המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הישרדותו של המשטר בסוריה על רקע הפיצול באופוזיציה
10/11/2011

 

הישרדותו של המשטר בסוריה על רקע הפיצול באופוזיציה


מאת נ. מוזס*

 

הקדמה

שבעה חודשים לאחר פרוץ ההתקוממות העממית בסוריה, משטרו של בשאר אל-אסד עדיין טוען לשליטה על המצב במדינה. את השליטה הזו מאפשרים: מנגנוני הביטחון, המפעילים יד קשה נגד המפגינים; הצבא, שעודו נאמן למשטר, למרות דיווחים על עריקת כעשרת אלפים קצינים וחיילים משורותיו; האיפול התקשורתי על הנעשה ומניעת גישה מגורמים מערביים וערביים לאזורי המהומות.

 

גם בזירה הבינלאומית מפגין המשטר הסורי יכולת עמידות. למול הסנקציות והנידוי מצד מדינות המערב, חלק ממדינות ערב ותורכיה, הוא ממשיך ליהנות מתמיכתן של רוסיה וסין המסכלות כל ניסיון להעביר החלטת גינוי נגדו במועצת הביטחון, ומתמיכתן של בעלות בריתו המסורתיות - איראן ומדינות אמריקה הלטינית.

 

ביקורתה החריפה של הליגה הערבית על סוריה, לא הגיעה לכדי נקיטת עמדה מכרעת נגד המשטר הסורי. בניגוד למה שעשתה בלוב, משקיעה הליע"ר מאמצים רבים כדי לחלץ את הנשיא אסד מן המשבר. דוגמה לכך הוא ההסכם שהושג ב-2.11.2011 בין ועדת השרים הערבית שמונתה ע"י הליע"ר לבין סוריה, במטרה להביא לפתיחת דיאלוג לאומי בין המשטר לאופוזיציה. עפ"י ההסכם, על המשטר "לרוקן את הערים ואזורי המגורים מכל התופעות החמושות" ולאפשר לארגוני הליע"ר ולתקשורת לנוע בסוריה בחופשיות.[1] הסכם זה מהווה נסיגה מהיוזמה הערבית שגובשה ב-27.8.2011 ונדחתה ע"י סוריה. היוזמה קראה למשטר להפסיק את האלימות נגד האזרחים; להסיג את כוחות הצבא מהערים ולשחרר את העצורים הפוליטיים; לבטל את סעיף 8 בחוקה המעניק למפלגת הבעת' מונופול שלטוני; להקים ממשלת אחדות לאומית זמנית ולהכריז על בחירות פתוחות לנשיאות ב-2014; לפתוח בדיאלוג עם האופוזיציה בהשתתפות הליע"ר.[2]

 

גורם נוסף התורם להישרדותו של המשטר, הוא ריבוי גופי האופוזיציה שקמו במהלך המחאה. אלה חסרים הנהגה מאוחדת שתציג תוכנית פעולה משותפת מול המשטר ומול הקהילה הבינ"ל. לטענת הית'ם אל-מאלח, מתנגד בולט למשטר הסורי, "כל מנהיגי האופוזיציה חיו בצל משטר מדכא במשך חמישים שנה ... לכן אין לה הנהגה ויש מדבר פוליטי. היום כולם רוצים לקחת חלק בחיים הפוליטיים, בלא שתהיה דרך ברורה."[3]

 

האופוזיציה נחלקת לשתי מסגרות-על עיקריות: "גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הלאומי הדמוקרטי", שבסיסו בסוריה והוא מייצג, לטענתו, את האופוזיציה בתוכה ולכן זכאי להוביל את המהפכה; "המועצה הלאומית הסורית", שבסיסה בחו"ל, החותרת להיות "מסגרת מאוחדת של האופוזיציה הסורית וכתובת עיקרית של המהפכה, שתייצג אותה בסוריה ומחוצה לה".[4]

 

שני הארגונים פועלים לגיוס תמיכה של הפעילים בשטח ושל אנשי אופוזיציה בולטים, כמישל כילו, פאיז סארה ואחרים. עד כה, הארגונים המרכזיים של פעילי השטח, נתנו תמיכתם ל"מועצה הלאומית"; אנשי האופוזיציה 'המסורתיים' הביעו תמיכה ב"גוף התיאום", אף כי חלקם, מסרבים להיות חברים פעילים בו.[5] המחלוקת בין הגופים נוגעת בעיקר לאופן שינוי המשטר. "גוף התיאום הלאומי" דוגל בשינוי הדרגתי של המשטר ושולל התערבות בינ"ל צבאית; "המועצה הלאומית הסורית" קוראת להפלת המשטר ולא דוחה סיוע בינ"ל.

 

ארגון נוסף שקם לאחרונה הוא "הגוף הלאומי לתמיכה במהפכה הסורית", בו חברים כ-60 אנשי אופוזיציה השוהים בחו"ל ובראש עומד עבד אל-חלים ח'דאם, סגן נשיא סוריה לשעבר וכיום מתנגד בולט למשטר, החי בצרפת. לדבריו, מטרת הגוף אינה להנהיג את המהפכה אלא לסייע לה במישור המדיני, ההסברתי והחומרי.[6] ח'דאם תומך בחימוש המהפכה וקרא לכל הקצינים "לשאת באחריותם הלאומית ולהתארגן כדי לקחת חלק בהפלת המשטר". הוא גם תומך בהתערבות צבאית בסוריה, כפי שהיה בלוב ומתנגד ל"מועצה הלאומית הסורית", שלדבריו, אינה מייצגת את העם הסורי אלא את "האחים המוסלמים ועוד כמה גורמים עצמאיים".[7]

לא ברורה מידת התמיכה לה זוכה ח'דאם בקרב פעילי המהפכה והעם בסוריה. שני הגופים העיקריים "גוף התיאום הלאומי" ו"המועצה הלאומית הסורית" שוללים כל שתוף פעולה עימו, מאחר שהוא "חלק מהמשטר".[8]

 

כמה אנשי אופוזיציה מוצאים בפיצולה דווקא נקודות חוזקה. לדברי האופוזיציונר לוא'י חסין "איחוד האופוזיציה כישות פוליטית, או חזית, או קואליציה שתהווה ציר פוליטי מול המשטר, עלול להחליש את המהלך המהפכני ולמקדו במאבק על המשטר ולא על החירויות. ככל שירבו הקולות והמגמות, זה יועיל למאבק הזה ... הדרישה לאחד את האופוזיציה כגוש פוליטי אחד היא דרישה מערבית, כדי שיהיה גורם  אחד שניתן לפעול מולו..."[9] לדעת פאיז סארה "האופוזיציה משתייכת לזרמים ותפיסות שקשה לאחדם ... כוחות אלה יכרתו ברית ויגבירו את התיאום ביניהם, כשיגיע השלב של הקמת סוריה כמדינה דמוקרטית."[10] 

מסמך זה יסקור את גופי האופוזיציה העיקריים בסוריה ואת המחלוקות ביניהם.

"המועצה הלאומית הסורית"

ב-15.9.2011 הכריזו גורמי אופוזיציה סורים, שהתכנסו באיסטנבול, על הקמת "המועצה הלאומית הסורית", שמטרתה לסייע להפיל את המשטר תוך חצי שנה ולהחליפו בממשלה זמנית[11]. המועצה מכילה 140 חברים, וניתנה בה עדיפות לייצוג הפנים סורי: על 60% מחבריה לבוא מתוך סוריה, מחציתם מקרב צעירי המהפכה.[12] מקרב האופוזיציה בסוריה היו מי שטענו כי הרכב המועצה אינו מאוזן[13] וכי יש לה גוון אסלאמי שעלול להרתיע את המיעוטים הדתיים האחרים בסוריה.[14] בתגובה לביקורת, קראה המועצה לכל כוחות האופוזיציה, בסוריה ומחוצה לה, להצטרף לשורותיה.[15] ואכן, בתום כשבועיים של דיונים והתייעצויות, הצטרפו למועצה ארגונים בעלי גוונים שונים מקרב האופוזיציה הסורית, כמו האחים המוסלמים הסורים, "הצהרת דמשק", "ועדות התיאום של המהפכה", המייצגות את אנשי השטח, וכן ארגונים המייצגים מיעוטים אתניים ודתיים כמו הכורדים והאשורים.[16] צדר אל-דין אל-ביאנוני, המדריך הכללי לשעבר של האח"ס בסוריה, הצביע על חבלי הלידה הקשים של המועצה  באמרו כי "לא היה קל להתגבר על כמה בעיות עם כמה מאנשי האופוזיציה..."[17]

 

בהודעת הייסוד של המועצה מה-2.10.2011, נקבע כי המועצה תהיה מסגרת מאוחדת של האופוזיציה הסורית והכתובת העיקרית של המהפכה הסורית ונציגתה בתוך סוריה ומחוצה לה. המועצה תספק את הסיוע הדרוש להגשמת שאיפותיו של העם הסורי להפלת המשטר הקיים על כל גורמיו ולהקים מדינה אזרחית ללא אפליה אתנית, מינית, דתית, או פוליטית.[18] ב-17.10.2011 הודיעה המועצה על הקמת מזכירות כללית בת 19 חברים ומועצה ביצועית של חמישה חברים, כאשר תפקיד יו"ר המועצה עובר ברוטציה בין חברי המועצה הביצועית כל שלושה חודשים. ברהאן ר'ליון נבחר ליו"ר הראשון.[19]

 

ככלל, "המועצה הלאומית" מחזיקה בעמדות קיצוניות יותר מעמדותיהם של גופים ואנשי אופוזיציה פוליטיים בתוך סוריה, בכל הנוגע להתערבות בינלאומית ולגורל משטרו של אסד. עפ"י הסיסמאות המושמעות בהפגנות ברחבי סוריה, נראה כי המועצה הלאומית מבטאת את קול המחאה יותר מאשר הגופים האחרים.

 

ההכרזה על הקמת המועצה התקבלה בברכה ע"י גורמי אופוזיציה סוריים וגורמים בינלאומיים ולוותה בהפגנות תמיכה ברחבי סוריה. יום השישי שלאחר ההקמה הוכרז כ"יום השישי של המועצה הלאומית הסורית". האיחוד האירופאי וארה"ב בירכו על הקמת המועצה, אך טרם הכירו בה כנציגה הלגיטימית הבלעדית של העם הסורי.

 

ביקורת על הקמת המועצה והרכבה נשמעה בעיקר מצד "גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הדמוקרטי" (כפי שיפורט בהמשך) ומצד גורמים כורדים. האופוזיציונר הכורדי, שלאל כדו, טען כי הודעת הסיכום של המועצה הלאומית אינה מבטאת כלל את שאיפות הכורדים: היא אינה קוראת להכרה בהם בחוקה כלאום השני בגודלו בסוריה, אלא קושרת את עניינם לדמוקרטיה ולזכויות האזרח. לטענתו, מדובר בניסיון לאחד את האופוזיציה הסורית תחת חסותה של תורכיה, הרוצה לשלוט בה כדי למנוע פתרון המנוגד לרצונה לבעיה הכורדית.[20] ביקורת חריפה מתח גם איש האופוזיציה, מא'מון אל-חמצי, שכינה את "המועצה הלאומית" ואת ראשה, ברהאן ר'ליון, "אופורטוניסטים", ודחה טענתם שהם נהנים מתמיכת 80% מהעם הסורי. הוא קרא לחברי המועצה להתפטר מייד כדי שלא יהיו אחראים לשפיכות דמים נוספת ותקף את אמצעי התקשורת הערביים, המעניקים במה ל"מועצה הלאומית" בלבד, ומונעים השמעת דעה אחרת.[21] 

   

א. קריאה להתערבות בינ"ל

הודעת הייסוד של המועצה מביעה התנגדות להתערבות זרה שתפגע בריבונות הלאומית, אך קוראת לארגונים הבינ"ל לשאת באחריותם כלפי העם הסורי ולהגן עליו מפני המשטר בכל האמצעים הלגיטימיים.[22]  אין בהודעה פירוט, ולא במקרה, מהם אותם "אמצעים לגיטימיים". חברי המועצה חלוקים בנקודה זו בין קריאה גלויה להתערבות בינלאומית ואפילו להתערבות צבאית לבין קריאה להתערבות הומניטארית בלבד.

 

סמיר אל-נשאר, יו"ר המזכירות הכללית של "הצהרת דמשק", קרא ל"או"ם ולכוחות הבינלאומיים לנקוט בכל הצעדים שיראו לנכון כדי להפסיק את ההרג המתוכנן של המשטר. על האו"ם לקבוע את האמצעים והכלים ... בין אם הם כספיים או אפילו צבאיים אם יידרשו... מה היה קורה בבנגאזי אם נאט"ו לא היה פועל?"[23] בעקבות הפגנות שנערכו בסוריה ב-28.10.2011 בדרישה להטלת אמברגו אווירי, אמר אל-נשאר: "העם הסורי רוצה את הגנת האו"ם ומדינות ערב מפני ההרג המכוון שמבצע משטר אסד נגדו... אם הקהילה הבינלאומית והערבית לא תענינה לדרישה להגן על האזרחים, הסורים יישאו נשק כדי להגן על עצמם, דבר שכבר קורה באזורים רבים."[24] גם אחמד ריאד אל-שקפה, המדריך הכללי של האח"ס, קרא ל"התערבות בינלאומית צבאית בסוריה כפי שנאט"ו עשה בלוב, כלומר הפצצה מהאוויר של בסיסי הכוחות התומכים במשטר מבלי לשלוח כוחות קרקעיים... העם הסורי ואנו מתנגדים לכל התערבות צבאית זרה על אדמת סוריה, אך אם המשטר ימשיך להרוג את עמו יש אמצעי הרתעה רבים כמו אמברגו אווירי... אם המשטר ימשיך להפגיז [את העם]..., ייתכן שמטוסים יתערבו כדי להשתיק את מקורות [הירי]."[25]

 

מנגד, אמר האופוזיציונר אדיב אל-שישכלי: "הרחוב תומך בפעילות פוליטית. אם נבקש  התערבות [בינ"ל], לא ניענה. סוריה עדיין חברה בכל הארגונים הבינלאומיים ויש לנקוט צעדים דיפלומטיים לפני שחושבים על אופציה צבאית חיצונית ... הרחוב הוא הסיבה להקמת המועצה הלאומית ואנחנו נשוב אליו בכל ההחלטות בעתיד."[26]

 

ברהאן ר'ליון הבהיר: "כשאנו מבקשים הגנה בינלאומית... אנחנו מבקשים את יישום אמנת האו"ם, במיוחד את הסעיף הנוגע להגנה על אזרחים, שחל על כל המדינות ואינו מהווה פגיעה בריבונות המדינה, מאחר וחוקי זכויות האדם הם מעל לריבונותן של מדינות... לא נסכים לשום התערבות שתיעשה בלא הסכמת המועצה."[27] מאוחר יותר, הבהיר ר'ליון כי "המועצה הלאומית" מתנגדת להתערבות צבאית זרה וקריאתם של כמה מחבריה  להתערבות בינלאומית היא בשל התעלמותם ממינויו לדובר הרשמי היחיד של התנועה.[28] ייתכן שעמדה זו של ר'ליון נובעת מרצונו לצרף ל"מועצה הלאומית" גם גורמים באופוזיציה הסורית, המתנגדים להתערבות זרה, כמו "גוף התיאום הלאומי". עמדה זו הכעיסה גורמים שתמכו במועצה הלאומית, כמו אתר האופוזיציה סוריון.נט, הנחשב מקורב לגורמים אסלאמיסטים, שטען כי "העם הסורי החל להתרגז על העיכובים בדרישתה של "מועצה הלאומית הסורית", להגנה בינלאומית ואמברגו אווירי. עברו ימים רבים... והמועצה טרם הכריעה בנושא זה.."[29]

 

ב. שלילת דיאלוג עם המשטר

"המועצה הלאומית" מתנגדת לדיאלוג עם המשטר וקוראת להפלתו המיידית. המועצה דחתה את ההסכם שהושג בין ועדת השרים הערבית לבין סוריה ב-2.11.2011, בשל "מחויבותה לדרישות העממיות והמהפכניות המתנגדות לדיאלוג עם המשטר וקוראות להפלת כל מנהיגיו. כל תהליך מדיני שהליע"ר תאמץ, חייב להבטיח מעבר של השלטון לממשלה שתייצג את העם, עם עזיבתו של בשאר אל-אסד וחבר מרעיו..."[30]

 

ג. עמדת המשטר הסורי: המועצה איננה לגיטימית

המשטר הסורי ייחס חשיבות רבה ל"מועצה הלאומית הסורית", אף כי תחילה - כמו בדיווחים אחרים על הקמת גופי אופוזיציה - הוא בחר להתעלם ממנה. ואולם, לאחר שלשורותיה הצטרפו גורמי מפתח באופוזיציה הסורית, כמו האחים המוסלמים, "הצהרת דמשק" וחלק  מ"וועדות התיאום המקומיות", החל המשטר לתקוף אותה, מחשש שמדובר באיום על המשך שלטונו, כפי שהיתה מועצת המעבר בלוב ביחס למשטרו של מעמר אל-קד'אפי. שה"ח וליד אל-מעלם הזהיר כי יינקטו צעדים תקיפים נגד מדינות שיכירו במועצה "הלא לגיטימית".[31] חבר הפרלמנט, ח'אלד אל-עבוד, טען כי המועצה מבטאת את רצונן של צרפת, ארה"ב, קטר ותורכיה שמבקשות להתערב בענייניה הפנימיים של סוריה.[32] בטורו ביומון הסורי הממשלתי תשרין, טען רשא אל-עיסא כי מועצה זו היא עוד חוליה בשרשרת מועצות האופוזיציה ש"מופיעות פתאום ונשכחות במהירות מאחר שאין להן כל קשר לחברה הסורית ולמשבר הנוכחי... דאגתן היחידה של המועצות של אלה המכנים עצמם אופוזיציה, היא קבלת דריסת רגל בזירה הבינ"ל. המתכנסים באיסטנבול הפכו לסוחרי דם..."[33]

   

"גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הלאומי הדמוקרטי"

"גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הלאומי הדמוקרטי" הוקם בסוף יוני 2011, לאחר כשלושה חודשים של התייעצויות בין גורמי אופוזיציה שונים, רובם מתוך סוריה. רוב הארגונים החברים בגוף זה שייכים לגווארדיה הוותיקה של האופוזיציה הסורית. אלה כוללים את "האיחוד הלאומי הדמוקרטי", שפרש מ"הצהרת דמשק", "איחוד מפלגות השמאל המרקסיסטי", מפלגות לאומיות כורדיות ואישים מהזרם האסלאמיסטי הדמוקרטי. הוא כולל גם אנשי אופוזיציה עצמאיים בולטים כמו מישל כילו, עארף דלילה, פאיז סארה, הית'ם אל-מאלח והית'ם אל-מנאע שפועל מחו"ל. גם ברהאן ר'ליון, כיום ראש "המועצה הלאומית", היה חבר בגוף זה. המתאם הכללי של הגוף הוא חסן עבד אל-עט'ים, דובר "האיחוד הלאומי הדמוקרטי".[34] לגוף יש נציגות בחו"ל בראשות סמיר עיטה.

 

ל"גוף התיאום הלאומי" יש מועצה מרכזית הכוללת 80 חברים: 40% הם נציגים של 15 המפלגות החברות בגוף, 30% הם נציגים של ועדות הפעילות העממית ו-30% מייצגים את האישים הלאומיים מהמחוזות השונים.[35] כמו כן ישנה לשכה ביצועית בת 27 חברים, שבראשה עומד חסן עבד אל-עט'ים.[36]

 

"גוף התיאום הלאומי" מבקש למצב עצמו כמסגרת העל של האופוזיציה הסורית, בתוך ומחוץ לסוריה. טענתו העיקרית היא, שאת המהפכה צריכים להוביל כוחות מתוך סוריה, בתמיכתה של האופוזיציה בחו"ל. לדברי חסן עבד אל-עט'ים, "גוף התיאום" הצליח לאחד כ-70% מגורמי האופוזיציה הסורית,[37] ואולם מידת התמיכה לה זוכה גוף התיאום מצד פעילי השטח של המהפכה איננה ברורה, במיוחד לאחר הצטרפות "ועדות התיאום המקומיות" ל"מועצה הלאומית". לטענת הגוף, 30% מחברי המועצה המרכזית, שנבחרה בוועידתו, שהתקיימה ב-17.9.2011 מחוץ לדמשק, הם נציגים של ועדות התיאום של הפעילות העממית.[38] אלא ש"וועדות התיאום המקומיות" טענו כי לא השתתפו בוועידה זו והודיעו שהן דבקות בדרישה להפיל את המשטר כתנאי לחברותן בכל ברית או קואליציה.[39]  בעיתון הכוויתי אל-ראי נטען, בניסיון להסביר את הסתירה, כי מנהיגי ההפגנות לא השתתפו בוועידה בשל אילוצים ביטחוניים, ומי שהיו בה הם "נציגים פוליטיים של הפעילות העממית".[40] 

 

הוועידה עצמה, בה השתתפו כ-300 פעילי אופוזיציה, פרסמה מפת דרכים לפתרון המשבר בסוריה המבוסס על שלושה לאווים: לא להתערבות זרה, לא לאלימות ולא לעדתיות.[41] המשתתפים קראו למשטר להפסיק את האלימות, להסיג את כוחות הצבא והביטחון מריכוזי האוכלוסייה, לשחרר את כל העצורים הפוליטיים, להעמיד לדין את האחראים להרג, להכיר בזכות ההפגנה ללא סייג, להשעות את יישום סעיף 8 בחוקה המעניק מונופול שלטוני למפלגת הבעת' ולהכריז על שלב מעבר במסגרתו תמונה ממשלת אחדות לאומית. בניגוד לרחוב הסורי ול"מועצה הלאומית הסורית", "גוף התיאום הלאומי" אינו קורא להפלה מיידית של המשטר, אלא להעברה הדרגתית ומוסכמת של השלטון. הגוף גם שולל התערבות צבאית בינ"ל, אך תומך בהתערבות הומניטארית ובלחץ מדיני על המשטר. לדברי עבד אל-עט'ים "הטלת אמברגו אווירי היא התחלה של התערבות צבאית... חסות בינלאומית מדינית ומוראלית היא דבר אחד, החלטת של מועצת הביטחון והתערבות צבאית חיצונית היא דבר אחר, שאנו שוללים על הסף. אנו גם נגד סנקציות כלכליות, אם הן פוגעות באינטרס של העם."[42] 

 

בעוד "המועצה הלאומית הסורית" מתחה ביקורת על התנהלות הליע"ר,[43] "הגוף הלאומי" בירך על מאמציה לפתור את המשבר בסוריה ונענה להצעתה לקיום דיאלוג עם המשטר בחסותה, בתנאי שימולאו דרישותיו מהמשטר.[44]  עם זאת, התנגד "גוף התיאום" להשתתפותם של אנשי אופוזיציה בממשלה ללא הכרזה על שלב מעבר, בטענה שמהלך כזה ישרת את המשטר, וקרא לשינוי מבני מלא של המשטר והמוסדות.[45]

 

בשל עמדות אלה טוענים גורמי אופוזיציה, בסוריה ומחוצה לה, כי "גוף התיאום הלאומי" איננו רוצה בהפלת המשטר ואף נהנה מחיבוקו. כהוכחה הם מציגים את כנסיו הפומביים בתוך סוריה ואת הסיקור התקשורתי האוהד יחסית לו זוכה גוף התיאום מן התקשורת הממסדית ומן הלא ממסדית, המקורבת למשטר. לדבריהם, גוף התיאום מייצג את האופוזיציה המסורתית, בלא להיות קשוב לרחשי הרחוב.[46] הגוף טען בתגובה, שהוא לא ביקש אישורים מהמשטר לקיום כנסיו וכי אין לפקפק בחברי הארגון, שלהם מסורת ארוכה של מאבק במשטר.[47] לדברי עבד אל-עט'ים, אין  למשטר ברירה אלא לאפשר כינוסים אלה משום שמניעתם תעודד את קיומם בחו"ל, דבר שיוביל ללחץ בינ"ל נוסף על המשטר.[48] במסגרת מאמציו של הגוף להתנער מכל חשד לקשר עם המשטר, הוא הודיע לאחרונה כי לא ישתתף בבחירות המקומיות ולפרלמנט עד שייענו דרישותיו.[49]

 

הקמת "המועצה הלאומית הסורית" מהווה אתגר משמעותי עבור "גוף התיאום הלאומי" במאבק על הנהגת המהפכה. בכירים בגוף התיאום בירכו על הקמת המועצה, כמהלך שיסייע לאיחוד האופוזיציה, אך הדגישו כי מדובר בצעד פזיז שננקט מבלי שתגובש תפיסה פוליטית וארגונית. עבד אל-עט'ים אמר כי לשני הארגונים מטרה משותפת – שינוי לאומי דמוקרטי בסוריה, אך האופוזיציה בחו"ל, המיוצגת ע"י "המועצה הלאומית", מסתפקת בסיסמאות של הפלת המשטר מבלי להבהיר כיצד בכוונתה לעשות זאת.[50]

 

נראה כי גם שאלות של כבוד ומעמד, הן  שמונעות את האיחוד בין שני הגופים. לדברי חסן עבד אל-עט'ים, יש ב"מועצה הלאומית" מי שרוצים לבטל ולדחוק לשוליים את "גוף התיאום הלאומי" ולראות במועצה את הנציג היחידי של הרחוב המתקומם ושל האופוזיציה. הוא קרא ל"בעלי התבונה" במועצה לפעול לאחדות האופוזיציה וטען כי הם ניסו לאחרונה להגיע להבנות עם "המועצה הלאומית" על הקמת גוש אופוזיציוני מאוחד, אך אנשים במועצה התנגדו לכך שההנהגה תהיה בתוך סוריה.[51] יו"ר המועצה, ברהאן ר'ליון, טען בתגובה כי גוף התיאום הלאומי אחראי לעיכובים בהקמת הקואליציה וחזר על קריאתו ל"גוף התיאום" להצטרף לשורות המועצה.[52]

 

הכוחות הפועלים בשטח

מראשית המחאה פועלות קבוצות שונות בשטח, שחלקן הצטרפו מאוחר יותר להתארגנויות הפוליטית, מי ל"מועצה הלאומית" ומי ל"גוף התיאום הלאומי". קבוצות אלה מתחלקות לשתיים עיקריות: קבוצה אחת דוגלת במחאה לא אלימה, חותרת להפלת המשטר בלא קיום כל דיאלוג עימו ומסתייגת מהתערבות צבאית זרה.[53] היא מיוצגת ברובה ע"י "ועדות התיאום המקומיות", שרובן תומכות ב"מועצה הלאומית"[54]. הקבוצה השנייה דוגלת בפעילות צבאית נגד המשטר ומיוצגת ע"י "הצבא הסורי החופשי", שגם הוא תומך ב"מועצה הלאומית" וע"י "המועצה המהפכנית של ועדות התיאום", המתנגדת ל"מועצה הלאומית".  

 

א. "ועדות התיאום המקומיות"

מקימי "ועדות התיאום המקומיות" הם פעילים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם ופוליטיקאים מקומיים, שהחלו לפעול בשטח ולהפיץ באינטרנט מידע על האירועים.[55] ב-1.6.2011 הקימו כמה ועדות תיאום מקומיות את "התאחדות ועדות התיאום", שלטענתן אינה מייצגת גורם פוליטי כלשהו. התנאים להצטרפות להתאחדות היו פעילות משמעותית בשטח ובהסברה, מחויבות לדם החללים ולשאיפות הרחוב הסורי. ב-18.8.2011 הוקם עוד ארגון, "הגוף הכללי של המהפכה הסורית", בו חברים "התאחדות ועדות התיאום", ועדות תיאום 'עצמאיות' ופעילים באינטרנט.[56] במקביל הוקמו מועצות מהפכניות במחוזות השונים, שהתאגדו תחת "מועצת הנהגת המהפכה". לפעילי שטח אלה ביקורת רבה על האופוזיציה הפוליטית שלא השכילה להתאחד במשך זמן רב. לטענת עמר אדלבי, בכיר ב"וועדות המקומיות", פעילי השטח נאלצו להיכנס לפעילות פוליטית בשל אזלת ידה של האופוזיציה 'המסורתית' וחוסר יכולתה להתאחד.[57] על פי דיווחים, "ועדות התיאום המקומיות" דחפו להקמת נציגות לגיטימית אחת שתפעל מול הקהילה הבינלאומית ומול הזירה הפנים סורית, במטרה לשלול את הלגיטימיות של המשטר ולגייס תמיכה במהפכה.[58]

 

ב. "המועצה המהפכנית של ועדות התיאום בסוריה"

על הקמת "המועצה הלאומית של ועדות התיאום" הכריז ד"ר מחמד רחאל ב-20.6.2011. בדף הפייסבוק שלו, מצוין שהוא נולד בסוריה בשנת 1957, מתגורר בשבדיה ומחזיק באזרחות שבדית. הוא ראש "התאחדות המוסלמים בשבדיה" ויו"ר "הארגון העולמי ההסברתי למען שחרור עיראק". עוד מצוין כי הוא מומחה צבאי.[59]  על פי הודעת הייסוד, המועצה, המייצגת 75 ועדות תיאום ברחבי סוריה, הוקמה "נוכח הכיבוש האיראני של סוריה בהנהגת מפלגתו של חסן נצראללה בלבנון, בשיתוף פעולה עם סוכני הכיבוש האיראני מקרב ממשלת וישי של אסד". עוד נטען כי ועידות האופוזיציה המתכנסות בחו"ל אינן מייצגות את המועצה או את המהפכה.[60]

 

באוגוסט 2011, הכריז רחאל כי נוכח פשעי המשטר הסורי, אין סיכוי למחאה לא אלימה ולכן בכוונת המועצה לחמש את הפעילים בנשק שיוחרם מפעילי המשטר. הוא שלל כל דיאלוג עם המשטר וטען כי המועצה הלאומית היא סלקטיבית, מרחיקה את האופוזיציה[61] והוקמה ע"י רוחות רפאים המנותקות מן המהפכה[62]. בחודש אוקטובר הכריז רחאל על הקמת "מועצת מעבר למהפכה" ועל הקמת "צבא צלאח אל-דין" וקרא לאופוזיציה לדרוש התערבות בינלאומית ולקבוע אזורים אסורים לטייס.[63]  "התאחדות ועדות התיאום של המהפכה הסורית" גינתה את הצהרותיו של רחאל ואת טענתו כי מונה לראש "המועצה המהפכנית של ועדות התיאום של המהפכה הסורית", וקבעה כי "המועצה המהפכנית" אינה קיימת ורחאל אינו מייצג איש.[64]

 

ג. "הצבא הסורי החופשי"

עם התפשטות המחאה בסוריה, החלה תופעה של עריקת קצינים וחיילים מצבא סוריה שסירבו להשתתף בדיכוי המחאה. ישנם דיווחים כי למעלה מעשרת אלפים קצינים וחיילים ערקו, אך אין אפשרות לוודא מידע זה. 

 

ב-9.6.2011 הודיע חוסיין הרמוש, קצין בצבא סוריה, על עריקתו מהצבא והקמת "חטיבת הקצינים החופשיים", ששמה שונה ל"תנועת הקצינים החופשיים". בהודעת הייסוד, קראה התנועה לאו"ם ולמועבי"ט להקים אזור מפורז כדי להגן על האזרחים ולקבוע אזור אסור בטיסה. כן קראה לגורמים התומכים במהפכה לחמש את התנועה, כפי שנעשה בלוב[65] , להגן על המפגינים הלא אלימים ולרדוף אחר אנשי הביטחון והמשטר שהורו לפגוע בהם. התנועה ציינה כי משימותיה הן הגנתיות וכי היא תתקוף את הצבא רק אם זה יתקוף אזרחים. מדף הפייסבוק של התנועה עולה כי היא מתואמת עם "הגוף הכללי של המהפכה הסורית".[66] ב-7.9.2011 עצר המשטר הסורי את הרמוש ומקץ כמה שבועות, חברה התנועה ל"צבא הסורי החופשי", שהקים ריאד' אל-אסעד ב-29.7.2011. [67]

 

עקיד [אל"מ] ריאד אל-אסעד עצמו, פרש מצבא סוריה במחאה על הדיכוי האלים של ההפגנות והקים את "הצבא הסורי החופשי" המורכב מעריקי צבא סוריה, כדי להגן על העם והמהפכה ולהפיל את המשטר. אל-אסעד קרא לחיילי ולקציני הצבא הסורי להצטרף לפורשים והכריז כי כוחות הביטחון של המשטר, הפוגעים באזרחים, הם מטרה לגיטימית לצבאו. כן קרא לאיחוד האופוזיציה שבתוך ומחוץ לסוריה.[68] לדברי אבראהים מג'בור, אחד ממייסדי הצבא, הם דוגלים בהמשך המחאה הלא אלימה עד להפלת המשטר, אך חובתם כאנשי צבא לשאת נשק ולהגן על העם.[69] ליומון דיילי טלגרף אמר אל-אסעד, כי ברצונם לזכות בהכרה כזרוע הצבאית של "המועצה הלאומית הסורית", שבה הם תומכים, ושהם יבחנו עימה דרכים לקידום מטרותיה במישור הצבאי. חבר במועצה מסר ליומון כי יש מגעים בנושא 'מתחת לשולחן'.[70] לצבא כמה 'גדודים' ברחבי סוריה, בין היתר בחומס, שם מוצב הגדוד הגדול ביותר, בדמשק ובסביבותיה, באדלב ובאל-בוכמאל. הנהגת הצבא נמצאת בגבול תורכיה-סוריה.

 

ה"אופוזיציה" התומכת משטר 

בנוסף לכוחות אלה, הופיעו במהלך חודשי המחאה גופים המכנים עצמם 'אופוזיציה לאומית'. אלה מורכבים ברובם מאנשי בעת' לשעבר, או מי שהיו חלק מהמשטר הסורי. ככלל, הם לא שייכים לאופוזיציה 'המסורתית' למשטר הסורי ונראה כי מדובר בניסיון של המשטר להציב חלופה ידידותית יותר עבורו, מאשר האופוזיציה מבית ומבחוץ, ולהציג מראית עין של פתיחות. אין זה מקרה כי קדרי ג'מיל, בכיר באחד הארגונים האלה, מונה לאחרונה כחבר בוועדה הלאומית לגיבוש חוקה חדשה, שהקים המשטר.[71] חסן עבד אל-עט'ים, מראשי "גוף התיאום הלאומי", כינה אותם "אופוזיציה מלאכותית התומכת במשטר … הרחוקה מאוד ממטרות המפגינים."[72]

 

ארגונים אלה מצהירים על תמיכתם במהפכה לא אלימה, מותחים ביקורת על המשטר ומביעים הסתייגות מסוימת מטיפולו באירועים. הם מקפידים שלא לתקוף את הנשיא אסד ומתנגדים לקריאות להפלתו. הם דוגלים בדיאלוג בין האופוזיציה הפנימית למשטר ובשינוי המשטר, אך מדגישים כי הדבר צריך להיעשות בהנהגת אסד וללא מעורבות זרה. הם מקבלים את גרסת המשטר כי כנופיות טרור חמושות פועלות בסוריה נגד אזרחים תמימים, מפגינים ואנשי ביטחון וגם מותחים ביקורת חריפה על האופוזיציה שמחוץ לסוריה, על יחסה של תורכיה לסוריה ובעצם על כל גורם המביע עמדה חריפה נגד המשטר. ארגונים אלה זוכים לסיקור נרחב ואוהד בתקשורת הסורית הרשמית והלא רשמית. הגופים הבולטים בזרם זה הם "היוזמה הלאומית הדמוקרטית" בראשות שר ההסברה לשעבר מחמד סלמאן, ו"החזית העממית לשינוי ולשחרור בסוריה". בנוסף, ישנה "היוזמה הלאומית למען סוריה", בראשות חבר הפרלמנט מחמד חבש, הרואה עצמה כנציגת הרוב הדומם בסוריה וכמגשרת בין האופוזיציה לבין המשטר.     

 

א. "היוזמה הלאומית הדמוקרטית"

יוזם ארגון "היוזמה הלאומית הדמוקרטית" הוא שר ההסברה לשעבר מחמד סלמאן וחברים בה בכירים לשעבר במשטר ובמפלגת הבעת' וכן משכילים. בדף הפייסבוק של היוזמה נכתב כי הצעדים שנקט המשטר, ביניהם ביטול מצב החירום, שחרור עצורים פוליטיים והאפשרות של ביטול סעיף 8 בחוקה, מעידים על שינוי בתפיסתו, אך המשך השימוש בכוחות הביטחון ומעצר של אלפים מכשילים את השינוי הפוליטי הרצוי. היוזמה קוראת למעבר לא אלים ממשטר 'דמוקרטי עממי' למשטר דמוקרטי ייצוגי ופלורליזם מפלגתי; לחופש עיתונות ולגיבוש חוקה חדשה באמצעות דיאלוג לאומי; להקמת ממשלת אחדות לאומית זמנית; לשחרור העצורים הפוליטיים ולחקירת הרג המפגינים ואנשי הביטחון.[73] היוזמה מקבלת את טענת המשטר בדבר פעילותן של קבוצות חמושות נגד כוחות הביטחון והאזרחים, אך לא נרתעת מלמתוח ביקורת על טיפולו בהפגנות וסבורה כי הפתרון הביטחוני סיבך את המצב ועלול לזמן התערבות חיצונית.[74] בחודשים האחרונים נפגש הנשיא אסד כמה פעמים עם משלחות מהיוזמה ולדברי מחמד סלמאן, הם זכו להתייחסות רצינית. סלמאן תקף אנשי אופוזיציה שמבקשים להכשיל את היוזמה בחשד לשת"פ עם המשטר ואמר כי "הם רוצים להיות כוכבים על חשבון הרחוב המתקומם."[75]

 

ב. "החזית העממית לשינוי ולשחרור"

"החזית העממית לשינוי ולשחרור" הוקמה ב-9.7.2011 והיא כוללת את "המפלגה הסורית הפאן ערבית הסוציאליסטית" בראשות עלי חידר, "הוועדה הלאומית לאחדות הקומוניסטים הסורים" בראשות קדרי ג'מיל ואנשי ציבור, בהם מיחאא'יל עוד, חוקר לבנוני הידוע בתמיכתו במשטרו של אסד. ב-30.10.2011 בחרה החזית את גופי ההנהגה שלה, הכוללים מועצה מרכזית בת 50 חברים, לשכה ביצועית בת 11 איש ומועצת נשיאות בה חברים קדרי ג'מיל, עלי חידר ועאדל נעיסה, לשעבר חבר בהנהגה הארצית של מפלגת הבעת'. לדברי ג'מיל, הייצוג בגופים אלה הוא 30% למפלגות, 30% לתנועה העממית הלא אלימה ו-40% לנציגי המחוזות ולאישים עצמאיים.[76] נראה כי יש שת"פ ותיאום בין החזית לבין "היוזמה הלאומית הדמוקרטית" ונציגיהן נפגשו לאחרונה כמה פעמים.[77]

 

החזית שוללת כל התערבות חיצונית בענייני סוריה, מגנה בקשת סיוע מבחוץ ופגיעה באזרח הסורי, קוראת להגביל את סמכויות מנגנוני הביטחון להגנה על המולדת, תומכת בפעילות העממית הלא אלימה ובגיבוש חוקה חדשה, שתבטיח העברת שלטון חלקה.[78] החזית תומכת בדיאלוג בין האופוזיציה הלאומית לבין המשטר וסבורה ש"כל פתרון צריך לנבוע מבפנים באמצעות דיאלוג שיוביל לפתרונות אמיצים ללא מנצח ומנוצח..". היא מאמצת את עמדת המשטר שהדיאלוג צריך להיערך בתוך סוריה ורואה בקיומו במקום אחר - פגיעה בריבונות הלאומית.[79] לדידה, הדרישה להפלת המשטר היא "סיסמה לא מעשית ולא הגיונית".[80] לדעת החזית, "המועצה הלאומית הסורית" הוקמה בידי  גורמים מערביים "כדי למלא תפקיד דומה לזה של מועצת המעבר בלוב."[81]

 

החזית פעילה גם בחו"ל, בעיקר בקרב גורמים התומכים במשטרו של אסד, כמו רוסיה. נציגות שלה נפגשה במוסקבה עם בכירים במשרד החוץ הרוסי והודתה להם על הווטו במועצת הביטחון, אותו הגדיר קדרי ג'מיל כ"נקודת ציון היסטורית".[82] 

 

ביחס למתנגדי משטרו של אסד, נוקטת החזית בקו נוקשה יותר משל המשטר עצמו. בפגישה בתורכיה עם נציגי מפלגות שמאל המתנגדים לממשלת ארדואן, אמר עלי חידר  כי הממשלה התורכית היא "ראש חץ של התוכנית המערבית-אמריקאית-יהודית".[83] ביקורת חריפה נמתחה גם נגד ארה"ב והמערב. קדרי ג'מיל קרא לגרש את שגריר ארה"ב בסוריה, רוברט פורד, בשל "חריגתו מכל הכללים הדיפלומטים" ולהלאים את החברות האמריקאיות והאירופאיות שלארצותיהן חלק בהגברת המצור הכלכלי על סוריה.[84]  על הליע"ר אמר עלי חידר: "קיימת בעיה עם הרכבה ודרך ניהולה. יש להחליפה בליגה סורית. היא גוף חסר רוח, שלהחלטותיו אין ערך."[85]  

 

ג. "היוזמה הלאומית למען סוריה"

לדברי חבר הפרלמנט מחמד חבש, אחד מדובריה הבולטים, מטרת "היוזמה הלאומית למען סוריה", היא לייצג את הקול הדומם ברחוב הסורי ולהוות את הדרך השלישית על מנת לתווך בין המשטר לבין האופוזיציה. הכנס הראשון של היוזמה נערך בדמשק ב-3.7.2011 והתאפיין באנרכיה עד כדי חילופי מהלומות בין המתכנסים. פעילי אופוזיציה בולטים כמו מישל כילו ועארף דלילה לא נענו להזמנה להשתתף בכנס.

 

ככלל, ארגון זה אינו מהסס למתוח ביקורת חריפה על המשטר, אך עדיין אינו מעז לערער על מעמדו ומנהיגותו של הנשיא. היוזמה קוראת למשטר להסיג את כוחות הצבא מריכוזי האוכלוסייה, לשחרר את העצורים הפוליטיים, לאפשר הפגנות וסיקור תקשורתי חופשי וכן להעמיד לדין מעורבים בהרג מפגינים או אנשי ביטחון. כמו כן היא קוראת לרפורמה כוללת שתיושם תוך שנה ולהקמת ממשלת מעבר עצמאית. היוזמה שוללת כל התערבות זרה בענייני סוריה וסבורה גם היא שדיאלוג, בהנהגת הנשיא, הוא הדרך היחידה לצאת מהמשבר, ולכן השתתפה בכנס ההתייעצות בראשות סגן הנשיא פארוק אל-שרע, כהכנה לוועידת הדיאלוג הלאומי אותה מתכנן המשטר.היוזמה רואה בנשיא אסד דמות מפתח הכרחית למעבר למשטר דמוקרטי.[86]

 

היוזמה רואה התקדמות חיובית, אם כי איטית, בעמדת המשטר. ארבעה חודשים לאחר פרוץ המהומות, אמר מחמד חבש: "סוריה אינה כפי שהיתה לפני כמה חודשים. יש פעילות פוליטית ונערכים כנסי דיאלוג כל יום..."[87] יש כעת סוריה חדשה ועלינו להפיק תועלת מאווירת החירות כדי לבנות סוריה חופשייה ודמוקרטית." הוא גינה את ביקורו של שגריר ארה"ב בסוריה בחמאה [88] ומתח ביקורת על המדיניות התורכית כלפי סוריה.[89]

 

 

* נ. מוזס חוקרת את זירת סוריה במכון ממרי



[2] אל-חיאת (לונדון), 6.9.2011

[3] אל-אח'באר (לבנון), 14.10.2011

[4] www.sooryoon.net, 2.10.2011

[5] פאיז סארה הביע תמיכה בגוף אך אינו חבר בלשכה הביצועית שלו. www.zaman-alwsl.net, 15.10.2011

[6] www.youm7.com, 30.10.2011

[7] www.lefigaro.fr, 6.11.2011

[8] אל-אח'באר (לבנון), 17.10.2011; www.aksalser.com, 19.9.2011

[9] www.syriahr.com, 29.9.2011

[10] www.syriahr.com, 24.9.2011

[13] www.sooryoon.net, 20.9.2011

[14] www.syriahr.com, 19.9.2011

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.9.2011

[16] www.sooryoon.net, 2.10.2011

[17] www.syriahr.com, 2.10.2011

[18] www.sooryoon.net, 2.10.2011

[19] www.sooryoon.net, 19.10.2011

[20] www.elaph.com, 3.10.2011

[21] www.youm7.com, 7.11.2011

[22] www.sooryoon.net, 2.10.2011

[23] אל-ספיר (לבנון), 3.10.2011

[24] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 29.10.2011

[25] www.syriahr.com, 3.10.2011

[26] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 22.10.2011

[27] אל-ספיר (לבנון), 3.10.2011

[28] אל-אח'באר (לבנון), 17.10.2011

[29] www.sooryoon.net, 25.10.2011

[30] www.sooryoon.net, 4.11.2011

[31] סו"י סאנא (סוריה), 10.10.2011

[33] תשרין (סוריה), 4.10.2011 דברים דומים כתב בעל הטור בנאן אל-נסאף ביומון הסורי אל-וטן המקורב למשטר. לדבריו, חברי המועצה פועלים ממניעים אישיים והעם לא מכיר במועצה כנציגתו. אל-וטן (סוריה), 10.10.2011

[37] www.syriahr.com, 19.9.2011

[38] אל-ראי (כווית), 19.9.2011

[39] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.9.2011

[40] אל-ראי (כווית), 19.9.2011

[42] www.syriahr.com, 19.9.2011

[43] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 22.10.2011

[44] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.9.2011

[45] www.champress.net, 11.10.2011

[47] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.9.2011

[48] www.syriahr.com, 19.9.2011

[49] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות הערביות), 2.10.2011   

[50] http://ar.rian.ru, 4.10.2011

[51] www.champress.net, 11.10.2011

[52] אל-אח'באר (לבנון), 17.10.2011

[53] אל-אח'באר (לבנון), 1.10.2011

[55] אל-אח'באר (לבנון), 1.10.2011

[56] אל-אח'באר (לבנון), 29.9.2011

[57] אל-אח'באר (לבנון), 1.10.2011

[58] אל-אח'באר (לבנון), 29.9.2011

[60] www.panet.co.il, 20.6.2011

[61] אל-שרק אל-אוסט (לונדון),2.10.2011

[62] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.8.2011

[63] אל-שרק אל-אוסט (לונדון),2.10.2011

[64] www.sooryoon.net, 26.9.2011

[67] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.9.2011

[69] www.alarabiya.net, 27.9.2011

[71] סו"י סאנא (סוריה), 16.10.2011

[72] www.champress.net, 25.10.2011

[74] אל-וטן (סוריה), 29.8.2011

[75] אל-אח'באר (לבנון), 21.9.2011

[76] אל-וטן (סוריה), 30.10.2011

[78] אל-וטן (סוריה), 10.7.2011

[80] אל-ת'ורה (סוריה), 26.9.2011

[81] אל-וטן (סוריה), 24.10.2011

[83] אל-ת'ורה (סוריה), 26.9.2011

[84] אל-וטן (סוריה), 16.10.2011

[85] אל-וטן (סוריה), 16.10.2011

[86] אל-וטן (סוריה), 4.7.2011