המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: המחאה והתביעות לשינוי הגיעו לאל-אזהר
17/4/2011

 

מצרים: המחאה והתביעות לשינוי הגיעו לאל-אזהר

 

המחאה הפנימית והתביעות לרפורמה ולשינוי במצרים שלאחר המהפכה, לא פסחו גם על מוסד אל-אזהר, הנחשב למוסד הלימוד ולסמכות הדתית החשובים בעולם הסוני. גורמים בתוך אל-אזהר – חכמי דת, אימאמים ופקידים - מפגינים במחאה על הזדהותו של אל-אזהר עם משטר מובארכ ותובעים לחולל רפורמה שתבטיח את אי תלותו של אל-אזהר בשלטון ואת טוהרו משחיתות, כדי להשיב לאל-אזהר את מעמדו המכובד בחברה המצרית ובעולם המוסלמי. טענה נוספת הנשמעת בציבור המצרי כנגד אל-אזהר היא כי המוסד איננו ממלא את תפקידו כמדריך וכמנחה של העם בשעת המבחן של המהפכה ולאחריה, ובכך מפקיר את הזירה ומאפשר לגורמים אסלאמיים קיצוניים להשתלט עליה. חלק מאנשי הזרם הסלפי ביקשו לרכוב על גל הביקורת, ותבעו להקים מועצת חכמי דת מכל הזרמים האסלאמיים שתהווה גוף מייעץ לאל-אזהר בהחלטותיו.

 

בעקבות זאת פתח שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, במגעים עם רה"מ, עיסאם שרף, על תיקון חוק אל-אזהר כך שיבטיח את פיתוח המוסד ואת עצמאותו, והוקמה ועדה בראשות המשפטן טארק אל-בישרי לגיבוש הצעת החוק. הוא גם תרם את כל הכנסותיו מאז נכנס לתפקיד לטובת אוצר המדינה והציע לעבוד בהתנדבות. עם זאת, אל-טייב דחה את הביקורת על התנהלות אל-אזהר במהלך ההפגנות נגד מובארכ, ולא נענה עד כה לתביעות המפגינים שיתפטר לטובת בחירת שיח' אל-אזהר הבא בבחירות ולא מתוקף מינוי נשיאותי. שאלת ממדי השינוי ומי יובילם, תלויה במידת הלחץ שיפעילו המפגינים על הממסד הצבאי והדתי, ובמידת יכולתם של האחרונים לעמוד בלחץ זה תוך שימוש בטענה כי אין להחליף את אל-טייב לבל ייווצר ריק שישרת את עליית האסלאם הפוליטי, טענה המנצלת את החשש שנוצר לאחרונה בחברה המצרית מפני התגברות קולם של זרמים אסלאמיים וסלפיים. 

 

תנועת האחים המוסלמים בלטה כמגנתו של שיח' אל-אזהר. ככלי במאמציה לזכות ללגיטימיות, לשוות לעצמה דימוי של מתינות ולהרגיע את חששות הציבור מפניה, הביעה התנועה תמיכה בהפיכת אל-אזהר לגוף עצמאי בעל השפעה עולמית, אך דבקה בתמיכתה באל-טייב כמחולל הרפורמה. אל-טייב נתמך גם ע"י זרם בתוך אל-אזהר המעוניין בהישארותו בתפקיד.

 

להלן סקירה של הביקורת על אל-אזהר, תגובת הממסד הדתי ותגובת האחים המוסלמים:

 

א.      הביקורת על אל-אזהר

1. אל-אזהר מזוהה עם משטר מובארכ

הביקורת על אל-אזהר באה בעיקר מתוך המוסד עצמו. אימאמים, חכמי דת ועובדי אל-אזהר מפגינים מזה כמה שבועות בקהיר ובמחוזות במחאה על הזדהות אל-אזהר עם משטרו של מובארכ ועל הגיבוי שהעניק לו במהלך ההפגנות, אז קראה האקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר בראשות שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב,

לציבור להימנע מהתנגשויות ומאלימות, משפיכות דמים ומפתנה, והסבירה כי הדבר אסור על פי השריעה. אל-אזהר גם עודד דיאלוג בין המשטר לנציגי הצעירים וכוחות האופוזיציה, וקרא להם לעשות זאת על מנת להיחלץ מהמשבר, לשמור על הביטחון ולא לתת הצדקה להתערבות חיצונית.[1] יוצא דופן בסולידריות שהפגין עם המחאה העממית, היה דובר אל-אזהר, מוחמד רפאעה אל-טהטאוי, שהתפטר מתפקידו והצטרף להפגנות.[2]

 

"האיחוד העולמי של חכמי אל-אזהר החופשיים" – גוף שהוקם לאחרונה על ידי צעירי אל-אזהר - קרא לשיח' אל-אזהר, למופתי של מצרים, לשר ההקדשים ולמזכ"ל האקדמיה למחקרים אסלאמיים להתנצל על שלא תמכו במהפכה מראשיתה, ולפרוש מתפקידיהם.[3] האיחוד דורש גם לחדול מהשיטה שהייתה נהוגה עד כה שלפיה שיח' אל-אזהר ממונה על ידי הנשיא, ולבחור את שיח' אל-אזהר בבחירות חופשיות; להשיב את חֶבר גדולי העולמאא – גוף של חכמי אל-אזהר ממנו נבחר שיח' אל-אזהר עד לביטולו ב-1961 ע"י גמאל עבד אל-נאצר; להכניס תחתיו גם את משרד ההקדשים ואת דאר אל-אפתאא - הגוף הרשמי להוצאת פתוות, הכפוף עתה למשרד המשפטים; לחולל שינויים שיבטיחו את אי תלותו של אל-אזהר בשלטון, הן מבחינת מדיניות הן מבחינת תקציב, וישיבו לו את מעמדו בעולם המוסלמי.[4] עובדי אל-אזהר גם מפגינים במחאה על השחיתות במוסד ועל שימוש לא נאות בכספי הצדקה. בנוסף, הם דורשים שיפור בתנאי העסקתם ובמשכורותיהם.[5] חלק מחברי האקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר תמכו בדרישה שאל-אזהר יהא גוף עצמאי, והוסיפו כי יש לשתף בהנהגתו חכמי דת מוסלמיים מכל העולם ולא רק מצריים, על מנת להשיב לו את סמכותו בעולם המוסלמי.[6]

 

האינטלקטואל המצרי אל-סיד אל-באבלי, שכתב באופן קבוע בעיתונים המצריים הרשמיים אל-אהראם ואל-מסאא, הביע הזדהות עם דרישות צעירי אל-אזהר. במאמר ביומון המצרי העצמאי אל-מצריון, כתב אל-באבלי: "התהלוכה בה השתתפו אלף אימאמים מבין חכמי הדת של אל-אזהר בדרישה לעצמאותו של אל-אזהר מהמדינה היא מסר ברור כי צריך להשיב לאל-אזהר את מקומו, כבודו ותפקידו הנאור... הציבור החל להתייחס לחכמי הדת של אל-אזהר כאל חכמי הדת של השלטון ולנהוג בהם בזלזול, במקום להעריכם ולכבדם... הדבר התבטא בהופעתם של מנהיגי התנועות הדתיות, על מחשבתם הקיצונית אשר התפתחה לפעולות אלימות וטרור, שכמעט והובילו את המדינה, בשלב מסוים, לפתנה עדתית הרסנית...

 

מאחר שהמשטר הוא הממנה את שיח' אל-אזהר, הוא לא יכול היה להתייחס למוסד אל-אזהר כאל קול האסלאם והמוסלמים, אלא כאל אחד המוסדות הכפופים לו, שצריכים להוציא לפועל את מדיניותו ולהגשים את מטרותיו, בהן הקריאה לציבור לא להתנגד לשליט, אלא להישמע לו. לכן היינו עדים לנסיגה גדולה בתפקידו הפנימי והחיצוני של אל-אזהר המכובד, וגילויי הדעת והעמדה שפרסם אל-אזהר התקבלו באדישות, משום שהציבור ראה בהם השתקפות של פרסומי המשטר ותעמולתו.

 

עתה המצב השתנה... הדרישה לשחרר את אל-אזהר הפכה לכורח המציאות החדשה... שחרורו מתחיל מהראש ע"י בחירת שיח' אל-אזהר מתוך כל חכמי הדת... הגיע הזמן לתקן את חוק אל-אזהר במלואו ולהשיב את חֶבר גדולי העולמאא [כגוף המוסמך לפרשנות הלכתית ולהוצאת פתוות], כדי שנתחיל שלב חדש בו יושבו לחכם הדת מקומו וכבודו."[7]

 

בעל הטור ביומון המצרי אל-אהראם, ששימש עד לפני המהפכה כשופרו של המשטר, ד"ר סעיד אל-לאונדי, טען כי שיח' אל-אזהר מעל בכספי הציבור, וקרא לו להתפטר: "קופות הצדקה והתרומות מיועדות לעניים, ליתומים ולחידוש מכוני [הלימוד של אל-אזהר], אך שיח' אל-אזהר, אחמד אל-טייב, נתן ליועציו מענקים מתוכן. הוא גם ניצל את העובדה שקופות אלה היו תחת סמכותו וכיסה בכספיהן את נסיעותיו הרפואיות לצרפת. אין לשכוח כי הוא סייע לבנו העובד כמהנדס, ביקר אותו ושהה עימו בצרפת במשך כמה שבועות, בידיעתו ובברכתו של הנשיא הקודם, חוסני מובארכ. שיח' אל-אזהר, אחמד אל-טייב, הוא משיירי המשטר הקודם ומן הראוי שיתפטר, משום שהוא עבד במשרה זו תחת הנשיא הקודם... שיח' אל-אזהר צריך ללכת לאלתר, משום שהמסמכים הרשמיים ירדפו אותו..."[8]

 

2. ביקורת ציבורית: אל-אזהר מניח לאסלאם הפוליטי להשתלט על המהפכה

טענה נוספת הנשמעת בגנות אל-אזהר היא שהמוסד איננו נוטל את המושכות ואינו מנחה את העם המצרי בשעתו הקשה, אלא מותיר את הזירה בידי חכמי הדת של התנועות האסלאמיסטיות, לאחר ששיח' יוסף אל-קרדאוי, יו"ר האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים שהיה בעבר בכיר בתנועת האחים המוסלמים, הנהיג את דרשת יום השישי בכיכר אל-תחריר ב-18.2.2011 לאחר נפילת משטר מובארכ.

 

מאמר המערכת של אל-אהראם תמה על היעלמותו של אל-אזהר מהזירה המצרית. במאמר נכתב: "איפה אל-אזהר? איך הוא הרשה לכל אחד ואחד לרכוב על מהפכת הצעירים הטהורה בכיכר אל-תחריר ולהוליכה לכיוון הרצוי לו? אל-אזהר נכח בכל המהפכות [של המצרים בעידן המודרני], הוביל, כיוון ושלהב את רוח ההתנגדות בקרב ההמונים. היכן הוא עתה? כיצד אפשר לאחרים לעלות על במת כיכר אל-תחריר ולשאת דרשה ביום שישי במקומו? אל-אזהר עודנו מקור השראה עבור המצרים והמוסלמים בכלל ברחבי העולם במהפכות לשחרורם, אז מדוע קולו נאלם עתה והתלהבותו נחלשה?...

 

אל-אזהר היה ונותר הנציג הטוב ביותר של האסלאם המתון ושל דרך האמצע של האסלאם. הציבור זקוק לו, כדי למנוע מבריונים בעלי אמביציות, בני עוולה וחמי מזג לחטוף את המהפכה ולהשתלט עליה. אנו בעין הסערה. כולם חשים מקופחים ומאשימים זה את זה. אז מה הפתרון? יש פתרונות רבים, אך הראשון שבהם הוא שאל-אזהר המכובד ישוב להנהיג..."[9]

 

גם סביב משאל העם על התיקונים לחוקה המצרית, התעוררו טענות נגד אי התערבותו של אל-אזהר בקיטוב שנוצר בין מי שראו בתמיכה בתיקוני החוקה חובה דתית אסלאמית, בהם האחים המוסלמים והסלפים, לבין מי שהסבירו את התנגדותם לתיקונים, בראשם הקופטים, ברצונם למנוע את הפיכתה של מצרים למדינה דתית. בעלת הטור ביומון הרשמי אל-אח'באר, ר'אדה זין אל-עאבדין, כתבה: "היכן אנשי אל-אזהר המכובד בכל הנוגע לדבריהם של כמה שיח'ים על הקשר בין משאל העם האחרון לבין הדת? מדוע אל-אזהר אינו משיב לאלו הטוענים כי העם הצביע בעד הדת ולא בעד תיקוני החוקה, וכי אלו שאמרו 'לא' סטו מדתם. היכן תפקידו של אל-אזהר כמגדלור של האסלאם? מדוע הוא מותיר את פשוטי העם במבוכה ומדוע אנשיו שותקים ואינם מגיבים?..."[10]

 

3. שיח' סלפי: להקים מועצת חכמי דת מכל הזרמים האסלאמיים

המחאה נגד אל-אזהר באה גם מצד מתחריו על הסמכות הדתית במדינה. למשל, הדרשן האסלאמי הסלפי, שיח' מוחמד חסאן, קרא להקמת מועצה עליונה משותפת של חכמי דת מאל-אזהר, מהאחים המוסלמים, מהאגודה הסלפית "אנצאר אל-סונה" ועולמאא סלפיים אחרים. לפי הצעתו, מועצה זו תבחר את שיח' אל-אזהר ותהיה אחראית להוצאת פתוות במקום דאר אל-אפתאא, ושיח' אל-אזהר יהיה תלוי בה בהחלטותיו.[11]

 

ב. ראשי הממסד הדתי דוחים הביקורת נגדם

1. שיח' אל-אזהר: מסרב להתפטר; אפעל להגן על המהפכה

שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, לא נשאר אדיש למחאה נגדו, אך גם לא נענה לכל דרישות המפגינים. לאחרונה הוא נפגש עם ראש הממשלה, עיסאם שרף בנושא פיתוח אל-אזהר ותיקון חוק 103 לשנת 1961 הנוגע לאל-אזהר, ודרש להבטיח את עצמאותו של אל-אזהר ואת עצמאותה של אוניברסיטת אל-אזהר. אל-טייב הציע להקים לשם כך שלוש ועדות פנימיות לענייני חוק, תכניות לימוד והמעמד של אל-אזהר במצרים ובעולם הערבי והאסלאמי.[12] בפגישה עם המשפטן המצרי הנחשב למקורב לאח"ס, טארק אל-בישרי, שמונה לעמוד בראש הועדה לניסוח הצעת החוק, ביקש אל-טייב להבטיח ששיח' אל-אזהר ייבחר בבחירות מתוך חבר גדולי העולמאא שיוקם מחדש.[13]

 

לצד זאת, הגן אל-טייב על עמדת אל-אזהר ביחס להפגנות להפלת משטר מובארכ, והסביר כי המוסד איננו גוף פוליטי, אלא גוף אקדמי, ומתפקידו לשמור על הזהות האסלאמית, לא למרוד במשטר.[14] לדבריו, אל-אזהר תמך במפגינים מראשית ההפגנות ואימץ את דרישותיהם, אך לא קרא לציבור לצאת לרחוב, בשל חששו מפני התנגשות בין הצבא למפגינים ומשפיכות דמים. כן אמר: "האם זה יאה לאדם בגילי ובמעמדי כשיח' אל-אזהר לרדת לכיכר [אל-תחריר] יחד עם בני העשרים והשלושים, לשאת כרזות ולדבר בשפתם?... מטבעי אני אדם שנחנק מהפגנות ומצפיפות, וגם כאשר הייתי סטודנט, לא השתתפתי בהפגנות..." אל-טייב הוסיף: "לא הייתי שייך למובארכ ולא למשטרו, כדי שאחשוש מהם. אינני חושש אלא מאללה... לא היה מנוס מכך שהמשטר הקודם יחלוף, משום שהוא נהג בעושק ובשחיתות כלפי המדינה והתושבים..."[15]

 

באשר לדרישה כי יתפטר מתפקידו, בתקשורת הערבית דווח כי אל-טייב הגיש את התפטרותו, ונדחה ע"י ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים המצריים,[16] ואולם בהמשך הכחיש אל-אזהר את הדיווחים הללו, ואל-טייב הבהיר כי לא יתפטר, לבל תיחטף המהפכה "על ידי אלו האורבים לה."[17] 

 

בהמשך הודיע אל-טייב כי הוא תורם את כל הכנסותיו ממשרתו כשיח' אל-אזהר מאז נכנס לתפקיד, לטובת קופת המדינה, כחלק מהמאמץ לשקם את הכלכלה המצרית, וביקש להמשיך לעבוד בהתנדבות ללא שכר.[18]

 

2. המופתי של מצרים: לא נהיה צד במשחק הפוליטי

המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, הגן אף הוא על התנהלותו של הממסד הדתי במהלך המהפכה וטען כי דאר אל-אפתאא בראשותו, פסק כבר לפני חמש שנים כי מהפכה בדרכי שלום מותרת, כל עוד אין מדובר בשפיכות דמים או בפתנה האסורות ע"פ השריעה. לדבריו, הוא ניסה להיפגש עם המפגינים, לשוחח עם מובארכ ולהעביר מסרים לעם, אך ללא הצלחה. גומעה אמר: "יש תחום פוליטי-מפלגתי ומהלך חברתי שמוסד אל-אזהר ודאר אל-אפתאא מנסים לא להיות צד בו... המוסד לא רשאי לשפוט בין הצדדים ועליו להתרחק מהוויכוח הזה ולעסוק בעקרונות כלליים בלבד... יש להבין את תפקידי כקאדי [שופט מוסלמי]. אינני לוחם או מהפכן..." הוא קרא להניח לממסד הדתי, ולתת למתקוממים לומר את דברם בלא לערב את הדת.[19] 

 

ג. מפגן תמיכה בשיח' אל-אזהר מתוך המוסד ומצד האחים המוסלמים

בתוך אל-אזהר, יש גם התומכים בשיח' אל-אזהר. סטודנטים, מורים ועובדים מאוניברסיטת אל-אזהר, שלוחותיה ומכוניה, ארגנו תהלוכות תמיכה בשיח' אל-אזהר בקהיר ובמחוזות וקראו לו להישאר בתפקיד.[20] האקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר דחתה את הצהרות יו"ר המג'לס האיראני, עלי לאריג'אני, שאמר כי חכמי אל-אזהר לא הצליחו למלא תפקיד רציני במהפכה בשל תלותם במשטר. חבר האקדמיה, ד"ר עבד אל-מועטי ביומי, אמר כי אל-אזהר הקדים את הדרישה לשינוי כאשר הוציא פתוא שבוע לפני פרוץ ההפגנות להפלת המשטר, לפיה יש להסיר את השליט אם השחיתות פושה.[21]

 

תנועת האח"ס בלטה כמגנת שיח' אל-אזהר, למרות הזדהותה עם דרישותיהם של צעירי המהפכה. התנועה, שהביעה תמיכה בהפיכת אל-אזהר לגוף עצמאי בעל מעמד עולמי, גילתה אהדה כלפי שיח' אל-אזהר הנוכחי מראשית כהונתו, והיא מצדדת בו גם במשבר זה. זאת במיוחד מתוך רצון להרגיע את חששות הציבור מפניה ולהצטייר כתנועה מתונה, למול התגברות קולן של יריבותיה התנועות הסלפיות מאז המהפכה, שחלקן הודיעו על כוונתן להיכנס למשחק הפוליטי ולהקים מפלגות.

 

במאמר באתר האח"ס, כתב ד"ר עבד אל-רחמן אל-בר, חבר לשכת המדריך הכללי של התנועה ומרצה באוניברסיטת  אל-אזהר: "ציער אותי הקמפיין שאימצו חלק מהעיתונים ואתרי האינטרנט נגד אחד מסמלי הרפורמה המבריקים בחיינו – כבוד האימאם הגדול שיח' מסגד אל-אזהר. כבר כתבתי לפני המהפכה בהזדמנויות רבות בשבח עמדותיו של האיש בנוגע למאבקו בשחיתות באל-אזהר, הערכתו כלפי חכמי הדת של האומה, תגובתו לאלו הפוגעים באסלאם וביקורתו על האפיפיור, עמדתו התומכת בלוחמי הג'יהאד בפלסטין, עמדתו החריפה נגד ניהול יחסים עם הישות הציונית, וכיוצא באלה עמדות מכובדות שלא היו שכיחות בקרב בכירי אל-אזהר בתקופה שעברה. מאז שנכנס לתפקיד, ניכר כי האיש התמסר למאבק במושחתים... גם אם עמדתו בראשית המהפכה הייתה, לדעתי, מבולבלת ולא מובנת, האיש הבהיר מייד את עמדתו ואת דעתו התומכת במהפכה בבירור, וזה ראוי להערכה..."[22]

 



[1] אל-אהראם (מצרים), 3.2.2011

[2] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.2.2011

[3] אל-אהראם (מצרים), 1.3.2011

[5] רוז אל-יוסף (מצרים), 12.3.2011

[6] אל-לואא אל-אסלאמי (מצרים), 10.3.2011

[7] אל-מצריון (מצרים), 3.3.2011

[8] אל-אהראם (מצרים), 20.3.2011

[9] אל-אהראם (מצרים), 3.3.2011

[10] אל-אח'באר (מצרים), 24.3.2011

[11] אל-מצריון (מצרים), 22.2.2011

[12] אל-אהראם (מצרים), 20.3.2011

[13] עמדתו של אל-טייב באשר לדרישה ששיח' אל-אזהר ייבחר בבחירות לא הייתה תמיד אחידה. מייד לאחר המהפכה, עוד בטרם החלה המחאה נגדו, ניסה אל-טייב לזכות לפופולאריות ולמנוע ביקורת עתידית, והציע תיקון לחוק שיבטל את מינוי שיח' אל-אזהר בידי הנשיא ויבטיח את בחירתו מתוך חבר גדולי העולמאא, ואף יקצוב את כהונתו. אך בהמשך חזר בו, בטענה כי בחירות אלה יושפעו מבעלי הון ויובילו לכך שאחד מאנשי האסלאם הפוליטי ייבחר לתפקיד. לדבריו, מוטב ששיח' אל-אזהר ימונה, ולאחר המינוי תינתן לו חירות מלאה ממנגנוני המדינה. לאחרונה שב אל-טייב וקרא לעגן בחוק את בחירת שיח' אל-אזהר בבחירות. אל-ופד (מצרים), 13.2.2011; אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.3.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.3.2011; אל-אהראם (מצרים), 5.4.2011

[14] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.3.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.3.2011

[15] אל-מצריון (מצרים), 24.3.2011

[16] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 22.3.2011

[17] אל-מצריון (מצרים), 24.3.2011

[18] אל-אהראם (מצרים), 14.4.2011

[19] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 27.3.2011

[20] אל-מסאא (מצרים), 10.3.2011

[21] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.2.2011

תגיות