המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המשך המחאה במצרים בעקבות האכזבה מהישגי המהפכה
3/7/2011

 

המשך המחאה במצרים בעקבות האכזבה מהישגי המהפכה

 

כארבעה חודשים לאחר סילוקו של חוסני מובארכ מן השלטון במצרים, חשה תנועת המהפכה שם, שהדברים המרכזיים למענה נאבקה לא הושגו והיא חידשה את מחאתה. המפגינים נערכו להפגנה המונית ב-8.7.11, אך המחאה פרצה קודם למתוכנן ב-28.6.11 בעקבות טקס שנערך לזכר בניהן שנרצחו במהלך ההפגנות להפלת מובארכ בתיאטרון הבלון בקהיר, שהתפתח לכדי מהומות רחבות והתנגשויות אלימות עם כוחות המשטרה בכיכר אל-תחריר ומול משרד הפנים בקהיר, כתוצאה מהן נפצעו מאות מפגינים, ועשרות נעצרו. מאז הכריזו ארגוני הצעירים על פתיחתם בשביתת שבת בכיכר עד שימולאו כל דרישותיהם.[1]

 

קריאות להצלת המהפכה

קבוצות שונות בפייסבוק המארגנות את המחאה העממית בכיכר אל-תחריר בקהיר ובמחוזות אחרים, מוחות על כך שטרם מולאו כל דרישות המהפכה.[2] בדף הפייסבוק של קבוצת "מהפכת הזעם המצרית השנייה" נכתב: "לאור ראייתנו כי המצב תחת הנהגת המועצה הצבאית רק הולך מדחי אל דחי, וכי המועצה הוכיחה מן היום הראשון שמדיניות הלחץ היא המדיניות האפקטיבית ביותר להשגת דרישות המהפכה הלגיטימית, החלטנו לרדת [שוב] לרחובות ולכיכרות בכל רחבי מצרים ולהפגין עד להגשמת דרישותינו..."

 

דרישתם העיקרית היא לרכז את המאמצים להגשמת יעדי המהפכה, כגון ביטול משפטים צבאיים לאזרחים; העלאת שכר המינימום; העמדתם לדין של מובארכ, בניו ובכירי משטרו; הטלת איסור על אנשי מפל"ד לשעבר להשתתף בפעילות פוליטית לחמש שנים; שחרור כלל האסירים הפוליטיים; טיהור מוסדות המדינה – המשטרה, מערכת המשפט, התקשורת, האוניברסיטאות והבנקים – מההנהגות הקודמות; עריכת בחירות מוניציפאליות, הפסקת יצוא הגז לישראל; ועוד.[3]

 

"איני חש בשינוי ויורד בשנית לאל-תחריר"[4]                 "המהפכה נמשכת: לא לדיקטטורה שנייה"[5]

                

 

חלק מארגוני הצעירים דורשים גם לדחות את הבחירות לפרלמנט הצפויות בספטמבר 2011, כדי לנסח חוקה חדשה כבר בשלב הנוכחי, ולא ע"י הפרלמנט שייבחר.[6] התומכים בדחיית הבחירות ובהקדמת כינון החוקה החדשה טוענים כי הדבר ייתן למפלגות חדשות שקמו לאחר המהפכה ארכה לשם היערכות, וקיום תחרות הוגנת, בעוד שעריכת הבחירות בספטמבר תיתן יתרון למפלגות המבוססות יותר מבחינה ארגונית, ובראשן המפל"ד והאח"ס, ותגדיל את סיכוייהן לזכות ברוב בפרלמנט, ובהתאם לכך תאפשר להן להשפיע על אופי החוקה החדשה שתגובש, ועל עיצוב זהותה של מצרים שלאחר מובארכ.

 

תנועת האח"ס המובילה את הקמפיין נגד דחיית הבחירות,[7] הודיעה כי לא תשתתף בפעולות המחאה.[8] בין המתנגדים להפגנה ב-8.7.11 גם המועמד העצמאי לנשיאות ד"ר מוחמד סלים אל-עוא, המקורב לאח"ס, שקרא לציבור להחרימה;[9] בין המפלגות והתנועות שהודיעו על השתתפותן בהפגנה: מפלגת תגמע, מפלגת החזית הדמוקרטית, מפלגת אל-ופד, מפלגת אל-ר'ד, תנועת ה-6 באפריל, קואליציית צעירי המהפכה, צעירי האח"ס, תנועת כפאיה ומפלגות בתהליך הקמה, כמו אל-כראמה ואל-מצרי אל-דמוקראטי.[10]

 

עמדת השלטון: שבעי רצון מהישגינו

המועצה הצבאית והממשלה המצרית לא נכנעו בינתיים ללחץ הציבורי לדחות את הבחירות ולהקדים להן את ניסוח החוקה, והודיעו כי הבחירות ייערכו כמתוכנן בספטמבר 2011. באשר ליתר דרישות המפגינים, הבטיחו ראשי השלטון המצרי להמשיך במאמצים למלאן. בהודעה בדף הפייסבוק של המועצה הצבאית נאמר כי המועצה מחויבת להשלים את הגשמת תקוותיו של העם ולהביא כינון מדינה אזרחית על יסודות דמוקרטיה, חירות וצדק חברתי. כמו כן נאמר כי המועצה הצבאית שוקדת על השבת הביטחון לאזרחים, על אספקת מוצרי יסוד לאזרחים, על העמדה לדין של כל מי שמעורב בשחיתות ועל שמירה על חופש ביטוי ותקשורת.[11]

 

בנאום במלאת מאה ימים להקמת ממשלתו, אמר ר"מ מצרים, עיסאם שרף, כי הצליח להעלות את מצרים על עגלת הצמיחה ולהביא לשיפור בתיירות. שרף הבטיח שממשלתו תמשיך לפעול להשבת תחושת הביטחון, לקידום הדמוקרטיה ולהבאת המושחתים לדין, וקרא לצעירי המהפכה ולכוחות הפוליטיים השונים להגיע להסכמה נרחבת, למען הצלחת שלב המעבר.[12]

 

עם פרוץ ההתנגשויות בין מפגינים לכוחות המשטרה בכיכר אל-תחריר, רמז השלטון המצרי לניסיון מהפכה נגדית בידי אנשי המשטר הקודם. המועצה הצבאית הודיעה בדף הפייסבוק שלה כי אין כל הצדקה לאירועים, וכי מדובר בתכנית מאורגנת למצל את דם הקורבנות על מנת לערער את הביטחון והיציבות במצרים, ולסכסך בין העם לבין הממסד הביטחוני במצרים.[13] ראש ממשלת מצרים, עיסאם שרף, גם כן אמר כי מדובר בניסיון מאורגן לחבל במהפכה וליצור במצרים אנרכיה. מפלגות שונות אף טוענות כי הכרזתו של שרף על פיזור  המועצות המקומיות בקרוב, היא שגרמה לאנשי משטר מובארכ לעורר את הרחוב.[14]  

 

בעלת טור מצרית: בכירי השלטון מדחיקים את קיומה של המהפכה

הביקורת על אי מילוי דרישות המהפכה בידי השלטון המצרי ניכרה גם במאמרים בעיתונות המצרית בתקופה האחרונה. במאמר ביומון המצרי הרשמי אל-אהראם, כתבה בעלת הטור נוהא אל-שרנובי: "מדוע איש מהבכירים לא רוצה להאמין שחוללנו מהפכה? אציג בפניכם שאלות רבות כדי שתדעו מדוע אני ורבים זולתי חשים כה מתוסכלים: האם העושר חולק מחדש באופן צודק? האם נקבע רף מקסימאלי של משכורות? כלומר, האם הפקידים בכל מוסד מקבלים משכורות דומות בגובהן וצודקות? ההפרש בין הפקיד הבכיר ביותר לבין הפקיד הזוטר ביותר בכל מוסד בכל מדינה דמוקרטית לא יכול להיות יותר מפי 14. האם זה הושג לאחר המהפכה?... האם נערך משפט פומבי לבכירי המשטר הקודם או שאנו רואים שמובארכ בבית חולים בשרם אל-שיח', ואומרים לנו שזה משום שהוא סובל מדיכאון?

 

האם פוזרו המועצות המקומיות עד לקיום בחירות להחלפת ראשיהן? האם הוחלפו כל מושלי המחוזות מאנשי המשטר הקודם? האם הוחלפו כל הרקטורים באוניברסיטאות מאנשי המשטר הקודם? האם ניתנה ערובה לאובייקטיביות התקשורת ולעצמאותה? האם מערכת המשפט נהנית מעצמאות מוחלטת? האם סבסוד הלחם והדלק מגיע לעניים ולבעלי ההכנסה הבינונית הזכאים לכך, או שמא הוא מגיע גם לעשירים המיליונרים והמיליארדרים?... האם יש מגמה אמיתית להפריח את המדבר ולהקים מרכזים תעשייתיים כדי לבלום את האבטלה והעוני מהם סובלים 40% מהעם המצרי? האם יש מגמה לשפר את חייהם של שוכני [בתי] הקברות ושכונות העוני? האם מתנהל דיון עממי על תקציב המדינה וכל תושבי כפר או מחוז הם שקובעים את סדר העדיפויות של הוצאותיהם?...

 

האם התחלנו להשיב את אדמות המדינה ואת נכסיה, אותם השיגו מפרי [החוק] בעלי טובות הנאה מתוקף צו ישיר, ללא כל מכרז ובמחיר נמוך ממחירם [האובייקטיבי] בשווקים? האם אנו רואים משפטים פומביים לרוצחי המפגינים? האם נערך משפט פומבי לצלפי משרד הפנים שירו אש חיה מעל גגות בניינים על המתקוממים או לקציני המשטרה שירו אש חיה על המפגינים בכיכרות הציבוריות? האם אנו רואים שהתקשורת נהנית מחופש הבעת דעה, שכן לא מזמן זומנו לחקירה רבים ממגישי תכניות האירוח וכמה עיתונאים, והמקרה האחרון היה זימונם לחקירה של שלושה שופטים בפני שופט צבאי באשמת מתן הצהרות לתקשורת ללא רשותו של שר המשפטים, בהן אמרו כי זכותם של האזרחים להישפט מול שופט רגיל [ולא צבאי]... אני שבה ואומרת: אני נשבעת שחוללנו מהפכה."[15]

 

אינטלקטואלית מצרית: המהפכה עוד עלולה להיגנב

במאמר בעיתון אל-ופד, כתבה הסופרת והאינטלקטואלית המצרית ובעלת טור לשעבר בעיתון, ד"ר עזה היכל: "לאחר למעלה מארבעה חודשים מאז מהפכת ינואר, אנו מוצאים את האזרח המצרי הפשוט, שלמענו נערכה מהפכה זו, סובל עדיין מאותן הבעיות, ויתרה מכך, התנאים אף הפכו קשים ומרים יותר, והם עלולים להוביל אותו ואותנו לכדי התקוממות ואנרכיה הומניטארית ומוסרית. אם המהפכה התנגדה לעושק, לשחיתות, לעוני ולשליטה של קבוצה [מסוימת] בעניינים הציבוריים, הנה אנו חוזרים על אותו תסריט ודיאלוג, אך עם שמות אחרים וכותרות שונות, שכולם מובילים בסופו של דבר אל אותה התוצאה.

 

ועדות הדיאלוג הלאומי, ההסכמה הלאומית, צעירי הקואליציה, איחוד צעירי המהפכה, קואליציית קציני המשטרה, צעירי האח"ס, המועצה הצבאית, שרים וראשי מפלגות חדשות, שאיש אינו יודע מה מידת הנוכחות שלהם ברחוב, והמפלגות האחרות, הישנות, שהיו בעבר דקורציה למשטר טוטליטארי דיקטטורי, אך מסרבות לחדול לרמות את הרחוב ואת הפוליטיקה - כל התנופה הפוליטית הזו לא הולידה עד כה אף תכנית חברתית או כלכלית. מה שתנועות אלה מציעות בכלי התקשורת הוא להתאזר בסבלנות ולנהוג בשקט ובאיפוק, לסייע לאנשי המשטרה, לשמור על אחדות לאומית, לא להבריח סולר ולא להחביא מוצרי מזון, להתנהג באופן מוסרי, ולסבול את הרעב, העוני, יוקר המחירים, הדוחק בתחבורה הציבורית, המחנק ברחובות וזיהום המים והאוויר, למען קבלת העלאה במשכורת בתוך חמש שנים...

היום, למרות שאנו במה שמכונה מהפכה, שינוי ורפורמה, אנו מוצאים את עצמנו חיים בחצי מהפכה, רבע חיים, שמינית שינוי ואפס רפורמה... אנו עדיין חשים כי המהפכה עלולה להיגנב, להיכשל או לשנות כיוון, ואז נשוב לנקודת ההתחלה..."[16]



[1] אל-אהראם (מצרים), 30.6.2011

[6] אל-אהראם (מצרים), 27.6.2011

[8] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.6.2011

[9] אל-אהראם (מצרים), 27.6.2011

[10] אל-דוסתור; אל-שורוק (מצרים), 26.6.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 30.6.2011

[12] אל-אהראם (מצרים), 24.6.2011

[14] אל-אהראם (מצרים), 30.6.2011

[15] אל-אהראם (מצרים), 18.6.2011 

[16] אל-ופד (מצרים), 24.5.2011