המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ההפגנות במצרים: "מהפכה שנייה" נגד המועצה הצבאית
17/7/2011

 

ההפגנות במצרים: "מהפכה שנייה" נגד המועצה הצבאית

 

הקדמה

ב-8 ביולי היתה מצריים עדה שוב להפגנות המוניות בכיכרות ברחבי המדינה. מחאתם של המפגינים, שחלקם מסרבים עד היום לעזוב את הכיכרות, היא נקודת מפנה ביחסים שבין העם והמועצה הצבאית במצרים. המפגינים קראו "למהפכה שנייה" נגד הכוחות המנהלים את מצרים, ובראשן המועצה הצבאית, כדי להגן על המהפכה הראשונה שהחלה ב-25 בינואר השנה במחאה נגד שלטונו של חוסני מובארכ.[1]

 

המועצה הצבאית בראשות הגנרל טנטאוי, עליה נשמעו עד כה דברי שבח והערכה מצד המפגינים והעם,  נתונה בעת האחרונה לביקורת חריפה עד כדי השוואתה לשלטון מובארכ, מושא שנאתם ומואשמת כמי שפועלת באטיות ליישום דרישות המהפכה או אף לסיכולן. המפגינים מחו על כך שהמועצה אינה באה חשבון עם מובארכ ומקורביו וכן עם רוצחי המפגינים, ועל כך שהיא רודפת את המפגינים נגדה ושופטת אותם בבתי דין צבאיים, בעוד מושחתי הממשל הקודם נשפטים בבתי משפט אזרחיים.

 

המועצה מצידה הסלימה גם היא את טון הדיבור שלה כלפי המפגינים והלגיטימיות של הפגנותיהם. לצד הצהרותיה בדבר תמיכתה בעם ובמהפכה, היא דרשה מהם לפנות את הכיכר ולשוב לחיי השגרה במצרים ואף פקפקה במניעים של חלק מהם. 

 

עם זאת, על מנת להפיג את המתיחות, החלו שלטונות מצרים להודיע על שורת צעדים במטרה לרצות את המפגינים. בין צעדים אלה: התפטרותו של סגן רה"מ יחיא אל-גמל, הודעה על החלפת שרים בממשלה הנוכחית והחלפת מושלים, הודעת משרד הפנים על פיטורי יותר מ-500 קצינים, פרסום גזרי דין של עונשי המאסר לראש הממשלה לשעבר, אחמד נט'יף, שר הפנים לשעבר חביב עאדלי ושר האוצר יוסף בוטרוס ר'אלי בנוגע לפרשת שחיתות ספציפית הקשורה לקניית לוחיות רישוי מחו"ל, הודעה על עריכת משפטים פומביים לנאשמים בהרג מפגינים; וכן הודעה על הרכבת ממשלה חדשה בקרוב.

 

למרות הודעות אלו מסרב חלק מהמפגינים עד כה לפנות את הכיכרות ברחבי המדינה עד אשר ייענו כל דרישותיהם ואף מאיים להסלים את המחאה.[2]

 

אירועי הכיכר הובילו לדיון ציבורי ער במצרים סביב תפקודה של המועצה הצבאית ולגיטימיות שלטונה. בעיתונות המצרית התפרסמו מאמרים רבים הסוקרים את הסיבות להפגנות ופורשים את הביקורת על תפקודה של המועצה הצבאית. מנגד התפרסמו מאמרים המותחים ביקורת על דרישותיהם המופרזות של המפגינים ומשבחים את תפקודה של המועצה הצבאית. רבים מהמאמרים מציינים כי הסלמה ביחסי המפגינים והמועצה הצבאית עלולה להוביל לאנרכיה ולשפיכות דמים.

 

דוח זה יעסוק במתח הגואה בין המפגינים והמועצה הצבאית כפי שהיא משתקפת בעיקר בטורי העיתונים: 

 

"מהפכה שנייה" נגד המועצה הצבאית

המחאה הנוכחית בכיכר כוונה נגד בכירי המשטר המצרי ובעיקר נגד המועצה הצבאית וראשה, מוחמד חסין טנטאוי. לצד הקריאות למילוי דרישות המפגינים, נשמעו קריאות להפלתו של טנטאוי כמו: "יפול, יפול הפילדמרשל [טנטאוי]" או "העם רוצה את הפלתו של  הפילדמרשל [טנטאוי"] בדומה לסיסמת המהפכה נגד מובארכ. כן, הוקמו עשרות דפי פייסבוק הקוראים להפלתו של המשטר הצבאי ושל טנטאוי בפרט.[3] 

 

הטורים השונים בעיתונות המצרית הצביעו גם על כך שההפגנות היו מכוונות בעיקר נגד המועצה הצבאית ולא נגד הממשלה. עבד אל-חלים קנדיל, עורך העיתון צות אל-אומה ודוברה של תנועת כפאיה, כתב ברוח זו: "על המועצה הצבאית לדעת מה חשים האנשים באמת. אנו במהפכה שנייה שנועדה להציל את מטרות המפכה הראשונה. ישנו כעס גלוי נגד המועצה הצבאית [וההפגנות הן] בבחינת אולטימאטום עממי לגנרלים. זהו כרטיס אדום לשלטון המועצה הצבאית..."[4]  

 

בעל הטור, מוחמד עלי ח'יר, כתב במאמר ביומון אל-אח'באר כי המסר של אנשי המהפכה "מיועד למועצה הצבאית בהיותה השלטון שמנהל את המדינה" וכי מיליוני המפגינים ממתינים "לתשובה מהירה מפי הגנרל חסין טנטאוי", ולא מפי אחרים. עוד כתב: "האם אלו שאליהם כוון האולטימאטום של המפגינים מבינים מהי מטרת [המפגינים] או שהם זקוקים לאולטימאטום נוסף ואחרון שיהיה בבחינת כרטיס אדום לסילוקם מהמגרש? הכדור נמצא עתה במגרש של המועצה הצבאית, שמתבקשת להיענות מיד [לדרישות המפגינים] בכיכר אל-תחריר. זאת מפני שהמועצה קיבלה את הלגיטימיות שלה מהכיכר ולא ממובארכ."[5]   

 

שלט שהונף בכיכר: "העם רוצה את פיטורי המועצה הצבאית"[6]

 

המפגינים: המועצה הצבאית מתמהמהת ביישום המהפכה

יציאתם של המפגינים לרחובות היתה בבחינת חידוש של מחאתם לאחר שנוכחו לדעת כי הנושאים למענם נאבקו במסגרת המפכה כלל לא יושמו. המפגינים האשימו את המועצה הצבאית שהיא פועלת באיטיות רבה במילוי דרישות המפגינים או אף מסכלת אותן, בין אם בשל קשריה האישיים עם חלק מאנשי המשטר הישן וקציני המשטרה ובין אם בשל כניעה ללחצים בינלאומיים. 

 

חלק מהמפלגות והארגונים שחבריהם הפגינו בכיכרות מצרים, הודיעו כי ימשיכו במחאתם ללא הגבלת זמן עד שייענו כל  דרישותיהם, והכריזו על שבע דרישות המוסכמות על רוב הגורמים המפגינים. אחת מהן קראה "להגדיר מחדש את סמכויות המועצה הצבאית כך שלא יסתרו את סמכויות הממשלה ויאפשרו לראש הממשלה לבחור את סגנו, שריו ועוזריו, זאת לאחר שהממשלה תטוהר משרים נאמני המשטר הקודם." כמו כן דרשו המפגינים: לא לשפוט אזרחים בבתי דין צבאיים, לשחררם לאלתר ולשפוט אותם בבתי דין אזרחיים; לבטל את החוקים האוסרים על הפגנות ושביתות בדרכי שלום; להקים בית דין מיוחד שידון ברצח המפגינים, לפטר את הקצינים המעורבים בכך ולערוך להם משפטים פומביים; לפטר את שר הפנים והתובע הכללי; למנות במקומם שר פנים אזרחי ותובע כללי הזוכה להסכמה לאומית, לבנות מחדש את משרד הפנים ולהכפיפו לפיקוח משפטי; לערוך משפט פומבי למובארכ ולאנשי משטרו; לבטל את הצעת התקציב הנוכחית ולהכין הצעה חדשה שתובא לדיון ציבורי.[7] 

 

הזעם ברחוב על אי יישום רוח המהפכה בא לידי ביטוי בטורים רבים בעיתונות המצרית: מצטפא אל-נגאר, בעל טור ביומון אל-יום אל-סאבע ומייסד המפלגה הליברלית אל-עדל, כתב: "העם עוקב אחר ההתפתחויות ומצפה לישועה קרובה. אולם צפייתו מתארכת והוא נדהם לגלות כי זכויותיו לא ממומשות וכי ישנה איטיות בעשיית הצדק, אטיות אשר מטילה ספק ביכולת להגשים את הצדק. העם חש כי המהפכה שלו נתונה בסכנה ולכן החליט לרדת [לרחובות] כדי לשמור עליה ולהשלים את מטרותיה."[8]

 

הסופר המצרי, עלאא אל-אסואני, מחבר רומן הביקורת המפורסם נגד שלטון מובארכ, "בית יעקוביאן", האשים את המועצה הצבאית בכך שאינה מיישמת את מטרות המהפכה במצרים. במאמר ביומון אל-מצרי אל-יום, כתב: "למרות שחלפו שישה חודשים תמימים מאז המהפכה, לא הושגה ולו דרישה אחת מדרישותיה. יתרה מכך, לעתים נדמה כאילו המועצה הצבאית מניעה את הדברים במסלול הפוך לזה של המהפכה. ביום שישי, ה-8 ביולי, שלח העם המצרי מסר תקיף לנוגעים בדבר. מיליונים ירדו לרחובות בכל רחבי מצרים כשהם דורשים מן המועצה הצבאית להגשים את דרישות המהפכה...

 

ניהולה של המועצה הצבאית לאחר המהפכה אינו מהפכני כלל. הדבר מוביל את המדינה למבוי סתום ולעימות מסוכן. מיליוני מצרים, שביצעו את אחת המהפכות העצומות בהיסטוריה, היו שבעי רצון כאשר הפקידו את מהפכתם בידי המועצה הצבאית. אולם, כעבור חצי שנה הם גילו כי דבר לא השתנה וירדו לרחוב בדרישה להגשים את דרישות המהפכה. אך נראה כאילו המועצה הצבאית לא רוצה להיענות להן.

 

דרישות המהפכה ברורות. כתבנו אותן וצעקנו אותן עשרות פעמים. הן כולן פשוטות וראויות: צדק, טיהור ורפורמה דמוקרטית. זכותנו לדעת היכן חוסני מובארכ, מה מצב בריאותו האמיתי ומדוע לא נוהגים בו כמו בכל אסיר אחר. זכותנו לדעת היכן גמאל ועלאא מובארכ, ולשלוח מישהו שיוודא שהם אכן כלואים.

 

אין מנוס מלטהר את מנגנון המשטרה מהמושחתים והרוצחים, לטהר את מנגנון המדינה כולו מנאמניו של  מובארכ ולערוך משפטי צדק פומביים לכל המושחתים והרוצחים, בראשם מובארכ ושר הפנים שלו, רב המרצחים, חביב עדלי. יש ליישם צדק חברתי תוך קביעת שכר מינימום שיבטיח חיים אנושיים לעניים ושכר מרבי שימנע גזל של אוצר המדינה. אלו דרישות המהפכה עליהן לא נוותר, יהיו הקורבנות אשר יהיו.

 

אני מקווה שהמועצה הצבאית תקשיב לקול העם לפני שיהיה מאוחר. העם המצרי שהקריב מאות שהידים ואלפי פצועים למען המהפכה מוכן להקריב עוד נפשות למען החירות. הדמוקרטיה היא הפתרון."[9] 

 

כרזה: "העם רוצה משפט למודח. האיטיות - תחילתה של קשירת קשר"[10]

 

בעל הטור, מחמד עלי ח'יר, כתב באותו עניין: "לאנשים יש ספקות רבים בנוגע למה שהם רואים סביבם. הם חשים שמנגנוני המדינה קשרו קשר לחלץ את כל אנשי המשטר הקודם מכל אותן תביעות משפטיות ובייחוד מפשע הרג המפגינים."  עוד כתב: "האם יעלה על הדעת שבממשלתו של שרף יש 13 שרים מן המשטר הקודם ועוד קוראים לה ממשלת מהפכה? מה המשמעות של השארת בכירי משרד הפנים הנאשמים בהרג מפגינים בשירות [המדינה] עד היום? בבוקר הם נוכחים בבתי המשפט ואחר כך הם שבים אל משרדיהם. כיצד מעמידים לדין את עמודי התווך של המשטר הקודם בדלתיים סגורות והציבור אינו רואה את תמונותיהם בעיתונים?... כיצד ראש הממשלה מבקש להחליף מקצת השרים ואחר כך המועצה הצבאית מתנגדת לכך. האם עצאם שרף הוא באמת ראש ממשלת מצרים? מדוע המועצה הצבאית מתנגדת להיענות לבקשתו?...

 

הימים הבאים טומנים בתוכם הפתעות, אולם הן לא יהיו כבעבר. אם המועצה הצבאית לא תשנה את עמדתה... כולנו נשלם את המחיר -  אנרכיה הרסנית שמצרים והמהפכה שלה אינם ראויים לה."[11]

 

המשטר הצבאי אינו שונה ממשטרו של מובארכ

שיאה של הביקורת כלפי תפקודה של המועצה הצבאית היה בהשוואתה למשטרו של חוסני מובארכ, מושא שנאתם של המפגינים. יצוין כי מותחי הביקורת בחרו שלא להתייחס לעובדה כי גם מובארכ וגם אנשי המועצה הצבאית השתייכו לאותה אליטה צבאית ששלטה במצרים במשך כשישים שנה. 

 

עלאא אל-אסואני טען במאמרו כי המשטר הצבאי נוקט באותן שיטות בהן נקט מובארכ וכי המועצה פועלת כשלטון יחיד, לא מעניקה עצמאות למנגנוני המדינה, ופוגעת במפגינים תוך התרברבות בדמוקרטיה במצרים. אל-אסואני כתב: "חוסני מובארכ תמיד קיבל את ההחלטות לבדו ומעולם לא חשב שהוא נדרש להסבירן לעם ... כעת אנו רואים שהמועצה הצבאית נוקטת באותה תפיסה שלטונית של מובארכ... היא  מקבלת החלטות שהמעט שניתן לומר עליהן הוא שהן לא משקפות את רצון העם או את רעיון המהפכה...

 

[כמו כן,] מובארכ הפעיל לחצים כבדים על השופטים כדי שיהפכו לכלי בידו. רוב השופטים התנגדו ללחצים אלו, אולם חלקם נענו להם ופיקחו על הזיופים בבחירות... [היום], למרות הדרישות החוזרות ונשנות של בכירי השופטים לטהר את מערכת המשפט [משופטים מושחתים], חלפו שישה חודשים מאז המהפכה והמועצה הצבאית לא קיבלה ולו החלטה אחת בנוגע לעצמאות מערכת המשפט או טיהורה...

 

בתקופת מובארכ מנגנוני הביטחון התנהגו בברבריות. עשרות אלפי מצרים היו נתונים להפרות [של זכויות אדם] ולעינויים במטות ביטחון המדינה ובסניפי המשטרה, [בעוד] מובארכ לא היה מחמיץ שום הזדמנות להתרברב על השינוי הדמוקרטי לו היתה עדה מצרים בתקופתו. היום אנו מוצאים שהמועצה הצבאית משבחת בהודעותיה את המהפכה ומדגישה את שלטון החוק, אך בה בעת היא מעבירה אלפי אזרחים לבתי הדין הצבאיים. הם נעצרים ולו בגלל השתתפות בהפגנה או בעצרת ועומדים בפני בתי דין צבאיים שעלולים לשלחם למספר שנים לבתי כלא צבאיים. זאת בעוד מי שרצחו את המצרים, שדדו אותם ופגעו בכבודם נשפטים בבתי דין אזרחיים.

 

בסופו של דבר מה שכובל את המועצה הצבאית ומונע ממנה להגשים את דרישות המהפכה זאת העובדה שהיא נוקטת באותה מדיניות בה נקט חוסני מובארכ. לעולם לא נטיל ספק ביושרה של המועצה הצבאית או בדבקותה בהצלחת המהפכה. אולם, יהיו כוונותיה טובות ככל שיהיו, המועצה [הצבאית] אינה יכולה לסלק את משטרו של מובארכ כדי לבנות משטר חדש, בעודה נוקטת באותן שיטות בהן נקט מובארכ."[12] 

 

במאמר באתר העיתון המצרי אל-דוסתור, כתבה עאישה אל-גיאר באותו עניין: "רבותיי, מנהיגי המועצה הצבאית המצרית, המנהלים את ענייני המדינה והנתינים, מי אתם? האם אתם מפקדי הצבא שהכריז על נטייתו לטובת המהפכה בצורה מלאה... או שאתם מפקדי משטרו של מובארכ ואחד מגלגלי השיניים של המערכת, שאין אלא לשנות אותם בכללותם כדי שהמערכת תשתנה?

 

האם הייתם אלו שהתנגדו לרעיון ירושת השלטון... או שחשבתם שהסכנה הגדולה איננה ירושת השלטון, אלא האח"ס, הליברלים, הסלפים וכל אחד [אחר] שיבואו לאחר אנרכיית המהפכה, והייתם משוכנעים שמה שנפל וחלף [הכוונה למשטר מובארכ] היה הטוב ביותר למצרים? האם אתם מאמינים שמה שקרה הוא אכן מהפכה, שדרישותיה אכן לגיטימיות, במציאות ולא רק בהודעותיכם [מן השפה ולחוץ], ושחובה למלא דרישות אלו ללא דיחוי, או שאתם מאמינים שמדובר באינתיפאדה של צעירים, כמו אינתיפאדת הגנבים, כפי שתיאר [נשיא מצרים לשעבר, אנור] סאדאת [את מהומות המזון במצרים בינואר 1977]...?

האם אתם מאמינים בדמוקרטיה, האם אתם חושבים שהיא הדרך לקדם את מצרים וסבורים שהעם צריך לחיות בחירות ולבחור מי ישלוט בו, או שאתם כופרים בדמוקרטיה וסבורים כי היא אינה מתאימה לנו, שהקלפיות יבחרו את האסלאמיסטים, שמצרים תהפוך לעיראק ואפגניסטן וששלטון הצבא או נאמניכם הוא הערובה לעתיד? האם אתם מייצרים מחדש את משטרו של מובארכ?... זה לעולם לא יקרה, לעולם לא נרשה לכם..."[13]

אבחנה בין המועצה הצבאית לבין הצבא

אחת הדרכים להתמודד עם הסתירה שבין הביקורת החריפה נגד המועצה הצבאית מצד אחד לבין  תדמיתו המוערכת של צבא מצרים ברחוב המצרי, היתה הטענה כי המועצה הצבאית והצבא המצרי הם גופים שונים אשר יש להבחין ביניהם. עורך צות אל-אמה, עבד אל-חלים קנדיל, כתב בשבועון: "הכדור עכשיו במגרש של המועצה הצבאית. ואיננו אומרים במגרש של הצבא המצרי. הצבא המצרי הוא חלק מהעם המצרי. אי אפשר להפריד בין אחדות העם והצבא. פעולות המועצה הצבאית, למרבה הצער, סותרות את עקרון אחדות העם והצבא. האנשים מטילים ספקות לגבי האמת בנוגע לדברים המתרחשים ויש להם זכות לעשות זאת."[14]     

 

גם בעלת הטור עאישה אל-גיאר ערכה אבחנה בין המועצה הצבאית לצבא המצרי: " המועצה הצבאית איננה הצבא המצרי. הצבא המצרי הוא מתנתם של המצרים, הוא חשוב מהנילוס, הוא אציל מהפירמידות, הוא מצרים על כל רבדיה, הגיאוגרפיה וההיסטוריה שלה. אין לי כל ספק שהמועצה המצרית רוצה בטוב עבור מצרים והטוב [עבורה] בא מן הכיכר. התקבצו בכיכר. אם מצרים נתונה בסכנה – היא איננה מן הכיכר. צעירי מצריים שבכיכר יגנו על מצרים ועליכם.  אם אתם רוצים בטובתה של מצרים, רדו לכיכר."[15]

שלט: הצבא שלנו המועצה [הצבאית] שלהם[16]

 

הודעת המועצה הצבאית מחריפה את המתיחות

ההודעה הרשמית של המועצה הצבאית מפי הגנרל מחסן אל-פנגרי ב-12 ביולי, החריפה את המתיחות עם המפגינים, הן בשל תוכנה והן בשל נימתה המאיימת. בהודעתה הביעה המועצה את תמיכתה בעם ובדרישותיו הלגיטימיות אך הזהירה מפני מחאותיהם של בעלי אינטרסים אישיים הרוצים לזרוע אנרכיה במדינה.

 

בהודעה נאמר "המועצה העליונה של הכוחות המזוינים הכריזה מתחילת המהפכה על נטייתה המלאה לטובת העם והבטיחה לעמוד לצדו במטרה למלא את דרישותיו הלגיטימיות במסגרת החוקית של החוקה והחוק." במקביל הדגישה המועצה כי "היא לא תוותר על תפקידה בניהול ענייני המדינה בתקופה מכרעת זו בהיסטוריה של מצרים".

 

בהודעה נטען כי חלק מהמפגינים סוטים מן המחאה בדרכי שלום, פוגעים באינטרסים של המדינה והאזרחים ומונעים מעניינים אישיים הגוברים על צרכיה העליונים של המדינה. כן נמתחה ביקורת על מי שפועלים לערעור היציבות ומפיצים סיסמאות וידיעות כוזבות הגורמות לפילוג, מרי אזרחי, והרס המולדת.

המועצה קראה לאזרחים להתנגד לכל התופעות המעכבות את החזרה לשגרת החיים והזהירה כי   "הכוחות המזוינים לא ירשו לאיש לעקוף את השלטון וחוקיותו". עוד נאמר כי ינקטו כל הצעדים החוקיים הנדרשים בהתמודדות מול "האיומים הפוקדים את המולדת ומשפיעים על האזרחים ועל הביטחון הלאומי".

 

כמו כן, בהודעה נטען כי "המועצה הצבאית מחויבת לתוכניתה לניהול ענייני המדינה במהלך תקופת המעבר בכך שיערכו תחילה בחירות למועצת העם ומועצת השורא ורק אחר כך תגובש חוקה חדשה, ויערכו בחירות לנשיאות." זאת על רקע קריאתם של רבים מהכוחות הפוליטיים במצרים לדחות את הבחירות לפרלמנט המצרי ולגבש תחילה חוקה חדשה.[17]

 

לאחר ההודעה נשמעו מחאות רבות על תוכנה ועל טון הדיבור של דוברה, מחסן אל-פנגרי. הסופר המצרי, מחמוד אל-ורדאני, אמר ליומון אל-אהראם: "ההודעה מחזירה אותנו לנקודת ההתחלה עוד הרבה לפני ינואר [תחילת ההפגנות במצרים]" לדבריו אין זה ראוי לנהוג עם המתקוממים בטון מאיים.[18]

 

ואיל קנדיל, בעל טור ביומון המצרי אל-שורוק, כתב במאמרו: "בחירתו של אל-פנגרי למסור את ההודעה הזועמת הזו טומנת בחובה יותר ממסר [אחד], שכן אם [האיש] שתווי פניו נחקקו בזיכרונם של האנשים כ[פניו של האדם] הקרוב ביותר אל רוח המהפכה מדבר בטון זועם כזה - שעולה ממנו ריח של איום על המתקוממים והמפגינים - הרי שעל כולנו להבין את תגובת המועצה הצבאית לפעילויות ולדרישות הציבוריות ההולכות וגוברות מאז [הפגנת] המיליונים ב-8 ביולי [2011], בבחינת 'די לחכימא ברמיזא'.

 

זה באשר לצורת [הגשת ההודעה]. באשר לתוכנה, הרי שהדבר המסוכן בהודעתו של אל-פנגרי היה דבריו: 'הכוחות המזוינים קוראים לאזרחים הנכבדים לעמוד נגד כל התופעות אשר מסכלות את חזרתם לשגרה של בני עמנו העצום ולהתנגד לשמועות המטעות'... הניסיון להשחיר את התדמית האצילה של הפגנות [המחאה] בקהיר, באלכסנדריה ובסואץ ולשחק ברגשותיו של מה שמכונה 'הרוב הדומם' לא ישא פרי. התנהגות זו היא בלתי מוסרית ובלתי מקצועית והיא יוצאת מתוך הנחה שאלפי המפגינים למען השלמת ההפיכה מנותקים מהעם המצרי. [למעשה] כל אחד מהמפגינים המכובדים הללו הוא שגריר של משפחה מצרית [אחת] שיתר בניה יושבים בבית ומדקלמים את אותן הסיסמאות ואותן דרישות שמעלים אלו שיצאו לכיכרות. לכן, ההסתה נגד [המפגינים] והקריאה לעם לצאת נגדם טומנת בחובה סכנות רבות שהמולדת לא תוכל לשאתן אם יתממשו חלילה וחס."[19]  

מאתרי הפייסבוק שמחו על טון הודעתו של אל-פנגרי[20]

 

הגנה על המועצה הצבאית: בלעדיה יהיו מעשי טבח כמו בתימן, סוריה ולוב

לצד הביקורת נגד המועצה הצבאית התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים בשבחה ובשבח תפקודה. סלאמה אחמד סלאמה, מנהל מערכת היומון המצרי אל-שורוק ולשעבר עורך ביומון אל-אהראם, כתב: "כל מהפכה אינה יכולה לרשום הישגים אם היא ממשיכה לרקוד לפי [החליל] של הרחוב [שנגינתו] עצובה אך רועשת... האיש ברחוב יודע שגם אם מאשימים את הכוחות המזוינים שהם פועלים באיטיות, הרי שהם הגיבוי היחיד לאינטרסים של העם, שאם לא כן, יהיו במצרים מעשי טבח כפי שיש בתימן, בלוב ובסוריה.

 

המהפכה איננה של מהפכנים בלבד. המהפכנים צריכים לחוש [גם] את הדופק של העם ואת בעיותיהם של האנשים, ולשקף את כאבם ותקוותיהם, אם הם באמת רוצים שהמהפכה תימשך והמהפכנים לא יוותרו על עקרונותיהם. כמה מהפכות חיסלו את אנשיהן עקב מחלוקות, תאוות השלטון והתשוקה להנהיג.

 

חייבים להודות שלא כולנו הולכים באותה המהירות. יש הבדל בין מהירותה של תנועת המהפכה לבין [מהירות] ההיענות של המועצה הצבאית בניהול המדינה... [כמו כן] מערכת המשפט חייבת להישאר איתנה גם אם מתחילים להיראות בה פגמים. הדבר המסוכן ביותר הוא שמערכת המשפט תהיה חשופה לזעזועים או ללחצים העלולים לערער את מאזני הצדק. אנו יכולים לדרוש לטהר [את מערכת המדינה מאנשי המשטר הקודם] ולהאיץ את המשפטים ופסקי הדין. אי אפשר להשתמש בגיליוטינה או בשיטות של עקירה מן השורש שהיו נהוגות במהפכות אחרות שאחת מהן היא מהפכת יולי [מהפכת הקצינים ביולי 1952], שהשאירה מאחוריה טרגדיות ועוולות עליהן אנו מתחרטים שנים רבות."[21]

 

אחמד מוסא, מנהל מערכת היומון אל-אהראם כתב: "המסרים של המועצה העליונה נועדו לחסום את הדרך בפני אלו המעוניינים באנרכיה, באמצעות הפעלת לחצים, איומים, הפחדות ופגיעה באינטרסים של התושבים ובאוצרות המדינה. דבר זה עלול להשפיע על המצב הכלכלי, על היציבות, על הבורסה, על ההשקעות ועל תנועת היצוא וכן עלול להשבית את הייצור, להבריח משקיעים רבים וליצור קיפאון בתיירות.

 

אף אחד – יהיה אשר יהיה – לא יחטוף את המולדת הזו. כפי שקבעה המועצה העליונה, היא לא תרשה בשום דרך לעקוף את השלטון וחוקיותו. זהו מסר לאלו הפועלים יומם וליל לזרוע פירוד, סכסוך [בקרב התושבים] ולהפיץ שמועות, למען תוכנית שהוכנה בקפידה למען טובתם האישית ולא למען האינטרסים של מולדת שעל  אדמתה חיים 85 מיליון איש. הקלפיות הן האמצעי שישקף את רצון המיליונים [ותוצאותיהן] יכובדו על ידי כולם...  העם המצרי לא ירשה להטיל ספק במועצה העליונה, [שאנשיה] הם אלו שעמדו מההתחלה לצד דרישות העם. ועלינו לפעול בתבונה כדי לא לפגוע בתדמית המדינה."[22]

 

תנועת האחים המוסלמים חותרת לדרך אמצע

מעניינת במיוחד היתה עמדת תנועת האחים המוסלמים ביחס לעימות בין המועצה הצבאית למפגינים, זאת במיוחד בצל ההאשמות המופנות כלפיה בכריתת ברית עם אנשי המועצה הצבאית.[23] תנועת האחים המוסלמים הודיעה בתחילה כי לא תשתתף בהפגנות ב-8 ביולי, אולם בצעד מפתיע, יום לפני ההפגנה, שינתה את עמדתה והודיעה כי תשתתף בהפגנות. על פי דיווחים, השינוי בעמדה היה לאחר ויתור מצד מארגני ההפגנה על הדרישה לגבש חוקה חדשה טרם עריכת הבחירות. התנועה לא תמכה בהמשך שביתת השבת בכיכרות לאחר ההפגנה ביום שישי ולא חתמה על מסמך שבע הדרישות של המפגינים.

 

לנוכח המתיחות הגואה בין המפגינים והמועצה הצבאית מנסים בכירי התנועה להביע הזדהות  עם חלק מהמפגינים אשר דרישותיהם תואמות למדיניות התנועה ובמקביל מביעים אמון ביכולתה של המועצה הצבאית להיענות לדרישות אלה בלבד.

 

המדריך הכללי של התנועה, מחמד בדיע ביקש מהמצרים להתאחד ולעמוד לצד הכוחות המזוינים והמועצה העליונה שלהם "ולהעריך את תפקידה בשמירה על המהפכה במקום למתוח ביקורת עליה."[24] ד"ר מחמד ר'וזלאן, חבר בלשכת המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים ודוברה של התנועה, הביע תמיכה בהודעת המועצה הצבאית ובמיוחד בכוונתה לקיים בחירות בעתיד הקרוב טרם גיבוש החוקה. לטענתו, בידי המועצה מידע חשאי בנוגע לסכנות האופפות את המדינה אשר מחייבות טיפול בכל דרך. כמו כן, אל-ר'וזלאן קרא לצעירים בכיכר אל-תחריר לפנות את הכיכר ולא להתעמת עם המועצה הצבאית כדי ששלב המעבר יחלוף בשלום.[25] התנועה גם הודיעה כי לא תשתתף בהפגנות ב-15 ביולי 2011.

 

במאמר שפרסם סגן יו"ר מפלגת האח"ס "החירות והצדק", ד"ר עיסאם אל-עריאן הוא קרא למועצה הצבאית להיענות לחלק מדרישות המפגינים ובמקביל הביע את בטחונו בכך שהמועצה הצבאית תיענה לדרישות העם. אל-עריאן כתב: "המסר של [הפגנת] ה-8 ביולי [2011] היה מופנה לאחראים על ניהול המדינה – המועצה הצבאית, משרדי הממשלה בכלל, ומשרד הפנים בפרט, ומערכת המשפט המצרית הנהנית מאמון העם.

 

חשיבות מסר זה של ה-8 ביולי היא בכך שהוא הגיע מצד כל הכוחות הפוליטיים והלאומיים בהסכמה, לה המתינו כמה חודשים. זאת לאחר שהיו מי שניסו להתלכד נגד רצונו הברור של העם במשאל העם ב-19 במרץ [2011], ועדיין מתעקשים לקרוא תיגר על הרצון העממי ולנסות לפלג מחדש את השורה הלאומית [בקריאה לגבש תחילה חוקה ורק אח"כ לערוך בחירות[26]]...

 

ה-8 ביולי היה באמת [יום] היסטורי. התפללתי את תפילת יום שישי בכיכר אל-תחריר יחד עם בני. פגשתי בכיכר קבוצות שהגיעו מכל המחוזות. הרוח של ינואר ופברואר שבה מחדש לכיכר. יש מי שמתעקשים להרוג שוב את הרוח הזו על ידי העלאת עניינים שבמחלוקת ודרישות שאין לגביהן הסכמה...

אולם אנו יודעים שאתם [חברי המועצה הצבאית] בני העם הזה, שיצאתם מרחמו, שינקתם מחלב אמהותיו, ששתיתם מהנילוס שלו, שגדלתם על אדמתו, שתחת שמיו נשבעתם אמונים למולדת ולא לנשיא, לעם ולא למשטר, תעמדו בהתחייבותכם לעם. שכן עקבנו אחר הודעותיכם בזו אחר זו, והייתם ברורים ביותר במהלך המהפכה. האם השתניתם? או שהתנאים השתנו? האם אתם עומדים עדיין בהתחייבויותיכם? או שמא קרו דברים?

אנו רוצים לשמוע מכם תשובה ברורה. אנו בטוחים שאתם נשמעים למצפון האמונה, למצפון הלאומי וליצר השלום שלכם. אנו אומרים לכם: העם נשבע לטהר את המדינה, להפיל את המשטר ולעשות צדק. העם הזה יקיים את שבועתו והוא רוצה שתהיו לצידו."[27]

 



 [1]ר' דוח ממרי: "ההתקוממות במצרים: כרוניקה של כישלון ידוע מראש" שצפה את המחאה נגד המשטר הצבאי. 

[2] כך למשל איימו המפגינים לשבש את התנועה בתעלת סואץ. ראה: אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.7.2011.  http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?Art... href="http://www.almasry-alyoum.com/article2.aspx?ArticleID=303689"> 

[4] מתוך טורו של חסנין  כרום. אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.7.2011. 

[5] אל-אח'באר (מצרים), 10.7.2011. 

[7] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.7.2011.

[8] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 10.7.2011.

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.7.2011.

[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.7.2011.

[11] אל-אח'באר (מצרים), 10.7.2011.

[12] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.7.2011.

[13] אל-דוסתור (מצרים), 10.7.2011

[14] מתוך טורו של חסנין כרום. אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.7.2011. 

[15] אל-דוסתור (מצרים), 10.7.2011

[18] אל-אהראם (מצרים), 12.7.2011

[19] אל-שורוק (מצרים), 13.7.11

 [21]אל-שרוק (מצרים), 11.7.2011.

[22] אל-אהראם (מצרים), 13.7.11

[23] ביקורת נשמעה כלפי המועצה הצבאית בעניין זה. נטען כי היא מערבת יתר על המידה את אנשי תנועת האחים בתהליכים פוליטיים במדינה ומדירה את אנשי המהפכה. כראיה ציינו את הרכב הוועדה לגיבוש תיקונים לחוקה שכללה אנשי אחים מוסלמים ובכללם יושב ראש הועדה, טארק אל-בישרי. ראיה אחרת היתה התנגדותם המשותפת לדחיית הבחירות לפרלמנט, דרישה אותה מעלים הכוחות הפוליטיים החילונים והליבראלים במדינה.

[24] אל-חיאת (לונדון), 14.7.2011

[25] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 13.7.2011. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.7.2011.

[26] משאל העם על תיקוני החוקה שנערך בחודש מרץ היה במוקד עימות פוליטי בעל מימד דתי ועדתי בין תנועת האחים המוסלמים והסלפים, לבין הכוחות החילונים, הליבראלים והקופטים. האחים המוסלמים והסלפים ניהלו תעמולה אינטנסיבית "בעד" התיקונים לחוקה ופרסמו פתוות לפיהן הצבעה "נגד" התיקונים מנוגדת להלכה המוסלמית. לשיטתם חשוב להצביע בעד התיקונים לחוקה כדי לשמור על האסלאם ולסתום את הגולל בפני אפשרות של תיקון הסעיף השני בחוקה הקובע כי השריעה היא המקור הראשי לחקיקה. המתנגדים לתיקונים דרשו לנסח חוקה חדשה ובכך למעשה לדחות את מועד הבחירות. הם האשימו את האחים כמי שפועלים יחד עם נציגי המשטר הקודם להעברת תיקוני החוקה בשל יכולתם להתארגן לקראת הבחירות תוך זמן קצר. כיום גם לאחר אישור התיקונים לחוקה, דורשים חלק מהמפגינים לגבש תחילה חוקה ורק אח"כ לערוך בחירות.