המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יועצו של סיף אל-אסלאם תוקף את תמיכתו במשטרו של אביו
17/3/2011


יועצו של סיף אל-אסלאם: אני מאוכזב מתמיכתו במשטר ההרג של אביו

 

מוחמד עבד אל-מטלב אל-הוני[1], יועצו של סיף אל-אסלאם, בנו של שליט לוב, פנה לסיף אל-אסלאם במאמר שפרסם ביומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, ובו הביע אכזבה על החלטתו לתמוך במשטרו של אביו ובמעשי ההרג שלו, למרות שבעבר סבל סיף אל-אסלאם עצמו מדיכוי המשטר ופעל למען חירותו של העם הלובי. אל-הוני הודה כי שגה כאשר סבר שנאמנותו של סיף אל-אסלאם למולדת גדולה מאשר למשפחתו והבהיר כי הוא וסיף אל-אסלאם נמצאים עתה משני צידי המתרס. להלן קטעים מן המאמר: 

"ברכות למליוני [הלובים], אשר התעוררו מתרדמתם, והחלו צועדים אט אט בדרכם מעלה, כשהם סוללים את דרכם בדם, בכאב ובדמעות.

אני כותב אליך מכתב גלוי משום שנבצר ממני לדבר איתך פנים אל פנים, משום שאנו ניצבים בגדות מקבילות, וידיי אינן יכולות ללחוץ את ידיך. אנו ניצבים על שתי גדות מקבילות של נהר הדם הזורם מרחמה של המולדת. 

הדבר הגרוע ביותר במדינות הטוטאליטריות- כאשר הן נסערות מטירוף גסיסתן, שהן אינן מתירות שום שוליים אנושיים: או שעל [האנשים] להיות עם המולדת או עם אויביה...

 

הייתי לצידך יותר מעשר שנים, והתגאיתי בכך משום שידיך תמיד היו נקיות [מפגיעה] בחיי הלוביים, ברכושם ובכבודם. חלמת ככל הצעירים בלוב על שגשוג, זכויות אדם וחירות. נלחמת יום-יום למען הסרת העוולות ושחרור אסירים פוליטיים, והבאת לשחרור מאות מהם. אני יודע היטב כמה סבלת משחצנותו ומיהירותו של המשטר, מהשמועות הכוזבות של מנגנוני הביטחון ומקשיחותם. כאבת וכאבתי איתך. הייתי מבין אלה שנפגשו עמך ועודדו אותך מאוד לצעוד קדימה...

 

ברגע מפחיד אחד בלילה רע מזל, בא הנאום הזה, בו איימת על העם הלובי במלחמת אזרחים, בהרס [תעשיית] הנפט ובהכרעת [המערכה] בכוח הנשק. בחרת בצד אחד של הסכסוך בצורה ברורה. בחרת לבסוף בדבר השקר, לאחר תמיכתך באמת במשך [שנים] רבות. הופתעתי כפי שהופתעו  רבים המכירים אותך מבפנים ומבחוץ... ההלם היה הקשה. לא ידענו למי להאמין: לסיף [אל-אסלאם] של אמש או של היום.

 

כן! בעבר הקרוב היית נקי, מחוץ למשטר הזה, והיום אתה לובש את הגלימה של אביך המזוהמת ממעשיו במשך ארבעים שנה: ממעשי הטבח.. ממפעלי הדיכוי והאלימות, עליהם נהגת למתוח ביקורת. איזו אכזבה!

חרצת את גורלך. אנו בצומת דרכים בימים קשים אלה של ההיסטוריה הלובית, הגורלות שלנו נקבעים, וגזירות השמיים יוטלו על כל אחד מאיתנו. אחד מחברינו היה אומר לי תמיד שאתה יפה מכדי להיות בן של ה'אלוה' החשוך הזה. הייתי משיב לו שהקשר שלך למולדת חזק יותר מקרבת הדם שלך. אני מודה ששגיתי...

 

סבלנו יחדיו מהשקרים הגסים של הטוטאליטריות, מהרדיפה העושקת. היית עבורנו מאור, אשר דאגנו שלא יכבה. הגנו עליו מפני סופות השנאה וההתנשאות. היינו חולקים את הלחם ואת האכזבות, עד אשר החלטת ללכת מעימנו ולהצטרף לשורתם של העקשנים היהירים, ולנו לא נותר מקום זולת מחנה העשוקים.

 

הצעירים האלה אשר נהרגים בכל רחבי המדינה לא ביצעו שום חטא. הם רק דרשו [לשמור] על כבודם ועל חירותם כפי שעשית אתה [בעבר]... אינני סבור שאתה האמנת לשקר הגדול הזה, לפיו אותם צעירים שהסתערו לעבר המוות, עשו זאת בהשפעת סמי הזיה, כפי שטען אביך. מדוע אינכם חוסכים במילים אשר רוצחות פעם נוספת את הצעירים לאחר שרצחתם אותם בקליעים? האם מוות אחד אינו מספיק?...

 

כל [האנשים שסביבך] מדברים על ניצחון. ניצחון על מי? על עמך? על הצעירים בני דורך? ולשם מה? האם אתם רוצים לעשות כיסא כבוד העשוי מגולגלות ושרביט משרידי גופות? איזה ניצחון רע! איזה שלטון רע ...

העם ינצח, ואני הייתי רוצה לראותך בין שורותיו, חוגג את האמנציפציה שלו וצובע עיניך בשמש החירות שלו  ולא [לראותך] בשורה האחרונה, חולם לרקוד על שרידי הגופות של המולדת, [כחלק] מדמיון שווא."[2]              



1  ר' דו"ח ממרי  על ספרו של מוחמד עבד אל-מטלב אל-הוני מ-2004, העוסק בשינוי שחל באסטרטגיה האמריקאית כלפי העולם הערבי לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.3.2011