הצהרות אנטי-ישראליות מפיו של נשיא סוריה
במפגשים עם נשיאה החדש של פקיסטן (לאחר ההפיכה), ברויז משרף, ועם סגן נשיא סין השמיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, דברים נגד ישראל והציונות. להלן קטעים מדבריו בתום פגישתו עם נשיא פקיסטן:
"אנו, בסוריה, זוכרים בהערכה רבה את עמדתה של פקיסטן כלפי סוריה והאומה הערבית במהלך הסכסוך הערבי - ציוני הנובע מתוקפנותה של ישראל על האדמה הערבית. אנו מעריכים במיוחד את פקיסטן על הימנעותה מהכרה בישראל או מכינון יחסים עמה על חשבון האומה הערבית.
אנו עומדים לצדה של פקיסטן בבעייתה הצודקת ומאחלים לה למצוא פתרונות נכונים לבעיות ולאתגרים במישור האזורי. עמנו הערבי הסורי עקב בהזדהות אחרי ההתפתחויות בפקיסטן [הכוונה להפיכה] בתקווה שהעם הפקיסטני האח יזכה לעוצמה, לחשיבות האזורית והבינלאומית ולשגשוג אליהם הוא שואף, ושימשיך לתמוך ולהגן על בעיות האומה האסלאמית, ובראשן המקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות על האדמה הפלסטינית היקרה ובעיקר ירושלים.
הסכסוך הערבי - הציוני הוא סכסוך בין האמת לבין השקר; בין רוח הסובלנות והשלום של דת האיסלאם לבין דרך הגזענות והתוקפנות של הציונות המיוצגות ע"י ישראל... זהו סכסוך בין רצון לשלום המבוסס על הצדק ומתן הזכויות לבעליהן החוקיים מחד, לבין המשך התוקפנות הנפשעת והפשעים הברבריים אשר ישראל ממשיכה לבצע, מאז הייתה כנופיות גזעניות ואח"כ מדינת ערכים גזעניים שנואים ושנאה כלפי הערבים בכלל והאיסלאם בפרט.
האומה הערבית דגלה בדרך הכרעת הסכסוך באמצעות שלום צודק וכולל המבוסס על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית ועקרון האדמה תמורת השלום. לפי עיקרון זה, ישראל תיסוג מהגולן הערבי הסורי לקווי הארבעה ביוני 67, תשלים את נסיגתה מאדמת לבנון, תשחרר את העצורים הערבים מבתי הכלא שלה, ותכיר הכרה מלאה בזכות העם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים הקדושה ובזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם.
אך ישראל הגיבה לעמדה זו ברמאות ובהתחמקות ואף בתוקפנות ובביצוע פשעים, כפי שראינו ואנו עדיין רואים באדמות הפלסטיניות. הם מאיימים בתוקפנות ומתחמקים מהתחייבויותיהם כלפי הקהיליה הבינלאומית. איומים והתראות לא יסיטו אותנו מהמאבק למען שחרור האדמה הכבושה, השבת הזכויות הגזולות והחתירה להשגת שלום כולל ובר קיימא. לא ניפול עוד במלכודת ההבטחות המזויפות שתוכן אינו כברן".[1]
להלן קטעים מדברי נשיא סוריה בתום פגישתו עם סגן הנשיא הסיני:
"ישראל היא המקור למתיחות באזורנו והסיבה למלחמות בו. תומכיה, המדברים על אלימות ודורשים להפסיק אותה, מתעלמים מהמציאות לפיה ישראל מפעילה אלימות בלתי מוגבלת.
הרפובליקה העממית הסינית נקטה עמדה נחרצת ותומכת במאבקנו לשחרור האדמה הכבושה, להחזרת הזכויות הערביות הגזולות ולכינון שלום צודק וכולל באזורנו על יסוד החלטות הלגיטימיות הבינלאומית. [החלטות אלו] קוראות לנסיגה ישראלית מהגולן הערבי הסורי, השלמת הנסיגה מאדמת לבנון, שחרור העצירים הערבים מבתי הכלא [של ישראל], הכרה מלאה בזכות העם הערבי הפלסטיני להקים את מדינתו העצמאית על אדמת פלסטין וירושלים בירתה הקדושה, ואימות זכות הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם, [זכות] שבלעדיה לא יושג פתרון שיבטיח את היציבות והשלום באזור".[2]
