המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלת טור סעודית: ללמוד מישראל כיצד לטפל במחאות
26/8/2011


בעלת טור סעודית: ללמוד מישראל כיצד לטפל במחאות

 

במאמר ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון, אל-שרק אל-אוסט, קראה האקדמאית הסעודית אמל עבד אל-עזיז אל-הזאני, לשליטי ערב, ללמוד מהאופן שבו טיפלה ממשלת ישראל במחאות החברתיות בארץ. היא טענה כי בעוד ממשלת ישראל והעומד בראשה החלו לנקוט צעדים מהירים כדי להיענות לדרישות המוחים, נשיא סוריה בשאר אל-אסד בחר להשתמש בכוח צבאי נגד עמו. היא מתחה ביקורת על אלה שטענו כי התקיפות הישראליות בעזה באו להסיט את תשומת הלב בישראל מהמחאות הפנימיות, ומתחה ביקורת על הפלסטינים והערבים שגינו את תגובתה הצפויה של ישראל לפיגועים אלו בעודם שותקים נוכח הפצצת מחנה פליטים פלסטיני בסוריה ע"י הצבא הסורי. לדבריה, בעוד ממשלת ישראל יודעת להגדיר היטב מיהם אויביה ולפעול נגדם מחד, ומכבדת את אזרחיה מאידך, המשטר הסורי מגדיר כל אזרח סורי המאיים עליו כאויב, אך מפקיר את גבולותיה של המדינה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר.[1]

 

"שמחנו כאשר מגפת המהפכות הערביות עברה לישראל. אמרנו שזו פגיעה מדויקת בלא כוונה, שהרחוב הישראלי ימרוד וידרוש את הפלת המשטר, ואז נתניהו, שהיה בביקור בחוץ לארץ, ימהר לשוב לתל אביב, ויגייס את הצבא הישראלי בכל כוחו כדי לדכא את המוחים. הוא יירה עליהם כדורים חיים, ישפיל אותם באמצעות הכאתם בנעליים, ישליכם אל בתי המעצר וישלח אליהם את ילדיהם בתור גופות מרוטשות. או-אז המדינה העברית תתפורר ותיחלש ותיפול ותבקש מאמריקה עזרה, ובין מנהיגיה יתעוררו מחלוקות והיא תהפוך מכוח חזק לרפה, ויסתיים הסיפור הארוך של העריצות הישראלית מבלי שריס ערבי אחד יזוז.

 

אך השמחה לא נשלמה. למרבה הצער, נתניהו אכזב אותנו. נכון שהוא התעורר וחזר, אך לא כדי לבצע טבח נגד אזרחיו, אלא כדי להכיל את המשבר ולהציע פתרונות מהירים לדרישות הרחוב. הוא חש דאגה בשל כעסם עליו. אומרים שהוא ושריו לא ישנו במשך שבוע, ושנותרו ערים בלילות כדי ללמוד תוכניות טקטיות ואסטרטגיות שנענות לדרישות המוחים. וכאשר פחד שהאנשים לא יאמינו שהוא רציני, הוא הקים ועדת אקדמאים מאוניברסיטת חיפה, תל-אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים, כדי שיהיו הקול שלו בקרב הציבור, והתחייב להסכים לכל מה שיציעו. המוחים היו אלה שקבעו את הדרישות, כשהם מאשימים את ממשלת נתניהו שהיא לא חיזקה את הצדק החברתי, ולא שמה לב לכך ששיעור הצעירים בעם הישראלי עולה עם הזמן ושהצעירים האלה יתחתנו ויזדקקו להכנסה טובה יותר, למגורים במחיר הגיוני, לטיפול רפואי מתקדם ולהפחתה במיסים.

 

[אלה היו] מחאות שאינן קשורות למהפכה נגד הפחד, ההתעללות, האימה והאיומים, אלא לרצון בחיים טובים יותר. נתניהו האוהב ריב ומדון, הנכון להיכנס למלחמות קשות כדי לגאול חייל ישראלי ולהשתלט על אדמותיהם של השכנים למען עתיד ארצו, נאלץ לפרוש כנף של הכנעה ורחמים כלפי האזרח הישראלי ולבקש את חיבתו כדי לרצותו. הוא יודע היטב שהאזרח הזה הוא מי שהביאו אל השלטון והוא זה שיכול להפילו. בסוריה, הפלא ופלא, בשאר אל-אסד הניע לאחרונה את הטנקים שלו, שכמעט החלידו מחוסר שימוש, נגד עמו הדורש רפורמות, והוא חיזק את אחיזתו בכס הנשיאות בעוד הסורים, מכל ערי סוריה קוראים להפילו.

 

אינני מתפלאת על הפרשנויות הפוליטיות המוזרות שיצאו מעזה... שלפיהן התקיפות הישראליות האחרונות על רפיח, שגרמו למותם של שישה פלסטינים, באו במכוון מממשלת נתניהו כדי להסיט את תשומת הלב מהמהפכה של הישראלים ב'פנים' ולהסיח אותם מדרישותיהם; זאת, על אף שמדובר בתקיפות שבאו על רקע הפגיעה בשני אוטובוסים ישראליים באילת.

 

האמת היא שנתניהו הוא אדם המכבד את עמו, מרצון או מאונס, ואינו מעז להונותו באמצעות תחבולות כאלה, כדי... לברוח מאחריותו. העם הישראלי אינו נופל בפח משחקיהם של הפוליטיקאים. [אזרחי ישראל] אינם כמו חלק מתושבי דרום לבנון, שנצראללה השתמש בהם כמגן אנושי במלחמת 2006 והרס את בתיהם וכפריהם בעודם מריעים למזמוריו על ההתנגדות.

 

נכון שתקיפותיה של ישראל על עזה באו כדי להסיח את דעתם של אנשים מן המהפכה, אך איזו מהפכה? לא מהפכת תל אביב, ירושלים, עכו וחיפה, אלא מהפכת חומס, דרעא, חמאה ודיר אל-זור. בזמן בלתי מתאים, תקפו חמושים אלמונים שני אוטובוסים ישראליים ליד אילת והרגו שישה ישראלים. אז קרה הדבר הצפוי – ישראל הגיבה מנה אחת אפיים. טבעי שנתניהו לא יגמול לעזה ברחת לאקום ובפיסטוק איראני, וכאשר הוא פועל ועזה מופצצת בטילים והפלסטינים החפים מפשע נקרעים לגזרים – הערבים נזעקים ומגנים, הליגה הערבית מתעוררת מעלפונה כדי לגנות ולהוקיע, ואפילו הנשיאות הפלסטינית התלוננה בפני מועצת הביטחון על התקיפה העושקת... לא שמענו את הקול הרם הזה כאשר הכוחות הסוריים כתשו את מחנה הפליטים אל-רמל באל-לאד'קיה. יתר על כן, עזאם אל-אחמד, חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח, מעז להציע נימוקים מופרכים לפשע הזה, [כגון] שהצבא הסורי לא היה יכול להתרחק ממחנה פליטים זה, כי הוא עמד בדרכו, ולכן הוא נאלץ לכלול אותו בפעילותו הצבאית!

 

הלוואי שכמה מהמנהיגים הערבים יחקו את מנהיגי ישראל בדיוק שבו הם מגדירים את אויביהם ובאופן שבו הם מטפלים בהם. הישראלים רואים בכל מי שמנסה לגזול מהם את הזכות על האדמה כאויב, ומתייחסים אליו כאויב בדיבור ובמעשה, אך הם רואים בזכויות האזרח הישראלי קו אדום. ואילו מנהיגי סוריה רואים בכל מי שמאיים על המשך שלטונם אויב, גם אם הוא אזרח סורי, בעוד אדמת הגולן, למרבה הצער, היא קו ירוק."

 

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 23.8.2011