פגישה עם דיפלומטית בשגרירות ארה"ב בבירות, אמר מרואן שרבל, שר הפנים של לבנון: "דנו בגורלם של חלק מהסורים מתנגדי המשטר הסורי לאחר היעלמותם בלבנון" וכי מנגנוני הביטחון של מדינתו בודקים את הנושא.[31] מנגד, בראיון לסו"י פראנס פרס, ב-6 בספטמבר, הצהיר מיקאתי כי הוא "לא קיבל שום תלונה על הסגרת חיילים [שערקו מצבא סוריה] או ענישת אנשי אופוזיציה סורים, ושום דבר כזה לא הוצג בפניו".[32] נראה כי דבריו נאמרו בעקבות הודעה שיצאה יומיים קודם לכן משגרירות ארה"ב בלבנון, שאמרה כי: "ארה"ב מייחסת חשיבות לתפקיד צבא לבנון בהגנה על אנשי אופוזיציה סורים הנמצאים בלבנון, שכן זוהי אחת ממחויבויותיה החוקיות והבינלאומיות של לבנון...".[33]

 

על הפגיעה בזכויות אדם וחופש הביטוי בנושא סוריה, יכולה ללמד קריאתו של השר ללא תיק, נקולא פתוש, לממשלה לנהוג ביתר תקיפות נגד מתנגדי המשטר הסורי, כמתחייב מההסכם בין המדינות.[34]  התקשורת לא נשארה אדישה לקריאה זו ואחרות, ויותר מכך לצעדים שננקטו בפועל, ובפגישה של נציגי רשתות הטלוויזיה, מגווני הקשת הפוליטית בלבנון, תקפו המשתתפים צעדים אלה ודרשו לשמור על תקשורת חופשית במדינה.[35]

 

ביטוי נוסף לכפיפותה של ממשלת לבנון לסוריה הוא התעלמותה מן הפגיעה הסורית, החוזרת ונשנית, בריבונותה של לבנון וההבנה שממשלת לבנון גילתה כלפי הפגיעות בריבונותה. מאז ראשית אוקטובר הלכו והתרבו הדיווחים על חדירה של צבא סוריה לתחום לבנון במרדפים אחר אופוזיציונרים ובפגיעה בהם ובאזרחים לבנונים.[36] בהודעה מה-5 באוקטובר, גינו כוחות ה-14 במרץ חדירות אלו ודרשו מהממשלה לשים להן קץ.[37] מאמר מערכת של היומון אל-מסתקבל, ב-7 באוקטובר, הוקדש לאדישותה של ממשלת לבנון לפגיעות החוזרות ונשנות בריבונותה.[38]  גם המערב נזעק לעניין. ב-7 באוקטובר הביע דובר משרד החוץ הצרפתי את חששה של צרפת מפני חדירות אלה ומהרג אזרח סורי וקרא  לשמור על עצמאותה וריבונותה של לבנון.[39]  דובר משרד החוץ האמריקאי גינה חדירות אלה וקרא לדמשק לכבד את ריבונותה של לבנון. הוא הביע חשש מן "הידיעות על מעצרים בקרב אופוזיציונרים סורים [בלבנון] ולפעמים גם הריגתם במהלך פעילות צבאית בסמוך לגבול".[40] במסיבת עיתונאים שערכה, ב-25 באוקטובר, הדגישה שגרירת האיחוד האירופי בלבנון את חשיבות רישום הגבולות בין סוריה ללבנון ואת חשיבות היותה מקלט בטוח לפליטים הסורים.[41]

 

בתגובה לביקורות אלה, אמר שר המשפטים הלבנוני, שכיב קורטבאוי: "עניינים כאלה מטופלים ע"י כוחות הביטחון ... כל השאר הוא דיבורים פוליטיים".[42] ברוח דומה הגיב שגריר סוריה בלבנון.[43]  שר החוץ הלבנוני מנצור אמר בראיון לאל-אנבא הכוויתי כי חדירת צבא סוריה לתחומי לבנון לא נדונה בממשלה הלבנונית כיוון שהנושא לא הוצג בישיבתה האחרונה, וכי מדובר בחדירה זמנית, לא עמוקה מצד מדינה ידידותית. הוא גם הכחיש כי צבא סוריה פוגע בתושבי לבנון.[44]  שר הפנים מרואן שרבל אמר כי מקור הבעיה הוא באי ידיעה ודאית היכן עובר הגבול בין המדינות וכי סוריה טוענת שהמקומות אליהם נכנסו חייליה שייכים לה.[45]

 

לא זאת בלבד, אלא שב-5 בנובמבר אישר צבא לבנון כי משאיות שלו נכנסות לסוריה מעת לעת ומספקות ציוד לוגיסטי וחלקי חילוף לכלי רכב צבאיים סוריים, וזאת בכפוף להסכמי שיתוף הפעולה בין המדינות.[46]

 

ג. התחום הכלכלי

הדיווחים על שיתוף הפעולה הכלכלי בין לבנון לבין משטרו של  אסד, אינם רבים ואולם  ניתן ללמוד מהם רבות. ב-18 ביולי דיווח האתר הלבנוני אל-נור, כי נצרי ח'ורי, מזכ"ל המועצה הסורית-לבנונית העליונה, חשף  כי שיתוף הפעולה ההדוק בין הבנקים המרכזיים של סוריה ולבנון מנע ניסיון לפגוע בלירה הסורית.[47] ב-4 באוקטובר דיווח היומון אל-אח'באר כי מאז ראשית שנת 2011 עלה סך ההפקדות בבנקים בלבנון ב-6 מיליארד דולר, וכי יש הסבורים שסכומים אלה הגיעו מסוריה.[48] ב-26 בספטמבר דיווח היומון אל-ספיר כי משרד האוצר האמריקאי ביקש משר הכספים של לבנון, מחמד אל-צפדי, הבהרות בנוגע להפקדות סוריות בבנקים בלבנון.[49] כעבור כמה ימים, דיווח יומון זה כי מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון הזהירה את מיקאתי, בפגישתם בניו יורק, מפני שיתוף פעולה של הבנק הלבנוני בהוצאת כספים מחוץ לסוריה, ומפני הפקדות כספים של ארגונים ואישים סורים עליהם הטילה ארה"ב סנקציות, בבנקים בלבנון.[50]

 

חשדותיה של ארה"ב נגעו למיקאתי עצמו. היומון הכוויתי אל-ראי דיווח ב-19 באוגוסט, מפי מקורות במשרד האוצר האמריקאי, כי ארה"ב קרובה להוכיח את קיומם של קשרים כספיים בין משפחת אסד לבין נג'יב מיקאתי ואחיו טה, וכי צפוי שהסנקציות הכלכליות של ארה"ב יורחבו ויחולו גם על השניים.[51]

 

ביקורות על מדיניותה הכלכלית של ממשלת לבנון נשמעו גם בתוך לבנון. ב-28 לספטמבר קראו כוחות ה-14 במרץ "למנוע את הפיכת השווקים המוניטאריים והכלכליים של לבנון לריאה כספית עבור המשטר הסורי".[52] ביקורת נוספת, מפתיעה, הופיעה גם ביומון אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה, שם כתב בעל הטור, פדאא עיתאני: "האמריקאים ... מטילים סנקציות על השכן הסורי ויתכן שכל השתתפות של המגזר הבנקאי הלבנוני בהבקעת הסגר על סוריה, בהווה ובעתיד... [תהיה כרוכה] במחיר יקר שתשלם המטבע הלבנונית."[53]

 

ממשלת מיקאתי נחושה בתמיכתה; העיתונות הפרו סורית מגבירה ביקורתה

מדיניותה הפרו סורית של ממשלת מיקאתי בולטת עוד יותר נוכח השינוי שחל בעמדתם של העיתונים הפרו סורים ותומכי כוחות ה-8 במרץ – אל-ספיר ואל-אח'באר- כלפי המצב בסוריה. שני יומונים אלה, שבלטו עד לאחרונה בתמיכתם ובאהדתם למשטר הסורי, שינו את עמדתם עם פרוץ ההתקוממות בסוריה. במשך תקופה ארוכה הם העבירו ביקורת קשה נגד משטר זה, אולם בעקבות הקמפיין הכלל ערבי שהליגה הערבית החלה לנהל מאז תחילת נובמבר נגד אסד ומשטרו, שינו היומונים שוב את גישתם. הם  הפסיקו את ביקורתם נגד אסד, והיומון אל-אח'באר אף הביע נימה של תמיכה בו. הסקירה שלהלן תתמקד בתקופת הביקורת.

 

כבר בשלבי המחאה הראשונים, ובעקבות אירועים דומים בעוד מדינות בעולם הערבי, הבינה עיתונות זו שעל המשטר לקיים רפורמות אמתיות ולהימנע מאלימות, אם ברצונו לשרוד ובכך גם לשמר חוליה חשובה בציר ההתנגדות. יומונים אלה דיווחו על האירועים באופן מאוזן ובחופשיות, אך ככל שהתרבו ההפגנות ושפיכות הדמים בסוריה, הם הגבירו את ביקורתם נגד המשטר הסורי ונגד בעל בריתו, חזבאללה, ואף החלו ליצור קשרים עם האופוזיציה הסורית ולדווח על פעילותה. ביטוי לא יחיד לכך היה הראיון שקיים היומון אל-אח'באר, ב-14 באוקטובר, עם האופוזיציונר הסורי, הליברל הית'ם אל-מאלח.[54]

 

ב-4 באפריל מתח טלאל סלמאן בעליו של העיתון אל-ספיר ביקורת על נאומו של אסד באמרו: "נאומו זה  לא מתאים למצב המסוכן בסוריה ולהשלכותיו האפשריות, לאור ההתקוממויות העממיות שצצו ברחבי העולם הערבי. הנאום הוביל לתגובה הפוכה, כיוון שלא דיבר על רפורמות שורשיות ומיידיות כפי שהסורים רצו."[55]  ב-1 באוגוסט, בעקבות אירועי הדמים בעיר חמאה, כתב סלמאן: "[האירועים] זעזעו את התקוות שנתלו בהדברות";[56]  כעבור שבוע, כתב כי סוריה "שהדם כיסה את פניה", איבדה את הנהגת האזור.[57] ב-9 באוגוסט טען סאטע נור אל-דין, עורך אל-ספיר, כי "אסד נוהג כמתאבד", בדחותו את דרישת סעודיה ותורכיה לחדול מן האלימות;[58]  ב-3 באוגוסט כתב אבראהים אל-אמין יו"ר מועצת המנהלים של  אל-אח'באר: "שלטונות סוריה השתגעו אם סברו שזלזול, התעלמות או השחרת פני [האופוזיציה] תפגע בתדמיתה ברחוב."[59]

 

סוריה הגיבה בחריפות לדברים. בראשית חודש אפריל דיווח אבראהים אל-אמין על כך שסוריה אסרה על הפצת עיתונו במדינה, ואף זימנה לחקירה עיתונאים בלתי קבועים בעיתון.[60] ב-8 במאי ציטט אתר האופוזיציה הסורי דיווח מהאתר 'אל-נשרה' הלבנוני, על מעצרה בדמשק של כתבת העיתון אל-ספיר, ר'די פרנסיס, שבאה לסקר את האירועים בסוריה ועל מעצרו של ר'סאן סעוד עיתונאי באל-אח'באר.[61] באמצע חודש יוני, שוב אסרה סוריה את הפצת היומון אל-אח'באר, וכעבור חודש גם את הפצת היומון אל-ספיר. אל-אמין כתב בתגובה כי המשטר הסורי טועה בדרכו ויש לסקר את המצב כפי שהוא.[62]

 

על עמדתו של העיתון אל-אח'באר ועל מערכת היחסים בינו לבין המשטר הסורי, סביב סיקור האירועים בסוריה על ידי העיתון, כתב אל-אמין ב-20 באוגוסט:

 

 "עם פרוץ המחאות החליט אל-אח'באר ... כי סוריה זקוקה ... לרפורמה גדולה, כי לנשיא אסד יש זכויות [רבות] בשל עמדתו כלפי ישראל, המאפשרות לו לבצע רפורמה כזו, וכי לא כל העם הסורי מגנה אותו. למרות זאת ... השלטון הסורי הגיב בחריפות, בלא הבחנה בין מי שתומך ברפורמות כלליות, לבין מי שרוצה להפילו". אל-אמין הוסיף: "נוכח ...דיכוי המפגינים מצד השלטונות,  ריבוי פעולות ההרג והמעצרים, והפילוג ההולך וגובר, ובשל הוויכוח על כנות ההודעות של שלטונות סוריה, כי [האופוזיציה מורכבת] מקבוצות טרור הקשורות לגורמי חוץ עוינים, הפכנו כולנו ...לשבויי האירועים היומיומיים. אל-אח'באר הואשם בחבירה למקהלה התקשורתית, בניצוחה ובמימונה של קטר, הפועלת להפלת המשטר בסוריה, וסוריה החליטה לאסור הפצת חלק מהמהדורות של אל-אח'באר ... המשטר התמקד במאמרים היומיים של עמיתנו לעבודה ח'אלד צאר'יה שכתב לא רק על האירועים, אלא גם נקט בכלים ובאסטרטגיה שקבעה ההנהלה ... בדבר סיקורם באופן מקצועי ...[והציגם] כמהפכה עממית לגיטימית נגד משטר עריץ. אל-אח'באר עמד לצד [המהפכות] ביתר מדינות ערב ואינו יכול להיעצר בפתחה של דמשק ... [כך] עד שאירעה התנגשות אלימה ביותר,כאשר המשטר החליט לאסור סופית את כניסת אל-אח'באר לסוריה."[63]

 

מאוחר יותר היומון אל-אח'באר העביר ביקורת גם על עמדת חזבאללה כלפי סוריה וכך כתב בעל הטור פדאא עיתאני: "עמדת חזבאללה כלפי המהפכה בסוריה היא ההיפך ממה שהיה צריך להיות באמת".[64]

 

הכנסייה המרונית: המשטר בסוריה טוב לנוצרים

הפטריארך המרוני בשארה אל-ראעי, נציגה של הכנסייה המזרחית בוותיקן מאז חודש מרץ 2011, מעוניין ביציבותה של סוריה בשל חששו לגורל המיעוט הנוצרי בלבנון, בסוריה ובכל המזרח. סבלה של העדה הנוצרית במדינות שעברו מהפכים שלטוניים כמצרים ועיראק, משמש לקח עבורו, ולדידו המשך קיום משטרו של אסד הוא הערובה לשמירה על יציבותה של סוריה ועל גורל המיעוט הנוצרי בה.

 

אל-ראעי חולל שינוי מהותי ביחסה של הכנסייה המרונית אל סוריה וחזבאללה. במסיבת עיתונאים בפריס ב-7 בספטמבר, שם נפגש עם נשיא צרפת, סרקוזי, ועם בכירים צרפתיים, אמר: "בפנינו עומדת הדוגמא של עיראק. האם אנחנו הולכים לכיוון מלחמות אזרחים שאת מחירם ישלם העם ובפרט הנוצרים, כפי שקורה במדינה זאת? האם אנחנו הולכים לקראת משטרים יותר קיצוניים שיפגעו במיעוטים ובפרט בנוצרים? האם אנחנו צועדים אל .. פירוק העולם הערבי למדינות עדתיות קטנות? ...שלוש אופציות אלה אינן לטובת העמים, הדמוקרטיה והערכים, שלמענם המערב מעודד את ההתקוממויות. אנחנו, כנוצרים, נלך כמו צאן לטבח...".[65]  למחרת, אמר אל-ראעי: "שינוי המשטר בסוריה ועליית השלטון הסוני יובילו לברית בינם לבין אחיהם הסונים בלבנון, דבר שיגרום למשבר גדול בתוכה בין השיעים לסונים."[66]

 

ניתן להעריך כי דברי אל-ראעי, שנאמרו בצרפת, נועדו לאותת למערב ולקהילייה הבינלאומית שלא להטיל סנקציות על סוריה, העלולות לקעקע את משטרו של הנשיא אסד.

 

עם חזרתו ללבנון מפריס, ניסה אל-ראעי ליישר את ההדורים. בביקור באזור עאליה, אמר: "...איננו מתערבים בשום סכסוך סקטוריאלי, לא בלבנון ולא מחוצה לה. אנחנו עם השלום ...תשכחו את מה שהשתמע מחלקי מילים [שאמרתי] ... שאין להם כל קשר לעמדותיי הבסיסיות".[67] ב-23 בספטמבר, בפגישה עם חברי פרלמנט מרונים במושב הפטריארכיה, אמר: "האם אתם חושבים שאני תומך בבשאר אל-אסד? האם איני יודע מה הוא עשה ללבנונים ובפרט לנו הנוצרים? ... אמרתי לנשיא סרקוזי כי אנו חוששים מפני מאבק עלווי-סוני בסוריה שאת מחירו ישלמו הנוצרים.."[68]

 

למרות דבריו אלה הוא קיבל ב-28 בספטמבר את פניה של משלחת סורית בראשות מופתי דמשק שהביעה הערכה לדבריו.[69]  על הפגישה אמר ראש האגודה האסלאמיסטית 'אקרא', השיח' בלאל דקמאק: "כיצד זה שאל-ראעי חושש לגורל הנוצרים בעוד הוא מקבל את פניהם של נציגי [המשטר הסורי] ההורג בעם הסורי. נראה שצריך להגן על המוסלמים מפני ההורגים בהם ומפני המזימה של המיעוטים נגדם".[70]

 

הדברים, שהתקבלו בסיפוק בדמשק ובדאחיה הדרומית, עוררו כעס בתוך ומחוץ ללבנון. ב-15 בספטמבר הביע שגריר צרפת בלבנון, דניס פיטון אכזבה מדברי אל-ראעי בפריס.[71]  שגרירת ארה"ב בלבנון, מאורה קונלי, מסרה לאל-ראעי שהנשיא אובמה לא ייפגש עימו בביקורו בארה"ב באוקטובר.[72]

 

תגובות המנהיגים הנוצרים בלבנון תאמו את זיקותיהם הפוליטיות. מישל עון, הנמנה על כוחות ה-8 במרץ, בירך על הדברים וציין כי "החלופה למשטר הקיים בסוריה הם האחים המוסלמים, המאמינים שדמוקרטיה נוגדת את השריעה".[73]

 

מנגד, תקפו מנהיגי הנוצרים אנשי כוחות ה-14 במרץ, את דברי אל-ראעי.  סמיר ג'עג'ע, ראש הכוחות הלבנוניים, מהיריבים הנוצרים המרים של סוריה וחזבאללה, אמר לשבועון אל-אוסבוע אל-ערבי, כי "יצירת זיקה בין גורל הנוצרים לגורל המשטרים הטוטליטאריים הוא זיוף של ההיסטוריה והזהות שלנו".[74]

 

אמין אל-ג'ומיל נקט עמדה אמביוולנטית. תחילה טען כי מפלגתו מזדהה עם כל עם הנאבק למען חירותו וכבודו,[75] אך בהמשך, הביע אהדה לדברי אל-ראעי בהסבירו שכל הנוצרים שותפים לחששותיו וכי אל-ראעי אינו הפטריארך של כוחות ה-8 במרץ, אלא עוסק בביסוס הפטריארכיה.[76] הנשיא הנוצרי של לבנון, מישל סלימאן, אמר ב-15 בספטמבר לאחר פגישה עם אל-ראעי כי דבריו "נובעים מתפקידה הלאומי וההיסטורי של הכנסייה".[77]

 

סיעת אל-מסתקבל פרסמה ב-13 בספטמבר הודעה בה נאמר: "המשטר הדמוקרטי אותו רוצים העמים הערביים להגשים תומך בכיבוד החירויות הדתיות, הפרטיות והפוליטיות ובזכויות אדם".[78] פואד סניורה, ממלא מקומו של אל-חרירי כיו"ר המפלגה, אמר ב-25 בספטמבר: "ישנם משטרים [קרי: סוריה] המנסים לייאש את האנשים ולהפחידם, באמרם שנפילתם תוביל לשליטת הקיצוניים האסלאמיסטים ... אנו אומרים כי... הרוב הגורף של המוסלמים רוצים, כמו כל מרכיבי החברה בסוריה, לבנון או מצרים, בהסרת העושק שפגע לא רק במוסלמים במדינות אלה, אלא גם בנוצרים על כל פלגיהם...".[79]

 

תנועת 'חזב אל-תחריר', הפאן אסלאמיסטית, קראה לאל-ראעי, להעדיף "משטר אסלאמי שלאורך כל ההיסטוריה לא הפלה בין העדות".[80] ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים בלבנון (אל-ג'מאעה אל-אסאלמיה), עזאם אל-איובי, אמר כי עמדתו של אל-ראעי נובעת "מניתוח שיש בו טעויות גדולות" והבטיח למתן את השיח האסלאמיסטי הקיצוני "בשל  האמונה שלנו בחיים משותפים".[81]

 

בהקשר זה מעניינת גם עמדתו של וליד ג'ונבלאט, מנהיג העדה הדרוזי בלבנון, שלמרות חששו לגורלם  בסוריה ובלבנון, הוא לא נמנע מלמתוח ביקורת נוקבת נגד אלימותו של המשטר הסורי כלפי המפגינים. בשונה מאל-ראעי, הגיע ג'ונבלאט למסקנה, כי אין עתיד למשטר בסוריה במתכונתו הנוכחית, וכי כדי להגן על העדה הדרוזי בה ובלבנון, יש לדאוג יותר ליציבותה של סוריה מאשר ליציבות המשטר בה. ברוח זו אף פעל, כאשר ניסה מצד אחד, ללא הצלחה, לתווך בין סוריה לבין קטר, [82]  ארה"ב[83]  ותורכיה, [84] ; ומצד שני להתוות בפני אסד את הדרך לפתרון: להעניש בכירים במשטר האחראים להרג אזרחים, לשחרר עצורים, להפסיק ירי על אזרחים, לגנות הסתה עדתית, לעודד  ריבוי מפלגות ולקדם רפורמה. [85] אולם המשטר בדמשק הגיב בכעס שעם הזמן הפך לנתק מוחלט בין הצדדים. [86]

 

בתגובה לחששותיו של אל-ראעי כתב ג'ונבלאט במאמרו בעיתון מפלגתו אל-אנבא: "הדיבורים המפחידים סביב עליית הזרמים הסלפים או הפונדמנטליסטים אינם מדויקים ומשמשים להפצת פחדים [בין המיעוטים]. הדרישות העממיות ... הן זכויות מובנות ובסיסיות המגיעות לכל העמים, בלא אפליה".[87]

 

 

* א.ב. פיקאלי חוקרת את זירת לבנון במכון ממרי



[1] אל-ספיר (לבנון), 5.8.2011

[2] אל-מסתקבל (לבנון), 10.8.2011

[3] אל-מסתקבל (לבנון), 7.8.2011

[4] אל-מסתקבל (לבנון), 7.8.2011

[5] אל-נהאר (לבנון), 7.8.2011

[6] אל-ספיר (לבנון), 8.8.2011

[7]  אל-ספיר (לבנון), 1.10.2011

[8] אל-ספיר (לבנון), 19.9.2011

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 30.8.2011

[10] אל-וטן (סוריה), 8.8.2011

[11] אל-מסתקבל (לבנון), 28.9.2011

[12] אל-אנבא (כווית), 10.10.2011

[13] אל-אח'בר (לבנון), 18.10.2011

[14] אל-מסתקבל (לבנון), 4.10.2011

[15] אל-מסתקבל (לבנון), 5.10.2011

[16] אל-אח'בר (לבנון), 8.10.2011

[17] אל-מסתקבל (לבנון), 9.10.2011. בנוסף, חשוב לציין שמיקאתי היה בעצם מועמדם של אסד וחזבאללה לראשות הממשלה ושיש לו ולמשפחתו קשרים כלכליים ענפים בסוריה.

[18] אל-אח'בר (לבנון), 11.8.2011

[19] אל-מסתקבל (לבנון), 10.8.2011

[20] אל-ספיר (לבנון),27.8.2011

[21] אל-מסתקבל (לבנון), 13.11.2011

[22] אל-מסתקבל (לבנון), 15.11.2011

[23] אל-אח'באר (לבנון), 3.8.2011

[24] אל-אח'באר (לבנון), 24.8.2011

[25] אל-מסתקבל (לבנון), 27.8.2011

[26] אל-אח'באר (לבנון), 3.8.2011

[27] אל-ספיר (לבנון), 3.10.2011

[28] אל-מסתקבל (לבנון), 26.7.2011

[29] אל-מסתקבל (לבנון), 13.9.2011

[30] אל-אח'באר (לבנון), 12.10.2011

[31] אל-מסתקבל (לבנון)20.8.2011

[32] אל-מסתקבל (לבנון), 7.10.2011

[33] אל-מסתקבל (לבנון), 5.10.2011

[34] אל-חיאת (לונדון) 10.8.2011. בספטמבר 1991 חתמו לבנון וסוריה על הסכם האוסר כל פעילות בתחומי הצבא, הביטחון, הפוליטיקה והתקשורת נגד השניה. הצדדים התחייב שלא לתת אכסניה לאישים או ארגונים הפועלים נגד בטחון המדינה השניה ולהסגירם לצד השני.

[35] אל-מסתקבל (לבנון) 4.8.2011

[36] ר' למשל: אל-מסתקבל (לבנון), 30.9.2011; אל-אח'באר (לבנון), 5.10.2011; אל-מסתקבל (לבנון), 7.10.2011

[37] אל-מסתקבל (לבנון), 6.10.2011

[38] אל-מסתקבל (לבנון), 7.10.2011

[39] אל-אח'באר (לבנון), 8.10.2011

[40] אל-מסתקבל (לבנון), 26.10.2011

[41] אל-ספיר (לבנון), 26.10.2011

[42] אל-מסתקבל (לבנון), 7.10.2011

[43] אל-מסתקבל (לבנון), 7.10.2011

[44] אל-אנבא (כווית), 10.10.2011

[45] אל-נהאר (לבנון),22.10.2011

[46] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.11.2011

[48] אל-אח'באר (לבנון), 4.10.2011

[49] אל-ספיר (לבנון), 26.9.2001

[50] אל-ספיר (לבנון), 27.9.2011

[51] אל-ראי (כווית), 19.8.2011

[52] אל-מסתקבל (לבנון), 29.9.2011

[53] אל-אח'באר (לבנון), 1.6.2011

[54] אל-אח'בר (לבנון), 14.10.2011

[55] אל-ספיר (לבנון), 4.4.2011

[56] אל-ספיר (לבנון), 1.8.2011

[57] אל-ספיר (לבנון), 8.8.2011

[58] אל-ספיר (לבנון), 9.8.2011

[59] אל-אח'בר (לבנון), 3.8.2011

[60] אל-אח'בר (לבנון), 1.4.2011

[62] אל-אח'בר (לבנון), 18.7.2011

[63] אל-אח'באר (לבנון), 20.8.2011

[64] אל-אח'באר (לבנון), 5.10.2011

[65] אל-מסתקבל (לבנון) 8.9.2011

[66] אל-אח'באר (לבנון), 9.9.2011

[67] אל-מסתקבל (לבנון), 14.9.2011

[68] אל-מסתקבל (לבנון), 24.9.2011

[69] אל-מסתקבל (לבנון), 29.9.2011

[70] אל-מסתקבל (לבנון), 30.9.2011

[71] אל-מסתקבל (לבנון), 15.9.2011

[72] אל-אח'בר (לבנון), 27.9.2011

[73] אל-אח'בר (לבנון), 9.9.2011

[74] אל-מסתקבל (לבנון), 9.9.2011

[75] אל-מסתקבל (לבנון), 13.9.2011

[76] אל-אח'בר (לבנון), 1.10.2011

[77] אל-מסתקבל (לבנון), 16.9.2011

[78] אל-מסתקבל (לבנון), 14.9.2011

[79] אל-מסתקבל (לבנון), 26.9.2011

[80] אל-ספיר (לבנון), 14.9.2011

[81] אל-אח'בר (לבנון), 24.9.2011

[82] אל-אח'בר (לבנון), 22.7.2011

[83] אל-ספיר (לבנון), 6.8.2011

[84] אל-אח'בר (לבנון), 8.8.2011

[85] אל-מסתקבל (לבנון), 7.6.2011

[86] אל-אח'בר (לבנון), 22.10.2011

[87] www.psp.org.lb, 13.9.2011