המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מזכיר חד"ש: דברי השיח' ראא'ד צלאח מזיקים לציבור הערבי
24/5/2011

מזכיר חד"ש: הצהרותיו של השיח' ראא'ד צלאח מזיקות לציבור הערבי

 

ב-23 באפריל 2011 נערך בנצרת, במשרדי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, כינוס של ועדת המעקב לענייני האסירים והאסירים המשוחררים, בה אמר בין היתר השיח' ראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, כי "מדינת ישראל לא תתקיים לאחר שנת 2020 לספירה."[1] בתגובה לדברים אלה, פרסם ב-29 באפריל 2011 אימן עודה, מזכיר החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), מאמר בעיתון הערבי ישראלי "כל אל-ערב", המותח ביקורת על מידת התועלת שבאמירות מסוג זה.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]

 

"אי אפשר לקרוא את הצהרותיו של השיח' ראא'ד צלאח בנפרד ממעשיו ופעילותו. השיח' הוא מנהיג התומך בהתנגדות ויש לציין ולשבח את תרומתו הרבה. בכל פעם שהשלטונות [בישראל] העמידו אותו לדין אנו עמדנו לצידו ללא היסוס. אולם עם זאת כאשר אנו חולקים על דעתו עלינו להתעמת מולו  כדי לחשוף... את אשר ישרת את גורל העם שלנו, שכן זהו העיקר.

 

בשבת שעברה השתתפנו יחדיו, השיח' ראא'ד [צלאח], כותב שורות אלה וחלק מהעמיתים [שלנו] במסיבת עיתונאים, במחאה על האיסור שהטיל המודיעין הישראלי על עריכת עצרת למען האסירים הפוליטיים והלאומיים שלנו. במסיבת העיתונאים אמר השיח' ראא'ד... כי 'מדינת ישראל לא תתקיים לאחר שנת 2020'.

 

קיוויתי שהעיתונות תתעלם מהצהרה זו, אלא ששני אתרי אינטרנט פרסמו אותה בו ביום ובעקבותיהם שאר אמצעי התקשורת. מספר שאלות העסיקו אותי: מי המרוויח מהצהרה מיותרת זו שיצאה מפי אישיות ערבית בולטת?... האם זוהי אמירה ידענית המבוססת על יסודות וראיות? האם דיבור זה ידרבן חלק מציבור להגביר את המאבק ולאחר מכן יגרום להם לאכזבה כאשר יגלו שמדובר באשליות? האם השיח' ראא'ד צלאח מתכנן לחסל את מדינת ישראל באמת? או שמא הוא סבור כי גוף ערבי [כלשהו] יבצע זאת תוך תשע שנים? וכיצד הוא יכול לקבוע את שנת חיסולה של מדינת ישראל? מיהו זה שיפיק תועלת מכישלון תוכנית זו...?

 

האם אין בנמצא אמצעים אחרים להביע עמדות המזהירות את ממשלת ישראל שלא להמשיך בדרכה התועה, [דרך] המביאה צרות גם על העם שלה, כמו האמירה: כל עושק הוא בן חלוף והזמנים משתנים, או [אמירה] מזהירה כדבריו של תופיק זיאד: 'לפני שהמועד יחמוק' או: 'מי שגוזל זכות [של השני] במלחמה כיצד [יוכל] להגן על זכותו ביום שכף המאזניים תיטה [לטובת הצד השני]'; או אף כפי ששמענו את אמיל חביבי קורא בעצרת: 'לישראל יש פצצה גרעינית שבאמצעותה היא יכולה להכות בה את כל מדינות ערב, פרט לכם [הציבור הערבי בישראל]", ולאחר מכן אמר: 'ההישרדות והמאבק הם האוצר האסטרטגי שלנו'...

 

סיסמאות מתקדמות אלה מעלות פתרון ומוצא לשני העמים, הערבי והיהודי, כך שיחיו יחדיו בשוויון לאומי, אזרחי, חברתי, כלכלי ותרבותי מלא, כקבוצה וכפרטים. [זוהי] החלופה הסבורה שהאינטרס האמיתי של העם היהודי הוא להתנתק מהציונות ולהיות חלק מהאזור ומהעמים שבו, ולא [במצב של] עוינות לעמים אלה, כפי שזה כיום.

 

מדי פעם אני שומע הצהרות נלהבות מפתיעות של השיח' ראא'ד צלאח. למשל באחת העצרות של '[מסגד] אל-אקצא בסכנה' ראיתיו מפנה מסר, בהתלהבות רבה ובקול רם, לנשיא ארה"ב הכסיל ג'ורג' בוש באמרו: 'בוש מנהיג האמריקאים, הראה ברבים שאתה מוסלמי, הוי בוש'. ראיתי את אלפי המשתתפים קוראים בהתרגשות 'אללה אכבר...'. התבוננתי במחזה ולא מצאתי בו מטרה רציונאלית אחת. אילו היה בא יצור מהחלל, הוא לא היה מבין במה מדובר ולא את העושק שעושקות אותנו ארה"ב וישראל. אם היה שומע את דבריו של השיח' ראא'ד צלאח היה ליבו מתמלא רחמים על בוש הקורבן, שהשיח' ראא'ד צלאח רוצה, באיומים, שישנה את דתו.

 

אולם ההצהרה האחרונה שלו, לפיה מדינת ישראל לא תמשיך להתקיים לאחר שנת 2020, היא מעבר לשיקול הדעת... הצהרות מעין אלה, היוצאות מפי אחד המנהיגים הבולטים [של הציבור הערבי בישראל], משמשות כחומר יוצא מן הכלל בידי אויבינו. תארו לעצמכם אילו הצהרה זו פורסמה באמצעי התקשורת העבריים השונים, או לו הועברה דרך אתרי האינטרנט החברתיים והפרסומים באוניברסיטאות ובשווקים היהודיים, האם דבר זה מועיל לעם שלנו או מזיק לו ישירות? האם זה מועיל לאום אל-פחם ואחיותיה המאוימות ב'חילופי אוכלוסין' או מזיק להן, האם הוא מרחיב את מעגל התומכים ברעיון הטרנספר הזה או מצמצם אותו?

 

עם הצהרה מעין זו התעמולה הישראלית יכולה לצאת לפגרה כיוון שהיא מחזקת את ישראל ומשרתת אותה יותר מתעמולת הבחירות של ליברמן. היא הופכת את ישראל, המפלה והמדכאת, לקורבן ולמאוימת.

 

האם מאז תחילת המאבק הערבי-ישראלי הערבים באמת אינם לומדים מהדיבורים הדון-קישוטיים שלהם, שמהם אנו משיגים הישגים ווקאליים [בלבד] בעוד ישראל משיגה הישגים מעשיים שקטים?

 

כפלסטיני, כמו כל פלסטיני, אינני אוהב את ישראל – את ממשלתה, את משטרה ואת מדינתה. מאז ילדותי, כמו שאר חבריי, אנחנו נגדה החל ממדיניותה והתעללויותיה בנו, וכלה בקנאותנו נגד קבוצות הכדורגל שלה... דבר זה ברור, מובן ומוצדק עבור בן עם, שמדינת ישראל קמה על חורבותיו, גירשה אותו והרסה את כפריו והיא עדיין ממשיכה לדכאו ולהפלותו בדרכים שונות בכל מקום בו הוא נמצא. איננו חלק ממנגנוני הביטחון הישראליים, לא באופן ישיר ולא כחשודים בכך, כדי שנגן על מדינה זו...

 

אלה הן העמדות הטבעיות, ההגיוניות והבריאות של בני העם שלנו, שאין להן צורך בהצהרות, שישמשו את הממסד [הישראלי] ואת מכשירי התעמולה התקשורתיים שלו, כדי לעורר את יצריו של הציבור היהודי נגד 'האויב הפנימי'. [זה מזיק לנו], בפרט בשלב בו ליברמן [נמצא בממשלה ובזמן של] החוקים הגזעניים ושל ההסתה חסרת ההיגיון נגד כולנו יחדיו ונגד הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בתקופות רבות...

 

לשם מה אנו מנדבים תחמושת זו למי שאורב לנו? האם אי אפשר לקבוע עמדה צודקת וחכמה בעת ובעונה אחת? הדרך שלנו היתה ועודנה לשרוד, לחזק את זהותנו, להיאבק על כל הזכויות שלנו ולהשפיע על הציבור היהודי למען השלום, השוויון, הדמוקרטיה והצדק החברתי לכל העמים ולכל התושבים ..."



[1]  www.panet.ps, 24.4.2011

[2]  כל אל-ערב (ישראל), 29.4.2011

תגיות