המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
העיתונות הסעודית בביקורת נגד איראן ונגד משטרו של אסד
7/7/2011


העיתונות הסעודית בביקורת נגד איראן ונגד משטרו של אסד

 

עם הסלמת המחאה בסוריה, ובפרט בעקבות האירועים בג'סר אל-שור'ור, הרבתה לאחרונה העיתונות הסעודית המתפרסמת בממלכה לעסוק במהומות בסוריה ולבקר את מדיניותו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, כלפי המפגינים. הביקורת בעיתונות הסעודית החלה להופיע לאחר התעלמות כמעט מוחלטת מהמחאות בסוריה בחודשיים הראשונים מאז פריצתן[1].

 

מאמרי הביקורת טענו כי המצב בסוריה הגיע לנקודת האל-חזור ומחייב עריכת רפורמות משמעותיות במדינה.[2] עם זאת, מאמרים אלו נמנעו מקריאה להדחתו של אסד או להפלת משטרו. הדבר משקף את המדיניות הסעודית הרשמית הנמנעת מעיסוק יתר בענייני פנים של מדינות אחרות וקריאות להדחת שלטון אחר, עיסוק אשר בהכרח עלול להשפיע על השיח הפוליטי בתוך סעודיה.

 

בביקורתם כלפי המתרחש בסוריה, התייחסו הכותבים גם לקשריה הטובים של סוריה עם איראן, חלקם אף האשימו את איראן במעורבות בדיכוי המהומות. התייחסות זו לאיראן באה על רקע היחסים המתוחים בין סעודיה לאיראן עקב האירועים בבחרין.[3] 

 

הביקורת בעיתונות הסעודית הרשמית כלפי סוריה משקפת הידרדרות ביחסי סעודיה-סוריה. עם עיסוקה בענייני הפנים הסוריים, שברה העיתונות הסעודית שתיקה בת שנתיים בנוגע לסוריה ומדיניות משטרה. בינואר 2009 הוביל המלך עבדאללה מדיניות של פתיחות מול סוריה במטרה להרחיקה מן הציר האיראני. עקב כך, העיתונות הסעודית שהייתה מורגלת בביקורתה כלפי סוריה מאז 2005, נמנעה לחלוטין מלבקר את מדיניותו של בשאר אל-אסד והמעיטה בעיסוק בעניינים הקשורים לסוריה.

 

הידרדרות היחסים בין סעודיה לסוריה היא אחד הגילויים של התמורות והשינויים במאזני הכוחות במזרח התיכון עקב גל המחאות הפוקד את העולם הערבי בחודשים האחרונים. ייתכן שסעודיה, המנהלת עימות קשה עם איראן, מקווה כי החלשתו של משטר אסד תסייע לה בדרך כלשהי בעימות זה ותגביר את כוחו של הציר האנטי איראני במזה"ת.[4] בהקשר זה, התייחסו המאמרים גם למעורבות התורכית בסוריה כמשקל נגד למעורבותה של איראן במדינה, אולם חלקם הביעו התנגדות למעורבות תורכית זאת.   

 

להלן קטעים מהמאמרים בעיתוני סעודיה, שעסקו בנושאים אלה:  

 

ההבטחה לרפורמות היא מן השפה ולחוץ

מאמר מערכת ביומון הסעודי אל-וטן רמז כי המשטר הסורי אינו אמין וקרא לעריכת רפורמות בסוריה: "... מי שמכיר את המשטר הסורי המושתת בראש ובראשונה על ביטחון, [והמציב] בתחתית סדר העדיפויות שלו את שאר ענייני המדינה כמו כלכלה, חברה ופוליטיקה תמה כיצד משטר ברזל זה מציג עצמו באמצעי התקשורת שלו כקורבן של חבורות חמושות המסוגלות להתקדם בקלות מדרעא שבדרום המדינה לדיר אל-זור וג'סר אל-שר'ור שבצפונה, בסמוך לגבול התורכי, עבור בחומס, חמאה, אדלב והאזור הכפרי של דמשק... מי שצופה בטלוויזיה הסורית או קורא בעיתונים ובאתרים אלקטרוניים... תוהה: האם זה באמת מה שקורה בסוריה?...

 

הרפורמות שהמשטר הציע - ביטול חוק החירום, החנינה הכללית, חוק המפלגות, חוק התקשורת והקמת ועדה לדיאלוג לאומי – לא יצאו לפועל עד היום. הזמן מתבזבז בפגישות שאינן משכנעות את המוחים, אפילו לא את אלה שדמשק מכנה 'האופוזיציה הלאומית'. הדבר מעלה סימני שאלה לגבי מידת רצינותו [של המשטר] ביחס לרפורמות אלה ויישומן הקרוב. כל ערבי נאמן מייחל ליציבות בסוריה וככל שהנהגתה תמהר לערוך רפורמות, כך היא תרצה את הבכירים והעמים הערביים. ככל שהיא תתעכב, המעגל הערבי והבינלאומי יצר עליה".[5]      

 

תורכיה עשויה להוביל מהלך בינ"ל בסוריה

במאמר מערכת אחר ביומון אל-וטן נכתב: "... רבים שברו את שתיקתם כלפי המתרחש בסוריה. לעמדות האמריקאית והאירופאית הצטרפה העמדה התורכית הנחרצת, שהתבטאה בהצהרותיו של ראש הממשלה ארדואן..., בסירוב תורכי לדרישה להחזיר את הפליטים הסוריים ובקשיחות כלפי האלימות המתנהלת שם...

 

שבירת השתיקה הבינלאומית כלפי סוריה מעידה על כך שהמצב הסורי [עומד להשתנות] וצפוי שהמהלכים הבינלאומיים כלפיה יקבלו אופי רציני יותר תחת פיקוח האו"ם. ייתכן שההצהרות והעמדות התורכיות הן הסימן הממשי למגמה הבינלאומית, שכן תורכיה הבהירה כי אינה שוללת אפשרות של התערבות צבאית בסוריה, [ולכן] היא המוקד למהלך עתידי כלשהו כלפי סוריה. [הצהרה זו] העבירה את הכדור עכשיו למגרש הסורי, ולצעדים הסוריים בימים הקרובים תהיה השפעה גדולה לא רק על סוריה, אלא על האזור כולו".[6]   

 

המשטר הסורי בחר בעימות פנימי במקום בדמוקרטיה

יוסוף אל-כוילית, כותב מאמר המערכת ביומון אל-ריאד, הביע אכזבה משלטונו של אסד הבן תוך שהוא משווה אותו לשלטונו של אביו. אל-כוילית טען כי סוריה נמצאת בצומת דרכים בין תורכיה לאיראן והזהיר מפני התערבות צבאית בינ"ל בסוריה אם זו לא תשכיל לבנות מדינה דמוקרטית:

"הזדמנויות רבות הפכו את סוריה לציר מרכזי באזור... הנשיא חאפט' אל-אסד שנפטר היה בעל מדיניות פרגמאטית שבאמצעותה הוא כונן ברית עם איראן מבלי לאבד את תפקידו הערבי. הוא השתתף במלחמה למען שחרור כווית, משום שנחשף לתוקפנותו של סדאם [חוסיין] ואיבד את אמונו בו. במהלך שיחותיו עם יריביו וידידיו הוא זכה לכבוד מיוחד מצידם, תוך [שהם] מתעלמים מטעויותיו הפוליטיות הפנימיות...

 

עם הגיעו [לשלטון] עורר הבן בשאר אופטימיות בקרב הסורים וזולתם. כצעיר שחי והתחנך במערב, הוא עורר תקווה שיבנה את מדינתו מחדש ברוח שונה... אך הרוח נשבה [לכיוון] הפוך: צבאו יצא מלבנון בשל לחץ בינ"ל ונישואי התענוג [מותעה] שלו עם איראן באו לפצות על היציאה מלבנון, באמצעות קשרי חיתון עם חזבאללה...

 

במקום שסוריה תשחק בחוכמה בין שני כוחות אזוריים [איראן ותורכיה] ותבנה תחילה את [חזיתה] הפנימית  במסגרת מערך שיהווה בסיס למדינה דמוקרטית, היא השתמשה בזרועה הצבאית נגד עמה והפכה את איראן ותורכיה לשחקניות בתוכה... סוריה הגיעה לצומת דרכים והחשש הוא שהקהילה הבינ"ל תפעיל לחץ וחרם שיובילו להתערבות צבאית. זו אפשרות ממשית שתורכיה הזהירה מפניה ...האם דמשק תקשיב לעצה?"[7]

 

פניה לאיראן ולחזבאללה: הסירו ידיכם מעל סוריה

פרשן ביומון הסעודי אל-ג'זירה, ג'אסר אל-ג'אסר, מתח ביקורת על המעורבות האיראנית בסוריה, וקרא לאיראן ולחזבאללה להניח לסורים להתמודד בעצמם את המשבר אליו נקלעו, תוך שהוא מדגיש כי הפתרון הרצוי הוא דיאלוג עם המשטר: "... השתיקה על הנעשה לסוריה, בתוך סוריה ומחוצה לה אינה מקובלת. אנו צופים... בסבל של קרובינו בסוריה, בייסוריהם ובאלימות כלפיהם מצד גורמים רבים מתוך סוריה ומחוצה לה ואומרים: די...

 

אין לשתוק על המצב בסוריה: כולם פונים לעם הסורי ומייעצים לו כיצד לנהוג במשבר, בעטיו נהרגים כל יום חפים מפשע. כיצד קשורים האיראנים לעתידה של סוריה? מה רוצים מסוריה מפקד משה"מ, אל-ג'עפרי, מפקד כוחות אל-קודס של משה"מ, קאסם סלימאני וראש מנגנון המודיעין של משה"מ, תאא'ב? מה רוצה [מזכ"ל חזבאללה],חסן נצראללה, וכיצד הוא מעז להאשים את העם כולו בקשירת קשר?

 

מה ההבלים האלה? משכו ידיכם מסוריה, אתה [נצראללה] , ומיטיביך האיראניים. תנו לעם  [הסורי] להגיע להבנות ולנהל דיאלוג עם הנשיא ועם ממשלתו, מעל שולחן המו"מ או באמצעות הפגנות, שהן סוג של דיאלוג.

 

הסירו ידיכם מעל סוריה! העם הסורי מרד נגד הכיבוש האיראני. הוא אינו דומה לעיראקים אשר נפלו בפח של ההגמוניה האיראנית, ואינו כמו הלבנונים הנשלטים על ידי איראן באמצעות ארגונך, חסן נצראללה!"[8]

דרוש פתרון שיחליש את איראן ויחזק את סעודיה

במאמר שכותרתו "הנשיא הסורי איבד את הלגיטימציה להמשיך לשלוט", ביומון הסעודי אל-אקתצאדיה, טען המרצה ליחסים בינ"ל באוניברסיטת נברסקה באומהה, ד"ר חסן אל-ברארי, כי סוריה הגיעה לנקודת האל-חזור וכי הפתרון הוא בעריכת רפורמות מחד, והחלשת מעמדה האזורי של איראן וחיזוק מעמדה של סעודיה מאידך:

 

"הצהרתה של שה"ח האמריקאית, הילרי קלינטון, כי הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, איבד את הלגיטימציה שלו אינה אבסורדית. כך גם דבריו של שה"ח הצרפתי, אלאן ג'ופה כי צרפת מוכנה לדרוש ממועצת הביטחון לקיים הצבעה על גינויה של סוריה בשל הדיכוי הברברי של המחאות הדורשות דמוקרטיה, תוך שהוא מציין כי הנשיא הסורי איבד את הלגיטימציה שלו להמשיך לשלוט והגיע הזמן שמועצת הביטחון תצהיר על עמדותיה בפומבי...

 

השינוי [בסוריה] צפוי, והתרחשותו עלולה להוביל לגושים אזוריים חדשים... על כן, אני מוצא שתורכיה, ארה"ב, חזבאללה, בנוסף לאיראן ולישראל מתעניינות בדינמיקה של [האירועים] בסוריה...

 

המהלכים התורכיים... אינם מסתכמים בשליחת משלחות לאסד כדי לשכנעו לנקוט צעדים מהירים וממשיים ליצירת חברה פוליטית פלוראליסטית ולעריכת רפורמות משמעותיות. תורכיה גם אירחה ועידה של האופוזיציה הסורית באנטליה, וראש ממשלתה הצהיר הצהרות שהמפגינים הסוריים, פרט לכורדים, קיבלו בברכה... יש מי שמצביעים על הסכם בין תורכיה לארה"ב לטיפול במשבר הסורי, שתורכיה צפויה למלא בו תפקיד חשוב...

 

[באשר] לאיראן, נראה כי היא לא תוותר על סוריה או על כל בעל ברית אחר באזור. ואכן, יש דיווחים רבים על סיוע איראני בדיכוי המפגינים הסוריים, הרי איראן עצמה... הצליחה [לדכא את המפגינים] בתוכה... לאחר שאיראן נכשלה בסיוע לשיעים בבחרין ובהחלשת השפעתן של מדינות המפרץ בבחרין, היא חוששת לבעל בריתה, [השלטון] בדמשק, המורכב ממיעוט עלווי. המשטר האיראני רוצה בברית איתנה שתגן על האינטרסים האיראניים מול האסטרטגיה האמריקאית כלפי הזירה הערבית. לסוריה יש תפקיד חשוב בהקשר זה...

 

[כמו כן] איראן, המנהלת מלחמה קרה נגד סעודיה, חוששת שתפנית בסוריה תעלה את הסונים לשלטון ותחליש את מעמדה באזור ומנגד תגדיל את תפקידה של סעודיה, שלה תפקיד אסטרטגי בולט במפרץ. סעודיה, כמו שאר המשטרים במפרץ, עוקבת בדאגה אחר מאמציה של איראן לשנות את מאזני הכוח במפרץ, לאחר שהצליחה בכך חלקית עם נפילתו של משטר הבעת' של סדאם חוסין בעיראק.

 

לסיכום, המצב בסוריה הגיע לנקודת האל-חזור. המשטר הסורי אינו יכול להישאר במצב הנוכחי ללא רפורמות אמיתיות... אם לא יעשה כן הוא יהיה המפסיד הגדול ביותר... התוצאה ההגיונית היחידה לכל שינוי בסוריה תהיה [כזו שתבוא] על חשבון תפקידם של איראן וחזבאללה. השינוי יצור דינמיקה של גושים אזוריים אחרים שתחליש את איראן... ותעלה את השפעתה של סעודיה לא רק במפרץ, כי אם בזירה כולה".[9] 

 

הציר הסורי-איראני יפסיד במערכה

במאמר ביומון הסעודי אל-מדינה כתב העיתונאי והפרשן הפוליטי, מהנא אל-חביל: "... כל ההוכחות מעידות על כך שהמשטר ובעלי בריתו האיראניים יפסידו במערכה הזו... התגייסותה של התקשורת והקשר שלה עם עדי הראייה - הם גורם חיוני להתשת המשטר ולהפסד שלו בשלב של מעשי הטבח הרצחניים...

 

תוצאתו של מס העמידה האיתנה בשלב הזה תהיה הרסנית ומהפכנית עבור המשטר: תחילת קליטת המראה של מעשי הטבח יחד עם המצור, ותחילת התגובות לכך בערים יגרמו להלם ולבלבול בצבא, אשר כבר חווה מרד קטן, אשר יסלים...". אל-חביל העריך כי ההתנגדות למשטר תימשך כל עוד העמידה האיתנה בשטח תימשך, וזהו דבר ש"הציר האיראני לא יוכל לעמוד מולו".[10]

 

עורך אתר אל-ערביה מזהיר מפני נוכחות תורכית בסוריה

דאוד אל-שריאן, עורך אתר אל-ערביה ובעל טור ביומון הלונדוני אל-חיאת בבעלותו של הנסיך הסעודי ח'אלד בן סולטאן, מתח ביקורת על מדיניותה של תורכיה כלפי מדינות ערב. לדבריו, כניסה של תורכיה לשטחה של סוריה, תדמה לנוכחותה של איראן בעיראק, ולכן על הערבים לסכל זאת. שריאן הוסיף כי מדיניותה של תורכיה כלפי לוב היא דו-פרצופית: מצד אחד, היא הקפידה לשמור על חזות ניטראלית כלפי לוב ומועמר אל-קד'אפי, מתוך רצון לשמור על האינטרסים הכלכליים שלה שם; מצד שני היא פעלה כדי לקדם את ההתערבות הצבאית בלוב ע"י הסרת התנגדותן של מדינות ערביות למהלך כזה.  

 

לדברי שריאן, "לתורכיה יש תפקיד הומניטארי כלפי הפליטים הסוריים שנמלטו מהאלימות האיומה, אולם ההיבט האנושי בנושא זה אינו הכול..., [זאת כיוון] שאנקרה מנצלת את השתיקה הערבית ואת רצונם של אחרים לפעול – לאחר שהיא כבר זכתה [בתמיכת] האופוזיציה - כדי להגשים אינטרסים אזוריים וכלכליים גדולים וחשובים יותר [מסיוע לפליטים]. האם אנו צפויים לראות את תורכיה ממלאת תפקיד בעיצוב דיוקנה החדש של סוריה?

 

... הידרדרות המצב הביטחוני בסוריה אינו פועל לטובת תורכיה, אך הדבר אינו פוטר את הערבים מלהתערב בדרכה, כדי שלא נראה אותה נוכחת על אדמת סוריה, בדומה לנוכחות האיראנית בעיראק".[11]

 

      



[1] מדינות נוספות במפרץ, בראשן קטר וכווית, מתחו ביקורת קשה על סוריה: וליד טבטבאי, ח"פ סלפי מכווית, כתב כי סילוקו של אסד יהיה המאורע הערבי הטוב ביותר לאחר העידן הקולוניאלי (אל-וטן, כווית, 8.6.2011); בעל הטור ביומון האנטי-סורי אל-סיאסה, דאוד אל-בצרי, קרא לשפוט  את הרוצחים בסוריה (אל-סיאסה, כווית, 12.6.2011).

[2] ביקורת נגד משטר אסד נשמעה גם מצד אנשי דת סעודיים שדנו בריאד בחשאי בתמיכה במחאה בסוריה. הכינוס נערך ב-9 ביוני 2011 בהשתתפות למעלה מ-70 חכמי דת ומטיפים סעודיים. בראשו עמד המטיף הסעודי השיח' יוסוף אל-אחמד שנחשב לפופולארי בקרב הזרם האסלאמיסטי במדינה. המשתתפים קראו לממשלת סעודיה להתנגד לדיכוי שנוקט המשטר הסורי כלפי המפגינים (www.middle-east-online.com, 13.6.2011).      

 [3]ור' דוח ממרי "המתיחות בין סעודיה לאיראן בראי הקריקטורה". ההתייחסות לקשר הסורי-איראני באה לידי ביטוי גם במאמר המערכת ביומון הסעודי אל-ריאד שהאשים את סוריה בשיתוף פעולה עם איראן בתמיכה בארגון חזבאללה. (אל-ריאד, סעודיה, 11.6.2011).      

[4] על מהלכיה האחרונים של סעודיה בחיזוק המחנה האנטי איראני במזה"ת ראה דוח ממרי

[5] אל-וטן (סעודיה), 14.6.2011

[6] אל-וטן (סעודיה), 18.6.2011

[7] אל-ריאד (סעודיה), 17.6.2011

[8] אל-ג'זירה (סעודיה), 27.6.2011

[9]  אל-אקתצאדיה (סעודיה), 10.6.2011

[10] אל-מדינה (סעודיה), 21.5.2011

[11] אל-חיאת (לונדון), 27.6.2011