המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השלכות הפנייה הפלסטינית לאו"ם
2/10/2011

 

השלכות הפנייה הפלסטינית לאו"ם

 

מאת כ. יעקב וְל. ברקן*

 

הקדמה

ב-23 בספטמבר הגיש יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, למזכ"ל האו"ם בקשה לקבל את פלסטין כמדינה חברה באו"ם. הרש"פ הציגה את פנייתה לאו"ם כצעד שאותו נאלצה לנקוט, בעקבות המבוי הסתום במו"מ עם ישראל ועקב אי נכונותה של ישראל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, וכן משום שארה"ב לא הציעה תוכנית חלופית לקידום המו"מ. הדיון במועצת הביטחון יכול להימשך שבועות ואכן יש גורמים פלסטינים שהביעו חשש מכך שארה"ב תנקוט סחבת בהבאת הנושא להצבעה.[1] בכל מקרה, ארה"ב צפויה להטיל וטו בעת הצבעה על ההחלטה במועה"ב.

 

בהנחה שמועצת הביטחון תדחה את הבקשה העלו אישים ובעלי טורים פלסטיניים שתי חלופות עיקריות: החלופה הראשונה: פנייה לעצרת הכללית של האו"ם – עקיפת הווטו האמריקאי במועצת הביטחון באמצעות החלטה 377 מנובמבר 1950, הידועה בשם "מתאחדים למען השלום", כדי להשיג החלטה שתוקפה זהה לזו של מועצת הביטחון.[2] אפשרות אחרת: פנייה חדשה ומופחתת לעצרת הכללית, להשיג הכרה בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה, דוגמת הוותיקן.[3]

 

החלופה השנייה היא פירוק הרש"פ ומסירת סמכויותיה לידי ישראל.[4] לאופציה הזאת התייחס מחמוד עבאס בנאומו בעצרת הכללית: "המדיניות [הישראלית] תהרוס את ההזדמנויות להגשמת פתרון שתי המדינות שהתגבש סביבו קונצנזוס בין-לאומי. כאן אני מזהיר בקול רם: מדיניות ההתנחלות מאיימת גם לחסל ולהכות את מבנה הרש"פ ואף לשים סוף לקיומה."[5] עם זאת, לאחר נאומו אמר עבאס ליומון אל-חיאת כי הוא לא דיבר על פירוק הרש"פ.[6] בהקשר זה אמר השר לשעבר סופיאן אבו זאידה, כי כאשר הפלסטינים מזכירים את פירוק הרש"פ "אין מדובר באיום ריק מתוכן, אלא באופציה מעשית מאוד."[7]

היתרונות לפלסטינים מן הפנייה לאו"ם

בטווח המיידי רשמה הרש"פ הישגים עקב הפנייה לאו"ם. במישור הלאומי, הצליח יו"ר הרש"פ להעלות לראש סדר היום העולמי את הנושא הפלסטיני ובעקבות זאת העלו האירופים הצעות מדיניות. נציגי הקוורטט הציעו יוזמה מדינית כדלקמן: בחודשים הקרובים ייפגשו הישראלים והפלסטינים כדי להסכים על סדר יום ועל דרך להתקדמות במו"מ. יוסכם על לו"ז להגעה להסכם לא יאוחר מסוף שנת 2012. בשלושת החודשים הקרובים יגישו הצדדים הצעות בנושא האדמות והביטחון וישיגו התקדמות משמעותית תוך שישה חודשים. כדי לבצע זאת תכנס הרביעייה ועידה בין-לאומית במוסקבה בהתייעצות עם שני הצדדים ובזמן המתאים. כמו כן תתכנס ועידה של המדינות התורמות כדי לסייע לרש"פ. הקוורטט יפעל לתמוך בפלסטינים במאמציהם להשיג מדינה. הקוורטט קורא לצדדים להימנע מפעולות פרובוקטיביות ומזכיר להם את התחייבויותיהם במפת הדרכים.[8]

 

בתגובה להצעת הקוורטט אמר עבאס, כי לא יתייחס ליוזמות שלא יכללו את הפסקת ההתנחלויות.[9]

שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, טען כי הצעת הקוורטט לקויה משום שאינה עוסקת בהתנחלויות ובגבולות וכי החידוש היחיד הוא שנקבע לוח זמנים לתהליך המדיני.[10]

 

במישור האישי, הצליח יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, לשדרג את מעמדו ולרכוב על גל של אהדה ציבורית. הוא התקבל בשטחי הרש"פ כגיבור לאומי, כמי שעמד איתן מול לחצי ארה"ב, מדינות אירופיות ומדינות ערביות וכמי שהגן על העקרונות הפלסטיניים.

 

אשר לטווח הארוך, אין תמימות דעים בקרב הפלסטינים אם לפנייה לאו"ם יש יתרונות. להלן כמה דוגמאות ליתרונות שהפלסטינים רואים בפנייה לאו"ם:

 

ישתנה מעמדה המשפטי של פלסטין והקהילה הבין-לאומית תתייחס אליה בהתאם. בין השאר ישתנה המעמד של האדמות הפלסטיניות והאסירים הפלסטיניים. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר: "כאשר נוכר כמדינה נהיה מדינה תחת כיבוש. מנקודת מבטה של ישראל יש מחלוקת בנוגע לאדמות הפלסטיניות, אך כאשר נהיה מדינה תחת כיבוש לא תהיה מחלוקת בדומה למצבן של האדמות בסיני, ברמת הגולן, בלבנון ובירדן.[11] יועץ הנציבות ליחסים בין-לאומיים בפת"ח, נביל רמלאוי, כתב: "יאושרו מחדש החלטות קודמות של האו"ם והאדמה הפלסטינית תהפוך לאדמת מדינה פלסטינית כבושה שחובה לשחררה ולאפשר לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית".[12] חבר הוועה"פ של אש"ף, צאא'ב עריקאת, אמר כי יותר משמונת אלפים אסירים פלסטיניים בבתי הכלא של הכיבוש ייחשבו שבויי מלחמה.[13]

 

ישתפרו תנאי מקור הסמכות של המו"מ - צאא'ב עריקאת טען כי ההכרה בפלסטין תיצור תחייב נסיגה ישראלית מהשטחים לפי לוח זמנים מוגדר באמצעות מו"מ.[14] חוקר במרכז הפלסטיני למחקרים פוליטיים ולסקרים, ג'יהאד חרב, טען כי "מטרת פניית הפלסטינים היא לשפר את תנאי מקור הסמכות של המו"מ עם ישראל באמצעות הצגת אזלת היד בנושא תהליך השלום לפני הקהילה הבין-לאומית ודרישה ממנה לשאת באחריות לכך. הפעילות הפלסטינית חותרת לקבלת החלטה בין-לאומית (מטעם מועצת הביטחון או מטעם העצרת הכללית) שתקבע את מקור הסמכות של תהליך השלום על בסיס גבולות 67 וסיום כל נושאי הסדר הקבע בתוך שנה."[15]

 

פלסטין כמדינה כבושה תקבל סיוע ותוכל לכרות בריתות צבאיות - מחמוד עבאס אמר כי השגת מעמד של מדינה שאינה חברה בעצרת הכללית של האו"ם, בדומה לוותיקן, תקנה לה את הזכות לכרות בריתות צבאיות עם כל מדינה בעולם.[16] צאא'ב עריקאת אמר כי "אמנות האו"ם מחייבות את כל המדינות החברות באו"ם לסייע למדינה הכבושה ע"י מדינה אחרת החברה באו"ם."[17]

 

פלסטין תשתתף במוסדות האו"ם – אחד ההישגים החשובים ביותר מבחינת הפלסטינים הוא יכולתם להיות חלק ממוסדות האו"ם, דבר שיקנה להם בין היתר את הזכות לנקוט צעדים משפטיים נגד ישראל ולדרוש את התערבות האו"ם בפתרון בעיות. המשפטן מעתז קפישה כתב: "לאחר ההכרזה על מדינה תוכל פלסטין להשתמש באמצעים המשפטיים האפשריים מבחינה בין-לאומית, כדי להניע את ישראל להסכים לשלום ולחדול מפשעיה המתמשכים נגד העם הפלסטיני, למשל: בית הדין הפלילי הבין-לאומי, המשטרה הבין-לאומית והמשטרות המסונפות לה, בית הדין הבין-לאומי, בית הדין לחוקי הים ובית הדין הבין-לאומי למסחר."[18] חוקר במרכז הפלסטיני למחקרים פוליטיים ולסקרים, ג'יהאד חרב, טען כי היתרונות בהליכה לאו"ם הם "בינאום העניין הפלסטיני ואפשרות פעולה במסדרונות האו"ם, במוסדותיו ובאמצעיו כדי לשים קץ לכיבוש."[19]

 

חששות וסכנות

לצד ההישגים המיוחלים התעוררו בקרב הפלסטינים חששות מקבלת פלסטין כחברה באו"ם בעיקר משני טעמים: חשש מפגיעה במעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי והבלעדי של הפלסטינים וחשש מפגיעה בזכויות הפליטים. הועלו גם חששות אחרים כגון: עימות עם ארה"ב וסנקציות כלכליות שארה"ב עלולה להטיל על הפלסטינים, וכן צעדים חד-צדדים שישראל עלולה לנקוט ושעלולים להביא לקריסת הרש"פ ולאנרכיה ביטחונית. ההסתייגות מהפנייה לאו"ם אינה חדשה; כבר כמה חודשים קוראים גורמים פלסטינים, גם בקרב ההנהגה, לשקול היטב את הצעדים הדיפלומטיים הנוכחיים ולהיזהר מהשלכותיהם.[20] גם בקרב האופוזיציה הפלסטינית נרשמה התנגדות למהלך: תנועת החמאס טענה כי עבאס והרש"פ פעלו לבדם בלי דיונים והתייעצויות איתה ועם שאר הפלגים הפלסטיניים, והביעה התנגדות לצעד מכמה טעמים: המהלך באו"ם הוא חלק מאופציית המו"מ, שלה היא מתנגדת, וסותר את דרך ההתנגדות; הצעד יפגע בזכות השיבה ובירושלים ויכלול הכרה בישראל; הדבר יהווה ויתור על 80 אחוזים מאדמת פלסטין ההיסטורית.[21] היו גם גורמים ערביים שהביעו הסתייגות מהמהלך: ירדן הזהירה מפני פגיעה באינטרסים שלה ובזכויות הפליטים בעקבות צעד חד-צדדי של הפלסטינים,[22] ודווח כי מדינות ערביות שונות לחצו על הפלסטינים לסגת מהפנייה לאו"ם.[23]

 

מעמדו של אש"ף וזכות השיבה

באמצע אוגוסט 2011, כחודש לפני כינוס העצרת הכללית של האו"ם שבה הגיש מחמוד עבאס את הבקשה לקבל את מדינת פלסטין כחברה בארגון, טען גיא גודווין-גיל, פרופסור למשפט בין-לאומי פומבי באוניברסיטת אוקספורד, במסמך שאותו מסר להנהגה הפלסטינית, כי הכרה במדינה הפלסטינית באו"ם עלולה לסכן את מעמדו של אש"ף כנציגו הבלעדי והלגיטימי של העם הפלסטיני כולו, המוכר ע"י האו"ם. לדבריו, פגיעה במעמדו של אש"ף עלולה לשלול את ייצוגם באו"ם של הפליטים הנמצאים מחוץ לשטחי המדינה הפלסטינית-שטחי 1967, ובכך לפגוע בזכות השיבה ובזכותם להגדרה עצמית.[24]

 

המשפטן הפלסטיני מוחמד אבו האשם, חוקר באוניברסיטה יורק הבריטית, הציג את הבעיה שאיתה יתמודדו הפליטים אם תושג הכרה במדינה: אם הם יקבלו אזרחות פלסטינית בעקבות ההכרה במדינה, הם לא ייחשבו עוד לפליטים מבחינת החוק הבין-לאומי; ואם לא יקבלו אזרחות פלסטינית, פירוש הדבר ניתוק הקשר המשפטי בינם לבין המדינה הפלסטינית. כך המדינה לא תוכל להגן על זכויותיהם.[25]

 

דברים אלו עוררו בקרב הפלסטינים חששות ותהיות. כמה אישים פלסטינים שלחו מכתב למנהיגות הפלסטינית, בדרישה כי הפנייה לאו"ם – וכל יוזמה פלסטינית אחרת – תכלול הבטחה של הזכויות הפלסטיניות, לאמור: זכות השיבה של הפליטים לבתיהם, זכות ההגדרה העצמית וזכות העצמאות והריבונות במדינה. הם גם דרשו כי כל יוזמה תבטיח שאש"ף ימשיך להיות הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני.[26]

 

בכירי הרש"פ ותומכי הפנייה לאו"ם מיהרו לצאת בהצהרות מרגיעות ולהדגיש כי הפנייה לאו"ם דווקא תחזק את מעמדו של אש"ף כמייצג הפלסטינים בכל העולם וכמגן על זכויותיהם, כולל זכות השיבה, עד לפתרון מלא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הסיבה לכך, לטענתם, היא שאש"ף הוא זה שמגיש את הפנייה לאו"ם ולא הרש"פ, שנוצרה ע"י אש"ף וסמכויותיה מוגבלות. הם גם הדגישו כי כל סוגיות הסדר הקבע, וביניהן הפליטים, ייפתרו ע"י מו"מ עם ישראל גם אחרי הכרה במדינה, והסבירו שהחלטה 194 של האו"ם, העוסקת בשיבת הפליטים לבתיהם ורכושם, תישאר תקפה ללא קשר להכרה במדינה. יצוין כי הבכירים התעלמו מן השאלה, כיצד אש"ף ישמור על מעמדו בקרב הקהילה הבין-לאומית לאחר הכרה במדינה הפלסטינית, וכיצד שתי ישויות פלסטיניות אלה – אש"ף והמדינה הפלסטינית – יתפקדו זו לצד זו, מבחינה משפטית ובין-לאומית.

 

חבר הוועד הפועל של אש"ף, צאא'ב עריקאת, אמר כי ההנהגה הפלסטינית, בשיתוף עם הליגה הערבית, דנה בכובד ראש בהשלכות הפנייה לאו"ם, וכי עבאס יגיש את הבקשה למועצת הביטחון מתוקף היותו יו"ר הוועד הפועל של אש"ף ונשיא מדינת פלסטין. לדבריו, "אש"ף יישאר הנציג הלגיטימי והבלעדי של העם הפלסטיני וימשיך בשליטתו הפוליטית, החוקית והדיפלומטית. זה נושא שלא העולם קובע בו, אלא אנו קובעים לעצמנו." עוד אמר כי אש"ף ימשיך לשלוט במו"מ על הסדר הקבע, כי המל"פ תישאר הפרלמנט של מדינת פלסטין וכי בעיית הפליטים תיפתר בהסתמך על ההחלטות הבין-לאומיות, כמו שאר סוגיות הסדר הקבע.[27]

 

יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר: "אש"ף מייצג את כל העם הפלסטיני, את כל שמונת מיליוני הפלסטינים בעולם, ולא רק מי שנמצאים באדמה הפלסטינית, שמספרם כארבעה מיליונים. הארגון הזה ימשיך לפעול עד שהעניין יסתיים לגמרי וייפתר מכל הבחינות, כולל עניין הפליטים... הפעילות הפלסטינית – ההסכמים וכו' – היא בשם אש"ף עד היום, והרש"פ היא חלק מאש"ף ונובעת ממנו ואינה גוף בפני עצמו."

 

בעניין הפליטים אמר עבאס: "נדחה כל פתרון שאינו עולה בקנה אחד עם הלגיטימיות הבין-לאומית. לא נסכים לשום פתרון שאינו אומר שגבולות המדינה הפלסטינית הם גבולות 1967, ולא נסכים לשום פתרון של בעיית הפליטים שאינו מונח על שולחן [לדיון], וכך גם לגבי התיקים האחרים כמו הביטחון, המים וכו'."[28]

 

חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית, קיס עבד אל-כרים, שליווה את עבאס בניו-יורק בעת התאספותה של העצרת הכללית של האו"ם, טען כי בשני העשורים האחרונים המדינה הפלסטינית, שעליה הכריזו הפלסטינים ב-1988, תופסת מקום של קבע בארגונים אזוריים ובין-לאומיים בלא שהדבר יפגע במעמדו של אש"ף. לדבריו, הכרה במדינה הפלסטינית גם באו"ם דווקא תחזק את מעמדו הייצוגי של אש"ף ואת ההכרה הבין-לאומית בזכויות הלאומיות של הפלסטינים, ובראשן זכות השיבה והזכות להגדרה עצמית.[29]

 

בעל הטור ביומון אל-איאם, האני חביב, הסביר כי זכות השיבה אינה קשורה לשטחי המדינה הפלסטינית בגבולות 1967: "יש כאלה המודאגים מכך שההכרה במדינה הפלסטינית תהווה מכשול בפני הבטחת זכות השיבה של הפלסטינים, וזאת מכיוון שהם מקבלים את הטענה הישראלית, שזכות השיבה פירושה שיבה לשטחי המדינה הפלסטינית. ואולם, החלטה 194 של האו"ם מורה על שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם ורכושם, ולכן, קיומה של מדינה פלסטינית תביא לביסוס הזכות הזאת ולהדגשתה."[30]

 

ההסברים מצד בכירי הרש"פ לא הרגיעו את הרוחות. המסתייגים מהפנייה לאו"ם המשיכו להזהיר מפני פגיעה בזכויות הפליטים ובמעמדו של אש"ף, ודרשו מההנהגה לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להימנע מפגיעה זו. חמאס ושאר פלגי האופוזיציה מינפו את הנושא לטובת תעמולתם נגד הרש"פ, והזהירו לא רק מפני ויתור על זכויות הפליטים, אלא גם, כפי שנאמר לעיל, על שטחי פלסטין ההיסטורית וזכות ההתנגדות. יצוין כי הסכם הפיוס שנחתם לפני כמה חודשים כולל סעיף העוסק ברפורמות באש"ף, שאמור לאפשר את הצטרפות החמאס ושאר הפלגים לארגון. ייתכן שחמאס חוששת שדחיקתו של אש"ף לשוליים לטובת המדינה הפלסטינית – שבה תשלוט הרש"פ – תחסום את דרכה למרכז ההשפעה הפלסטינית.

 

בעל הטור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי, כתב: "אין להסתפק באמירה שהכרה במדינה הפלסטינית והשגת [מעמד של] חברה מלאה או משקיפה באו"ם אינן פוגעות במעמדו של אש"ף ובזכויות הבסיסיות הפלסטיניות, רק מכיוון שאש"ף יגיש את הבקשה. יש להבטיח זאת באמצעות אופיים ותוכנם של ההחלטה והצעדים הנוגעים לפנייה לאו"ם, כך שבנוסח ההחלטה יודגש שלאחר שהמדינה תתקבל כחברה, היא תטיל על אש"ף להמשיך במשימותיו כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני המגן על זכויותיו הלאומיות. [שהרי] לאחר ההכרה במדינה אש"ף לא יישאר חבר משקיף, ואת מקומו תתפוס מדינת פלסטין."[31]

 

ואכן, במכתב הבקשה שהגיש עבאס למזכ"ל האו"ם נכתב כי הבקשה לחברותה של פלסטין באו"ם אינה סותרת את זכויות הפליטים הפלסטינים לפי החלטת האו"ם 194 ואת מעמדו של אש"ף כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני.[32]

 

חששות אחרים

עימות מיותר ומסוכן עם ארה"ב - הפרשן הפוליטי האני אל-מצרי קרא בטורו ביומון אל-איאם שלא לפנות אל מועצת הביטחון כדי להימנע מווטו אמריקאי, שעלול, לדבריו, להביל להידרדרות כוללת במצב. הוא הציע לפנות ישירות לעצרת הכללית של האו"ם, שם צפויה תמיכה אירופאית רחבה בפלסטינים, ורק כשהנסיבות יתאימו לפנות למועצת הביטחון.[33]

 

מנהלת המשרד בניו-יורק של היומון הלונדוני אל-חיאת, העיתונאית הלבנונית-אמריקאית ראר'דה דרר'אם, טענה בטורה ביומון כי יש מדינות ערביות המעוניינות לשלוט על העניין הפלסטיני ולהובילו "למטרות המשרתות את שאיפותיהן האזוריות והאסלאמיות בעולם", ולכן דוחפות את הרש"פ לעימות עם ארה"ב. היא קראה למחמוד עבאס "ללמוד לעומק האם האינטרס הפלסטיני הוא לאבד את המשקל וההשפעה האמריקאיים במערכה על הגשמת חזון שתי המדינות וסיום הכיבוש הישראלי בגבולות 1967... והאם הוא רוצה להפוך לסמלי או שולי, בעודו מטיל על גורם אחר את תפקיד הובלת הגורל הפלסטיני, גם אם הגורם הזה הוא מדינה או מדינות ערביות." דרר'אם המליצה לפלסטינים לפנות ישירות לעצרת הכללית, שם מובטחת תמיכה של כל חברי האיחוד האירופי, ושם ארה"ב תתקשה להתנגד או להימנע בהצבעה.[34]

 

הכרה בפלסטין כמדינה משקיפה לא תביא תועלת בשטח - האני אל-מצרי הזהיר מפני "המשך המצב הנוכחי הרע, לאחר השגת החלטה מהעצרת הכללית לתת לפלסטין [מעמד של] מדינה משקיפה, הנותנת פריבילגיות דיפלומטיות וחוקיות אך אינה משנה את מצב הכיבוש בשטח. החלטה זו עשויה להפוך ל[עוד] החלטה חדשה לטובת הפלסטינים שתיווסף לעשרות החלטות אחרות, ואף תהיה פחותה [בחשיבותה] מהחלטות אחרות ובראשון החלטת החלוקה 181."[35]

 

אכזבה מחוסר יכולתה של ההנהגה ליישם ריבונות בשטחים - חוקר במרכז הפלסטיני למחקרים פוליטיים ולסקרים, ג'יהאד חרב, טען כי הפלסטינים עלולים להתאכזב כאשר יראו את קוצר ידם של מנהיגיהם ליישם ריבונות בשטחי הרש"פ לאחר הכרה במדינה.[36]

 

אזהרה מפני סנקציות חיצוניות ואנרכיה - הפרשן הפוליטי האני אל-מצרי הזהיר מפני עימות עם ישראל וקריסת הרש"פ בעקבות הפנייה לאו"ם: "תרחיש רע מאוד הוא הטלת סנקציות אמריקאיות וישראליות. האם הפלסטינים מוכנים לתוצאות התרחיש הזה ולתגובות הפלסטיניות האפשריות? [תגובות אלו] עלולות להוביל לעימות חדש עם ישראל, שעלול לגרום לקריסת הרש"פ, הסכם אוסלו ותהליך השלום, ואולי להתפטרות הנשיא והיווצרות ואקום פוליטי ברש"פ ובאש"ף, להתפשטות של כאוס ולאובדן שליטה ביטחונית."[37]

 

אזהרה מפני צעדים חד-צדדים מצד ישראל - אל-מצרי המשיך והזהיר מפני צעדים שישראל עלולה לנקוט בעקבות הפנייה לאו"ם, הנחשבת להפרה של הסכם אוסלו: "אי אפשר להסתפק בלומר שההליכה לאו"ם אינה סותרת את תהליך השלום וחידוש המו"מ. זוהי רק דעה שניתן להפריכה בקלות, מכיוון שהסכם אוסלו והמו"מ הדו-צדדי [אכן] עומדים בסתירה גמורה להעברת העניין כולו אל האו"ם. אי אפשר להתעלם מהאיום של הממשלה הישראלית, שהפסידה בטיפשותה מדינה חשובה כתורכיה, שהיא תנקוט צעדים [שונים] בתגובה על הפנייה הפלסטינית לאו"ם: ביטול הסכם אוסלו, סיפוח ההתנחלויות ובקעת הירדן, מניעת העברת מיסי המכס הפלסטיניים לרש"פ וצעדים חד-צדדיים אחרים העלולים להוביל לכפיית מדינה בעלת גבולות זמניים מצד אחד, כמו תוכנית ניתוק הזיקה שממשלת אריאל שרון ביצעה בעזה."[38]

 

הרעה בתנאי המו"מ - המשפטן הפלסטיני מוחמד אבו האשם, חוקר באוניברסיטה יורק הבריטית, טען כי הפנייה לאו"ם תבטל את אופציית המדינה האחת, שהיא לטענתו אחד מקלפי הלחץ החשובים שיש לפלסטינים במו"מ מול ישראל.[39]

 

 

כ. יעקב וְל. ברקן חוקרים את הזירה הפלסטינית במכון ממרי



[1] www.maannews.net, 17.9.2011

[2] דרך זו מתייחסת למצבים המוגדרים כאיום על השלום והביטחון בעולם; חק אל-עודה (רש"פ), אוגוסט 2011

[3] רעיון זה הועלה ע"י יועצים ובכירים ברש"פ: נמר חמאד, יועצו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס; חבר הוועד הוועדה המרכזית בפת"ח, מוחמד אשתיה; ויועץ הנציבות ליחסים בין-לאומיים בפת"ח, נביל רמלאוי; אל-קדס (ירושלים), 9.8.2011 ; אל-איאם (רש"פ), 1.7.2011

[4] www.alaahd.com, 24.9.2011

[5] ופא (רש"פ), 23.9.2011

[6] אל-חיאת (לונדון), 25.9.2011

[7] www.maannews.net, 26.9.2011

[8] www.amad.ps, 25.9.2011

[9] ופא (רש"פ), 24.9.2011

[10] ופא (רש"פ), 24.9.2011

[11] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 14.9.2011

[12] אל-איאם (רש"פ), 1.7.2011

[13] אל-דוסתור (ירדן), 18.9.2011

[14] אל-דוסתור (ירדן), 18.9.2011

[15] ופא (רש"פ), 23.7.2011

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 14.9.2011

[17] אל-דוסתור (ירדן), 18.9.2011

[19] ופא (רש"פ), 23.7.2011

[21] www.palestine-info.info, 20.9.2011, 14.9.2011

[23] www.arabs48.com, 25.9.2011

[27] אל-איאם (רש"פ), 27.8.2011

[28] אל-וטן (קטר), 28.8.2011

[29] אל-איאם (רש"פ), 27.8.2011

[30] אל-איאם (רש"פ), 28.8.2011

[31] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2011

[33] אל-איאם (רש"פ), 20.9.2011

[34] אל-חיאת (לונדון), 9.9.2011

[35] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2011

[36] ופא (רש"פ), 23.7.2011

[37] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2011

[38] אל-איאם (רש"פ), 6.9.2011

[39] www.paltoday.ps, 3.9.2011