כללי

תוכן פגישת קלינטון-ערפאת

 

כאשר העלה הנשיא קלינטון בפני משלחות ישראל ואש"ף את הצעותיו להסכם, הוא אמר שיהיה מוכן לקבל הסתייגויות במסגרת המתווה שהעלה, אך לא יקבל השגות על הפרמטרים של המסגרת עצמה. בשעה שישראל הודיעה כי היא מקבלת את הצעותיו של קלינטון עם הסתייגויות, העבירו הפלסטינים לנשיא האמריקאי מכתב השגות[1] על הפרמטרים של המתווה הכללי שקבע. הנשיא האמריקאי דבק בעמדתו והכריז כי לא ייפגש עם ערפאת ולא ינהל עמו מו"מ לפני שיקבל תשובה פלסטינית חיובית על הפרמטרים שקבע.

 

אלא שאז, שינה קלינטון את עמדתו והסכים להיפגש עם ערפאת כדי להאזין להסתייגויותיו. בעקבות הפגישה, התפרסמו ידיעות בוושינגטון לפיהן אמר ערפאת לקלינטון "כן מותנה".

 

אלא שערפאת עצמו התעטף בשתיקה. נציג אש"ף בוושינגטון, חסן עבד אל-רחמן היה הדובר הפלסטיני הראשון שמסר ל-AP, בצהרי השלושה בינואר: "[ערפאת] קיבל את הצעותיו של קלינטון עם פרשנויותיו ועקרונותיו שלו". הוא הוסיף כי, "ערפאת הציג את עמדותינו באופן חיובי. קלינטון קיבל את הדברים שהציג ערפאת וכעת זה תלוי במר ברק." [2]

 

אדוארד אבינגטון, לשעבר הקונסול האמריקאי בירושלים וכיום יועץ פוליטי לרש"פ בוושינגטון הוסיף על כך באומרו: "על פי הבנתי, הנשיא ערפאת אמר שהוא מקבל את הצעתו של קלינטון עם הסתייגויות."[3]

 

דובר הבית הלבן, ג'ייק סיוארט, התמקד בתחום הביטחוני וקבע כי לנשיא קלינטון היו הישגים בכך שערפאת הסכים לפעול להרגעת המצב ולחידוש התיאום הביטחוני עם ישראל. בנוגע לשאלת המשך המו"מ, אמר פקיד אמריקאי בכיר שביקש להישאר בעילום שם ל-AP שלפגישת ערפאת-קלינטון "לא היו תוצאות ברורות". אלא שכמה שעות לאחר מכן, הודיעה וושינגטון כי היא רואה בדברי ערפאת תשובה חיובית וכי המו"מ צריך להתחדש.

 

לקביעתם של עבד אל-רחמן ואבינגטון ולהצהרה האמריקאית כי ערפאת השיב "כן מותנה" אין עד היום סימוכין בהצהרותיהם של בכירים פלסטינים. עד כה נמנעו ערפאת ופקידיו הבכירים מלאשר טענה זו וחבר צוות המו"מ הפלסטיני, נביל שעת' אף הצהיר כי תשובת הפלסטינים תינתן לקלינטון רק לאחר כינוס ועדת המעקב הערבית בקהיר (4-1-2001), ובכך סתר למעשה את הצהרתו של דובר הבית הלבן.

 

פגישת קלינטון-ערפאת על פי מקורות פלסטיניים

ערפאת עצמו נמנע מלהתייחס בעצמו לתוכן שיחתו עם קלינטון, אבל ראש צוות המו"מ הפלסטיני, צאיב עריקאת, שנכח בפגישה, חשף כמה מפרטיה וכך עשו גם מקורות פלסטיניים שבחרו להישאר בעילום שם.

 

היומון הפלסטיני "אל-קדס" דיווח כי הפגישה נמשכה 90 דקות והשתתפו בה השרים יאסר עבד רבה וצאיב עריקאית. עוד מדווח היומון כי בפגישה "נעשה שימוש בביטויים בלתי דיפלומטיים שמטרתם ללחוץ על ערפאת". קלינטון אמר בפתח הפגישה: "נתתי לך ויתורים. הסכמתי להיפגש איתך בטרם אקבל את הסכמתך בכתב להצעות שהעברתי לך. בכך נעניתי לבקשתם של כמה מנהיגים ערביים. והנה אתה בא אלי ולא נותן לי את ההסכמה. המצב קשה והזמן שבידינו קצר מאוד."

 

ערפאת, ממשיך "אל-קדס" לדווח, הציג בפני הנשיא קלינטון את העמדה הפלסטינית בנוגע להצעות ובנוגע לסכנות העלולות לנבוע מקבלתן. בנוסף [הוא הצביע] על כך שההצעות סותרות את החלטות מועבי"ט הרלוונטיות."[4]

 

הפרמטרים למו"מ

עריקאת אמר כי בפגישה, "הביע הצד הפלסטיני את נכונותו לנהל מו"מ לגבי הרעיונות האמריקאיים, תוך התנייתו בכל ההסתייגויות הפלסטיניות. הנשיא ערפאת שב והדגיש בפני הנשיא האמריקאי שהחלטות מועבי"ט 242 ו338- עודן מהוות את מקור הסמכות לתהליך השלום. הנשיא ערפאת אמר לנשיא האמריקאי: 'אינני רוצה לרמות אותך. אתה נשיא ארה"ב שהשקיע מאמצים רבים למען תהליך השלום ואנו מעריכים מאוד את המאמצים האלה. אבל ישנם דברים [ברעיונות האמריקאיים] שלא ניתן לקבלם: הן בכל מה שקשור לכותל המערבי של אל-חרם, והן בנוגע לפליטים, לסיום הסכסוך ולסוגיות הביטחוניות.' ערפאת ביקש מקלינטון מפות מפורטות של ההצעות הנוגעות לשטח, כדי שניתן יהיה לקבל החלטה...

 

הנשיא האמריקאי האזין בקשב רב להסתייגויות ולשאלות של הנשיא ערפאת ואמר לו: האזנתי לך וכעת אני צריך לשמוע את הישראלים. לאחר מכן אתקשר אליך כדי לקבוע את הצעד הבא..." [5]

 

מקורות פלסטיניים הוסיפו על כך כי "ההסכמה הפלסטינית המותנית אינה מהווה בשום אופן הסכמה להצעות האמריקאיות כלשונן. הם אמרו כי יאסר ערפאת הציג בפני הנשיא קלינטון הסתייגויות ושאלות לגבי ההצעות האמריקאיות. קלינטון אמר כי זכותו של ערפאת [להעלות] הסתייגויות אך הציע כי שני הצדדים [הישראלי והפלסטיני] יפתחו במו"מ אינטנסיבי בניסיון לשפר את ההצעות ולדון באפשרות לקרבן לעמדה הפלסטינית."[6]

 

מקור פלסטיני בכיר אמר כי "דרושים שינויים [בהצעותיו של קלינטון], וזו תהיה הסיבה העיקרית למו"מ, אם הוא אכן יחודש. אנו מקווים כי המו"מ יביא לשינוי כך שהרעיונות יעלו בקנה אחד עם העמדות הפלסטיניות. אם לא כן, לא ניתן יהיה לחיות עם הרעיונות במתכונתם הנוכחית".[7]

 

הריבונות על הר הבית ועל הכותל המערבי

מקורות פלסטיניים מסרו כי "ערפאת שלל את ההצעה בנוגע לכותל המערבי והִקְשָה בנושא גבולותיו של הכותל ושטחו ע"פ הצעת ארה"ב והשפעתם על הריבונות הפלסטינית במתחם הר הבית."[8]

 

מדבריהם של כמה מקורות פלסטיניים עולה כי ערפאת נוקט בגישה לפיה יש להבחין בין "הכותל המערבי" ל"כותל הדמעות": "ה'הסתייגויות' שהציג ערפאת לקלינטון כללו דחייה של הריבונות הישראלית על כל "הכותל המערבי" של אל-חרם אלקדסי שהגדרתו חורגת משטח כותל הדמעות." [9] כלומר, הפלסטינים התנגדו לריבונות ישראלית על "הכותל המערבי", אך לדברי מקורות המקורבים לערפאת, הוא הסכים ל"שליטה ישראלית" על "כותל הדמעות" בלבד ו"חידש את התביעה הפלסטינית להעביר את הריבונות על כל אל-חרם אל-קדסי כולל מה שמתחתיו [לפלסטינים]."[10] למעשה, חזר בכך ערפאת על העמדה שהציג בפסגת קמפ-דיוויד, לפיה הריבונות על כל מזרח ירושלים ובכלל זה מתחם הר הבית צריכה להיות פלסטינית ולישראל תינתן "שליטה", אך לא ריבונות, על חלק מ"הכותל המערבי".

 

הפליטים

מקורות פלסטיניים מסרו ליומון הפלסטיני "אל-איאם", כי ערפאת עמד על הצורך ליישם את זכות השיבה ע"פ החלטה 194 והדגיש כי ארה"ב תמכה בהחלטה זו במשך שנים ארוכות. הוא אמר לקלינטון: "אנו רוצים ששיבת הפליטים תהיה ישימה. אל תשכח כי יש לנו ניסיון מר עם הצד הישראלי בנושא שיבת העקורים: למרות ההסכם איש מהם לא שב". [11]

 

מקורות פלסטינים יודעי דבר אמרו דברים דומים ליומון הלונדוני "אל-חיאת": "ערפאת שב והדגיש את הצורך ליישם את החלטה 194 הנוגעת לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולקבל פיצויים בעבורם ואת הצורך בהודאה של ישראל על אחריותה המוסרית והמדינית לבעיה זו." [12]

 

הרגעת המצב הביטחוני והמאבק בטרור

עריקאת אמר כי "בתגובה לתביעה האמריקאית להרגעת המצב, סקר הנשיא ערפאת את ביטויי התוקפנות הישראלית הנמשכת נגד העם הפלסטיני ואמר לקלינטון: ערינו מחולקות, עמנו נהרג, נמה"ת שלנו מושבת, אדמותינו סגורות, והחיסולים הישראליים של בני עמנו, והאחרון שבהם ת'אבת ת'אבת, נמשכים. הנשיא האמריקאי אמר שהחיסולים מגונים ולא ניתן לקבלם כלל. הנשיא ערפאת אמר לנשיא האמריקאי שהרגעת המצב בשטח תהיה רק כאשר ישראל תפסיק את כל ביטויי התוקפנות נגד עמנו."[13]

 

סוגיות הביטחון

מקורות פלסטיניים אמרו שערפאת טען כי שלוש שנים לביצוע ההסכם הן פרק זמן ארוך שיאפשר לאויבי השלום להכשיל את ההסכם. הוא דרש גם הבהרות בנוגע לסמכויות הכוחות הבינלאומיים שיפקחו על יישום ההסכם ולתפקידם.[14] מקורות פלסטינים יודעי דבר הוסיפו שערפאת "דחה את נוכחותם של כוחות ישראלים במסגרת הכוחות הבינלאומיים שיתפרסו לאורך הגבולות. הוא אמר: "אנו מוכנים שהכוחות האלה יכללו כל כוחות שהם, פרט לכוחות הכיבוש".  ערפאת התנגד גם להשארת חמישה בסיסי צבא ישראלים בבקעת הירדן ולאפשרות של עריכת אימונים צבאיים של ישראל ביבשה או באוויר בתחומי המדינה הפלסטינית"[15]

 

הגבולות וחילופי שטחים

מקורות פלסטינים יודעי דבר ציטטו את ערפאת כאומר לקלינטון: "אנו רוצים פרטים ומפות, כדי שעמנו והנהגתנו יוכלו לקבל את ההחלטות הנדרשות". ע"פ המקורות, הציע קלינטון לקיים שיחות בהן ילבנו הפלסטינים את הסתייגויותיהם עם הישראלים.[16]

 

ערפאת הביע נכונות להותיר חמישה אחוזים מאדמות הגדמ"ע בשליטה ישראלית בתמורה לשטחים בתוך "הקו הירוק" שיהיו שווים בשטחם ובערכם." [17] לדברי מקורות פלסטינים יודעי דבר, "נושא מעמד ההתנחלויות בירושלים המזרחית לא עלה בשיחה. [18]

 

סיום הסכסוך

מקורות פלסטינים יודעי דבר מסרו כי ערפאת אמר לקלינטון שהפלסטינים לא יחתמו על הסכם "שיסיים את הסכסוך" לפני הביצוע המעשי של הסכם השלום הסופי."[19] היומון "אל-איאם" מסר כי ערפאת אמר לקלינטון כי סיום הסכסוך מותנה במימושו של ההסכם."[20]