המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת באיראן: הצנזורה בסוריה על סיקור המחאה - פסולה
10/4/2011

ביקורת באיראן: הצנזורה על סיקור המחאה נגד הדיקטטורה בסוריה - פסולה

 

הקדמה

באיראן הוטלה צנזורה על סיקור המהומות האזרחיות נגד בשאר אל-אסד בסוריה, בטענה שמדובר בעניין פנימי סורי. שני מאמרים שפורסמו בתקשורת באיראן התייחסו למדיניות זו ולהשלכותיה על איראן.

 

האתר השמרני המתון האיראני, עסר-י איראן, יצא (29.3.2011) נגד עמדתה של טהראן בנוגע למהומות בסוריה, לפיה מדובר במזימה מערבית[1] וטען כי שהצנזורה שהמשטר האיראני הפעיל  על סיקור המהומות חמורה מזו שהפעילו שלטונות סוריה עצמם. האתר הוסיף כי חברותה של סוריה בציר ההתנגדות לצידה של טהראן, איננה מצדיקה את צנזור "טבח המפגינים" ואת "הדיקטטורה" שמפעיל הנשיא אסד נגד עמו. האתר גם הלין על כך שמשטר השתיק את הדיווח על חילול כבוד האסלאם והמסגדים ע"י המשטר הסורי.

 

שגריר איראן לשעבר בלבנון, מוחמד איראני, העריך (7.4.2011) באתר איראן דיפלומסי, כי שלטונו של אסד יתערער אם לא יעשה רפורמות כדרישת העם וציין כי המהומות בסוריה עלולות לפגוע בציר טהראן-דמשק ולהשפיע לרעה על איראן. לדבריו, שלטון הרוצה לשמור על יציבותו, איננו יכול לדכא את העם לאורך שנים.

 

להלן תרגום עיקרי הביקורת שפורסמה בשני האתרים:

 

עסר-י איראן תוקף את מדיניות ההשתקה של המשטר הסורי

"בשבועיים האחרונים היתה סוריה עדה למחאות עממיות שגררו תגובת דמים גסה מצד ממשלתה, [תגובה] שהסבה קורבנות רבים. המחאות בסוריה נמשכות עד עתה, ועשרות סרטונים ותמונות של המחאה העממית וטבח המפגינים פורסמו עד כה. למרות זאת, רשות השידור [של איראן] נמנעה מלעסוק בנושא ובהדיו בתוך [סוריה], והעדיפה לשתוק נוכח האירועים האלו.

 

הסיבות הבאות מנמקות מדוע היה על רשות השידור לסקר את שינויים בסוריה ומדוע השתקתם היתה טעות.

 

מבין מדינות האזור בכלל, ואילו המתמודדות כעת עם גלי המחאות בפרט, לשינויים בסוריה ישנן חשיבות וערך חדשותי רבים ביותר עבור הקהל האיראני. דרג היחסים ושת"פ של איראן עם סוריה הם הגבוהים ביותר באזור, במיוחד בתחום האסטרטגי, ומדי שנה, מבקרים בה מליון איראנים. חברות ומשקיעים איראנים רבים פועלים בסוריה. כל זאת גורם לכך שהקהל האיראני משתוקק לדעת על השינויים בסוריה...

 

השאלה הבסיסית כאן היא: במה שונה מערכת [השלטון] הסגורה בסוריה מיתר העריצויות במדינות כמו תוניס, מצרים, לוב, תימן, בחרין, וירדן?  כמו כן, מה ההבדל בין המפגינים בסוריה שרשות השידור [האיראנית] מתעלמת מהם לבין מפגינים במדינות האחרות שעליהם היא מדווחת?

 

חשוב שנדע שמצב החופש הפוליטי בסוריה גרוע פי כמה לעומת מרבית ממדינות ערב שבהן היו או עדיין ישנן מחאות. השלטון הנוכחי בסוריה עלה באמצעות הפיכה צבאית. סוריה מחזיקה בזמן שיא של הפעלת מצב חרום ביטחוני (קרוב ל-50 שנה). בניגוד לכינויו 'רפובליקה', השלטון בסוריה הועבר בירושה, כלומר מאב לבן, ולשם כך אף נערך שינוי בחוקה. גם כעת משפחת אסד ומפלגת הבעת' מחזיקים בשלטון ואינם מותירים מקום לקול אחר או למתנגד, או סובלים אותם.

 

שני ערוצי החדשות עתירי הצופים [המיועדים לקהל] החוץ של רשות השידור, אל-עאלם [בערבית] ופרס טי וי [באנגלית], סיקרו [אמנם] את האירועים בסוריה ופרסומו ידיעות קצרות מאוד ותמונות מההפגנות של תומכי בשאר אסד. השאלה העולה כאן מהו ההבדל בין אזרחים זרים לבין העם האיראני [המצדיק] שלאזרחים הזרים תהיה הזכות ללמוד על המהומות בסוריה דרך רשות השידור האיראנית ולעם האיראני לא תהיה זכות זו?

 

הצנזורה באיראן חמורה מזו שבסוריה

באירועים האחרונים בסוריה, הנהיגה רשות השידור [האיראנית] רמת צנזורה שעלתה על רמת הצנזורה שהפעילה סוריה. רשות השידור האיראנית בחרה לשתוק בעוד הערוצים הממשלתיים בסוריה סיקרו את המחאות ואת טבח המפגינים במדינה זו (כמובן שבדומה למשטרים דיקטטוריים בתוניס, מצרים ולוב, תוארו המפגינים כטרוריסטים וכמחוללי תוהו ובוהו, ונטען שלא בוצע ירי לעבר הפגנות לא אלימות), וערוץ הטלוויזיה אל-מנאר המזוהה עם חזבאללה לבנון, ורשת NBN המזוהה עם מפלגת אמל השיעית בלבנון, שנחשבות למגנות על מדיניות החוץ הסורית, פרסמו ידיעות אודות השינויים האחרונים בסוריה.

 

שלטונות סוריה אישרו עד כה הרג של כמה אזרחים סורים והוצהר על כך בטלוויזיה הממשלתית הסורית. השאלה כאן היא כיצד זה שהטלוויזיה הממשלתית הסורית וכל ערוצי החדשות עסקו באירועים בסוריה ואילו רשות השידור האיראנית בחרה לשתוק באופן מוחלט ... נוכח האירועים האלה?

 

עלינו לזכור שבזמן האירועים שפרצו לאחר הבחירות לנשיאות ב-2009 באיראן, פרסמה הטלוויזיה הממשלתית הסורית ידיעות בנושא זה ולא הנהיגה מדיניות של שתיקה.

 

כוחות הביטחון הסורים לא חסו על כבוד המסגדים

לדיכוי ולטבח המפגינים בסוריה נלווה אירוע חשוב והוא מתקפת כוחות הביטחון של סוריה על מפגינים שהתבצרו במסגד אל-עמרי בעיר דרעא. במתקפה הזו נהרגו כעשרים איש. בצעד זה, חיללו כוחות הביטחון [הסורים] בנוסף להרג מתנגדים לא חמושים, גם את כבוד המסגד והרגו בתוכו כמה מוסלמים רק בגלל שהתבצרו והפגינו. על רשות השידור [באיראן] היה לסקר גם את הנושא הזה, כפי שעשתה ב[סיקור] שריפת הקוראן הקדוש [בארה"ב] וכן לדווח על התעלמותו של השלטון הסורי מהחוקים האסלאמיים הבסיסיים ביותר.

 

יהיו מי שיגידו: כיוון שהשלטון הסורי תומך באופן נרחב במדיניות רודפת הצדק של איראן וב[כוחות] ההתנגדות המתנגדים לכיבוש בפלסטין ובלבנון, אין לפעול נגדו. למרות זאת ... [לאלה] יש לומר שבמקביל השלטון הסורי מקדם דיקטטורה מוחלטת במדיניות הפנים ויידוע העם האיראני אודות המצב הפנימי בסוריה אין פירושו פעילות נגד המשטר הסורי, אלא חלק מן החובה ליידע את העם האיראני על התמורות החשובות ביותר בסוריה.

 

בעקבות שתיקת רשות השידור [של איראן] ביחס להפגנות העממיות בסוריה, ילמד הציבור באיראן לנעשה בסוריה באמצעים אחרים. אולם בינתיים יפחת אמונו בתקשורת הלאומית והוא יפנה לתקשורת אחרת, ולא לרשות השידור [של המשטר]."[2]

 

שגריר איראן לשעבר בלבנון: האירועים בסוריה עלולים לפגוע בציר טהראן-דמשק

שגריר איראן לשעבר בלבנון, מוחמד איראני כתב:[3]  "... התמורות האחרונות בסוריה הן רציניות ומאיימות על שלטונו של בשאר אסד ... לאחר אירועי יום שישי האחרון בסוריה (1.4.2011), השלטון במדינה מצוי במצב שברירי ומסובך... אין משמעות האירועים האלה שהסיפור בסוריה גמור, שכן המצב שם שונה מהמצב במדינות ערביות אחרות.

 

אסד נהנה מתמיכה בקרב הדור הצעיר... הוא עבר משברים רבים, ובהם ההתנקשות ב[ר"מ לבנון] רפיק אל-חרירי והצליח לשפר במידת מה את יחסיה של סוריה עם אמריקה ועם צרפת. הוא משך משקיעים רבים [לסוריה] במיוחד מהמפרץ...

 

העם הסורי ממורמר מפיצול עיראק ולוב ומודאג מ[אפשרות] הפיכתה של סוריה לעיראק [נוספת]. הסורים חוששים שאם הם יפעלו [נגד המשטר] ותפרוץ בסוריה התכתשות צבאית, המעורבות הזרה ללא ספק תערער את הביטחון במדינה. קלף נוסף שיש לאסד כרגע הוא עמדותיהן של הממשלות הזרות שטרם הפעילו לחצים רציניים על סוריה. האמריקאים עדיין רואים בבשאר [אסד] רפורמיסט מתון ורציונלי שנוכחותו [בשלטון] יכולה להשפיע [לטובה] על היציבות האזורית ואילו שינוי השלטון בסוריה - יסכן אותם. הצרפתים מקדמים עמדה [זהה] בנוגע ל[שלטון] בסוריה ורואים בו [גורם] חשוב. הם שואפים לפעול בתיאום עם סוריה בסברם שאסד יכול לשמר היטב את היציבות באזורים שמסביב לסוריה, למשל בלבנון. גם  מדינות אחרות כמו תורכיה וכמה מדינות ערביות נוספות תומכות באסד.

 

השינויים בעולם הערבי פעלו עד כה לטובת איראן אבל מגמה זו התהפכה בעקבות השינויים בסוריה, שלה קשרים אסטרטגיים עם איראן והיא שימשה עבורה תמיד שער לעולם הערבי. תמיד פעלנו בתיאום עם סוריה בנושאי לבנון ופלסטין. השינויים בסוריה עלולים להשפיע על המאזנים האלה [קרי ציר טהראן-דמשק], גם מבחינת היכולת  וגם מבחינת כושר התמרון המדיני שהציר הזה יוכל למלא בנושאי לבנון ופלסטין.

 

המהומות מאיימות על שלטונו של אסד

אשר לרפורמות ... נראה שבלתי אפשרי שהמצב בסוריה יחזור לקדמותו. דרישות העם אינן רבות, ולכן משטרו של בשאר אסד ייאלץ לענות להן. זוהי הזדמנות טובה עבורו להפוך את האיומים המופנים נגדו מתוך שלטונו לצורך קידום פיוס לאומי מבלי לנקוט בשיטות שנכשלו במצרים ובתוניס וכפי שאנו רואים, הן גם אינן מועילות בלוב, בתימן ובמקומות אחרים... הדרישה העיקרית של העם היא ביטול מיידי של מצב החירום הקיים בסוריה יותר מארבעים ושמונה שנה... ביטול חוק כזה בהקדם לא ייצור בעיה מיוחדת לאסד...זה ייתן מענה חיובי למרבית [דרישות] ויאפשר לו להמשיך בשלטונו ...

 

בשל יחסיה האסטרטגיים עם סוריה, מעוניינת גם איראן שלעם [הסורי] יהיה תפקיד בתוך המדינה. איראן סבורה שהעם הוא הבסיס העיקרי של השלטון, ואם יתעלמו מתפקידו, בסוריה או בכל מקום אחר, היציבות שם לא תימשך זמן רב, ובסיס השלטון לא יהיה איתן. לפיכך, ככל שהעם ימלא תפקיד רב יותר בשלטון, בניהול הפוליטי, הכלכלי והחברתי במדינה, כך סוריה תהיה יותר יציבה. באופן טבעי, הדבר יהיה לתועלת המשך היחסים בין איראן לסוריה."


 


[1]  שגריר איראן בדמשק, אחמד מוסוי, טען שה"פתנה" בסוריה היא המשכה של מזימה מערבית-ישראלית שקודם לכן חוללה את מהומות הבחירות באיראן ב-2009 ואת פיצולה של סודאן לשתי מדינות. פארס (איראן), 3.4.2011. גם סו"י מהר טענה שמדובר במזימה אמריקאית-ישראלית ואפשר שגם סעודית שותפה לה. מהר (איראן), 28.3.11

[2]  עסר-י איראן (איראן), 29.3.2011.

[3]  איראן דיפלומסי (איראן), 7.4.2011.