המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התבוסה האיראנית בבחרין: אירוע מכונן בעימות הסוני-שיעי
5/7/2011

 

התבוסה האיראנית במשבר בחרין: אירוע מכונן בעימות הסוני-שיעי

 

           "התקופה שבה ניהלה טהראן מדיניות מגלומנית והתבטאה מעמדת עליונות – נגמרה ללא שוב"

                                                                                       ציר מג'לס כוויתי מובארכ אל-ועלאן [1]

מאת א. סביון*

 

 הקדמה

כניסת כוחות הצבא הסעודיים והמפרציים לבחרין במחצית מרץ 2011, כדי לבלום את ההתקוממות העממית-השיעית, שנתמכה ע"י איראן,[2] היא אירוע מכונן בעימות הסוני-שיעי, המעצב מחדש את הגבולות בין השיעים לסונים. לתבוסתה של איראן במשבר יש השלכות מרחיקות לכת על עיצובם מחדש של יחסי הכוחות באזור.

 

כחודש לאחר פרוץ המהומות בבחרין, שלבשו אופי שיעי-סוני מובהק, עקב תמיכת איראן בתביעות השיעים, הובילה סעודיה יחד עם מדינות המפרץ מהלך צבאי, על יסוד חוזה ההגנה המשותף בין מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, והכניסה לבחרין כאלף חיילים סעודיים המשתייכים ל"כוח המגן של חצי האי ערב", כדי לסייע לשלטונות הבחרינים להשתלט על ההפגנות. שה"ח הסעודי, האמיר סעוד אל-פיצל, אמר בפגישה במנאמה ב-14 במרץ 2011, בהשתתפות מלך בחרין, חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, יורש העצר הבחריני, האמיר סלמאן בן חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, ושה"ח הקטרי, השיח' חמד בן ג'אסם אאל ת'אני, כי סעודיה תומכת בבחרין וביטחונה של בחרין הוא ביטחונה של סעודיה. הוא הוסיף כי מדינות 'מועצת שיתוף הפעולה' כולן ערבות לביטחונה של בחרין וליציבותה.[3]

 

בעצם הכנסת צבאה קבעה סעודיה שהאי בעל הרוב השיעי, בחרין, יישאר בריבונות סונית בחסות בית המלוכה הסעודי, למרות שרוב אוכלוסייתו שיעית. בצעד זה קבעה סעודיה מחדש את הגבול בחזית זו של הסכסוך בין העולם השיעי לעולם הסוני, גבול אשר איראן המהפכנית בעלת האידיאולוגיה של 'יצוא המהפכה' ניסתה לערער את יציבותו מאז עלה אחמדי-נז'אד לשלטון ב-2005, בכמה מקומות: בבחרין, בעיראק, בלבנון ובאזור החות'י בתימן.

 

התגובה האיראנית היתה פסיבית מאז מרץ 2011 ועד עתה. טהראן לא הגיבה אפילו בהצהרות לוחמניות מצד מנהיגיה ומפקדיה הצבאיים, למרות שבד"כ הם מרבים בהצהרות כאלה נגד ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ, שלא לדבר על צעד צבאי כלשהו, ולו תמרונים בגזרת בחרין. גם האיומים בהפעלת טרור מתאבדים מצד איראן לא מומשו. יתרה מזו, כחודשיים מתחילת המשבר נראה שממשלת איראן בחרה בפעילות במישור הדיפלומטי במאמץ לשפר את קשריה עם מדינות המפרץ.

 

לעומת הפסיביות האיראנית-שיעית, התאפיינה התגובה הסונית למשבר באקטיביזם רב-תחומי: המהלך הצבאי גובה בסגירת עשרות ערוצי תקשורת איראניים ושיעיים ע"י מדינות המפרץ; בגירוש דיפלומטים איראניים ע"י כווית; בהסלמה חריפה ברטוריקה האנטי-איראנית; בקריאות ללוחמה כלכלית נגד איראן ע"י החזרת כוח אדם איראני מהמפרץ; ובקריאות להתסיס את האוכלוסייה האחווזית הערבית באיראן.[4]

זאת ועוד, במקביל להסלמה האנטי-איראנית הישירה פנתה סעודיה להיערכות מדינית-אסטרטגית חדשה. היא עודדה את בעלות בריתה הערביות-סוניות- מלוכניות במפרץ ומחוצה לו להתחיל בגיבוש כוח מפרצי ערבי-סוני חזק שיעמוד מול איראן ואיומיה במזה"ת וייצג את המזה"ת הערבי כלפי חוץ. ראו מסמך ממרי (16.6.2011):  "צירוף ירדן ומרוקו למועצת שתה"פ של המפרץ – היערכות בינערבית סונית חדשה כנגד איראן" .

 

האם התגובה הפסיבית מצד איראן נובעת מחולשה או משיקולים אסטרטגיים, המעדיפים אמצעי תגובה אחרים כגון הלוחמה הא-סימטרית? הזמן שחלף מאז המהלך הסעודי בלא תגובה איראנית, גם לא בתחום המלחמה הא-סימטרית, מגלה שהסיבה לפסיביות האיראנית היא חשש להתייצב חזיתית וצבאית לעימות עם העולם הסוני. זהו גם ההסבר לתגובה מצד איראן במישור הדיפלומטי במאמץ להרגיע את המשבר בבחרין ולנרמל את היחסים שנעכרו עם מדינות המפרץ.

 

מסמך זה ינתח את התגובה האיראנית, מניעיה ומשמעויותיה כלפי שכנותיה במזה"ת ובעולם וכן גם את השלכות האירוע בבחרין על עתיד היחסים בין טהראן לשכנותיה הערביות:

 

תגובה איראנית פושרת ל"פלישה הסעודית לבחרין"

"הפלישה לבחרין", כפי שכונתה ההתערבות הסעודית בפי דוברים איראנים, היוותה מהלך אתגרי חריף  שבא לשמר ולאכוף את הסטאטוס קוו במפרץ, בין השיעה (איראן) לבין הסונה (סעודיה, בעלת הברית של המערב).

 

למרות זיקתה ההיסטורית, העדתית והדתית של בחרין לאיראן, והסנטימנטים האיראניים המיוחדים כלפי בחרין,[5] הרי שבחוסר תגובתה המעשית של איראן להצבת כוחות הצבא הסוניים בבחרין, ויתרה טהראן בפועל על בחרין לטובת העולם הסוני.

 

יודגש כי בניגוד לתדמית שמטפחת איראן בשנים האחרונות, של מעצמה צבאית אזורית המפילה חיתתה על שכנותיה ועל המערב, בחרה טהראן שלא להזיז כוחות צבא מול המפרץ, ולו אף באופן הפגנתי וסמלי,  והגנרלים שלה (הנוהגים לאיים תדיר על מדינות המפרץ) לא התבטאו כלל בתגובה למהלך הסוני.[6] בעוד טהראן מתפארת בשיגור צי ספינות קרב למפרץ עדן ולים התיכון וצוללות לים האדום, לצד עריכת תרגילים משולבים רחבי היקף באזור, היא לא העזה עד כה לבצע תמרונים צבאיים ימיים או יבשתיים מול בחרין או סעודיה. הרשויות באיראן אף החזירו משט מחאה אזרחי נגד שלטונות סעודיה ובחרין (בן שתי ספינות ועליהן 120 אזרחים איראנים) שיצא באמצע מאי לעבר בחרין, לאחר שכווית איימה בהפעלת כוחותיה נגד המשט.[7]

 

תגובתה של טהראן התמצתה בפסיביות צבאית (מעשית ומילולית),[8] גינויים כלפי סעודיה ובתי המלוכה של אאל-סעוד ואאל-ח'ליפה (אותם כינתה בוגדים, עושי דברם של המערב וארה"ב, כובשי המקומות הקדושים, משטרים דיקטטוריים שגורלם נחרץ, וכו') והטלת האחריות לאירועים בבחרין על ארה"ב ועל המערב המסתתר מאחורי עושי דברו – סעודיה והמפרציות.

 

יתרה מזו, למרות שאיראן נהגה למתוח ביקורת על מדינות האזור הערביות על שהן פונות אל המערב כדי לקבל את תמיכתו – הרי במשבר בחרין פנו שה"ח צאלחי אל האיחוד האירופי והנשיא אחמדי-נז'אד עצמו אל האו"ם. צאלחי מיהר לשוחח (30.3.2011) עם הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, (לאחר כשלון התיווך הסורי) בדרשו להבהיר את עמדת האיחוד האירופי ביחס למצב בבחרין ובאזור;[9] והנשיא אחמדי-נז'אד בחר לפנות למזכ"ל האו"ם, באן קי מון, (4.4.2011) בתלונה על אירופה וארה"ב  המתערבות בענייני המזה"ת בשל האינטרסים שלהן וקרא לו למנוע זאת: "הדו-פרצופיות של ממשלות המערב בנוגע לנעשה בלוב ובבחרין... מראה את הסתירה בפועלן בעולם."[10]

 

תחום הפעילות היחיד בו ניתן היה לראות איום אגרסיבי היה האיום במלחמה א-סימטרית, קרי איום בשימוש בטרור: ארגונים איראניים פתחו אתרי אינטרנט בהם קראו למתנדבים להירשם לביצוע שהאדה,[11] ואף נשמעו קריאות מצד בכירי המשטר לשיעים בבחרין להפוך לשהידים.[12] יצוין כי אף אחת מהקריאות לא מומשה.

 

אקטיביזם סוני ופעילות רב תחומית נגד איראן

בשלהי מרץ 2011 ולאחר שהתגובה האיראנית התגלתה במלוא חולשתה, החל גל נוסף של פעילות סונית מפרצית נגד טהראן שהתבטאה בסגירת ערוצי תקשורת איראניים ע"י סעודיה ומדינות המפרץ[13] ובהאשמות חריפות מחודשות כלפיה בדבר מעורבותה בהסתת האוכלוסייה השיעית ובאחריותה למהומות בבחרין;[14] ובדבר הפעלת רשתות ריגול (כווית אף גירשה שני דיפלומטיים איראניים מתחומה); סעודיה החריפה את טון דבריה נגד טהראן בדרישה שתפסיק להתערב בענייני הפנים של מדינות המפרץ.

 

ראויים לציון דבריו של ציר המג'לס הכוויתי, מובארכ אל-ועלאן, שהתנגד לביקורו של שה"ח האיראני, עלי אכבר צאלחי, בכווית (18.5.2011) וקרא לטהראן להתנצל על דברי ההסתה שלה ועל התערבותה בענייני הפנים של מדינות ה-GCC. הוא אמר שצאלחי הוא אישיות לא רצויה בכווית וש"עליו לדעת שהתקופה שבה ניהלה טהראן מדיניות מגלומנית והתבטאה מעמדת עליונות – נגמרה ללא שוב."[15]

 

במקביל להאשמות, באה הפעולה המדינית העיקרית ביוזמה סעודית והיא האצת בניית העוצמה הסונית האזורית בשני מוקדים: האחד, בנייה קונבנציונאלית – ע"י יצירת צבא מפרצי מאוחד וגיבוש כוח מפרצי חזק ומורחב (GCC – אליו צורפו גם ירדן ומרוקו הסוניות המלוכניות) והשני, האצת האופציה הגרעינית.

 

יו"ר מרכז המלך פיצל למחקרים אסלאמיים ושגריר סעודיה בוושינגטון לשעבר, האמיר הסעודי תורכי אל-פיצל, אף קרא בכנס באבו דבי להפוך את ה- GCC ל"איחוד כדוגמת האיחוד האירופאי", ו"להקים צבא מפרצי מאוחד". ברמזו לאיראן, אמר, כי יש למנוע "מאחרים לכפות את בחירותיהם עלינו כדי להחליש את כוחנו הצבאי". לדבריו, אין מניעה שסעודיה תרכוש נשק גרעיני, אם ייכשלו המאמצים לשכנע את איראן לוותר על תכנית הגרעין הצבאית שלה ולפרז את המזה"ת מנשק להשמדה המונית.[16]

 

התגובה החוזרת של איראן – פייסנות ודיפלומטיה

התגובות בגופי הממשל הניציים בטהראן לגל ההאשמות השני מצד המפרציות כללו גילוי דעת מצד הוועדה לביטחון לאומי של המג'לס האיראני נגד סעודיה, בו קראה לריאד "שלא לשחק באש",[17] וביקורת חריפה מצד דרשן התפילה אחמד ג'נתי (1.4.2011). 

 

אולם מחוגי הממשלה באה דווקא שיחת טלפון פייסנית של שה"ח האיראני עלי אכבר צאלחי לעמיתו הכוויתי.[18] ראוי לציין כי צאלחי, שנכנס לתפקידו לאחר פרוץ המשבר בבחרין, אמר (30.3.2011) כי טהראן נחושה לקדם יחסיה במיוחד עם שכנותיה המוסלמיות ועם האיחוד האירופי. לדבריו, תוכניותיה של איראן מותוות, במצב החדש שנוצר באזור (קרי עם ההתקוממויות העממיות), כך שישרתו את האינטרסים של איראן ושל המדינות המוסלמיות כנגד הכוחות היהירים [ארה"ב ובעלות בריתה].[19]

 

החל ממאי 2011 המשיכה ממשלת אחמדי-נז'אד במדיניות פייסנית כלפי מדינות המפרץ ביתר שאת: צאלחי יצא למסע דילוגים בקטר (2.5.2011), עומאן (4.5), איחוד האמירויות הערביות (8.5), בגדאד (11.5),[20] וכווית (18.5). ככל הנראה התכוון לבקר גם בסעודיה אך האתר מידל איסט און ליין דיווח, כי סעודיה דחתה את בקשתו של צאלחי לבקר בריאד. האתר גם דיווח שקטר סירבה לבקשת טהראן לתווך בינה לבין ריאד.[21]

 

בכל הביקורים שערך במדינות המפרץ קרא צאלחי להוציא את הכוחות המפרציים מבחרין,[22]  וכן כי איראן מעוניינת בשיפור היחסים עם שכנותיה. יצוין כי בשלהי מאי התחדשו הדיווחים באיראן על ביקור מתוכנן של שה"ח צאלחי בסעודיה אולם הוא מיהר להכחיש את הכוונה.[23]

 

מאפייני הפעילות האיראנית

תבוסתה של טהראן במשבר בחרין חושפת את מגבלותיה של איראן השיעית במישור האסטרטגי והצבאי מול העולם הסוני. נוכח מגבלות אלה ניתן להבחין בפעילותה של טהראן מול העולם הסוני במאפיינים הבאים:

א.      מאמץ ליצור תדמית של מעצמה בעלת יכולות צבאיות קונבנציונאליות אדירות לצד בניית כוח אסטרטגי דו-מוקדי – טילים וגרעין.

ב.      פעילות הרחק מעבר לגבולותיה הגיאוגרפיים בדרך של השפעה פוליטית ותמיכה (למשל באמל"ט, אפריקה).

ג.       במזה"ת – מאמץ לפעול באמצעות בני חסות/סוכנים באזורים שיעיים בלבנון,[24] עיראק, תימן אפגניסטן, (ולטענת מדינות המפרץ גם בשטחן), כדי שהיא לא תזוהה עם הפעילות החתרנית.

ד.       שיטות הפעולה: אימון מיליציות מקומיות ואספקת נשק; יצירת רשתות ריגול פעילות או רדומות;

שימוש בהסתה בערוצי תקשורת המזוהים איתה/הפעלת תוכניות תרבות ושפה; מימון וכו'.

 

התרבות הפוליטית של איראן השיעית - מפתח להבנת חולשתה

למרות התדמית המעצמתית המאיימת שחותרת איראן המהפכנית לטפח ולהפגין מזה שנים – מדיניותה המעשית חושפת הכרה עמוקה בחולשתה כמייצגת את השיעים, המהווים מיעוט של 10% במרחב המוסלמי הסוני (90%); מיעוט נרדף היסטורית ובעל חולשה מובנית המחייבת אותו לאמצעי שרידות מגוונים (תקיה - עקרון שיעי של חובת זהירות הבאה לידי ביטוי בנכונות להסתיר את הזהות השיעית כדי לשרוד תחת שלטון סוני עוין, פסיביות אגב שימוש בדיפלומטיה, שימוש באמצעים עקיפים של הפחדה, טרור ועוד).

 

גם התמורה האידיאולוגית שהוביל איתאללה רוחאללה ח'ומיני בתפישת הפסיביות האופיינית לשיעה (מיתוס מות הקדושים של חוסין בקרב כרבלא) ע"י הפיכתה לתפישה אקטיבית של הקרבת הנפש (שהאדה)[25] – אינה מבוצעת הלכה למעשה. טהראן נמנעת מלשלוח אזרחים איראנים לביצוע מעשי הקרבת הנפש, למרות האדרת עקרון זה על ידה מזה שנים. המשטר גם נמנע מלשלוח איראנים למשימות סיוע או התאבדות לעזה למרות שארגונים מטעמו פרסמו רישום כזה.

 

יתרה מזו, נראה כי המשטר השיעי באיראן משתמש במיתוס ההקרבה לצורכי תעמולה בלבד, לצורך האדרת עוצמתו והפחדת העולם הסוני והמערבי. הפחדת העולם משמשת במסגרת המסורת השיעית כאמצעי הסוואה כדי להסתיר את רתיעתה של טהראן מלפעול צבאית ובגלוי מול אתגרים חיצוניים.

 

סיכום

תבוסת טהראן במשבר בבחרין חושפת איפוק שיעי הנובע מהכרה בחולשתה מול הרוב הסוני. העשור שבו הצליחה איראן להשיג מכפיל כוח ע"י איומיה ויצירת תדמית של כוח צבאי מעצמתי – קרס במשבר הבחריני, והיא נתגלתה כ"נמר של נייר" הנרתע מעימות אלים מכל סוג שהוא. ביום פקודה התברר כי כל שביכולתה לעשות הוא לאיים בשימוש בטרור או לשדל אזרחי מדינה אחרים, בהיותם שיעים, לעשות זאת, כאשר בפועל גם איום זה לא מומש.

 

יש להניח כי המחנה הסוני בראשות סעודיה מודע למשמעות המדינית והצבאית של חולשתה של איראן ולרתיעתה ברגע מבחן מעימות חזיתי, ולכך תהיינה השלכות הן ברמה האזורית והן ברמה הגלובלית.

 

נוסף  לחולשתה שנתגלתה בבחרין, ספגה טהראן בשבועות האחרונים כמה פגיעות שהחלישו עוד יותר הן את יוקרתה והן מעמדה הגיאו-פוליטי: ההתקוממות העממית בסוריה נגד משטר אסד שגורמת להחלשת ציר טהראן-דמשק; סירובה של מצרים שלאחר המהפכה לחדש את היחסים עם איראן; העובדה שהאיחוד האירופי היה מסוגל מצד אחד להתלכד ולהוביל תקיפה צבאית על משטרו של אל-קד'אפי בלוב ומצד שני סירב לחדש את המו"מ הגרעיני עם טהראן על בסיס דרישותיה; ובנוסף, הקרע הפנימי החמור בין המנהיג עלי ח'אמנאי לבין בעל בריתו הוותיק, הנשיא אחמדי-נז'אד – הותירו כיום את המשטר האיראני בעמדת נחיתות גלויה.

 

 

* א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי



[1] עסר-י איראן (איראן), 17.5.11

 [2]שר הפנים הבחריני, ראשד בן עבדאללה אאל ח'ליפה, טען כי איראן עומדת, ולא בפעם הראשונה, מאחורי הניסיונות להפיל את המשטר בבחרין. לדבריו, גם ב-1981 עמדה איראן מאחורי ניסיון הפיכה שנכשל, ובשנות התשעים היא הקימה את חזבאללה בחרין ואימנה את פעיליו בסוריה. שה"ח הבחריני, השיח' ח'אלד בן חמד אאל ח'ליפה, טען כי חזבאללה מאמן את פעיליו באזורים רבים במפרץ, ומעצר שבעה מפעיליו בבחרין מוכיח זאת. אל-חיאת (לונדון), www.alarabiya.net,30.3.2011

[3] אל-ריאד (סעודיה), 15.3.2011. מזכ"ל ה-GCC דחה את קריאת איראן להסגת הכוחות הזרים מבחרין (30.3.2011) והסביר שכוחות המפרץ הוכנסו לשם כדי למנוע מעורבות זרה (קרי, איראנית). אל-קדס אל-ערבי 3.4.2011; מקורות צבא דיווחו כי הכוחות הימיים הכוויתים, הנמצאים בבחרין במסגרת כוח המגן המפרצי, הגיעו להגן על המים הטריטוריאליים של בחרין מתוקפנות חיצונית (קרי איראנית), והוסיפו כי כל פגיעה בבחרין תיחשב לפגיעה בכווית. באשר לכוונת הבסיג' האיראני לשלוח משט הזדהות לבחרין, הזהירו המקורות את איראן, לבל תבחן את יכולותיהן הצבאיות של מדינות מועצת שהת"פ. אל-אנבא' (כווית), 14.5.11

[4]  למשל  http://gulfnews.com/opinions/columnists/al-ahwaz-will-always-be-arab-1.786524 חברי מג'לס סלפים בבחרין, ר'אנם אבו עינין וג'אסם על סעידי, מסרו על כוונתם לשגר ספינות סיוע לאהואזים באיראן, המופלים לרעה, גזעית ועדתית. אבו עינין, אמר כי לאחר השגת אישורים, תשגר האגודה הסלפית שתי ספינות עם מזון וציוד רפואי. אל-סעידי אמר כי נשלמו הכנות לשיגור בי"ח נייד, כדי לטפל בפצועים אהואזים שבתיה"ח באיראן לא מטפלים בהם. www.alarabiya.net , 15.5.2011; יומון האינטרנט הכוויתי אל-אן דיווח שציר המג'לס הכוויתי מחמד האיף, קרא ל-GCC לתמוך בתביעת האהואזים לעצמאות מאיראן, שכבשה, לטענתו, את החבל ב-5192,  www.alaan.cc 1.4.2011. האתר האיראני נדאי-י אנקלאב טען שהתקשורת הסעודית, ובמיוחד הערוץ הסעודי אל-אחבאריה, פתחה בקמפיין התססה בקרב תושבי איראן האהואזים ובו הם נקראים למרוד במשטר האיראני. נדא-י אנקלאב (איראן), 14.4.2011.

[5] איראן של השאה ויתרה ב-1971 על טענות לריבונותה על בחרין בהסכם מול בריטניה.

[6] ראה בדו"ח ממרי תגובתה של טהראן להכנסת הכוחות – חודש לאחר פרוץ המהומות – היתה בעיקרה מילולית, כאשר האיתאללות באיראן נקטו בטון החריף ביותר כלפי סעודיה הסונית מתוך הזדהות עם השיעים בבחרין.

[7] ראה דיווח אל-אנבא (כווית), אל-ערביה.נט (סעודיה), 14.5.2011; פארס (איראן), 16.5.11; טהראן טיימס (איראן), 18.5.2011. קראו גם בתקצירי ממרי (הקישו כאן  וכאן )

[8] למשל, רמטכ"ל צבא איראן, פירוזאבאדי, הגדיר את כניסת הכוחות הסעודיים לבחרין "טעות" והאשים את ארה"ב כעומדת מאחורי האירוע. פרס טי וי (איראן), 11.4.2011.

[9] פרס טי וי (איראן), 30.3.2011.

[10] פרס טי וי (איראן), 4.4.11. יש להניח כי המתקפה הצבאית המערבית – בהובלת אירופה –  על משטרו של אל- קד'אפי השפיעה גם היא על המשטר באיראן, בחשפה נכונות אירופית לפעול באופן צבאי ומאוחד. עמדתה הנחרצת של טהראן בגנות המתקפה המערבית על לוב, למרות עוינותה לקד'אפי (שכונה בפי איתאללה ג'נתי "משוגע"), חושפת אף היא את חששה מפני נחישותה של אירופה.

[11] האתר האיראני שיעה ניוז טען כי הצליח לגייס מאות מתאבדים במסגרת הקמפיין לגיוס מתאבדים לפעולות נגד אינטרסים סעודיים באזור ופרסם את שמותיהם, כתובות המייל של רובם, בהם צעירים איראניים לצד מלזי ואפגני. ב-25.5.11 פרסם האתר האיראני עמאריון קריאה לגיוס מתאבדים לפעולות מסירת נפש בבחרין, בצירוף טפסים.

[13] דווח כי בסעודיה פועלים כדי למנוע את קליטת שידורי 32 רשתות טלוויזיה שיעיות המזוהות עם איראן ותומכיה, כגון אל-מנאר ואל-עאלם. בכווית נסגרו את משרדי רשתות הטלוויזיה האיראניות אל-כות'ר ואל-אנואר, שכינו את שליטי המפרץ "רוצחים", בטענה כי הן מסיתות את השיעים בבחרין וביתר מדינות המפרץ הפרסי נגד שליטיהן. עוד דווח כי בחרין פועלת להורדת שידורי ערוץ פרס טי וי מהלוויין נאיל סט. ח'בר און ליין, (איראן), 31.3.2011.

[14] למשל דברי שר הפנים הבחריני, בהערה מס' 2.

[15] לדבריו, גם אם תתנצל איראן עליה לגבות את התנצלותה במעשים בפועל.  עסר-י איראן (איראן), 17.5.2011

[16] אל-וטן (סעודיה), 22.3.2011; www.anbacom.com, 21.3.2011. רמטכ"ל צבא בחרין, דועיג' בן סלמאן אל-ח'ליפה קרא להקים צבא משותף של ה-GCC. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.4.2011. ד"ר ג'מאל סינד אל-סוידי, ראש המרכז ללימודים ומחקרים אסטרטגיים באמירויות אמר כי אין למדינות המפרץ ברירה אלא להתארגן במתכונת דומה לאיחוד האירופי, בעל צבא מאוחד ונשק גרעיני. www.akad2.com  24.3.2011.

[17] הוועדה הפרלמנטארית קראה לסעודיה לסגת לאלתר מבחרין ולחשוב על טובתה וטובת העולם המוסלמי, במקום על טובתה של ארה"ב. בהודעה נאמר: "לסעודיה ברור היטב שמשחק באש באזור רגיש כמזה"ת אינו לטובתה שלה", וכי נוכחות כוחותיה בבחרין תחזק את נחישות הבחרינים נגד "כובשיהם". לדברי הוועדה, ארה"ב וישראל, העומדות מאחורי "הפלישה", במסגרת רצונן לשלוט על עולם האסלאם. פרס טי וי (איראן), 31.3.2011.

[18] שה"ח צאלחי אמר כי איראן לא מתערבת בענייני שכנותיה ועמד על יחסי הידידות בין ארצו לכווית, הקיימים עוד מימי סדאם חוסיין. מקור במשה"ח האיראני מסר כי לטענות כווית בדבר רשת ריגול איראנית בכווית אין שחר. פארס, איריב (איראן), 1.4.2011

[19] פרס טי וי (איראן), 30.3.11.

[20] האתר איראן דיפלומסי טען שאחת ממטרות ביקורו של צאלחי בעיראק היתה להיעזר בה כדי להפיג את המתיחות עם מדינות המפרץ על רקע כניסת הכוחות הסעודיים לבחרין. www.irdilpomacy.ir, 11.5.2011. האתר העירך כי המתיחות בין איראן לסעודיה תפוג בקרוב משום שסעודיה זקוקה לאיראן כדי לישב את המשבר בסוריה. www.irdiplomacy.ir, 9.5.2011. דובר משה"ח האיראני, ראמין מהמאן-פרסת, אמר כי מסע הדילוגים של צאלחי נועד למנוע מהציונים להצית חילוקי דעות בין מדינות האזור. מהר (איראן), 10.5.2011.

[21] מקורות מסרו לאתר מידל איסט און ליין שסעודיה התנתה את ביקורו של צאלחי בהתנצלותה של איראן על ההתקפות נגד הקונסוליה שלה במשהד ושגריר ותה בטהראן. www.middle-east-online.com, 8.5.2011; גם מאמר בצבח-י צאדק ציין שאמיר קטר סירב לתווך בין טהראן לריאד, 23.5.2011; סו"י מהר הכחישה שצאלחי התכוון לבקר בסעודיה. מהר (איראן), 8.5.2011

[22] מהר (איראן), 8,11.5.2011;

[23] ביקורת מצד גורמים במשטר על ביקור מתוכנן של צאלחי בריאד קשורים לקרע בין המנהיג ח'אמנאי לבין הנשיא אחמדי-נז'אד. יש לראותם כביקורת על מדיניות ממשלתו. צאלחי מיהר להכחיש את הכוונה לבקר שם. למשל, פארס (אראן), 1.6.2011.

[24] הפעלת חזבאללה בלבנון ע"י טהראן מכוונת בעיקרה נגד ישראל – היריב המשותף לשיעים ולסונים כאחד, ולכן השימוש בו הוא יותר גלוי ובוטה.. ואולם כאשר הוא מופעל מול יריביו הסונים בזירה הפוליטית הפנימית – פעילותו זהירה ועצורה. לעיתים חזבאללה משתמש באיומים כלפי יריבים סונים, אך ככלל נרתע מלממשם. כך למשל, היתה מעורבותה של טהראן, ככל הנראה, מאחורי הקלעים בהפלת ממשלת סעד חרירי בלבנון. כזכור, מזכ"ל  חזבאללה, חסן נצראללה, איים, בגיבוי טהראן, בשפיכות דמים ובמלחמת אזרחים בלבנון אם חרירי יהפוך את נשק חזבאללה לנושא מרכזי. ואולם כאשר חרירי עשה זאת נצראללה נסוג ולא מימש את איומיו לפעול באלימות בלבנון.

[25] לפני איתאללה ח'ומיני, הציגו טקסי העאשורה את מות חוסין מול יזיד, כקורבן כואב והתמקדו בביכוי הקורבנות. ערב המהפכה האסלאמית, נוצק במיתוס תוכן אקטיבי סטי מהפכני. חוסיין נתפס כסמל למאבק, כמופת להתנגדות לעושק, מלחמת מעטים מול רבים, קרב של הטוב המוחלט, כנגד הרוע המוחלט אשר בו הקורבן מעדיף מוות, על-פני כניעה ופשרה.