המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ספר מקוון באיראן: "השואה – השקר הגדול של היהודים"
9/10/2011

 

ספר מקוון באיראן: "השואה – השקר הגדול של היהודים"

 

מאת י. מנשרוף ו-א. סביון*

 

הקדמה

הכחשת השואה משמשת כלי מרכזי בידי המשטר האיראני כדי לערער על עצם הקמתה של ישראל ובכך לשלול את זכות קיומה.[1] המשטר האיראני מקדם מדיניות זו באמצעות הצהרות של בכירים, גיוס אמצעי התקשורת הממוסדים ופעילות מגוונת ברשת האינטרנט.

 

כך למשל, ב-2009 בכנס תמיכה בפלסטינים בטהראן, קשר המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, בין שני נושאים אלה בהצהירו כי "הציונים כבשו את פלסטין תחת התירוץ של השואה" וקבל על כך שממשלות המערב וכלי התקשורת המערבית והציונית אינם סובלים ספק כלשהו בקיומה של השואה:

 

 "The intolerance shown by the Western and Zionist media and pro-Zionist governments toward even the mere posing of any question concerning the Holocaust — which served as an excuse for the usurpation of Palestine — and research on the topic, is one of the signs of this nervousness and uncertainty. [2] "

 

המוביל את מדיניות הכחשת השואה באיראן ובעולם, כמכשיר לביטול קיומה של מדינת ישראל, הוא נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד. כך, למשל, בינואר 2009, הצהיר אחמדי-נז'אד כי "ניתוץ מיתוס השואה הוא בבחינת קטיעת עורק [חיים] מרכזי של המשטר הציוני."[3] גם בנאומו לרגל 'יום ירושלים', ב-26 באוגוסט 2011,[4] בטהראן, הצהיר כי "השואה היא אחד השקרים הגדולים" של האנושות.[5] בראיון שהעניק בראשית ספטמבר 2011 לערוץ טלוויזיה פורטוגלי, חזר אחמדי-נז'אד על הכחשת השואה, כשאמר "כי אם בכלל אירעה שואה היא התרחשה באירופה ולכן אין הצדקה לכך שהפלסטינים ישלמו את מחירה." הוא הוסיף כי השימוש ב"שואה" הוא "משחק פוליטי של האימפריאליסטים כדי לשלוט באזור."[6]  

 

גם בכירים אחרים בצמרת האיראנית שותפים למדיניות הכחשת השואה של המשטר. כך למשל, קבע עורך היומון כיהאן, חוסין שריעתמדארי, המקורב למנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, ש"השואה, או טבח היהודים במהלך מלחה"ע השנייה בידי הגרמנים הנאצים, הינה מיתוס וסיפור מפוברק."[7] מוחמד חסן קדירי אביאנה, שגריר איראן באוסטרליה ובמקסיקו לשעבר וכיום בכיר במשה"ח האיראני, טען במאמר בסו"י פארס, שאחד מעובדי ארגון הצלב האדום במקסיקו אמר לו בעבר ש"סך ההרוגים במכלאות השבי של הנאצים... הוא מאתיים אלף איש,  ומרביתם לא היו יהודים."[8]

 

להנחלת המדיניות  בציבור, רותם המשטר את כלי התקשורת במדינה המפיקים דיווחים וסרטים עצמאיים בנושא,[9] ומעניקים במה למכחישי שואה מהעולם הערבי והמערבי.[10] בנוסף מתיר המשטר האיראני את פעילותם של אתרי אינטרנט של "אגודות מחקר" כגון האתר holocartoons.com,[11] ו"האגודה על שם אדולף היטלר", המכחישים את השואה ומפרסמים על כך ספרי מחקר כביכול.

 

אמפתיה להיטלר בספר מקוון

האתר האיראני www.wwii.ir, השייך ל"אגודת מלחמת העולם השנייה" (לשעבר "האגודה על שם אדולף היטלר"), הוא אחד מן האתרים האלה, ופועל באישור המשטר באיראן. לקראת יום השואה הבינ"ל המצוין באו"ם מדי שנה ב-27 לינואר, פרסם אתר זה ב-2011 מאמר שטען כי היהודים והמערב מפיצים שקרים באשר להשמדת היהודים בידי הנאצים וצירף כהוכחה תעודות וצילומים המתעדים לדבריו את הזיוף.[12]   

 

האתר מפעיל שירות הורדת ספריה וירטואלית (www.ns-library.com) המכילה גם את הספר (52 עמודים) "השואה – השקר הגדול של היהודים[13] (ר' צילום הכריכה), המרכז את רשימת הטיעונים וההסברים של מכחישי השואה לגבי מה שהתרחש, לטענתם, בשנות מלחמת העולם השנייה באירופה. הוא מתואר באתר כ"ספרון המכיל 63 שאלות ותשובות לגבי השואה, ההונאה הגדולה בהיסטוריה... ומציג תמונות מעניינות שכולן מוכיחות את שקריותה." הספר פורסם ביוני 2009 על ידי חבר ב'אגודת מלחמת העולם השנייה', חמיד רזא ניכ-בח'ש, פעיל איראני בולט בשיח הניאו-נאצי באיראן והועלה לרשת ב-27 ליולי 2011. 


                                      

 

בהקדמה מסביר ניכ-בח'ש את הסיבה שהניעוהו לפרסם את הספר: "היות שדוברי הפרסית נתונים להשפעה עמוקה של התעמולה הציונית [בנושא השואה] ושאין בנמצא ספרון חינמי כלשהו בשפה הפרסית בנושא זה, החלטתי לקבץ סוגיות ביחס להכחשת שואה [כך במקור] באופן מקוצר ופשוט במבנה של 63 שאלות ותשובות, כדי שגם בני המולדת היקרים יוכלו להתוודע לסוגיות היסודיות ולאמת בקשר לשואה בזמן מינימאלי ובקלות."

 

בספר מובעת אמפתיה כלפי אדולף היטלר תוך הדיפת ההאשמות כלפיו בנושא רדיפת היהודים מסיבות גזעניות. כך טען ניכ-בח'ש ש"היהודים לא מתו בשל זהותם היהודית אלא מסיבות מקריות." והוסיף כי המספר שישה מיליון הוא "דמיוני לחלוטין." ניכ-בח'ש מביע התנגדות להאשמת הנאצים באנטישמיות בהסבירו שגם הערבים נחשבים שמים, והם לא נרדפו, לפיכך אי אפשר להאשים את הנאצים באנטישמיות. הוא גם מתנגד לייחד את המילה 'שואה' להרג יהודים במלחה"ע השנייה, בטענה שמיתתם בשריפה של מרבית תושבי העיר הגרמנית דרזדן בהפצצת בעלות הברית ב-1945 ראויה יותר להיקרא 'שואה'. ניכ-בח'ש משבח את 'החוקרים המפקפקים באמיתות השואה' על אף שהדבר מסכן את ביטחונם ואת מקום עבודתם וטען כי מדינות המערב אוסרות להכחיש את השואה מאחר וחשיפת האמת פוגעת באינטרסים שלהן.

 

להלן תמצית הטיעונים בחיבור:

 

1.      בעלי ההון היהודים פגעו בגרמניה

רדיפת היהודים היתה פעולת תגמול של גרמניה הנאצית, למלחמה שהיהודים הקומוניסטים בעלי ההון הכריזו כבר ב- 1933: "לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 נעצרו יהודים מעטים בלבד. הם לא נעצרו בשל יהדותם אלא כיוון שהיו קומוניסטים מחבלים... הצעד העוין הראשון [בין הצדדים] נעשה ע"י היהודים, ובשנת 1933 – בעת עלותו [של היטלר] לשלטון – הטילו בעלי ההון היהודים בעולם סנקציות כלכליות על גרמניה. לפיכך היהודים הם אלה שהכריזו מלחמה על גרמניה ועשו הכל כדי להזיק לכלכלתה, והצעדים האנטי-יהודיים בגרמניה הנאצית היו רק פעולת תגמול."

 

בתשובה לשאלה "האם היהודים נעצרו בגלל זהותם הגזעית או הדתית ורוכזו במחנות ריכוז?" עונה הספרון: "לא. הקומוניזם היה הגות יהודית, וברית המועצות נתפשה כמדינה המצויה תחת שלטון היהודים. עם תחילת המלחמה בין גרמניה לברה"מ, הנאצים ראו ביהודים אויבים בפועל המסוגלים לחבל במאמציה של גרמניה בשל נטייתם לברה"מ." על פי הספרון, מחנות ריכוז כאלו לא היו ייחודיים לגרמניה הנאצית: "לאחר המלחמה נגד יפן, גם האמריקאים ריכזו במהרה אמריקאים ממוצא יפני וקיבצום במחנות ריכוז כדוגמת גרמניה. גם האמריקאים ראו באזרחיהם ממוצא יפני אויב בפועל ועצרו אותם מהר מאוד, בעוד מעצר היהודים ע"י הנאצים התנהל באיטיות מרובה."

 

לטענת הספרון, היהודים גם לא אולצו לעטות טלאי צהוב לפני מלחמת העולם השנייה: "רק לאחר המתקפה של צבא גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 [הם חויבו לעשות זאת]. הם סברו שהשלטון של ברה"מ היה שלטון יהודי – היהודים זוהו כאויב בפועל. [לפיכך], החל מה-15 בספטמבר 1941,  אולצו היהודים ברחבי הרייך ללבוש מגן דוד. לפני כן רק בחלק מפולין אולצו היהודים לעשות זאת, מאז שלהי 1939. רבים מהיהודים הבולטים באותה תקופה תמכו בכך וכלל לא התנגדו בהאמינם שהמגן דוד הוא סמל של העם היהודי כפי שצלב הקרס הוא סמל הנאצים.

 

2.      היטלר הכיר ביהודים כאריים

במקרים רבים הצהיר היטלר אישית ביחס לאנשים ממוצא יהודי שהם ארים ויהודים אף שרתו בצבא הנאצי. כך, מציין הספרון כי "לפחות 2,269 אישים בעלי דם יהודי שירתו בצבא גרמניה כקצינים (ובכלל זה קצינים בכירים). שני גנרלים, ארהארד מילש והלמוט וילברג, היו חצי יהודים. היטלר אישר באופן אישי את ההוראות בנוגע לגיוס יהודים לצבא גרמניה הנאצית."

 

3.      האנטישמיות באירופה עתיקת יומין ואינה קשורה להיטלר

האנטישמיות לא החלה בימיו של היטלר אלא רווחה באירופה "מאות שנים לפני הופעת המפלגה הנאצית ובמדינות רבות בהן אנגליה, צרפת, ספרד, פורטוגל איטליה ועוד... גל אנטישמיות אירע באירופה כבר בימי האימפריה הצארית של רוסיה במאה ה-19, אז ביצע העם הרוסי טבח ביהודים בשל השנאה להם, שנבעה מראייתם את עצמם כעם הנבחר, ומכך שחיו בנפרד מהלא-יהודים וניסו לחדור לעמדות מפתח בשלטון."

 

4.      חופש פולחן דתי וחופש תנועה ליהודים תחת הרייך

הספרון טען כי "בגרמניה הנאצית יכלו היהודים לקיים את טקסיהם הדתיים בחופשיות", ולא רוכזו בגטאות וכי "רבים מהיהודים חיו בחופשיות בשטח הרייך השלישי ורבים מהם, כמו גיבורי מלחמה יהודים, קבלו תעודות [בדבר היותם בעלי] דם גרמני. בנוסף, יהודים רבים שהיו להם נשים גרמניות שוחררו ממעצר לאור התערבות נשותיהם."

 

5.      שת"פ בין הנאצים לציונות – הקמת מדינה יהודית ליהודים

הספרון הזכיר טענות בדבר שת"פ בין הנאצים לתנועה הציונית: "באופן כללי הנאצים התנגדו לכל הגות ציונית שהיא, אבל מכיוון שמטרת הנאצים, [שחתרה ל] סילוק היהודים מגרמניה, תאמה את מטרת הציונים, התקיים שת"פ מועט בין הנאצים לציונים, והוא התבצע אך ורק בנושא הסיוע לציונים להתסיס את היהודים להגר אל מחוץ לגרמניה."

 

הספרון טוען כי "הנאצים התכוונו לקבץ את היהודים באדמה משלהם ולבנות בה מדינה יהודית עבור היהודים. בשנת 1938 היטלר קבע את האי מדגסקר כמקום הולם לכך אך לא הצליח ליישם את תוכניתו... [כיוון] שהאי נכבש ע"י הכוחות הבריטים."

 

6.      היהודים לא הורעבו במחנות ריכוז

הספרון יוצא נגד הטענה כי יהודים נרצחו ע"י הנאצים באופן מערכתי ומסביר: "מכיוון שהגרמנים היו זקוקים לכוח עבודה, לא היתה להם אפשרות להרוג את היהודים כיוון שהם היו זקוקים להם כדי לקדם את מטרות מלחמתם. במצב זה פועלים יהודים [חיים] היו עדיפים עבורם על יהודים מתים." בנוסף יוצא הספרון חוצץ נגד הטענה בדבר הרעבת יהודים: "כל עוד הנאצים לא נקלעו לבעיית מחסור במזון, גם הפועלים היהודים קבלו את המזון לו נזקקו, אולם בעקבות התפשטות המחסור במזון לצד התוהו ובוהו בגרמניה, כמה יהודים (ותושבים לא יהודים של המחנות ואפילו חיילים גרמנים) נקלעו למחסור במזון. כמה יהודים מתו אך ורק בשל מחסור במזון בדרך זו [אך] לא בזדון."

 

7.      תאי הגזים – שקר מופרך

הספרון יוצא נגד הטענות בדבר קיומם של תאי גזים: "נציג הצלב האדום ביקר במחנה אושוויץ בספטמבר 1944 וציין שהאסירים שוחררו [לאחר ש]קיבלו חבילות סיוע והוסיף שהשמועות על תאי גז אינם תואמים את המציאות. אם הנאצים היו מתכוונים להרוג את היהודים, הם לא היו מרשים לשלוח אליהם חבילות מזון וסיוע. לכן הדיווח הזה מוכיח שהנאצים לא התכוונו לטבוח ביהודים." ראייה נוספת שהביא הספר נגד קיומם של תאי גזים היא ש"בצילומים האוויריים של אזור אושוויץ-בירקנאו שצולמו ע"י בעלות הברית ב-4 באפריל, ב-26 ביוני, ב-25 באוגוסט וב-13 בספטמבר 1944 נראה כי בניגוד לטענות הציונים וכובשי אושוויץ, לא מדובר במחנות השמדה. לא מופיע שום עשן מן הכבשנים, או משהו בסגנון זה. אילו היו תמונות כאלו, הן היו מלמדות על [מחנה] השמדה, [ואז] הכוחות האוויריים של בעלות הברית היו יכולים להפציץ בקלות את קווי הרכבת שמובילים למחנה."

 

הספרון הסביר כי הכבשנים שימשו את הנאצים "שנאלצו לשרוף את קורבנות [מחלת המעיים] הטיפוס המדבק" שפשתה גם בקרב הגרמנים ולא הצטמצמה ליהודים.

 

8.      תיאוריית ההשמדה – מופרכת ומגמתית

בתשובה לשאלה "האם נמצאה תעודה כלשהי בה היטלר הורה על גזרת שמד על היהודים?" עונה הספרון: "לא נמצאה שום תעודה ושום צו בחתימת היטלר לפיהם הוא הורה על דבר כזה. אילו היטלר היה באמת מצווה להשמיד את הגזע היהודי לפי מה שנאמר, והיהודים היו נטבחים באופן שיטתי בידי החיילים הנאצים והאס אס – היה צריך להימצא צו בחתימתו. הוראה על טבח של גזע אינה עניין שניתן ליישם ללא צו של היטלר."

 

הספרון מסביר כי "מטרת הציונים בהפצת תיאורית ההשמדה היתה והינה הקמת מדינה יהודית ושימורה לצד הפחדת היהודים תושבי יתר מדינות העולם משואות עתידיות... לתומכי תיאוריית ההשמדה אין שום תעודה בת תוקף או צו בחתימת היטלר בדבר השמדת יהודים. הם מצביעים על ועידת ואנזה [ינואר 1942] שבה הם מאמינים שהמנהיגים הנאצים קידמו את סוגית השמדת הגזע היהודי... ו[אולם] קיים ספק רב ביחס לאמיתותה."

 

הספרון מסביר כי הוועידה נערכה בהשתתפות נציגים מכל משרדי הממשלה הנאצית בלא אישיות כלשהי מן ההנהגה הנאצית ולכן "בשים לב לחשיבות הרבה מאוד [המיוחסת לוועידה], קרי, תכנון הטבח בעם [היהודי], ובשים לב לכך שנטען שהתוכנית היתה מסווגת מאוד, נראה כי צמרת ההנהגה הנאצית היתה צריכה להשתתף בה.

 

סוגיה מעניינת היא שבמשפטי נירנברג הודיעו מנהיגים נאצים שאין להם שום מידע בנושא ומעניין אף יותר מכך כיצד ייתכן שחברים בדרג נמוך יותר יבצעו החלטה חשובה כזו אם למנהיגים הנאצים לא היתה ידיעה בנושא. בנוסף... במסמך [פרוטוקול ועידת ואנזה] אין שום חתימה ושום תאריך ולא ברור באיזו מחלקה [אדמיניסטרטיבית] הוא הוגש. ללא ספק ניתן לכנות את המסמך הזה מסמך מזויף."

 

9.      אין עדות תקפה לקיום השואה

"הודאותיהם של בכירים נאציים בטבח שיטתי ביהודים הן חסרות תוקף. כל ילד יודע שקל מאוד לגבות עדות מאסיר או מאסירים רבים. מי יכול להאמין שבעלות הברית לא עינו את אסיריהן; בעלות הברית, שביצעו את הפשעים הגרועים ביותר בהיסטוריה במלחמת העולם השנייה ולאחריה, לבטח יכלו לענות את אסיריהן... הנחיית עדי ראיה היא עניין פשוט מאוד עבור כל ממשלה, מה-גם שהוכח כי למעשה עדי הראייה להוכחת פשעי הנאצים, כלל לא היו עדי ראייה. חלק מהם אוימו ע"י בכירי בעלות הברית ואולצו לומר דברי שקר על פשעי הנאצים; חלק תוגמלו וחלק אחר היו למעשה חיילי בעלות הברית שהציגו עצמם כעדי ראייה....

 

גם משפטו של אדולף אייכמן לא היה חוקי. הוא נחטף ע"י ישראל בארגנטינה בניגוד לחוק הבינ"ל.  הפשעים שיוחסו לאייכמן, גם אילו התרחשו, קשורים לזמן בו ישראל לא היתה קיימת ובכל מקרה, הפשעים שיוחסו לו אינם אמינים כלל."

 

10.  המספר 'שישה מיליון' – דמיוני

הספרון טוען כי המספר שישה מיליון הוא "דמיוני לחלוטין", ומסביר כי  "בתקופת הרייך השלישי מספר היהודים שהיו בהישג ידו של היטלר לא עלה על 3.5-4.5 מיליון יהודים, ולפי כמה [הערכות] תחת שלטון היטלר לא היו יותר מ-1.5 מיליון יהודים. לכן מספר היהודים שנרצחו בשטח הרייך השלישי בשום אופן לא היה שישה מיליון איש."

 

הספר מצטט את דברי ארתור בוטס, שערך "מחקרים נרחבים אודות היקף הרג ביהודים במחנות מוות בגרמניה ולפיהם 'כ-35 אלף או אולי 300 אלף אסירים מתו במחנות של גרמניה לאורך המלחמה, ומיעוטם היה יהודי." עפ"י הספרון, "התועמלנים הציונים" מסרבים לקבל מספר הנמוך משישה מיליון. בכך הם רוצים לכסות על פשעים חמורים יותר שביצעו הבריטים, הסובייטים והאמריקאיים. "כך למשל רק הפצצת דרזדן בידי הבריטים והאמריקאים והאונס והאלימות של החיילים הסובייטים כלפי נשים הגרמניות וההונגריות היו טרגיים יותר מן השואה."

 

נספח: תמונות המפריכות את הטענות בדבר קיום השואה:

 

"תמונה 8: אנו רואים ילדים במחנה גרמני. זה מאוד מתמיה כיוון

שהיהודים אומרים שהילדים נטבחו מיידית ע"י הנאצים.  תמונה

זו ממיטה קלון על טענתם."

 

 

"תמונה 10 [למעלה מימין] תושבי מחנה דכאו משוחררים. אם כל האנשים הללו שהיו במחנה

שוחררו, אז מי נהרג? תמונה 11 [למטה משמאל] התושבים המשוחררים של מחנה כלשהו:

הילד הזה גם נועל נעליים חדשים ושלמים וגם לובש ז'קט חדש ונקי. סוג הנעליים של נשים

[הנראה בתמונה זו בצד ימין] במחנה כזה מעניין גם הוא."

 

 

"תמונה 15: תמונה זו מוצגת כתעודה המוכיחה את פשעי הנאצים. למעשה שני האנשים החמושים לובשים מדים

סובייטים והיתר דומים לאנשים ה-NKVD (המשטרה החשאית בברה"מ)."

 

 

"תמונה 23 [למעלה] היא זיוף; המקור הוא  תמונה 24 [למטה].  בתמונה 24

נראים כמה אנשים רזים, בשל מחלת טיפוס שגבתה גם חייהם של גרמנים.

ראוי לציין: בתמונה 23 המזויפת התווספו המוני גופות לתמונה. אם השואה

היא אמת ... מדוע משתמשים בתמונות מזויפות כדי להוכיח את אמיתותה?"

 

 

"תמונה 27: בתמונה זו של סבון שנעשה משומן של יהודים

השתמשו כהוכחה במשפט נירנברג לקיום השואה. האם

הנאצים התקלחו עם הסבון הזה שעשוי משומן של יהודים?...

זהו מקרה שאפילו היסטוריונים תומכי השואה אינם מקבלים."

 

 

 

"תמונה 28: רבים משתמשים בתמונה הזו כדי להוכיח שהיהודים היו קורבנות של ניסויים מצד הנאצים.

למעשה, היו אלה חיילי חיל האוויר הנאצי שהתנדבו להיות שפני ניסוי."

 

 

 

"תמונה 35: תמונה זו מוצגת שוב ושוב כהוכחה לאמיתות השואה, בליווי טענה כי מדובר

ביהודים שהועברו לחדרי גז. למעשה, התמונה צולמה שנה לאחר [סיום] מלחמת העולם

השנייה ומדובר בגרמנים שגורשו ממזרח [אירופה] למערבה ע"י בנות הברית.

 

 

המחבר סיכם ותהה:

"אם השואה היא אמיתית מדוע משתמשים בתמונות מזויפות ושקריות כדי להוכיחה? מדוע קיימת רגישות כזו כלפיה ומדוע לא מתירים לאיש באירופה לחקור אותה באופן ניטראלי?"

 

 
*א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי; י. מנשרוף חוקר את זירת איראן במכון ממרי

 

[2]  .www.leader.ir, 3.3.2009; ראה גם דו"ח ממרי http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/3182...

[4]  בהוראת איתאללה רוחאללה ח'ומיני, מציינת איראן את 'יום ירושלים' מדי שנה בחודש הרמדאן, כביטוי לשאיפה האיראנית לשחרור אדמות פלסטין מידי ישראל.

[5]  מהר (איראן), 26.8.2011.

[6]  אתר מוסד הנשיאות (איראן), 8.9.2011.

[8]  פארס (איראן), 1.10.2011